25 יוני 2014

לפני:

כב' השופטת מיכל לויט, שופטת בכירה

החלטה

1. בפני בקשה לעיכוב ההליכים המשפטיים המתנהלים בפני בית הדין עקב קיומו של הליך תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (תיק ת"א 1782-10-11).

2. לטענת המבקשים, בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי נדונות שאלות עובדתיות ומשפטיות דומות לשאלות הנדונות בהליך דנן, ובכלל זאת שאלות שההכרעה בהן נדרשת לשם הכרעה בהליך דנן, כשהכרעתו של בית המשפט המחוזי עשויה לייתר לחלוטין את הדיון בפני בית הדין, או לכל הפחות חלקים נכבדים ממנו.

לטענתם, שני ההליכים שלובים זה בזה מבחינה עובדתית והכרעת בית המשפט המחוזי, העומד בפני המחלוקת העובדתית העומדת בבסיס ההליך דנן ואף מול מחלוקת עובדתית רחבה יותר הכוללת צדדים נוספים, תכריע בסוגיות היסוד של ההליך דנן.

על פי הנטען, ככל שלא יעוכבו ההליכים, יידרש בית הדין להכריע בשאלות המצויות גם בפני בית המשפט המחוזי, דבר שיביא לבזבוז משאביהם של בית הדין ושל הצדדים להליך ויפגע בעקרון יעילות הדיון.

3. המשיבה טענה כי אין כל הצדקה לעיכוב ההליכים בתיק עד לקבלת הכרעה בהליך בבית המשפט המחוזי, כשלטענתה מטרת הבקשה היא ליצור יתרונות דיוניים ומהותיים למבקשים ולמנוע מהמשיבה מלברר ולמצות את זכויותיה כלפיהם.

לטענתה, הסוגיות העומדות להכרעה בהליך בבית המשפט המחוזי ובהליך בפני בית הדין לעבודה שונות באופן מהותי, התביעה המתנהלת בפני בית המשפט המחוזי מאוחרת לתביעה המתנהלת בבית הדין לעבודה, המבקשים נקטו בשיהוי חמור בהגשת הבקשה לעיכוב הליכים והגישו אותה רק כעשרים חודשים לאחר הגשת התביעה בבית המשפט המחוזי ועיכוב ההליך יכול ויקשה מאוד על בירור תביעת המשיבה בעתיד, בשל חלוף הזמן מאז האירועים מושא התביעה ועד לבירורם בבית הדין.

הכרעה

4. המבקשים עותרים לעיכוב הדיון בתביעה דנן, עד לתום הדיון בהליכים המתנהלים בפני בית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

המבקשים עותרים למעשה לעיכוב עקב "הליך תלוי ועומד".

5. הדוקטרינה של "הליך תלוי ועומד", חלה בכל אותם מצבים בהם מנהלים בעלי הדין תובענות מקבילות בשל אותה עילה.

מטרות הדוקטרינה הינן למנוע כפל התדיינות, הטרדת בעלי הדין ובתי המשפט, ומצב בו שתי ערכאות תגענה להכרעות סותרות בנוגע לאותו עניין ממש.

על הצד המבקש עיכוב הליכים להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות.

זהות העילות אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן ועל כן אין זה הכרחי כי תהיה חפיפה מוחלטת בכל העניינים העשויים להידון בשתי התובענות, והעיקר הוא שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית, וזאת גם כשהתובע בתיק אחד הוא הנתבע בתיק השני (יצחק לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, עמ' 55).

בתי הדין לעבודה יישמו את הכלל של "עניין תלוי ועומד", ועל פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לעכב הליכים עליו לשקול את המועד שבו נפתח כל אחד מההליכים ומה משמעות עיכובו של מי מהם, מבחינת מאזן האינטרסים של כל צד.

ככל שלתשתית העובדתית בין שני ההליכים אין קשר, אין למנוע את המשך בירורו של ההליך שעיכובו מתבקש.

"ככל שיש קשר בין התשתית העובדתית בין שני ההליכים, יש לבחון את תוכנו ומהותו של הקשר, על רקע התשתית העובדתית, וכיצד הוא עשוי להשפיע על אחד מההליכים, תוך בחינת מאזן האינטרסים והנוחות של כל צד. יש לבחון לא רק את הקשר בין התשתית העובדתית בשני ההליכים, אלא גם את התנהגות הצדדים ותום לבם וכן את הרקע להגשת התובענה...והזמן שבו הוגש כל ההליך" (דב"ע נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק ואח' נ' ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט, 244).

6. במקרה דנן, המשיבה הגישה תביעה לבית הדין ובמסגרתה עתרה למתן צוים האוסרים על המבקשים לעשות שימוש במידע ו/או מוצרי המשיבה, להשבת כספים, שכר עבודה וציוד, למתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים אינם זכאים לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בנסיבות סיום עבודתם ולתשלום פיצויים עקב פעולות ומחדלים שביצעו המבקשים עת היו עובדי המשיבה.

המבקשים הגישו תביעה שכנגד במסגרתה עתרו לתשלום זכויות סוציאליות שלא שולמו להם.

ההליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי עניינו תביעתם של המבקשים להשבת קניין רוחני שלטענתם נגזל מהם או להקנות להם את שווי התמורה לה הם זכאים ו/או פיצוי בגין הגזילה.

7. מכאן, שהסוגיות העומדות להכרעה בפני בית המשפט המחוזי ובפני בית הדין הינן שונות במהותן, הגם שהמבקשים פירטו באריכות תשתית עובדתית דומה שלטענתם רלוונטית לעניין בשתי התביעות.

עיון בשני ההליכים מעלה באופן ברור כי הסוגיות העומדות בפני בית הדין הינן בשאלות הנוגעות ליחסי העבודה בין הצדדים והאופן בו הסתיימו – סוגיות אשר לבית הדין סמכות ייחודית לדון בהן, בעוד הסוגיות העומדות בפני בית המשפט המחוזי הינן בשאלת הבעלות על הקניין הרוחני.

7. יתרה מכך, התביעה בפני בית הדין הוגשה בחודש פברואר 2011 בעוד התביעה בבית המשפט המחוזי הוגשה רק כתשעה חודשים לאחר מכן, בחודש נובמבר 2011, כשנטיית בתי המשפט היא לעכב, במקרים המתאימים, דווקא את ההליך המאוחר בזמן.

8. מעבר לאמור, על פי ההלכה הפסוקה, טענה מסוג "הליך תלוי ועומד" היא טענה שיש להעלות בהזדמנות הראשונה:

"מגמת הפסיקה היא לקשור את שתי הסוגיות, 'מעשה בית דין' ו'הליך תלוי ועומד', באמצעות מבחן זהות העילות, שהרי שתי הסוגיות הללו מבטאות אותו רעיון, והוא, מניעת כפל התדיינויות והטרדת בעלי הדין ובתי המשפט. לפיכך, נדרש בעל הדין לטעון כל אחת מן הטענות הללו בהזמנות הראשונה ובטרם היה סיפק בידי בית המשפט להיכנס לעובי הדיון. ואם לא נקט בעל הדין, בענייננו – הנתבע, ביוזמה זו ולא העמיד את בית המשפט על קיומו של הליך קודם או 'מעשה בית דין', אין כלל העיכוב או כלל המניעות מתקיים מעצמו ואין סמכותו של בית המשפט מתקפחת מאליה. משנתפסה סמכותו של בית המשפט, שוב אין מפקיעים אותה ממנו". (ד"ר נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (1991), עמ' 106; ע"א 9542/04 רותם החברה לביטוח בע"מ בניהול מורשה – נחום (2.1.06).

בענייננו, הבקשה לעיכוב הליכים בשל זהות התביעות, הוגשה לבית הדין רק ביום 29.5.13, למעלה משנתיים לאחר הגשת התביעה לבית הדין וכשנה וחצי לאחר הגשת התביעה לבית המשפט המחוזי.

לא די בכך שהטענה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה אלא אף מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי רב.

9. נוכח כל האמור לעיל, מאחר וממילא אין בהכרעת בית המשפט המחוזי בסוגיות העומדות בפניו כדי להשליך על מרבית העניינים העומדים בפני בית הדין, לא מצאתי כל הצדקה לעיכוב ההליכים בתיק זה עד להכרעה בהליך המתנהל בפני בית המשפט המחוזי.

10. ב"כ הצדדים יודיעו עד ליום 1.8.14 מספרי העדים מטעמם וכן הצורך בגילוי מסמכים ספציפי ככל שנדרש. לאחר קבלת ההודעות כאמור יועבר התיק להוכחות.

11. המבקשים ישאו בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ לתשלום תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ד, (25 יוני 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.