מבוא

1. לפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד.
2. בת"א 46242-03-11 תובעת חברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" (להלן: "שי") את חברת "רהף קוסמטיקס בע"מ" (להלן: "רהף") ואת מר אחמד באשה (להלן: "באשה"), לתשלום סך של 56,139 ₪.
3. בת"א 42833-03-11 תובעת רהף את שי לתשלום סך של 315,008 ₪.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. שי הנה חברה המספקת שירותי עמילות מכס. מר שלמה ארסבן הנו הבעלים של שי.
2. רהף הנה חברה העוסקת ביבוא חומרי גלם לשם ייצור מוצרי קוסמטיקה, בעיבוד מוצרי הקוסמטיקה ובמכירתם.
3. באשה הנו הבעלים והמנהל של רהף.
4. רהף הייתה לקוחה של שי.
5. חברת "בלה קוסמטיקס" (להלן: "בלה") הנה חברה שעסקה ביבוא חומרי גלם ליצור מוצרי קוסמטיקה. בלה נוהלה על ידי מר ג'רי קרויטרו (להלן: "ג'רי").
6. גם בלה הייתה לקוחה של שי.
7. בלה צברה חובות כלפי שי, שבעקבותיהם פתחה שי תיק הוצאה לפועל.
8. במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד בלה הטילה שי עיקולי צד ג' על טובין שייבאה בלה.
9. על מנת להתמודד עם העיקול האמור ובכדי להסדיר את חובה של בלה לשי, גובש בין בלה וג'רי לבין שי הסכם, לפיו הטובין ישוחררו לידי רהף, אשר תעבדם לכדי סחורה הניתנת למכירה ותשיבם לידי שי, שתהא הבעלים של הטובין המעובדים ותוכל למכור אותם לקיזוז חובות בלה. ביום 7.9.08 נחתם הסכם בנושא (להלן: "הסכם בלה").

הצדדים חלוקים בשאלה האם רהף ובאשה היו גם כן צד להסכם זה.

כמו כן, הצדדים חלוקים בשאלה האם ההסכם יצא לפועל והאם הטובין נלקחו על ידי רהף.

1. בשנת 2010 יבאה רהף טובין מאיטליה. הוסכם בין רהף לבין שי כי שי תביא הטובין ותשמש כעמיל מכס ביבוא זה.
2. הטובין הגיעו לישראל ביום 17.12.10. שי העבירה לרהף דרישת תשלום בגין הטובין ביום 19.12.10.

רהף רצתה לשלם ולשחרר הטובין, אך שי סירבה בטענה שעל רהף לשלם קודם לכן את החוב של בלה, מאחר שרהף ובאשה היו צד להסכם בלה, נטלו את הטובין מהסכם בלה ולא השיבו אותם לשי כמוסכם ומאחר שבאשה ורהף הם שותפים של בלה וג'רי.

רהף סירבה לשלם את החוב של בלה, העבירה את התשלום לשי בגין היבוא של שנת 2010 בהעברה בנקאית ודרשה בכתב את שחרור הטובין ביום 28.12.10.

שי המשיכה לסרב לשחרר את הטובין של שנת 2010, ובין הצדדים נוהל דין ודברים בנושא.

הצדדים חלוקים בשאלת חבותם של רהף ובאשה לשאת בחובות בלה כלפי שי ובזכותה של שי לעכב את שחרור הטובין של שנת 2010 כאמור.

ביום 20.2.11 שי העבירה מכתב לרהף בו היא מביעה את הסכמתה לשחרור הטובין של שנת 2010 על ידי רהף.

ביום 24.2.11 השיבה רהף לשי במכתב, בו טענה רהף כי נציג שלה ניסה לקבל את הסחורה משי אך נתקל בסירוב ועל כן הסחורה לא שוחררה.

משלב זה נותקה התקשורת בין הצדדים עד אשר רהף הגישה תביעתה האמורה לבית המשפט.

הטובין משנת 2010 לא שוחררו עד היום.

הצדדים חלוקים בשאלה מי נושא באחריות לאי שחרור הטובין משנת 2010 ובשאלת הנזקים שנגרמו לרהף כתוצאה מאי שחרור זה.

טענות שי

1. לטענת שי, יש לדחות את גרסת רהף ובאשה במלואה, שכן העד המרכזי שהעיד מטעמן, באשה, הנו עד בלתי מהימן ועדותו הוכחה כשקרית ולא אמינה.

מנגד, טוענת שי, היא הציגה עדויות מהימנות ואמינות, לרבות של גורמים אובייקטיביים, אשר אף גובו במסמכים רבים ובראיות ברורות בכתב, ועל כן יש לקבל את גרסתה במלואה ולהעדיפה על פני גרסת רהף ובאשה.

1. לטענת שי, חובות בלה כלפיה מסתכמים בסך של 56,139 ₪. חובות אלו הוכחו במסמכים, ואף לא הוכחשו.
2. לטענת שי, רהף ובאשה חבים בתשלום מלוא חובות בלה כלפיה, שכן קיימת שותפות בין בלה לבין רהף, וקיימת ערבות אישית של באשה לחובות רהף כלפי שי.

השותפות בין בלה לבין רהף מוכחת, לטענת שי, על ידי:

1. עדויות אנשי שי, לפיהן, בתחילת ההתקשרות עם בלה ועם רהף, ג'רי הציג עצמו בפני שי כ"בעל עניין" וכ"מנהל בפועל" של רהף, אשר בינה לבין בלה מתקיים שיתוף פעולה מסחרי מלא, וכל זאת בפניו של באשה, אשר לא שלל דברים אלו ובכך הביע את הסכמתו להם;
2. עדותו הבלתי מהימנה של באשה;
3. עדותו הבלתי מהימנה של ג'רי;
4. העובדה ששטר המטען של הטובין מ-2010, שהוזמנו על ידי רהף ושייכים לה, נשלחה לכתובת של ג'רי.
5. לטענת שי, לחילופין, רהף ובאשה חבים כלפיה בתשלום שווי הטובין מהסכם בלה, בסך של כ-68,000 ₪, שכן:
6. הוכח שרהף ובאשה הנם צדדים להסכם בלה – מעדויות אנשי שי ביחס לשותפות בין בלה לבין רהף וביחס למהלך חתימת הסכם בלה במעמד ג'רי ובאשה, מעדותו הבלתי מהימנה של באשה, מעדותו הבלתי מהימנה של ג'רי, מחתימתו של באשה על ההסכם לאחר שזה הוקרא והוסבר לו והוא הביע הסכמתו לאמור בו, מהאמור בכותרת ההסכם, מתוכן ההסכם עצמו ומאופן ניסוחו, מהם עולה כי רהף הנה צד להסכם (למשל - סעיף 5 להסכם);
7. הוכח שבאשה ערב לכל חובות רהף כלפי שי – צורף כתב הערבות, ממנו עולה כי באשה ערב אישית חובות רהף. לטענת שי הוכח כי שם החברה באנגלית המופיע על גבי כתב הערבות הוא שמה הקודם של רהף ולכן מדובר בערבות לרהף;
8. הוכח שבאשה ורהף קיבלו לידיהם בפועל את הטובין מהסכם בלה, בהתאם למוסכם, ולא השיבו את הטובין לידי שי, בניגוד למוסכם. נתונים אלו הוכחו בעדויותיהם של אנשי שי, בעדותו של מר יואל מנו, בעל חברת ההובלה שנטלה את הטובין, שהנו עד אובייקטיבי, אשר העיד, הלכה למעשה, כי הטובין נמסרו לבאשה ולרהף, ובמסמכים שצורפו לעדויות אלו (נ/1-נ/4).
9. הוכח שווי הטובין, בסך 68,000 ₪, ברשימון היבוא.
10. אשר על כן, טוענת שי, יש לקבל את תביעתה כנגד רהף ובאשה במלואה.
11. באשר לתביעת רהף כנגד שי – טוענת שי שיש לדחות תביעה זו במלואה.
12. לטענת שי, עמדה לה זכות עיכבון של הטובין משנת 2010, בשל שיתוף הפעולה בין בלה וג'רי לבין רהף ובאשה, ועל כן פעלה כדין כאשר עיכבה שחרור טובין אלו ומכאן שאין לחייבה בכל נזק שנגרם כתוצאה מהעיכוב, ככל שנגרם.
13. עוד טוענת שי, כי גם אם לא עמדה לה זכות עיכבון כאמור, הרי שהעיכוב היה מינימאלי, בן כחודשיים, והחל מיום 20.2.11, היום בו שלחה את המכתב המתיר לרהף לשחרר את הטובין, כל האחריות והאשם בגין אי שחרור הטובין רובצים לפתחה של רהף בלבד.

לטענת שי, רהף פעלה בחוסר תום לב מוחלט בנושא זה. ראשית, מכיוון שידעה כל העת כי הטובין מהסכם בלה מצויים בידיה שלא כדין ובמרמה ובכל זאת המשיכה להכחיש זאת ולנצל לרעה מחסור בנתונים מצד שי. שנית, מכיוון שבחרה לנצל במכוון את ההזדמנות שבעיכוב הטובין של 2010 על ידי שי על מנת לייצר עילת תביעה מנופחת ומפורזת כנגד שי, תוך ויתור בפועל על הטובין, וזאת במקום לפעול לשחרור הטובין, כאשר היו בידיה הזדמנויות ואפשרויות רבות לעשות כן במועד מוקדם, בו עוד היה לטובין ערך כחדשים, ובהמשך לכך מיהרה להגיש תביעה זו, כחודש בלבד לאחר ששלחה את מכתבה האחרון לשי.

עוד טוענת שי, כי התעלמותה ממכתב רהף מיום 24.2.11 נבעה מכך שמדובר במכתב שיקרי, שנועד לייצר עילת תביעה מלאכותית, ומחוסר אמונה ברהף, כך שלא היה כל טעם במשלוח מכתב תשובה.

על כן, טוענת שי, יש לדחות את תביעתה של רהף במלואה מפאת חוסר תום הלב שבהגשתה ובהתנהלותם הכוללת של רהף ובאשה.

1. לחילופין טוענת שי, כי רהף לא הוכיחה כלל וכלל את הנזקים הנטענים על ידה (ובמיוחד את הפסדי ההכנסה והפגיעה במוניטין, וכן את הזכות לפיצויים בגין הפרת הסכם), כי רהף הפרה בצורה משמעותית את חובת הקטנת הנזק המוטלת עליה, בכך שלא פעלה כלל לשחרור הטובין, הגם שיכולה הייתה לעשות כן בכמה הזדמנויות, במספר אופנים ובמועד מוקדם, וכי ניתן להטיל על רהף אשם תורם ניכר להתהוות הנזק, ככל שנתהווה.

על כן, טוענת שי, אף אם מגיע לרהף פיצוי בגין עיכוב הטובין משנת 2010, הרי שפיצוי זה צריך להיות מינימאלי, בגין הוצאות אחסנה של חודשיים, ולעמוד על סך של כ-2,000 ₪, לכל היותר. לטענת שי, גם סך זה לא הוכח על-ידי רהף ועל כן היא אינה זכאית גם לו.

כמו כן, טוענת שי, כי שווי הטובין מהסכם בלה עבור רהף, לפי טענת רהף עצמה, הנו כ-210,000 ₪, ועל כן, אף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט יש לקזז סכום זה מכל סכום לו זכאית רהף, ככל שזכאית לו.

טענות רהף ובאשה

1. לטענת רהף ובאשה, יש לדחות את גרסת שי במלואה, שכן היא נסמכת על השערות והנחות חסרות בסיס ולא על ראיות.

לטענת רהף ובאשה הם הציגו עדויות מהימנות ואמינות, אשר אף גובו במסמכים, ועל כן יש לקבל את גרסתם במלואה ולהעדיפה על פני גרסת שי.

1. רהף ובאשה טוענים כי יש לדחות את תביעת שי כנגדם במלואה, מהטעמים הבאים:
2. אין כל שותפות בינם לבין בלה וג'רי אלא רק שיתוף פעולה עסקי. לא הוצגה כל ראיה על ידי שי המבססת שותפות כאמור. ג'רי אינו רשום כבעל מניות ו/או כמנהל ו/או כבעל עניין אחר ברהף. העובדה ששטר המטען והדוקומנטים של הטובין מ-2010, שהוזמנו על ידי רהף ושייכים לה, נשלחה לכתובת של ג'רי נובעת רק מטעמים טכניים, ואין היא מבססת כל שותפות כאמור. לכן אין כל עילה לחייב את רהף ובאשה לשאת בחובות בלה לשי, ככל שאלו קיימים;
3. הם אינם צד להסכם בלה ואין כל יריבות בינם לבין שי ביחס להסכם זה. בהסכם אין כל אמירה ההופכת אותם לצד להסכם או לערבים לחבויות בלה כתוצאה מההסכם. אין ללמוד מחתימתו של באשה על ההסכם, מהאמור בכותרת ההסכם, ומתוכן ההסכם עצמו ואופן ניסוחו כי הם צד להסכם, אלא רק כי הסכימו לשמש כצד ג', חיצוני להסכם, שאמור היה לספק שירות עבור שני הצדדים. עוד מציינים רהף ובאשה כי לא נקבע בהסכם מי יישא בעלויות הייצור של רהף בגין עיבוד הטובין ועל כן, ממילא לא השתכלל כל הסכם בינם לבין מאן שהוא בהקשר זה;
4. הם, או מי מטעמם, מעולם לא אסף את הטובין מהסכם בלה, והם מעולם לא קיבלו לידיהם את הטובין הללו, ועל כן אין הם חבים כלפי שי בתשלום שווי טובין אלו, אף אם אלו נלקחו מידי שי על ידי מאן דהוא ונמסרו לידי בלה;
5. בכתב התביעה של שי לא צוינה עילה של עשיית עושר ולא במשפט ועל כן לא ניתן לחייב את רהף ו/או את באשה בגין עילה זו;
6. גם אם יש יריבות כלשהי בין שי לבין רהף, הרי שאין כל יריבות בין שי לבין באשה, שכן אין בידי שי כתב ערבות של באשה לחובות רהף, בלה או ג'רי ובאשה לא חתם על הסכם בלה בעצמו אלא כנציג של רהף.
7. רהף ובאשה טוענים עוד כי יש לקבלם את תביעת רהף נגד שי במלואה, מהטעמים הבאים:
8. שי הפרה את הסכם שירותי עמילות המכס עם רהף בצורה בוטה ובריונית, בחוסר תום לב ו/או ברשלנות, תוך עיכוב הטובין וגזלתם שלא כדין, תוך עשיקתה של רהף והונאתה, תוך עשיית עושר ולא במשפט, ותוך גרימת נזקים כבדים לרהף;
9. בגין פעולתה הבלתי חוקית של שי בעיכוב הסחורה שלא כדין הטובין לא הגיעו לידי רהף ונגרמו לה נזקים כבדים כדלקמן: הפסד שווי הטובין עצמם (36,600 ₪), הפסד התשלומים עבור המסים ועמילות המכס (16,508 ₪), הפסדי הכנסות/אבדן רווחים (112,000 ₪) ופגיעה במוניטין (100,000 ₪).

נזקים אלו הוכחו, לטענת רהף ובאשה, במסמכים, בדוחות הכספיים של רהף ובעדותו של רואה החשבון של רהף. לטענת רהף ובאשה הוכח כי הרווח הממוצע של רהף על כל 1 ₪ של חומר גלם הוא כ-2.4 ₪ - 3 ₪, ועל בסיס זה חושבו הפסדי ההכנסות.

כמו כן, לטענת רהף ובאשה, זכאית רהף לפיצוי משי בגין הפרת הסכם שירותי עמילות המכס בסך 50,000 ₪.

1. לא עומדת לשי כל זכות עיכבון ביחס לטובין משנת 2010. אין בידי שי זכות לעיכבון ספציפי/מיוחד לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפר חוזה), תשל"א-1970, שכן הטובין משנת 2010 לא נתקבלו בידי שי עקב החוזה שלכאורה הופר. בנוסף, אין זכות עיכבון הסכמית בין הצדדים ואין מקור אחר בדין המקים לשי זכות עיכבון במקרה דנן;
2. הם פעלו ככל יכולתם על מנת להקטין את נזקם, על ידי כך שפנו לשי בדרישה בכתב לשחרור הטובין מיד עם היוודע העיכוב על ידי שי. לאחר קבלת מכתב שי לפיו לכאורה הותר להם לקחת את הטובין, פנה נציג מטעמם על מנת לקחת את הטובין, ביום 24.2.11, אך נציגי שי סירבו לשחרר את הטובין חרף האמור במכתב. בעקבות זאת הם העבירו מכתב נוסף לשי ובו ציינו כי נציג שי סירב לשחרר הטובין. למכתב זה לא התקבל כל מענה ועל כן הוגשה התביעה. לטענתם, במסגרת התביעה הם לא פנו בבקשה למתן צו עשה זמני המחייב את שי לשחרר הטובין מכיוון שבשל חלוף הזמן לא היה כבר ערך של ממש לטובין והעסקה עם הלקוחות הפוטנציאליים בוטלה.

לאור האמור, טוענים רהף ובאשה, גם אין לזקוף לחובתם כל אשם תורם ו/או חוסר תום לב.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בת"א 46242-03-11 להתקבל במלואה וכי דין התביעה בת"א 42833-03-11 להתקבל בחלקה הקטן.

העדויות מטעם שי

1. מטעם שי העידו מר יואל מנו, מר יוסי שמואל, מר שלמה ארסבן, מר עמנואל שניידר ומר ג'רי קרויטרו.
2. מר יואל מנו הנו מנהל חברת ההובלות אשר נטלה והובילה את הטובין מהסכם בלה.

מר מנו הנו עד אובייקטיבי, נטול כל קשר למי מהצדדים ונטול כל עניין ואינטרס לטובת מי מהצדדים. עדותו של מר מנו הותירה בי רושם מהימן ואמין. העדות גובתה במסמכים ברורים בכתב (נ/1-נ/4).

לפיכך, מצאתי להעניק לעדותו של מר מנו משקל ניכר.

מעדותו של מר מנו ומהמסמכים שהוגשו באמצעותו (נ/1-נ/4) אני מסיק באופן חד-משמעי כי הטובין מהסכם בלה נמסרו והתקבלו בידי באשה ורהף.

מהעדות ומהמסמכים עולה כי הטובין מהסכם בלה נשלחו לכתובת של רהף ובאשה (נ/1; נ/2; נ/4; עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 28-29; עמוד 21 לפרוטוקול, שורות 26-27; עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 5-6), כי איש הקשר מול חברת ההובלות היה באשה בעצמו (נ/2; נ/4; עמוד 21 לפרוטוקול, שורה 30 – עמוד 22 לפרוטוקול, שורה 4; עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 7-8), וכי התשלום עבור ההובלה בוצע על ידי רהף ובאשה (נ/1-נ/4; עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 1-25).

1. באשר לעדויות אנשי שי – מר יוסי שמואל, מר שלמה ארסבן ומר עמנואל שניידר – אשר העידו בעיקר ביחס לקשר שבין ג'רי ובלה לבין באשה ורהף וביחס לנסיבות חתימת הסכם בלה – התרשמותי הנה כי מדובר בעדויות מהימנות ואמינות.

ואולם, מכיוון שמדובר בעדים מטעם שי, הרי שבאופן טבעי הם בעלי עניין, ועל כן, בחנתי את עדויותיהם בזהירות רבה ולאור המסמכים הקיימים.

בהערת אגב אציין, כפי שאף ציינתי בפני הצדדים במהלך הדיון, כי בעבר, בהיותי עורך דין, חקרתי את מר שלמה ארסבן כעד מטעם הצד שכנגד, במסגרת תיק בו ייצגתי את אחד הצדדים. כפי שאף הבהרתי לצדדים, נתון זה כלל לא השפיע על בחינתי את עדותו של מר ארסבן בתיק דנן ולא התייחסתי כלל לידוע לי כתוצאה מאותה עדות בעבר.

1. באשר לעדותו של מר ג'רי קרויטרו - עד זה זומן לעדות לבקשת שי, אך לא כעד מטעמם, שכן קיים ניגוד עניינים ברור בינו לבין שי. התרשמותי הנה כי מדובר בעד בלתי מהימן ובעדות בלתי אמינה. עדותו של העד הייתה מתחמקת ומתחכמת, ולעיתים אף תמוהה. אף התנהלותו של העד במהלך העדות ואותות האמת שעלו מהעדות מובילים אותי למסקנה כי המדובר בעדות בלתי אמינה.

התרשמותי הנה, כי בין ג'רי לבין באשה קיימים קשרים עסקיים ואישיים וכי כל מהותה של עדותו של ג'רי הייתה לסייע לרהף ולבאשה בהוכחת טענותיהם, אף כשהדבר חוטא לאמת. ג'רי אף אישר בעדותו כי התקיים קשר טלפוני בינו לבין באשה במהלך ההליך המשפטי, במסגרתו מסר באשה לג'רי נתונים שעלו מהראיות שהוגשו (עמוד 38 לפרוטוקול, שורות 24-28).

בכל הנוגע לקשר בינו ובלה לבין רהף ובאשה – אני דוחה מכל וכל את טענת ג'רי, לפיה לא היה לו מעולם קשר לרהף ולבאשה. ג'רי העיד כי לא היה לו קשר לרהף, ואולם עדות זו עומדת בסתירה למסמכים שהוצגו לו בחקירתו, כגון מסמכי הטובין של רהף משנת 2010 אשר נשלחו לכתובת של ג'רי (של אמו, ליתר דיוק), וג'רי לא סיפק כל תשובה סבירה והגיונית לנתון זה. למעשה, בהתייחסותו של ג'רי למסמכים אלו נאלץ הוא לאשר כי התקיים קשר בינו לבין באשה ורהף (עמוד 39 לפרוטוקול, שורות 5-16). ההתרשמות הנה כי, בכל הנוגע לקשר בין ג'רי ובלה לבין באשה ורהף, ג'רי גילה טפח וכיסה טפחיים, והכל במטרה לסייע לבאשה ולרהף.

בכל הנוגע לקבלת הטובין מהסכם בלה – אני דוחה מכל וכל את טענת ג'רי לפיה הטובין נלקחו על ידו ומעולם לא הועברו לידי רהף ובאשה. טענות אלו עומדות בסתירה גמורה לעדות העד האובייקטיבי יואל מנו וביתר שאת בסתירה גמורה למסמכים נ/1-נ/4, מהם עולה כי הטובין נתקבלו אצל באשה עצמו. ג'רי לא סיפק כל הסבר הגיוני וסביר לעולה מעדות מנו ומהמסמכים נ/1-נ/4, וטענתו כי מישהו זייף את הנתונים הנה טענה סתמית ומתחמקת. ההתרשמות הנה, כאמור, כי ג'רי מסר עדות שכל מהותה לסייע לרהף ולבאשה בהוכחת טענותיהם, אף אם הדבר חוטא לאמת.

העדויות מטעם רהף ובאשה

1. מטעם רהף ובאשה העידו רואה החשבון של רהף, מר מוחמד אכתילאת ובאשה בעצמו.
2. עדותו של רואה החשבון אכתילאת, אשר הייתה קצרה ביותר, הותירה עלי רושם מהימן ואמין.

עם זאת, חשוב לציין כי אין בעדות ובמסמכים שהוגשו על ידי העד כדי לבסס יותר ממה שהם מתיימרים לבסס. לדברי העד עצמו, תצהירו והמסמכים הנלווים לו, לא מתייחסים להפסד כזה או אחר שהיה לרהף כתוצאה מנשוא התביעה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 8-9).

1. עדותו של באשה הותירה בי רושם של עד בלתי מהימן שמסר עדות בלתי אמינה.

עדותו של באשה הייתה מתחמקת ומתחכמת, ובאשה הצטייר בעיני כמי שמגלה טפח ומכסה טפחיים, במיוחד בכל הנוגע לטיב קשריו עם ג'רי ועם בלה ובכל הנוגע לקבלת הטובין מהסכם בלה. אף התנהלותו של העד במהלך העדות ואותות האמת שעלו מהעדות מובילים אותי למסקנה כי המדובר בעדות בלתי אמינה.

הנתון המרכזי שמוביל אותי למסקנה כי מדובר בעד בלתי מהימן ובעדות בלתי אמינה הנו הכחשתו הנחרצת של באשה את קבלת הטובין מהסכם בלה, כאשר דברים אלו עומדים בסתירה גמורה למסמכים נ/1-נ/4 ולעדותו האובייקטיבית והאמינה של מר יואל מנו. באשה אישר שכתובתו הנה הכתובת המופיעה במסמכי משלוח הטובין מהסכם בלה (נ/1-נ/4) ושמספר הטלפון המצוין על גבי מסמכים אלו הוא מספר הטלפון שלו (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 19-26). כמו כן, באשה אישר כי השיק שבאמצעותו שולם בגין הובלת הטובין מהסכם בלה הנו שיק שלו (עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 31 – עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 1). תשובותיו של באשה לשאלות שנשאל ביחס לנתונים העולים מנ/1-נ/4 היו תשובות מתחמקות, בלתי סבירות ובלתי הגיוניות.

כמו כן, תשובותיו של באשה ביחס לשאלות הנוגעות לטיב הקשר בינו לבין ג'רי ובלה היו גם הן תשובות מתחמקות ובלתי סבירות (ראו, למשל, עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 1-12; עמודי 14-15 לפרוטוקול). יתרה מכך, באשה אישר, למעשה, כי היה קיים שיתוף פעולה הדוק בינו לבין ג'רי ובלה (עמודים 12-13 לפרוטוקול).

בנוסף, באשה אישר כי שם החברה הכתוב באנגלית על כתב הערבות שלו לשי הוא שמה הקודם של חברת רהף, וכי מדובר באותה החברה (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 12-17).

זאת ועוד, באשה אישר בעדותו כי הרווחים של רהף והמוניטין שלה לא נפגעו למעשה בעקבות עיכוב הטובין משנת 2010 על ידי שי (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 17-20).

הכרעה בתביעה בת"א 46242-03-11

1. כאמור, לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בת"א 46242-03-11 להתקבל במלואה.
2. חובות בלה כלפי שי בסך של 56,139 ₪, הוכחו במסמכים שצורפו לתצהירי שי ולא נסתרו.
3. גם שווי הטובין מהסכם בלה, בסך 68,000 ₪, הוכח ברשימון היבוא, שלא נסתר.
4. לאחר בחינת מלוא הראיות והעדויות אני קובע כי לא הוכחה, במידת ההוכחה הדרושה, שותפות פורמאלית בין בלה וג'רי לבין רהף ובאשה.

אין חולק, כי ג'רי אינו רשום כבעל מניות ו/או כמנהל ו/או כבעל עניין אחר ברהף.

עדויות אנשי שי בהקשר זה אינן מספיקות לטעמי, הגם שמדובר בעדויות אמינות, שכן עדויות אלו אינן מגובות במסמכים מספיקים, ומכיוון שמדובר בעדים בעלי עניין שלא ניתן להסתפק בעדויותיהם בלבד.

1. עם זאת, סבורני כי הוכחה, במידת ההוכחה הדרושה, שותפות עסקית בפועל בין ג'רי ובלה לבין רהף ובאשה.

למסקנה זו הגעתי על יסוד:

1. עדויותיהם המהימנות של אנשי שי, לפיהן, בתחילת ההתקשרות עם בלה ועם רהף, ג'רי הציג עצמו בפני שי כ"בעל עניין" וכ"מנהל בפועל" של רהף, אשר בינה לבין בלה מתקיים שיתוף פעולה מסחרי מלא, וכל זאת בפניו של באשה, אשר לא שלל דברים אלו ובכך הביע את הסכמתו להם;
2. עדותו הבלתי מהימנה של באשה – כאמור, עדותו של באשה הייתה מתחמקת ומתחכמת, ובאשה הצטייר בעיני כמי שמגלה טפח ומכסה טפחיים, במיוחד בכל הנוגע לטיב קשריו עם ג'רי ועם בלה ובכל הנוגע לקבלת הטובין מהסכם בלה. כמו כן, כאמור, תשובותיו של באשה ביחס לשאלות הנוגעות לטיב הקשר בינו לבין ג'רי ובלה היו תשובות מתחמקות ובלתי סבירות. יתרה מכך, באשה אף אישר, למעשה, כי היה קיים שיתוף פעולה הדוק בינו לבין ג'רי ובלה;
3. עדותו הבלתי מהימנה של ג'רי – כאמור, התרשמותי הנה, כי בין ג'רי לבין באשה קיימים קשרים עסקיים ואישיים וכי כל מהותה של עדותו של ג'רי הייתה לסייע לרהף ולבאשה בהוכחת טענותיהם, אף כשהדבר חוטא לאמת. במסגרת חקירתו אישר גם ג'רי כי למעשה היה קיים קשר עסקי הדוק בינו לבין באשה ורהף;
4. העובדה ששטרי המטען והדוקומנטים של טובין שהוזמנו על ידי רהף ושייכים לה נשלחו לכתובת של ג'רי (של אמו של ג'רי). אני דוחה את טענת באשה ורהף כי הגעת הדוקומנטים לכתובתו של ג'רי נבעה רק מטעמים טכניים, שכן המקום אליו נשלחים הדוקומנטים אינו טכני, והעובדה שכלפי הספקים רהף ובלה חד-המה הנה בעלת משמעות מהותית, ומעידה על היקף השותפות ביניהם.
5. עוד אני קובע, כי הוכח שרהף הנה צד להסכם בלה.

למסקנה זו הגעתי על יסוד:

1. קביעתי האמורה כי הוכחה שותפות עסקית בפועל בין ג'רי ובלה לבין רהף ובאשה;
2. עדויותיהם המהימנות של אנשי שי ביחס למהלך חתימת הסכם בלה במעמד ג'רי ובאשה;
3. עדויותיהם הבלתי מהימנות של ג'רי ושל באשה, במיוחד באשר לנסיבות חתימת הסכם בלה;
4. חתימתו של באשה על ההסכם, לאחר שזה הוקרא והוסבר לו והוא הביע הסכמתו לאמור בו. אינני מקבל את טענת רהף לפיה חתימתה על ההסכם מעידה רק על כי הסכימה לשמש כצד ג', חיצוני להסכם, שאמור היה לספק שירות עבור שני הצדדים. לשם כך לא היה צורך בחתימתה של רהף על ההסכם וניתן היה להסתפק במכתב או באישור ממנה, שיצורפו להסכם בין שי לבין בלה. כמו כן, אין בעובדה שלא נקבע בהסכם מי יישא בעלויות הייצור של רהף בגין עיבוד הטובין כדי ללמד שלא השתכלל כל הסכם, שכן עובדה היא שההסכם יצא לפועל בעצם הסכמתה של רהף לקבל את הטובין לידיה;
5. האמור בכותרת ההסכם;
6. תוכן ההסכם עצמו ואופן ניסוחו, מהם עולה כי רהף הנה צד להסכם (למשל - סעיף 5 להסכם).
7. כמו כן אני קובע, חד משמעית, כי הוכח שבאשה ורהף קיבלו לידיהם בפועל את הטובין מהסכם בלה, בהתאם למוסכם, ולא השיבו את הטובין לידי שי, בניגוד למוסכם.

נתונים אלו הוכחו, כאמור לעיל, בעדויותיהם המהימנות של אנשי שי, בעדותו המהימנה ובעלת המשקל הניכר של מר יואל מנו, ובמסמכים הברורים שהוגשו במסגרת עדותו (נ/1-נ/4), מהם עולה כי הטובין מהסכם בלה נשלחו לכתובת של רהף ובאשה, כי איש הקשר מול חברת ההובלות היה באשה בעצמו, וכי התשלום עבור ההובלה בוצע על ידי רהף ובאשה.

1. הוכחת קיומה של שותפות עסקית בפועל בין באשה ורהף לבין ג'רי ובלה, הוכחת היותה של רהף צד להסכם בלה והוכחת קבלת הטובין מהסכם בלה בפועל על ידי באשה ורהף ואי השבתם לשי, בניגוד למוסכם בהסכם בלה – מגבשים עילת תביעה חוזית של שי כנגד רהף, שכן רהף הפרה את ההסכם וכתוצאה מכך גרמה לשי לנזק בדמות אי פירעון חובות בלה, או לחילופין, בדמות שווי הטובין שנלקחו והיו שייכים לה.
2. כמו כן, הוכחה עילת תביעה של שי כנגד באשה אישית.

ראשית, הוכח שבאשה ערב לכל חובות רהף כלפי שי - צורף כתב הערבות, ממנו עולה כי באשה ערב אישית לחובות רהף כלפי שי. הוכח, בעדותו של באשה עצמו, כי שם החברה באנגלית המופיע על גבי כתב הערבות הוא שמה הקודם של רהף ולכן מדובר בערבות לרהף.

בנוסף, הוכחה חבות אישית של באשה בשל פעולתו הרמייתית כלפי שי. הכחשתם של באשה ושל ג'רי את קבלת הטובין מהסכם בלה על ידי באשה בעצמו, חרף נכונותה של עובדה זו, מלמדת על פעולה רמייתית ועל כוונת הונאה מצדו של באשה, באופן המטיל עליו חבות אישית לנזקי שי כתוצאה מפעולה זו, אף אם חתימתו על הסכם בלה הייתה רק בשם רהף ולא בשמו שלו.

1. אשר על כן, אני מקבל את תביעת שי כנגד רהף ובאשה במלואה.

הכרעה בתביעה בת"א 42833-03-11

1. כאמור, לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה בת"א 42833-03-11 להתקבל בחלקה הקטן.
2. אין חולק כי בין שי לבין רהף נכרת הסכם למתן שירותי עמילות מכס ביחס לטובין משנת 2010.
3. לפיכך, אני קובע כי בסירובה של שי לשחרר את הטובין, לאחר שרהף שילמה לשי את כל המגיע לה ואת כל המסים, הפרה שי את ההסכם בינה לבין רהף.
4. עוד אני קובע כי לא עומדת לשי זכות עיכבון ביחס לטובין משנת 2010.

אין בידי שי זכות לעיכבון ספציפי/מיוחד לפי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפר חוזה), תשל"א-1970, שכן הטובין משנת 2010 לא נתקבלו בידי שי עקב החוזה שהופר (הסכם בלה).

בנוסף, אין בידי שי זכות עיכבון הסכמית ואין כל מקור אחר בדין המקים לה זכות עיכבון במקרה דנן.

1. לפיכך, זכאית רהף לפיצוי משי בגין הנזקים שנגרמו לה.
2. אני קובע כי הוכח ששווי הטובין עצמם הנו בסך 36,600 ₪ ושהתשלומים עבור המסים ועמילות המכס היו בסך 16,508 ₪.
3. עוד אני קובע כי רהף לא הוכיחה במידת ההוכחה הדרושה את הפסדי ההכנסות/אבדן הרווחים ואת הפגיעה במוניטין הנטענים על ידה.

אין די במסמכים שהגישה רהף ובעדותו של רואה החשבון על מנת לבסס את הפסדי ההכנסות ואת הפגיעה במוניטין.

לא הוגשה חוות דעת חשבונאית ספציפית המנתחת את ההפסדים ואת הפגיעה במוניטין כתוצאה מאי קבלת הטובין הנדונים.

רואה החשבון אכתילאת העיד כי תצהירו והמסמכים הנלווים לו, לא מתייחסים להפסד כזה או אחר שהיה לרהף כתוצאה מנשוא התביעה.

לפיכך, מהמסמכים שהוגשו לא ניתן ללמוד על כך כי הפסדי הרווחים, ככל שהיו, קשורים לאי קבלת הטובין הנדונים.

כמו כן, אינני סבור כי די בהוכחה שהרווח הממוצע של רהף על כל 1 ₪ של חומר גלם הוא כ-2.4 ₪ - 3 ₪ על מנת לבסס את חישוב הפסדי ההכנסות. המדובר באמדן כללי וגורף. היה על רהף להציג נתונים ספציפיים לגבי שיעורי הרווח ביחס לטובין הנדונים, ולא ניתן להסתפק באמדן כללי, שכן ייתכן ששיעורי הרווח ביחס לטובין מסוימים אלו הם קטנים הרבה יותר.

באשר לפגיעה במוניטין – לא הובאה כל ראיה, אף לא עקיפה, על מנת לבסס את עצם הפגיעה במוניטין, כל שכן את סכומה הנטען.

למעשה, באשה אישר בעדותו כי לא הייתה פגיעה ברווחים או במוניטין בפועל.

משכך, כל שניתן לקבוע הוא כי נגרמו לרהף הפסדי הכנסות בשיעור לא ידוע, שניתן להעריכו רק על דרך האומדנה.

1. עוד אני קובע, כי רהף לא הוכיחה שהיא זכאית לפיצוי נוסף משי בגין הפרת הסכם שירותי עמילות המכס.

לא קיים הסכם כתוב בין הצדדים.

איש מהצדדים לא טען כי הוסכם על פיצויים קבועים, ללא הוכחת נזק.

לפיכך, רהף אינה יכולה לדרוש לקבל פיצוי כללי בגין עצם הפרת ההסכם, בנוסף לפיצוי המגיע לה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם.

1. על כן, אני מעריך את הנזקים שנגרמו לרהף כתוצאה מהפרת ההסכם על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

חישוב זה מתבסס על הנתונים הבאים:

1. הנזקים המוכחים כאמור לעיל;
2. העובדה כי לא הוכח על ידי רהף שפג תוקפם של הטובין ולא ניתן להפיק מהם רווח גם כיום;
3. העובדה כי במסגרת פסק הדין אורה על העברת הטובין לידי רהף;
4. הערכת הפסד הרווח הצפוי ממכירת הטובין כיום בשל חלוף הזמן;
5. הערכת דמי האחסנה שתידרש רהף לשלם עם שחרור הטובין, בהתבסס על הנתונים שעלו במשפט (עדות שלמה ארסבן, עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 26-27).
6. מסך הנזק האמור, אני סבור כי יש להפחית 80% בגין הפרה משמעותית של חובת הקטנת הנזק ובגין אשם תורם ניכר מצדה של רהף.

אין חולק כי ביום 20.2.11 הודיעה שי לרהף בכתב על כי היא מסירה את התנגדותה לשחרור הטובין ומסירתם לרהף.

לאור נתון זה, ואף אם טענת רהף שניסיונה לשחרר הסחורה ב-24.2.11 נתקל בסירוב מצד שי ושמכתבה בנושא לשי לא זכה למענה, הנה טענה נכונה – יכולה הייתה רהף להביא לשחרור הטובין במועד מוקדם, בו עוד היה לטובין ערך כחדשים.

ראשית, רהף לא שבה ופנתה לשי בנושא לאחר המכתב מיום 24.2.11, אלא היא מיהרה להגיש תביעתה זו לבית המשפט בחלוף כחודש ימים בלבד.

שנית, תביעתה של רהף לבית המשפט הוגשה כאמור כחודש לאחר מכתבה האחרון לשי. לאור מכתבה של שי מיום 20.2.11 אין ספק כי אילו הייתה רהף פונה בבקשה למתן צו עשה זמני במסגרת התביעה דנן הייתה בקשה זו מתקבל מידית, והטובין היו יכולים להיות בידי רהף כבר בראשית שנת 2011. ואולם, רהף לא עשתה כן ולא פנתה בכל בקשה למתן סעד זמני כאמור.

אין בידי לקבל את טענות רהף, לפיהן לא היה מקום לבקש סעד זמני כאמור מכיוון שכבר לא היה ערך לטובין בשלב זה. טענה זו לא הוכחה על ידי רהף כלל ועיקר, ולמעשה, מהנתונים שעלו מהתיק (ביחס לטובין מהסכם בלה), עלה לכאורה כי אין בסיס לטענה זו. יתרה מכך, כאשר באשה נשאל בנושא זה בחקירתו הנגדית הוא לא העלה טענה זו כלל ומסר תשובות מתחמקות ותמוהות.

1. הפחתת הנזק כאמור מתחייבת גם מכך שמהתנהלות רהף, הן ביחס להסכם בלה והן ביחס לטובין משנת 2010, עולה כי היא פעלה בחוסר תום לב בהגשת התביעה באופן שהוגשה.

ראשית, רהף ידעה כל העת כי הטובין מהסכם בלה מצויים בידיה שלא כדין ובמרמה ובכל זאת המשיכה להכחיש זאת ולנצל לרעה מחסור בנתונים מצד שי, ובמקביל הגישה תביעתה זו.

שנית, אני סבור כי רהף בחרה לנצל במכוון את ההזדמנות שבעיכוב הטובין משנת 2010 על ידי שי ומיהרה להגיש תביעתה זו כחודש בלבד לאחר שליחת מכתבה האחרון לשי, תוך ויתור בפועל על הטובין לטובת הגשת תביעה כספית מנופחת, וזאת במקום לפעול לשחרור הטובין, כאשר היו בידיה הזדמנויות ואפשרויות לעשות כן במועד מוקדם, בו עוד היה לטובין ערך כחדשים.

1. לפיכך, אני מעמיד את הפיצוי לו זכאית רהף משי בגין עיכוב שחרור הטובין משנת 2010 על סך של 10,000 ₪.

סוף דבר

1. במסגרת ת"א 46242-03-11 אני מחייב את חברת "רהף קוסמטיקס בע"מ" ואת מר אחמד באשה, ביחד ולחוד, לשלם לחברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" סך של 56,139 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 24.3.11, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
2. במסגרת ת"א 42833-03-11 אני מחייב את חברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" לשלם לחברת "רהף קוסמטיקס בע"מ" סך של 10,000 ₪ בע"מ, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 23.3.11, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מורה לחברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" לבצע את כל הדרוש מבחינתה על מנת לאפשר את שחרור הטובין נשוא התביעה לידי חברת "רהף קוסמטיקס בע"מ". למען הסר ספק, מובהר כי עלויות האחסנה וכל עלות נוספת בגין השהיית שחרור הטובין ישולמו על ידי "רהף קוסמטיקס בע"מ".

1. נוכח התוצאות האמורות וקביעותי באשר להתנהלות הצדדים, אני מחייב את חברת "רהף קוסמטיקס בע"מ" ואת מר אחמד באשה, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לחברת "שי שירותים לוגיסטיים (אס.אל.אס) בע"מ" בסך כולל של 8,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.