תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש ביום 7.4.11 התובע, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") כנגד חברת א.מ.נ.ה שיווק ישיר בע"מ (להלן: "החברה"), וכנגד אבו חמד נדיה, חסן, יוסף ומחמוד. סכום התביעה 175,197 ₪. החברה ניהלה חשבון בבנק ולא עמדה בהתחייבויותיה. על כן נותרה חבה לבנק סך של 60,349 ₪. כן הוענקה הלוואה ע"ס 220,000 ₪. הנתבעים 3-5 ערבו להלוואה. הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם ונותרו חבים לבנק סך של 114,848 ₪. הנתבעת 2 ערבה בלתי מוגבלת כלפי הבנק לחובות החברה. על כן הוגשה התביעה לחייב הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד בסך 60,349 ₪ בשיעור ריבית בשיעור 15.6% לשנה וכן לחייב את הנתבעים 1-5 בסך 114,848 ₪ בצירוף ריבית 15.6% לשנה.

ביום 2.7.12 ניתנה לנתבעים הרשות להגן.

ביום 25.12.13 התקיים דיון הוכחות.

ביום 27.4.14 ניתן תוקף פסק דין להסכם פשרה בין הבנק לבין הנתבעת 2 לפיו מאשרת הנתבעת 2 את חובה לבנק בסכום התביעה במלואו, אולם הוסכם כי חובה יופחת עד לסך של 60,000 ₪. בתמורה לכך, תופטר הנתבעת 2 מערבותה לחובות החברה כלפי הבנק. הנתבעת 2 הינה בעלת המניות ומנהלת החברה.

בדיון יום 9.9.14 הובהר ע"י הצדדים כי נחתם הסדר גם עם הנתבע 5, ואילו ההליכים כנגד הנתבע 3 עוכבו. על כן, התייחס הדיון לנתבע 4, יוסף אבו חמד בלבד. הנתבע עצמו לא התייצב למספר דיונים וכן לא מסר תצהיר עדות ראשית, אלא שנמסר תצהיר הנתבע 3 אשר הצהיר "מטעמו" של הנתבע 4. ב"כ התובע ביקש מספר פעמים כי יינתן פסק דין כנגד הנתבע 4 מחמת אי התייצבות. בדיון שנערך ביקש ב"כ הנתבעים ארכה בת 60 יום להגשת בקשה לעיכוב הליכים כנגד הנתבע 4 במסגרת הליכי פש"ר. לחילופין ביקש לסכם בעניינו של הנתבע 4. לפנים משורת הדין, ניתנה ארכה כאמור. למרות שכך, לא הוגשה מטעם הנתבע 4 הודעה על עיכוב הליכים ולא הוגשו סיכומים מטעמו.

למעשה, טענת ההגנה היחידה שהעלה הנתבע 4 באמצעות בא-כוחו היא הטענה שהועלתה בדיון האחרון מיום 9/9/14, לפיה בעקבות הסדרי הפשרה עם הנתבעים 2 ו- 5 - המאוחרים למועד הגשת התביעה, סולק הלכה למעשה החוב נשוא התביעה.

ביום 20.11.14 הוגשו סיכומי הבנק.

מטעם הנתבע 4 לא הוגשו סיכומים, כאמור. כך גם באשר לנתבעת 1, החייבת העיקרית.

ביום 11.12.14 הוגשה בקשה נוספת למתן פס"ד כנגד הנתבעים 1 ו-4, בהיעדר סיכומים. לא הוגשה תגובת הצד שכנגד.

סיכומי הבנק

הבנק טען כי החוב נשוא התביעה מורכב מיתרת חוב בעו"ש ומיתרת חוב בהלוואה. ערבותם של הנתבעים 3-5 היא להלוואה בלבד בעוד ערבותה של הנתבעת 2 הינה לכלל חובות החברה. הנתבעת 2 והיא בלבד הופטרה מערבותה לכלל חובות החברה כנגד ובכפוף לתשלום סכום 60,000 ₪. במסגרת הסדר פשרה עם הנתבע 5, שולם סך 65,000 ₪. חובה הנותר של החברה (הנתבעת 1) בגין ההלוואה נכון ליום 19.11.14 הוא 52,130 ₪. הסכום ששילמה הנתבעת 2 נזקף ע"ח חוב העו"ש של החברה, כך שלא נותר חוב בעו"ש.

בסיכומיו, התייחס הבנק לטענות שהעלה בא-כוחם של הנתבעים לעניין ההסדרים עם הנתבעים 2 ו-5 והשלכתם על חובו של הנתבע 4. הבנק טוען כי זכותו לזקוף את התשלום שהתקבל מאת הנתבעת 2 תחילה ע"ח חובה בעו"ש של החברה מעוגנת בהוראות בתנאי ניהול החשבון (ובכתב הערבות), ובהוראות סעיף 50 לחוק החוזים(חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן-"חוק החוזים"). כן טען הבנק, כי האמור בסעיף 5(א) לחוק הערבות תשכ"ז-1967 (להלן-"חוק הערבות"), אינו יכול לסייע בידי הנתבע 4 שכן, סעיף זה קובע "הוקטן החיוב הנערב, על פי הסכם בין החייב לבין הנושה או על פי ויתור של הנושה, מופטר הערב במידה שהופטר החייב". הבנק טוען כי מאחר והויתור נעשה כלפי ערבים אחרים ולא כלפי החייב (החברה), ויתורו של הבנק כלפי הנתבעים לא פוגע בתוקפו של החוב. כן טען, כי ההסדרים עם הנתבעים 2 ו-5 הקטינו משמעותית את חובם של יתר הנתבעים. לפיכך, לא יהיה זה צודק לפטור את הנתבעים האחרים מערבותם. עוד טען הבנק, כי חלה בענייננו סיפא סעיף 55(ג) לחוק החוזים לפיו "הפטיר הנושה אחד החייבים מן החיוב, כולו או מקצתו – בויתור, במחילה, בפשרה או בדרך אחרת – הופטר גם השני באותה מידה, זולת אם משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת". הבנק טוען כי בענייננו אכן משתמעת מן ההפטר כוונה אחרת.

דיון

משהנתבע 4 לא מסר תצהיר ולא הגיש סיכומים, נחזה הוא כמי שוויתר אף על הטענות שהעלה בא-כוחו בעל-פה במהלך הדיון האחרון, ואין מניעה מלקבל את התביעה גם בעניינו של הנתבע 4. התביעה היא לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בסכום התביעה (בעקבות הסדרי החוב עם הנתבעים 2 ו-5, נותר החוב בסך של כ-52,000 ₪). התביעה מתקבלת.

מעבר לנדרש אעיר, כי לכאורה, סעיף 55(ג) לחוק החוזים מותיר בידי הבנק שיקול דעת להפטיר אחד מן החייבים תוך שמשתמעת מן ההפטר כוונה שלא להפטיר באותה המידה את יתר החייבים (ר' גם ה"פ 42918-01-12 רווח ממן נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו, 4.8.13] ; ד' פרידמן, נ' כהן "ריבוי חייבים" דיני חיובים - חלק כללי, 285). כן נקבע, כי הבנק מחויב לממש זכויותיו מכוח כתב הערבות בתום לב, אך לא כל מקרה בו הושג הסדר חוב עם ערב אחד מוחזק הבנק כפי שפעל בחוסר תום לב ויש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו (ע"א 36721-03-12 גיל גלמור נ' בנק המזרחי [פורסם בנבו, 16.5.13]; ע"א 118/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל לישראל, פ"ד מח(4) 463 (1994); ע"א 538/86 זמיר נ' הבנק הבינלאומי לישראל, פ"ד מב(4) 433, 436 (1989)).

מקום בו הנתבעת 2 -בעלת העניין בחברה, הופטרה הלכה למעשה מערבותה להלוואה, היה מקום לבחינת שיקול דעת הבנק. עם זאת בנסיבות העניין, כאמור, בהן הנתבע 4 לא התגונן, לא מצאתי לחסום את הבנק מהאפשרות לפעול לגביית יתרת החוב מהנתבע 4.

אשר על כן, התביעה מתקבלת כך שהנתבעים 1 ו-4 חבים לתובע את יתרת החוב שטרם סולקה.

ניתן היום, י' טבת תשע"ה, 01 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.