16 יוני 2014

1. לבית-הדין הוגש ערעור התובעת כנגד החלטת הנתבע מיום 1.3.10, לפיה נדחתה תביעתה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע מיום 4.11.09 וכן קבע כי אין להכיר באירוע כתאונת עבודה.
2. לאחר שהוגש כתב הגנה, התקיים דיון מוקדם אשר לאחריו ולאחר תצהירים שהוגשו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה אשר יבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין אופי עבודת התובעת כפי שפורטו בהודעה על העובדות המוסכמות, אליהם הגיעו הצדדים, לבין הליקוי ממנו התובעת סובלת.
3. ואלה הן העובדות המוסכמות אליהם הגיעו הצדדים:

א. התובעת ילידת 1946.

ב. התובעת עבדה בחברת דף-רם החל מיום 1.5.05 ועד ליום 31.12.09 כאשר ביום 4.11.09 יצאה לחופשת מחלה.

ג. התובעת עסקה בשיווק ומכירות (שירות/גיוס ושימור לקוחות, ביצוע טלפונים וחשבוניות). עבודת התובעת הייתה במחסן באזור התעשייה ברחובות וכ- 20 מטרים מהמחסן האמור, נמצא עסק של צביעת רהיטים המפיץ ריחות של צבע.

ד. ביום 4.11.09 הרגישה התובעת גל חזק של ריח צבע והחלה להרגיש קשיי נשימה, התובעת פונתה באמבולנס למרכז הרפואי קפלן.

ה. ביום 15.11.09, לאחר שבוע וחצי של מנוחה, חזרה התובעת למקום עבודתה אך לא הייתה מסוגל להישאר וחזרה לביתה, התובעת הגיעה שוב למרכז הרפואי קפלן.

1. לאור הודעת הצדדים ניתנה החלטה על מינוי המומחית ד"ר דורפמן אתרוג פנינה, מומחית לפסיכיאטריה, כאשר בהחלטה פרט בית-הדין את העובדות המפורטות לעיל וכן היפנה למומחית את השאלות:

"א. מה הליקוי ממנו סובלת התובעת?

ב. האם יש קשר סיבתי בין הליקוי כאמור לבין העובדות המתוארות בתתי סעיפים 2ג' – 21ד' לעיל?

ג. האם השפעת תנאי העבודה (כעולה מתתי הסעיפים 2ג' – 21ד') על הליקוי הרפואי הייתה פחות בהרבה מהשפעת גורמים אחרים?

ד. האם מצבה הרפואי של התובעת נובע ממצב תחלואי טבעי?

1. ד"ר דורפמן נתנה חוות דעתה ביום 13.11.12 והשיבה לשאלות שהופנו אליה כדלקמן:

"

1. מעיון בתיקה הרפואי של הגברת שובלי רונית, ת.ז. 058896481, אני סבורה כי הגב' שובלי רונית לוקה בהפרעה סומטופורמית, מסוג דיספונקציה אוטונומית סומטופורמית של מערכת הנשימה, המסווגת ב- 45.33F לפי 10-ICD, של שארגון הבריאות העולמי.
2. אין קשר סיבתי בין ההפרעה שממנה סובלת הגב' שובלי רונית, שהיא הסתמנות של סממנים גופניים על רקע קשיים רגשיים ונפשיים, לבין המתואר בתתי סעיפים 2ג' ו- 2ד'.
3. כאמור מעיון בתיקה הרפואי עולה כי לא נמצאו סיבות גופניות כלשהן, לתלונותיה של הגב' שובלי ולכן אין בתנאי העבודה גורם המשפיע על תלונותיה הגופניות. התלונות הגופניות הן ממקור נפשי וקשורות למרכיבים באישיותה של הגב' שובלי, והתמודדותה עם גורמי דחק.
4. לפיכך מצבה הרפואי הינו הפרעה נפשית, שאינה מושפעת מגורמים סביבתיים, אלא מקורה כאמור נפשי. "
5. לאחר קבלת חוות הדעת איפשר ביה"ד הפניית שאלות הבהרה לד"ר דורפמן וב"כ התובעת ביקש להפנות אליה שאלות הבהרה. המומחית התבקשה להשיב על השאלות הבאות:

"

1. לפי התיק הרפואי לא היו לתובעת התקפי חרדה כלשהם לפני המקרה – נא הסבירי איך יתכן שלאור העובדה שהתקפי החרדה לא היו בעבר, אין קשר סיבתי כפי שצינת בחוות דעתך.
2. האם ידועה לך העובדה שריחות שונים כמו לק, חומרי ניקוי, בושם, צבע ועשן עדיין גורמים לתובעת לתחושה של חנק מתון?
3. האם ייתכן קשר סיבתי בין תופעות אלה (סעיף ב' לעיל) לתלונות התובעת?
4. מהן המסמכים הרפואיים הספציפיים עליהם הסתמכת לצורך הקבוע בסעיף א' לחוות דעתך?"
5. ד"ר דורפמן השיבה אף לשאלות ההבהרה בחוות דעת משלימה מיום 13.10.13 וקבעה כדלקמן:

"

1. הסממנים הסומטיים שתועדו בתיקה הרפואי שנשלח אלי, מתאריך 15.4.10, מתאריך 20.12.09, מתאריך 15.11.09, ומתאריך 16.10.09 – מתאימים להפרעה סומטופורמית. הסממנים אינם תוצאה של פגיעה אורגנית במערכת הנשימה, ולכן לא הודגמו ממצאים גופניים כלשהם. לפיכך יש להניח כי הסממנים שאותם מתארת הגב' רונית שובלי הם נפשיים במקורם. העובדה שהגב' מתלוננת על תחושת מחנק אינה תוצאה של פגיעה גופנית במערכת הנשימה ולכן אינה סיבתית.
2. העובדה כי חומרים שונים כגון לק, חומרי בישום, צבע ועשן גורמים לתובעת תחושת מחנק – מחזקת את האבחנה שציינתי, היות ולא קיימת ספציפיות של נוכחות חומר מסוים כגורם לתחושות המחנק, כלומר לא קיימת הסתמנות של הופעת חרדה כתוצאה מריח מסוים. הסתמנות של מחנק בנוכחות ריחות שונים היא הסתמנות אופיינית של הפרעה סומטופורמית מסוג דיספונקציה אוטונומית סומטופורמית של מערכת הנשימה.
3. אין כאמור כל קשר סיבתי ידוע לרפואה בין הסימפוטומים שמציינת התובעת לבין הפרעה אחרת מלבד באבחנה שצויינה לעיל. "
4. ב"כ התובעת בסיכומיו טען ופירט בשנית את כל העובדות של המקרה שאירע לתובעת, לרבות העובדות שלא הוסכמו על הצדדים ואשר ספק הרלבנטיות שלהם להכרעה בתיק.

זאת ועוד, חזר בסיכומיו על הטיפול הרפואי, באופן סלקטיבי. עיקר טענות ב"כ התובעת הן כי יש להכיר בחשיפתה לנשומת חומרים מסוכנים מבית העסק שהיה סמוך למקום עבודתה, כדי להכיר בו כתאונת עבודה בהתאם להוראות סעיף 79 וכן סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי.

על כן לאור קביעותיה של המומחית כי התובעת סובלת מהפרעה סומטופורמית מסוג דיספונקציה אוטונומית סימטופורמית של מערכת הנשימה, וכי מאחר ולא נמצאו בתיקה הרפואי כל סיבות גופניות לתלונות, על בית-הדין לקבוע כי תנאי העבודה הם אלו שהשפיעו על תלונותיה הגופניות, ולכן להכיר בתובעת כנפגעת עבודה מ"תאונת עבודה" או "מחלקת עבודה".

1. מנגד טען הנתבע כי למקרה חוות דעתה של ד"ר דורפמן בחוות הדעת ובתשובותיה לשאלות ההבהרה, ברי מעבר לכל ספק כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת לבין מצבה הרפואי.

הנתבע טען כי דווקא מהאבחנות של המומחית ,כי הליקוי של התובעת הינו הפרעה סימוטופורמית שאינה כתוצאה מפגיעה אורגנית במערכת הנשימה, הרי שמקורם הוא נפשי ואינו קשור לעבודתה. הנתבע טען כי יש ליתן משקל לכל חוות הדעת שהיו בפני בית-הדין ולאמץ את תשובות המומחית ועל כן לדחות את התביעה.

1. לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים וכן עיינתי בחוות הדעת , ולמרות מצבה הנפשי והבריאותי של התובעת, יש לטעמי לאמץ את חוות הדעת ולקבוע כי אין קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי של התובעת לבין תנאי עבודתה ולכן יש לדחות את תביעתה.

ממקרא קביעותיה של המומחית וחוות דעתה המפורטת והמנומקת וכן תשובותיה לשאלות ההבהרה, עולה באופן מובהק כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת כפי שפורט בסעיף 3 לפסק-דין זה לבין מצבה הרפואי. המומחית קובעת בצורה מפורשת כי אין קשר סיבתי בין ההפרעה ממנה היא סובלת, שהיא הסתמנות של סממנים גופניים על רקע קשיים רגשיים ונפשיים לבין המתואר לתנאי העבודה אליהם נחשפה, וכי מצבה הרפואי הינו הפרעה נפשית שאינה מושפעת מגורמים סביבתיים, קרי, הריחות שנחשפה אליהן במקום העבודה שמרוקן אינו בעסק אלא מחוץ לו. עולה אף מחוות הדעת כי כל חשיפה שלה לריחות ולאו דווקא לחומר מסוים במקום מסוים הוא זה אשר גורם לה להופעת הדחק ולכן לא ניתן לקבוע הקשר סיבתי בין חשיפה בעבודה לבין מחלתה.

1. לאור כל האמור, אני מאמצת את חוות הדעת כפי שקביעת הפסיקה וקובעת כי דין התביעה להדחות.

אין צו להוצאות בנסיבות מקרה זה.

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד, (16 יוני 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.