04 אפריל 2014

1. התובע הגיש תביעה להצהיר כי הינו זכאי להיות הבעלים של 20% ממניות החברה "אולה טאפאס ספרדי בע"מ" (להלן: החברה), ולחילופין על החברה לשלם לו הפרשי שכר בסך 168,000 ש"ח, וכן זכויות נוספות הנובעות מסיום עבודתו בחברה, בסך 43,911 ש"ח.

2. התובע עוסק בתחום המסעדנות מזה 10 שנים והיה שותף להקמת מסעדות וניהולן באילת.

3. הנתבעת 1 מחזיקה בבעלותה מסעדת טאפאס בשם "אולה טאפאס ספרדי" (להלן: אולה) ומסעדת "רק בשרים" השוכנת בחוף הצפוני באילת. הנתבע 2 – מר אברהם טנג'י (להלן: אבי), הינו בעל מניות בחברה. בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה בעל מניות נוסף בחברה, מר שמעון אילוז (להלן: שימי).

4. התובע החל לעבוד כמנהל מסעדת "אולה" ב- 20.6.08. בשנת עבודתו הראשונה של התובע שכרו עמד על 9,000 ש"ח נטו. בהמשך, שכר התובע ירד ל-6,000 ש"ח ולבסוף עמד על 7,000 ש"ח נטו. בתוך תקופת העבודה, התובע היה מעורב בניהול מסעדה בשם "רק דגים" שלאבי היו מניות בה, וכן היה מעורב בהקמת מסעדת "רק בשרים".

5. בתאריך 9.12.00 כתב אבי לתובע כי הוא יסיים את עבודתו לאלתר וזאת על רקע רצונו להפסיק לעבוד במסעדה, וכאשר בשימוע שנערך לו, התברר כי התובע אינו עומד בציפיות ובדרישות, ביניהן אי עמידה בקו ניהול אחיד, אי עמידה ביעדים, תפקוד לקוי, אי ציות לממונים, כישלון בגיוס עובדים, ונוכחות לא מספקת בעבודה (מכתב הפיטורים צורף כנספח ד' לתצהיר התובע).

6. טענות התובע

התובע טוען כי סיכם עם אבי ושימי כי שכרו יעמוד על 15,000 ש"ח נטו. התובע הסכים כי במשך כשנתיים, יפריש משכרו – 6,000 ש"ח בשנה הראשונה, 8,000 ש"ח בשנה השנייה, עבור רכישת 20% ממניות החברה, על מנת שיוכל להיכנס כשותף בה. לתמיכה בטענה זו צירף התובע טיוטת הסכם שנערכה ע"י אבי (נספח א' לתצהיר התובע (להלן - נספח א')), אליה צורף דו"ח רווח והפסד לשנים 2008-2009 על מנת לאמוד את שווי מניות החברה. עוד צורף מסמך שערך התובע בנובמבר 2011, בו העלה על הכתב את שנרשם במסמך הקודם (נספח ג' לתצהיר התובע). לבד מכך, טוען התובע כי הצדדים נהגו על פי ההסכמים. התובע הוצג בפני לקוחות החברה כמנהל, ניתנו לו הטבות כלמנהלים האחרים – רכישות בסופר, דלק ואלו גם לא קוזזו משכרו. שכר התובע הופחת מ- 9,000 ש"ח ל-7,000 ש"ח בהתאם למוסכם ולא הוכח כי ההפחתה נעשתה כטענת החברה בגלל קשיים כלכליים.

לתובע לא קוזזו ימי חופש או מחלה משכרו.

כאשר התובע עבר לעבוד במסעדת "רק דגים", עובדי החברה שעברו לעבוד שם, קיבלו את שכרם בתקופה זו מ"רק דגים" ואילו התובע המשיך לקבל שכרו מהחברה מתוקף היותו שותף.

התובע מפנה להקלטות שיחות שערך עם שימי, מהן עולה כי אבי לא נוהג לחתום על חוזים, וכי כעולה מטיוטת ההסכמים, האמור בהם היה מקובל על אבי ושימי.

7. הנתבעים לא הוכיחו כי נפל דופי בתפקוד התובע בכל הקשור לניהול עובדים, גביית כספים, מתן הנחות ורכישות מלאי, כפי שנטען במכתב הפיטורים.

באותו אופן, טענת הקיזוז של החברה בקשר לרכישות שביצע התובע באופן אישי ועבורו, בסך של 38,585 ש"ח לא הוכחה. אין בחשבוניות דבר הקושר אותן לתובע. חלק מהמסמכים היו הצעות מחיר, חלק אחר מהמסמכים מתייחס לתקופה שלאחר סיום עבודתו של התובע. התובע טוען כי לא יכול להיות שהחברה לא היתה שבעת רצון מתפקודו, שילמה לו רק 7,000 ש"ח, אך אפשרה לו למשוך מוצרים בשווי של כ- 50,000 ש"ח.

8. ככל שבית הדין יקבע כי ההסכמות לא בשלו לכדי הסכם מחייב, הרי שהוכח כי שכרו עמד על 15,000 ש"ח לכל חודש, ולכל הפחות 9,000 ש"ח נטו.

על כן התובע עותר במקרה כזה במקום לקבל 20% ממניות החברה, לקבל הפרשי שכר בסך 168,000 ש"ח, וכן את זכאותו בגין סיום עבודתו בחברה.

9. טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים כי התובע לא הוכיח מה הוסכם ביחס לתנאי עבודתו. התובע לא הוכיח מתי גובשו פרטי הסיכום הראשוני אשר לפיו החל לעבוד. הנתבעים טוענים כי גרסת התובע הינה בלתי סבירה, לפיה יקבל 20% ממניות החברה, ותנאי שכר מופלגים מבלי שעבד יום אחד או שנתן תמורה ריאלית.

על נספח א' לתצהיר התובע, אשר נחתם ע"י אבי, התובע לא ידע לספר על נסיבות חתימתו, ונפקות תנאיו. כן התובע לא ידע אם השותפים קיבלו 72,000 ש"ח, כאמור בנספח; הוא לא קיבל את הרווחים בהתאם לנספח; אין זה סביר שיחד עם הנספח קיבל התובע דו"ח רווח והפסד שנערך רק שנה לאחר מכן,

ב-2010.

נספח א' אינו יכול לשקף הסכמה מחייבת, מאחר ששימי החזיק באופציה לרכישת 25% מהמניות; במצב שבו התובע היה מקבל 20% מהמניות, אבי היה עומד בסיכון של הימצאות בעמדת מיעוט. התובע אישר גם כי שימי לא הכיר את נספח א', והוא אינו יודע אם אבי הראה אותו לשימי.

10. נספח ג' הוכן ע"י התובע ומשקף את רצונותיו ללא קשר לפערים שהיו בין הצדדים. על כן, מדובר בהצעה בלבד.

כעולה ממכתב ב"כ התובע מיום 2.1.11, גם שימי התנגד להצעת התובע (נספח ז' לתצהיר התובע). התובע אף ויתר על עדותו של שימי, ובמקום זאת צרף תמלילי שיחות עמו, מהם עולה כי לא התגבשה בין הצדדים הסכמה מחייבת בעניין צירופו של התובע כשותף בחברה. דווקא מתמלילי השיחות שהנתבע הקליט, בהן את שימי, עולה כי התובע ידע כי אין בכוונת שימי לתמוך בגרסתו.

11. התובע גם לא הביא לעדות את מר יעקב לוי, בעלים ומנהל מסעדת "רק דגים", לצורך הוכחת זכאותו למניות בשיעור 17%.

לעומת זאת, ניתן לראות כי שכר התובע הופחת, והדבר נעשה בהסכמת התובע על רקע קשיים כלכליים.

12. הנתבעים מבקשים לקזז כנגד שכר עבודתו של התובע, דמי הבראה, פדיון חופשה והפרשי פנסיה, את חובותיו בגין רכישות שבוצעו מחשבון החברה בהתאם למסמכים שהוגשו.

13. הכרעה

נקדים ונאמר כבר עתה, כי על פי מכלול הראיות בתיק ושמיעת הצדדים, השתכנענו כי דין התביעה לקבלת 20% ממניות החברה – להידחות. התובע לא השכיל להוכיח כי השתכללה הסכמה מחייבת ומפורשת להעברת 20% ממניות החברה אליו.

יחד עם זאת, מצאנו כי התובע זכאי להפרשי שכר עבור כל תקופת עבודתו, וכן לזכויות הנובעות מסיום עבודתו.

טענת הקיזוז שהועלתה לראשונה בכתב ההגנה, לא הוכחה, הן מהותית בכל הקשור לזכות החברה לקזז חיובים אישיים והן מבחינת היקפה.

תחילה נפנה לניתוח הרקע שהביא להכנת המסמך אשר צורף לתצהירו של התובע וסומן כנספח א'.

14. הרקע לכתיבת נספח א'

התובע כזכור החל לעבוד בחברה ב- 20.6.08. לטענתו, קודם לתחילת עבודתו, סוכמו בעל פה תנאי העסקתו (סעיף 13 לתצהירו):

בשנה הראשונה משכורת חודשית 9,000 ש"ח נטו + 6,000 ש"ח על חשבון רכישת מניות החברה.

בשנה השניה משכורת חודשית 7,000 ש"ח נטו + 8,000 ש"ח על חשבון רכישת מניות החברה.

בתום השנה הראשונה, התובע יקבל 10% מרווחי החברה.

בתום השנה השניה התובע יקבל 20% מרווחי החברה.

בשנת העבודה השניה התובע יקבל הטבות הניתנות לשאר בעלי המניות כקניות בסופר, דלק, הזמנות במסעדה ללא חיוב.

התובע החל לעבוד ומשכורתו היתה 9,000 ש"ח נטו עד 12/08.

בחודשים 1-10/09 משכורת התובע עמדה על 6,000 ש"ח נטו, ומ- 11/09 ועד סיום עבודתו משכורתו עמדה על 7,000 ש"ח נטו.

מכאן יוצא כי לפחות לכאורה, במשך חצי שנה, נהגו הצדדים לפי המוסכם ביניהם בכל הקשור לשכרו של התובע, שעמד על 9,000 ש"ח נטו. בהמשך שכר התובע ירד ל-6,000 ש"ח נטו. לכך התייחס התובע בחקירתו הנגדית וציין כי בתלוש השכר הופיע 6,000 ש"ח נטו אך קיבל במזומן 3,000 ש"ח (עמ' 16, שורות 15-16).

עוד ציין התובע בתצהירו, כי לאחר חמישה חודשי עבודה, אבי הציע לו כי חישוב הרווחים יעשה מנובמבר 2008 עד נובמבר 2009 (סעיף 19 לתצהיר התובע). טיעון זה יכול להסביר מדוע השכר ירד ל-7,000 ש"ח בשנה השניה שהחלה ב- 11/09.

עד כאן ניתן לראות כי שכר התובע שולם במשך כל תקופת עבודתו בהתאם למוסכם כפי טענת התובע, טרם תחילת עבודתו.

15. ב- 5/09 רשם אבי את נספח א'. על הרקע לרישום נספח א', פירט אבי בתצהירו:

"9. בנסיבות אלה, בחודש 5/09, סמוך לתום שנת עבודתו הראשונה של התובע בחברה, פנה התובע אל מנהלי החברה וביקש לקיים שיחה שעניינה תנאי העסקתו.

10. בשיחה זו, הביע שוב התובע את רצונו להפוך לשותף בחברה.

11. על הרקע האמור ונוכח שביעות הרצון של מנהלי החברה מתפקודו של התובע באותה עת, התקיימה פגישה (בנוכחות התובע, שימי ואני) במסגרתה פירט התובע את הצעתו לשילובו בחברה.

12. במהלך השיחה הנ"ל העליתי על הכתב, את עיקרי חילופי הדברים שהועלו בשיחה. בסיומה של השיחה, סוכם כי עיקרי הדברים שנרשמו במהלך השיחה, יועלו על הכתב באופן מסודר וקריא, ויועבר לבחינה ומחשבה של כל הגורמים הרלבנטיים (התובע, שימי ואני). בנסיבות אלה, ניתן בידי התובע המסמך אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה.

יודגש ויובהר, כי אין במסמך הנ"ל כדי לשקף סיכום כלשהוא ו/או התחייבות כלשהיא מצד החברה ו/או מנהליה. המדובר במסמך המשקף למעשה את פרטי הצעתו של התובע למנהלי החברה בזמנו". (ההדגשות במקור א.ס.)

האמור בתצהירו של אבי, כפי שהובא להלן, כולל סתירה פנימית. מצד אחד בסעיף 12, אבי מציין כי העלה על הכתב חילופי דברים שהועלו בשיחה. חילופי דברים משמעם כי לא מדובר היה במצב בו רק התובע הציג את דרישותיו, אלא גם הוצעו מנגד הצעות של אבי ושימי. אלא שבסתירה לסעיף 12, חוזר בו אבי וממסמך המשקף את חילופי הדברים כאמור בסעיף 12 הופך המסמך כאמור בסעיף 13, למה שמשקף את הצעת התובע.

אבי נחקר על כך ודומה שדבריו מדברים בעד עצמם.

ש. באותם מסמכים שצירפנו לתצהירו של דרור, לומדים גם מה העמדה שלך ושל שימי או רק את רצונו של דרור משקפים המסמכים?

ת. מדברות על כל מה ששלושת הגורמים העלו.

ש. כלומר, גם את דרישותיך שלך?

ת. כמובן.

(עמ' 46 שורות 27-31).

ש. אם אני מבין נכון, אתה אומר שנספח א' זה בעצם מה שכל הצדדים העלו זה כלפי זה?

ת. כן.

ש. אתה רוצה לחשוב פעם נוספת על התשובה?

ת. לא.

ש. זה מסמך שמשקף את ההצעות ההדדיות של כל הצדדים?

ת. כן. אבל לא הכל נרשם.

ש. מה שאמרת בסעיף 13 לתצהירך הוא לא אמת, נכון?

ת. לא היה פה עניין להגיד "לא אמת".

ש. מה שאתה כותב בסעיף 13, אתה אומר שזה מסמך שדרור נתן לכם. אתה אומר שזו לא הצעתו של דרור אלא הצעות הדדיות. אתה רוצה לחזור בך ולתקן?

ת. כן.

(עמ' 47 שורות 28- 32, עמ' 48 שורות 1-6).

לסיכום, נקודה זו, נקבע כי אבי הודה שנספח א' אינו משקף רק את דרישות התובע, אלא מדובר בהצעות הדדיות.

16. תוכן נספח א'

כותרת נספח א' היא "טיוטה לנקודות להסכם שותפות דרור, אבי ושימי, נכון ליום 4.1.2009". כזכור, הטיוטה נכתבה ע"י אבי. עיקריה הם:

התובע אמור לקבל 20% ממניות החברה באופן הבא –

• ויתור על 6,000 ש"ח משכרו בשנה הראשונה מנובמבר 2008 עד נובמבר 2009.
• ויתור על 8,000 ש"ח משכרו בשנה השנייה מנובמבר 2009 עד נובמבר 2010.

(דברים אלו עולים הן מסעיף 13, הקובע כי "במידה ואבי ושימי לא ירצו לממש את חלקם בהסכם, יקבל דרור 6,000 ש"ח בעבור כל חודש שעבד עד נובמבר 2009, ו-8,000 ש"ח בעבור כל חודש שעבד עד נובמבר 2010, בכפוף לתנאים הרשומים והתוצאות הכספיות של החברה"), וכן בשים לב לאמור בסעיף 6 – לפיו "בתמורה ל-10% מהרווחים, ירד דרור למשכורת של 7,000 ש"ח כמו אבי ושימי").

• בתום השנה הראשונה יקבל דרור 10% מהרווחים (סעיף 5).
• בתום השנה השנייה יקבל דרור 20% מהרווחים (סעיף 8).
• המניות שיוקצו לתובע יבואו – 15% מאבי ו-5% משימי, כך שמצב המניות יהיה – אבי – 60%, שימי – 20%, דרור – 20%.
• התובע יקבל את כל הזכויות והחובות כשותף החל מנובמבר 2010, ובכלל זה ביטוח מנהלים והזמנות במסעדה ללא תשלום (סעיף 14).
• ככל שהתובע יבקש למכור את המניות, המחיר יהיה 144,000 ש"ח (סעיף 10).
• אבי ושימי יקבלו כל שנה 72,000 ש"ח לפי החלוקה ביניהם למשך שנתיים, בתמורה להקצאה לדרור (סעיף 17).

לסיכום נקודה זו, נקבע שהעקרונות שהועלו בנספח א' היו שכר נטו של 9,000 ש"ח נטו בשנה הראשונה (ויתור על 6,000 ש"ח), שכר של 7,000 ש"ח נטו בשנה השנייה (ויתור על 8,000 ש"ח). סכומי הוויתור שיקפו את התמורה של התובע עבור 20% מהמניות. בתום השנייה הראשונה יקבל התובע 10% מהרווחים ובתום השנה השנייה – 20% מהרווחים.

17. הצדדים נהגו לפי האמור בנספח א' בכל הקשור לשכר התובע

נספח א' שנכתב ב- 5/09 קבע כי שכר התובע הוא 9,000 ש"ח נטו בשנה הראשונה. את זאת ניתן ללמוד באופן עקיף מההחזר לו זכאי היה התובע אם ההסכם לא היה יוצא לפועל, שכן דובר בסעיף 13, שהתובע יקבל החזר בסך 6,000 ש"ח על כל חודש, ומכך שבסעיף 6 לנספח א' דובר שהתובע ירד בשנה השנייה לשכר של 7,000 ש"ח.

בפועל נהגו הצדדים בכל הקשור לשכר התובע, בדיוק בהתאם לאמור בנספח ועוד לפני שנחתם. התובע החל לעבוד בשכר של 9,000 ש"ח נטו ועבד כך עד חודש דצמבר 2008.

מינואר 2009 עד אוקטובר 2009 ירד השכר ל-6,000 ש"ח ולאחר מכן עלה ל-7,000 ש"ח נטו.

כאמור, בנקודת הזמן שבה נכתב נספח א' – 5/09, שכר התובע היה 6,000 ש"ח נטו. בעניין זה יש לשים לב לדברי התובע שהבאנו קודם, לפיהם קיבל בתלוש 6,000 ש"ח ועוד 3,000 ש"ח במזומן (עמ' 16 שורות 15-16). דברים אלו עולים בקנה אחד עם האמור בסעיף 6 לנספח א', לפיו התובע ירד למשכורת של 7,000 ש"ח בשנה השנייה. התובע ירד, במשמעו שכרו היה גבוה מ-7,000 ש"ח בשנה השנייה ובכלל זה במועד כתיבת נספח א'.

18. כאמור, הצדדים נהגו לפי עקרונות השכר שהתובע דרש מלכתחילה, החל מתחילת העסקתו. 15,000 ש"ח, ש-6,000 ש"ח מתוכם בשנה הראשונה ו-8,000 ש"ח בשנה השניה יבואו על חשבון התמורה עבור 20% ממניות החברה. דברים אלו מצאו ביטויים בנספח א', שכפי שאבי הודה, שיקף את מכלול רצונות הצדדים ולא רק את רצונו של התובע.

נוסף על כך, נספח א' התייחס בסעיף 13 מפורשות לאפשרות של אי מימוש ההסכם, שאז התובע יהיה זכאי ל-6,000 ש"ח עבור כל אחד מהחודשים בשנה הראשונה, ו-8,000 ש"ח עבור כל אחד מהחודשים בשנה השנייה.

19. באותו אופן, הצדדים נהגו לפי ההסכם כאשר התובע קיבל הטבות כמו שאר הבעלים – רכישות בסופר, הזמנה במסעדה ללא תשלום. החיובים שבוצעו, לא נוכו משכר התובע, כמו גם לא נערך כל פיקוח על ימי החופשה או המחלה שלו בתלושי השכר.

כלומר, מלבד הקצאת המניות לתובע ואי תשלום הרווחים שלא השתכללה בהסכם כתוב או בעל פה, נהגו הצדדים לפי ההסכם בכל הקשור לתנאי שכרו של התובע.

20. ההסבר לירידה בשכר התובע ל- 7,000 ש"ח

התובע קיבל בשנה הראשונה 9,000 ש"ח נטו, ובשנה השנייה 7,000 ש"ח. לפי נספח א', הירידה בשכר, מטרתה הייתה להגדיל את התמורה החודשית עבור המניות, והשוואת מעמדו לשאר השותפים, שגם קיבלו 7,000 ש"ח נטו (סעיף 6 לנספח א').

אלא שאבי טען בתצהירו, בסעיף 8, כי נוכח קשיים כלכליים, נאלצה החברה להפחית משכר התובע. לטענה זו לא הובאה כל הוכחה, גם לא הובאה ראיה בקשר להפחתת שכר מעובדים אחרים, והיא מעוררת תמיהה, כאשר הירידה ל-7000 ש"ח נעשתה בשנה השניה ונצפתה כבר בנספח א' שנערך ב- 5/09.

21. על כך נוסיף שלא מתקבל על הדעת כי התובע בעל ניסיון ויכולות, יסכים לרדת בשכרו ל-7,000 ש"ח, ללא שיקבל תמורה עבור כך, שעה שבכל מקום אחר יכול לקבל שכר כפול. בתצהירו ציין התובע כי הוא עובד היום במסעדת "פקטורי" ומקבל 10,000 ש"ח נטו בתוספת רכב ו-5,000 ש"ח בהטבות (סעיף 65 לתצהיר).

משהסברו של אבי לירידה בשכר לא הוכח, מתקבלת ומתיישבת הגרסה של התובע, לפיה השכר הופחת בהתאם למוסכם בין הצדדים בקשר לשכר התובע.

22. אבי לא נוהג לחתום על הסכמים

מעדותו של אבי לפנינו התברר כי עשה לו מנהג של קבע, לא לחתום על הסכמים עם שותפיו. כך אבי הודה כי אין לו הסכם מייסדים עם שימי (עמ' 41, שורות 25-27).

באותו אופן, כאשר נכנס כשותף למסעדת "רק דגים" בבעלות מר יעקב לוי, לא הועלו ההסכמות על הכתב לבד מהערכת המניות.

ש. בינך לבין מר יעקב לוי, שהיה בעלים של חברת הדייג היווני, מסעדת הדג הכחול. גם ביניכם היו יחסים עסקיים מסחריים?

ת. יותר מזה.

ש. היחסים המסחריים האלה, הועלו על גבי חוזה בכתב. שאלתי אותו, הוא אמר שאין חוזה. זה נכון?

ת. ביום שהחלטנו, הלכנו לרשם החברות. עשינו העברת מניות וזהו.

(עמ' 48 שורות 20 עד 25).

דרך זו, אשר מאפיינת את שיטת עבודתו של אבי, מקפלת בתוכה סיכונים ואי ודאות בקשר להתנהלות עסקית. על בסיס כך, הוגשה התביעה שלפנינו.

כאשר בא התובע עם הצעה מפורטת בתום השנתיים (נספח ג'), עלו היחסים על שרטון, שכן במועד זה אבי כבר היה צריך להעביר 20% ממניות החברה. אבי לא רצה בכך ולטענתו כאמור בסעיף 27 לתצהירו – הפערים היו גדולים מידי. לטענת התובע, אבי התנה את החתימה בהתחייבות לעבוד כמנהל עוד מספר שנים (סעיף 48).

כך מצא אבי שוב את הדרך להיחלץ מחתימה על הסכם מחייב כפי שהוא נהג תמיד.

23. הנימוקים שהופיעו במכתב הפיטורים לא הוכחו

מכתב הפיטורים אשר אבי קרא לו בכותרתו "שימוע והודעה על הפסקת עבודה" (נספח ד' לתצהיר התובע). מכתב זה שאמנם נפתח במילים "בהמשך להודעתך על רצונך לפרוש ממקום עבודתך", מסתיים בהמשך ב"לפיכך, הריני נאלץ להפסיק את עבודתך החל מהיום 9.12.2010.

בין לבין, אבי מפרט כי בשימוע שנערך לתובע, הובהר לו כי אינו עומד בציפיות שהועמדו לו עם קבלתו לעבודה, לא עמד בקו ניהול אחיד ומבריק, לא עמד ביעדים, הוא מתפקד באופן לא יציב, לא ציית לממונים עליו, הזניח את תנאי ניהול השכר, נכשל בגיוס והכשרת עובדים ונכח בצורה לא מספקת במסעדה.

24. רשימת הליקויים הארוכה שנפלה בעבודת התובע, לא הוכחה ע"י אבי, ולא מסבירה כיצד התובע עבד כשנתיים ללא כל תלונה; במהלך השנתיים התובע עבד בניהול מספר מסעדות, שבאף אחת מהן לא הובאה ראיה כי גרם נזק לתפקודה.

מכאן, שכל המופיע במכתב הפיטורים, בא לטשטש ולהסתיר את העובדה כי בהגיע היום הקובע למימוש ההסכם והחתימה עליו, בחר אבי לסגת ולחזור בו מהסכמותיו. חזרה זו אין בה כדי למנוע מהתובע לקבל את שכרו המלא והמוסכם ללא קשר להקצאת המניות.

25. סיכום ביניים

כפי שהראינו, נספח א' שיקף את כוונות ורצונות כל הצדדים. לפי נספח א', הצדדים נהגו בכל הקשור לשכר התובע ועוד לפני שנכתב נספח א'. בהתאם לנספח א', ירד שכרו של התובע ל-7,000 ש"ח בשנה השנייה והטענה לפיה מדובר בקשיים כלכליים של החברה לא הוכחה.

אבי לא נהג לחתום על הסכמים ועל כן, כאשר נדרש במפגיע ע"י התובע לאחר שנתיים לעשות כן, העדיף לפטר את התובע ולא להעביר לו 20% ממניות החברה.

קבלת 20% ממניות החברה היתה כרוכה במסמך חתום, שישקף גם את רצון השותף השני שהיה כאמור – שימי. מקובלת עלינו הטענה של אבי לפיה, ספק אם היה יכול להסכים להעברת 20% מהמניות לתובע, כאשר במצב בו לו היה 60% מהמניות ולשימי ולאבי 20% לכל אחד, כאשר לשימי עוד היתה אופציה לקבלת 25% מהמניות, היה אבי יכול להיות במיעוט. על כן ההסכמה להעביר לתובע 20% ממניות החברה לא השתכללה לכדי הסכם מחייב.

בנסיבות אלו, התובע זכאי להפרשי שכר עבור השנתיים כפי שתבע.

12 X 6,000 + 12 X 8,000 ובסה"כ 168,000 ש"ח.

26. הקלטות השיחות עם שימי

שימי, השותף של אבי, היה יכול להיות עד מפתח מטעם שני הצדדים. התובע בחר שלא להביאו לעדות, ובמקום זאת צירף תמלילי שתי שיחות. הנתבעת ביקשה להזמינו, אך הוא לא התייצב לדיון – וגם הנתבעת צירפה תמלילי שתי שיחות איתו.

בחרנו שלא לתת משקל לאמור בשיחות אלו, שכן כל צד בחר להסתמך על חלק מתוכן השיחות באופן סלקטיבי. השתכנענו מצד אחד ששימי הוא חבר טוב של התובע, ותמלילי השיחות משקפים זאת כאשר הם מתייחסים לפרטים אישיים של השניים.

מצד שני, שימי נפרד מאבי בהסכמה, תוך קבלת תמורה, ולכן ברור היה כי יהיה לו קושי להעיד כנגד אבי.

כך או כך, סברנו שדי בראיות שהובאו בפנינו להגיע למסקנה, ללא צורך להסתמך על האמור בהקלטות השיחות עם שימי.

27. טענת קיזוז כנגד תשלום זכויות בעקבות סיום עבודתו של התובע

התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום משכורת חודש דצמבר 2010, חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

הנתבעת לא חלקה על זכותו של התובע לסכומים אלו אך טענה כי היא מקזזת כנגד זאת את חובותיו של התובע לחברה. מדובר ברכישות פרטיות שביצע התובע על חשבון החברה, וכן כאשר הזמין במסעדה את חבריו ומשפחתו, ללא ששילם על כך.

28. כפי שקבענו קודם לכן, שוכנענו כי ההטבות שקיבל התובע היו במסגרת תנאי העבודה שקיבל כמנהל מסעדה וכמי שמתוכנן להיות בעל מניות. התובע לא חוייב בשכרו בגין החיובים שביצע ואף לא הופחת משכרו בעת גמר החשבון (תלוש משכורת 12/2010). יתרה מזו, התובע ציין בחקירתו הנגדית כי חלק מהרכישות שביצע כמו מכונות הקפה והדרימל, היו על חשבון המזומן בתקופה שקיבל 6,000 ש"ח בתלוש שכר ו- 3,000 ש"ח במזומן.

לחילופין, אף אם נעיין במסמכים שצורפו לתצהירו של אבי, (עמ' 26 שורות 26-28) נמצא כי עצם חתימתו של התובע על חלק מהם כמו תעודות משלוח של עולם הצבעים שיווק והפצה 2001 בע"מ או של ארמה במדבר בע"מ, אין הדבר מעיד כי המוצרים סופקו, ואם סופקו – האם סופקו לתובע, שכן הן ממוענות לחברה.

כך גם כאשר מדובר בהצעות מחיר מאלמוגים אספקה לבתי מלון בע"מ מיום 5.6.11 – מועד שהוא לאחר סיום עבודתו של התובע;

על חלק מהחשבוניות רשום "דרור אישי", אך אין בהן מעבר לכך כדי לשקף כי התובע אכן משך לעצמו את המוצרים. נראה שהמסמך הטוב ביותר שהנתבעת היתה יכולה להציג הוא כרטסת מסודרת של הנהלת החשבונות בה נוהלו ונרשמו כל החיובים. אבי הודה כי קיים קובץ במחשב שניתן לראות בו את כל הקניות שדרור ביצע (עמ' 51 שורות 1-3). החברה בחרה שלא להציג מסמך מהותי זה ודבר עומד לה לרועץ.

29. על כן, משלא מצאנו כי יש לקבל את טענת הקיזוז – היא נדחית.

עוד נציין, כי התובע עתר לחישוב מחודש של זכויותיו לפי שכר של 15,000 ש"ח נטו, אך משלא כימת זאת, לא ערך חישוב מסודר, כמו גם לא שולמה אגרה על הגדלת סכום התביעה, נפסוק לו רק את מה שתבע.

30. חיוב אישי של אבי

התובע טען כי יש לחייב את אבי באופן אישי, מאחר והמשא ומתן התנהל מולו והוא לא ניהלו בתום לב.

לא מצאנו בנסיבות העניין כי יש לחייב את אבי באופן אישי, כאשר עשה זאת כאורגן של החברה. איננו סבורים גם כי התנהגות שלא בתום לב היא עילה לחיוב אישי של מנהל חברה, במיוחד כאשר לא נטענת הטענה של הרמת מסך.

גם לא התרשמנו כי היה בהתנהגותו של אבי כזה חוסר תום לב, המצדיק את חיובו האישי. אנו סבורים כי התנהגותו של אבי משקפת שיקולים של כדאיות כלכלית, אשר בגינם זכאי התובע לסעדים שתבע מהחברה.

31. סוף דבר

הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

הפרשי שכר – 168,000 ש"ח נטו.

שכר חודש 12/2010 – 2,423 ש"ח.

חלף הודעה מוקדמת – 7,000 ש"ח נטו.

פיצויי פיטורים – 19,605 ש"ח.

דמי הבראה – 4,914 ש"ח.

פדיון חופשה שנתית – 5,544 ש"ח.

פיצוי עבור אי הפרשה לפנסיה – 4,425 ש"ח.

חישוב התובע בגין הפנסיה נעשה גם עבור 6 החודשים הראשונים לעבודתו, שלא על פי צו ההרחבה הכללי בענין פנסית חובה. אך ממילא החישוב נעשה לפי שכר קובע של 9,000 ש"ח ולא 15,000 ש"ח ולכן החישוב מתקבל.

מאחר וטענת הקיזוז הופיעה לראשונה רק בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת ב- 14.6.11, יישאו שכר חודש דצמבר ופיצויי הפיטורים פיצויי הלנה בסך 5,000 ש"ח, וכן ריבית והצמדה כחוק מיום 14.6.11 ועד התשלום בפועל.

שאר הרכיבים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 9.12.10 ועד התשלום בפועל.

עוד תישא הנתבעת 1 בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובע בסך 20,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ד, (04 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.