1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי ביום 5.4.12.

2. התובע ( להלן: המשיב) הגיש נגד הנתבע (להלן: המבקש) תביעה כספית על סך של 17,359 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו, כך נטען, בעקבות תאונת דרכים מיום 17.10.08 ( להלן: התאונה).

3. מנגד, המבקש טען בכתב ההגנה שלא היה הנהג בעת התרחשות התאונה.

4. בישיבת קדם המשפט מיום 19.1.12, אליה התייצב ב"כ המשיב בלבד, הוריתי לשני הצדדים להגיש את תצהירי עדיהם, כן, קבעתי את התיק לקדם משפט מורחב בנוכחות בעלי הדין עצמם ליום 5.4.12.

5. ברם, המבקש לא פעל בהתאם להחלטתי מיום 19.1.12, ולא הגיש תצהיר מטעמו. כן, לדיון שהיה קבוע ליום 5.4.12, המבקש ובא כוחו לא טרחו להתייצב חרף ידיעתם אודותיו. לפיכך, באותו היום, ניתן על ידי פסק דין המקבל את התביעה, ומחייב את המבקש לשלם למשיב סך של 17,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.10.11 ועד לתשלום המלא בפועל. המבקש גם חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ ( להלן: פסק הדין).

6. בעקבות כך, הגיש המבקש את בקשתו דנן, בה הוא עותר לביטול פסק הדין. לטענתו, נודע לו אודות פסה"ד רק ביום 7.8.12, לאחר שקיבל אזהרה מלשכת ההוצל"פ. זאת ועוד, המבקש מייחס את אי התייצבותו לדיון שהיה קבוע ליום 5.4.12 למחדליהם של באי כוחו. לטענתו, בחודש 2/12 המבקש העביר את הטיפול בתיק מעו"ד כנאענה, שייצג אותו תחילה, לעו"ד אבו אלהיג'א, כאשר שניהם לא הודיעו למבקש כי עליו להתייצב אישית לדיון. לעניין סיכויי ההגנה, המבקש דוגל בגישה כי סיכוייו גבוהים ביותר, דבר שמצדיק את ביטול פסק הדין.

7. המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, הבקשה הוגשה באיחור רב לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: התקנות), וזאת מבלי להצביע על טעם מיוחד אשר מצדיק את הארכת המועד. מה גם, כך נטען, שהמבקש לא נתן הסבר מניח את הדעת באשר למחדליו. נטען עוד כי, סיכויי הגנתו של המבקש הינם קלושים ביותר.

8. במסגרת התשובה לתגובה, חזר המבקש על טענותיו המועלות בבקשה.

9. בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 5.4.12, ואילו הבקשה לביטולו הוגשה רק ביום 9.10.12. כאמור, המבקש טוען שנודע לו אודות פסק הדין רק ביום 7.8.12, לאחר קבלת האזהרה, כך שהבקשה לביטול פסה"ד הוגשה במועד . אין בידי לקבל טענה זו. מעיון בתיק בית משפט עולה, כי פסה"ד הומצא לבא כוחו הקודם של המבקש, עו"ד כנאענה, כבר ביום 16.4.12. טענתו של המבקש בדבר העברת הייצוג בתיק לעו"ד אחר ( בחודש 2/12), אין בה כדי להועיל למבקש. שכן, המבקש לא הגיש לתיק בית המשפט כל בקשה או כל הודעה אודות החלפת הייצוג. כל עוד לא הודיע המבקש כאמור, משלוח פסה"ד ביום 16.4.12 לכתובת שנמסרה בכתב ההגנה מהווה מסירה כדין.

10. על אף שבקשה זו הוגשה כששה חודשים לאחר המצאת פסה"ד, המבקש לא עתר להארכת מועד. מה גם, שהמבקש לא הצביע בבקשתו על טעם, לא כל שכן טעם מיוחד, אשר הביא אותו להגיש את הבקשה דנן באיחור, לאחר שחלפו 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו.

11. יתרה מכך, גם לגופה של הבקשה, המבקש לא הצביע על נימוק שמניח את הדעת באשר למחדליו. המבקש לא סיפק הסבר אודות אי הגשת תצהיר מטעמו, חרף החלטתי מיום 19.1.12. כן, המבקש ייחס את מחדל אי ההתייצבות לעורכי הדין השונים שייצגו אותו בהליך, כאשר אין במחדליו של עורך דין להוות הצדקה לביטול פסק דין. לפיכך, לא ניתן להשתחרר מהרושם המתקבל במקרה בו עסקינן ולפיו, בהתנהגות המבקש דבקה מידה לא מבוטלת של זלזול, או לכל הפחות, התעלמות מהחלטותיו של בית המשפט ובחירה מדעת שלא לפעול לפיהן.

12. עם זאת, נוכח נימוקי ההגנה, וכדי לא לנעול את שערי בית המשפט בפני המבקש, כן, מאחר שבנסיבות העניין ניתן לרפא מחדלי המבקש באמצעות חיובו בהוצאות, אני בדעה שנכון לבכר את שמיעת הסכסוך לגופו תוך מתן הזדמנות למבקש להשמיע ולהוכיח את טיעוניו.

13. אשר על כן, אני בדעה שנכון להורות על ביטול פסק הדין מיום 5.4.12, באם המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

14. היה והמבקש ישלם את סכום ההוצאות עד ליום 27.1.13, פס"ד יבוטל כפי שנקבע לעיל, באם לא פס"ד יישאר על כנו וההחלטה לעיכובו תפקע.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ג, 03 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.