א. מבוא

1. בפני שתי בקשות להכרזת חייבים, שהם בני זוג, פושטי רגל. מדובר בבני זוג שנשאו זה לזה בשנת 1997 ולהם ארבעה ילדים קטינים. שני בני הזוג לא סיימו 12 שנות לימוד.

ביום 1.3.2011 נתן בית המשפט צו כינוס לנכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך 2,782,711 ₪ ל – 38 נושים.

על החייב הושת צו תשלומים חודשי על סך של 500 ₪ החל מיום 1.4.2012.

נכון למועד הגשת דוחות בעלי התפקיד, בעניינו של החייב, הוגשו נגד החייב 23 תביעות חוב על סך כולל של 2,719,409 ₪, מתוכם סך של 6,397 ₪ חוב בדין קדימה למס הכנסה צפת.

החייבת, הצהירה בבקשתה על 7 נושים ועל סך חובות של 1,380,485 ₪.

על החייבת הושת צו תשלומים חודשי על סך של 300 ₪ החל מיום 1.7.2012.

עד מועד הגשת דוחות בעלי התפקיד הוגשו כנגד החייבת 8 תביעות חוב בסך 1,722,468 ₪ מתוכם סך של 6,397 ₪ הינו חוב בדין קדימה למס הכנסה צפת.

2. לטענת החייבים חובותיהם נוצרו בשל כשלון עסקי. החייב שעבד בעבודות מזדמנות החליט בשנת 1998 להקים בכפר ראמה סופרמרקט. לטענתו בהתחלה הוא עשה חייל בעסקיו ואולם בשל אי כיבוד שיקים של לקוחות ותרגילי עוקץ שביצעו לקוחות אחרים נקלע החייב לחובות. לטענת החייב בשל כך לא היה באפשרותו לפרוע הלוואה בסך 300,000 ₪ שלקח לצורך פתיחת העסק מבנק דיסקונט לישראל בע"מ. להלוואה זו ערבה אשת החייב ועניין זה סיבכה בחובות.

3. לטענת החייב הוא שב לעבודה בעבודות מזדמנות כשיפוצניק ואולם בשנת 2007 הורשע ונכלא בשל הרשעה בביצוע עבירות אלימות, על פי תלונה שהגישה אם אשתו. לטענת החייבים מדובר בתלונת סרק.

4. לחייבת לא היה מושג כיצד הסתבכה בחובות פרט לעובדה כי ביקשה לסייע לבעלה בעסקיו וביצעה כל הנדרש ממנה לרבות חתימה על ערבות.

5. החייבת לא עבדה מעולם מחוץ לביתה ולמרות זאת ערבה לחוב הסופרמרקט ולחובות בעלה למספר ספקים.

6. שני החייבים טענו כי בתחילה נוהל עסק הסופרמרקט כעסק עצמאי ולאחר מכן באמצעות חברה. עוד נטען כי לצורך פתיחת העסק השתמש החייב גם בסכום של 150,000 ₪ שקיבל ממכירת מקרקעין של אביו.

ב. עמדות בעלי התפקיד

1. בעלי התפקיד מתנגדים לבקשת החייבים וטוענים כי החייבים לא המציאו הסברים מספקים לקבוע כי חובותיהם נוצרו בתום לב. נטען גם כי התנהלות החייבים בהליך אינה בתום לב. נטען כי החייבים מסתירים מידע רלוונטי ואינם ממציאים מסמכים כנדרש. נטען כי החייבים אינם ממציאים דוחות אלא באיחור וללא אסמכתאות מספקות.

עוד נטען כי החייבים בעודם בהליך עושים שימוש בשיקים לתשלום חובות למועצה.

כן נטען שהחייבים מסרו גרסה סותרת באשר לשימוש שנעשה על ידי התא המשפחתי ברכבים ונטען כי באופן לא ברור החייב משכן זכויות ברכבים לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט.

2. עוד נטען כי לא הומצאו מסמכים המאשרים גרסת החייב כי הגיש דוחות שוטפים למס הכנסה. נטען כי לא הוצגו דוחות עסקיים ולא הוצגו אסמכתאות המאשרות קבלת סך של 150,000 ש"ח ממכירת מקרקעין השייכים לאבי החייב. לא הוצגו אסמכתאות המאשרות גרסת החייב כי השקיע בעסק סך של 450,000 ₪.

3. נטען כי החייבת לא יצרה חובות בחוסר תום לב וחובותיה נוצרו רק נוכח מחויבותה המשפחתית ודרישת בעלה כי תסייע לעסק בדרך של חתימה על ערבות. יובהר כבר עתה כי נכונות החייבת לחתום על ערבות ולהכנס למחויבות כלכלית ביודעה כי היא אינה מסוגלת לפרען בעצמה והיא כלל אינה משתכרת למחייתה ואין לה יכולת להבין ולבדוק טוב התחייבות אלו הינה בעיתית.

4. עוד נטען כי החייבים אינם מתנהלים בתום לב בהליך.

לגבי החייבת נטען כי אינה עושה דבר בכל הנוגע להגדלת הכנסת התא המשפחתי בין בדרך של יציאה לעבודה או בדרך של בדיקת זכויותיה במוסד לביטוח לאומי.

עוד נטען כי נימוקי החייבת כי אינה עושה כן מטעמי דת או מנהגי העדה אינם סבירים משום שמנהגים אלו לא מנעו מהחייבת לטול על עצמה התחייבויות כספיות הכרוכות בניהול עסקים למרות היותה אישה.

יצוין כי רק בתגובת ב"כ החייבים לעמדת בעלי התפקיד מיום 18.10.2012 צוין כי החייבת נמנעת מעבודה בשל בעיות רפואיות אך לא הומצאו מסמכים מספקים לאימות טענה זו.

גם לגבי החייב נטען כי אינו ממצה פוטנציאל השתכרותו. נטען כי החייב סיים ריצוי עונשו ביום 23.1.2011 ואולם השתלב במעגל העבודה רק בחודש 7.2011.

5. עוד נטען כי החייבים אינם מגישים דוחות במועד ואלו המוגשים מוגשים ללא אסמכתאות.

נטען כי לא הומצאו מסמכים נדרשים על ידי בעלי התפקיד והחייבים פיגרו בתשלומים במהלך ההליך.

6. יצוין כי מלכתחילה לא הייתה עמדת בעלי התפקיד נחרצת והמנהל המיוחד היה נכון להעניק לחייבים ארכה להסרת מחדלים ולשקול עמדתו מחדש.

כך גם נטען בפרוטוקול הדיון מיום 18.10.2012.

7. לאחר שהחייבים לא פעלו כנדרש ולא סילקו מחדליהם במלואם חזרו בעלי התפקיד על עמדתם כי אין מקום להכריז על החייבים פושטי רגל. זאת גם לגבי החייבת כאשר המנהל המיוחד ציין כי הנכונות לקבוע לגביה כי לא הייתה יצירת חובות בחוסר תום לב בשל העובדה כי לא הייתה לה נגיעה לעסקי בעלה בטלה בשישים מול התנהלותה בהליך הממחישה כי לא הפנימה טיב ההליך וחובותיו ואינה מתאימה להליך.

8. עד מועד כתיבת פסק דין זה ולמרות נכונות בעלי התפקיד לתת שוב ושוב ארכות להסרת מחדלים לא ביצעו החייבים הנדרש מהם.

החייבים לא השתלבו במעגל העבודה באופן מלא, לא הגישו דוחות ולא פרעו כל חובותיהם לקופת הכינוס. החייבת גם לא הציגה מסמכים כי השלימה ההליך הנדרש לצורך הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת קצבה/גמלה.

החייבים הסתפקו באמירה כי הם מתייצבים בלשכת התעסוקה ובאמירה כי החייבת כן מקבלת הבטחת הכנסה.

החייבים הודו כי החייב לא השתלב במעגל העבודה ולא המציא האסמכתאות שנדרשו לצורך הוכחת טענותיו בדבר השקעות כספיות בעסקו בטרם זה כשל.

המסמך הרפואי שהוצג התומך בטענה כי החייבת שהינה בת 42 כיום, אינה מסוגלת לעבוד מטעמי בריאות הינו מיום 19.6.2011 ועל פיו עברה ניתוח השלת קרנית.

לא צוין באף מסמך רפואי כי לחייבת אסור להשתלב במעגל העבודה מבחינה בריאותית.

9. ממסמכים שהוצגו על ידי ב"כ החייבים עולה כי אכן החייבים מפגרים בתשלומים לקופת הכינוס ובוחרים מפעם לפעם לכסות חלק מפיגוריהם בתשלומים בבת אחת. כך למשך ביום 30.5.2013 שילמו החייבים בבת אחת סכום של 1,400 ש"ח.

ג. המסקנה

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני סבורה כי דין בקשת שני החייבים להדחות.

בהעדר הסבר נתמך במסמכים לאופן הווצרות חובות החייבים, בהעדר מסמכים התומכים בטענות החייבים לעניין ההשקעה הכספית בעסק שכשל ודיווחים שבוצעו לשלטונות המס אין מקום לקבוע כי חובות החייבים נוצרו בתום לב.

התקשתי גם לקבוע שהחייבת יצרה חובותיה בתום לב מכוון שזו לא היססה בשל מחויבות משפחתית לחתום על ערבות ומסמכים אחרים שנדרשו לצורך ניהול העסק רק משום שבעלה ביקש ממנה לעשות כן מבלי שהבינה במה מדובר ומבלי שהפעילה פיקוח על התנהלות בעלה ולמרות שידעה כי אין ביכולתה לפרוע התחייבויות עליהם חתמה. הייתי נכונה להכיר בסבירות פעולות החייבת בשל מחויבות משפחתית לולא טענה החייבת באותו הבל פה כי אינה כשירה לעבוד או להכנס לעולם העסקי בשל מגבלות דת ומנהגי העדה ומטעמי בריאות. איני מוצאת מדוע אותם טעמים לא מנעו מהחייבת להמנע מחתימה על ערבויות המחייבות כניסה לעולם הכלכלי ומדוע פעילות כזו אינה נוגדת מנהגי דת.

2. גם התנהלות החייבים בהליך אינה התנהלות מצופה מחייבים. הגשת הדוחות לוקה בחסר, לא צורפו מסמכים רלוונטים, אין מאמץ מספק להשתלב במעגל העבודה או להגדיל הכנסת התא המשפחתי.

ד. דיון

דיון משפטי

1. סעיף 18 ה' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה") קובע:

"בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשו לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב ובמטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו..."

2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהגו החייבים בתום לב בעת יצירת חובותיהם, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם בהעדר תום לב, אין החייבים זכאים לחסות בצל המטריה של הפקודה.

ראה לעניין זה:

שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת הרגל", מהדורה שלישית, בעמוד 173

ע"א 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכונ"ר, פד"י מט (1) עמוד 479 בעמוד 576

ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק' – על 2009 (3) 1913 (2009)

שאלת תום ליבו של כל חייב מסויים נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, במהלך ההליך לרבות לאחר מתן צו הכינוס.

לעיתים גם אם יתקשה בית המשפט לקבוע שחובות חייב נוצרו בתום לב הרי התנהלות מופתית של החייב בהליך הכינוס תקל על בית המשפט לקבוע כי למרות הכל יש ליתן הכרזה בעניינו של החייב, בשל הצורך לאפשר לו פתיחת דף חדש. ולהיפך, לעיתים גם אם יצר החייב חובות בתום לב אך לא התנהג כמצופה מחייב בהליך, לא תעתר בקשתו.

ראה לעניין זה:

ע"א 3224/07 בן דוד נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 3.5.09

3. להליכי פשיטת הרגל מטרה כפולה: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא למכירתם לצורך פרעון חובותיו אליהם: שנית, לסייע לחייב, בנסיבות מתאימות, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו.

ראה לעניין זה:

ע"א 6021/06 דגנית פיג'ון נ' כונס הנכסים הרשמי, תק' – על 2009 (3) 1913 (2009)

ע"א 7113/06 ג'נח נ' הכונ"ר, פסק דין מיום 20.11.08

רע"א 2282/03 גרינברג נ' הכונ"ר, פ"ד נח (2) 814,810

שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת הרגל", מהדורה שלישית 2010, עמוד 23-24

4. בעקבות תיקון מספר 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם -1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת תשנ"ו, מודגשת יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה אינטרס החייב.

לאור הפסיקה המרובה בנושא ובעקבות תיקוני החקיקה בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980, נדרשים אנו כעת להדגיש יותר מבעבר התכלית השנייה.

זאת משום שקיים אינטרס ציבורי מהותי בקיום הליכי פשיטת רגל לצורך שיקומו של החייבים המתאים לכך. זאת גם מכיוון כי החברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת רגל מוצלחים בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו וסילוק חובותיו, תחת עינו הפקוחה של בית המשפט ושל בעלי התפקיד.

ואולם יובהר, גישה זו נועדה אך ורק לחייבים אשר נמצאו ראויים לחסות בצל ההגנה המוענקת בהליכי הפש"ר ונמצא כי הם מתאימים ויכולים לנצל הליכי הפש"ר כאמור לעיל.

לצורך כך יש לבדוק תום ליבו של כל חייב ואופן התנהלותו בהליך.

חייב אשר אינו מוסר מידע נדרש, אינו משתף פעולה בהליך ואינו עושה מאמץ נדרש להשתלב במעגל העבודה ולהוכיח כי הוא יכול ונכון לפתוח דף חדש בחייו שאחריו לא יהיה נטל כלכלי על החברה כולה לא יחשב כחייב תם לב.

נטל הוכחת תום הלב נותר תמיד על כתפי החייב.

5. על רקע תכליות אלו של הליך הפש"ר ומבחן תום הלב כאמור, יש לבחון את התנהלות החייבים בענייננו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם לקבוע האם מוצדק בנסיבות העניין להעניק לחייבים את הגנת הפקודה ולהכריז עליהם פושט רגל, אם לאו. יש לבדוק האם מוצדק לקבוע כי מדובר בחייבים אשר עתידים ויכולים לנצל הליכים אלו כדי ללמוד התנהגות נכונה, להשתקם לסלק חובותיו ולצאת לדרך חדשה.

ה. המקרה הספציפי

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני בדעה כי יש להעדיף במקרה דנן טיעוני בעלי התפקיד ואין להעתר לבקשת החייבים. זאת במיוחד כאשר מדובר בחייבים אשר ניתנו להם מספר הזדמנויות להוכיח התאמתם להליך, להסיר מחדליהם וכך לאפשר לבעלי התפקיד להתעלם מהספקות באשר לקיום תום לב ביצירת חובות ולהסכים למתן הכרזה והחייבים לא השכילו לנצל הזדמנויות אלו.

בהתאמה יש לדחות את הבקשה העיקרית, לבטל צו הכינוס ולבטל ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח צו הכינוס.

2. במקרה הנדון החייבים לא הרימו נטל ההוכחה להוכיח כי חובותיהם נוצרו בתום לב וכי התנהלותם בהליך תמת לב.

3. יש לזכור כי לא נסתרה טענת המנהל המיוחד שהחייבים לא השכילו להמציא מסמכים נדרשים באשר להשקעות כספיות שהושקעו בעסק לפני שקרס ובאשר לדיווחים שנמסרו למוסדות הנדרשים בגין ניהול העסק.

החייבים למרות ההזדמנויות שניתנו להם לא הציגו דוחות בנוגע לעסק לפני שקרס.

החייבים לא הבהירו מדוע היה צורך בהכנסת החייבת אשר מעולם לא עבדה בעסק ואין לה לטענתה כישורים לעבודה מחוץ לביתה יכולת לעשות כן או רצון (לה ולבעלה) בשל מנהגי העדה לה היא משתייכת כערבה לעסק שאין לה בו כל קשר. החייבים גם לא הבהירו כיצד סברה החייבת כי תוכל לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה ואיזה פיקוח הפעילה או יכלה להפעיל על התנהלות בעלה.

4. אין בעובדה כי החייבים ניהלו עסק שכשל די כדי להצדיק באופן גורף קביעה כי מדובר בחובות שנוצרו בתום לב.

בנוסף אין בפני חייבים אשר התנהלותם בהליך מופתית כנדרש מחייבים בהליך. עובר לקיום דיון בעניינם לא הקפידו החייבים על הגשת דוחות במועד, וכנדרש, ועל הגשת אסמכתאות נדרשות ולא המציאו מידע מלא לעיון בעלי התפקיד.

גם לאחר שקיבלו החייבים לידיהם דוח המנהל המיוחד ושמעו טענותיו בדיון שהתקיים בנוכחותם לא הוסרו באופן מלא מחדליהם ולא הומצא כל המידע הנדרש.

החייבים בחרו באורח מוזר להסתפק בטענה כי חלק מהחומר אינו בידיהם וכי הבנק מסרב להמציא להם חומר נדרש ובחרו מכאן ואילך במדיניות שב ואל תעשה.

5. זאת ועוד החייבים נמנעו ללא מתן הסבר סביר מהשתלבות מלאה במעגל העבודה ונמנעו מלמקסם פוטנציאל השתכרותם.

החייבים גם לא מילאו כנדרש חובותיהם בהליך בכל הנוגע להגשת דוחות ולביצוע תשלומים לקופת הכינוס.

6. לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום הלב ביצירת החובות וכן התנהלותם של החייבים בהליך, אני מורה על דחיית הבקשות.

בהתאמה, אני מבטלת את צו הכינוס שניתן בעניינם של החייבים, מבטלת את המגבלות שנקבעו במסגרתם לרבות ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר יבוטל תוך 90 יום ממועד פסק הדין כדי לאפשר הערכות מתאימה.

בנוסף אני מתירה לנושים לפעול בכל דרך חוקית לגביית חובותיהם מהחייבים.

הכונ"ר ישלם שכר המנהל המיוחד וינכה שכר השגחתו לפי התקנות, מהכספים שנצברו בקופת הכינוס, ויתרת הכספים אם זו תעלה על סך של 2,500 ₪ תועבר לתיקי ההוצאה לפועל, לחלוקה בין הנושים.

באם תוותר יתרה פחותה מסך של 2,500 ₪ יוותרו כל הכספים בקופת הכינוס וישמשו לתשלום הוצאות ההליך.

פסק דין זה ניתן על ידי כרשמת.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"ד, 11 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.