זוהי תביעה בגין נזק שנגרם לרמזור של התובעת המוצב בצומת חפר כתוצאה מתאונה שקרתה ביום 25.10.10 בה היו מעורבים רכב הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2 ורכב הנתבעת 3 שבוטח על ידי הנתבעת 4.

אין מחלוקת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הנזק אולם השאלה היא על מי תוטל האחריות. הוסכם בין הצדדים בפתח הדיון כי הנזק שבחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה יעמוד על 19,579 ₪.

הנתבע 1 סיפר בעדותו כי נסע בכביש 4 מחדרה לכיוון הוד השרון. כשהגיע לצומת חפר הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק והוא חצה את הצומת. פתאום, מצד ימין, ראה רכב המתקרב אליו ופוגע בו בדלת האחורית. הוא שמע רעש וכדי לנסות להתחמק, הסיט את הרכב שמאלה ופגע ברמזור. לדבריו את הרמזור הירוק ראה ממרחק רב.

הנהג ברכב הנתבעת 3 העיד כי היה ביציאה מהמפעל בצומת חפר, כדי לפנות שמאלה (צפונה) לכיוון חדרה. הרמזור היה אדום והוא היה ראשון ברמזור. לפניו תנועה חוצה מימין ומשמאל. הוא המתין ובין לבין זיהה את את אחד הרכבים של החברה שבה עבד, עומד ברמזור לפנות שמאלה, מכיוון דרום לכיוון צפון. הרמזור התחלף לירוק והוא זיהה כי התנועה מימין עומדת והניח שגם בשמאל, אף שלא הסתכל שמאלה. ברגע שהתחיל להתקדם והגיע לאמצע הנתיב הוא קיבל מכה מצד שמאל, זכוכיות עפו עליו מכל הכיוונים, משקפיו נפלו וכריות האוויר נפתחו ורכבו הועף לימין.

מטעם הנתבעת 3 העיד עד נוסף, מר שמעון שטרית, אדם שעבד ביחד עם הנהג. הוא סיפר כי הגיע מדרום לצפון כדי להיכנס לצומת המפעל. הוא עמד באור באדום וגם הרכב לידו עמד. הוא ראה את הנהג ברכב הנתבעת 3 עומד ברמזור וסימן לו. הוא ראה את רכב הנתבעת 3 מתחיל לנסוע ואז ראה רכב אחר מגיע ממול במהירות ונכנס בעמוד הרמזור, לידו עמד רכב העד.

לאור מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניי, לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובתמונות הנזק ולאחר ששמעתי את העדים מטעם הצדדים, הגעתי למסקנה כי הנתבע 1 נכנס לצומת באור אדום.

בחקירה הנגדית אמר הנתבע 1 כי נסע במהירות שבין 80 ל – 90 קמ"ש ולא האט את המהירות מאחר והכביש היה חופשי והיה לו אור ירוק. עוד אמר כי את האור הירוק ראה כ – 100 מטר מהצומת. התרשמתי כי הנתבע 1 נסע במהירות בלתי סבירה ולא האט את מהירותו למרות שהתקרב לצומת. הוא הבחין ברמזור הירוק ממרחק רב יחסית של כ – 100 מטר והמשיך בנסיעה אולם לא אמר ולא הוכח כי הוא ראה את האור הירוק גם כאשר היה קרוב לצומת הרבה יותר או כאשר היה כבר בקו הצומת.

הנתבעת 1 לא יכול היה לשלול ולא הובאה כל ראיה לסתור, כי הנהג ברכב הנתבעת 3 עמד באור אדום. בהקשר זה העידו הנהג ברכב הנתבעת 3 והעד הנוסף כי שניהם עומדים באור אדום ומחווים זה כלפי זה. סביר להניח כי אם היו כלי הרכב הללו בנסיעה הרי שלא היה לנהגים זמן לזהות אחד את השני ואף להחוות סימנים כאלה ואחרים. במקרה זה התרשמתי כי מדובר היה במפגש אקראי ובלתי מתוכנן של שני כלי הרכב אשר הביא לכך ששני הנהגים זיהו זה את זה תוך כדי המתנתם ברמזור אדום, ומכאן שיש לקבוע כי רכב הנתבעת 3 עמד באדום. שני עדי הנתבעת 3 הותירו עלי רושם אמין, עדויותיהם לא נסתרו והן משתלבות זו בזו והן אף הגיוניות ומחזקות זו את זו.

בהקשר זה יצוין כי ממזכר המצוי בתיק המשטרה, אשר הוגש לבית המשפט, מיום התאונה מתאר מר שיטרית את נסיבות התאונה וכי רכב הנתבע 1 נפגע בחזית ואילו רכב הנתבעת 3 בדופן שמאל. מאחר שהמזכר ניתן ביום התאונה עצמה הרי שיש בו שיקוף ספונטני של מה שקרה בתכוף לאחר האירוע ועל כן יש לייחס לו אמינות גבוהה. לאור תיאור מוקדי הפגיעה על ידי העד, הרי שפגיעת חזית רכב הנתבע 1 בדופן שמאל של רכב הנתבעת 3 משתלבת עם המסקנה כי רכב הנתבעת 3 היה כבר בתהליך הפניה ורכב הנתבע 1 נכנס במהירות גבוהה לצומת ופגע בו חזיתית. המהירות הגבוהה מסבירה גם מדוע התאונה לא הסתיימה רק בהתנגשות כלי הרכב, אלא הביאה לכך שעקב המהירות הגבוהה המשיך רכב הנתבע 1 לעבר עמוד הרמזור, פגע בו וגרם לו נזק.

מאחר ואני מקבל כי רכב הנתבעת 3 עמד ברמזור אדום הרי שהסיכוי שהוא יטעה בצבע הרמזור ויתחיל בנסיעה באור אדום הוא אפסי ומה גם שהעד תיאר בפירוט את מבנה הצומת וכי מדובר רק ברמזור אחד המורה שמאלה, כך שגם מטעם זה אין אפשרות כי יטעה בצבע של רמזור לכיוון אחר.

המסקנה המסתבר ממכלול העדויות היא שהנתבע 1 אמנם ראה אור ירוק ברמזור, אולם הדבר היה ממרחק רב יחסית לצומת וכאשר, נכנס לצומת היה הדבר באור אדום בעוד שרכב הנתבעת 3 החל לנסוע באור ירוק.

לפיכך, התאונה התרחשה באשמתו של הנתבע 1 וכתוצאה ממנה נפגע גם הרמזור של התובעת. מכאן שהתביעה כנגד הנתבעים 3 ו – 4 נדחית ללא צו להוצאות.

הנתבעים 1 ו – 2 ישלמו לתובעת 19,579 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.12.10 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 15%.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, 29 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.