כללי

1. בפני תביעה שעניינה נזקי גוף. התובעת, ילידת 16.8.1966, טענה שנפגעה בעבודתה כמזכירה אצל הנתבעת ביום 28.10.2008, בהיותה כבת 42. התובעת הצהירה על נסיבות התאונה (ס' 2 לתצהירה):

"ביום 28.10.2008 נדרשתי ע"י המנהלת הישירה שלי, גב' ישראלה בן אשר, להעביר ארגז עם כיבוד (קפה, תה, סוכר) ודפי צילום במשקל כולל של כ-10 ק"ג מבנין העירייה ברחוב הכרמל 20 ראשון לציון למקום עבודתי באגף מעמד האישה ברח' נורדאו 3 ראשון לציון. העמסת הארגז לרכבי נעשתה ע"י בחור בבנין העירייה, ואולם כשהגעתי למקום עבודתי, ומשלא דאגה הנתבעת לסיוע בהורדת הארגז מבעוד מועד, נאלצתי, וכפי שעשיתי פעמים רבות בעבר, לפרוק אותו בעצמי מרכבי. במועד זה בעת שהוצאתי את הארגז מרכבי חשתי כאב חד בגב התחתון. על אף הכאב, המשכתי בעבודה ורק דיווחתי על המקרה ועל הכאבים לאחראית עלי, גב' בן אשר".

1. הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה ולחלופין דרשה להטיל על התובעת אשם תורם.
2. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה היא עצמה וגב' ישראלה בן אשר, המנהלת של התובעת במועד האירוע. כן הוגשה חוות דעתו של האורטופד פרופ' יגאל מירובסקי, שהעריך כי התובעת סובלת מנכות משוקללת לצמיתות בשיעור 28% בגין פגיעה בגב תחתון ובסוגרים, והמליץ להפעיל את תקנה 15. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר גד ביאליק, אורטופד, שהעריך שהתובעת סובלת מנכות זמנית לחצי שנה בגין פגיעה בגב תחתון, בשיעור 30%, והמליץ לבדוק את התובעת לאחר בירור אורולוגי וכירורגי. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, ד"ר קורן יצחק, שהעריך כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 28.75% בגין הפגיעה בגב תחתון: 30% עבור פגיעה בעמ"ש מותני (מתוכם 5% ע"ח העבר), ועוד 5% בגין פגיעה נוירולוגית.
3. התובעת והעדה מטעמה – נחקרו. המומחים הרפואיים לא זומנו להחקר. הצדדים ויתרו על חוות הדעת שהגישו בתחום הבטיחות.
4. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.

האחריות

1. התובעת מסרה גרסה עקבית בכל הקשור לנסיבות התאונה. תצהירה, כפי שצוטט לעיל, עולה בקנה עם עדותה בדיון המקדמי, שם העידה בפירוט רב (פ' מיום 16.9.2012, ע' 2 ש' 24-11):

"הלכתי לבנין העירייה שנמצא ברח' הכרמל, הייתי צריכה להגיש חשבוניות לספקים וגם להביא ציוד. באותו זמן, במקביל, הגשתי חשבוניות והבאתי ציוד לאירוע שהיה שם. כשהגעתי לשם לקחת את הציוד היה בחור שאמר לי מה את סוחבת את כל זה, בואי אעזור לך לסחוב למעלית. הוא עזר לי במעלית ושם לי באוטו. מהאוטו למשרד הייתי צריכה לסחוב הכל וכשהרמתי את הדברים הרגשתי כאב חד בגב. לא ייחסתי לזה חשיבות. נכנסתי למשרד ואמרתי לבוסית שלי שאני לא מרגישה טוב ויש לי כאבים... סחבתי ציוד לאירוע, כגון קפה, סוכר, עוגיות, ממש קרטון גדול. זה היה קרטון עם כיבוד. לקחתי דפי צילום ממשרדים בעירייה. אני שמתי את הדפים בארגז. שמתי בארגז דברים ואז סחבתי. לקחתי את הדברים מאזור משק, משרד של אחראית על המשק המחלקת את הציוד. האחראית נתנה לי את הקרטון. מילאתי את הקרטון הזה בפריטים שאני צריכה והבחור עזר לי עד למעלית. שמתי בתוך הקרטון, לא זוכרת בדיוק מה שמתי בפנים... הרמתי את הארגז עם שתי ידיים קדימה".

1. התובעת נשאלה על התאונה בחקירתה הנגדית: "ש. האם נכון שלמעשה באותו יום העלית את הארגז למעלה, נכון? ת. כן. ש. והמשכת לעבוד כרגיל באותו יום. ת. לא היתה לי ברירה אני צריכה לגמור את החומר. לקחתי כדור והמשכתי. הכאבים החמירו בערב" (פ' ע' 8 ש' 25-21).
2. הנתבעת טענה כי גרסת התובעת סובלת מסתירות (ס' 2א' לסיכומיה). אין בידי לקבל טענה זו:
   • הנתבעת טענה שקיים פער בין ס' 2 לתצהיר, שם התובעת הצהירה כי חשה כאב בעת שהוציאה את הארגז מהרכב, לבין ס' 5 לסיכומים, שם נרשם כי חשה כאב בעת הרמת הארגז מהמדרכה. ואולם אין בכך אלא פרט שולי, שהרי מדובר במהלך אחד נמשך של העברת הארגז "מהאוטו למשרד", כפי שהתובעת העידה בדיון המקדמי.
   • בענין גרסת התובעת בפני מומחה בימ"ש -- ד"ר קורן ציין בחוות דעתו: "בשנת 2008 (במסמכים 28.10.2008), במהלך העבודה, הרימה ארגזים כבדים" (בע' 1 לחווה"ד). אין למצוא סתירה בשימוש בלשון רבים (ארגזים), שהרי תכלית חוות הדעת היא רפואית. לעניין זה חשובה עצם הרמת המשקל.
3. הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה, טענה שעדות התובעת היתה שקרית, והדגישה שמדובר בעדות יחידה של בעלת-דין (ס' 2 לסיכומיה). ואולם, עדותה של התובעת נתמכת בעדותה של גב' בן-אשר. גב' בן-אשר אמנם לא חזתה בהתרחשות התאונה, אך קיבלה עליה דיווח מיד לאחריה. גב' בן אשר הצהירה (ס' 4-3 לתצהירה):

"3. ביום 28.10.2008 התבקשה [התובעת] להביא כיבוד וציוד מבנין העיריה ברח' הכרמל 20 ראשון לציון אני לא יכולה לזכור בדיוק מה היה תוכן הארגז באותו יום, אולם, היה זה נוהל שבשגרה שבעת הצורך מישהי מאיתנו הייתה נוסעת ברכבה הפרטי ממשרדנו לבנין העירייה וסוחבת את הציוד הנדרש לנו. כך גם נדרשנו לסחוב למכוניתנו הפרטית ציוד עבור אירועים שהפקנו, לפרוק אותו במקום האירוע ולשוב לקחת אותו בתום האירוע. נאלצנו לנהוג כך משום שלא היה כל גורם בעירייה שדאג להביא לנו את הציוד הנדרש לפעילות הסדירה.

4. ביום אירוע הנזק בעת ש(התובעת) הוציאה את הארגז מרכבה היא חשה בכאב. היא דיווחה לי מידית על המקרה והכאב והמשיכה בעבודתה. גם בימים שלאחר האירוע המשיכה (התובעת) להתלונן על כאבים והחמרתם אבל התייצבה לעבודה, וזאת משום שהייתה עובדת אחראית ומסורה, אולם הכאבים מנעו ממנה לתפקד כהרגלה והגבילו אותה עד מאוד, עד שלצערי הרב בסופו של יום מנעו ממנה לשוב לעבוד כלל והיא הופרשה לגמלאות מחמת מצבה הרפואי" (ההדגשה הוספה).

העדה השיבה בחקירתה בבימ"ש: "ש. מתי נודע לך על המקרה? ת. נודע לי ברגע שהיא אמרה לי (התובעת) שהיא מרגישה שכואב לה" (פ' ע' 10 ש' 7-6).

1. הנה כי כן, עדות התובעת אודות התרחשות האירוע נתמכת בעדותה הניטרלית של גב' בן-אשר, המנהלת הישירה. היא נתמכת גם בתיעוד רפואי, וכדלקמן:
   • ביום 11.11.2008, התובעת פנתה לקופ"ח והתלוננה על כאבי גב תחתון קורנים לרגליים (ר' מהלך רפואי בע' 2 לחוות דעתו של מומחה בימ"ש).
   • בכרטיס מעקב רפואי קופ"ח נרשמו 23 ביקורים (!) של התובעת בקופ"ח החל מיום 17.11.2008 ועד ליום 1.2.2010 (ס' א' בע' 2 בחוות דעתו של מומחה בימ"ש).
   • ביום 18.12.2008, עברה CT עמ"ש מותני שהדגים בלט דיסק מופשט, לוחץ על השק במרווחים L3-L4, L4-L5, L5-S1 (בנספח ח' למוצגי התובעת).
   • ביום 23.3.2009 עברה MRI עמ"ש מותני. הבדיקה הדגימה: "בקע דיסק גדול עם הצרות קשה של השק התקאלי בגובה L4-L5 ובנוסף בקע דיסקלי בולט.. שמאלי בגובה L5-S1 עם לחץ על השורש S1 משמאל" (בנספח ח' במוצגי התובעת).
   • ביום 5.11.2010 עברה בדיקת MRI עמ"ש מותני שהדגים שינויים ניווניים בחוליות, ללא שברים או פריקות. שינויים ניווניים בולטים מרווח L4-L5, ר' בדיקות עזר בע' 4 ס' 3 בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש).
   • בדו"ח ניתוח מיום 24.12.2010, נכתב לגבי ניתוח לכריתת פריצת דיסק מרכזית L4-L5: נעשתה כריתה של ה- LAMINA משמאל ושחרור הנקבים וריווח אזור השורש (ר' במהלך הרפואי בע' 2 ס' ד' בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש).
2. עדות התובעת אודות התאונה נתמכת גם בפנייתה למוסד לביטוח לאומי. בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה נרשם, תחת תאור הפגיעה: "העובדת ניגשה במסגרת עבודה לבנין העירייה ברח' הכרמל 20 להביא ציוד כגון: סוכר, קפה וכו', התיק עם הציוד היה כבד מאוד כשהרמתי אותו והגעתי לכניסה למשרדי ברח' נורדאו 3 הרגשתי כאבים עזים בגב תחתון" (ר' בספריית מוצגים). המל"ל הכיר באירוע כתאונת עבודה (ר' תע"צ גב' רותם דהן מיום 19.10.2015).
3. הנה כי כן, אין מדובר בעדות יחידה של בעלת-דין. עדות התובעת, שהותירה רושם אמין ועקבי לגופה, נתמכה בעדות ניטרלית של המנהלת הישירה וכן בתיעוד הרפואי, בפנייה למוסד לביטוח לאומי, ובהכרה של המל"ל כי אמנם אירעה תאונת עבודה.
4. הנתבעת טענה כי התובעת לא פנתה לטיפול רפואי בימים הסמוכים לתאונה. לדבריה, תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה היא מיום 28.12.2010 - חודשיים אחרי האירוע (ס' 2ב' לסיכומי הנתבעת). ואולם מחוות דעתו של מומחה בימ"ש ומהתיעוד הרפואי עולה כי התובעת פנתה לטיפול רפואי כשבועיים לאחר התאונה והיתה תחת מעקב וטיפול כדלקמן:
   • בתיעוד רפואי של קופ"ח מיום 11.11.2008 - כשבועיים לאחר התאונה, נרשם: "כשבועיים כאבי גב תחתון, קורנים לרגליים. הגבלה נכרת בתנועות. בבדיקה נמצא ספזם שרירי" (ר' בע' 1 ו- 2 לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש). ואמנם, התובעת העידה שפנתה לרופא מספר ימים אחרי האירוע (פ' ע' 8 ש' 27-26).
   • בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 28.12.2008 נרשם כי "נמצאת בטיפול מיום 17.11.2008" (נספח ט' בתיק מוצגי התובעת).
   • ביום 18.12.2008, עברה התובעת CT עמ"ש מותני (נספח ח' בתיק מוצגי התובעת שהדגים בגובה L3-L4 בלט דיסק מרכזי דיפוזי עם לחץ על השק הדורלי ובלט דיסק פרוץ גדול עם לחץ על השק והצרות קשה של התעלה ובגובה L5-S1 בלט דיסק מרכזי דיפוזי עם לחץ על השק והצרות התעלה). ממצא רפואי זה תומך בטענת התובעת אודות התרחשות תאונה.
5. אשר על כן, אני קובעת כממצא עובדתי כי התובעת נפצעה בגבה בעבודתה, ביום 28.10.2008, עת הרימה ארגז כבד.
6. במישור האחריות: הנתבעת נושאת באחריות עיקרית לתאונה, בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה לנשיאת ציוד כבד. גב' בן-אשר העידה כי היה נהוג "לסחוב למכוניתנו הפרטית ציוד עבור אירועים שהפקנו, לפרוק אותו במקום האירוע ולשוב לקחת אותו בתום האירוע. נאלצנו לנהוג כך משום שלא היה כל גורם בעירייה שדאג להביא לנו את הציוד הנדרש לפעילות הסדירה" (ס' 3 לתצהירה). התובעת העידה כי "מאז שהתחלתי לעבוד במשרד הזה אני מרימה דברים, אנחנו אחראים על שתי קומות, מביאים ציוד" (פ' ע' 8 ש' 32-31). אמנם, אין פסול כי עובד יידרש לשנע ציוד משרדי. אין הכרח להיעזר לשם כך בסבל מקצועי. ואולם, היה על הנתבעת לספק לתובעת מתקן הובלה או עגלה, ולהדריכה כיצד להרים ולאחוז בארגז באופן בטיחותי על מנת למנוע פגיעה מיותרת בעמוד השדרה.
7. עם זאת, התובעת נושאת באשם תורם. עובד הנדרש לבצע משימה, צריך לבצעה בזהירות. היה בכוחה של התובעת לבקש בעצמה עזרה אנושית לשינוע הארגז הכבד ולמצער עגלת הובלה. קל וחומר שהיה עליה להיזהר בהרמת משקל, שהרי היתה ערה לרגישות מן העבר בגבה התחתון (ר' תיעוד רפואי מיום 24.10.2006: "כאבי גב תחתון שבועיים"; וכן מיום 14.11.2006: "כאבי גב תחתון עם הקרנה לשמאל" - בחוו"ד מומחה בימ"ש בע' 4).
8. על דרך של הערכה, התובעת תישא באשם תורם בשיעור 20%.

הנזק

1. בעקבות התאונה, התובעת סבלה מכאבי גב תחתון ועברה ניתוח לכריתת פריצת דיסק (ראו סקירת התיעוד הרפואי לעיל). לאחר הניתוח המשיכה לסבול מכאבים ועברה בדיקות וטיפולים שונים:
   • ביום 21.6.2011 עברה בדיקת MRI עמ"ש מותני. נרשם: "L4-L5 – מצב לאחר המילמינקטומיה משמאל עם שינויים שלאחר ניתוח. מודגם בקע עם בסיס רחב וסדק אנולרי, לחץ על השק הדורלי ויתכן לחץ קל על השורשים... L5-S1 – בקע דיסק פוסטרולטלרי עם לחץ על שורש S1 בדצס הלטרלי משמאל יתכן הגורם לקליניקה" (בנספח ח' למוצגי התובעת).
   • ביום 15.12.2011 עברה בדיקת EMG שהדגימה: CTS דו"צ חמור מאוד משמאל (ר' בדיקות עזר בע' 5 ס' 5 בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש).
   • ביום 21.5.2014 עברה ניתוח נוסף- laminectomy L5. במכתב השחרור נרשם: "בת 47, לפני 3 שנים עברה ניתוח Discectomy משמאל, לאחר הניתוח שיפור במצבה אך עדיין המשיכה לסבול מכאבים. בחודש האחרון החמרה משמעותית בכאבים". תחת מהלך האשפוז נרשם: "בתאריך 21.5.2014 עברה תחת הרדמה כללית ניתוח... וביצוע פורמינטומיה של L5-L4 משמאל. לאחר הניתוח ירידה בעצמת הכאבים ברגל שמאל אך עדיין סובלת מכאבים. ללא שינוי בבדיקה הנוירולוגית". בהמלצות בשחרור נרשם: "יש להמנע מהרמת משאות כבדים, ישיבה על כסאות נמוכים תנועות כיפוף ורוטציה" (נספח ה' במוצגי התובעת).
2. מומחה התובעת, האורטופד פרופ' יגאל מירובסקי, העריך כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 20% לפי ס' 37(7)ב' לתקנות מל"ל, בגין הגבלת התנועות בעמוד שדרה מותני בצורה בינונית, ובשיעור 10% לפי ס' 32 (1)א' I לתקנות המל"ל בגין הנזק השורשי (עצבי הגפיים התחתונים, שיתוק חלקי בצורה קלה), והמליץ כאמור להפעיל את תקנה 15. ד"ר ביאליק מטעם הנתבעת סבר כי לתובעת נותרה נכות זמנית לחצי שנה בשיעור 30% לפי ס' 35(1)ד' לתקנות המל"ל, עבור מחלות העצמות והפרקים – "ההשפעה על כושר הפעולה הכללי היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות". ד"ר ביאליק המליץ לבדוק את התובעת פעם נוספת לאחר בירור אורולוגי וכירורגי.
3. מומחה בימ"ש, ד"ר קורן, העריך כי התובעת סובלת מנכויות כדלקמן:
   • נכות בשיעור 30% בהתאם לתקנה 37(7)(ג) בגין הגבלת התנועות בעמוד שדרה המתני בצורה קשה. המומחה הפחית 5% בגין מצב רפואי קודם וקבע כי תרומת התאונה לנכות הנדונה עומדת על 25%.
   • בנוסף, קבע נכות בשיעור 5% בהתאם למחצית הנכות לפי תקנה 32(1)(א)(I) בגין פגיעה נוירולוגית קלה ביותר בגפה שמאלית תחתונה.
4. התובעת טענה כי אין להפחית מנכותה דהיום עבר רפואי של הגבלת תנועה בעמוד שדרה מותני (ס' 15 לסיכומיה). ואולם, ממסמכים רפואיים מהתקופה שקדמה לתאונה עולה כי התובעת סבלה מכאבי גב תחתון (ר' בע' 4 לחוות דעתו של מומחה בימ"ש). מומחה בימ"ש ציין: "מהמסמכים הרפואיים העוסקים בבריאותה בשנים שקדמו לתאונה הנדונה, סבלה מכאבי גב תחתון הקורנים לרגל שמאל. לא ניתן להתעלם מהמהלך הרפואי בגלל עמ"ש מותני בתקופה שקדמה לפגיעה הנדונה" (בפרק סיכום ומסקנות ע' 7 לחווה"ד). אכן, אין להתעלם מבעיות הגב מהן סבלה טרם התאונה, אם כי לא דובר בנכות משמעותית (נכות של 5%). אשר על כן, אני דוחה את טענת התובעת בנקודה זו.
5. התובעת טענה כי בקביעת מומחה בימ"ש בענין הנכות הנוירולוגית, בשיעור 5%, המומחה התחשב במצב רפואי קודם ובכך הפחית את נכות העבר בכפל (בס' 16 לסיכומי התובעת). ואולם, המומחה הבחין בין שתי הנכויות: הוא ציין במפורש כי "בבדיקה קלינית קיימת הגבלה קשה בתנועות עמ"ש מותני. בבדיקה הנוירולוגית קיימת הפרעה חלקית קלה ביותר בגפה שמאלית תחתונה" (ר' בפרק סכום ומסקנות ע' 7 לחוות דעתו). ההפחתה ע"ח העבר התייחסה רק לנכות האורטופדית בעמ"ש מותני, ואולם לגבי הנכות הנוירולוגית – המומחה העריך כי היא עומדת על 5% בלבד.
6. התובעת טענה כי יש קשר בין התאונה לבין תלונותיה גם בעניין עמוד שדרה צווארי, ואולם אין לכך סימוכין רפואיים מספקים. מומחה בימ"ש קובע בחוות דעתו: "לדעתי אין לכרוך את תלונותיה, תוצאות הדימות וממצאי בדיקתה הקלינית בגלל עמ"ש צווארי לפגיעה הנדונה. הרישומים בגלל כאבי צוואר החלו כשנה וחצי אחרי הפגיעה הנדונה. פרק זמן שכזה מנתק מבחינה רפואית בין תלונותיה לגבי עמ"ש צווארי והפגיעה הנדונה מיום 28.10.2008" (ר' בפרק סיכום ומסקנות בע' 7 לחוות הדעת). בנוסף, מהתיעוד הרפואי עולה כי עברה MRI בעמ"ש צווארי ביום 5.4.2012, בריחוק של כמעט שלוש וחצי שנים מהתאונה (ר' בנספח ח' במוצגי התובעת). אשר על כן, התובעת לא הוכיחה כי בעיות הצוואר קשורות לתאונה.
7. כאמור, המומחים לא זומנו להחקר. על רקע הדיון שנערך לעיל, אני מאמצת את חוות דעתו של מומחה בימ"ש וקובעת כי הנכות הרפואית המשוקללת תעמוד על 28.75%.
8. התובעת עתרה לפצותה בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, עזרת זולת לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה וכאב וסבל. להלן אדון בראשי הנזק כסדרם.
9. הפסדי שכר לעבר: לפי המל"ל, שכרה של התובעת ערב התאונה עמד על 5,530 ₪ (קרן; ר' במסמכי המל"ל מיום 19.10.2015). בחודש התאונה, אוקטובר 2008, הרוויחה 5,885 ₪ (נספח טז' למוצגי התובעת).
10. התובעת המשיכה לעבוד אצל הנתבעת לאחר התאונה, והגישה תל"ש אלה:
    • נובמבר 2008 - 5,548 ₪; דצמבר 2008 - 7,756 ₪ (נספח טז' למוצגי התובעת).
    • ממוצע שכרה בשנת 2009 עמד על 8,957 ₪ לח' (נספחי טז' למוצגי התובעת).
    • בשנת 2010 עבדה מינואר עד ספטמבר (כולל) והשתכרה בממוצע 8,480 ₪ לחודש (נספח טז' בתיק מוצגי התובעת).
11. במכתב מיום 26.7.2010, הנתבעת הודיעה לתובעת כי ניצלה את כל ימי החופשה והמחלה שעמדו לרשותה עד לתאריך 18.8.2010 (נספח יא' למוצגי התובעת):

"הריני להודיעך כי ניצלת את כל ימי המחלה והחופשה שעמדו לרשותך עד 18.2.10.

לאור זאת, הינך מתבקשת להגיע לפגישה שתתקיים בתאריך 4/8/10 בשעה 9:00 במשרדי כ"א, וזאת על מנת לקבל החלטה על מעמדך בארגון.

האפשרויות העומדות לפניך הינם:

1. יציאה לחל"ת, עקב הודעתך כי עליך לעבור ניתוח בזמן הקרוב. יש לצרף מסמכים רפואיים המעידים על כשירותך לחזור לעבודה בתום הניתוח, או לחלופין המסמכים הרפואיים המעידים כי אינך כשירה לחזור לעבודה.
2. אפשרות לפרישה מוקדמת מטעמי בריאות.

הגעתך לפגישה חובה".

1. באוקטובר 2010, התובעת יצאה לחל"ת (ר' מכתב בקשה לחופשה ללא תשלום נספח יב' למוצגי התובעת). במאי 2011 יצאה לפנסיה מוקדמת (ר' אישור העסקה עד לתאריך 30.4.2011 נספח יג' במוצגי התובעת):

"הריני לאשר כי מר/גב' (התובעת) מס' ת.ז... עבד/ה בעיריית ראשון-לציון מתאריך: 7/5/1991 עד 30/4/2011. העובד/ת פרש/ה לגמלאות מוקדמת מטעמי בריאות".

1. התובעת דרשה פיצויים עבור הפסדי שכר לעבר כדלקמן:
2. חודשים אוקטובר 2010 – אפריל 2011 (כולל) (7 חודשים) – יש להכיר בדרישה זו, שהרי ביום 24.12.2010, התובעת נאלצה לעבור ניתוח לכריתת פריצת דיסק, בעקבות התאונה. התיעוד הרפואי מלמד כי בתקופה זו (לפניה וגם לאחריה) התובעת עברה בדיקות רבות כתוצאה מהתאונה, וכנסקר לעיל.

התובעת תפוצה לפי שכרה עובר לתאונה בסך של 5,530 ₪ X 7 חדשים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.2011 (אמצע התקופה), ועד לתשלום בפועל.

(ב) מחודש מאי 2011 ועד היום – הנכות הגבוהה יחסית, והניתוח הנוסף שהתובעת נאלצה לעבור במאי 2014, מלמדים כי לא התאוששה מהתאונה. בפועל, לא חזרה לעבוד. אף כי היא סובלת מבעיות רפואיות נוספות, אין להתעלם מתרומת הנכות הנובעת מהתאונה למגבלה תפקודית. התובעת תפוצה בראש זה לפי שכר של 6,245 ₪ (שכר של 5,530 ₪ צמוד למדד וריבית מאמצע התקופה, 15.10.13) X 28.75% X 61 חדשים ממאי 2011 ועד היום.

1. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: התובעת לא הגישה קבלות. על רקע שני הניתוחים שעברה, הצורך הטבעי במשככי כאבים ובטיפולים משלימים, ובהינתן שיעור הנכות הצמיתה, ועל דרך של הערכה, אני פוסקת בראש זה סך של 50,000 ₪.
2. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: התובעת הצהירה: "... בעלי נאלץ להעדר מעבודתו על מנת לסייע לי וגם שכרו נפגע כתוצאה מכך. אני חייבת עזרה סיעודית חיצונית ואאלץ להסתייע בה כל חיי" (ס' 8 לתצהירה). עבור משימות ביתיות המחייבות מאמץ גופני שיחייבו את התובעת לשכור עזרה למשך תוחלת חייה, ועל דרך של הערכה, תפוצה בסך כולל של 50,000 ₪.
3. הפסדי שכר לעתיד: התובעת עבדה כמזכירה אצל התובעת במשך כ- 20 שנה ויצאה לפנסיה מוקדמת במאי 2011, בהיותה כבת 45 (ר' ס' 1 לתצהירה ונספח יג' לתצהירה). התובעת מקבלת פנסיה בסך של כ- 3,600 ₪ לחודש (ר' עדותה בפ' ע' 8 ש' 9-8). לפיכך, התובעת תפוצה בהפרש בין שכרה ערב התאונה בסך של 6,079 ₪ (מוצמד למדד) לבין הפנסיה בסך של 3,600 ₪ - סך של 2,479 ₪, X 28.75% ועד גיל פרישה (67) בהיוון מתאים.
4. הפסדי פנסיה: יש לפצות לפי 10% מסכום הפיצויים עבור הפסדי שכר לעבר, ולפי 12% מסכום הפיצויים עבור הפסדי שכר לעתיד.
5. כאב וסבל: התובעת סובלת מנכות צמיתה גבוהה יחסית, מכאבי גב נמשכים, ועברה שני ניתוחים הכוללים אשפוז. אני פוסקת לתובעת 100,000 ₪ בראש זה.
6. מסכום הפיצויים יש להפחית אשם תורם בשיעור 20%.
7. יש להפחית את תגמולי המל"ל שהתובעת קיבלה בעקבות התאונה (ר' תע"צ רותם דהן מיום 19.10.2015) –
   • לשנת 2011: סך של 71,687 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2011 (אמצע התקופה), ועד לתשלום בפועל.
   • לשנת 2012: סך של 21,422 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2012 (אמצע התקופה), ועד לתשלום בפועל.
   • לשנת 2013: סך של 54,790 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2013 (אמצע התקופה), ועד לתשלום בפועל.
   • לשנת 2014: 12,488 ₪ בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2014 (אמצע התקופה), ועד לתשלום בפועל.
8. אני דוחה את דרישת הנתבעת לנכות תשלומים נוספים שהתקבלו מהמל"ל במסגרת קצבת נכות כללית. התובעת קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי תשלומים שמקורם המפורש הוא התאונה דנא – ואותם יש לנכות מהפיצויים, כמפורט לעיל. לצד התאונה, התובעת סובלת ממגוון בעיות רפואיות שאינן קשורות אליה: עמ"ש צווארי, שליטה על סוגרים, סכרת, לחץ דם ובעיות נפשיות (ראו למשל עדותה בפ' ע' 5 ש' 19-4 וכן בס' 5ג' לסיכומי הנתבעת). לא הוברר מה חלקה של הנכות מהתאונה מהנכות הכללית, וניתן להניח כי יתר הבעיות הרפואיות תופסות בה מקום נכבד. בהעדר הוכחה, ונוכח מגוון הבעיות האחרות, איני רואה ביסוס או הצדקה לניכוי הנוסף המבוקש.
9. לסיכום: התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבעת תשלם לתובעת את סכום הפיצויים וכן את הוצאותיה בהליך דנא: אגרה, שכ"ט מומחים ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ו, 15 יוני 2016, בהעדר הצדדים.