פסק - דין

רקע כללי

1. בפניי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת וכן, לתשלום פדיון חופשה ודמי הבראה.

2. הנתבעת מפעילה אולם ארועים בשם "אולמי חאן הדקל" באור יהודה (להלן - האולם). התובע הועסק בעבודות נקיון וסידור האולם.

התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1.4.08 ועבודתו הסתיימה ביום 4.3.11 בנסיבות השנויות במחלוקת – בעוד התובע טוען כי הוא פוטר מעבודתו, על רקע בקשתו לתיקון ההרעה בתנאי העסקתו שנבעה מהגברת עומס העבודה, הרי שהנתבעת טענה - כי התובע התפטר מיוזמתו בלא שחלה הרעה בתנאי עבודתו.

מחלוקת נוספת הנטושה בין הצדדים מתיחסת לרציפות יחסי העבודה – בעוד התובע טוען כי שררו בין הצדדים יחסי עבודה ברציפות, החל מחודש 4/08 ועד ליום 4.3.11, הרי שהנתבעת טוענת כי חל נתק ביחסי העבודה בתקופה שבין החודשים פברואר עד מאי 2009 (כולל).

כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה האם זכאי התובע לתשלום דמי הבראה ופדיון חופשה.

גרסת התובע

3. גרסת התובע, כפי שפורטה בכתב התביעה ובתצהירו לענין, נסיבות הפסקת העבודה, היתה כדלקמן:

לדברי התובע, סמוך למועד סיום עבודתו פיטרה התובעת עובד נוסף אשר עבד יחד עימו, ומשכך הוא נדרש לבצע "עבודה כפולה" ומאומצת בעבור אותו שכר, באופן שהרע משמעותית את תנאי עבודתו.

התובע הוסיף וטען כי הוא פנה, על רקע זאת, אל מנהל הנתבעת מר שאול טרשי (להלן - מנהל הנתבעת) בבקשה לעזרה אך בקשתו נדחתה. הוסיף התובע וטען כי נוכח תגובה זו הוא אמר למנהל הנתבעת כי אין באפשרותו להתמודד עם עומס העבודה לבדו וביקש לקבל את "כל המגיע לו".

לגרסת התובע, לאחר אירוע זה הוא התבקש על ידי מנהל הנתבעת להמתין כשבוע-שבועיים אולם מששב והגיע לאולם, נוכח לדעת כי הנתבעת החלה להעסיק שני עובדים זרים תחתיו ולכן, פיטרה אותו מעבודתו.

4. בעדותו בבית הדין העיד התובע כי לאחר שהוא נדרש לעבוד, באופן מאומץ, בשל פיטורי העובד הנוסף, הוא פנה לנתבעת וביקש סיוע אך נענה כי הוא רשאי לעזוב ככל שתנאי העבודה אינם לרוחו. הוסיף התובע והעיד כי לאחר הדברים האלה, הוא אכן הלך לביתו כאשר למחרת היום, שב ודרש לקבל פיצויי פיטורים.

לעניין היקף עבודתו - העיד התובע כי בתקופה שקדמה לפיטורי העובד הנוסף הוא נדרש לעבוד מהשעה 8:00 ועד 16:00 וכי לאחר פיטוריו של העובד הנ"ל, ובמהלך הימים שקדמו להפסקת העבודה, הוא נדרש לעבוד משעה 8:00 עד 20:00 (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול ש' 14-15).

גרסת הנתבעת בכתב ההגנה

5. הנתבעת לא חלקה על העובדה כי התובע הועסק בעבודות נקיון וסידור האולם יחד עם עובד נוסף, וכי עובד זה פוטר סמוך למועד סיום עבודתו של התובע. עם זאת, לדבריה, פיטורי העובד הנוסף היו פועל יוצא של הפחתה משמעותית במספר הארועים, שלא הצדיקה עוד העסקתם של שני עובדים במקביל.

משכך, פיטורי העובד הנוסף לא אמורים היו להשפיע על עומס העבודה של התובע. כמו כן, נכתב בכתב ההגנה, כי התובע עזב את עבודתו מיוזמתו, לאחר "שהתמרמר" על קושי בעבודה וכי מאז לא שב אליה עוד. זאת על אף שהנתבעת מצידה נתנה לו לתובע הזדמנות לחזור לעבודתו.

6. אין חולק כי התובע שלח לנתבעת מכתב דרישה והתראה מיום 10.3.11, שנכתב בהסתמך על סיוע משפטי שקיבל, במסגרתו חזר על גרסתו ביחס לנסיבות הפסקת עבודתו.

הנתבעת מצידה טענה כי היא השיבה למכתבו הנ"ל של התובע במכתב מיום 13.3.11 בו נכתב כך:

"בהמשך למכתבך הנ"ל הריני להשיבך כדלקמן:

לפני כשבועיים קראתי לך לשיחה ובשיחה זו נאמר לך כי אינך מבצע את עבודתך כראוי. בשיחה זו מסרת לי כי אתה רוצה לעזוב ולא אני פיטרתי אותך. כמו כן ניתנה לך אפשרות לחזור לעבודה ולבצע את התפקיד כראוי."

(ראה - נספח לכתב ההגנה)

דא עקא שהתובע טען כי הוא לא קיבל את המכתב וכי לא הוצע לו לחזור לעבודתו.

הכרעה

אשר לדעתי יאמר - כי עדיפה בעיני גרסת התובע ביחס לסיבות שהובילו להפסקת עבודתו וכי נוכח גרסה זו יש לקבוע, כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר בנסיבות של הרעה מוחשית בתנאי העבודה ובאופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, וזאת מן הטעמים כפי שיפורטו להלן:

7. כפי האמור, הנתבעת לא חלקה על העובדה כי במהלך תקופת עבודתו של התובע ועד סמוך לסיומה הועסק, בנוסף לתובע, עובד נוסף אשר ביצע עבודות נקיון וסידור יחד עם התובע. זאת שעה שלשיטתה של הנתבעת, עובד זה פוטר מחמת הצמצום בהיקף האירועים.

טענה זו של הנתבעת, ביחס לצמצום בהיקף האירועים - לא הוכחה:

אומר תחילה - כי לעניות דעתי אין ליתן כל משקל למסמך עליו השליכה הנתבעת יהבה בהקשר זה שכותרתו "רשימת תאריכים שלא עבדנו מ- 1.6.09 ועד 4.3.2011". זאת, משלא הוצגו "הראיות הטובות ביותר" הנסמכות על ספרי הנתבעת, אלה האמורות להעיד על שינוי בהיקף פעילותה. מה עוד שגם מן המסמך שהנתבעת כן הציגה עולה - כי בימים הראשונים של חודש מרס ועד לסיום יחסי העבודה התובע עבד בנתבעת מידי יום. זאת מעבר לעובדה כי לפחות על פי אחת מגרסאות הנתבעת - התובע נדרש לבצע עבודות ניקיון גם בימים שבהם לא התקיימו ארועים באולם (ראה - גרסת הנתבעת בכתב ההגנה).

8. הנתבעת אף לא השכילה לסתור את גרסת התובע, שטען לגידול משמעותי בעומס ובהיקף העסקתו, כתוצאה מפיטורי העובד הנוסף: עיון בתלושי השכר של התובע מלמד - כי הנתבעת לא רשמה בהם את שעות עבודתו וזאת, חרף הוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 המחייבות אותה לעשות כן.

אוסיף בהקשר זה, כי במסגרת סע' 3ד לכתב ההגנה - ציינה הנתבעת כי יש בדעתה להציג את יומני הנוכחות של התובע במהלך התקופה מושא המחלוקת. דא עקא, שיומנים אלא לא הוצגו.

זאת ואף זאת, גרסת הנתבעת ביחס להיקף שעות העבודה של התובע – והעומס שהוטל עליו לאחר פיטורי העובד הנוסף - הייתה רצופה בסתירות. כך למשל, במסגרת סע' 6 לתצהיר מנהל הנתבעת נכתב כי התובע עבד בדר"כ במשמרות בוקר מהשעה 8:00 וכי משסיים את עבודתו הלך לביתו.

לעומת זאת, בחקירתו הנגדית, העיד מנהל הנתבעת כי התובע נהג להתחיל עבודתו ב- 9:30, 10:00 בבוקר וכי הוא עבד עד לשעה 17:00 לערך (ראה – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 18-19). בהמשך חקירתו הנגדית, שוב שינה מנהל הנתבעת טעמו בציינו - כי התובע נדרש מעת לעת לעבוד באופן מפוצל ולשוב לעבודתו לאחר השעה 16:00 (ראה – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 24-26).

מעבר לכך יאמר - כי הנתבעת טענה מחד כי התובע לא נדרש לעבודה קשה יותר בסידור וניקוי האולם לאחר פיטורי העובד הנוסף ומאידך טענה כי היא דאגה לכך שעובד מטבח יסייע לתובע בעבודתו במהלך תקופה זו. הנתבעת אומנם נימקה את הצורך בסיוע בכך שהתובע היה עייף בשל עיסוקו בעבודה נוספת אלא - שגרסה זו לא הוכחה והיא נסתרה בעדות התובע (ראה – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 22-23).

הנתבעת אף לא הפריכה את גרסת התובע לפיה, לאחר עזיבתו היא העסיקה שני עובדים זרים תחתיו (ראה – סע' 9 לתצהיר התובע). עובדה שיש בה להעיד על הצורך בשני עובדים לצורך ביצוע העבודה שהוטלה על התובע.

9. סתירה נוספת ומהותית שהתגלתה בגרסת הנתבעת, נוגעת לנסיבות שהובילו לסיום יחסי העבודה: בעוד שעל פי הגרסה האחת - התובע לא התלונן על עומס בעבודה ועזב את עבודתו לאחר שהנתבעת היא שהביעה בפניו חוסר שביעות רצון מתפקודו הרי שעל פי גרסתה האחרת - התובע עזב את עבודתו לאחר שהתלונן על עומס: כך למשל, במסגרת מכתב הנתבעת מיום 13.3.11 נטען כי סמוך לפני סיום יחסי העבודה נקרא התובע לשיחה על ידי מנהל הנתבעת, במהלכה נאמר לו כי הוא אינו מבצע את עבודתו כראוי ואילו התובע בתגובה הודיע על כוונתו לעזוב את העבודה (ראה - נספח לכתב ההגנה). גם במסגרת חקירתו הנגדית, משנשאל מנהל הנתבעת על ידי בית הדין האם התובע התלונן בפניו על עומס בעבודה טרם הלכתו הוא השיב לשאלה זו בשלילה (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול שורות 19-20).

לעומת זאת, במהלך אותה חקירה, העיד מנהל הנתבעת גם אחרת. זאת עת שציין כי התובע אכן "התמרמר" בפניו על העומס בעבודה וכי הוא (מנהל הנתבעת) אף דאג עקב כך לסייע לו ובלשונו לאמור:

"התובע בא אלי ואמר שקשה לו שאני אתן לו עזרה. ביקשתי שיתנו לו עזרה ונתנו לו עזרה. ביקשתי מעובדיה במטבח שיתן לתובע עזרה, נתן לו מישהו שיעבוד איתו 3,4 שעות בכל יום. למרות זאת הוא ברח מהעבודה".

(ראה - עמ' 8 לפרוטוקול שורות 23-25)

זה המקום לציין כי שתי הגרסאות הללו אינן עולות בקנה אחד עם הגרסה השלישית שהייתה בפי הנתבעת ביחס לנסיבות סיום העבודה לפיה, התובע עזב את עבודתו בלא לומר דבר ובלא שמנהל הנתבעת ידע על כך ובלשון הפרוטוקול לאמור:

"לשאלת בית הדין הוא [התובע] אמר לך משהו [לפני שעזב]?

ת. לא, הוא קיפל את הרגליים והלך בלי לומר דבר. היה לנו אירוע והיינו צריכים לעשות את העבודה שלו. נאמר לי על ידי העובדים שהוא לא נימצא ונתתי להם הוראה לערוך את האולם".

(ראה - עמ' 9 לפרוטוקול שורות 1-3)

10. סתירה נוספת בגרסת הנתבעת, נוגעת להשתלשלות האירועים לאחר עזיבתו של התובע ולשאלה האם התובע שב לעבודתו לאחר שעזב אותה. כך למשל, במהלך הדיון מיום 13.12.11 ציין מנהל הנתבעת כי התובע "ברח" מן העבודה לאחר שהוא [מנהל הנתבעת] הביע חוסר שביעות רצון מעבדותו (ראה - עמ' 2 לפרוטוקול שורות 10-12) וכן הוסיף, כי התובע התייצב לעבודה למחרת היום ואמר שהוא עייף ואינו יכול לעבוד עוד בנתבעת (בנוסף לעבודתו במקום עבודה אחר) (ראה - עמ' 2 לפרוטוקול שורות 14-16).

דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם גרסת מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית, שם העיד כי התובע לא חזר לעבודה מאז עזב אותה (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול שורות 10-11).

יצוין כי בהמשך הדברים ובתשובה לשאלת בית הדין "האם נכון שהתובע חזר אחרי מספר ימים וביקש לחזור לעבודה?" השיב מנהל הנתבעת לאמור: "אני לא זוכר דבר כזה. שלחתי לו מכתב שיחזור לעבודה" (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול שורות 11-13).

כסרח עודף יאמר - כי הגרסה הנוספת של מנהל הנתבעת, כפי שעלתה במסגרת הדיון מיום 13.12.11 לפיה, הנתבעת התקשרה לתובע מספר פעמים לאחר עזיבתו אך התובע לא ענה - לא הופיעה בתצהיר העדות הראשית ונראה כי מדובר שוב בנסיון להציג מצג המתנכר למציאות, לפיו הנתבעת הייתה מעוניינת בהמשך העסקתו של התובע (ראה - עמ' 2 לפרוטוקול מיום 13.12.11 שורות 12-13).

זה המקום לציין כי לעניות דעתי, אין לראות במכתב הנתבעת מיום 13.3.11 - אשר לטענת התובע לא התקבל אצלו - הצעה לחזור לעבודה. שכן מדובר במכתב המנוסח בלשון עבר לפיה, ניתנה לו לתובע בעבר אפשרות לשוב לעבודה אך זו לא מומשה. זאת, בלא שצוין במכתב זה מתי ניתנה לו לתובע אפשרות זו ובאילו נסיבות. מעבר לכך וזה אולי העיקר - לא נטען ולא הוכח כי הוצע לתובע לתקן את ההרעה בתנאי עבודתו.

11. אשר למחלוקת הנוספת שהתגלעה בין הצדדים ביחס לרציפות תקופת העסקתו של התובע הרי שגם בהקשר זה הריני מעדיפה את גרסת התובע. זאת נוכח הסתירות בגרסת הנתבעת עליהן עמדתי לעיל, ונוכח העובדה שמנהל הנתבעת לא השכיל לספק הסברים מניחים את הדעת לנסיבות בהן חל כביכול נתק ביחסי העבודה - לא לעניין הפסקת העבודה ולא לעניין החזרה אליה (ראה - עמ' 10 לפרוטוקול שורות 5- 24).

על כך אוסיף, כי עיון בתלושי שכר של התובע מן התקופה האחרונה לעבודתו מלמד - כי הנתבעת ציינה בהם כי מועד תחילת העבודה של התובע, לצורכי וותק, הוא 1.4.08. עובדה המדברת בעד עצמה ונזקפת לחובת הנתבעת.

12. לאור כל האמור, הרושם המתקבל הוא אפוא כי הנתבעת ביקשה לצמצם בעלויותיה ומשכך פיטרה את העובד הנוסף, באופן שהביא להגדלה בהיקף הדרישות מן התובע ולהרעה מוחשית בתנאי העסקתו. כן עולה - כי התובע מצידו התלונן על הרעה זו אך ללא הועיל ומשכך, עזב את עבודתו. כמו כן יש לקבל את גרסת התובע לפיה, הוא עבד ברציפות בנתבעת החל מיום 1.4.08 ועד להפסקת עבודתו ביום 4.3.11. זאת כפי שעולה גם מתלושי השכר.

משכך יש לקבל את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ולדחות את התביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת.

13. אשר ליתר רכיבי התביעה - הרי שהתובע עתר לתשלום דמי הבראה וכן לתשלום פדיון חופשה:

לעניין דמי ההבראה יצוין - כי הנתבעת לא הוכיחה כי שולמו לתובע זכויותיו בגין רכיב זה ומשכך יש לפסוק לזכותו דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות.

אשר לתשלום פדיון חופשה הרי שהנתבעת לא השכילה להרים את הנטל ולהראות כי התובע ניצל את מלוא ימי החופשה שעמדו לזכותו כאשר גם מתלושי השכר של התובע עולה - כי עמדו לזכותו ימי חופשה שלא נוצלו ואשר לא שולם פדיון בגינם עם סיום יחסי העבודה. מעבר לכך, הנתבעת אף לא הציגה תחשיב נגדי לתחשיב התובע ומשכך יש לקבל רכיב תביעה זה, בהתאם לסכום הנתבע.

סוף דבר

14. לאור כל האמור לעיל, הריני קובעת אפוא כי על הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום מן המועד בו יומצא לה פסק דין זה את הסכומים כדלקמן:

• סך של 14,583 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.3.11 ועד למועד התשלום בפועל (לפי החישוב של: 5000x35:12).
• סך של 2,080 ש"ח בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.3.11 ועד למועד התשלום בפועל.
• סך של 4,212 ש"ח בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.3.11 ועד למועד התשלום בפועל (לפי החישוב של: 12x351).
• סך של 2,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בצירוף מע"מ כחוק.

15. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ג (17.4.13), בהעדר הצדדים.

נטע רות, שופטת

קלדנית: דפנה ענוה-רז