האם הייתה התובעת ידועה בציבור של מר דוד כהן ז"ל לפיכך זכאית היא לקצבת שאירים – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות, כפי שעלו מחומר הראיות, ותמצית טענות הצדדים:

1. למנוח, דוד כהן ז"ל, ולתובעת נולדה בת בשנת 1997.

2. לתובעת דירה בבעלותה בתל אביב ולמנוח הייתה דירה בבעלותו בגבעתיים.

3. בשנת 1988 חלה המנוח במחלת הפרקינסון והוכר כנכה בשיעור של 100%.

4. במשך חודשיים בשנת 2008 התאשפז המנוח במוסד "נוף חן".

5. מיום 13.11.08 שהה המנוח במוסד "שיר משכנות ותיקים" בבני ברק עד פטירתו.

6. ביום 4.11.09 מונה אפוטרופוס לגוף ורכוש למנוח.

7. המנוח נפטר ביום 13.5.10.

8. הצדדים חלוקים באשר לתקופה שלפני שנת 2008 באם היו הצדדים ידועים בציבור.

עדויות:

9. שמענו את עדות התובעת וכן את העדות מטעמה: גב' פלור קסלסי, שכנתה של התובעת וגב' טובה חמו (כהן), אחותו של המנוח.

הכרעה

10. לאחר ששמענו את העדויות בתיק, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

המסגרת הנורמטיבית:

11. סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי קובע את הזכאות לקצבת שאירים לאלמנה או לידועה בציבור:

" "אלמנה" – מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא -

...

מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח היתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא היתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו."

המונח "אשתו" מוגדר בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי:

"לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".

ככלל, בחוק הביטוח הלאומי מושווה מעמדה של הידועה בציבור למעמדה של אישה נשואה.

12. המבחנים שנקבעו בפסיקה על מנת לבחון האם הידועה בציבור היא כאשתו הם שניים: האם בני הזוג מנהלים מערכת זוגית אינטימית משותפת המעידה על כך שהם ביקשו לקשור גורלם זה בזה תוך מסירות ונאמנות זה לזה, שנית – האם מנהלים משק בית משותף כפועל יוצא של חיים משותפים ביחידה משפחתית, כנהוג ומקובל בין בעל לאישה (ראו לעניין זה דב"ע 37/97 - 6 ד"ר אליציה פוגל נ' מבטחים פד"ע ל"ב 372).

13. יצויין כי ניהול משק-בית משותף אינו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. שיתוף או הפרדה קניינית היא שאלה נפרדת, שאינה קשורה לקביעת מעמדם כבני זוג (ראו לעניין זה ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון פד"י מ"ג (1) 431).

ניהול משק בית משותף, "פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר צרכים שאדם נזקק להם בימינו... שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל" (ראו לעניין זה - ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר פ"ד כ"ד (1) 617, 619).

מהכלל אל הפרט

14. לפיכך עלינו לבחון האם חיו המנוח והתובעת כזוג נשוי וניהלו משק בית משותף.

15. נקדים אחרית לראשית ונציין כי הוצגו בפנינו מספר ראיות אשר חלקן תומכות בטענת התובעת וחלקן תומכות בטענת הנתבע. נבחן להלן את הראיות:

מסמכים:

16. במכתבו של העובדת הסוציאלית של עיריית גבעתיים מיום 1.3.05 נכתב: "דוד מתגורר לבדו וכי בתו מתגוררת עם אמה (התובעת)".

17. ממכתב מאת פקידת הסעד מיום 11.1.09 עולה כי בשנת 2008 סירבה התובעת לקבל את המנוח לדירתה ולכן התאשפז במוסד. עוד נכתב באותו מסמך כי בתה של התובעת מתגוררת עמה והמנוח שומר על קשר עם בתו.

עם זאת באותו מסמך נרשם: "בת, ילידת 1997, מחייו המשותפים עם בת זוג ללא נישואין במשך 13 שנים האחרונות". קרי, העובדת הסוציאלית קובעת כי המנוח והתובעת ניהלו חיים משותפים.

18. הוצג מסמך בו נכתב כי התובעת לא מונתה כאפוטרופוס של המנוח. אולם, כפי שכותב הפסיכיאטר, שוחח הוא עם התובעת שגם היא טענה שאין קרוב משפחה שמוכן להתמנות כאפוטרופוס. בעובדת אי רצונה של התובעת להתמנות כאפוטרופוס אין כדי להוכיח כי הצדדים לא היו ידועים בציבור.

19. במסמכים שהגיש המנוח למל"ל הצהיר המנוח כי הוא מתגורר לבדו (תביעה לקצבת שירותים מיוחדים מיום 8.2.05 ת/1, הערכת תלות בנכה מיום 30.3.05, ת/2).

יתכן שהמנוח הצהיר שהוא מתגורר לבדו כיוון שסבר שכך יקבל קצבאות גבוהות יותר מהמל"ל.

20. התביעה לקצבת שאירים הוגשה בשם בתו של המנוח בלבד קרי התובעת בעצמה לא ראתה בעצמה כבת זוג.

21. משיחה טלפונית שקיים נציג הנתבע עם אחותו של המנוח עולה כי רק משנת 2008 עברו המנוח והתובעת להתגורר יחדיו (ת/9). אולם בד בבד טענה כי: "רק בשנים האחרונות עם החמרת מצבו הבריאות... עבר להתגורר באופן קבוע אצל חנה שטיפלה בו".

משק בית משותף:

22. בבעלות המנוח היתה דירה ברמת גן ובבעלות התובעת דירה בתל אביב. מרבית התקופה הדירה של המנוח לא היתה מושכרת ויש בכך כדי לתמוך בעובדה כי המנוח והתובעת לא התגוררו יחדיו אלא כל אחד בדירתו הוא.

23. מעדותה של התובעת ברי כי הצדדים לא ניהלו חשבון בנק משותף, וכל אחד שילם את החשבונות. הצדדים לא צברו רכוש משותף וכל אחד ערך קניות בעבור עצמו (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 14 לעדות התובעת). המנוח כיבס לעצמו בדירתו ובדירתו היה מקרר ובו מזון. עם זאת, על פי עדותה בבית הדין עלה כי כאשר גרו יחדיו ב-2003 שילם המנוח את כל התשלומים, אולם לא הובאה כל אסמכתא לעניין זה (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 19- 20).

24. מול ראיות אלה אשר תומכות בדחיית התביעה שמענו את העדות מטעם התובעת, אשר היו מהימנות בעינינו:

עדות השכנה:

25. שכנתה של התובעת בדירתה הקודמת ברחוב מבצע קדש בתל אביב העידה כי "הם היו בני זוג לכל דבר ועניין וזאת לאור התנהלותם אחד כלפי השני" (סעיף 3 לתצהיר קסלסי). בחקירתה הנגדית העידה גב' קסלסי כי ראתה את המנוח מידי יום צועד ליד ביתה של התובעת וידעה כי התובעת והמנוח מתגוררים יחדיו:

"ש. ואז היית נפגשת עם המנוח?

ת. כן, גם כשהייתי חוזרת מהעבודה, הייתי חוזרת הביתה ב-15:30, 16:00, 16:30, הייתי פוגשת אותו וגם במסלול הצעידה שלנו במבצע קדש. הוא היה במצב קשה מאוד אבל נלחם באומץ" (עמ' 9 שורות 7-10 לעדות גב' קסלסי).

עדות אחות המנוח:

26. אחות המנוח, הגב' טובה חמו, העידה בפנינו כי התובעת והמנוח חיו חיי זוגיות ושיתוף (סעיף 2- 3 לתצהיר גב' חמו) והתגוררו יחדיו עד למועד יציאתו של המנוח למוסד סיעודי (סעיף 5 לתצהיר גב' חמו). בחקירתה הנגדית חזרה על גרסתה כי המנוח התובעת חיו בשיתוף יחד עם בתם:

"ש. לפי מה שהוא סיפר לך שם הוא היה גר כל השנים גם כשהיה בן הזוג של התובעת?

ת. לא. סדר היום שלו כפי שהבנתי היה שלפעמים היה גר בגבעתיים אבל היה מגיע בבוקר עם הרכב לקחת למשל את דנה לבית הספר, אח"כ היה בעיסוקיו שלו, הוא נהג לצעוד הרבה, מאוד השתדל לשמור על כושר גופני, אחה"צ אני יודעת או שהוא ישב לעשות שיעורים עם דנה או שבא ולקח אותה לחוג בהלוך ושוב – הוא היה בא למבצע קדש, כי היא למדה בתחום ת"א. הוא היה צריך את השקט שלו אבל הרבה פעמים הוא היה אצלה ישן, לן, אכל, בחר גם פה וגם בבית שלה. הוא היה ככל שהמחלה התקדמה היה יותר פנוי לחנה בדירה." (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 20- 28) (ההדגשה לא במקור – א.ג.כ).

27. בחיינו היום יתכנו חיי שיתוף שלא על פי המודל הידוע של חיי משפחה, כאשר בני הזוג מתגוררים לסירוגין בדירה אחת ולסירוגין כל אחד מבני הזוג מתגורר בדירה שלו בנפרד אולם חיים חיי שיתוף, וכך גם התחוור בענייננו.

28. הפסיקה הכירה בבני זוג כידועים בציבור אף ללא מגורים משותפים (תיק תמ"ש (ת"א) 35924/99 פלונית נ' אלמונים מפי כב' השופט שוחט - ניתן ביום 14.5.06 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) וכן עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ' המל"ל – ניתן ביום 10.5.04 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).

החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה:

29. ביום 4.11.09 ניתנה החלטת כב' השופטת חנה ריש רוטשילד בבית המשפט לענייני משפחה בדיון בשאלת מינוי אפוטרופוס למנוח. בסעיף 2.4 להחלטה נקבע: "עד לפני מספר חודשים התגורר המשיב (הכוונה למנוח – א.ג.כ) עם בת זוגו (הכוונה לתובעת – א.ג.כ), אֵם בתו הקטינה בדירתה".

סיכום ביניים:

30. קיימות, אם כן, ראיות התומכות בתביעתה של התובעת וראיות אשר סותרות את טענותיה, אולם לחלק מראיות אלו ניתן ע"י התובעת הסבר המניח את דעתנו כי המנוח הצהיר בפני חלק מהרשויות שהוא מתגורר לבדו מאחר שסבר, ככל הנראה, כי זכויותיו יפגעו וכן בשל סכסוכים משפחתיים שהיו במשפחתו.

31. מאחר שאנו מצויים בתחום הביטחון הסוציאלי, בכל מקרה של ספק, יש לפרש את החוק לטובת המבוטח (דב"ע נג/44-0 - המוסד נ' טישלר פד"ע כו 199, 209). לכן, במכלול הראיות שהוצגו בפנינו עולה כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר:

32. התובעת ניהלה עם המנוח חיי זוגיות ושיתוף. הצדדים היו ידועים בציבור וניהלו משק בית משותף משנת 1995 ונולדה להם בת בשנת 1997 והם התגוררו במרבית הזמן יחדיו עד סוף 2008 בביתה של התובעת, עת עבר המנוח למוסד סיעודי.

33. התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

ניתן היום, ‏י"ב תמוז תשע"ד (‏10 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

קלדנים: א. צריקר ואסף כהן