1. לפניי תביעה מכוח דיני החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט על סך של 1,284,158 ₪. תובענה זו החלה כתביעה בסדר דין מקוצר, ולאחר שניתנה רשות להתגונן, הועברה להליך של תובענה רגילה.

רקע עובדתי והליכים קודמים בין הצדדים:

1. התובעת 1 היא חברת בנייה ושיפוצים, והתובע 2 הוא מנהלה ובעל מניותיה היחיד.
2. במהלך קיץ שנת 2004, במסגרת פרויקט "שיקום שכונות", חתמה התובעת 1 על שני הסכמים לביצוע עבודות שונות בבניין שברחוב ברל לוקר 19 בשכונת פת בירושלים (להלן: "הבניין"). ההסכמים נכרתו מול נציגות ועד הבית של הבניין. בהסכם הראשון שנכרת ביום 18.7.04 התחייבו התובעים לבצע חיפוי אבן של הבניין והרחבות בדירות שונות בהתאם להיתר הבניה שניתן לדיירים (הסכם זה יכונה להלן: "הסכם עבודות ההרחבה"). בהסכם השני, שנכרת ביום 8.8.04 התחייבו התובעים לבצע עבודות תשתית ושיפוץ של השטחים המשותפים בבניין, עבודות המכונות גם עבודות עשה זאת בעצמך – ע.ז.ב (הסכם זה יכונה להלן: "הסכם הע.ז.ב.").
3. הנתבעת טוענת כי לא הייתה צד למערכת הסכמים זו, וכי הדיירים הם שהתחייבו לשלם לתובעים ואילו המדינה במסגרת עבודות ההרחבה מעניקה הלוואות לדיירים, ואילו במסגרת עבודות הע.ז.ב היא מסבסדת חלק מהעלויות בלבד.
4. לצורך פיקוח על ביצוע העבודה המדינה מעבירה את הכספים לחברת פרזות, וזו אמורה לשלם בשם הדיירים ובשם המדינה את התשלומים לקבלן המבצע, במקרה זה התובעים.
5. במסגרת התובענה שלפניי, טוענים התובעים כי פרזות לא אישרה את התשלומים שהיה על המדינה לשלם על פי הסכם הע.ז.ב., וכך התובעים לא קיבלו תשלום בגין עבודות חריגות שהתובעים נאלצו לבצע במהלך עבודות הע.ז.ב. לטענת התובעים, אף כי ביצעו את העבודות בפועל, שכן לא היה מנוס מלבצע את העבודות בביוב ובאינסטלציה, והם נדרשו תוך כדי עבודות הע.ז.ב לבצע עוד ועוד עבודות, שלא היו צפויות מראש, הרי שהם לא קיבלו תשלום מהמדינה.
6. יש לציין כי מהלך העבודות בבניין לווה במחלוקות קשות אשר גרמו להתמשכות הליכי השיפוץ והבנייה. מחלוקות אלו היו בין הדיירים לקבלן, בין הדיירים למדינה, בין המפקח מטעם פרזות לתובעים ולדיירים, וגם בין הדיירים לבין עצמם.
7. בעקבות פניה של התובעים לאגף ביקורת פנים ותלונות הציבור במשרד הבינוי והשיכון, שלח מנהל האגף מר משה שגיב ביום 13.3.07 מכתב תשובה לתובעים ובו ציין כך:

"....

2. המלצנו למנות גורם חיצוני שיבקר בשטח ויבדוק את כל סעיפי החשבונות שלך ויעביר חוות דעת למשרדנו.

3. יתכן ואותו גורם יהיה במעמד של בורר ומפקח שהצדדים יסכימו עליו והמלצותיו תחייבנה אותך, את הדיירים ואת משרדנו" (ההדגשה לא במקור ד.פ.).

1. ביום 4.7.07 הודיעה הגב' עליזה שריקי, ממונה מחוזית שיקום שכונות, במשרד הבינוי והשיכון, במכתב לתובעים כי נקבעה פגישה כדי לאפשר לתובעים לערער על אישורי החשבונות וציינה בסכם המכתב "לצורך כך גם שכרנו את שירותיו של מהנדס אלי בנואליד, שהמלצותיו תחייבנה את כל הצדדים". (גם כאן ההדגשה לא מופיעה במקור ד.פ.).
2. בסופו של יום הבדיקות נערכו על ידי המהנדס זאב זקצר, שהודיע כי מונה על ידי המהנדס אלי בן וליד לבדוק את כמויות הביצוע. המהנדס זקצר קבע ביום 17.1.08 כי התשלומים המגיעים לתובעים הם כדלקמן:

א. בגין עבודות ע.ז.ב על פי החוזה סך של 615,000 ₪;

ב. בגין עבודות חריגות סך של 1,050,000 ₪.

הסכומים אינם כוללים מע"מ ויש לנכות מסכומים אלו את הסכומים ששולמו לתובעות בסך 380,842 ₪ (לפני מע"מ).

1. על יסוד הכרעתו או המלצתו של המהנדס זקצר דרשו התובעים את התשלומים הנוספים, ולאחר שדרישותיהם נדחו, הגישו בקשה לבית המשפט המחוזי לאישור פסק בורר כנגד המדינה והדיירים. טענתם של התובעים הייתה כי המהנדס זקצר היה בורר, והכרעתו הינה בגדר פסק בורר.
2. אין זה המקום לפרט את מלוא ההליכים שהתנהלו בפני בית המשפט המחוזי, אך אציין כי בסופו של יום על בסיס בקשה לביטול פסק בורר שהגישו המדינה ונציגות הדיירים קבע בית המשפט המחוזי ביום 30.6.10 כי:

"לא דובר על בורר כי אם על אישיות בעלת כישורים הנדרשים לבירור המחלוקת בדרך המחייבת את הצדדים. ואכן המסמכים שצורפו לבקשה "לאישור פסק בוררות", אינם עונים על דרישות חוק הבוררות ואינם מהווים הסכם בוררות בר תוקף. ... אשר על כן מתקבלות טענות המדינה ונציבות הבית המשותף כי אין בפנינו פסק בוררות. אולם בכך לא סגי. המסכים שצורפו לבקשה "לאישור פסק בוררות" מעידים על גמירות דעת והסכמה של המדינה למנות מומחה אשר דעתו תחייב את הצדדים, ... אין ספק שהמחלוקת העומדת עדיין לפתחם של הצדדים, טרם הוכרעה. אף אין ספק שהמדינה התחייבה למנות גורם שיבדקו את ההתחשבנות והכרעתו תחייב את הצדדים....בנסיבות העניין ולאור השנים שחלפו מסיום פרויקט השיקום (למעלה מ-4 שנים), הגיע הזמן לכבד את ההתחייבות של המדינה ולמנות מומחה לבדיקת ההתחשבנות בין המשיבים לנציגות הבית המשותף...".

1. מומחה כאמור לא מונה על ידי הצדדים, ואף לא על ידי בית המשפט.
2. יש לציין כי המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי, וגם לבית משפט זה, מכתב שערך המהנדס בן וליד ביום 28.5.08 ובו ציין כדלקמן:

"1. מוניתי על ידכם לבצע השוואת כמויות ביצוע מול חוזה במסגרת חוזה עז"ב.

2. מצ"ב דו"ח המשווה את כמויות הביצוע לעומת חוזה במסגרת חוזה עז"ב.

3. יתר הסעיפים שהוגשו בכתב הכמויות של הקבלן אינם כלולים במסגרת חוזה עז"ב. לסעיפים אלו לא הוצגו בפני המסמכים שמוכיחים שסעיפים אלו בוצעו בהוראת משהב"ש או בא כוחו."

1. מכתבו של המהנדס אלי בן וליד הופנה לגורמים שונים במדינה אך לא הופנה לתובעים או לדיירים, והתובעים טוענים כי נודע להם על מכתב זה רק כאשר הוגשה הבקשה לביטול פסק הבורר בית המשפט המחוזי.
2. עתה דורשים התובעים תשלום מהמדינה בלבד על בסיס עמדתו של המהנדס זקצר, ונוכח טענתם כי כל העבודות בוצעו על ידם על פי דרישת המפקח של חברת פרזות. מכאן שהתובעים דורשים כי המדינה תשלם את מלוא העבודות שביצעו במסגרת הע.ז.ב. הן על יסוד המקובל והמוסכם בפרויקט שיקום שכונות, והן את היתרה על פי ההסכמות כי ימונה מהנדס מומחה והוא שיכריע בחבותה של המדינה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול העדויות מטעמם הרי שאני קובעת כי התובעים לא התקשרו בהסכם עם המדינה, ואין להם עילת תביעה כנגדה. כפי שהתובעים עצמם טענו בבקשה לאישור בורר, וכפי שעולה מהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה, ההתקשרות הייתה בין התובעים לבין הדיירים, והמדינה הייתה גורם מסבסד עבור הדיירים.
2. אין בידי לקבל את טענתם העובדתית של התובעים כי לא ידעו שהם חותמים על הסכם מול הדיירים, שכן טענה זו לא עלתה בבית המשפט המחוזי, ואף לא עלתה בכתב התביעה שהוגש לבית משפט זה. יתר על כן, התובעים ניסו להסתיר את מעורבותם של הדיירים בהתקשרות, לא הציגו את ההסכמים עם הדיירים, ואף לא הציגו את הבטוחה שנתנו לדיירים כנגד ההתקשרות עמם.
3. מכאן שההתקשרות הייתה עם הדיירים בלבד, והדבר אף היה ידוע היטב לתובעים.
4. כאשר קיימת התקשרות לא ניתן לטעון כי המדינה התעשרה ממנה שלא כדין, שכן כל פעולה שמבוצעת מכוח התקשרות זו הייתה צריכה להיות גם באישור פרזות. כפי שאציין להלן, אישורים אלו לא הוצגו.
5. התובעים טוענים כי על המדינה לשאת בהוצאות הנלוות להתחייבויות הע.ז.ב. שכן אלו לא היו ידועות מראש, אך שינוי הביוב והאינסטלציה היה תנאי בסיסי לביצוע עבודות אלו. לא מצאתי כי טענה זו נכונה, והיא לא הוכחה הן מהבחינה המקצועית ואף לא הוכח כי התובעים קיבלו את אישור פרזות (זרועה הארוכה של המדינה) לביצוע עבודות אלו בזמן אמת. גם מהמסמך שערך המהנדס זקצר עולה כי אין הזמנות לעבודות אלו, ואף אין במסמך אינדיקציה כי עבודות אלו היו חלק מהע.ז.ב או נדרשו לביצוע הע.ז.ב.
6. לא הוכח בפניי כי המדינה הסכימה למינוי של המהנדס זצקר כגורם מכריע, ואף בית המשפט המחוזי קבע כי הוא לא הגורם המכריע. בעניין זה יש לציין כי בית המשפט המחוזי גם קבע, במשתמע, שמר בן וליד, איננו הגורם המכריע, וציין כי גורם כאמור טרם מונה. יחד עם זאת, יש להבהיר כי גם בית המשפט המחוזי קבע בצורה מפורשת כי כאשר ימונה גורם מכריע הוא יקבע כמה על הדיירים לשלם לתובעים ולא כמה על המדינה לשלם לתובעים.
7. מעיון בקביעתו של מר זצקר, ובתצהירו שהוגש כדי לתמוך בתביעה עולה כי הוא לא בדק את כלל את ההוראות של פרזות, לא עמד בקשר עם המפקח מטעמם כאשר ערך את הבדיקה בשטח, ואף לא פירט את כלל העבודות והתחשיבים. מכאן שקשה לקבל את קביעותיו, וכאמור גם בית המשפט המחוזי קבע כי אלו אינן מחייבות את הצדדים, לרבות את הדיירים.
8. בניגוד לנטען על ידי התובעים הרי שגם העד מטעמם עו"ד אילון דיסקין אינו תומך בגרסתם בכל הנוגע למינוי בן וליד כגורם מכריע, והוא מציין במפורש כי לא ידוע לו מה היה מעמדו הפורמאלי של בן וליד.
9. על כן אני דוחה את טענת התובעים כי על המדינה לשלם להם בגין עבודות אלו.

האם נותרה יתרה לתשלום, בגין העבודות שכן אושרו?

1. התובעים טענו כי קיבלו מפרזות עבור הע.ז.ב סך של 379,927.64 ₪ בתוספת מע"מ, ואף אם נקבל את תחשיביו של המהנדס בן וליד הרי שהתשלום בגין הע.ז.ב כולו הינו בסך של 612,188.17 ₪. גם טענה זו דינה להידחות על כל נימוקיה.
2. אפתח ואזכיר כי המדינה אינה צריכה לסבסד את כל הע.ז.ב ועל כן בין אם אקבע כי היה על המדינה לסבסד 75% בלבד, כטענת המדינה, או אחוז גבוה יותר כטענת התובעים, הרי שאין היא נדרשת לסבסד את מלוא סכום הע.ז.ב.
3. אך מעיון בכרטסת של פרזות, ומעדותה של החשבת של פרזות עולה כי הסכומים ששולמו לתובעים בגין פרויקט זה עולים על 530,000 ₪. התובעים טענו כי חלק מהתשלומים אינם רשומים כתשלומי ע.ז.ב במפורש בכרטסת, ומכאן שהם בגין עבודות אחרות שביצעו. טענה זו נסתרה בעדותה של החשבת, אך יש לציין כי התובעים עצמם, חרף החלטות מפורשות של בית המשפט בעניין, לא הצהירו בתצהיר העדות הראשית מטעמם כי אכן קיבלו תשלומים נוספים ועבור מה קיבלו את התשלומים הללו. על כן אני קובעת כי כל הסכום דנן הינו בגין הע.ז.ב. והמדינה מילאה אחר מלוא התחייבויותיה, באמצעות פרזות והדיירים.
4. מכאן שהתביעה נדחית. יחד עם זאת בשים לב להתנהלות המדינה, ולהימנעותה ממינוי גורם מכריע במחלוקת שבין התובעת לדיירים, חרף התחייבותה והחלטת בית המשפט המחוזי, הרי שסכום ההוצאות ושכר הטרחה הנקבעים על ידי הינם נמוכים יחסית. משכך התובעים יישאו ביחד ולחוד בהוצאות המדינה בסך 10,000 ₪ ובשכר טרחת בא כוחה בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ו, 05 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.