ב"כ התובעת:עו"ד גלית קרנר

ב"כ הנתבעת 1: עו"ד רויטל עזר

ב"כ הנתבעת 2: עו"ד יוסף רנרט

מבוא ופתח דבר ;

1. מונחת לפניי תובענה כספית ע"ס 249,120 ₪ שתחילתה כתביעת שיפוי אשר הוגשה על ידי מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת / התובעת") וזאת, בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחיה – ה"ה גבע אורלי וגיל (להלן: "המבוטחים") בעקבות אירוע הצפה שהתרחש בדירתם ביום 28/4/04.

התובענה הוגשה כנגד חברת כ.א.ר.ם מערכות בע"מ (להלן: "הנתבעת "1) אשר הנה חברה לקבלני אינסטלציה וקווי מים, שעל פי הנטען ביצעה את עבודות האינסטלציה בדירתם של המבוטחים וכנגד חברת מצרפלס בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") שהנה מפעל קיבוצי העוסק בייצור מערכות השקיה וסוגים שונים של צינורות ואשר, על פי הנטען, יצרה את הצינור אשר הותקן על ידי הנתבעת 1 בדירתם של המבוטחים.

1. ביום 14/9/14 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, במסגרת הליכי גישור מחוץ לכותלי בית המשפט ובהתאם לו תביעת התובעת סולקה במלואה ואילו הנתבעות ביקשו להמשיך להתדיין ביניהן בשאלה מי אחראי לשפות את התובעת.
2. ביום 11/4/16, לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי הנתבעות וטרם דיון ההוכחות בתיק, הגיעו הנתבעות להסדר דיוני נוסף במסגרתו הוסכם, כי במחלוקת שנותרה ביניהן, יינתן פסק דין, על בסיס החומר המצוי בתיק ועל בסיס סיכומים וזאת ללא צורך בשמיעת הראיות מטעם הצדדים.
3. במסגרת הודעת הצדדים צוין, כי מאחר ומדובר באירוע משנת 2004 וכי אף אחד מהעדים אשר תצהיריהם הונחו בפני בית המשפט ו/או המומחים אשר היו במקום, לא בדק את הצינור טרם תוקן, אזי אין יתרון כלשהו בחקירת העדים ו/או המומחים.
4. לאחר הנחת סיכומי הצדדים ועיון בראיות כפי שהוגשו לתיק, בשים לב להסדרים הדיונים בין הצדדים, ניתן פסק דין זה.

להלן העובדות הצריכות לענייננו;

1. התובעת ביטחה, בזמנים הרלבנטיים לתובענה, את דירת המבוטחים על פי פוליסת ביטוח "עד הגג".
2. בתאריך 28.4.04 התגלתה בדירת המבוטחים היקוות מים על רצפת חדר הכביסה בקומת המרתף. בתחילה ביצעו המבוטחים ניקוי צנרת דלוחין בסוברם כי מדובר בסתימה ואולם, למחרת שוב יצאו מים מבין המרצפות (לעיל ולהלן: "אירוע ההצפה").
3. המבוטחים פנו לנתבעת 1 אשר ביקרה בדירתם, חשפה אריחי קרמיקה ברצפה, אתרה 3 דליפות מצינורות SP וביצעה תיקון של הצנרת.
4. כבר בשלב זה, ראוי להבהיר ולהדגיש, כי אין מחלוקת בין הצדדים שלמעשה הנתבעת 1 היא זו שביצעה מלכתחילה את התקנת הצנרת בביתם של המבוטחים בשנים 2000 או 2002 (סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם מנכ"ל הנתבעת 1) וכאמור היא אף זו שביצעה את התיקון בעקבות אירוע ההצפה נשוא התובענה.
5. כתוצאה מאירוע ההצפה, הוצף החול אשר מתחת לריצוף בכל אזורי המרתף ונגרמה עליה קפילארית של המים בכל קירות המרתף, אשר גרמה לנזקים לרצפת הפרקט, לדלתות, משקופים ולצבע (להלן: "נזקי אירוע ההצפה").

תמצית טענות הצדדים:

1. כפי שאפרט להלן, שתיים הן המחלוקות בין הצדדים העומדות בבסיס הדיון – האחת נעוצה בשאלה האם הצנרת אשר הותקנה בביתם של התובעים הינה צנרת אשר יוצרה על ידי הנתבעת 2. ככל שהתשובה לשאלה הראשונה הינה בחיוב, הרי שהצדדים חלוקים בשאלה האם עניין לנו בנזקים שנגרמו כתוצאה מכשל בהתקנת הצנרת (באחריות הנתבעת 1) או שמא עסקינן בנזקים שנגרמו כתוצאה מפגם בייצור הצנרת (באחריות הנתבעת 2).

ביתר פירוט, טוענים הצדדים כדלקמן:

1. לטענת הנתבעת 1, יש לדחות טענות הנתבעת 2 ולפיהן לא הוכח כי הצנרת נשוא התביעה הינה צנרת אשר יוצרה על ידה וזאת, ממספר טעמים חלופיים ומצטברים:

ראשית, לטענת הנתבעת 1, הנתבעת 2 לא העלתה כל טענה ולפיה לא ייצרה את הצנרת נשוא התביעה בזמן אמת, אלא העלתה הטענה לראשונה בכתב ההגנה מטעמה. בהקשר זה, מפנה הנתבעת 1 לכך, שלא זו בלבד ששמאי הנתבעת 2 ביקר במקום עובר לאירוע - עובדה המעידה על שהנתבעת לא התכחשה לכך שייצרה את הצינורות, הרי שגם הוא בזמן אמת לא העלה כל טענה ולפיה הצנרת לא יוצרה על ידי הנתבעת 2, אלא ההיפך הוא הנכון השמאי ביקר ביקור נוסף בבית ויתרה מכך, הטענה כאמור אף לא הועלתה על ידי הנתבעת 2 בתכתובת הקודמת להליך המשפטי.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת 1, תימוכין לכך שמדובר בצנרת אשר יוצרה על ידי הנתבעת 2, ניתן למצוא בחוות דעת שמאי התובעת – מר ברקאי (להלן: "השמאי מטעם התובעת") אשר קבע בפרק "שיבוב" בחוות דעתו כי הצינורות הינם מתוצרת מצרפלאסט- קיבוץ מצר.

לעניין זה, הנתבעת 1 אף מפנה למחדל הנתבעת 2 מצירוף התמונות אשר צילם השמאי מטעמה כמחדל המהווה חזקה ראייתית הפועלת לחובתה.

זאת אף זאת, הנתבעת 1 מפנה לכך שבעת התקנת הצנרת, נציג הנתבעת 2 – בשם יעקב כהן - אף נכח בביתם של המבוטחים לשם פיקוח על התקנתה.

לאור האמור, הרי שלטענת הנתבעת 1 יש לקבוע כי הצנרת נשוא התביעה יוצרה על ידי הנתבעת 2 ולדחות טענתה של הנתבעת 2 לעניין זה.

1. באשר למקור לכשל טוענת הנתבעת 1 ראשית, כי בעובדה שבוצעו תיקונים בשלושה קטעי צינור SP, כפי שאושר על ידי השמאי מטעם התובעת בעת בדיקתו, יש בכדי ללמד כי מדובר בכשל בצינור, שהתגבש לאחר שנים ממועד התקנתו ולא בכשל בחיבור הצינור למחבר, שהינו עיקר העבודה שבוצעה על ידי הנתבעת 1.

עוד נטען כי לאור העובדה שחלפו למעלה מ- 3 שנים ממועד ההתקנה על ידי הנתבעת 1 ועד התרחשות הנזק, מלמדת שורת ההיגיון שהנזק נגרם עקב כשל בהתקנה, שכן לו ההתקנה היתה לקויה, הנזק היה מתרחש בסמוך למועד ביצועה.

זאת ועוד, מוסיפה הנתבעת 1 וטוענת כי מיקום הדליפה- במרכז הצינור ולא בסמוך למחבר- מעיד על כך שהדליפה הינה מהצינור עצמו ולא ממחבר ו/או נקודת חיבור כלשהי של הצינור- עובדה אשר אף היא מלמדת על כשל בצינור גופו ולא בהתקנה.

יתרה מכך, לטענת הנתבעת 1, במסגרת תשובותיה לשאלון, כמו גם בתצהיריה, אישרה הנתבעת 2 כי בעת ביצוע ההתקנה, נכח בביתם של המבוטחים נציג הנתבעת 2 – מר יעקב כהן- אשר ביקר ופיקח על האופן בו בוצעה ההתקנה. בהקשר זה, טוענת הנתבעת 1 כי פיקוח כאמור יש בו בכדי לשלול הטענה ולפיה מקור הכשל הינו בהתקנה כושלת.

נוסף נטען, כי הנתבעת 2 אישרה במסגרת התשובות לשאלון כי תקופת האחריות בגין הצנרת הנה 10 שנים כאשר אין חולק כי האירוע התרחש בתוך תקופת האחריות.

1. זאת אף זאת -במענה לטענותיה של הנתבעת 2 ולפיהן נגרם לה נזק ראייתי הנובע מכך שהנתבעת 1 לא מסרה לנתבעת 2 את הצינורות נשוא התביעה לבדיקה - נטען על ידי הנתבעת 1 כי אין חולק כי שמאי מטעם הנתבעת 2 מר שמביט טוסמן (להלן: "השמאי מטעם הנתבעת 2" ) ביקר במקום האירוע, עובר לביקור השמאי מטעם התובעת ועזב מבלי לפעול במקום ומבלי למסור הנחיות כלשהן.

בהקשר זה, לטענת הנתבעת 1, הואיל וביקורי השמאים – מטעם התובעת ומטעם הנתבעת 1 - היו באותו מועד והואיל ושמאי התובעת ציין כי במועד ביקורו הצנרת היתה חשופה – הרי שיש באמור בכדי ללמד על כך שהצנרת היתה חשופה גם במועד ביקור שמאי הנתבעת 2 במקום. עובדה זו – הנותנת כי הצנרת היתה חשופה ולא היתה מניעה מנטילתה על ידי שמאי הנתבעת 2 לבדיקה – מדגישה את מחדל שמאי הנתבעת 2 - מליתן הנחיות או לקחת את הצנרת לבדיקה- ביתר שאת.

זאת אף זאת, הנתבעת 1 מפנה לכך שכעולה מחוות הדעת של השמאי מטעם הנתבעת 2 , הלה ביקר בדירתם של המבוטחים ביום 29/4/04, חזה במו עיניו כי בעקבות הדליפה מצנרת המים העוברת מתחת לרצפה, ספג החול שמתחת הריצוף ופרקט כמויות גדולות של מים ולמרות זאת, כל שעשה הוא לבקש מהמבוטחים לעדכן במקרה של החמרה בנזקים, כאשר הפעם הבאה שהגיע למקום היתה רק ביום 1.8.04.

יתרה מכך, לטענת הנתבעת 1, העובדה שהנתבעת 2 חתכה חלקים מהצינור הפגום על מנת לתקנו, אינה מונעת בדיקה של החלקים שנותרו ולא הוחלפו מהצינור הפגום, באופן שניתן היה לגלות, גם בחלקים אלו האם מדובר בצינור חלש מפאת כשל בביצוע, או מכל סיבה הנעוצה בייצורו.

בנסיבות אלו ומאחר והנתבעת 2 לא עשתה שום ניסיון או מאמץ ולו הקל שבקלים, על מנת לבחון את חבותה, הגם שהדבר התאפשר בזמן אמת, הרי שלא ניתן לקבל טענתה לנזק ראייתי.

1. לאור כל האמור, טוענת הנתבעת 1 כי יש לדחות טענותיה של הנתבעת 2 ולקבוע כי המקור לאירוע ההצפה הינו בכשל ביצור הצינור ומשכך, יש להורות כי על הנתבעת 2 לשבב את התובעת בגין נזקי ההצפה.
2. מנגד במסגרת סיכומיה מתמקדת הנתבעת 2 בעיקר בטענות הנסבות על הנזקים הראיתים אשר נגרמו לה כפועל יוצא מכך שהנתבעת 1, לא שמרה וכן, לא העבירה לבדיקתה, את חלקי הצינור אשר הוסרו במסגרת התיקון וזאת, על מנת שהיא תוכל להתחקות אחר מקור הכשל.

בהקשר זה טוענת הנתבעת 2 כי, בניגוד לטענותיה של הנתבעת 1, השמאי מטעמה ביקר במקום בפעם הראשונה - לפני חשיפת הצינור כשטרם נודע מקור הליקוי ובפעם השנייה - לאחר שהליקוי תוקן והצינורות אשר הוסרו לא נשמרו על ידי הנתבעת 1. משכך, טוענת הנתבעת 2 כי אין ממש בטענת הנתבעת 1 ולפיה היה באפשרות השמאי מטעמה ליטול חלק הצינור לבדיקה. זאת ועוד, הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי שמאי – מהגדרת תפקידו- אינו מי שאמון על בחינת מקורות הכשל אלא שתפקידו הינו לשום נזקים. בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת 2 כי, אין מקום לקבל טענת הנתבעת 1 ולפיה הואיל וכביכול ניתנה הזדמנות לשמאי לבחינת הכשל, הרי שיש בכך בכדי לרפא מחדלה מהעברת הצינור לבדיקה.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת 2, יש לדחות מפאת העדר היגיון את טענות הנתבעת 1 ולפיהן ניתן היה לבדוק את הצינור אשר נותר. בהקשר זה לטענת הנתבעת 2, על מנת לברר את סיבת הליקוי שגרם לדליפה יש צורך בבדיקת נקודות הכשל ולא נקודות אחרות בצינור אשר לא כשלו. לאור האמור הרי שלטענתה לאחר הסרת החלקים הפגומים, לא נותר לבדוק דבר ואין כל טעם בבדיקה המוצעת על ידי הנתבעת 1.

הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי התנהלות הנתבעת 1 ב"העלמת" הראיות הנוגעות לצינור, אינה בכדי ויש בה בכדי ללמד חזקה שלו היה מוצג הצינור הפגום הרי שהיה בו בכדי לשלול טענותיה של הנתבעת 1 שאם לא כן, היתה הנתבעת 1 שומרת על הצינור.

יתרה מכך, לטענת הנתבעת 2 בהינתן שהמחלוקת הצדדים באשר לסיבה לכשל התגלתה כבר בשנת 2004, הרי ששומה היה על הנתבעת 1 לשמור ראיותיה ואין היא יכולה לטעון כי ראיותיה לא נשמרו בשל חלוף הזמן הרב ממועד האירוע ועד למועד הגשת התביעה.

1. לגופם של דברים מוסיפה הנתבעת 2 וטוענת כי לא הוכח שהצינור נשוא התביעה או האירוע הינו צינור אשר יוצר על ידה.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת 2, הנתבעת 1 כשלה מהוכיח שמקור הכשל הינו בצינור פגום עקב ליקוי בייצור אותו היא מייחסת לנתבעת 2 וזאת, בנסיבות בהן - הנתבעת 1 לא הציגה את הצינור, לא הציגה חוות דעת מומחה בדבר טיב הפגם בצינור וכיצד נוצר. יתרה מכך, הנתבעת 2 מפנה לכך שהנתבעת 1 אף לא צירפה תצהיר של העובד מטעמה אשר תיקן את הצינור ולטענתה אין בתצהיר מנכ"ל הנתבעת 1 שאינו יודע דבר מידיעה אישית בכדי להוות תחליף לתצהיר העובד.

לא זאת אף זאת, לדידה של הנתבעת 2 , יש לדחות טענת הנתבעת 1 ולפיה יש בקביעה כי ניכרו סימני תיקון בשלוש נקודות בכדי להוביל למסקנה ולפיה היה כשל בשלוש נקודות וזאת, הואיל ולא ניתן לדעת מה היו שיקולי המתקן לתיקון נקודות אלו וכן, לא ניתן לדעת האם הדליפה ארעה עקב התקנה לא מתאימה שגרמה להחלשת הצינור או פגיעה תוך התקנה בו שבאה לידי ביטוי כעבור שנים. יתרה מכך, לטענת הנתבעת 2, יש לדחות טענותיה של הנתבעת 1 ולפיהן מיקום הכשלים וכן, העובדה שהתגלו כשלים בשלוש נקודות מלמדים על כשל בייצור ולא בהתקנה – הואיל וטענות אלו נטענו בעלמא וללא כל ביסוס בחוות דעת. בהקשר זה טוענת הנתבעת 2 כי "לא ניתן להסיק מסקנות ע"י ההיגיון של הדיוט כתחליף לחוות דעת בעניין שהוא בתחום מומחיות מקצועית של מהנדס" וכי: "ממילא הניסיון להסיק מסקנות הגיוניות או נכון יותר אינטואיטיביות ללא כל בסיס עובדתי, הוא שגוי".

לסיום נטען, כי אין בעובדה שנציג מטעם הנתבעת 2 ביקר בדירת המבוטחים בזמן ההתקנה כדי להעיד שעבודות ההתקנה בוצעו בפיקוחה של הנתבעת 2 ובהנחיותיה, וכי די בכך שהנתבעת 1 לא הציגה בדיקות לחץ מים שנערכו בסיום עבודת ההתקנה כדי להוות חיזוק לטענות בדבר עבודתה הרשלנית, שכן בדיקת לחץ מים אמורה לגלות פגם שנוצר בצינור בין אם בייצורו או בהרכבתו במועד הבדיקה במקום שיתגלה כעבור שנים ויגרום לנזק סביבתי כפי שאירע.

לאור האמור, לטענת הנתבעת 2 יש לדחות את טענות הנתבעת 1 כלפיה, לדחות את התביעה כנגדה ולהורות על חיוב הנתבעת 1 בשיבוב התובעת בגין מלוא נזקי ההצפה.

דיון והכרעה;

1. כאמור לעיל בהתאם להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, הונחו בפני בית המשפט, טרם הכרעה - תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, תיק מוצגים, סיכומים בכתב וכל החומר המצוי בתיק (סעיף 3 להסדר הדיוני מיום 11/4/16).

יוער – כי חרף לשון ההסדר הנתבעת 1 לא הגישה מטעמה סיכומי תשובה.

ואחרון דברים יצוין כי בתאריך 3.5.16 התקבלו מטעם הנתבעת 1, בהמשך לסיכומיה ותיק המוצגים מטעמה, תמונות צבע שצולמו על ידי השמאי מטעם התובעת מר ברקאי וזאת ללא כל התנגדות מטעם הנתבעת 2.

1. כפי שפירטתי בפתח הדברים - ניתן לתחום ולסדר המחלוקת בין הצדדים בשאלות להלן:
2. האם הוכח כי הצנרת נשוא ענייננו הנה מסוג SP תוצרת הנתבעת 2 ?
3. במידה והתשובה חיובית כי אז יש לפנות לשאלה העיקרית בתיק והיא: מה מקור הדליפה בדירתם של מבוטחי התובעת ובפרט- האם מקורה בכשל הנובע מהתקנה לקויה של הצנרת או האם מדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מפגם בייצור הצנרת ?

עוד אציין, כבר בשלב זה, כי לטעמי, בחינת הטענות והראיות הנוגעות לטענות האמורות, יש לעשות בראי טענתה הבסיסית של הנתבעת 2 בדבר הנזק הראייתי אשר נגרם לה כפועל יוצא ממחדל הנתבעת 1 מהצגת הצינור הפגום בפניה והשפעתה של טענה זו של מאזן ההסתברויות הראייתי.

1. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל מסקנה, שבהתאם לראיות שהונחו בפני, מאזן ההסתברויות נוטה לחובת הנתבעת 1 ומשכך כי האחריות לשפות את התובעת רובצת לפתחה.

להלן יפורטו טעמיי;

האם הוכח כי הצנרת נשוא ענייננו הינה מסוג SP תוצרת הנתבעת 2 -

1. דומה שיש לענות בחיוב על שאלה זו.

כך אציין ראשית שאין חולק כי השמאי מטעם הנתבעת 2 ביקר בדירת המבוטחים בסמוך למועד התרחשות ההצפה ביום 29/4/04, כלומר למחרת היום, במועד זה לא נשמעה כל טענה ולפיה הצינור לא יוצר של הנתבעת 2 וטענה שכזו אף לא עלתה במועד הביקור השני.

מדובר אפוא, בגרסה כבושה של הנתבעת 2, שהועלתה לראשונה רק לאחר הגשת התביעה כנגדה. מטבע הדברים, בית המשפט נוטה להפחית ממשקלה של עדות כבושה והכלל הוא כי עדות כבושה, ערכה ומשקלה מועטים ביותר, משום ש"הכובש את עדותו" חשוד, מטבע הדברים, על אמיתותה, זאת כל עוד אין בפיו הסבר משכנע: על שום מה נכבשה העדות עת רבה; ומדוע החליט רק בשלב מאוחר יותר לחשפה.( י. קדמי, "על הראיות" (מהדורת תשס"ד) עמ' 400).

אציין, כי לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת 2 ולפיה הביקור הראשון נערך בטרם שהצינור נחשף, אך יחד עם זאת, לא ניתן שום הסבר מדוע, לו היה בסיס לטענתה, לא מצא שמאי הנתבעת 2 לנכון לבקש ראיות לכך שהותקנה צנרת של שלוחתו ובמקרה הצורך אף לבקש לחשוף את הצנרת, כדבר מתבקש לאישוש הטענה, לו מלכתחילה עמדה סוגיה זו בסימן שאלה לדידה של הנתבעת 2.

זאת ועוד, לטעמי, גם ככל שיש ממש בטענותיה של הנתבעת 2 בכל הנוגע לכך שלא יכלה לבדוק, במועד מאוחר יותר את הסיבה לכשל באמצעות בדיקת הצנרת שנותרה, הרי שבכל הנוגע לטענה ולפיה הצנרת לא יוצרה על ידה, הרי שמחדלה זה – מבדיקת הצנרת אשר נותרה לשם בדיקת עצם ייצור הצנרת על ידה - יש בו בכדי ללמד על כך שאין ולא היתה כל מחלוקת בדבר ייצור הצנרת על ידי הנתבעת 2.

לא זו אף זו, עיון בתשובותיה של הנתבעת 2 לשאלון מטעם הנתבעת 1 מעלה שהאחרונה הודתה כי במועד התקנת הצנרת בדירתם של המבוטחים נכח נציג מטעם הנתבעת 2- הודאה אשר אף היא תומכת בכך שהצנרת נשוא התביעה הינה צנרת אשר יוצרה על ידי הנתבעת 2.

לסיום יש לציין, כי הצינור נבדק על ידי המומחה מטעם התובעת ואף צולם על ידו ובמסגרת חוות הדעת נקבע בלשון ברורה, כי עסקינן בצנרת מסוג SP תוצרת של הנתבעת 2 (ראו פרק השיבוב בסעיף 3).

1. לפיכך הנני קובעת, כי הוכח בפני במידת הסתברות מספקת, שעניין לנו בצינור שיוצר על ידי הנתבעת 2 ואשר אין חולק, כי הותקן ובהמשך תוקן על ידי הנתבעת 1.

משעניתי בחיוב על השאלה דלעיל אפנה אפוא לבחינת השאלה העיקרית בתיק :

מה מקור הדליפה בדירת מבוטחי התובעת ?

1. כאמור בשאלת מקור הדליפה נחלקו דעותיהן של הנתבעות, מחד גורסת הנתבעת 1, כי הראיות בתיק מצביעות בהכרח על כשל בייצור הצנרת ואילו מנגד סבורה הנתבעת 2, כי אין בראיות כפי שהונחו בפני בית המשפט כדי להוכיח טענה לכשל בייצור וכי המסקנה המתיישבת, לנוכח הראיות שהוצגו, מצביעה על כשל בהתקנת הצינור.

כפי שפתחתי וציינתי- הכרעתי הינה כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון טענות הנתבעת 2 ולהלן יפורטו נימוקי.

1. ראשית וכנקודת מוצא אציין כי שני בעלי הדין תמימי דעים שהחלקים הפגומים בצינור לא נבדקו עובר להגשת התביעה על ידי הנתבעת 2 וכן, לא על ידי התובעת.
2. זאת ועוד, בהקשר לבדיקה כאמור הרי שאין חולק כי הנתבעת 1 אשר ביצעה את תיקון הצנרת, לא שמרה את חלקי הצינור אשר הוסרו ותוקנו על ידה אלא השליכה אותם.

בנסיבות אלו, הנני סבורה כי יש ממש בטענת הנתבעת 2 בכל הנוגע לנזק הראייתי הנובע ממחדל הנתבעת 1 משמירת חלקי הצינור אשר תוקנו והעמדתם לבדיקה.

כך, לשיטתי מחדלה זה של הנתבעת 1 יש בו בכדי לתמוך בטענות הנתבעת 2 בשני היבטים –

האחד- נוגע לנזק הראייתי אשר נגרם לנתבעת 2 ממנה נשללה האפשרות לבדיקת הצינורות ועריכת חוות דעת מקצועית מטעמה.

השני- נוגע לחזקה הראייתית הנובעת מהתנהלותה של הנתבעת 1 אשר היתה זו אשר תיקנה את הצינור, בדקה אותו בזמן אמת והיתה בעלת השליטה על חלקי הצינור אשר תיקנה ואולם, למרות זאת, לא שמרה על חלקי הצינורות – התנהלות אשר יש בה בכדי להקים חזקה ראייתית הנובעת ממחדל מהבאת ראייה רלוונטית. בהקשר זה אציין, כבר בשלב זה, כי חזקה זו חלה ביתר שאת בנסיבות בהן הנתבעת 1 אף חדלה מהבאת עדות העובד מטעמה אשר התקין מלכתחילה את הצנרת ואף את העובד אשר תיקן את הצנרת והכל בלא הסבר המניח את הדעת.

1. בכל הנוגע לנזק הראייתי, הרי שבמסגרת ע"א (ת"א) 2015/08 – סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יוניון מוטורס בע"מ (04/02/10) דן בית המשפט המחוזי בסוגיית הנזק הראייתי, תוך שנקבעו הדברים היפים לעניינו כדלקמן :

"נזק ראייתי מוגדר כמצב בו לא יוכל בעל דין, באשמתו של בעל הדין שכנגד, להוכיח כי יש קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. מקום שהתנהגות רשלנית של בעל הדין שכנגד שללה את היכולת והאפשרות להוכיח אחד ממרכיבי תביעתו, עשוי בעל הדין שכנגד לשאת בתוצאות באופן שתוטל עליו אחריות בת פיצוי בנזיקין בגין הנזק הראייתי שגרם. לדוקטרינת הנזק הראייתי שתי נפקויות מרכזיות : האחת, כעילת תביעה נזיקית עצמאית של ניזוק נגד אותו אדם או מוסד שבאשמתו נגרם הנזק הראייתי, כאשר לא בכל המקרים יהא זה הנתבע בתביעה המרכזית אשר במסגרתה נגרם הנזק הראייתי. זהו הפן הנזיקי של הדוקטרינה. השנייה, הרלוונטית לענייננו, כעילה להעברת נטל ראיה במסגרת התביעה המרכזית מכתפי בעל הדין הטוען לנזק הראייתי אל כתפי בעל הדין שכנגד בהנחה שהוא זה שגרם לנזק הראייתי, הכל לפי העניין ובהתאם לנזק הראייתי שנגרם. זהו הפן הראייתי של דוקטרינת הנזק הראייתי (ראה למשל: ע"א 754/05 – לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק (5/6/07); ע"א 8279/02- גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט ז"ל (14.12.06), כאשר נעשה שימוש בדוקטרינה זו לשם העברת נטל הראייה, משמעה בחלק ניכר מהמקרים כי נקבע למעשה אחריות המעוול לנזקי הניזוק באשר נטל זה מטבעו אינו ניתן להרמה.

ויודגש, העברת הנטל אינה בגדר "פעולה אוטומטית" כל אימת שקיים נזק ראייתי כלשהו, על הניזוק הנטל להוכיח כי מוצדקת העברת הנטל בנסיבות העניין (ע"א 10776/06 – מנחם בראון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (30/9/09). "

1. מן הכלל אל הפרט – במקרה לפני נמנעה מהנתבעת 2 האפשרות לבדוק את החלקים בצנרת שתוקנו על ידי הנתבעת 1 וזאת, הואיל ואלו נזרקו לאחר התיקון. לטעמי, אין ולא יכול להיות חולק כי התנהלותה זו של הנתבעת 1 קשורה בקשר אמיץ ליכולתה של הנתבעת 2 להוכיח את העדר אחריותה באמצעות בדיקת הצנרת על ידי מומחה מטעמה ויש בה בכדי לשלול מהנתבעת 2 אפשרות להוכחת טענותיה.
2. הנתבעת 1, מודעת לבעייתיות בהתנהלותה, מנסה בסיכומיה להטיל את האחריות למחדל לפתחה של הנתבעת 2, תוך שהינה טוענת כי שמאי הנתבעת 2, הגם שביקר במקום במועד שבו הצינורות היו חשופים, לא ביקש לקבל לידו את חלקי הצינור אשר הוחלפו, או נתן הנחיות בנושא.

אין בידי לקבל טענתה זו של הנתבעת 1 שלטעמי אין בה דבר מלבד ספקולציה.

כך ראשית, לעניין עצם ביקור שמאי הנתבעת 2 בעת שהצינורות היו חשופים – הרי שהנתבעת 1 מפנה לכך שבחוות דעתו כתב שמאי הנתבעת 2 כי :"נציין כי לעת ביקורנו במקום נערכה בדיקה של הנזקים ע"י השמאי אהוד ברקאי שנשלח למקום ע"י חברת "מגדל" חברה לביטוח בע"מ מבטחי המבנה" אשר לטענתה, בשילוב עם חוות דעת מומחה התובעת ממנה עולה כי הצינורות היו חשופים במועד בדיקתו – מלמדת כי גם בעת ביקור שמאי הנתבעת 2 הצינורות היו חשופים. דא עקא- שחוות דעת מומחה הנתבעת 2 נעשתה במאוחד לשני ביקורים אשר בוצעו במקום – האחד ביום 29/4/04 והשני ביום 1/8/04, כאשר המועד הרלוונטי לטענת הנתבעת 1 הינו המועד הראשון שהוא קודם להחלפת חלקי הצנרת על ידה והשלכתם. מאידך עיון בחוות דעת מומחה התובעת מלמד על כך שהביקורים אשר נערכו על ידו במקום הינם בתאריכים 1/8/04 ו – 4/8/04 – מועדים בהם אין חולק כי הצנרת כבר הוחלפה. בנסיבות אלו, הרי ששילוב האמור בשתי חוות הדעת מלמד כי החפיפה בביקורי שני המומחים אינה למועד הביקור הראשון של שמאי הנתבעת 2 אלא למועד הביקור השני ומשכך, בנסיבות בהן אין חולק כי במועד זה, גם ככל שהצנרת היתה חשופה, הצינורות הלקויים כבר הושלכו – הרי שהחפיפה בין שני הביקורים אינה רלוונטית ואינה מלמדת את שהנתבעת 1 מבקשת ללמוד ממנה.

מן האמור נובע כי לא נשללה טענת הנתבעת 2 ולפיה עת ביקר המומחה מטעמה במקום טרם נחשפו הצינורות וטרם ניתן היה ללמוד על הסיבות האפשריות לכשל.

לאור האמור הנני קובעת כי אין להסיט לפתחה של הנתבעת 2 את מחדלה של הנתבעת 1 משמירת הצינורות והנזק הראייתי אשר אליו הוביל מחדלה זה.

1. יתרה מכך, הנני סבורה כי מעבר לגרימת נזק ראייתי לנתבעת 2, יש בהתנהלות הנתבעת 1 שלא שמרה את הצינורות, בכדי ללמד חזקה ראייתית הפועלת כנגד גרסתה והמלמדת על כך שהנתבעת 1 פעלה בכוונת מכוון. ביתר דיוק הנני סבורה כי יש בהשלכת הצינורות בכדי ללמד על כך שהנתבעת 1, אשר ראתה את הצינורות בזמן אמת, בחרה שלא להעבירם לבדיקת הנתבעת 2 והתנהלותה זו מלמדת על כך שהיא סברה, בזמן אמת, כי בדיקה כאמור יהא בה בכדי לשלול טענותיה.

לעניין זה, הנני סבורה כי החזקה הראייתית אשר ניתן ללמוד מהתנהלות הנתבעת 1 דומה לחזקה הנלמדת ממחדל צד מהבאת עד או ראייה אשר נמצאים תחת ידו. כך, בהקשר זה - כלל ידוע בדיני ראיות הוא שחזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני פ"ד לה (1) 736, 760)

בעניין אחרון זה יפים בעניין דברי בית המשפט בע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ, פד"י מ"ד(4) 595 602:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".

וכן יפים דבריו של כב' השופט י. קדמי בספרו "על הראיות– הדין בראי הפסיקה" (דיונון, חלק ב') 917:

"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד... התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הובאה הראיה או הושמע העד... היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב."

זאת ועוד לטעמי, כי בשים לב למחדלה של הנתבעת 1 משמירת הצינורות הגם שאלו היו בידה והגם שלו אמנם היו מלמדים על כשל בצינור שומה שהיתה עושה על מנת לשמור אותם- הרי שגם לו הלכתי עם הנתבעת 1 כברת דרך וסברתי כי שמאי הנתבעת 2 התרשל אף הוא בכך שלא הורה לנתבעת 1 לשמור על הצינורות (וספק בעיני באם אמנם כך הם פני הדברים, בשים לב לכך שכששמאי זה הגיע למקום טרם נחשפו הצינורות וטרם נחשפה סיבת הכשל, אשר התבררה לעיני עובדי הנתבעת 1 בלבד)- הרי שרמת רשלנות זו אינה מגעת לרמת רשלנותה של הנתבעת 1, אשר במודע לא שמרה על הצינורות האמורים, הגם שלכאורה לדידה היה בהם בכדי לתמוך בטענותיה.

1. יתרה מכך, מחדליה הראייתיים של הנתבעת 1 לא התמצו במחדלה מהצגת הצינורות לבדיקה, אלא שהנתבעת 1 אף חדלה מהבאת תצהירים מטעם העובדים אשר התקינו את הצנרת מלכתחילה ומטעם העובד אשר תיקן את הצנרת- שניהם יכלו להעיד מ"כלי ראשון" על אופן ביצוע העבודה, כמו גם על מהות הליקוי אשר התגלה בצינורות אשר הוחלפו. תחת זאת, הסתפקה הנתבעת 1 בתצהיר מנהלה, אשר אין חולק כי אין לו כל ידיעה אישית ומשכך עדותו הינה מפי השמועה ותו לא. אציין כי במסגרת תצהיר מנהל הנתבעת 1 ציין המנהל כי העובד אשר תיקן את הצנרת כבר אינו עובד בנתבעת 1 ואולם, לא הוסיף וציין מה שמו ואילו מאמצים נעשו על מנת לאתרו לשם קבלת עדותו. בנסיבות אלו, לא הניחה הנתבעת 1 כל טעם למחדלה מהבאת תצהירי העובדים כאמור ואף מחדלה זה יש בו בכדי להקים חזקה ראייתית הפועלת כנגד גרסתה ובהתאם לה, לו היו מעידים עדים אלו, הרי שהיה בעדותם בכדי לשלול את גרסת הנתבעת 1.
2. לא זאת אף זאת, הנתבעת 1 העלתה בסיכומיה טענות שכל כולן בתחום המקצועי ובכלל זה טענות ולפיהן יש בכך שהכשל התגלה רק בחלוף כשלוש שנים ממועד ההתקנה , בכך שהכשל התגלה במרכז הצינור ולא בסמוך למחברים וכן, בכך שהכשל התגלה בשלוש נקודות, בכדי ללמד על כך שמדובר בכשל בצינור ולא בהתקנה. דא עקא, שעל אף שטענותיה אלו של הנתבעת 1 הינן טענות שכל כולן בתחום המקצועי ואינן בתחום הידיעה השיפוטית, חדלה הנתבעת 1 מהגשת חוות דעת מקצועית בתמיכה לטענותיה אלו. בהקשר זה, אין לי אלא לאמץ האמור בסיכומי הנתבעת 2 ולקבוע כי לא ניתן לכפר על העדר חוות דעת בהיגיון של הדיוט ובהתאמה הנני קובעת כי מחדלה של הנתבעת 1 מצירוף חוות דעת מקצועית להוכחת טענותיה והסתמכותה על טענות שהינן לכאורה טענות שבהיגיון ואולם, למעשה מצריכות ידע מקצועי- יש בו בכדי להקים חסך ראייתי משמעותי ממסד ראיותיה של הנתבעת 1.

על הצורך בהגשת חוות דעת מקצועית לשם הוכחת טענות שבהן אין לבית המשפט ידיעה שיפוטית נכתב כי:

"לנוכח ההתפתחות העצומה שחלה בכל תחומי המדע, אין לקיים דיון משפטי ראוי לשמו בשאלה הדורשת הכשרה מקצועית מוקדמת – ללא קבלת עדות מומחה; "

(יעקב קדמי, על הראיות חלק שני 759 (2003); כן ראו בהשאלה ע"א 4744/05 פלונית נ' שירותי בריאות כללית,(9/8/06) שעניינו בהוכחת שאלות שבמומחיות בתחום הרפואה; תא (ת"א) 1430/04 Machinefabriek Aarding B.V נ' שקבר השקעות בע"מ (06.04.2009)- הנסב על הצורך בחוות דעת מקצועית לשם הוכחת פגמים בייצור תיק. כן ראו רע"א 9607/10 עצמון נ' חיפה כימיקלים בע"מ (1/3/11); ע"א 4340/06 עו"ד יוסף לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (21.04.2010); ורע"א 9014/12 פלוטקין נ' Smith Kline, Beecham Biologicals Belguim (24/1/13) – במסגרתו נקבע כי ברגיל, אפילו מאמר מדעי אינו יכול להיות מוגש כראיה עצמאית, שלא אגב דיון בו במסגרת חוות דעת מקצועית).

בהקשר זה, מבלי לגרוע מקביעתי בדבר העדר ידיעה שיפוטית בנושא (ובמאמר מוסגר – ככל שהאמור אינו נכון מקצועית- בתמיכה לכך שאין לבית המשפט ידיעה שיפוטית בנושא) – ניתן לכאורה להציג חלופות הגיוניות נוספות מלבד אלו שהועלו על ידי הנתבעת 1. כך ובכלל זה - יכול שהסיבה לכשל התגלתה במרכז הצינור ולא בנקודות החיבור הואיל והצינורות הונחו מכופפים באופן אשר הוביל ללחץ, יכול שהצינורות הודקו בנקודות החיבור באופן שהוביל ללחץ שהתפרץ במרכזם. זאת ועוד, מנגד לטענת הנתבעת 1 ולפיה יש בכך שחלפו שלוש שנים ממועד ההתקנה עד למועד ההצפה בכדי ללמד על כך שמדובר בכשל בצינור ולא בהתקנה – ניתן להצביע על כך שממועד התיקון בשנת 2004 ועד למועד הגשת התביעה בשנת 2011 ולכאורה גם בזמן ההליך המשפטי שהתנהל עד לשנת 2016- לא הובא בפני בית המשפט כל מידע בדבר כשל נוסף בצינור – עובדה שלכאורה שוללת הטענה ולפיה מדובר בכשל בצינור שאם לא כן, ברי כי היה מתגלה גם במקומות אחרים. במאמר מוסגר נקודה זו האחרונה יש בה אף בכדי לשלול טענת הנתבעת 1 ולפיה היה על הנתבעת 2 ליטול פיסה מהצינורות אשר נותרו על מנת לבחון את הכשל בצינור- באשר ברי כי צינורות אלו לא כשלו על אף חלוף שנים רבות ממועד ההתקנה כמו גם האירוע.

אשר על כן הנני קובעת כי בהעדר חוות דעת מקצועית, לא נתמכה טענתה של הנתבעת 1 ולפיה חלוף השנים, מיקום הכשל והיקפו, יש בהם בכדי לתמוך בטענתה ולפיה מדובר בכשל שהינו לפתחה של הנתבעת 2.

1. הנני מוצאת להתייחס ולדחות טענת הנתבעת 1 ולפיה יש ללמוד חזקה על העדר רשלנותה מהודאת הנתבעת 2 בדבר פיקוח עובד מטעמה על עבודות ההתקנה אשר בוצעו על ידה. בהקשר זה, כפי שצויין לעיל, הנתבעת 1 לא מצאה להביא העובד מטעמה אשר ביצע את ההתקנה מלכתחילה ולא תמכה טענתה בדבר פיקוח צמוד בעדות ישירה. מנגד הנתבעת 2 הזמינה לעדות וכן, הגישה פרטת עדות של העובד אשר ביצע הפיקוח מטעמה- מר יעקב כהן ועיון בפרטת עדותו מעלה כי הפיקוח אשר בוצע על ידי הנתבעת לא כלל פיקוח, הנחיה או השגחה על כל פעולה אשר בוצעה על ידי המתקין. בנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש בפיקוח כאמור בכדי ללמד על העדר רשלנות הנתבעת 1.
2. לאור האמור והמפורט וכן, לאור מצבור הראיות- הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבעת 2 ובהתאמה והנני קובעת כי אירוע הנזק בדירת מבוטחי התובעת, נובע מרשלנות הנתבעת 1 וכי משכך, יש להטיל לפתחה של הנתבעת 1 את החובה בשיבוב נזקיה של התובעת.

סוף דבר:

1. אשר על כן – הנני מחייבת את הנתבעת 1 להחזיר את כל התשלומים בהם נשאה הנתבעת 2 במסגרת הפשרה אליה הגיעו הצדדים עם התובעת ולחלופין לשבב את התובעת בגין כל נזקיה בהתאם לקבוע במסגרת הסכם הפשרה בין הנתבעות לבין התובעת .
2. נוסף, הנני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, כאשר בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שהצדדים השכילו להגיע להסדרי הדיון המפורטים לעיל.
3. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ו, 28 יולי 2016, בהעדר הצדדים.