16 מאי 2013

1. מר ברוך בן זקן (להלן: "התובע") עבד בנתבעת במהלך שתי תקופות:

התקופה הראשונה הינה מיום 4.8.08 ועד ליום 12.12.10 (להלן: "התקופה הראשונה").

התקופה השניה הינה מיום 1.3.11 ועד ליום 31.3.11 (להלן: "התקופה השניה").

2. הנתבעת הינה חברה לייצור, יבוא ושיווק מוצרי דקורציה.

3. התובע עתר לקבלת שני סעדים: פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסיום תקופת עבודתו הראשונה בסכום של 3 משכורות אחרונות; פיצוי על אי קבלת תלוש שכר בגין עבודתו בתקופה השניה.

4. מטעם התובע העיד התובע בלבד ומטעם הנתבעת העיד מר רמי דרזיה מנכ"ל הנתבעת.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע

5. בתקופת העבודה הראשונה עבד התובע במפעל באופקים כעובד ייצור.

הצדדים חלוקים האם עבודתו של התובע במפעל הסתיימה בפיטורים או בהתפטרות.

אין מחלוקת כי בין התובע לבין מנהלת המפעל היו חיכוכים רבים וכי התובע סירב לבצע משימות אשר הוטלו עליו.

התובע אישר בחקירה הנגדית:

"היה שם במפעל איפה ואיפה. היתה מנהלת, אני לא גזען או משהו כזה, אבל היתה מנהלת רוסיה וכל העובדים שם רוסיים, אז כל המטלות הכי קשות, העבודה הכי קשה, תמיד פונים לברוך. אז פעם פעמיים שלוש שבן אדם עושה את העבודה הזאת ואני החלטתי שאני לא עושה את העבודות האלה יותר"

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 3-6).

כמו כן אישר התובע כי התנהלו איתו בעניין זה שיחות אחדות במהלך של חודשיים, הן על ידי מנהלת המפעל והן על ידי בעל הבית (כלשונו), מר רמי דרזיה.

החיכוכים בין התובע למנהלת המפעל הגיעו, ככל הנראה, לשיאם מספר חודשים לפני הפסקת העבודה ביום 30.8.10 עת השליך התובע על מנהלת המפעל מאוורר, אירוע שבגינו נאלצה מנהלת המפעל להגיש תלונה במשטרה בגין תקיפה ואיומים.

6. למרות החיכוכים העיד מר דרזיה כי לתובע ניתנה הזדמנות נוספת וזאת לאור העובדה שהתובע נגע ללבו בגלל מצוקות כספיות שלו.

7. התובע טוען כי בסופו של יום פוטר ללא שנערך לו שימוע.

הנתבעת טוענת כי התובע התפטר.

8. לאחר ששמענו את הראיות, הגענו למסקנה כי התובע לא הוכיח את העובדה שפוטר.

התובע לא העיד מי הודיע לו על פיטוריו ומה היו הנסיבות לכך.

התובע מבקש להתבסס על מכתב מיום 24.1.11 לפיו מדובר לטענתו במכתב פיטורים.

אלא שהמכתב מיום 24.1.11 הינו אישור החתום על ידי התובע, בו הוא מאשר כי קיבל פיצויי פיטורים בסך של 7,479 ₪ וכל אשר מגיע לו בסיום יחסי עובד ומעביד מהנתבעת.

9. נתנו אמון מלא בעדותו של מר דרזיה לפיה התובע לא פוטר אלא התפטר מיוזמתו.

הגם שהיחסים בין התובע לבין מנהלת המפעל היו משובשים לא הוכיח התובע כי אלה היוו סיבה לפיטוריו. הראיה הינה כי החיכוכים הגיעו לשיאם בחודש אוגוסט 2010 ואילו עבודתו הסתיימה בחודש דצמבר.

מר דרזיה העיד:

"לאחר שהרמת עליה יד והיא העמידה את הדברים בצורה כזאת – או היא או אתה, אני הסברתי לה שאני מוכן לתת עוד צ'אנס אחד, ולך הובהר שתקבל הזדמנות אחרונה שתשנה את התנהגותך, וזה בגלל שכל פעם אתה נגעת ללבי בגלל המצוקות הכספיות שלך. ולכן קיבלתי, השארתי אותך בכל דרך אפשרית, כמובן שהיא תסכים להשאיר אותך כי היא המנהלת היום יומית ולא אני. המפעל ממוקם באופקים ואני יושב במטה בלוד"

(פרוטוקול עמ' 9 ש' 9-13).

עוד מאשר מר דרזיה כי התובע ביקש להתפטר כמה פעמים והוא קיים איתו לפחות 3-4 שיחות על מנת להרגיע את הרוחות, וזאת מתוך הומניות.

(פרוטוקול עמ' 9 ש' 1-4).

10. העובדה כי התובע התפטר ולא פוטר נתמכת גם בעדותו של התובע עצמו אשר העיד:

"...הם ניסו להסביר לי שזה העבודה ככה ואני לא צריך להתנהג ככה, צריך לתת יותר מעצמי. אבל אני נתתי מעל ומעבר, פשוט הגב נשבר מהעבודה הזאת בגלל זה סירבתי".

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 10-12).

11. חיזוק נוסף לעובדה כי התובע לא פוטר היא העובדה כי פנייתו של התובע בחודש מרץ 2011 לחזור לעבודה במפעל בלוד נענתה בהסכמה.

12. המסקנה איפוא כי התובע לא הוכיח כי פוטר ואנו מקבלים את עדותו של מר דרזיה אשר, כאמור, נתנו בה אמון מלא, לפיה התובע התפטר.

משזו המסקנה, אין מקום לתביעתו לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, שכן מטרת השימוע היא לנסות לשכנע את מקבל ההחלטה לחזור בו מההחלטה לפטר את העובד, ולפיכך אין מקום לערוך שימוע כאשר העובד מחליט על סיום הקשר.

יש לציין כי לתובע אין תביעות נוספות בגין תקופת עבודתו הראשונה.

פיצוי בגין אי קבלת תלוש שכר

13. אין מחלוקת כי לאחר תקופה של ארבעה חודשים החל התובע את עבודתו בנתבעת פעם נוספת.

הצורך בעבודתו נוצר עם העברת המפעל מאופקים ללוד.

היוזמה לחזרתו של התובע לעבודה היתה של התובע:

"האמת אני שאלתי את המנהל יצור שם ישי יאיר אם יכולים להחזיר אותי לעבודה".

(פרוטוקול עמ' 5 ש' 11-12)

אין מחלוקת כי התובע לא קיבל תלוש שכר בגין עבודתו בתקופה השניה.

יחד עם זאת אין לתובע כל תביעה לרכיב שכר ו/או זכות סוציאלית אחרת בגין תקופה זו.

14. הנתבעת אינה מכחישה את העובדה כי התובע לא קיבל תלוש שכר בגין תקופה זו.

מר דרזיה הסביר את המצב אליו נקלעו הצדדים בעדותו:

"לפי הרישומים שלנו בחברה, לא נרשמת כעובד למרות שעבדת, מסיבה אחת ויחידה: ואכן ביטוח לאומי בא לחקור אותנו. אנחנו ביקשנו על מנת להעסיק אותך שתחזיר את הפיצויים. זו היתה השיחה של מנהלת כח אדם מולך. לא אני דיברתי איתך ולא אני קיבלתי אותך, זה יאיר שיחד איתו פנית אליו להגיע אלינו... הסבירו לך את הבעייתיות... שאתה חייב להחזיר את הפיצויים כי יש עניין או שימתין עוד חודשיים כדי שיעברו 6 חודשים ואז אין בעיה לקלוט אותך כעובד חדש. אמרת שנבדוק אופציות אחרות. קיבלת תשובה שאין לנו אופציות אחרות כי אין לנו חברות אחרות... וגם החוק אומר שגם אם אתה לוקח חב' בת אסור לך להעסיק. קיבלת את התשובות האלה תוך שבוע ימים. היה מדובר שתחזיר את הפיצויים ותחזור לעבוד כעובד מן המניין.

גם עשו כל מאמץ לעזור לך. ברגע שאני חזרתי התקשרו אלי לסין לשאול אותי מה עושים. אמרתי שאם אתה לא מחזיר את הפיצויים אני לא מוכן לעבור עבירה נגד החוק ואין אפשרות כזאת. כשאני הגעתי לארץ ניהלתי איתך את השיחה ואמרתי לך שאני מצטער ואמרו לך שאין אופציות, אז טענת בפני – אז מחר אני כבר לא מגיע ואכן לא הגעת יותר. אנחנו שילמנו לך את כל מה שמגיע לך. אם העבודה שלך הסתכמה ב- 6,000 ₪ ואפשר לראות את הסכום ואפשר לראות את המשיכה שלנו כבעלי מניות ומשכנו את הכספים האלה כי שילמנו את המיסים של מעל 50 אחוז על מנת שלא לעבור עבירה... אני מימנתי את המשכורת שלו מהמשכורת שלי ושל השותף שלי".

(פרוטוקול עמ' 10 ש' 3 – עמ' 11 ש' 3)

התובע הכחיש כי ידע על כך שהעסקתו בתקופה השניה מותנית בכך שיחזיר את פיצויי הפיטורים (פרוטוקול עמ' 5 ש' 24).

לא נתנו אמון בעדות זו, אשר אינה משתלבת עם עדותו האחרת, לפיה הוסבר לו שיש תקופת צינון של חצי שנה ולפיה ייעשה מאמץ למצוא דרך להתגבר על כך.

נתנו אמון בעדות מר דרזיה, לפיה אחרי 7 ימים הובהר לתובע כי בלא שיחזיר את פיצויי הפיטורים לא ניתן יהיה להמשיך להעסיקו.

בסופו של יום הצדדים אינם חלוקים כי התובע לא החזיר את פיצויי הפיטורים ולפיכך הופסקה עבודתו וכי לתובע לא הופק תלוש משכורת, אם כי הוא קיבל את כל השכר המגיע לו.

15. סעיף 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן: "החוק") קובע את חובתו של המעביד לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד בכתב תלוש שכר.

תלוש השכר יכלול את הפרטים המנויים בתוספת לחוק.

סעיף 26 א' קובע:

"(א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת חוק זה והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.

(ב)(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24 ג' בניגוד להוראות סעיף 24 א', או כי המעביד מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24 (ב) רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמא), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעביד כאמור.

2. מצא בית הדין לעבודה כי המעביד ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעביד ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת.

3. פיצויים לדוגמא כאמור בפסקה 1 ובסכום שלא יעלה על 5,000 ₪ ואולם רשאי בית הדין לעבודה מטעמים מיוחדים שיירשמו לפסוק פיצוי בסכום אחר.

..."

16. השיקולים אשר נדרש בית הדין לשקול בבואו לקבוע את שיעור החיוב הכספי ללא הוכחת נזק שיש להשית בשל הפרת סעיף 24 לחוק פורטו בת.א. 10688/09 דוד יוסטר – בסט כול אסטייט אינווסטמנטס בע"מ (25.9.12):

"מספר ההפרות בכל תלוש, הכמות המצטברת של ההפרות (האם מדובר במעביד שהינו "מפר סדרתי" או שמא במעידה חד פעמית או בהפרות בודדות), סוג ההפרות (האם מדובר בהפרות שעשויות לשים מכשול משמעותי בפני העובד בבואו לממש את זכויותיו, נסיבות ההפרה וכוונת המפר משמע – האם הפרות אלה נועדו להביא לערפול מכוון של הנתונים באופן שיקשה על מימוש הזכויות, האם התקיימו נסיבות מקלות אצל המעביד שיש להתחשב בהן וכן, באיזו מידה מדובר בהפרות שהיו ל"מכת מדינה" והתגבשו "לנורמה" מושרשת שיש לשרשה.

בנוסף לשיקולים אלה יש להתייחס במקרה דנן אף לאומד דעתו של המחוקק, כפי שזו באה לידי ביטוי בתיקון מס' 25 לחוק מיום 10.8.09. תיקון זה אומנם נכנס לתוקפו לאחר מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, אולם נוכח כוונתו להתוות פסיקה אחידה ועקבית, מן הראוי לאמץ את אמות המידה שנקבעו בו גם במקרה זה".

17. המקרה שלפנינו הינו יוצא דופן. אין מדובר במעביד אשר הינו "מפר סדרתי" ואשר אינו מוסר לעובדיו תלושי שכר או אינו מעביר ניכויים כדין. אין מדובר באי מסירת תלוש שכר הנועדה לפגוע בעובד.

הוכח כי התובע, אשר עבד במשך למעלה משנתיים בתקופה הראשונה, קיבל תלושי שכר באופן סדיר ובכל אופן לא טען כל טענה בעניין זה.

18. אין חולק כי העסקתו של התובע בתקופה השניה היתה בניגוד לדין באופן שהתובע לא דווח כעובד הנתבעת ואף שכרו שולם על ידי מנהלי הנתבעת באופן אישי.

התובע היה מודע לכך ביומו הראשון לעבודה בתקופה השניה כי לא ניתן להעסיקו כדין ללא שיחזיר את פיצויי הפיטורים והתובע הוא שביקש מהנתבעת לנסות למצוא דרך כדי להתגבר על המגבלה, שכן אין בכוונתו להחזיר את פיצויי הפיטורים.

טענתו היום כי הועסק שלא כדין לאחר שלא החזיר את פיצויי הפיטורים מהווה טענה שאינה בתום לב.

19. אין בכך כדי להפחית מאחריותה של הנתבעת לתוצאה זו, אלא שבנסיבות העניין לא מצאנו כי יש מקום לפסוק פיצויים בגין הפרת הוראת סעיף 24 לחוק.

ערים אנו לכך כי בהיעדר תלוש שכר לא נוכו מהתובע תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי. יחד עם זאת אין לומר כי הנתבעת "נהנתה" מתוצאה זאת, שכן מנגד הסכום אשר שולם לתובע לא נרשם בספרי הנתבעת כהוצאה.

כן ערים אנו לכך כי לא נוכו תשלומים למוסד לביטוח הלאומי, עובדה שיש בה כדי לפגוע בתובע, אלא שהתובע לא הוכיח כי נפגע מכך ומכל מקום במועד הפסקת העבודה טרם קם המועד להעברת הניכויים לביטוח הלאומי.

כך או כך אין מחלוקת בין הצדדים כי נושא זה נחקר על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר חזקה כי יתן החלטתו כדין.

20. סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות העניין ועל אף התוצאה, לאור עדותו של מר דרזיה לפיה הוא היה ער למצוקה הכלכלית של התובע, אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים להגיש ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ז' סיון תשע"ג, (16 מאי 2013), בהעדר הצדדים.