בפניי בקשה לעיכוב ההליכים לבירור התובענה השטרית שבפניי, בטענה שהמחלוקת העיקרית שבין הצדדים כאן נדונה זה מכבר בהליך תלוי ועומד המצוי בפני ביהמ"ש המחוזי באותה סוגייה.

נראה, כי בין התובע כאן לנתבע 2 כאן (להלן: "הנתבע"), נערכו למעשה שני הסכמים מהלך השנים, כאשר הסכם ראשון הוא הסכם שכירות, במסגרתו היתה הנתבעת 1 שוכרת אף היא ביחד עם הנתבע 2, והנתבעים 3 ו 4 כאן שימשו כערבים להתחייבויות הנתבעים 1 ו 2 על פי הסכם השכירות, ובנוסף, נערך הסכם מכר בין התובע ואחרים לבין הנתבע 2, ביחס לזכויות במושכר ובנכס כולו, אשר המושכר מהווה חלק ממנו.

התובענה שבפניי הוגשה כתובענה שטרית לבירור זכויות התובע בשטר שנמסר, כך נראה, על פי הסכם השכירות.

הנתבע טען במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר, כי התובע אינו זכאי לראות בפרעון השטר, נוכח העובדה, שלימים נחתם הסכם מכר בין הנתבע 2 לבין התובע ואח', ובעקבות אותו הסכם רכש הנתבע 2 זכויות בנכס, לרבות במושכר, והסכם השכירות פקע.

הנתבע טוען, כי במסגרת הליכים המתנהלים בביהמ"ש המחוזי, מתבררת תובענתו לאכיפת הסכם המכר ותובענה שכנגד לביטול אותו הסכם. בהתאמה טוען הנתבע, כי יש להורות על עיכוב ההליכים בתיק שבפניי, עד לתום בירור המחלוקת בנוגע למעמדו של הסכם המכר בביהמ"ש המחוזי, וזאת מפאת העובדה שמדובר במחלוקת עובדתית, אשר יש בה כדי להשליך על תוצאות ההליך כאן. למעשה טוען הנתבע, כי אם תתקבל תביעתו בביהמ"ש המחוזי, אזי יהא בכך משום מעשה בית דין בנוגע למחלוקת הנוגעת למעמדו כמחזיק בנכס, ובהתאמה, לקיומם של חיובים על פי הסכם השכירות, בהם חייבים הוא והנתבעת 1 ואשר להם ערבים הנתבעים 3 ו 4.

התובע הגיב לבקשה וטען, כי יש לדחותה ממספר טעמים. ראשית טען התובע, כי הצדדים בהליכים כאן ובהליכים המתנהלים בביהמ"ש המחוזי אינם זהים, וכי קיומה של זהות בין הצדדים הינה תנאי הכרחי לצורך דיון בבקשה לעיכוב הליכים בשל קיומו של הליך תלוי ועומד; מעבר לכך, טען התובע, כי עילת התביעה בתיק דנן הינה שטרית, בעוד עילת התביעה בתיק המתנהל בביהמ"ש המחוזי הינה חוזית/כספית, ואין זהות בין העילות; התובע טוען, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, בשים לב לכך שהנתבעים ראו לנכון להגישה רק לאחר שהוגש זה מכבר כתב תביעה מתוקן המתאים את ההליך כאן לסדר הדין המהיר, ולא מיד בסמוך למתן הרשות להתגונן כאן, וכן בשים לב לכך, שהנתבעים מבקשים להחיל על התיק כאן את הכרעות ביהמ"ש המחוזי, אם תתקבל טענתם, אך אינם מציעים כיצד לסיים את ההליך כאן ככל שתידחה טענתם בביהמ"ש המחוזי.

ככלל, מסור שיקול הדעת בשאלה האם לעכב הליכים במקרה של הליך תלוי ועומד, אם לאו, לביהמ"ש, וכבר נפסק, כי בין השיקולים אותם על ביהמ"ש לבחון בעניין זה, הן שאלת הטרדת הצדדים וביהמ"ש בבירור שאלות דומות, מניעת פסיקות סותרות וכיוצ"ב.

כבר נפסק, כי בשאלה האם מדובר בעילת תביעה אחת, אין ביהמ"ש בוחר האם העילה עליה מתבסס כל תובע לצורך קבלת הסעד אותו הוא מבקש היא אחת, אלא האם מדובר בסוגייה אחת, עיקרית, העומדת לבחינה, וגם כאשר ייקבע כי בכל אחד מההליכים יידרש ביהמ"ש לבחון בנוסף לאותה סוגייה, סוגיות נפרדות הנדרשות לצורך ההכרעה בהליך שבפניו, אין בכך כדי לסתור את התביעה כי מדובר בעילה אחת לצורך התליית ההליך בשל קיומו של הליך אחר תלוי ועומד.

למעשה, די בכך שהפלוגתא העיקרית בשני התיקים היא אחת, ומתבססת על מסכת עובדות אחת שלשם הכרעה בה יש צורך בשמיעת אותן ראיות, כדי להביא למסקנה שעניין לנו בעילה אחת.

כך גם אם בהליך אחד מהווה ההכרעה באותה פלוגתא משום הכרעה בהליך כולו, בעוד באחרת מדובר בשאלה שבגררה אשר הכרעה בה אינה יוצרת, אולי, מעשה בי-דין, אך יש בה כדי להכריע את המחלוקת שבפניו.

גם שאלת הזהות בין הצדדים אינה מכריעה את השאלה האם ראוי ונכון בנסיבות מסויימות לעכב את ההליכים בתיק בשל קיומו של הליך תלוי ועומד, שכן, די בכך שחלק מן הצדדים הם זהים בשני התיקים ושטענות יתר הצדדים מתבססות על טענות הצדדים הזהים, כדי שיהא בכך משום הצדקה לעיכוב ההליכים.

במקרה שבפנינו, תלוי ועומד הליך בפני ביהמ"ש המחוזי, שבו נשאלת השאלה, האם מעמדו של הנתבע 2 הוא כמעמד שוכר או כמעמד של בעלים במושכר. אם מעמדו כמעמד בעלים – הרי ממילא זכאי הוא לכל הזכויות הנובעות מהסכמי השכירות, לרבות ביחס למושכר ובהתאמה, אין הנתבעת 2 חבה בכל חיוב על פי הסכם השכירות כלפי שהתובע כאן. בהתאמה, אף הערבים, הנתבעים 3 ו 4 אינם חבים, במקרה כאמור, כלפי התובע כאן, ולא תישמע טענה לעניין ערבותם על פי השטר, בשים לב לכך שלכאורה בין הנתבעים 1 ו 2 לבין התובע עיסקת יסוד, המקימה לנתבעים אלו זכות להעלות טענות הנוגעות לעיסקת היסוד גם במסגרת התובענה השטרית שבין הצדדים, היא התובענה דנן.

לשם הכרעה בשאלה זו, כאמור, יש לשמוע את כל העדויות הנדרשות לצורך הכרעה בשאלת מעמדו של הסכם המכר, ובהתאמה, מעמד הסכם השכירות, עדויות אותן יידרש אף ביהמ"ש המחוזי לשמוע במסגרת ההליכים המתנהלים בפניו.

אציין, כי עיינתי בכתב התביעה שהוגש על ידי הנתבעת 2 לביהמ"ש המחוזי ואשר צורף על ידי התובע כאן לתגובתו, וכן בהסכם המכר שצורף על ידי הנתבעים לבקשתם, ובתצהירי הנתבע 2 והתובע, בתמיכה לכתב התביעה בסדר דין מהיר, ומן הדברים עולה, כי לשיטת הנתבע שילם את מלוא יתרת התמורה על פי הסכם המכר וזכאי היה לקבל לידיו את החזקה בנכס טרם שחדל מלשלם את התשלומים על פי הסכם השכירות, במסגרתו ניתן השטר נשוא ההליכים כאן, ובהתאמה נראה, כי אם יש ממש בטענת הנתבע, הרי שלכאורה עומדת לו הגנה ראויה כנגד השטר כאן ואשר יש בה כדי להדוף את התביעה, לרבות כנגד יתר הנתבעים כאן.

מכל האמור נדמה, כי בשני התיקים נשאלת שאלה עובדתית אחת, המתבססת על מסכת אירועים אחת ואשר לשם הכרעה בה תידרש שמיעה של אותם עדים ובחינה של אותן ראיות, וקיום ההליכים כאן ובביהמ"ש המחוזי במקביל, אין בהם אלא כדי לסרבל את ההליכים, להשחית את זמנם של הצדדים ולהלאותם בקיום דיונים חוזרים, וכן יש בהם כדי לסכן את הצדדים בקבלת הכרעות סותרות שאין מקום לעודדן.

אציין, כי הבקשה לעיכוב הליכים הוגשה שעה שהתיק שבפניי מצוי עדיין בשלבים ראשוניים ומקדמיים, ואין מדובר באיחור בהגשת הבקשה בהיבט המהותי של העניין. בנוסף, לא מצאתי כי הבקשה איננה כנה באופן בה נוסחה, שהרי ממילא חזקה שהכרעת ביהמ"ש המחוזי לכאן או לכאן, יהא בה כדי להשליך על הטענות שבתיק שבפניי.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים שבפניי, בשלב זה למשך 6 חודשים.

הדיון הקבוע ליום 29/10/12 מבוטל לפי שעה, והתיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 28/4/13.

הצדדים יגישו הודעה מסודרת לתיק אודות מצב ההליכים בתיק המתנהל בביהמ"ש המחוזי, ותינתן החלטה מתאימה בהמשך להודעה זו בנוגע להמשך ההליכים כאן.

אין צו נפרד להוצאות בגין בקשה זו.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.