1. עניינה של תביעה זו הינו הכרה באירוע בו מעדה התובעת ביום 1/3/10 (להלן: "האירוע החריג") כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995.

2. התובעת טוענת כי הינה זכאית לקבלת דמי פגיעה עבור התקופה בה הייתה באי כושר וזאת לנוכח הנסיבות בהן מעדה ונפלה.

הרקע להגשת התביעה

3. התובעת ילידת 1953, אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה הייתה בעלת עסק עצמאי למתן שירותי הנהלת חשבונות.

4. התובעת טוענת כי ביום 1/3/10 בשעות הצהריים הלכה ברגל לבצע הפקדות בסניף הבנק בבאר-שבע, ובדרכה לסניף מעדה ונחבלה בברכיה.

5. התובעת הוסיפה כי סבלה מכאבים כתוצאה מהפגיעה ולפיכך פנתה לקבלת טיפול רפואי ובמסגרתו נערך לה בירור רפואי אשר מצא כי הינה סובלת מצ'יסטה בברך שמאל אשר לדברי הגורמים הרפואיים נגרמה ככל הנראה כתוצאה מהנפילה.

6. לאור מצבה הרפואי קיבלה התובעת תעודות רפואיות על אי כושר בעבודה.

7. התובעת פנתה לנתבע על מנת לקבל דמי פגיעה בעבודה, אולם הנתבע דחה את תביעתה.

עיקרי טענות הצדדים

8. התובעת טוענת כי פקיד התביעות בנתבע אשר קיבל את ההחלטה לשלול את זכאותה לדמי פגיעה, עירב במסגרת שיקוליו שיקול זר ופסול ולא בחן באופן אובייקטיבי את הנסיבות בהן מעדה במקרה דנן.

9. התובעת ציינה כי העובדה שהיא הוכרה מספר פעמים כנפגעת עבודה אינה צריכה לשמש לה לרועץ ויש לבחון את פציעתה כעת מבלי להיזקק לתביעותיה בעבר.

10. התובעת ציינה כי לא סבלה בעת נפילתה מחולשות אחרות ותנאי הדרך הם בלבד אשר הובילו לפציעתה ולפיכך יש להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה.

טענות הנתבע

11. הנתבע טען כי האירוע התאונתי ככל שהתרחש נגרם כתוצאה מחולשה אישית של התובעת אשר אינה נובעת מעבודה ומבלי שהיה גורם חיצוני הנראה לעין שגרם למעידתה ולפציעותיה.

12. עוד הוסיף וטען הנתבע, כי לתובעת אחוזי נכות בשל פגיעה בעבר בברכיה ובראשה והשפעת העבודה אם בכלל היתה על התאונה, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

13. הנתבע ציין בסיכומיו, כי התובעת טענה בעבר לסחרחורות ותיקה הרפואי מלמד כי הינה מועדת ליפול ולפיכך אין להיזקק למינוי מומחה בתיק, וזאת לאור נסיבותיה האישיות כאמור.

דיון והכרעה

14. על פי הפסיקה "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים. האחד הינו גורם או מחולל והשני הינו נזק או פגיעה (ר' דב"ע נג/52-0 עוואד ג'אבר פארג' – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע נז 50).

15. על מנת שתאונה תוכר כ"תאונת עבודה" על התובע להביא ראשית ראיה "שאכן קרה אירוע תאונתי בעבודה הקושר את הפגימה לעבודה" (דב"ע מד/0-90 שפיר – המוסד לביטוח לאומי פד"ע טז 93) וכי האירוע התאונתי הקשור לעבודה חורג מתנועותיו שאינן קשורות לעבודה (דב"ע נה/0-181 המוסד לביטוח לאומי – לפידות, טרם פורסם; דב"ע נו/0-288 עמר – המוסד לביטוח לאומי, טרם פורסם).

16. עובד שנפל ונחבל תוך כדי עבודתו, מחמת עייפות, תשישות או סחרחורות מבלי שהיה גורם חיצוני נראה לעין אשר הוביל למעידה, לא תוכר פגיעתו כ"תאונת עבודה" מאחר והוכח שלא העבודה גרמה לתאונה אלא נסיבותיו האישיות, אולם אם היה גורם הנראה לעין אשר הוביל למעידה, הרי שיהיה ניתן להכיר בפגיעה כתאונת עבודה (ר' דב"ע שן/94-0 ליאורה כץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 27).

17. על אף שהנתבע בכתב ההגנה טען כי אין כלל הוכחה ברורה המעידה כי האירוע בו מעדה התובעת, נגרם תוך כדי עבודתה, במסגרת הסיכומים הצטמצמה גדר המחלוקת בין הצדדים לשאלה בדבר הנסיבות בהן מעדה התובעת, בעוד הנתבע טוען כי מצבה הרפואי והבריאותי הם אשר הובילו לנפילתה של התובעת, טוענת התובעת כי תנאי הדרך הם אשר גרמו למעידתה ולפציעתה וכתוצאה מכך לאי הכושר בו היתה נתונה.

18. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שבחנו את מכלול הראיות בתיק ושמענו את עדותה של התובעת, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להביא ראשית ראיה לכך שנפילתה נגרמה כתוצאה מתנאי הדרך ולא ממצבה הבריאותי ולפיכך יש מקום למנות מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לתאונה אותה עברה התובעת.

19. התובעת תיארה בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי את התאונה באופן הבא:

"בשעה 13:30 באותו היום יצאתי מהמשרד לעבר בנק לאומי בעיר לפני המדרחוב אם אני לא טועה זה בעיר על מנת לבצע הפקדות, בירורים כל מיני סידורים בבנק, המרחק של 10 דקות הליכה ממשרדי לבנק באמצע הדרך לערך בזמן הליכה התעקמה לי הרגל, לא זוכרת איזה רגל, אני חושבת שכף רגל שמאל הסתובבה אל מחוץ לגוף, איבדתי שיווי משקל ונפלתי אני חושבת על צד שמאל לא זוכרת בדיוק ונפלתי על הברכיים וניסיתי לבלום עם הידיים".

(ר' הודעת התובעת לחוקר מיום 10/10/10).

20. במסגרת חקירתה על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי, נשאלה התובעת האם חשה בסחרחורת טרם מעידתה והשיבה בשלילה, ולא מצאנו מקום להטיל ספק בגרסה שמסרה לחוקר.

21. במסגרת עדותה הסבירה התובעת על הסחרחורות מהן היא סובלת לאור תאונה קודמת שעברה:

"ת. אני מאשרת שכתבתי לעיתים תכופות בעקבות התאונה שהיתה לי. אבקש להגיב, מאז התאונה ועד 2010 שזה קרה עבר הרבה זמן שנה פלוס, במשך התקופה הזאת אני למדתי להתמודד עם הבעיה של הסחרחורות. כשהייתי עובדת וזה היה קורה לי הייתי ניגשת לנוח, שותה וזה היה חולף, בעקבות כל הבעיות שהיו אני הפסקתי לעבוד, כאשר ראיתי שזה אקוטי מול לקוחות, היום אני לא עובדת".

(ר' פרוטוקול עמ' 7 ש' 23-27).

22. התובעת הוסיפה וסיפרה בעדותה על הבעיות הרפואיות בברכיה:

"הם לא חלשות, היה לי קרע במיניסקוס בשני הברכיים בברך אחת עברתי ניתוח. אני עושה פעילויות, עבדתי והכל עשיתי, אני לא צריכה להיות מושבתת והרגליים שלי זה לא רגליים שאני צריכה לרוץ לאולימפיאדה, הביטוח הלאומי הכיר בי בתאונת עבודה".

(ר' פרוטוקול מיום 2/7/12 עמ' 7, ש' 9-11).

23. התובעת בעדותה לא הסתירה שהינה סובלת מבעיות רפואיות, אולם הסבירה שהיא יודעת להתמודד עם הבעיות הרפואיות, אולם בעיותיה אלו ומצבה הבריאותי בכלל, לא הם אשר גרמו לנפילתה ולפציעתה, אלא תנאי הדרך.

24. עדותה של התובעת נמצאה בעינינו כמהימנה והתרשמנו כי הינה מודעת למצבה הבריאותי ובעיותיה הרפואיות אינן מפריעות לה לתפקד במשך כל היום אלא ברגעים מסוימים.

25. כחיזוק לטענתה צירפה התובעת תמונות המתארות את האזור בו נפלה והתרשמנו מתמונות אלה כי אכן הדרך בה הלכה התובעת הייתה משובשת, וסבורים אנו כי יש בכך משום להצביע על ראשית ראיה ולפיה נפילתה נגרמה כתוצאה מתנאי הדרך.

26. בהיבט זה מוצאים אנו להוסיף ולציין, כי משעה שמצאנו כי התאונה בה נפגעה התובעת, אירעה תוך כדי ביצוע עבודתה, והנסיבות בהן נפלה התובעת אינן ברורות לאשורן, הרי שהנטל להוכיח כי הנסיבות הפנימיות הן שגרמו לנפילה מוטל על הנתבע (ר' עב"ל (ארצי) 144/06 יגאל גוזלנד – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 31/01/07).

27. הנתבע לא עמד בנטל האמור, וכל טענתיו נשענו על מסמכים רפואיים, המעידים על בעיות רפאויות מהן סובלת התובעת, איך אין הוכחה ברורה כי בעיות רפואיות אלו הן שגרמו לנפילתה.

28. מעדותה של התובעת ומהמסמכים אשר הובאו בפנינו סבורים אנו כי לתובעת היתה בעיה בריאותית ברגליה, אולם עם זאת קיים קושי לטעמינו לקבוע באופן חד משמעי שהתאונה שעברה התובעת קשורה באופן ישיר למצבה הבריאותי כפי שטוען הנתבע כאמור.

מכלל האמור סבורים אנו כי יש להורות בנסיבות דנן על מינוי מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין הפגיעה ממנה סבלה התובעת כתוצאה מנפילתה לבין אי הכושר בו שהתה.

לנוכח האמור, אנו ממנים את ד"ר אליהו סלטי, כמומחה רפואי בתיק זה.

29. ואלה העובדות אשר לגביהן נדרשת חוות דעת המומחה:

א. התובעת ילידת 1953.

ב. ביום 1/3/10 בשעת הצהריים התובעת הלכה לבצע הפקדות בסניף בנק בבאר שבע ובדרכה, סובבה את כף רגלה השמאלית ונפלה על ברכיה.

ג. כתוצאה מהנפילה נגרמו לתובעת חבלות בברכיה וניתנו לה תעודות רפואיות המעידות על אי כושר בעבודתה.

ד. התובעת סובלת מבעיות בברכיה ובראשה ואף בשל מצבה הבריאותי נקבעו לה בעבר אחוזי נכות.

30. לנוכח העובדות האמורות המומחה מתבקש להשיב על השאלות הבאות:

א. מה מהות הפגיעה אשר נגרמה לתובעת כתוצאה מהתאונה שעברה?

ב. האם קיים לדעתך קשר סיבתי רפואי בין אירוע הנפילה כפי שתואר לבין פגיעתה?

ג. אם לא, האם מדובר במחלה טבעית?

ד. אם התשובה חיובית, קרי קיים קשר סיבתי בין האירוע בו נפלה לבין הפציעה בברכיה, האם ניתן לומר כי השפעת אירוע הנפילה היתה פחותה בהרבה מהשפעת הנתונים האישיים של התובעת, לרבות מצבה הבריאותי?

ה. נמק את מסקנתך בהסתמך על מלוא המסמכים הרפואיים אשר הובאו בפניך.

31. הצדדים יגישו לבית הדין את מלוא החומר הרפואי אותו הינם מבקשים להציג בפני המומחה הרפואי וזאת עד ליום 10/10/12.

32. החלטה זו תשלח לצדדים טרם העברתה למומחה.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ג 24 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

קלדנית: רות רחמים