1. התובע מס' 2, עמיר אברמסון, פיתח במסגרת עבודתו אצל התובעת 1, מיני ארון לתקשורת אופטית ["הארונית"]. הנתבעת, העוסקת בביצוע עבודות תקשורת, פעלה עבור הרכבת הקלה בירושלים. הנתבעת הזמינה אצל התובעת 1 ציוד תקשורת, לרבות 55 ארוניות על מנת להתקינן בפרויקט זה.

2. הנתבעת קיבלה מהתובעת שרטוטים שונים, ודגם של הארונית. אין מחלוקת כי ההזמנה לא בוצעה, וכי הנתבעת ביטלה אותה.

3. הנתבעת רכשה 55 ארוניות מספק אחר, במחיר נמוך בהרבה מזה של התובעת. לטענת האחרונה, נבנו הארוניות החלופיות עפ"י שרטוטיה ועפ"י דגם הארונית שהמציאה. הנתבעת הכחישה את העתקת השרטוטים ואף טענה כי הארונית שגרתית ואין בה כל סוד מסחרי. לשיטתה, נבע הביטול מאי עמידת התובעת בלוח הזמנים, ותו לא.

4. טענות התובעת בהרחבה

לטענתה, הארונית שהיא מייצרת מקורית, שיש בה סוד מסחרי שהופר ע"י הנתבעת. באשר לשרטוטים טענה כי יש לה בהם, כמעסיקת התובע 1, זכויות יוצרים.

5. התובעים הגישו את חו"ד של מר אסף טמיר, מעצב בכיר בתעשייה האווירית, שמסקנתו הינה כי "עיצוב היחידה של הנתבעת נובע ישירות מהשרטוט של מיני ארון התקשורת של התובעת".

6. לשיטתו, מתאפיינת הארונית בשלושה רכיבים שתכליתם משותפת, מזעור גודלה הפיזי של הארונית תוך שמירה על יכולת תחזוקה ושירות נאותים, שהימצאותם בכפיפה אחת איננה שגרתית. כך למשל, משמש מכסה הארונית כמשטח עבודה, בשונה מדוגמאות שהובאו ע"י הנתבעת.

7. באשר לשרטוטים טענה התובעת כי העבירה אותם למר גאולי, אשר בתקופה הרלוונטית עבד במחלקת התכנון של הנתבעת. לגרסתה, העביר מר גאולי את השרטוטים ממחשבו, עד שנעשה בהם שימוש בארונית החלופית.

8. להוכחת ההעתקה טענה התובעת כי בשרטוטיה הראשוניים נפלה טעות, שמצאה ביטוי בפועל, בארונית החלופית.

9. לשיטת התובעת, מכוח העובדה שלנתבעת היתה גישה לשרטוטי התובעת ולארונית, ומכוח הצטברותן של נקודות דמיון רבות של חלקים משמעותיים ביצירתם של התובעים, יש לקבוע כי הופרו זכויות היוצרים בשרטוטים, כמו גם בארונית עצמה. לטענתה, אין זו הפעם הראשונה שהנתבעת מפרה את זכויותיה וכבר אירעו מקרים דומים בעבר.

10. בנוסף טענו התובעים כי גם אם בארונית החלופית השתנה מיקום קסטת השחבור, אין בשינוי כזה, ביצירה המוגנת, כדי לבטל את ההפרה עצמה (ס' 73 לסיכומיהם).

11. עוד טענה התובעת כי לא רק שיש לה בארונית זכויות יוצרים בגין ייחודה ומקוריותה, יש בה, בארונית, גם סוד מסחרי שנגזל ע"י הנתבעת.

12. באשר לגובה הפיצוי טענו התובעים כי לזכותם בפיצוי בגין הפרת הזכות הכלכלית והמוסרית כאחד, בסכום שיש בו כדי להרתיע וללא הוכחת הנזק הממשי.

13. טענות הנתבעת

לטענתה, לא היתה כל העתקה מצידה של השרטוטים ו/או של הארונית, שרבות כמוה, ואין בה כל ייחודיות.

14. עוד טענה כי לא הוחתמה ולא נדרשה לסודיות כלשהי ו/או לשמירה על זכויות. לגרסתה, הועברו אליה השרטוטים מבלי שצוין כי למאן דהוא זכויות יוצרים בהן, ומבלי שנודע לה כי התובעת הינה הבעלים בזכויות אלה.

15. לטענתה, קיבל מר גאולי שרטוטים ראשונים ודגם ראשוני של הארונית ולא עשה בהם כל שימוש ואף לא העבירם למחלקת הרכש, אשר ביצעה את ההזמנות. משעזב מר גאולי את עבודתו, נוקה מחשבו מתכנו, לרבות שרטוטים אלו.

16. עוד טענה הנתבעת כי שוויה של העסקה בה התקשרה עם התובעת היה 10,000 ₪ בלבד, וכי כאשר לא סופקו לה הארוניות במועד, ביטלה את ההזמנה והתקשרה עם ספק אחר, לו הציבה את דרישתה לארונית שלמעט מידותיה, לא הוכתבו כל תנאים לגביה. לטענתה, פעלה בתום לב בביטול כמו גם בהזמנה החדשה.

17. עמדת הנתבעת כי הארונית דומה לארונות תקשורת אחרים המצויים בשוק, ואיננה יוצאת דופן. הנתבעת לא חלקה על כך שהארונית של התובעת ושל היצרן החלופי דומות זו לזו, אלא שלטענתה, צירופם של הרכיבים התכנוניים בארונית קיים ממילא גם בארונות סטנדרטיים.

18. לטענת הנתבעת, הארונית והשרטוטים הינם נחלת הרבים, והאלמנטים בהם ניתנו לגילוי בנקל ואינם מקנים לתובעת יתרון עסקי כלשהו. עוד טענה כי ס' 5 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999 דורש כי הבעלים ינקוט באמצעים סבירים לשמור על סודות המידע העסקי המוגן ואולם התובעת, הטוענת כי נכוותה מספר פעמים בהעתקות של הנתבעת, לא הגנה על עצמה ולא נשמרה מפני העתקה נוספת. לטענתה, הואיל ואנשים לא ידעו כלל על איסור ההעתקה ו/או על זכויות יוצרים של התובעים בשרטוטים או בארונית, חלה עליהם הגנת ס' 58 לחוק זכויות יוצרים החדש, הקובע את "המפר התמים".

19. נטען גם כי תרשימים ושרטוטים לא הוגדרו, עפ"י החוק החדש לזכות יוצרים כמוגנים, לאחר שהושמטו ממנו, בכוונת מכוון. עוד טענה כי אם מגנה התובעת על הרעיון המקורי, או הייחודי של הכפפת המרכיבים בכפיפה אחת, לצורך תחזוקה ושירות נאותים, יש לראותם כאלמנטים קיימים וסטנדרטיים שרעיון איחודם במסגרת אחת הוא שיוצר את המקוריות והייחודיות, וככזה, אין החוק מגן עליו. בנוסף ולחלופין טענה כי התובעת לא הוכיחה את בעלותה וזכויותיה שלהפרתן טענה.

20. בסיכומי התשובה טענה התובעת כי הפסיקה המאוחרת לחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007, [להלן: "החוק החדש" ו/או "החוק"] לא שללה את זכאותם של שרטוטים להגנה משפטית, למרות שהושמטו מהגדרת הזכות, ועמדה על זכותו של התובע 2, שעבד אצל התובעת 1 והיה יוצר השרטוטים. עוד השיבה כי אין לראות את הנתבעת כמפר תמים הפטור מתשלום פיצויים בגין הפרת זכות היוצרים.

21. לשיטת התובעת, תוכננה ארונית התקשורת בתפיסה חדשנית שעיקרה צמצום נפח המארז מבלי לפגוע בנוחות המשתמש, ושימוש בחומר קשיח – מתכת – לשמירת עמידות המארז. לטענתה, כללה הארונית מספר מאפיינים שתכליתם מזעור גודלה הפיזי של היחידה, תוך שמירה על תחזוקה ושימוש נאותים.

22. עפ"י מומחה התובעת, התקיימו בארונית שלושה "חידושים" ייחודיים, אשר כפיפתם בצוותא, בארונית אחת ייחודית לארונית התובעים, ואין למצאם בארוניות אחרות, רבות המצויות בשוק:

א. שימוש בדלת/ מכסה הארון כמשטח עבודה, לצורך צמצום ממדי הארונית.

ב. יציאת המגשרים מהארונית דרך מעבר, ולא דרך נקב כמקובל.

ג. האפשרות להדק את הבסיס של הארונית לקיר, או לסובב את הארון כולו ב 180 מעלות.

23. דיון:

מר אלכס פרינסי המומחה מטעם הנתבעת, הגדיר את המוצר בו מדובר: "ארון תקשורת הינו תיבה שלתוכה נכנסים כבלים חשמליים ו/או כבלים אופטיים, המתחברים בתוכה – אביזרי חיבור ... מדובר בארונית מתכת קטנה שמידותיה 84 מ"מ X 180 X 250 מ"מ המיועדת לקלוט בתוכה עד 24 סיבים אופטיים. הארונית בנויה משני חלקים ראשיים: החלק האחורי המשמש כבסיס והחלק הקדמי המשמש כדלת. בתוך הארון נמצאים אלמנטי חיבור לכבלים: סרגל מחברים ותוף מרכזי".

24. כאמור, לשיטת הנתבעת, אין בארונית ו/או בשילוב ("איחוד") שלושת המרכיבים, שכל אחד מהם סטנדרטי, משום חידוש המזכה את הארונית בהגנה עפ"י החוק.

על פי חוק הפטנטים תשכ"ז – 1967 "אמצאה בין שהוא מוצר ובין שהוא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהוא, חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית, היא אמצאה כשירת פטנט".

לטעמי, אין הארונית כמוצר, נכנסת להגדרת "יצירה" בהיותה אביזר שימושי, שככל שיש בו חדשנות הניתנת לשימוש תעשייתי, היה על התובעת להגן על בלעדיותה בה ע"י רישומה כפטנט.

25. התובעת טענה גם לעוולה מסחרית עקב גניבת הסוד המסחרי של התובעים ועשיית עושר שלא במשפט. חוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999, קובע כי סוד מסחרי הינו "מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי רבים בנקל ע"י אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי של מתחריו ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו; "שימוש", לרבות ע"י העברה לאחר".

26. התובעת מודה כי לא החתימה את הנתבעת על התחייבות לשמירת סודיות, ואף כי לא רשמה על גבי המוצר ו/או השרטוטים, כי יש לה זכויות מקוריות בהן, לעניין זה, העיד מנהל התובעת:

ש. "היכן כתוב במייל שאתם תכננתם ושרטטתם?

ת. לא כתוב.

ש. מי שלח אותו?

ת. אברמסון, וחטף ממני שטיפה רצינית על כך שהוא שלח את השרטוטים לנתבעת, הנתבעת גנבה מאתנו שלוש פעמים בעבר של מוצרים שייצרנו.

ש. אתה הולך לעבוד עם חברה שגנבה ממך בעבר ואפילו לא מחתים על הסכם סודיות?

ת. לכן כעסתי עליו, הם לא הסכימו לחתום על הסכם כזה.

ש. אני עובר כעו"ד על נוסחים שונים של הסכמי סודיות של הנתבעת?

ת. אם אתה רוצה לרמוז שהייתי טיפש אני מאשר זאת.

ש. אני אומר שיש אפשרות אחת שאתה טיפש ואפשרות שניה שאתה תמים, והשלישית היא שחברה שיש לה "שור מועד" כבר גנבה ממך, ולא החתמת כי אין פה שום סוד?

ת. אני חשבתי שהסוסים ברחו מהאורווה, דהיינו שכבר מסרתי את השרטוטים ולכן זה מאוחר מידי. יכולתי רק להזהיר אותם וכך עשיתי.

ש. הזהרת בע"פ ולא שלחת מכתב סודיות, אחרי שכעסת על אברמסון?

ת. נכון.

ש. כעסת על אברמסון, טרחת להזהיר את גאולי ולא שלחת שום מסמך בכתב?

ת. נכון".

הנני קובעת כי התובעים לא נקטו באמצעים סבירים לשמור על הסוד המסחרי כנדרש.

27. השרטוטים: לטענת התובעים, הועתקו השרטוטים ושימשו בסיס לארונית החלופית. כזכור, הכחישה הנתבעת את הטענה והשיבה כי שרטוטים אינם מוגנים עפ"י החוק.

לטעמי, לא הוכיחה התובעת את ההעתקה. מר גאולי העיד כי קיבל רק חלק מהשרטוטים ולא העבירם לאיש. מנהל הרכש, מר אזרזר, אשר ביצע את ההזמנה, אישר כי לא היו בידו שרטוטים כלשהם בעת שביצעה. העובדה שההזמנה החלופית היתה זולה יותר, אינה מעיד כי הספק קיבל שרטוטים ממאן דהוא. גם הדמיון בין שני ארונות התקשורת אינו מעיד בהכרח על העתקת השרטוטים, בה במידה ניתן להניח גם כי נעשה מארונית התובעת "רוורס אינגנירינג" ממנו ניתן היה ללמוד על הארונית, ולתכננה מחדש.

28. הנני דוחה את טענת התובעים כי מהנסיבות ניתן ללמוד על ההעתקה. דהיינו, שביטול ההזמנה היה מכוון ונבע מההעתקה. לשיטתם לא אחרו באספקה אלא המתינו לאישרור ההזמנה ע"י הנתבעת. גרסא עובדתית זו נסתרה ע"י האחרונה שהראתה כי מלכתחילה זכתה להנחה משום שהזמינה ציוד תקשורת נוסף, וכי לא היה צורך בשינוי ההזמנה או באשרורה, כפי שטענו התובעים.

29. זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות בה או בחלק ממנה, את הפעולות המנויות בס' 11 לחוק. בס' 1 הוגדרה יצירה אומנותית: "לרבות רישום, ציור, פיסול, תחריט, ליתוגרפיה, מפה, תרשים יצירה אדריכלית, יצירת צילום ויצירת אמנות שימושית".

30. בחוק זכויות יוצרים 1911, ס' 35 (1) הוגדרה יצירה ספרותית כ- "כוללת מפות, תרשימים, תכנית טבלאות וליקוטים" ואילו יצירה אומנותית "כוללת ציור, שרטוט, פיסול ומלאכת אמנות ומעשי אומן אדריכליים ופיתוחים וצילומים".

המילה "שרטוט" הושמטה מהגדרת החוק החדש.

בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח 196, י"ג תמוז תשס"ה 20.07.2005) לא נמצאה התייחסות מיוחדת להשמטה זו.

31. התובעים הפנו לע"א 7996/11 סייפקום בע"מ נ' עופר רביב [להלן: "פרשת סייפקום"] (פורסם בנבו) אשר עסק בהעתקת שרטוטים, בדגש על יצירות פונקציונליות. שם, נקודת המוצא היתה כי מכיוון ששרטוטים עונים להגדרת יצירה אומנותית לפי ס' 35 (1) הנ"ל, יש לבחון האם הם עונים על דרישת המקוריות ובמקרה הזה, בשל היותם יצירות פונקציונליות, גם על מבחן הבחירה.

32. דרישת המקוריות, שאומצה בס' 4 (א) לחוק החדש, הוגדרה ונבחנת עפ"י שני מבחנים עיקריים- מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות. בפרשת סייפקוב קבע כב' השופט דנציגר: "אוסיף כי לדעתי יש לזהות במסגרת דרישת המקוריות שלושה רכיבי משנה, כאשר נוסף על מבחן ההשקעה ועל מבחן היצירתיות יש לבחון את מבחן המקור. כוונתי היא לדרישה כי מקורה של היצירה יהיה ביוצר וכי זו לא תהיה מבוססת על יצירה אחרת", ונקבע כי "לצורך הענקת הגנה על יצירה באמצעות זכות יוצרים יש להוכיח כי מדובר ביצירה מקורית תוך בחינת שלושת רכיב משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות, כאשר אין די בהתקיימותו של רכיב אחד בלבד לצורך הוכחת מקוריות".

33. הואיל ואין הגנה על רעיון אלא על דרך הביטוי נקבע כי "כאשר מדובר ביצירות לקט ונקבע כי יצירות כאמור יהיו מוגנות כך ככל שהבחירה של חומרי הגלם - שהם בגדר עובדות לא מוגנות, יענו על דרישת המקוריות". (שם, ס' 18).

34. באשר למבחן הבחירה נקבע כי "בהתאם למבחן הבחירה, יש להתחקות אחר הפונקציה או התכלית שלשמה מיועדת היצירה ולבחון האם צורת ההצגה של אותה תכלית – הביטוי – לוותה בבחירה של היוצר מבין כמה אפשרויות היכולות להגשים את אותה תכלית... דעתי היא שכאשר קיימת אפשרות אחת ויחידה לבטא רעיון מסוים, הרי שאין מקום לתת הגנה לדרך ביטוי יחידה זו... מוכן אני לקבל את התפיסה לפיה במקרים כגון דא, כאשר מספר האפשרויות הוא מצומצם ביותר, הרי שכדי להוכיח הפרה של זכות יוצרים יהיה צורך להקשיח את מבחני ההעתקה ולדרוש כי היצירה שנטען לגביה כי היא "יצירה מפרה" תהיה דומה דמיון כמעט מוחלט ליצירה המוגנת". (שם, 26)

35. בענייננו, השרטוטים המפרים, גם אם היו כאלו, לא הוצגו ולא ניתן לערוך השוואה בינם לבין השרטוטים המקוריים. עפ"י המתואר בעדויות, קיים מגוון רב של רכיבים בארוניות תקשורת שונות. ביטויים – בשרטוטים סטנדרטיים המוצגים ע"י החברות השונות, באתרי האינטרנט.

ניתן להסיק כי הרעיון – דהיינו, הכללתם של אותם שלושה רכיבים ספציפיים בארונית התובעת – הוא הייחודי והמקורי, וככזה, כידוע אין הוא מוגן עפ"י דין.

36. גם אם תמצא לומר כי הביטוי – דהיינו, השיטוטים מוגנים עפ"י החוק החדש, כפי שהוגנו ע"י החוק הישן – יש לבחון האם השימוש שעשתה בהם הנתבעת, אם עשתה, עלה כדי העתקה המפרה את זכויות היוצרים בהם.

לטעמי, לא הוכיחו התובעים כי הארונית החלופית נבנתה עפ"י השרטוטים, וכפי שניתן היה להסיק מעדויות המומחים מטעם שני הצדדים, ניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם בלעדיהם.

37. נקודת התורפה של הנתבעת הינה, כי טעות נטענת בשרטוטים, מצאה ביטויה בארונית החלופית. לעניין זה השיבה הנתבעת כי חרף הטענה "התכנון שונה, הבעיה שהיתה קיימת אצל התובעת בגלל הפתחים הסמוכים נפתרה ע"י הנתבעת ב-נ/1 כאשר היא הסיטה את קסטת השיחבור למרכז. התכנון שלהם טוב יותר מבחינת רדיוס הכיפוף של הסיבים האופטיים" (עדות מר פרינס, עמ' 14 לפרוטוקול).

מכאן, שגם אם אותה "טעות" הופיעה בארונית החלופית, נעשו בה שינויים פונקציונליים השונים משרטוטי התובעת.

38. הנני דוחה את התביעה.

שכ"ט הנתבעת בסך 13,000 ₪ יחול על התובעת.

39. כאמור, קבעתי כי התובעים לא הוכיחו הפרה, העתקה אן גזל של זכויות נטענות. גם לו הופרו, עדיין לא היה מקום לפסוק פיצויים, לנוכח הגנת ס' 58 לחוק הקובע כי "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית, ואולם המפר לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירה, לא יחויב בתשלום פיצויים עקב ההפרה". עפ"י העדות שצוטטה לעיל, פנייתה של התובעת 1 לנתבעת היתה מאוחרת ממועד ההפרה הנטענת. הנני מקבלת, לעניין זה, את טענת הנתבעת כי לא ידעה כלל על קיומה של הזכות.

ניתן היום, כ' חשוון תשע"ה, 13 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי ס. אורלי