1. בפניי בקשה להעברת ההליך שבפניי לבוררות.

2. התובע והנתבע הנם הבעלים (בחלקים שווים) של מניות חברת בי.טי.אל בע"מ (הנתבעת הפורמלית (להלן: "החברה")). החברה הפעילה  רשת משחקיות הידועה תחת השם המסחרי: "ג'ויסטיק".

3. בין הצדדים התגלו מחלוקות ובתאריך 13/12/09 נחתם בינהם "הסכם פירוק/ניהול" בו נאמר כי:

"הגענו למבוי סתום בנוגע לפירוק/חלוקת/ניהול העסק. אנחנו מעוניינים להפקיד בידי אורי שוהם את כל ההחלטות הנוגעות לחילוקי הדעות בינינו, ומתחייבים לקבל את כל הכרעותיו".

4. בתאריך 2.1.10 חתמו הצדדים על "הסכם בוררות בהתאם לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968" (להלן: "ההסכם") על פיו מינו את אורי שהם כבורר יחיד על מנת שיכריע במחלוקת בינהם. גדר המחלוקת נקבע כ:

"א.  הפעלת וקיום BTL כחברה בניהול חיצוני ללא מעורבות צד א ו- ב להלן או לחילופין פירוק וחלוקת החברה בין צד א ו-ב להלן כך שיפעלו כ- 2 חברות נפרדות".

ב.   באם תוכרע חלוקת החב רה הליך זה ידון בכל הנושאים שבחילוקי דעות בין צד א ו- ב להלן בכל שקשור לפירוק וחלוקת החברה".

יצויין כי בהסכם נקבע כי שכרו של הבורר יעמוד על 1 ₪.

5. במסגרת ניסיונות פישור שערך הבורר, חתמו הצדדים בנוכחות הבורר, בתאריך 12.4.10 על "הסכם עקרונות לחלוקת נכסי משחקיות חברת BTI " (להלן: "הסכם העקרונות"). במקביל המשיכו הליכי הבוררות בפני הבורר.

6. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבע הפר את הסכם העקרונות ובתאריך 21.07.10 הודיע הנתבע לבורר, באופן חד צדדי ומפתיע,  על סיום הליכי הבוררות, וטען כי כל ההחלטות שהתקבלו על ידי הבורר עד אותו שלב, אינן תקפות.

7. בתאריך 22.7.10 הודיע הבורר לצדדים על הפסקת הליך הבוררות. במכתבו מציין הבורר כי "הליך הבוררות הופסק ביום 21 ליולי 2010 בגלל מחלוקות מהותיות בין הצדדים וחוסר יכולת לברור או לגשר ביניהם...". הבורר פרט במכתב את ההחלטות שניתנו על ידו במשך התקופה באשר לחלוקת הנכסים והפעלה תפעולית של החברה ובסיפא למכתבו  ציין כי: "לעניות דעתי בגלל הפסקת התהליך תוקף ההחלטות שנתקבלו מוטל בספק. לא ניתן לאכיפה אלא בדרך משפטית שאינה חלק מההליך".

8. התובע פנה אל הבורר וביקש כי ישלים את הליך הבוררות וייתן להסכם החלוקה אליו הגיעו הצדדים תוקף של פסק דין חלקי ויסיים הלכה למעשה את הליך הבוררות, על ידי קביעת ההסדרים הטכניים והאחרים הנדרשים לשם הוצאה לפועל באופן סופי של הסכם הבוררות.

9. הבורר התנגד לחדש את ההליך ואף טען כי הפסקתו מפקיעה את ההחלטות שהתקבלו עד אותו מועד.

10. הצדדים ניסו ליישב את חילוקי הדעות בינהם בדרך של גישור אך גם הליך זה לא צלח.

11. בתאריך 10.3.11 הגיש התובע נגד הנתבע כתב תביעה, כאשר מהות התביעה הוגדרה כ: "אכיפת הסכמים ומתן הוראות בענין המשך בוררות". בכתב התביעה טען התובע כי בפועל המשחקיות חולקו בהתאם לרשימה שבהסכם העקרונות, כאשר כל אחד מהם מנהל את המשחקיות שברשותו מחד ומאידך כל הפעילות הנפרדת מתנהלת דרך החברה . כן טען התובע כי הנתבע מסרב להביא להפרדה מוחלטת בין עסקי כל אחד מהצדדים ובא אל התובע בדרישות חסרות תום לב.

בתביעה מבקש התובע להורות על אכיפת הסכם ההפרדה ולקבוע מנגנון לביצועו בפועל. כן טען כי הואיל וקטיעת הליך הבוררות היתה בלתי תקינה – יש להורות על המשך הליך הבוררות בפני הבורר, שמכיר את הסכסוך ולמעשה ביצע את מרבית העבודה.

12. לאחר דיון בבקשות לסעדים זמניים הוריתי לצדדים בישיבת 25.9.11 להגיש ראיותיהם בשאלה האם יש להעביר את ההליך לבוררות.

13. בתאריך 3.1.12 הגישו ב"כ הצדדים הודעה משותפת לפיה הם יגישו סיכומים בכתב בשאלת העברת הסכסוך לבוררות וכי הם מוותרים על חקירות נגדיות על התצהירים שהוגשו, מבלי שהדבר יהווה הסכמה לאמור בתצהירים אלה או ויתור על טענה מטענותיהם.

14. בסיכומיו טען ב"כ התובע  כי הסכמים יש לכבד ועל כן יש להחזיר את ההליך לבוררות אצל הבורר, מר אורי שהם. ב"כ התובע טען כי הנתבע קטע את הליך הבוררות באופן חד צדדי, כאשר הוא מתכחש להסכמות אליהן הגיעו הצדדים במהלך הליך הבוררות. כן טען כי הנתבע פעל בהתאם להסכם העקרונות, ככל שהדבר נראה בעיניו, כאשר בפועל הוא רוקן את החברה מכל מה שהיה שייך לנתבע ובמקביל, מנע מהתובע לממש את חלקו בחברה. ב"כ התובע טען כי שגה הבורר עת סבר כי אי הסכמת הנתבע להמשך הבוררות מפקיע את הבוררות ועל כן, יש מקום להחזיר את הסכסוך לבורר.

15. ב"כ הנתבע טען כי אין מקום להחזיר את סכסוך לבורר. לטענתו, הבורר ראה עצמו כמגשר ולא כבורר, והביא את הצדדים להסכמות שונות . כן טען כי הבורר נהג לקיים עם כל אחד מהצדדים בנפרד שיחות פרטיות ולפיכך, יש בחשיפת הצדדים בהליך של גישור בפני הבורר  כדי למנוע החזרת הסכסוך בפניו. ב"כ הנתבע טען כי הנתבע לא התכחש מעולם להסכם העקרונות, אך לטענתו מדובר בשלב בדרך לסיכום סופי שיכלול מערכת איזונים שתביא לחלוקה צודקת של כל נכסי החברה. ב"כ הנתבע טען כי התובע הוא שהפר את ההסכמות בין הצדדים, כאשר הוא מסרב לשלם לנתבע תשלומי איזון (כאשר בפועל על פי חוות דעת חשבונאית שהוגשה על ידו קיבל הנתבע מן החברה 28% בלבד והתובע – 72%).

ב"כ הנתבע טען כי הבורר יזם פגישה עם שני הצדדים על מנת להמשיך את התהליך ולסכם את תשלומי האיזון, אך התובע סרב לדון בכך ועל רקע זה הודיע הבורר על הפסקת הבוררות (שבפועל היתה הליך של גישור) עקב חוסר יכולת לברור ו/או לגשר בין הצדדים. כן טען כי בכל מקרה על פי הדין מנוע הבורר מלחזור לתפקידו ללא הסכמת שני הצדדים, קל וחומר כאשר הודיע על הפסקת הבוררות עקב "חוסר יכולת לברור או לגשר".

ב"כ הנתבע טען כי הליך של בוררות וגישור בכפיפה אחת יכול היה להתקיים כאשר שררה הבנה בין הצדדים, אך הוא אינו יכול להתקיים במערכת היחסים העכורה בינהם כיום, במיוחד כאשר הבורר קיים שיחות ובירורים עם כל צד בנפרד.

ב"כ הנתבע טען כי לאחר הפסקת הליך הבוררות המשיך הבורר להיות בקשר עם התובע ואפילו הביע ענין ברכישת חלקו של הנתבע בעסק.

ב"כ הנתבע טען כי הצדדים הסכימו בהסכם כי פסק הבוררות ינתן תוך 3 חודשים מיום שהבורר יחל לדון בענין וכי בפועל הבוררות נמשכה זמן רב , כאשר הוא לא נתן הסכמתו לכך. עוד הוסיף כי בכל מקרה לבורר אין סמכות להורות על פירוק חברה.

בשים לב לכל האמור – טען ב"כ הנתבע כי אין מקום לחדש את הליך הבוררות בין הצדדים.

16. ב"כ התובע טען כי בהסכם הסכימו הצדדים באופן מפורש למסור לבורר את ההכרעה באופציה של פירוק השיתוף בינהם וחלוקת הנכסים בינהם – כאשר הנתבע הוא שדרש את האופציה הזו של פירוק וחלוקה ולפיכך מדובר ב"פירוק מרצון" והבורר מוסמך להורות על פירוק שכזה.

ב"כ התובע טען כי הנתבע הוא שדרש להפגש ביחידות עם הבורר וניהל עימו חליפת מכתבים מבלי להעביר לתובע עותקים מהם וכי בנסיבות אלה טענת הנתבע כאילו הבוררות התנהלה שלא כדין הינה מחוסרת תום לב ואין בה ממש. כן טען כי הפגישות עם הבורר נערכו משך זמן רב, והצדדים אף הגיעו בסיוע הבורר להסכם העקרונות, באופן שיש לדחות טענתו לפיה יש לבטל את הבוררות לאור התנהלות הבורר.

ב"כ התובע דחה את טענות הנתבע לפיהן הוא סרב לתשלומי איזון וטען כי הבורר יוכל להכריע גם בסוגיה זו, לכשיוחזר עליו ההליך.

17. לאחר בחינת טענות הצדדים, וקודם למתן החלטתי, זימנתי דיון נוסף במעמד הבורר , מר שוהם, וביקשתי תשובתו לשאלה מדוע הוא לא רוצה להמשיך לנהל את הבוררות. מר שהם השיב כי הסכים להיות "בורר" לאור יחסיו הקרובים עם שני הצדדים, כאשר רצונו היה להביאם למכנה משותף אחד. לדבריו, חברותו עם שני הצדדים היא גם הגורם לכך שלא מצא לנכון להמשיך בניהול הבוררות. כמו כן הוסיף ואמר כי כבר חלפו שנתיים ויש לו עיסוקים אחרים. יחד עם זאת, בהגינותו, הוסיף ואמר כי "אם בית המשפט יורה לי להמשיך בבוררות, אני אעשה כן, אבל אני מעדיף לא לעשות את זה. בכל מקרה, היות ובית המשפט העלה את זה, גם או הוא יורה לי, מבקש שבית המשפט יורה לי מאיפה להתחיל ובמה לסיים. האם צריך להתחיל מהתחלה, או מהנקודה בה הופסק, או כל מקום אחר. אני מבחינה אישית לא הייתי רוצה להמשיך בזה".

18. לאחר שמיעת מר שהם, חזר ב"כ הנתבע וביקש שלא להורות למר שוהם להמשיך את הבוררות ולמנות במקומו משפטן שיעזר ברואה חשבון, או רואה חשבון שיעזר במשפטן – על מנת שניתן יהיה לשים סוף למחלוקת.

19. ב"כ התובע ביקש לאכוף את הסכם הבוררות וטען כי על הבורר להמשיך בתפקיד שקיבל על עצמו, ואין מקום לדרוש הסכמה מתחדשת של הצדדים להליך, לאחר שכבר החל. ב"כ התובע טען כי אין מקום להחליף את הבורר, וככל שמר שוהם ידרש לעזרה מקצועית, הוא יכול לקבלה. לטענתו ראוי כי רק מר שוהם, הבקיא בנבכי הסכסוך, ימשיך את הליך הבוררות ויכריע בסכסוך.

20. ב"כ הנתבע הפנה לכתב ההגנה וטען כי התובע עצמו הודיע לבורר על הפסקת הבוררות ואין מקום כי עכשיו "יהפוך עורו" ויבקש להמשיכה.

21. ב"כ התובע טען כי לא היה ויתור מצד התובע על המשך הבוררות ורק נאמר כי יעשה נסיון לסיים את הסכסוך בדרך אחרת, אך הדבר לא צלח ולכן יש להורות למר שוהם להמשיך בתפקידו. כן טען כי בקשת הנתבע למנות בורר אחר מהוה שינוי חזית.

22. לאחר הדיון המציא עו"ד אביב אסופת פסיקה.

דיון:

23. ככל שעסקינן בבוררות, ההלכה היא כי "הסכם בוררות מבטא את הסכמת הצדדים למסור סכסוך עתידי ביניהם להכרעת בורר המוסכם עליהם. בית משפט זה נתן דעתו פעמים רבות לחשיבות הטמונה בכיבוד הסכמי בוררות, ופעל על מנת לסכל ניסיונות להתנער מהם שלא בתום לב. מסיבה זו יטה בית המשפט לתת תוקף להסכם בוררות בין הצדדים וכאשר יידרש ליתן פרשנות לתניית בוררות יבחר הוא, מבין הפרשנויות האפשריות, את הפרשנות לפיה על הסכסוך בין הצדדים להתברר במסגרת בוררות על פני פרשנות לפיה יש לברר את הסכסוך לפני בית המשפט....

לצד זאת, פן נוסף של עקרון חופש החוזים הוא כי יש לכבד את רצונם של הצדדים לסכסוך כפי שזה משתקף בפועלם, בהתנהגותם – זאת אף לאחר חתימת ההסכם [ראו והשוו: ע"א 4946/94 אגברה נ' אגברה, פ"ד מט(2) 508, 514 (1995); ע"א 10258/06 Bielloni Castello Spa נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ ([פורסם בנבו], 8.7.2009), פסקה ל"ג לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. כן ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים ד 39 (2011)]. דומה כי סעיף 5(א) לחוק הבוררות מאמץ רציונאל דומה, בקובעו כי בית המשפט יעכב את ההליכים בין הצדדים להסכם "ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך" (רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ. JSC AEROAVUT AURLUNES (החלטה מיום 12.11.10).

24. בענייננו – פעל התובע לאורך כל הדרך לשם המשך הליך הבוררות, ולא מצאתי כל בסיס לטענת הנתבעת לפיה התובע הסכים להפסיק את הליכי הבוררות. מהתנהגות התובע גם לא ניתן להסיק בכל דרך שזנח את המשך הליך הבוררות או כי הסכם הבוררות פקע.

25. גם טענת הנתבע כי הבורר ראה עצמו כמגשר ו/או כי יכול היה לפעול רק כאשר היחסים בין שני הצדדים היו טובים – דינה להדחות. כבר בהסכם הבוררות נקבע כי הם מפקידים בידי הבורר את ההכרעה ב"חילוקי הדעות בינהם" – ודי בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת טענה זו , בדבר "יחסים טובים".

26. הצדדים גם הביעו דעתם כי הם רואים את מר שוהם אישית כמי שראוי שיכריע בחילוקי הדעות בינהם ולפיכך אין מקום לבקשת הנתבע להורות על מינוי בורר אחר, מקצועי יותר ובעל הבנה בנושאים שבמחלוקת. מעיון במסמכים ועל פי השתלשלות הדברים, עולה כי קביעת שמו של מר שוהם כבורר הינה קונקלוסיבית (וראה רע:א 5987/12 ישראל לוי נ. יוסף פרידמן (החלטה מיום 13.9.12).

27. גם טענת הנתבע בדבר אובדן אמון בבורר לאור העובדה שקיים פגישות עם כל אחד מהצדדים בנפרד, והפניות אליו לאחר מכתבו של הבורר שהודיע על הפסקת כהונתו – דינה להדחות. העברת בורר מתפקידו עקב אובדן אמון צריכה להעשות בזהירות ולהתבסס על תשתית עובדתית ברורה ומוצקה (רע"א 3159/12 עאטף מוסא ושות' נ. עמירון חברה לבנין והשקעות בע"מ), ולאור התנהגותו, של הנתבע עצמו, הוא מנוע מלטעון כנגד אופן התנהלות ההליך .

28. לא מצאתי בנימוקו של מר שוהם – היחסים העכורים בין הצדדים – כדי להצדיק הפסקת הליך הבוררות באיבו, כאשר , כאמור, מלכתחילה קיבל על עצמו מר שוהם את ניהול הבוררות על מנת להכריע "בחילוקי דעות" ומר שוהם, בהגינותו גם הודיע כי ימשיך בתפקידו על פי הוראות בית המשפט.

29. גם טענת הנתבע בדבר חלוף הזמן נדחית על ידי – שהרי חלוף הזמן נגרם בעטיו של הנתבע עצמו.

30. איני סבורה כי יש צורך במתן הוראות לבורר , כאשר כבר בהסכם הראשוני הסכימו הצדדים "להפקיד בידי אורי שוהם את כל ההחלטות הנוגעות לחילוקי הדעות ביננו ומתחייבים לקבל את כל החלטותיו".

31. למותר לציין, כי כל ההחלטות שכבר ניתנו על ידי מר שוהם עד היום – תקפות.

32. אשר על כן – אני נעתרת לבקשת התובע ומורה לצדדים להמשיך את הבוררות בינהם בפני הבורר מר אורי שוהם. כפועל יוצא – מעוכבים ההליכים בתיק זה.

33. הצדדים יפנו אל הבורר ויודיעו לו מהן המחלוקות הדורשות הכרעה ובהתאם יכריע הבורר. לצורך הכרעה, וככל שהדבר ידרש, יהיה הבורר רשאי להעזר ביועצים מקצועיים, אשר הצדדים ישאו בשכרם.

34. הנתבע ישלם לתובע הוצאות החלטה זו בסך 8,000 ₪ ומע"מ.

ב"כ הצדדים ימציאו לבורר את החלטתי זו.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.