<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד רנדה ח'ורי-סוסאן

הנאשם – נוכח

הסנגור – עו"ד אבי קורונל, מטעם הסנגוריה הציבורית

פרוטוקול

ע.ת. מס' 5, הגב' לילך ברקוביץ, מוזהרת לומר את האמת ומעידה:

ש.ת. אני מאשרת שביום 24/3/11, מסרתי עדות בתחנת משטרת שפרעם על אירוע שארע כחודשיים לפני זה. אני מאשרת שזאת ההודעה. כל מה שאמרתי במשטרה, זאת האמת.

ההודעה מתקבלת, בהסכמת הסנגור, כחלק מעדותה הראשית של העדה ומסומנת ת/7.

ש. אני מפנה אותך לעדות שלך, שורה 11, מדוע אמרת למתלוננת שהיא צריכה להיזהר מהנאשם?

ת. כי אני מאמינה שאדם לא קם בבוקר יום אחד ורוצח, יש סימני אזהרה לפני זה. אני מאוד נבהלתי, אז אמרתי לה שתיזהר ממנו.

ש.ת. אני עובדת סוציאלית במקצועי.

ש. שמעת איומים, אז מדוע לא דיווחת עליהם?

ת. לימור אמרה לי שהיא רוצה להתגרש באופן יפה, שאצלה זה יהיה אחרת ושהם יישארו חברים ושהיא לא תעשה עם זה משהו.

ש.ת. הכוונה שונה מסיפור הגירושין שאני עברתי עם בעלי לשעבר.

לסנגור בח.נ.:

ש. את מכירה את לימור הרבה זמן?

ת. כן. מגיל 12 ואני בת 40 עוד מעט.

ש.ת. אנחנו חברות טובות.

ש. בשיחה שתיארת, הנאשם בא ואמר ללימור "אם יהיה לך פרק ב' אני ארצח אותך", או שהיה ביניכם דו שיח? איפה ישבתם?

ת. ישבנו בחוץ. אני ישבתי עם הנאשם עוד קודם, ואז לימור באה מהעבודה והנאשם נכנס ויצא. ספציפית לאירוע הזה, הוא גם יצא לעשן סיגריה, כי ישבנו בחוץ כדי לעשן סיגריה. כשאני באה ללימור, אני יושבת בחוץ, כי אני מעשנת. אז מבחינתי, כנראה ישבנו הרבה זמן.

ש. מה המתלוננת אמרה לנאשם לפני שהוא אותה מילה שאת טוענת שהוא אמר?

ת. אני יכולה לצטט לך מה היה שם. הנאשם אמר "אני יודע מה לימור תקנה לי ליום ההולדת גיל 40", אז לימור אמרו "אני לא יודעת מה אני אקנה לך, אבל אני יודעת מה אתה תקנה לי". זה מה שהיה לפני לפני. אז הנאשם שאל אותה "מה"? והיא אמרה לו: "אתה תקנה לי חגורת צניעות". ואז הנאשם ענה: "אם יהיה לה פרק ב' בחיים או ילד, אני רוצח אותה".

ש. ולפני זה, באותו יום, בנוכחותך, הם לא דיברו על עניין של פרק ב' בחיים?

ת. לא. יכול להיות שלפני שלימור באה, אני והנאשם דיברנו על עניין של גירושין.

ש. אני מפנה אותך להודעה שלך, שורות 6 עד 10, שם את אומרת שהכל היה בחיוך. האם את מאשרת?

ת. כן.

ש. יכול להיות שהכל היה באווירה מבודחת?

ת. אני לא יכולה לדעת, כי על דבר כזה לא מתבדחים.

ש. כשמישהי אומרת למישהו "אני אמלוק לך את הביצים אם יהיה לך עוד ילד", האם זה אירוע שמבחינתך מדליק נורה אדומה וצריך לדווח עליו?

ת. כן. אם היא אמרה את זה, היא יכולה לדווח על זה. אני לא שמעתי את זה. זאת פעם ראשונה שאני שומעת את זה, לימור לא משתמשת במלים כאלה. זאת שפת רחוב ולימור לא משתמשת בשפה כזאת.

ש.ת. אני עובדת סוציאלית מזה כ- 12 שנה.

ש. את מטפלת באלימות?

ת. רק בנושא קשישים.

ש. למה לא דיווחת על אירוע כזה חמור, שלא מתבדחים עליו, בתור חברה טובה של לימור ומאוד קל לך לדווח?

ת. כי לימור ביקשה שלא אדווח. היא לא רצתה לקלקל את היחסים עם אריק.

לב"כ המאשימה בח.ח.:

ש. כששאלתי אותך למה לא דיווחת על אירוע במשטרה השבת שלימור רצתה לסיים את הגירושין בטוב. לעומת זאת, ענית לסנגור שלימור ביקשה ממך לא לדווח. מתי היא ביקשה ממך לא לדווח?

ת. כשזה התחיל. חודש בער ך לפני האירוע הזה, דיברנו איך זה יעבוד התהליך וכל מערכת היחסים עם האבא של הבנות ולימור אמרה שלא משנה מה, היא תשמור איתו על חברות טובה ועל יחסים טובים וזה היה הרושם שלי.

לסנגור ברשות ביהמ"ש:

ש. במהלך התקופה שהם החליטו להתגרש ועד שזה קרה, את הפנית את לימור לעו"ד מטעם הסיוע המשפטי?

ת. הפניתי אותה לעורכת דין שעובדת בהתנדבות בייעוץ משפטי מטעם אגודת "שי"ל" בטירת הכרמל. הם עובדים ביחד.

ב"כ המאשימה:

אבקש לפסוק לעדה הוצאות.

<#3#>

החלטה

אני מורה לשלם לעדה 200 ₪.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ז טבת תשע"ג, 30/12/2012 במעמד הנוכחים.

ע.ת. מס' 6, הגב' לימור כהן, מוזהרת לומר את האמת ומעידה:

ש.ת. הנאשם הוא בעלי. אנחנו נמצאים בהליכי גירושין.

ש. בתאריך 23/3/11, הגיעה אלייך משטרה הביתה והגשת תלונה בפני השוטר חי שטרית על אירוע שהיה באותו ערב. תספרי לביהמ"ש מה היה שבגינו הזמנת משטרה?

ת. באותו ערב הנאשם הגיע הביתה כדי להחזיר את חושן, שהייתה אז בת 9.5, מוקדם מהרגיל, אחרי שהוא תיאם זאת איתי. לפני כן פרצה בינינו מחלוקת בטלפון בנוגע להסדרי הראייה. הוא הביא אותה הביתה בסביבות השעה 18.30. אני הייתי בחניית הבית, הוא הגיע, החנה את הרכב שלו, אני נפרדתי מאדם שיצא מביתי, כפי שמסרתי בעדותי במשטרה, זה היה חוקר פרטי, ניגשתי לכיוון הרכב שלו, הוא נהג אז בשברולט לבנה של חב' העבודה "דפי-זהב", פתחתי את הדלת הימנית מאחורי המושב של הנהג כדי לקבל את הפנים של הילדה, הוא היה סוער, כועס, כי לפני כן בשיחה ובמחלוקת הוא קילל אותי, עד כדי כך שניתקתי את הפלאפון. פתחתי את הדלת כדי לקבל את פניה, ואז ממושב הנהג עם יד ימין שלו הוא הסתובב אלי עם האצבע ואמר לי: "אני אזיין אותך, אבל הבית הזה לא יהיה שלך". אני רוצה להוסיף, שאני רכשתי דירה בקרית מוצקין בידיעתו ובמעמדו בהסכם המכר. הוא היה שותף מלא. הוא עשה הכל ביודעין ומתוך הסכסוך שהתגלע בשל פרוץ משבר הגירושין, כל הזמן אויימתי שאני לא אקבל גט, קוללתי באוזני הילדות גם כן. הוא כל הזמן אמר לי שהבית הזה לא יהיה שלי. אני רוצה לציין שהוא אמר את זה כי בסוף חודש מרץ היינו אמורים להגיע לבית הדין הרבני ולאשר את הסכם הגירושין, שנחתם על ידינו ביודעין ולא תחת לחץ אצל עו"ד יוסי שוורצברג, שלקחנו אותו כעו"ד מגשר. ככל שהתאריך הקובע לאישור ההסכם בבית הדין הרבני היה קרוב, כך הוא המשיך להבהיל, לאיים, לקלל ולפגוע בי.

ש. תספרי מה היה אחרי שהלכת כדי לקחת את הילדה מבעלך ב- 23/3/11?

ת. אחרי שהוא אמר את מה שאמרתי מקודם, שהוא קילל, עליתי הביתה עם הילדה, נעלתי את דלת הברזל כמו שאני עושה תמיד. אני הייתי במטבח, הילדה הייתה בפינת האוכל ושאלתי אותה אם היא רוצה לשתות משהו חם, כי הרגשתי טובה מבוהלת, לפתע נשמעה דפיקת דלת חזקה על דלת הברזל, שאלתי מייד מי זה וחושן אמרה "זה אבא". בדלת הברזל יש צוהר, חלון זכוכית קטן, בגודל של פנים. ביקשתי מחושן לא לפתוח את הדלת, כי הייתי מאוד מבוהלת מעצם הדפיקה ומעצם האמירה שלו בחניה ובכלל לאורך כל אותו יום ואותה תקופה. ניגשתי לדלת, ושאלתי אותו דרך הצוהר מה הוא רוצה. הוא אמר שהוא רוצה להיכנס ואני סירבתי לתת לו להיכנס, כי ראיתי את המבט שלו ומאוד מאוד נבהלתי. אני מכירה אותו, מכירה את ארשת הפנים הכעוסה שלו והעצבנית שהוא מאבד שליטה. סירבתי לפתוח לו את הדלת והוא אמר לי "את תשלמי על זה". אמרתי לו שאני מבקשת שיפסיק לאיים ושאין לו שום סיבה להיות פה. שאלתי אותו מה הוא רוצה והוא אמר לי "תני לי להיכנס". סירבתי ואמרתי לו שאני לא נותנת לו להיכנס כי הוא מפחיד אותי ומה הוא רוצה. הוא אמר לי שיש לו דברים בבית, ואני אמרתי שאין לו שום דבר בבית, כי כשהוא עזב את הדירה הוא לקח את כל הדברים. סירבתי לתת לו להיכנס. שאלתי אותו שוב מה הוא רוצה, ואז הוא אמר שהוא רוצה את מס' הטלפון של עוה"ד המגשר, כדי להודיע לו שהוא לא מתכוון להגיע לדיון בביה"ד הרבני. אמרתי לו שאם כך, יש לי את ה מספר בנייד ואני אתן לו. לקחתי את הנייד, ניסיתי להוציא את המספר, היה לי אז קוד נעילה ומרוב בהלה ופחד ננעלו לי המקשים. הוא המשיך ואמר שאני אתן לו להיכנס ואמר לי "אך לימור, את תשלמי על זה". ואז הילדה שלנו חושן הייתה במעמד הזה. היא גם הייתה מבוהלת מאוד, מפוחדת, היא בכתה. הוא מחוץ לדלת ואני מתוך הבית ביקשנו ממנה לעלות למעלה לקומת החדרים, היא החלה לעלות, אמרתי לו "אריק אתה מפחיד אותי, תלך מכאן", ואז ביקשתי ממנו את המפתחות לדירה, שאת המפתחות האלה הוא היה צריך להחזיר לי כשהוא יצא מהבית והוא סירב. הוא יצא מהבית בחודש מרץ 2011. אני לא זוכרת את היום המדויק. באותו רגע הוא שלף את צרור המפתחות שהיה לו ביד ופתח את דלת הבית. כנראה אני נתתי לו תזכורת שיש לו מפתח בצרור, בזה שאמרתי לו שאני מבקשת את המפתח. אני עמדתי מאחורי הדלת ומשם נוהל המו"מ, הוויכוח הזה. אפילו לא דיון. הוא פתח את הדלת כשאני מאחוריה והוא רואה אותי. הוא פתח את הדלת בחוזקה על פניי. אני קיבלתי מכה חזקה באף, הוא דחף אותי והתקדם לעבר גרם המדרגות מרחק של כמה צעדים, כשאני מנסה לתפוס אותו בכתפיים ולמנוע ממנו להיכנס והוא תופס אותי גם בכתפיים ואנחנו מתקדמים לגרם המדרגות, כשתוך כדי חושן יורדת במדרגות, ממשיכה לבכות ואני אומרת לנאשם "תלך או שאני אקרא למשטרה, אני אתן לך את הכל, תצא מפה". באותו רגע חושן, שעמדה לשמאלי, החלה לקפוץ "אמא, אבא, די". היא כ"כ נבהלה. כנראה שזה מה שאולי תפס אותו, הוא התקדם חזרה לכיוון הדלת, הכניס את הפרצוף שלו לתוך הפרצות שלי ואמר לי "זונה, מזדיינת" וירק לי יריקות שלא מרחק של כמה סנטימטר מהפרצוף שלי. יש לי תמונות שצילמתי את עצמי באמצעות הפלאפון מיד אחרי שהוא יצא. תוך כדי שהוא יוצא, אני סגרתי את הדלת, הוא הסתובב אלי ואמר לי "את תחיי בפחד". אני הייתי בתדהמה גדולה. הילדה, חושן, שכבר הייתה למטה וראתה את הסצנה הזאת, בכתה. ניסיתי לגשת ולחבק אותה (העדה בוכה), היא התקשתה להכיל את מה שקרה. אני הלכתי לשטוף את הפנים שלי. יש לי כאן תמונה שאני עוד עם הרוק שלו על הפרוף שלי. כשחזרתי לכיוונה, הטלפון שלה צלצל וזה היה הוא. כשהם סיימנו את השיחה, שלא הייתה ארוכה בכלל, שאלתי אותה מה הוא רצה? והיא אמרה שאבא התנצל ואמר שמה שהילדה ראתה היא לא הייתה צריכה לראות ואני אמרתי לה שטוב שהוא התנצל באוזניה.

ש. איזה עוד אירועי אלימות היו ביניכם חוץ מהמקרה של ה- 23/3/11, שסיפרת עליהם בחקירתך במשטרה?

ת. היו עוד שני אירועים קודמים, שעליהם העדתי במשטרה. אחד מהם היה בחודש ינואר, לא זוכרת תאריך מדויק ואחד היה בפברואר. היה גם האירוע שבו הוא איים לרצוח אותי. היו שלושה אירועים חוץ מהאירוע הנוכחי. שניים של תקיפה פיזית ואחד של איומים ברצח.

ש. מה היה בסוף ינואר 2011?

ת. פרצה בינינו מחלוקת בנושא גובה המזונות. הנאשם ניהל שיחה עם אבא שלו וכשאני שאלתי מה היה בשיחה, הוא אמר לי שאבא שלו אמר לו שהוא לא ישלם לנו יותר מ- 2,500 ₪ מזונות ואני אמרתי לו "תגיד לאבא שלך, הטיפש הזה", באותו רגע הוא דחף אותי, אני עפתי ונתמכתי בעמוד המדרגות. אריה נכנס לחדר המחשב ונעל את עצמו. הבנות היו בסלון והיו עדות לאירוע, שתי הבנות: חושן וחן. ניגשתי לחדר המחשב, ניסיתי לפתוח את הדלת, אבל הדלת הייתה נעולה. ביקשתי ממנו לפתוח את הדלת וכשהוא לא פתח, הייתי כ"כ כ"כ כאובה והמומה מההשפלה והפגיעה, פרצתי את הדלת ברגל, שברתי את המנעול, מעץ דק. דלת עץ. אריק היה בפנים, הוא ישב על כסא המחשב, לבש טרנינג כחול, ניגשתי אליו ותפסתי אותו בכתפיים, בטרנינג ואמרתי לו "שלא תעיז לגעת בי". הוא גיחך. אני יצאתי מהחדר, אולי היו בינינו שם מלים על אבא שלו, או משהו, אני כבר לא זוכרת. אני זוכרת שזה היה קצר מאוד. יצאתי, לקחתי את הבנות שלי ונסעתי לחיפה לאחי וגיסתי. כשהגעתי לאחי וגיסתי, סיפרתי להם כבר בדרך מה קרה. כשהייתי אצלם, אפילו התנהלה שיחת טלפון בינם לבינו, כשבשיחה הזאת הם אמרו לו שלא ירים עליי ידיים. היה להם המשך שיחה. אני רוצה לציין, שמערכת היחסים מאז ומתמיד ויותר מכך גם במשבר הגירושין הייתה מצוינת בין אחי ואשתו לבין אריק ואלי. הם באו ממקום ניטראלי ואחראי.

זה היה האירוע של ינואר.

ש. מדוע לא אמרת במשטרה שסיפרת על כך לאחיך ולגיסתך?

ת. שאלה טובה. גם אני שאלתי את עצמי אחרי זה. כנראה, באמת, מתוך המצוקה, הבלבול, להיות בסיטואציה כזאתי וגם מתוך מקום להגן על הילדות, לא רציתי שהדברים האלה, שהמשבר הזה יגמר בצורה קשה. הוא גם ככה היה קשה מהרגע שביקשתי להתגרש, מהרגע הראשון. זאת פעם ראשונה שאני נמצאת בסיטואציה כזו ולכן לא חשבתי למסור את השמות של אחי וגיסתי ולאחר מכן של עוד אנשים שידעו על התקיפה שלו.

ש. מה היה ב- 5 לפברואר 2011?

ת. זה היה יום שבת. שוב, מריבה בין אריק לביני בבית על הגירושין. אני התלבשתי בחדר, התארגנתי כדי לצאת לארוחת שבת אצל הוריו כאשר כל המשפחה שלו מוזמנת. התלבשתי בחדר, הוא עלה, הסתרתי את גופי והוא לעג לי. זה היה בנוכחות חן, בחדר השינה שלנו. הוא אמר לי "מה את מסתובבת", כי סובבתי את הגוף שלי, לא רציתי שהוא יראה אותי מתלבשת והוא אמר לי "עוד מעט כולם יגעו בציצי הזה". חן יצאה מהחדר. התביישתי בשבילה ובשביל עצמי, אז אמרתי לה שאני מתלבשת כדי ללכת להורים שלו, כי אני חייבת לנשום אוויר. חנוק לי בבית. הוא אמר לי "את לא באה להורים שלי". אמרתי לו שאני כן באה להורים שלו, הוא לקח את הטלפון הנייד ליד המיטה שלנו, בצד שלי וצלצל להוריו והוא אמר לי "הם לא עונים". הודעתי לו שאני הולכת להורים שלו. הוא יצא מהחדר, אני סיימתי להתלבש, ירדתי לקומה התחתונה, לקחתי את התיק שלי ואת המפתחות של הרכב וירדתי לאוטו. הוא לא היה בבית, הוא היה בחניה. נכנסתי לחדר שלי, הוא סידר את הרכב שלו שחנה משמאל לרכב שלי. הבנות נכנסו, חושן הייתה מאחורי, חן הייתה מצד ימין, הוא ניגש לאוטו ושאל אותי "לאן את חושבת שאת נוסעת" ועניתי לו: "להורים שלך". זה היה כשהדלת של הרכב שלי הייתה פתוחה כי הוא עמד ליד הרכב שלו שחנה משמאל לרכב שלי, הוא החזיק את הדלת של הרכב שלי עם רגל ויד שמאל, הוא התכופף לתוך האוטו ונתן לי סטירה עם יד ימין שלו בלחי שמאל שלי, בנוכחות הבנות. ניסיתי לסגור את הדלת, עדיין הרגל שלו הייתה שם. אמרתי לו שייתן לי לנסוע. הוא הזיז את הרגל שלו, סגרתי את הדלת, יצאתי רוורס, חושן אמרה לי "אמא, אני רוצה את אבא, אני רוצה להיות עם אבא", עצרתי ואמרתי לה שהיא יכולה לרדת ולהיות עם אבא ושאבא בא עוד מעט לסבתא ומה היא רוצה לעשות. היא ביקשה לנסוע איתי. יצאתי מהרחוב ונסעתי לכיוון היציאה ממצפה עדי כשהבנות באוטו איתי, כשחושן אני רוצה לציין נתקפה בקוצר נשימה (המתלוננת מדגימה), בעיקול, אני זוכרת שזאת הייתה הפעם הראשונה שהסתובבתי לראות את הפרצוף של הילדות ואמרתי להן "בנות תירגעו. מה שקרה לא היה צריך לקרות ולא הייתן צריכות לראות את זה". נסעתי לתחנת הדלק בשפרעם כדי לקנות לי קופסת סיגריות ונסעתי להוריו שמתגוררים אף הם בישוב עדי. חזרתי לתוך עדי כשאני לא יודעת אם הוא מגיע או לא מגיע. אני רוצה רגע לציין, נזכרתי, שתוך כדי העימות הזה באוטו, הוא אמר לי "ניסע באוטו אחד" ואמרתי לו שאני לא רוצה לנסוע איתו, כי אח"כ היינו אמורים לנסוע להורים שלי בחיפה אחה"צ. אמרתי לו שאני לא רוצה לנסוע איתו, שאני רוצה לנסוע ברכב שלי.

ש. חוץ משני אירועי האלימות הפיזיים האלה, היה עוד אירוע של אלימות מילולית. את זוכרת מתי זה היה?

ת. זה היה ביום ראשון, אם אני לא טועה חודש פברואר 2011, חזרתי מהעבודה בסביבות השעה 16.00, הבנות היו בבית. לילך חברה שלי הגיעה אלי עם הבן שלה לאחר שתאמנו. אריק גם היה בבית ואז היה בינינו דיבור בין שלושתנו, ואריק בא ואמר "אני יודע מה תקני לי מתנה ליום הולדת או לגירושין. מה תקני לי או אני יודע מה, משהו מתנה", כי הוא עמד לחגוג יום-הולדת כמה חודשים לאחר מכן. אני עניתי לו שאני יודעת מה הוא יקנה לי "אתה תקנה לי חגרות צניעות", ואז הוא אמר לי ולילך שישבה שם איתי "אם יהיה לך פרק ב' ותביאי עוד ילדים לעולם, אני נשבע שלך יהיה פה רצח". מאוד נבהלתי. אני ישבתי על הספה בצד ימין ולילך ישבה לשמאלי, הוא הסתובב בסלון שם ממולנו, בהליכה זחוחה וכך הוא דיבר בטון הזה.

ש. מה הרגשת בעקבות אותה אמירה שלו?

ת. שוב פחד. פחד על החיים שלי.

ש. למה לא התלוננת אחרי אותו אירוע?

ת. לא רציתי להסלים את המצב. רציתי לגמור בשקט לטובת הילדות, לטובת כולנו.

ש. נשאלת אם את מוכנה שהבנות שלך יעידו במשטרה ואת סירבת. מדוע סירבת?

ת. אני לא רציתי כמבוגר אחראי להעמיד את הבנות שלי במצב נפשי כ"כ קשה, כשהן צריכות להעיד נגד אבא שלהן, וגם כיועצת בי"ס שלצערי הרב יודעת מהן חקירות ילדים. לא רציתי שהבנות שלי תעבורנה את זה.

ש. הנאשם, בחקירתו במשטרה טען בכל הנוגע לשיחה שהתנהלה מול החברה שלך לילך, כי כל זה היה ברוח טובה ושאת התחלת ואמרת לו "אני אמלוק לך את הביצים אם תחשוב להביא עוד ילדים" ובתגובה לכך הוא ענה לך את שענה. מה את אומרת על כך?

ת. זה שקר. אני רוצה לומר שהוא מוסיף חטא על פשע.

ש. את אמרת שב- 23/3/11, כאשר הנאשם הביא את הבת שלכם חושן, את הלכת לכיוון הרכב, היה מישהו בחוץ שנפרדת ממנו. מי הבחור הזה?

ת. זה היה חוקר פרטי.

ש. לאיזה צורך היה החוקר הפרטי?

ת. לצורך בדיקה בבית של האזנות, מצלמות, כי אריק הודה בפניי שהוא שם תוכנת ריגול במחשב ודיבר על דברים שהוא הוציא מהמחשב שהתכתבתי ואני לא הייתי מוכנה שהוא ימשיך לחדור לפרטיות שלי, כי ידעתי שהוא מסתובב בבית כשאני לא נמצאת בו, כי היה לו מפתח כל אותה תקופה, מהרגע שהוא יצא מהבית.

ש. הנאשם טען במשטרה כי תוכנת הריגול במחשב הושמה בידיעתך על מנת לבדוק לאן גולשים?

ת. זה לא נכון. הוא הודה בפניי שהוא התקין אותה. אני גם ראיתי בכרטיס האשראי שהוא רכש דברים מחברה שנקראת "פתרונות איי.די". כששאלתי אותו מה זה, הוא אמר לי שהוא רכש דברים והוא רכש טייפ מנהלים, שהיה בכוונתו לשים ברכב שלי ובסוף הוא לא שם.

ש. איך עלית על הרכישה שהוא ביצע מחב' "פתרונות איי.די?

ת. כשאנחנו סגרנו את החשבון המשותף שלנו וקיבלתי אח"כ את הפלט של כרטיס האשראי, גיליתי רכישות שלא היו מוכרות לי. זה היה בכרטיס אשראי שלו, שירד מהחשבון המשותף וכששאלתי אותו לפשרן של הרכישות האלה, אז הוא אמר את הדברים.

ש. אני מציגה בפנייך את החלק הזה של הרכישות בכרטיס האשראי. זה כרטיס האשראי שממנו הסקת שבוצעו רכישות של מכשירי האזנה או הקלטה כלשהם?

ת. כן.

ב"כ המאשימה:

אבקש להגיש את המסמך. מתקבל ומסומן ת/8.

העדה ממשיכה:

באותו יום, כשהחוקר הפרטי היה בבית, מצאתי מכשיר לא מוכר בחדר השינה, במגרה, בצד שלו. הגשתי את זה למשטרה והיא לקחה את זה.

ש. באירוע מיום 5/2/11, טען הנאשם כי הוא ביקש ממך לנסוע ביחד איתכם ברכב ושאת התנגדת לכך וסגרת את דלת הנהג על זרוע יד ימין שלו. מה יש לך לומר על זה?

ת. אני רוצה להבין, האם את שואלת אותי האם הוא ביקש ממני לנסוע איתי ושאני סגרתי את הדלת על היד שלו? לא היה. הוא רצה שניסע יחד באוטו שלו. לא סגרתי את הדלת על היד שלו.

ש. הנאשם טען בחקירתו במשטרה שבאירוע מיום 23/3/11, הוא לא פתח את הדלת בפראות ושאם את נפגעת, זה לא היה בזדון. תסבירי לביהמ"ש מה את אומרת על כך אם זה היה בזדון או לא בזדון.

ת. הוא איים , הוא הפחיד, הוא ראה אותי מהדלת. והוא פתח אותה עליי ביודעין שאני מאחורי הדלת. הוא ראה אותי. הוא דיבר איתי. איך הוא יכול לטעון כזה דבר?

ש. איפה היתה הילדה חושן באותו רגע שהוא פתח את הדלת?

ת. היא היתה בבית.

ש. באיזה מקום בדיוק בבית ובאיזה מרחק מהדלת?

ת. כמדומני, היא היתה במרחב שלנו. אני לא יודעת לאמוד את המרחק ואולי היא היתה באותו רגע במדרגות. אני כרגע מתקשה לרענן את זכרוני באשר למקום המדוייק בו היא היתה. סליחה. אני נזכרתי. היא היתה לידינו. ואז היא עלתה למעלה כי שלחנו אותה. כשהוא פרץ ודחף והגיע לגרם המדרגות, רק אז היא ירדה.

ש. הנאשם טוען שבכל הנוגע למשפט שהוא אמר לך באירוע של ה- 23/3 שאת תצטערי על כך אם יהיה לך פרק ב' בחיים, הוא אמר שהוא המשיך את המשפט בכך שהתכוון שהוא לא יעזור לך בקניית הבית. מה יש לך להגיד על זה?

ת. הוא לא אמר לי שהוא לא יעזור לי בקניית הבית. כמו שציינתי קודם הוא אמר באוטו שהוא הוריד את חושן "אני אזיין אותך אבל הבית הזה לא יהיה שלך".

ש. הנאשם טען בחקירתו במשטרה כי הוא לא תקף אותך אלא את זו שהדפת אותו וניסית למנוע ממנו להיכנס לבית. מה יש לך להגיד על זה?

ת. הוא דחף אותי כשהוא פתח את הדלת עליי. הוא תפס אותי בכתפיים ואני תפסתי אותו בכתפיים עד לגרם המדרגות כי פחדתי וניסיתי למנוע ממנו להיכנס אחרי שהוא פרץ לדירה.

ש. מה נגרם לך כתוצאה מזה שהדלת פגעה לך באף?

ת. נגרמה לי חבלה. האף שלי התנפח מצד ימין, היה לי אדום, חלק תחתון מתחת לעין ימין היה חבול. הלכתי לעשות צילום. לא מצאו בו שבר.

ש. את ציינת היום בעדותך שאת צילמת את עצמך באמצעות הפלאפון . פיתחת את התמונות?

ת. כן.

ש. מדוע לא הבאת התמונות למשטרה?

ת. כי לא רציתי להסלים את המצב.

ב"כ המאשימה:

אבקש להגיש את התמונות. אציין שרק היום נודע לי על קיומן של התמונות . מסרתי אותן לעיון הסניגור לפני תחילת הישיבה היום

הסניגור:

אני מתנגד להגשת התמונות. הן לא היו בחומר החקירה שהוצג לעיוני.

<#5#>

החלטה

אינני מתיר את הגשת התמונות.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ז טבת תשע"ג, 30/12/2012 במעמד הנוכחים.

לסנגור בח.נ.:

ש. את והנאשם נמצאים בסכסוך גירושין. נכון?

ת. אנחנו נמצאים בהליך גירושין.

ש. אפשר לקרוא לזה גם סכסוך. אתם לא מסכימים.

ת. נכון.

ש. את הגשת כמה תביעות נגד הנאשם.

ת. נכון.

ש. אחת מהתביעות שהגשת נמצאת בביה"ד הרבני. נכון?

ת. נכון.

ש. בביה"ד הרבני את תובעת את הכתובה על סך מליון ₪.

ת. נכון.

ש. תאשרי לי בבקשה שהעילה לתביעת הכתובה היא האלימות בתיק בו אנו נמצאים כרגע.

ת. אני לא מסכימה איתך.

ש. אז מה העילה להגשת התביעה?

ת. אני לא עורכת דין. אני עומדת על זכותי לקיים את מה שמגיע לי ובמסגרת תביעת התביעה בבית הדין הרבני, תביעת הכתובה, נושא האלימות הוא סעיף אחד מתוך עוד כמה סעיפים שאני טוענת באמצעות העו"ד שלי בגין הכתובה והם: הברחות כספים, התעללות נפשית, ויחסים לא נאמנים של הנאשם לאורך השנים. כך שהתביעה על האלימות היא חלק מתביעת הכתובה.

ש. את גם תבעת בבימ"ש לענייני משפחה את אכיפת הסכם הגירושין?

ת. בתחילת ההליך אני תבעתי. אני רוצה לציין שאני לא תובעת. הכל עושים עורכי הדין. זה היה בתחילת התהליך. את הסכם הגירושין שהיה חתום על ידינו ביודעין, לא בכפייה ולא תחת לחץ תבעתי אותו על מנת לקבל אישור עליו בתוקף.

ש. את יכולה לספר לביהמ"ש מה קרה כתוצאה מזה שאריק סירב להגיע ולאשר את ההסכם בביה"ד הרבני או לחילופין לחתום על מסמך ויתור לבנק. נפגעת מזה כלכלית?

ת. נגרם לי נזק כלכלי ואני לא הגשתי שום תביעת נזיקין בנושא עד היום.

ש. אז אכיפת ההסכם שרצית לעשות זה כדי לצמצם את הנזק הכלכלי?

ת. לא. אכיפת ההסכם היתה על מנת להביא כמו שאומרים "בא לציון גואל", לסיים את הפרשה .

ש. אני מבין שנוצר משבר ביחסי הזוגיות ביניכם והתחלתם לדבר כנראה על גירושין. מתי עלה העניין של הגירושין?

ת. סביב ינואר 2011.

ש. תאשרי לי שהסכמתם שאת הגירושין האלה תעשו בצורה יפה לא עם עורכי דין. נכון?

ת. לא מדוייק.

ש. מה כן מדוייק?

ת. תמיד היתה מחלוקת על אופן הדברים שדרכם נבצע את הליך הגירושין. לקח לי זמן עד שאריק הסכים להגיע למגשר ועד ששם הוא הביא 90% מההסכם שהוא חיבר ורצה שהוא ייחתם בינינו.

ש. אריק חיבר את ההסכם?

ת. כן.

ש. מי הציע את המגשר?

ת. אני הצעתי את המגשר ועד שאריק הסכים לקח זמן.

ש. בתקופה הזו פנית ליועצים מקצועיים, עורכי דין, לבדוק מה הזכויות שלך?

ת. רק דרך האינטרנט. ניסיתי לקרוא את הזכויות שלי. היתה פעם אחת שבה התייעצתי באופן טלפוני עם עו"ד בנוגע לכספים שהוסתרו ממני במשך השנים.

ש. כמה שנים אתם נשואים?

ת. אנחנו נשואים משנת 1996.

ש. הבנתי שאת מורה.

ת. לא. אני יועצת חינוכית.

ש. מה זה העבודה הזו? למשל האם ילדים שחווים אלימות בבית אמורים לבוא אלייך?

ת. תפקידי כיועצת חינוכית זה לטפל בכל נושא הפרט גם בהיבט המערכתי ויש מצבים שילדים שנפגעים כל פגיעה שהיא מינית, פיזית, הזנחה, כלכלית מאחר ואני באה במגע עם רשויות הרווחה, שירות פסיכולוגי, מחלקת חינוך בעיר, יש פעמים שמידע כזה מובא אליי.

ש. את גם מרצה לילדים בנושא חלילה אם עברו פגיעות, התעללויות בין במשפחה ובין בבית הספר, את מעבירה סדנאות כאלה?

ת. אני לא מחזיקה בתואר מרצה. אבל מתוך שיעורי כישורי החיים שאני מלמדת, אחת לשנה ישנו נושא מרכזי, הכוונה לאלימות, שמחובתנו תחת חוק משרד החינוך לדון בו בפני תלמידי בית הספר כפי שנעשה בכל מדינת ישראל.

ש. איך את מסבירה לביהמ"ש שאת אמונה והעבודה שלך היא מול גורמי רווחה, מחנכת ילדים לדווח על פגיעות שעוברים ואת לא מדווחת למשטרה ו/או למישהו אחר בכלל על מה שאת חווה לטענתך?

ת. אני מבינה את הקו שאותו אתה מנחה. פניתי לפסיכולוגית בית הספר יום למחרת איום הרצח ותיארתי בפניה את מה שאריק אמר. היא היתה זו שמייד אמרה לי לפנות למשטרה ולא לזלזל בכך ואני אמרתי לה וזאת היתה האמונה שלי וזו התשובה שלי שאני לא רוצה לפגוע בילדות, לא רוצה להיכנס למערך קשה. אני גם התביישתי. התביישתי שאני שמטפלת במקרים כאלה והכתובת מרכזית ומשמעותית בעבודה שלי מזה 15 שנה, חווה את מה שאני חוויתי וכן אני לוקחת אחריות על זה שלא פניתי מהפעם הראשונה למרות שהודעתי לנאשם וגם המשפחה שלי אמרה לו שאני אלך למשטרה, אני לוקחת אחריות כי לקחתי פה סיכון.

ש. כששאלו אותך במשטרה , את אמרת שלא דיווחת לאף אחד. אז כן דיווחת לפסיכולוגית?

ת. מה אני לא דיווחתי? על מה? היו כמה חקירות במשטרה.

ש. אני מפנה אותך להודעתך מיום 23/3/11 שורות 6 – 7. אמרת "אני עד היום לא התלוננתי על כך שקיבלתי מאריה מכות ודחיפות ואיומים כי פחדתי". האם לאור מה שאמרת היום שלא הזכרת אפילו פעם אחת פחד ותירצת את זה שלא פנית למשטרה ברצון שלך לא להסלים את המאבק, שהכל יהיה רגוע, שהכל יעבור בשלום, לא ציינת פעם אחת שפחדת. מה נכון? פחדת או לא רצית להסלים?

ת. כל האוירה שהייתי שרויה תחתיה היתה אוירה של פחד בין אם זה פחד מהאיומים, בין אם זה הפחד לפגוע בבנות תחת החשיפה ובין אם זה פחד להגיש תלונה .

ש. מה קרה ביום 23/3/11 שאמרת היום אני כבר מגישה תלונה. מה היה האירוע הזה שונה מהאירועים האחרים שעליהם העדת היום?

ת. הרגשתי שיש מולי אדם שאני לא מכירה בהתנהגות שלו. הפחד הזה שגואה , שגאה בנפש שלי. אני לא יכולה לתאר אותו. כל הגוף שלי רעד וזה הגיע לסף שכבר לא יכולתי לשאת יותר. אני חששתי לחיי. חששתי באותו הערב של ה- 23/3/11 הארור הזה. חששתי לחיי יותר מתמיד כי ראיתי את הדמות הזו של אריק בשיא כיעורה .

ש. יותר מכוער מהמקרים הקודמים?

ת. אני לא מדדתי אותם. אני רק יכולה להגיד שהם היו נדבך על נדבך שהעלו לכאלה עוצמות את הפחד שבאותו רגע אמרתי די. אני צריכה לשמור על עצמי ועל החיים שלי כי יש פה שתי ילדות שצריך לגדל אותן.

ש. לאותה פסיכולוגית בבית הספר, סיפרת גם על האירועים האחרים שהיו או רק על האיום המילולי?

ת. אני זוכרת שסיפרתי לה בפרט על האירוע הזה.

ש. מה שמה של הפסיכולוגית?

ת. חיה הורניק, היתה בזמנו בבית ספר גורדון בקרית אתא.

ש. מה זה "בפרט על האירוע הזה"?

ת. היא היתה שותפה לחוויות ולמשבר שאני עוברת ועל האירוע הזה סיפרתי לה בפרט. בפרטים כפי שהוא היה.

ש. וכששאלו אותך בהודעתך השניה מיום 24/3/11 בעמ' 3, שורה 74, למה לא התלוננת עוד מהמקרה הראשון שהיה עם בעלך ואת אמרת שהתערבו בני משפחה וניסו להרגיע את המצב. למה לא מצאת לנכון, אמרת שפנית לבני משפחה, למה לא ציינת את השם של הפסיכולוגית שהיתה שותפה לאותו סוד ששמרת.

ת. אני התייחסתי לשאלה של החוקר למה לא התלוננתי בעבר.

ש. כן. זה מה שנשאלת. סיפרת לחוקר שפנית לבני משפחה. למה לא סיפרת לו שפנית גם לפסיכולוגית?

ת. מתוך סערת הרגשות של הפחד, ייתכן באמת שלא מסרתי את זה.

ש. ישבת עם התובעת לפני העדות היום?

ת. כן. היום בבוקר.

ש. סיפרת לה על הפסיכולוגית הזו שידעה מהאירוע?

ת. היום סיפרתי לה.

ש. את בטוחה?

ת. כן. בחדרה באופן אישי, היא ואני, תיארתי בפניה. לא ציינתי את שמה של הפסיכולוגית אבל כן ציינתי בפניה שתיארתי את זה בפני פסיכולוגית בית הספר ביום למחרת.

ש. את בטוחה שאמרת את זה היום לתובעת?

ת. כן. אמרתי את זה לתובעת רנדה.

ב"כ המאשימה:

אני שוחחתי היום עם העדה במשך שעה וחצי, במשרדי בשלוחה בעכו. אני לא זוכרת שהיא אמרה לי שהיא סיפרה את זה לפסיכולוגית.

העדה ממשיכה:

ש. אני אציג לך את הסיבה שבגללה, לדעתי, התלוננת במשטרה באותו יום. אני מצטט לך מהודעתך מיום 24/3/11 משורה 21 וכך את אומרת "אני רוצה לציין שאני רכשתי דירה בקרית מוצקין ובעלי אריה מאיים שלא יתן לי גט או יחתום על מסמך ויתור בבנק לצורך המשכנתא . לציין שאני רכשתי את הבית במוצקין ביום 28/2/11 מכספי חלוקת הממון שהיה ביני לבין בעלי" ואני אומר לך שברגע שהבנתי מהנאשם שהוא מתכוון "להבריז" מההסכם הזה, לא בא לו על ההסכם הזה והוא תקע אותך עם חוזה בלי דירה, בלי כלום, את החלטת לאור התייעצויות ושיטוטים באינטרנט לגבי המצב הזה, שהדבר הכי טוב זה ללחוץ את הנאשם דרך תלונה במשטרה ומעצרו. מה את אומרת על זה?

ת. עצוב לי מאוד לשמוע שזו דעתך. אסביר למה. אני חולקת על כך שדעתך מראה איזה שהיא מגמה שאני עשיתי את ההליך הזה משיקולים כלכליים. אני לא מאחלת לאף אחד שיקר ללבך אי פעם לחוש את הפחד , את התחושות שאתה מפחד לחיות כי אתה נמצא תחת איומים ומכות. אני יודעת שאני הותקפתי ואויימתי על ידו (העדה מצביעה על הנאשם). כל מה שאני אומרת זה מה שהיה. אני עומדת כאן עם אחריות לכך שהייתי חייבת לפעול כדי להציל את חיי ולגמור את האלימות והאיומים שלהם הייתי נתונה והוא יודע אותם. הוא יודע אותם בתוך תוכו היטב. וחבל לי שהוא נמנע מלקחת אחריות כשם שאני מוכנה לקחת אחריות על כך שלא פניתי בזמן אבל זה היה ממקום שרציתי לגמור ותראה איפה אנחנו נמצאים אחרי כמה זמן.

ש. בתקופה מינואר למרץ שהחלטת להתלונן את והנאשם הייתם קרובים. למשל, את הדירה שהתכוונת לרכוש, את מי לקחת לראות?

ת. את אחי, את המתווך ואת הנאשם.

ש. כמה פעמים היית עם הנאשם לחפש דירות?

ת. אני לא זוכרת כמה פעמים אבל זה היה יותר מפעם אחת אבל פחות מאצבעות כף יד אחת. אני מצאתי את הדירה הזו והנאשם כמי שעסק אז גם בתחום הנדל"ן הציע לעזור .

ש. כמה פעמים היית אצלו ביחידת הדיור בה הוא התגורר, לאחר שהוא עזב את הבית?

ת. לא ספרתי. הגעתי לשם כשהצטרכתי על מנת לאסוף את הבנות או להביא משהו וכן, היו פעמים שאפילו הבאתי לו דברי מזון ושטפתי כלים כשם שהוא מהרגע שיצא מהבית הוזמן והיה אצלי בדירה ואכל מארוחת הצהריים שהכנתי לבני המשפחה ואפילו היתה שבת שבה הוא בא ואכל איתנו, אם זה היה בתקופת החורף הוא ישב אצלנו עם הבנות ואכל. היו פעמים.

ש. וכל אותה תקופה את בפחד נוראי ממנו? איך את מסבירה לביהמ"ש את אותו פחד קיומי שאת מתארת, עם זה ששטפת לו כלים, הבאת אוכל, ישבתם יחד. האם הוא הכריח אותך לעשות את זה?

ת. הנאשם כל פעם שהיה נתקף בזעם והיה מרגיש את הבהלה כי הייתי אומרת לו אותה כל הזמן, היה מביע חרטה, היה בוכה. הוא אמר כמה פעמים שאין לו חיים בלעדיי ושהוא לא רוצה להתגרש ושהוא אוהב אותי ושהוא אוהב את הבנות ושהוא לא יכול לוותר עליי. זו פעם ראשונה שאני יכולה להגיד את זה ולהסתכל עליו כי אני מרגישה מוגנת. כל אותה תקופה לצד הפחדים והאיומים כשם שזה כתוב בהודעות שלי במשטרה סיפרתי למשפחה. הם היו הכתובת. הם היו הכותל שלי. הם עזרו לי או ניסו לעזור לי וכן. היו בינינו יחסי תקשורת אבל היו המון ניתוקי טלפונים, הפחדות ושימוש בדברים מתוך ההסכם שלא היו כהווייתם. כל הזמן חייתי בפחד גם לצד זה שביקרתי אותו כי הוא נתן לי להרגיש שהוא מתחרט, לא יעשה את זה יותר, הו אם גם אמר. גם אמא שלו ידעה על הסטירה שהוא נתן לי והוא כעס עליה שהיא אמרה לי שהגיעה לי הסטירה שהוא נתן לי והיא התנצלה באוזניו. את זה אני יודעת מפיו. הוא אמר לי את זה. לא שמעתי את ההתנצלות מפיה של האמא עצמה.

ש. ואת זה שמגיע לך הסטירה שמעת מהאמא?

ת. כן.

ש. איך האמא ידעה שהוא נתן לך סטירה?

ת. אני סיפרתי לה בשיחת טלפון ואז היא אמרה לי שהגיע לי.

ש. אני מפנה אותך להודעה שלך מיום 24/3/11 עמ' 2 משורה 55. אני מקריא לך. "...אני ניסיתי לסגור את דלת הנהג על מנת לנסוע ואז הוא בנוכחות הבנות שלנו נתן לי סטירה לפנים שלי.... אני למרות זאת נסעתי להורים של בעלי במצפה עדי אך לא סיפרתי להם על הסטירה". אם את אומרת פה שנסעת להורים של הנאשם אחרי שקיבלת את הסטירה ואת אומרת שלא סיפרת להם, איך זה מסתדר עם מה שאמרת היום בעדותך שסיפרת לאמא בטלפון?

ת. באמת לא סיפרתי במשטרה שאמא שלו ידעה על הסטירה ואמרה לי שמגיע לי.

ש. למה לא סיפרת?

ת. כנראה באמת שוב מתוך אותו לחץ והמיקוד של החוקרים סביב האירוע עצמו אבל אני דיברתי עם אמא שלו בטלפון והדברים כמו שאני אומרת ככה היו.

ש. ב- 23/3/11 כשהנאשם דפק בדלת, מי ענה לו? מי ניגש לדלת? את או הבת חושן?

ת. אני ניגשתי לדלת כשחושן היתה הראשונה שראתה את דמותו מאחר ואני הייתי במטבח וקיר חצץ בין המטבח לדלת הכניסה אך אני פניתי לדלת. חושן כל הזמן היתה בסביבה.

ש. מי ניגש לדלת כדי לפתוח אותה כאשר נשמעה דפיקה בדלת?

ת. אף אחד לא פתח את הדלת.

ש. לא שאלתי מי פתח אלא מי ניגש לדלת לאחר שנשמעה הדפיקה בדלת?

ת. שתינו היינו באותה קומה. אני זוכרת שאני זו שניגשתי לדלת כי אמרתי קודם לחושן "מי זה" וכשהיא אמרה "אבא", אמרת לה אל תפתחי ואני ניגשתי לדלת. אבל שתינו עמדנו בפתח הדלת כשפרץ בינינו הויכוח כשהוא אמר לי "תפתחי" ואני אמרתי אני לא פותחת את הדלת ורק כעבור כמה דקות, תוך כדי דין ודברים בינינו, האיומים וההפחדות והסירוב שלי לפתוח לו את הדלת, ביקשנו מחושן לעלות לחדר.

ש. הדין ודברים בינך לבין אריק היה בקול רם? הוא קילל אותך ואיים עלייך בקול רם?

ת. הוא לא צרח אבל הוא עשה את זה בקול מאוד תקיף. אני רוצה לומר לך שהיו מספיק פעמים שהוא איים עליי בשקט וזה היה יותר מפחיד מאשר בקול רם.

ש. בלי קשר לתקיפות, אני מדבר על עוצמת הקול. האם חושן שמעה את הדברים?

ת. כן.

ש. היא שמעה את הנאשם, לטענתך, מקלל אותך ומאיים עלייך?

ת. כן.

ש. הוא אמר לך "אני אזיין אותך" והילדה שמעה?

ת. את זה הוא לא אמר לי באירוע ליד הדלת אלא בחניה.

ש. גם בחניה חושן שמעה את האיום?

ת. כן.

ש.ת. חושן היתה אז בת 9.5.

ש. קראתי את ההודעה שלך מיום 24/3/11 ואני רואה שכל התיאור הזה שלפי דעתי ילדה בת 9.5 שומעת צריכה להיבהל ולהתכנס בתוך עצמה, מה שחושן עושה, על פי העדות שלך, זה לנסות לפתוח את הדלת לאבא. יש לך הסבר איך ילדה בת 9.5 ששומעת איומים כאלה על אמא שלה, מנסה לפתוח את הדלת כדי שהאבא יכנס וזו ילדה שהיתה עדה לכמה אירועי אלימות לטענתך.

ת. אני חושבת ששיקול דעתה של ילדה בת 9.5 ונסיון חייה הדל ומתוך כך שדקות ספורות קודם לכן נפרדה מאביה , כל הדברים האלה מונעים ממנה להבין סיטואציה שאני כאדם בוגר הבנתי וחשתי לאורך התקופה כשבתוכה גם ניסיתי והצלחתי למנוע מהן לדעת את התקיפות המילוליות בטלפון כשהן לא היו איתו.

ש. בסיטואציה שהוא היה מאחורי הדלת ורצה להיכנס, הוא ניסה לפתוח את הדלת בכח, בלי מפתח, הוא ניסה לפרוץ אותה, היה משהו כזה?

ת היה בינינו דין ודברים. הוא לא ניסה לפתוח את הדלת כי דיברנו דרך צוהר הדלת. רק כשהוא קלט כשאני הזכרתי לו שאני רוצה את המפתח אז הוא פרץ את הדלת עם המפתח שלו מבחוץ.

ש. אני מפנה אותך להודעתך מיום 23/3/11 שורה 17 את מתארת את הדו שיח ואז את אומרת "הוא ניסה להיכנס בכח ואז ביקש את הטלפון של העו"ד" ורק אחרי זה את מתארת את העניין של המפתח. איך הוא ניסה להיכנס בכח?

ת. למילים יש המון כח ולפעמים הן חוצבות יותר מאלימות. כוונה היתה במילה "בכח" בלהט הדברים זה על הכוחניות המילולית והלהט המילולי.

ש. את ראית אותו מוציא את המפתח?

ת. כן.

ש. את ראית אותו שם את המפתח בתוך הדלת?

ת. בוודאי.

ש. ומה חשבת שהוא הולך לעשות? לפתוח את הדלת. נכון?

ת. כן.

ש. אז למה את עומדת כשהוא הולך לפתוח את הדלת עם המפתח עם הפנים ליד הדלת. מה חשבת שיקרה?

ת. אני חושבת שהוא זה שצריך לענות על השאלה מדוע הוא פרץ את הדלת וניסה להיכנס בניגוד לדעתי והדברים קרו בשברירים של שניות.

ש. הוא הוציא את המפתח, הכניס אותו לדלת ופתח והכל בשבריר שניה שלא הספקת לזוז?

ת. אם לא זזתי כנראה שלא היה לי מספיק זמן מהמהירות שהוא עשה את הדברים ומהלהט.

ש. ואז כשהוא נכנס מה הוא עשה?

ת. הדלת נפתחה עליי ואז אני זזתי. הוא הדף אותי, התקדם לגרם המדרגות כשהוא תופס את הכתפיים שלי. בהתחלה הוא הדף אותי ואחר כך אני ניסיתי למנוע ממנו להיכנס והוא תפס אותי בכתפיים. ככה הגענו עד לגרם המדרגות.

ש. כשקיבלת את המכה באף לטענתך, לא שמת ידיים על הפנים מהמכה?

ת. אני לא זוכרת.

ש. אני מקריא לך מתוך הההודעה הראשונה, שורה 25 עמ' ראשון. אמרת "הוא דחף אותי עם היד השמאלית שלו בכתף יד ימין שלי". בהודעה השניה מיום 24/3/11, שורות 43 – 44 את אומרת "ואז כשהוא נכנס אריה בא אליי ודחף אותי עם שתי ידיו על גופי בחוזקה". מה הנכון? מה שסיפרת בהודעה הראשונה או מה שסיפרת בהודעה השניה?

ת. שני הדברים נכונים. ייתכן שפסחתי על משהו. אני רוצה לומר שקוצה של מילה היא עבודה נאמנה של מי שצריך לעסוק בה. אבל כל מה שאני אמרתי היה במידה ושכחתי או פסחתי על משהו אין במילה או במשפט זה אם קיים או לא קיים לבוא ולערער במקרה כשם שהוא היה . אני הותקפתי.

ש. בהודעה שלך הראשונה בעמוד השני, שורות 1 – 3 אמרת "הוא קירב את פרצופו לפרצוף שלי ואמר ציטוט בת זונה מזדיינת ואז ירק לי על הפנים כשאני לא בת זונה ולא מזדיינת ויצא מהבית ואז התקשרתי אליכם...". בהודעה השניה בשורה 49 את נותנת תוספת סיומת שאחרי שזה קרה הוא גם הוסיף ואמר "את תחיי בפחד והלך מהמקום". מאיפה באה התוספת בעדות השניה?

ב"כ המאשימה:

אני מתנגדת לשאלה. אבקש לפרט את התנגדותי כשהעדה אינה שומעת ולכן אבקש שהיא תצא.

העדה יוצאת מהאולם.

ב"כ המאשימה:

עם כל הכבוד, העדות הראשונה שנגבתה בביתה, נגבתה על ידי סייר. מדובר תמיד בעדות ראשונית שבמסגרתה גובים הסיירים את עיקרי הדברים. העדות השניה נגבתה על ידי חוקר שמן הסתם הוא מיומן והחקירה יותר מפורטת. לכן לשאול אותה על כל משפט למה אמרת ולמה לא אמרת, בעיניי זה מטעה את העדה.

<#7#>

החלטה

עם כל הכבוד לב"כ המאשימה, הדברים שאמרה כנימוק להתנגדות, מקומם בסיכומים. העובדה שהעדות הראשונית נגבתה על ידי סייר , שאיננו יודע לחקור כראוי, איננה סיבה לא להתיר את השאלה. במאמר מוסגר אציין כי קשה לי להאמין שהעדה ידעה שמדובר ב"סייר" ולא בחוקר מיומן, ולכן היא לא סיפרה לו את כל מה שיש לה לספר.

ההתנגדות נדחית.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ז טבת תשע"ג, 30/12/2012 במעמד הנוכחים.

העדה חוזרת לאולם וממשיכה בעדותה:

ת. כפי שאמרתי קודם, מתוך סערת הרגשות יכול להיות שבעדות הראשונה לא מסרתי הכל.

ש. אני עכשו עובר לשאול שאלות על ארוע האיום. את סיפרת לתובעת שאתם נשארתם בסלון, את, לילך ואריק. נכון?

ת. כן.

ש. היו עוד נוכחים בשיחה הזאת?

ת. נוכחים מבוגרים לא.

ש. כמה זמן ישבתם בסלון עד שהוא פנה אלייך, כמו שאת אומרת באיום.

ת. דקות ספורות, למיטב זכרוני. דקות יכול להיות 18, יכול להיות 29 .. לא זוכרת אם זה היה דקות בודדות או דקות דו ספריתיות.

ש. היה ביניכם דין ודברים היתולי קצת, ציני, באותו ארוע שישבתם בסלון?

ת. אני לא הרגשתי שהיה באמירה הזו משהו היתולי או ציני.

ש. כשאמרת לאריק, שהוא בטח יקנה לך חגורת צניעות, זה היה בצחוק?

ת. לא. המשפט שיש בו אולי מן הציניות, לא נאמר מתוך כוונה צינית אלא נבע מתחושה של כמה זמן שבו שמעתי אמירות של קנאה והפחדות מצידו בנושא הזה, אבל זו היתה הפעם הראשונה שהוא השתמש במילה רצח.

ש. את לא אמרת באותו ארוע לאריק שאם יהיה לו פרק ב' את תמלקי לו את הביצים?

ת. חד משמעית לא.

ש. דובר שם עוד משהו על פרק ב' בחיים באותה פגישה בסלון?

ת. מבחינתו בלבד, הנושא הזה עלה כלפיי. אני כן רוצה להוסיף שבפעמים קודמות של דין ודברים בינינו, אני דיברתי אליו בנימה מפוייסת אפילו ואמרתי לו בוא נגמור את זה כמו חברים, תהיה לך חברה. אני עוד יארח אותך אצלנו. אני מאחלת לך שיהיה לך טוב. אני איבדתי את האמון בבן זוג. אני לא חושבת על זה והוא תמיד היה אומר משהו בסגנון על מה את מדברת? מי תרצה אותי? תמיד המעיט בערכו. אני הרגשתי שהוא היה מאוד פגוע נוכח הבקשה שלי להתגרש. אני לא יכולתי לחיות באווירה של הטרור הזה, של ההפחדה.

ש. ממתי האווירה של הטרור הזאת?

ת. מהרגע שאני ביקשתי להתגרש.

ש. הבנתי ממך שהרצון שלך להתגרש נבע מזה שחיית בטרור.

ת. אני חייתי במשבר הגירושין בטרור. במהלך הגירושין חייתי תחת משברים בינינו. אווירת הטרור החלה מהרגע שביקשתי להתגרש.

ש. אז מה היתה הסיבה שבגללה רצית להתגרש?

ת. משברים של חוסר אמון גדול.

ש. לילך היא חברה טובה שלך?

ת. כן.

ש. אם לילך בהודעה שלה במשטרה אומרת שמרגע שאת הגעת לאותה שיחה בסלון, אריק היה ציני. היא מתארת את זה נכון?

ת. היא מתארת את התחושות שלה. בסוף השיחה אפילו, כשיצאנו למרפסת ואריק כבר לא היה במרפסת, היא אמרה לי "לימור, תיזהרי". אני חשתי שהוא דואגת לי.

ש. בשתי ההודעות שלך במשטרה, מה- 23 ומה- 24, בין שורה 9 ל- 10, ובשורות 62 – 66, את לא מציינת ברמז אפילו שלילך אמרה לך את הדברים האלה.

ת. אני לא נשאלתי על זה. אני העברתי עדות תחת חקירה ושאלות של השוטר ועניתי.

ש. אבל את כן מתארת באופן מפורט את כל השתלשלות הארועים ואת גם מוסיפה דברים שלילך אפילו לא אומרת כמו למשל שהוא אמר ללילך "אני נשבע לך לילך, יהיה פה רצח" ואז לילך ענתה לו. את כן מפרטת דברים בקשר לארוע ויחד עם זאת, את לא מציינת בשתי ההודעות שלילך אמרה לך "לימור תיזהרי". את יכולה להסביר למה?

ת. לא נשאלתי כרגע מה היו הדברים שלילך אמרה לי תוך כדי השיחה. מציניות עברנו לדבר אחר ואני זוכרת בפרטי פרטים מה היא אפילו עשתה באותו רגע ומה היא אמרה.

ש. לילך היא עובדת סוציאלית. אתן גם חברות מאוד מאוד טובות. אפילו נסעתן באותה תקופה יחד לפריז. אני הסתכלתי על ההודעה של לילך וגם שמעתי היום את העדות שלה וגם את העדות שלך. איך מעולם לא סיפרת ללילך את כל מסכת הייסורים הקשה שעברת עם אריק? איך יכול להיות שאת לא אומרת שאמרת לה את זה ושהיא לא אומרת ששמעה ממך דבר וחצי דבר, חוץ מאותה שיחה שהיתה בבית?

ת. כחברות טובות, לי יש את הבחירה מה לספר ומה לא ומאיזה מניעים. חברות טובה בינינו, פועל יוצא ממנה, לא מחייב שיתוף ברמות עמוקות בנימי נשמתי. באותו רגע לא אמרתי לה.

ש. לגבי הארוע של הסטירה במגרש החנייה, יכול להיות שבמקרה זה זה היה ויכוח ולא קיבלת שום סטירה?

ת. לא. כן קיבלתי סטירה.

ש. יכול להיות שאת זו שסגרת את הדלת על אריק ונסעת משם?

ת. לא. אני סגרתי את הדלת אחרי שהוא הזיז את עצמו. אני לא שוכחת את הנסיון הזה לסגור את הדלת כשהוא עומד שם. רק כשהוא זז הצלחתי לסגור והוא זז!!!

ש. איך את מסבירה את העובדה שעברת כזה אירוע טראומטי, בנוכחות הבנות ואת בוחרת לנסוע להורים של אריק ולא להורים שלך או למקום אחר, כשאת יודעת שאריק גם אמור להגיע לשם.

ת. קודם כל לא הייתי בטוחה שהוא יגיע לשם באופן וודאי. דבר נוסף, אין לי מספיק שעות לתאר את מערכת היחסים שהיתה בין המשפחה שלו וביני ואני לא חושבת שבעצם הליכתי אליהם בא לערער על הארוע הקשה, פיזית ונפשית, שחוויתי ואני לא מתכוונת להתנצל על כך שבחרתי ללכת למשפחה שלו כדי לא לגרום להם צער יותר גדול ממה שנגרם להם, ועובדה, אני אומרת את זה ביודעין, אני ישבתי שם ונצרתי את פי מלומר להם מה עברתי, רק מהמקום להגן ולשמור על היחסים. אני היום מבינה כמה אני טעיתי, גם התבדיתי, כמה נטיתי לסמוך על אנשים, המשפחה שלי, הצד שלו ונתתי להם קרדיטים גדולים תוך כדי ויתור על העצמי שלי.

ש. זו אותה סיבה שבגללה את גם אחרי שהייתם אצל ההורים של אריק, נסעתם להורים שלך ביחד?

ת. נסענו במכוניות נפרדות. אנחנו קבענו עם המשפחה שלי. לי היה ברור שאני נוסעת. אריק החליט להצטרף. הוא אדם חופשי ואז ידע מה הוא עושה, וכן, המשפחה שלי היתה ועודנה חשובה והכתף התומכת שלי.

ש. את לא אמרת לו אל תבוא, מה השתגעת, נתת לי סטירה עכשיו ואתה בא להורים שלי?

ת. לא. עובדה שכשהגעתי להורים שלי פתחתי את הפה וסיפרתי כי הוא נתן לי סטירה באותו יום. אחי, ושוב תישאל השאלה למה לא אמרתי את זה במשטרה, וגיסתי דיברו איתו במרפסת של ההורים שלי וגם אמא שלי ואבא שלי, כולם ידעו שהוא סטר לי באותו יום. אמרו לו בתחנונים "אל תרים ידיים". הוא אמר שהוא טעה ולא יעשה את זה יותר.

ש. את זה סיפרת היום לתובעת שדיברת איתה לפני הדיון?

ת. לא. לא סיפרתי לה דבר כזה.

ש. האם סיפרת ללילך על מה שקרה אצל ההורים שלך?

ת. אני מניחה שכן. אני לא זוכרת כרגע.

ש. אריק הוא ימני?

ת. כן.

ש. כשבהודעה שלך מיום 24/3, בשורה 56, את אומרת שהוא נתן לך סטירה ביד שמאל שלו על לחי שמאל שלך, זה מסתדר עם זה שהוא ימני?

ת. היום, בפעם הראשונה כשקראתי את שתי העדויות שלי, ראיתי שבעדות אחת כתוב יד שמאל ובעדות אחרת כתוב ימין. הוא נתן לי את הסטירה ביד ימין שלו. יתכן והחוקר כתב משהו והתבלבל. אני מודעת לכך שאני חתמתי על ההודעה הזאת ואולי לא שמתי לב שכתוב יד שמאל. אני בטוחה שהוא נתן לי את הסטירה ביד ימין. יד שמאל שלו אחזה בדלת של האוטו שלי.

ש. את זוכרת את הארוע מסוף חודש ינואר, שבו לטענתך אריק דחף אותך?

ת. כן.

ש. איפה זה היה בדיוק?

ת. אנחנו גרנו בדירת קוטג'. זה קרה בין גרם המדרגות שעולים בו מקומת הכניסה לקומת החדרים ובין הסלון – פינת משחקים, משהו מאולתר שביניהם יש מסדרון ובסופו חדר המחשב.

ש. על הארוע של הדחיפה מסרת בעדותך הראשונה במשטרה. אני מצטט את הדברים שאמרת בעמוד 2, שורות 6 -7, "פרץ בינינו ויכוח על ענייני גובה המזונות. הרוחות התלהמו, זה גרם לכך שאריק דחף אותי וכמעט נפלתי. תפסתי בעמוד של המדרגות". למה בהודעה הזאת לא ציינת שבהמשך את תקפת אותו, כפי שציינת בהודעתך מיום 26/3, שם נחקרת באזהרה כחשודה בתקיפת אריק ואמרת "אריה אחר כך נכנס לחדר המחשב ונעל את עצמו. ניסיתי להכנס לחדר וביקשתי שיפתח והוא לא פתח. בעטתי בדלת והיא נפתחה. לדלת נגרם נזק, למנעול ולדלת עצמה בכך שנעשה חור בדלת. נכנסתי לחדר, התקרבתי לאריק, תפסתי אותו בחולצה, הוא אפילו לבש טרנינג כחול עם פסים אדומים ואמרתי לו שלא יעז לגעת בי...? למה את כל הדברים האלה לא אמרת בהודעתך הראשונה?

ת. אני בעדות הראשונה שלי עניתי למה שנשאלתי על ידי השוטר. רק אני יודעת איך הרגשתי באותו רגע. עניתי למה שנשאלתי. אם הייתי רוצה להסתיר, לא הייתי אומרת את זה כאשר נחקרתי כחשודה. אני מודה שאני שברתי את הדלת, פרצתי אותה.

ש. אריק מציין את כל הדברים שאת מספרת שפרצת את הדלת, הוא מציין שלא שתפסת אותו בצווארון, בטרנינג, אלא שנתת לו סטירה על הראש. זה נכון שזה מה שקרה?

ת. לא היו דברים מעולם.

ש. איך ההתנהגות הזאת שלך מתיישבת עם מישהי שחיה תחת איזה שהוא טרור, שמאיימים עליה והיא לא מספרת לאף אחד, שהיא מפוחדת, שהיא רואה טירוף בעיניים של אריק והיא נורא מפחדת. איך זה מסתדר עם מישהי שאחרי שכבר נגמר האירוע שקרה ליד גרם המדרגות, ואריק כבר ניתק מגע וסגר את עצמו בחדר, איך זה מתיישב עם התנהגות כזאת ברוטאלית שמה שהיא מראה, שאת לא מפחדת מאריק ולא חוששת ממנו בשום אופן?

ת. אני לא מוכנה שתצטייר פה תמונה שאני זו שהותקפה וגם פחדה שבכך שאני פרצתי את הדלת ותפסתי אותו בחולצה, כמשהו שסותר אחד את השני.

ש. אני אומר לך שבקשר ביניכם את היית הדומיננטית. את היית החזקה. את זו שקבעה הכל, כולל לאיזה מגשר הולכים, מתי מתגרשים, מה עושים, הכל. הוא היה בשבילך בובה על חוט. הוא לא הרביץ לך ולא איים עלייך בשום פנים ואופן, את לא פחדת ממנו בשום פנים ואופן. מה את אומרת על זה?

ת. שזה נסיון בלתי מוצלח להעביר את האלימות ממנו וזה מאוד מתחבר לי עם מקרי אלימות שאנשים לא לוקחים אחריות, לא מודים. זה לא עולה בקנה אחד לאורך העדות שבה אני מתארת אנשים שידעו, פנו, הביעו עמדה או אמירה בנושא האלימות שאריק הפנה כלפיי, ולכן צר לי מאוד שבסופו של דבר האדם האלים מוסיף חטא על פשע ולא לוקח אחריות על התנהגותו, לא מודה ומעביר עדיין את הבנות שלו ועוד אנשים יקרים בהתנהגות חסרת האחריות והרודפנית.

ש. אני אומר לך שהעובדה שאת לא מפחדת מאריק בכלל מתגלה גם בארוע של ה- 23/3. כשאת אומרת שאריק דופק בדלת בפראות ושאת מסרבת לפתוח לו את הדלת כי פחדת שהוא יפגע בך כי ראית את המבט שלו, ומצד שני כשהוא מבקש ממך "תני לי את המספר טלפון של המגשר" את מתעצבנת ואומרת לו "אני בכלל לא מזכירה שלך" במקום לתת ולגמור את הסיפור, זה לא מסתדר עם מישהי שמפחדת ממישהו. מה את אומרת על זה?

ת. יש פה חלק מהותי שלצערי הרב אתה פוסח עליו ואמרתי אותו. לפני שאמרתי לו שאני לא המזכירה שלו והוא המשיך לאיים, אני הוצאתי את הפלאפון בידיים רועדות וניסיתי להקיש את הקוד כדי לפתוח את הפלאפון על מנת להוציא את מספר הפלאפון של המגשר ולא הצלחתי כי רעדתי ואם זה לא מעיד על פחד, מה כן מעיד על פחד?

ש. אם כל כך פחדת כמו שאת מספרת ורעדת מפחד, מאיפה בא הדבר הזה לומר לו "אני לא מזכירה שלך ולא אתן לך את המספר". זה לא מסתדר עם מה שאת אומרת. זו התנהגות הפוכה.

ת. מעניין מאד שאני פה נשפטת על משפט תמים. אני לא מזכירה. לא היה בזה שום דבר אלים. אם היית לצידי רק כמשקיף, לא נראה, דני דין, זה היה מרתיע אותך כגבר ועל זה אני שמה את הראש שלי.

ש. אמרת שפה, בביהמ"ש, את מרגישה בטוחה מול אריק כי יש תובעים ויש שופט ויש משטרה . למה סירבת לעשות איתו עימות?

ת. הכל היה מאוד טרי. אני לא יכולה להעביר את התחושה שלי במילים באותם רגעים בתקופה הארורה הזו ולכן לא הסכמתי לעימות.

ש. איך אריק היה עם הבנות ואיך הוא כיום עם הבנות בתור אבא?

ת. לאיזו תקופה אתה מתכוון? במהלך שנות הנישואין או בתקופה של משבר הנישואין?

ש. אני מתכוון למה שאת אומרת בהודעתך השנייה במשטרה מיום 24/3/11 כששואלים אותך אם יש לך מה להוסיף את עונה "אם מחר הוא משתחרר הבנות צריכות להיות איתו מחר ואני חוששת מזה". את רוצה להסביר לביהמ"ש ממה חששת שהבנות יהיו עם אבא שלהן?

ת. מתוך הפחד הגדול שאני הייתי בו ומתוך זה שהן היו עדות למעשי התקיפה ומתוקף כך שהוא יוצא מתא מעצר אני לא אחראית ולא יודעת באיזה מצב נפשי הוא .

ש. מעדותך אני מבין שהבנות או מי מהן היו עדות לכל אירועי האלימות המתוארים בכתב האישום. איך אז זה לא הפריע לך לקיים הסדרי ראייה עם הנאשם כשבכל זאת הבנות היו עדות לאלימות ואח"כ את לוקחת אותן לסבא וסבתא כאילו כלום לא קרה?

ת. אני חיה את השאלה הזו יום יום. כמשמורנית ואמא של הילדות פניתי לגורמי רווחה על מנת שיעזרו לנו ולא אני רציתי להיות זו שמונעת מהבנות לראות אותו אבל מייד, מייד, פניתי לגורמי הרווחה במועצת עמק יזרעאל, אחר כך העברתי את התיק לחיפה ומייד פניתי גם ליחידה לאלימות במשפחה בהדר כדי שהם יעזרו לבנות ולי לאפשר להן לראות את אבא שלהן ולאפשר לו לראות אותן מבלי שאני אפגע בהסדרים שכיבדתי בהסכם הגירושין שבסופו של דבר לא קיבל תוקף. אך כל אות עת אני קיימתי את כל סעיפיו מהריחוק הגיאוגרפי שהוא שם לי כטבעת חנק ועד להסדרי הראייה .

ש. אני אתן לך תשובה אחרת לשאלה מדוע פתאום עכשיו, אחרי שהוא שוחרר ממעצר, את אמרת שאת חוששת שהילדות יהיו אצל הנאשם. הסיבה היחידה שדיברת על הבנות באותה הודעה זה היה אותה סיבה שהגשת את התלונה וזה היה עקב זה שאריק ברח מהסכם שיכול להיות שהיה צריך לחתום עליו ולאשר אותו אבל את בסופו של יום נשארת עם התחייבויות כלפי הדירה שקנית וכל ההתחייבויות קרסו עם מצב כלכלי לא טוב בלשון המעטה בגלל שהוא חזר בו מההסכם והדרך היחידה לקבל כח במאבק הגירושין הוא גם דרך הסדרי הראייה עם הבנות. מה את אומרת על התזה שלי?

ת. מעולם הבנות שלי לא היו קלף מיקוח במשבר הגירושין וכראיה, עד היום כשהן מוסתות ושומעות קללות עם המילה "זין" ועדיין הבנות ממשיכות לראות אותו כשמעורבת פקידת סעד, פסיכולוגית לילדה הקטנה ומטפלת מהיחידה לאלימות במשפחה בחושן וגם אני עוברת טיפול מיוני 2011 עד היום . מעולם הבנות לא היו קלף מיקוח וצר לי שזו התמונה שהנאשם מנסה להציג כשהוא זה שאיים ומקיים את שלל איומיו ולא עומד באף הסכם עד היום, כולל הוצאה לפועל בגין אי תשלום מזונות באופן סדיר ובניגוד להחלטות בתי המשפט אליהם אני מגיעה נוכח ההתנהלות שלו.

לב"כ המאשימה בחקירה חוזרת:

ש. מתי גמלה בלבך ההחלטה להגיש תביעה בגין הכתובה ? לפני הגשת התלונה בתיק שלנו או אחרי?

ת. אני מיוצגת על ידי עו"ד דורי שוורץ והוא זה שממונה ואחראי על התנהלות התיק והגשת תביעת הכתובה ארכה זמן רב לאחר הגשת התלונה.

ש. אמרת קודם שבאירוע מיום 23/3/11 שלפני שפתחת את הדלת, הבת חושן ראתה את דמותו של הנאשם ואמרה לך שזה אבא שלה. איך היא ראתה את הדמות שלה אם עדיין לא פתחת דותו?

ת. בדלת הברזל הזו יש צוהר, חלון זכוכית שנפתח כלפי פנים הדירה. דרכו חושן ראתה אותו ודרכו דיברנו אריק ואני.

ש. מתי סיפרת ללילך, אם בכלל, לפני או אחרי התלונה במשטרה על אירוע אלימות שחווית מצידו של אריק. הרי הבנו שלא הכל היית מספרת לה. יכול להיות שאחרי התלונה סיפרת לה?

הסניגור:

מתנגד לשאלה. זו שאלה מדריכה.

ב"כ המאשימה:

אני חוזרת בי מהשאלה. אשאל שאלה אחרת.

העדה ממשיכה:

ש. מתי, אם בכלל, סיפרת ללילך על אירועי האלימות מצד הנאשם?

ת. לילך ידעה על אירוע הסטירה במגרש החניה, כשהייתי בדרכי להוריי באותה שבת ועל שאר הדברים היא ידעה כשגם היא ניגשה לחקירה במשטרה כי שתינו זומנו והגענו יחד לתחנת המשטרה.

ש. איך לילך ידעה על שאר אירועי האלימות, כשניגשתן יחד לתחנת המשטרה?

ת. אנחנו הוזמנו בנפרד, בטלפון, להגיע לחקירה בתחנת המשטרה. נסענו יחד ובדרך סיפרתי לה.

ש. מה היה מצב הדלת בתאריך 23/3/11 כשענית לנאשם שאת לא המזכירה שלו? הכוונה שלי האם הדלת היתה פתוחה או סגורה כשאמרת את המילים האלה?

ת. הדלת היתה סגורה.

ש. הפחד שלך מאריה ביחס להתנהגות שלו, החל מהאירוע של סוף ינואר ועד לאירוע האחרון ב- 23/3/11, עלה, ירד או נשאר אותו דבר?

הסניגור:

אני מתנגד לשאלה.

<#10#>

החלטה

אינני מתיר את השאלה.

<#11#>

ניתנה והודעה היום י"ז טבת תשע"ג, 30/12/2012 במעמד הנוכחים.

העדה ממשיכה:

ש. איזה טיפול את עוברת?

ת. אני עוברת טיפול על ידי מטפל ביחידה לאלימות במשפחה, שהוא מומחה בתחום.

ב"כ המאשימה:

אבקש לפסוק הוצאות לעדה.

<#12#>

החלטה

אני מורה לשלם לעדה סך של 200 ₪.

<#13#>

ניתנה והודעה היום י"ז טבת תשע"ג, 30/12/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אלה עדיי.

הסניגור:

הסברתי לנאשם את זכויותיו לפי סעיף 161 לחסד"פ. הנאשם בוחר להעיד. ישנו עד נוסף שזימנתי להיום. מדובר בפקד יצחק שומאף . אני מבקש להעיד אותו קודם כי הוא ממתין כבר מהבוקר.

ב"כ המאשימה:

מסכימה ובלבד שהנאשם יהיה מחוץ לאולם בזמן העדתו של העד. נתתי את הסכמתי רק בשל העובדה שמדובר בקצין בכיר שממתין בביהמ"ש משעה 11.00 והשעה כעת 17.00.

פקד יצחק שומאף מוזהר לומר את האמת ומעיד:

ש.ת. אני משרת במשטרת ישראל, בתפקיד ראש משרד חקירות. במרץ 2011 שירתתי בתחנת שפרעם, בתפקיד קצין חקירות.

ש. ספר לביהמ"ש מה זה יומן חקירות מודפס שקיים בתחנה, כפי שהעידה החוקרת תגריד .

ת. לאחרונה אנחנו פועלים עפ"י מערכת פלא ודרך המחשב אנחנו נותנים הנחיות לחוקר לביצוע פעולות כאלה ואחרות . זה לא תמיד הנחיות שממולאות בטופס ממוחשב. לפעמים זה ידני. אם זה ממוחשב אז ההנחיות אמורות להיות בטופס הזה.

ש. במקרה שלנו איך זה היה?

ת. אני לא זוכר.

ש. יומן החקירה והיומן המודפס לא חופפים?

ת. לא בהכרח. לפעמים הקצין נותן הנחיות בתיק עצמו פיזית או שהוא יושב מול המחשב ונותן הנחיות בתיק דרך המחשב. זה לא בהכרח חופף. אחד משלים את השני. לא חייב שאותן מילים שרשומות פה יהיו רשומות גם בטופס הממוחשב.

ש. אני רוצה לשאול אותך שאלה שמאוד מטרידה. התברר לנו במהלך התיק שלאירוע האלימות, לפחות לתחילתו ביום 23/3/11 היה עד. היא גם ציינה במפורש את שמו של העד ואת מספר הפלאפון שלו ומשום מה אתם בחרתם שלא לזמן אותו לתת עדות. אני מפנה אותך למוצג ת/5, שם מציינת החוקרת תגריד שהיא התקשרה לזמן את המתלוננת ואת העד ויומיים אחרי זה היא פנתה לרמ"ח ודיווחה על שיחה טלפונית שהיתה לה עם אותו עד ובסופו של דבר לא זימנתם את אותו עד לחקירה. יש לך הסבר מדוע הוא לא זומן, למרות שעל פי עדותה של המתלוננת, הוא היה עד לאירוע האיומים מיום 23/3/11, שקדם למעשה התקיפה הנטען?

ת. אני לא יכול להתייחס למה שאתם מראים לי פה כל עוד לא קראתי עד כמה הוא עד לאירוע. לאחר שאני מעיין בהודעתה של המתלוננת מיום 23/3/11, יכול להיות שאנחנו לא ייחסנו לאמירות האלה כאל איום באותו רגע. כנראה שזו הסיבה שלא מצאנו לנכון לזמנו.

ש. אם אני אומר לך שגם בתביעות חשבו שהוא עד רלבנטי ולכן נתנו הוראה לזמן אותו למתן עדות. מה תגיד על זה?

ת. תפנה לתביעות ותשאל אותם למה הם חשבו שהוא עד חיוני.

ש. מרגע שאתה מקבל הנחיה מהתביעות לבצע השלמות חקירה, אתם חייבים לבצע את זה או לא?

ת. לכאורה, כאשר תיק מובא לתביעות לעיון לפני הגשת כתב אישום ואנחנו מתבקשים לבצע השלמות חקירה, אנחנו מחוייבים לבצע אותם.

ש. אז למה במקרה הזה לא ביצעתם?

ת. כי יש פעמים שאנו באים בדברים עם התובע/ת שביקש/ה את השלמת החקירה ודנים על התיק ובסוף מגיעים למסקנה שאין צורך.

ש. וזה מה שקרה במקרה הזה?

ת. ייתכן. אני לא זוכר.

ש. אם תובע מבקש שתבצעו השלמות חקירה ואחרי שיחה עם התובע אתם מגיעים למסקנה שאין צורך באותה פעולה, לא אמור להיות על זה תיעוד בתיק החקירה?

ת. לא תמיד. לפעמים זה יכול להסתיים בשיחת טלפון.

ש. אומרת אותה מתלוננת ששאלו אותה למה היא לא התלוננה עוד מהמקרה הראשון שהיה לה עם בעלה ואז היא עונה לחוקר שהתערבו בני משפחה וניסו להרגיע את המצב. אני שואל מדוע לא מצאת לנכון לברר מי הם אותם בני משפחה ולזמן אותם לחקירה?

ת. אני לא יודע אם לא ביקשנו.

ש. ביום האירוע גבה הודעה סייר והוא ציין שהבחין בחבלה עם נפיחות חזקה ועם אודם. האם היתה הנחיה ואם לא, למה לא היתה הנחיה לתעד ויזואלית ולצלם את אותה חבלה?

ת. אני לא יודע אם היתה או לא היתה הנחיה. במקרים מסוג זה, לפעמים לרב אני נותן הנחיה לתעד ולא להסתפק בדו"ח של השוטר אם כי הדו"ח של השוטר בנסיבות הוא קביל בביהמ"ש אבל למען הסר ספק, במקרים כאלה אני כן נותן הנחיה לצלם. אני לא יודע מה היה בתיק הזה.

ש. במהלך חקירתו של הנאשם הוא נחקר אודות אירוע אלימות בו המתלוננת טוענת שהוא דחף אותה ואז הוא מוסר גרסה לפיה מי שתקף ושבר את הדלת זו המתלוננת עצמה. ואתם אכן פועלים כך וחוקרים את המתלוננת באזהרה. באותה נשימה אתם חוקרים את הנאשם ביחס לעבירת איומים לפיה הוא אמר למתלוננת שאם יהיה לה פרק ב' בחיים הוא ירצח אותה. הוא בתגובה אומר שהאירוע הזה היה חלק מאיזה שהיא שיחה שבתחילתה או במהלכה לפני שהוא כביכול איים, אמרה המתלוננת שאם יהיה לו פרק ב' בחיים היא תמלוק לו את הביצים. האם ניתנה הנחיה ואם לא למה לחקור את המתלוננת באזהרה בעבירת האיומים?

ת. בחקירתו הראשונית של הנאשם, מ- 23/3/11 הוא לא הזכיר שום מילה לגבי זה שזה היה בהומור וכו' ורק בחקירתו מה- 27/3/11 הוא אמר את זה. אי אפשר על כל משפט שאומר חשוד בשלב כלשהו, לזמן את המתלונן לחקירה נוספת. כשבזמנו הוחלט מה לחקור ומה לא לחקור, כל חומר החקירה היה בפניי. היום אני לא זוכר מה היו השיקולים. אם אתה רוצה תשובה נעשה הפסקה כדי שאעבור על כל חומר החקירה ואתן לך תשובה.

ש. ב- 23/3/11, כשחקרתם אותו בפעם הראשונה תחת אזהרה, הוא לא נחקר בכלל על האירוע של האיום המדובר. רק בהודעה השניה הוא נחקר על כך ולכן לבוא ולטעון שרק אז הוא נזכר להגיד את זה, תמוה בעיניי.

ת. זה רק מוכיח שכל חומר החקירה לא בפניי ולכן התשובות שלי עשויות להיות מוטעות. אני חוזר ואומר שאם אתה רוצה תשובות לשאלות שלך תן לי אפשרות לעיין בכל חומר החקירה.

ש. היתה עדה לשיחה של האיום. היתה איזה שהיא הנחיה לחקור אותה אחרי ההודעה של הנאשם לגבי מה שהוא אמר על השיחה, אם היה שם או לא היה העניין שלימור אמרה לאריק שאם יהיה לו פרק ב' היא תמלוק לו את הביצים. למה לא עימתתם את לילך אם היה דבר כזה בשיחה?

ת. לילך ציינה בעדותה מפורשות וגם רמזה למר אריה שאמירתו לא לעניין לגבי כך שאמר שהוא ירצח אותה והיא לא הזכירה לגבי ימלוק את הביצים או לא ואני לא מאמין שהיא הסתירה את זה בכוונה. מתוך כך, יצא מנקודת הנחה שהיא דוברת אמת וחקרנו את אריה ב- 27/3/11 על נושא האיומים. אני לא רואה שום סיבה לחקור שוב את לילך בגלל שהוא נזכר. לאור עדותה של לילך והמתלוננת לגבי האיום הזה הוא נחקר בהתאם. הוא טען טענה שזה היה בהומור.

ש. אבל גם לילך אומרת שהדברים היו בחיוך והיתה נימה צינית. זה קצת מתאים למה שאומר הנאשם. האם לאור זה לא מצאתם לנכון לפחות לבדוק אם הגירסה שלו נכונה מול לילך. לבדוק אם הדברים שהוא אומר נאמרו. בגלל שהאמנתם לה בפעם הראשונה?

ת. לא. לילך אומרת במפורש שאמנם הדברים היו בציניות וזה שהוא אמר "אני ארצח אותך" היא אומרת לו אני עו" ואני אצטרך לדווח עליך אם תמשיך כך וזה אומר שהיא הבינה שזה כבר לא בציניות ויש פה איום ולכן היא דיווחה וכל מה שהיה לפני כן היה בציניות.

ש. את מה שאתה אומר אתה אומר מתוך זכרון או מזה שאתה קורא עכשיו בתיק?

ת. אמרתי קודם שאני לא זוכר מה היה אז. יכול להיות שזה היה שיקול גם אז.

לב"כ המאשימה בחקירה נגדית:

ש. אני אומרת לך שתאריך הגשת כתב האישום היה ב- 27/3/11. אמרת לפני כן שהשלמות חקירה אתם באים עם מו"מ עם באמת כל ההשלמות נחוצות או שאתם יכולים להתפשר. אני מפנה אותך לת/5 ממנו עולה שהשיחה עם חיים היתה ב- 27/3/11. יכול להיות שזה היה אחד מהשיקולים להתייעץ עם התביעות ולוותר על חקירתו של חיים שזה לא כזה הכרחי לאור כך שספק אם הדברים שהוא שמע זה עבירת איום ולאור כך שהוא אמר לכם שאין האזנת סתר במשרד.

ת. בהחלט ייתכן.

לסניגור ברשות ביהמ"ש:

ש. אתה זוכר שדיברת בתיק הזה עם מישהו טלפונית בתביעות?

ת. אני לא זוכר .

בשלב זה הקלדנית נאלצת לעזוב (השעה 17.20) והמשך רישום הפרוטוקול ייעשה ידני. יוקלד מחר ויישלח לצדדים.

הפרוטוקול המוקלד עד עתה מודפס והעתק ממנו נמסר לצדדים.

המשך פרוטוקול ישיבת יום 30/12/12.

הנאשם מוזהר לומר את האמת ומעיד:

ש. יש ארבעה אירועים שבהם אתה מואשם. תספר קודם כל לגבי האירוע מיום 23/3/11 מתחילת האינטראקציה שלך עם המתלוננת ועד לרגע שיצאת מהבית.

ת. יומיים קודם לכן היה ביני לבין לימור ויכוח על כך שלקחתי את אחת הבנות שלנו לרופאת שיניים, שמטפלת בבנות באופן סדיר, מאז ומתמיד. רופאת השיניים גילתה, בבדיקה שעשתה לבת, כי "שומר מקום" נפל מפיה וזה חשוב מאוד שנביא במיידית את "שומר המקום" והיא תתקין אותו מחדש. צלצלתי מהרופאה ללימור, כדי לברר אם "שומר המקום" נמצא אצלה. היא אמרה שזה אצלה ואז רצינו לתאם מועד קרוב ככל האפשר כדי לבוא לרופאה על מנת שתתקין את "שומר המקום". על פי יומנה של הרופאה, היו לה מועדים קרובים ורק בימים שאני לא יכול לבוא וניסיתי לתאם מועד עם לימור, על מנת שלימור תבוא איתה. התגלע בינינו ויכוח שבסופו אמרה לי "אל תכנס לי ליומן" ושהיא תבוא עם הבת לרופאה, מתי שהיא תוכל, או שאני אקח אותה בעצמי למחרת. הייתי בהלם מכך שעל קטע בריאות של הבנות היא מתווכחת איתי והיא קטנונית בקטע של היומן. בסופו של דבר אני לקחתי את הילדה לרופאה יום למחרת. ה- 23/3/11 היה יום שהבנות היו אצלי עפ"י הסדרי הראיה שקבענו. באותו יום דיברתי עם הבנות על אפשרות שכשהן תהיינה אצלי בחופשת הפסח ניסע לחופשה בחו"ל. צלצלתי ללימור לקבל ממנה אישור לכך, כי על פי הסכם הסדרי הראייה צריך לקבל הסכמה בכתב של ההורה השני, כדי להוציא את הבנות לחו"ל. לימור אמרה לי שאיננה פנויה לעיין ביומן שלה ושנדבר יותר מאוחר. לאחר כ- 30 – 40 דקות קיבלתי טלפון מבן דודי שהזמין אותי לברית מילה של בנו, שנולד, ביום שבת שלאחר מכן. מכיוון שזו לא היתה שבת שבה היו אמורות הבנות להיות אצלי, הרמתי שוב טלפון ללימור, כדי שתיתן אישור שהבנות יבואו איתי לברית. כשהיא הרימה את הטלפון ועוד בטרם שמעה ממני למה אני מטלפן, היא ישר אמרה "למה אתה מנדנד, עוד לא הספקתי לעיין ביומן" וניתקה את הטלפון. באותה תקופה עבדתי בדפי זהב, ב- 23/3/11 היתה אמורה להיות לי פגישה עם לקוח בקניון חיפה, בסמוך לשעה 18.00 או 19.00 ובתיאום איתה החזרתי את הבנות אליה בשעה מוקדמת יותר. למעשה החזרתי רק את חושן, כי חן הלכה לחברה וזה היה בתיאום עם לימור. כשהגעתי לבית בו התגוררו לימור והבנות, לימור היתה למטה עם אדם שאני לא מכיר, ליד הרכב שלו. אני לא נכנסתי לחניה של הבית אלא עצרתי על הכביש, כדי לאפשר לחושן לרדת. לימור באה בכיוון של הרכב שלי, כאשר היא מנפנפת ביד ואמרה "אתה תשלם ביוקר על זה שאתה מסית את הבנות". לימור פתחה את דלת הרכב שלי וחושן יצאה ואני אכן אמרתי לה שאני לא אחתום על הבית ונסעתי. רציתי להתקשר למגשר משום שאחת ההסכמות שנרשמו בהסכם היתה שאם תתגלה מחלוקת ביני לבין לימור אנחנו נסכים לפנות אליו כדי שהוא ינסה לגשר בינינו. כשראיתי שאין לי את מספר הטלפון של המגשר, חזרתי לבית בו התגוררה לימור. דפקתי בדלת. חושן רצה לקראת הדלת ורצתה לפתוח את הדלת ואז לימור הגיעה מהמטבח בריצה ומנעה ממנה לפתוח את הדלת. יש חלון בדלת. לימור פתחה את החלון. שאלה מה אני רוצה. אמרתי לה. ואז היא אמרה לי שהיא תיתן לי את מספר הטלפון של המגשר ואז היא הלכה להביא את המספר. שאלה אותי למה אני צריך את המספר, אמרתי לה שאני לא מתכוון להגיע לדיון בבית הדין הרבני שבו היינו אמורים לאשר את הסכם הגירושין. היא עשתה את עצמה מחפשת בפלאפון שלה ואז אמרה לי "מצטערת, ננעל הפלאפון שלי". אמרתי לה שיש לי בקומה למעלה את כרטיס הביקור של המגשר ואני רוצה להיכנס כדי לקחת אותו. אמרה לי "אתה לא נכנס הביתה. אני לא המזכירה שלך" ואז היא הסתובבה והלכה לכיוון פינת האוכל. באותו זמן אני פתחתי את הדלת עם המפתח שהיה ברשותי ואז היא רצה לקראתי, היינו גוף לגוף אחד כלפי השני, לא היה איזה משהו אלים במיוחד. אחד רצה להתקדם ואחד מנע ממנו. חושן היתה היסטרית מעצם הסיטואציה. שנינו פנינו אליה וניסינו להרגיע אותה. הגעתי כ- 2, 3 צעדים פנימה מהדלת וכשראיתי שחושן בוכה ומבקשת שנפסיק אז אני עזבתי את המקום. במהלך האירוע היו גם חילופי דברים בינינו אני חזרתי על האיום שהדירה לא תהיה שלה, כי אני לא אחתום ושאני לא אגיע לדיון בבית הדין הרבני והיא ניבלה את פיה וקיללה ואמרה לי שאני ישלם על זה ביוקר. לפני שעזבתי את המקום, לאחר שיצאתי מהדירה, לימור שוב אמרה לי שאני אשלם על זה ביוקר ואני ירקתי על הרצפה בחוץ ושוב אמרתי לה שאני לא אחתום לה על הדירה. נכנסתי לרכב ונסעתי לפגישה בקניון חיפה. כשירקתי על הרצפה, הייתי במרחק של כ- 4, 5 מ' ממנה.

ש. תספר בבקשה על האירוע שמתואר בסעיף 5 לכתב האישום. (הנאשם קורא את סעיף 5 ועונה).

ת. אני עזבתי את הבית בתחילת חודש מרץ 2011. במועד בו נטען כי היה אותו אירוע עדיין גרתי בבית. יום אחד לילך הגיעה אלינו הביתה. אני הייתי בבית. לימור עדיין לא היתה. ישבנו אני ולילך ודיברנו על כל מיני דברים, בין השאר על הגרושין ועל הנסיעה שלהן לפריז, שאני שלחתי אותן ליום הולדת של לימור. בשלב מסוים לימור הגיעה. לילך ולימור ישבו במרפסת ושוחחו ואני התעסקתי בדברים אחרים. באיזה שהוא שלב הן נכנסו לתוך הבית ואז ישבנו שלשתנו בסלון על עוד כוס קפה. במהלך השיחה בינינו עלה נושא הגירושין שלי ושל לימור. התחלנו לצחוק. היו עקיצות הדדיות. סה"כ היתה שיחה שניתן להגדירה כ"שיחה חברתית". כל הזמן לימור ואני אמרנו שאנחנו נראה שאפשר לסיים מערכת יחסים בצורה יפה ושנשאר חברים. לימור אמרה ללילך שעוד מעט אני חוגג יום הולדת ארבעים ושהיא הבטיחה שהיא תארגן לי את יום ההולדת ואז לילך שאלה אותה "מה תקני לו למתנה" והיא השיבה "הוא יקנה לי חגורת צניעות" וצחקנו. ואז אמרתי לה שיש לנו סיכום שלא נביא ילדים בפרק ב' ואז אמרה לי "חסר לך, אני אמלוק לך את הביצים אם תביא ילדים בפרק ב'" ובתגובה אמרתי לה "אני אהרוג אותך אם תביאי ילדים בפרק ב'". הכל נאמר בצחוק ובהומור, מכל הכיוונים. אכן לילך אמרה לי שיש דברים שאסור להגיד, אבל זה גם היה עם חיוך. אמרתי ללילך "אוי צוחקים" והשיחה המשיכה בכיוונים נוספים. אחרי זה לילך הלכה הביתה.

ש. תספר בבקשה על האירוע מיום 5/2/11, בו נטען שנתת לה סטירה בחניה.

ת. היינו מוזמנים להורים שלי לארוחת צהריים בשבת. לא ידענו אם גם לימור תבוא, מכיוון שהיא עוד לא ידעה אם היא רוצה לבוא, בגלל הסיטואציה של הגירושין. אני שכבתי בסלון, טלביזיה דלוקה ופתאום לימור באה בצעקות ואמרה "אתה לא עושה שום דבר בבית. לא איכפת לך. אני רוצה לנשום אוויר. אני הולכת להורים שלך עכשיו". זה היה בסביבות 11:00, 11:30. לא הסכמתי שהיא תלך להורים שלי לבד ותעשה להם דרמה של עוד פעם מלחמה ומריבות. היא קראה לבנות. התלבשו והתארגנו ליציאה. כמובן שהיה ויכוח כי אני רציתי שנגיע להורים שלי ביחד. אני ירדתי לסדר את האוטו שלי, כי היה מבורדק ובינתיים לימור ירדה אחריי, עם הבנות. היה ויכוח "כן תיסעי" "לא תסעי", אני לא רציתי שתלך לבד והיא כן רצתה ללכת לבד. היא נכנסה לרכב שלה עם הבנות וסגרה את הדלת. פתחתי את הדלת שלה וביקשתי שתחנה שניסע ביחד ואז היא טרקה את הדלת על ידי הימנית. ברגע שהיא טרקה את הדלת אני באופן אוטומטי פתחתי את הדלת שוב והוצאתי את ידי הימנית החוצה ואז היא נסעה רוורס. חושן ביקשה ממנה שתעצור כי היא רוצה לרדת ולבוא איתי. אמרתי לחושן אין טעם, תיסעו, הכל בסדר. ואז הם נסעו. צלצלתי לאמא שלי ואמרתי שאני לא אגיע. אבי חזר אליי וביקש שאני אגיע. בעקבות הבקשה של אבי החלטתי בכל זאת לנסוע. נסעתי להוריי. לימור והבנות כבר היו שם. לימור ישבה במרפסת של הוריי. בדיבורים עם לימור אמרתי לה שאני לא אבוא להורים שלה באותו ערב, למרות שהוזמנו. היא ביקשה ממני בכל זאת להגיע. היה חשוב לה שאני אבוא. ואכן, אחרי שסיימנו אצל הוריי נסענו להורים של לימור, כל אחד והרכב שלו ועם בת אחת.

ש. תספר בבקשה על האירוע המתואר בסעיף 7 לכתב האישום (הנאשם קורא את הסעיף ועונה).

ת. זה היה יום שבת. ביום חמישי שלפני כן הגענו לימור ואני להסכמה באשר לאופן חלוקת הרכוש והכסף. ביום שישי בבוקר צלצלתי לאמי וסיפרתי לה שהגענו להבנות כספיות, שבהן לימור מקבלת 78% מהכסף ואני את היתרה. אמא שלי אמרה "כפרה הכסף, העיקר שתגיעו להבנות ושלבנות יהיה את המקום שלהן ואת השקט שלהן" בין השאר אמרתי לאמי שסיכמנו את סכום המזונות החודשי שאני אשלם 3,500 ₪. ביום שבת, יום האירוע, קיבלתי טלפון מאבי. היינו לימור, הבנות ואני בקומת הכניסה. לקחתי את הטלפון והלכתי אתו לחדר המחשב, שנמצא בקצה השני של קומת הכניסה. אבי אמר לי שהוא שמע מפי אמי על הסיכומים שסיכמתי עם לימור ואז הוא אמר לי אותו דבר לגבי חלוקת הכסף, אבל הוא תמה מדוע אני צריך לשלם סכום כל כך גבוה למזונות. אמר לי שהייתי נדיב מדי. הסברתי לו שהחלטנו לא לערב עורכי דין ושחוץ מאוכל יש גם את עניין המדור ומשיקולים של פשרה הגענו לסכום של 3,500 ₪. כשניתקתי את הטלפון בסיום השיחה עם אבי, לימור, שעמדה בסמוך לדלת הכניסה לחדר המחשב ושאני לא ראיתי, פתאום שמה לי יד על הכתף ואצבע מול הפרצוף והתחילה לקלל ולהגיד "אבא שלך מטומטם, אדיוט, לא מבין שום דבר..." אמרתי לה "לימור איך את מדברת". הורדתי את ידה מהכתף שלי, נכנסתי לחדר המחשב ונעלתי את הדלת. אני מתקן, הדפתי את היד שלה. התיישבתי על כסא המחשב, הייתי המום מההתפרצות של לימור. אני רוצה לציין שהיחסים של לימור עם הוריי היו יותר טובים מהיחסים שלה עם הוריה, וזה לדבריה. לכן הייתי המום מהדברים שאמרה על אבא שלי.

לימור דפקה בדלת. לא פתחתי ואז פרצה את הדלת במספר בעיטות, שברה גם את הדלת, גם את המשקוף וגם את המנעול. נכנסה לחדר ונתנה לי סטירה על העורף. כמובן שכאשר היא פרצה את הדלת, הבנות באו לכיוון הרעש של פריצת הדלת. לימור אמרה שהיא הולכת לאחיה. האמת שזה היה מתוכנן ממקודם שהיא תלך עם הבנות לאחיה. חושן היתה המומה. אמרה "מה קרה לאמא. היא לא נורמלית?" ואז אמרתי לה שאני ואמא נמצאים במצב של לחץ ואחרי כמה דקות הם הלכו לאחיה.

לב"כ המאשימה בחקירה נגדית:

ש.ת. לשתי בנות שלי היה "שומר מקום" בשיניים.

ש. כשאתה אומר בהודעתך הראשונה "אני לא איימתי איום שנחשב לפלילי", למה התכוונת?

ת. אני איימתי עליה שהיא תשלם על זה ביוקר ושאני לא אחתום לה על הבית וזה בעיניי לא איום פלילי.

ש. מה ביקשת מאשתך כשחזרת לבית באירוע מיום 23/3/11?

ת. ביקשתי שהיא תביא לי את כרטיס הביקור של המגשר, שנמצא במגירה שלי, בחדר השינה.

ש.ת. בהודעותיי במשטרה אמרתי רק אמת.

ש.ת. ברור שאז זכרתי יותר טוב ממה שאני זוכר היום אבל גם היום אני זוכר.

ש. אני מצטטת באוזניך מת/1, עמ' 2, שורות 10 – 12. שם אמרת שביקשת מלימור דברים אישיים שלך. זה לא מסתדר עם מה שהעדת היום שבאת לבקש את כרטיס הביקור של המגשר. יש לך הסבר לכך?

ת. כרטיס הביקור הוא במגירה האישית שלי, בין חפצים שעוד השארתי בבית ולא חשבתי שאני צריך להגיד ללימור מה בדיוק אני צריך מהחפצים האישיים שלי אבל בהמשך, כאשר ראיתי שהיא מתעקשת לא לתת לי להיכנס, אמרתי לה שאני רוצה את מס' הטלפון או את כרטיס הביקור של המגשר.

ש. אם אני מבינה נכון, כשאתה חזרת לבית, התכוונת להיכנס כדי לקחת לבד את הדברים האישיים שלך, ביקשת מלימור שתפתח לך את הדלת ומשסירבה לך ביקשת את מס' הטלפון של המגשר. האם הבנתי נכון?

ת. אני הגעתי בחזרה במטרה לקחת את מס' הטלפון של המגשר. לא ציפיתי שלא ייתנו לי להיכנס הביתה שכן היה בינינו סיכום שאני עוזב את הבית אבל באופן עקרוני היתה לי גישה חופשית ונשאר לי מפתח של הבית.

ש. מה היה קודם. ביקשת להיכנס ומשסירבה אמרת לה שתיתן לך את מס' הטלפון של המגשר או שקודם ביקשת את מס' הטלפון ואח"כ ביקשת להיכנס?

ת. קודם כל הגעתי לבית, דפקתי בדלת. ציפיתי שיפתחו לי, כמו תמיד ואני אקח את מס' הטלפון של המגשר שהיה כתוב על כרטיס הביקור שלו, שהיה בין החפצים האישיים שלי, במגירה שבחדר השינה.

ש. מה עשית כשלא פתחה לך את הדלת?

ת. היה בינינו ויכוח, דרך חלון הדלת, חושן ניסתה לפתוח לי א ת הדלת. לימור לא נתנה לה. גם אני וגם לימור ביקשנו מחושן שתעזוב את המקום, כדי שלא תהייה נוכחת בויכוח. היו "הטחות" ביני לבין לימור. לימור עשתה לי את ההצגה שננעל לה הפלאפון ואז הסתובבה והלכה לכיוון פנת האוכל.

ש. כאשר לימור לא פתחה לך את הדלת מה ביקשת ממנה לקחת את החפצים האישיים, או לקחת את כרטיס הביקור?

ת. כשהגעתי דפקתי בדלת. לא רצתה לתת לי להיכנס. אמרה "מה אתה צריך להיכנס" אמרתי לה שיש לי עדיין את החפצים האישיים שלי בבית. כשאמרתי לה שבין החפצים האישיים יש גם את כרטיס הביקור של המגשר ושאני רוצה לקחת ממנו את מס' הטלפון, היא הציעה לי שהיא תיתן לי את המספר מתוך הפלאפון שלה. הלכה, הביאה את הפלאפון שלה וטענה שננעל לה הפלאפון.

ש.ת. את הסכם הגירושין (מוצג ת/3), ניסח המגשר, שהוא עו"ד במקצועו. אז לא היו לנו עורכי דין נפרדים לכל אחד מאתנו, כי חשבנו לסיים הקשר בינינו בהסכמת, בעזרת המגשר.

ש. אני מקריאה לך מהודעתך ת/1, עמ' 2, שורות 22 , 23. ממה שאמרת שם עולה כי לא שללת את האפשרות שפגעת בה עם הדלת, רק אמרת שאם פגעת, זה לא היה בזדון ואילו היום העדת שאחרי שאמרה לך שהפלאפון ננעל, היא הלכה לכיוון פינת האוכל ואז אתה פתחת את הדלת בעזרת המפתח שהיה לך, ונכנסת. זאת אומרת שהיום אתה שולל לחלוטין אפשרות שהדלת פגעה בלימור. איפה האמת? בגירסה שמסרת היום, או בגירה שמסרת בת/1.

הסניגור:

השאלה מטעה. הדברים שאמר הנאשם בהודעתו אינם סותרים את מה שאמר היום בעדותו. אני מפנה לכל הנאמר, משורה 22 – 24.<#16#>

החלטה

אחרי שקראתי את תשובת הנאשם, בשורות 22 – 24, מסכים אני עם הסניגור שאין שום סתירה ולכן אני פוסל את השאלה. <#17#>

ניתנה והודעה היום י"ז טבת תשע"ג, 30/12/2012 במעמד הנוכחים.

העד ממשיך:

ש. לגבי האירוע מסוף ינואר 2011 (ס' 7 לכתב האישום), העדת היום שלימור שמה את ידה על הכתף שלך, איזו יד ועל איזו כתף?

ת. עם יד ימין היא עשתה לי מול הפרצוף ואת יד שמאל שמה על כתף ימין שלי.

ש. למה במשטרה בכלל לא סיפרת שהיא שמה לך יד על הכתף?

ת. במשטרה אמרו לי שאני מואשם בכך שדחפתי את לימור. אני תיארתי להם את עצם המקרה , את מה שהיה ואז שאלו אותי אם אני רוצה להגיש נגדה תלונה על תקיפה ואמרתי שכן. לא זוכר אם שאלו אותי את זה בחקירה הראשונה או בשניה.

ש. לא ענית לשאלתי מדוע במשטרה לא סיפרת על כך שהיא שמה את ידה השמאלית על כתף ימין שלך.

ת. יכול להיות שהחסרתי זאת או שפשוט זה לא נרשם ע"י השוטר. זה פרט שולי בתוך כל האירוע.

ש. נשאלת אם אתה מסכים שהבנות תיחקרנה ע"י חוקר ילדים וענית שאתה לא רוצה, בשביל טובת הבנות. באותו שלב היית עצור. אם באמת היית חף מפשע, הייתי מצפה שלא רק שלא תתנגד אלא שתבקש שיחקרו אותן כדי שהן יאשרו את גירסתך, אם הגירסה נכונה. למה בכל זאת התנגדת?

ת. החוקר אמר לי ששאלו את אשתי אם היא מסכימה שהבנות תיחקרנה ושהיא סירבה, אמרה שלא רוצה לערב את הבנות ושאל אותי אם אני מעוניין שהבנות תיחקרנה ואמרתי לו שאני בדעה של לימור, שלא לערב את הבנות ואפילו האמנתי ללימור שהיא יותר מוסמכת ממני בדברים האלה, מתוקף תפקידה.

אני רוצה לציין שכשנחקרתי ביום 23/3/11 בכלל לא ידעתי שאני הולך להעצר. בחקירה השניה, מיום 27/3/11 הייתי אמנם עצור, אבל אז לא שאלו אותי בעניין חקירת הבנות.

ש. למה היה לך כל כך חשוב לעקוב אחרי הגלישה במחשב, שהתקנת תוכנת ריגול מיוחדת?

ת. כדי שיהיה לנו מעקב לאיזה אתרים ומקומות הבנות גולשות. אני רוצה לציין שזה הותקן בידיעתה של לימור ובהסכמתה ומומן מכסף משותף.

ש.ת. אין לי שום סכסוך עם לילך ברקוביץ.

ש. אז איך אתה מסביר את זה שלילך אמרה היום בעדותה שלימור לא אמרה את המשפט שאם יהיו לך ילדים בפרק ב', היא תמלוק לך את הביצים?

ת. אין לה שום דבר נגדי אבל היא חברה טובה מאוד של לימור ולכן היא הלכה לכיוון של מה שיצדיק את לימור. אני רוצה לומר לזכותה, שהיא אישרה שהדברים נאמרו בבדיחות הדעת.

ש. כמה זמן לפני האירוע המתואר בסעיף 5 לכתב האישום, לילך ביקרה בביתכם?

ת. לא ניהלתי רישום ביומן על המועדים שבהם לילך באה לבקר אצלנו. בתקופה הזו היא נהגה לבקר יורת, בערך פעם בשבועיים, פעם בחודש.

ש. איך אתה מסביר את החבלה שנגרמה ללימור באותו יום, 23/3/11, באף וליד העין?

ת. אין לי מה להסביר. למיטב ידיעתי היא לא נחבלה.

ש. אמרת שבאירוע מיום 5/2/11, אירע לאחר ויכוח ושאתה בכלל לא היית בטוח שלימור רוצה לבוא להוריך. למה היית בטוח שלימור לא רוצה לבוא להוריך?

ת. לא אמרתי שהייתי בטוח, אמרתי שלא ידענו אם היא תבוא או לא.

ש. למה לא ידעתם?

ת. מחודש ינואר התדיינו בינינו. היו שיחות, היו ויכוחים, היו עליות ומורדות. מטבע הדברים, כשמתגרשים אז גם המשפחה המורחבת ידעה על הליך הגירושין ולא היה כל כך נעים וסימפטי לבוא למשפחה השניה, לשבת לצהריים, כאילו לא קרה כלום. לכן לא ידעתי אם היא תבוא או לא.

ש. אם כך, הטענה שלך שבאירוע המתואר בסעיף 5 לכתב האישום, דובר על זה שלימור מתכוונת לארגן לך את הולדת 40, היא טענה מופרכת, שכן איך זה שבגלל היחסים לא היית בטוח שתבוא להוריך, מצד אחד ומצד שני שהיא מארגנת לך יום הולדת. מה אתה אומר על זה?

ת. א. מי שהציע לארגן את היום הולדת, זו לימור ולא אני. היא זו שהעלתה את

הרעיון וזה גם היה דבר היפוטתי שכן יום ההולדת שלי הוא בסוף יוני.

ב. יש הבדל בין יום הולדת לגיל 40 לבין ארוחה משפחתית, כאשר יש מתח

בין בני הזוג.

ש. אמרת בעדותך היום שלימור עשתה הצגה שכאילו הפלאפון שלה ננעל. איך אתה יודע שזו היתה הצגה ושלא באמת ננעל לה?

ת. היא אמרה את זה בטון מתגרה, הסתובבה והלכה. היא אפילו לא ניסתה עוד פעם. פלאפון לא ננעל אחרי פעם אחת.

ש. אני אומרת לך שב- 23/3/11 עשית את המעשים המתוארים בסעיפים 2, 3 ו- 4 לכתב האישום (ב"כ המאשימה מקריאה לנאשם את הכתוב בסעיפים הנ"ל). מה יש לך להגיד על זה?

ת. זה לא נכון. מה שבאמת קרה זה מה שאמרתי בחקירות שלי במשטרה ומה שהעדתי היום בבית המשפט.

ש. אני אומרת לך שאתה איימת על לימור, כנטען בסעיף 5 לכתב האישום (ב"כ המאשימה מקריאה לנאשם את סעיף 5). מה יש לך להגיד על זה?

ת. זה לא נכון. אני חוזר על מה שהעדתי היום ועל מה שאמרתי בחקירות שלי במשטרה.

ש. אני אומרת לך שביום 5/2/11 סטרת ללימור על פניה, כנטען בסעיף 6 לכתב האישום. מה אתה אומר על זה?

ת. לא היה ולא נברא. חוזר על עדותי מהיום ועל מה שאמרתי במשטרה.

ש. אני אומרת לך שבסוף חודש ינואר 2011, בדירה, דחפת את לימור. מה אתה אומר על זה?

ת. זה לא נכון ואני רוצה להזכיר לך שלימור עצמה נחקרה תחת אזהרה בחשד כי באותו אירוע היא זו שתקפה אותי.

הסניגור:

אין חקירה חוזרת.

אלה עדיי.

באי כח הצדדים:

לאור השעה המאוחרת (20.10) אנחנו מבקשים לא לסכם היום, אלא לקבוע מועד אחר לסיכומים בעל פה.

<#18#>

החלטה

לצערי, יומני אינו מאפשר קביעת מועד אחר לסיכומים. מזכיר לצדדים שאני עומד לצאת לגמלאות ב- 5/3/13.

<#19#>

ניתנה והודעה היום י"ח טבת תשע"ג, 31/12/2012 במעמד הנוכחים.

באי כח הצדדים:

לאור ההחלטה, מבקשים לאפשר הגשת סיכומים בכתב. אין לנו התנגדות שביהמ"ש יגביל את מס' העמודים ל- 5 עמודים.

ב"כ המאשימה:

מבקשת לקחת בחשבון שאני יוצאת לחופשת חג וחוזרת רק ב- 7/1/13.

<#20#>

החלטה

לפנים משורת הדין אני מורה על הגשת סיכומים בכתב.

ב"כ המאשימה תגיש את סיכומיה עד יום 15/1/13 עם העתק ישירות לסניגור, שיגיש את סיכומיו עד יום 24/1/13, עם העתק ישירות לב"כ המאשימה.

יש לצרף לסיכומים את העתקי פסקי הדין שיאוזכרו בסיכומים.

נקבע למתן הכרעת דין ואם תהיה הרשעה גם לטיעונים לעונש, ליום 18/2/12, שעה 14.00.

<#21#>

ניתנה והודעה היום י"ח טבת תשע"ג, 31/12/2012 במעמד הנוכחים.