פסק – דין

1. מבוא וטענות הצדדים
2. התובעת 1 הינה חברה פרטית אשר הוקמה בשנת 1998 ועיסוקה העיקרי הינו ייצור ומכירת דגלים בכלל ודגלים לרכב בפרט (להלן: "החברה"  ו/או ""התובעת"). התובע 2 מר דוד שמעוני הינו מנהלה של התובעת ואחראי לפעילותה (להלן: "התובע" ו/או "שמעוני").
3. הנתבעת הינה חברה המונה מספר עורכי דין הנותנים ייעוץ וייצוג משפטי ומתמחים בעריכת פטנטים (להלן: "הנתבעת").
4. לטענת התובעים, עורכי הדין מטעם הנתבעת, עו"ד ד"ר מרק פרידמן (להלן: "פרידמן"), וכן עו"ד דניאל ברס (להלן: "ברס") התרשלו רשלנות מקצועית רבתי, פעלו כלפי התובעים בחוסר תום לב תוך הטעייה והפרת התחייבות כלפיהם. כתוצאה מפעילותם, נרשם פטנט אשר אין לו כל תוקף מעשי "פטנט נייר", תובענה לצו מניעה שהוגשה כנגד מתחרה בשם שרגאי (להלן: "שרגאי") נמחקה בביהמ"ש המחוזי מרכז על פי בקשת עו"ד ברס, באופן שגרם לתובעים בושת פנים, הוצאות משפטיות כבדות, עלויות משפט מיותרות ופגיעה בשמם הטוב בענף הדגלים.
5. לטענת הנתבעת, עוה"ד מטעמה פעלו במסירות, במקצועיות ובתום לב. תביעה זו לטענתם לא באה לעולם אלא לאחר ששמעוני ביטל שיקים ששולמו ע"ח שכר טרחתם. בעקבות ביטול השיקים נפתחו תיקי הוצל"פ נ' מר שמעוני, התנגדויות שהוגשו מטעמו נדחו ע"י ביהמ"ש, ושמעוני נדרש לשלם את כל השיקים במסגרת הוצל"פ לרבות הוצאות ההליכים בהוצל"פ.
6. תוצאות רישום הפטנט ומחיקת התובענה הם לטענת הנתבעת תוצאות התנהלותו הקלוקלת של שמעוני, אשר הסתיר מבאי כוחו מידע רלבנטי לאורך כל הדרך ממועד רישום הפטנט ועד לקיום דיון במעמד שני הצדדים בהליך צו המניעה. שמעוני הסתיר מביהמ"ש כי צו מניעה זמני נוסף שהוגש לביהמ"ש המחוזי בת"א נגד מתחרה בשם "דובון" התקבל, ושמעוני ויתר על המשך ההליכים מיוזמתו. שמעוני הוא זה שיזם את התובענה לצו מניעה זמני על מנת "לבחון" את נפקות הפטנט שהצליח לרשום, והיה מוכן להגיש את התובענה העיקרית בתיק "שרגאי" על אף אזהרותיהם של באי כוחו. לטענת הנתבעת, מר שמעוני גילה מיליטנטיות בעצם הגשת התובענה לצו הזמני ולא הסכים להגיע לפשרה כלשהי על אף ניסיונות רבים של ביהמ"ש, עד אשר נאלצה הנתבעת לבקש את מחיקת ההליך.
7. עיקר טענות התובעים כפי שמנוסחות בכתב התביעה, נוגעות לשתי טענות מרכזיות נגד הנתבעת. האחת – רשלנות בעצם רישום הפטנט של התובעת. והשני – רשלנות בהגשת וניהול התובענה נגד מתחריה של התובעת, על אף שטענות התובעים שזורות אלה באלה, אתייחס לכל אחת מהטענות בנפרד.
8. רשלנות הנתבעת ברישום הפטנט:
9. התובעת מפרטת בכתב התביעה (סעיפים 12 – 22) את השתלשלות העניינים ואת רשלנות הנתבעת לטענתה. במהלך שנת 1998, פנתה התובעת אל הנתבעת, לגרסתה פנתה על מנת לקבל ייעוץ משפטי הנוגע לאפשרות של רישום הפטנט על אמצאתה (מחזיק דגל לרכב). הנתבעת מסרה לה כי סיכוייה טובים, ולפיכך בהמלצת הנתבעת הסכימה כי תוגש בשמה בקשה לרישום פטנט. ביום 17.6.98 הוגשה הבקשה לרשם הפטנטים וביום 21.6.05 נרשם הפטנט.
10. לטענת התובעת כפי שנוסחה בסעיף 16 לכתב התביעה, נתגלה לה לאחרונה כי פטנט שנרשם לזכותה חסר כל תוקף מלכתחילה. לגרסתה, הבקשה לפטנט לא היתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה, לאור העובדה כי מחזיקים דגלים לרכב שווקו קודם לכן לציבור בארץ ובעולם.
11. לטענת התובעים, חלות על הנתבעת שתי חובות מרכזיות, האחת – לבצע חיפוש איכותי ומקצועי של ידע קודם בנוגע לאמצאה כאמור, ובנוסף חלה עליה חובת גילוי מוגברת הן כלפיה והן כלפי רשם הפטנטים – ליידע בדבר פרסומים קודמים שהיו ידועים לה כמו מדגמים על שם חברה בבעלות שמעוני שתוכנם היה ידוע היטב לנתבעת! (סעיף 18 לכתב התביעה).
12. עוד ציינה התובעת בסעיף 20 לכתב התביעה, כי במהלך שנת 2010 נתגלה לה כי במשך שנים שקדמו להגשת הבקשה לרישום פטנט, הוגשו לרשם הפטנטים בקשות שונות לרישום מדגמים של מוטות לנשיאת דגלים לכלי רכב המבוססים על רעיון זהה לאמצאה באופן השולל את הכשירות לפטנט של האמצאה.
13. מסקנת התובעת (ראה סעיף 21 לתביעה), כי הנתבעת התרשלה בכל אחד מהמקרים, בין אם ערכה חיפוש רשלני ובלתי מקצועי של פרסומים קודמים והוגשה בקשה לרשם הפטנטים ברישול, ובין אם ידעה ובחרה להסתיר את המידע בחוסר תום לב מהתובעים ומרשם הפטנטים.
14. גרסת הנתבעת שונה לחלוטין ובכתב הגנתה (ראה סעיפים 53 – 58), מתוארת השתלשלות אירועים אחרת. אין חולק, כי במהלך שנת 1998 פנה שמעוני לפרידמן שלא על מנת להתייעץ אלא על מנת שירשום פטנט לאמצאה שלו לכאורה בדבר "מחזיק דגלים לכלי רכב".
15. בין פרידמן לשמעוני סוכם שכ"ט בשיעור של 30,000 ₪ בגין הגשת הבקשה לרישום פטנט מבלי להתנות את התשלום בהצלחת הרישום. לטענת הנתבעת, בדיעבד ורק בשנת 2010 במהלך ההתדיינות בביהמ"ש המחוזי מרכז בתיק "שרגאי" התבררו העובדות לאשורן, על פיהן בשנת 1998 היתה לשמעוני חברה בבעלותו ובשליטתו, וממילא בידיעתו, שרכשה מדגם מצד שלישי באותו עניין, כך שהלכה למעשה עניין זה של המדגם הקודם פוסל את הפטנט המבוקש מלכתחילה.
16. לגרסת הנתבעת, מר שמעוני הסתיר את עובדת המדגם מעו"ד פרידמן, ולפיכך גרסתו בכתב התביעה על פיה נודע לו לאחרונה על המדגם היא גרסה מופרכת, שעה שהמדגם היה בבעלות חברה בשליטתו ובידיעתו.
17. יחד עם זאת, הלכה למעשה ועל אף הימצאות המדגם, הפטנט נרשם לטובת שמעוני, על אף שלא היה זכאי לכך מלכתחילה. רשם הפטנטים רשם את הפטנט על שם התובעת, ולגרסת הנתבעת שמעוני אף נהנה בפועל מהפטנט הרשום ע"י הרתעת מתחריו, הוא פרסם את עובדת הפטנט הרשום וטרח לשלם את האגרה כסדרה.
18. לגרסת הנתבעת אם כן, לא נגרם כל נזק לתובעת, שכן הפטנט הלכה למעשה נרשם על שמה, היא נהנית מרישומו, על אף שלא היה אמור להירשם מלכתחילה. שכה"ט עבור הרישום ממילא לא הותנה בהצלחת הרישום.
19. לגרסת התובעת, הנתבעת התרשלה בייעוץ שנתנה, שכן מלכתחילה לא היה מקום להגיש הבקשה לרישום הפטנט, הרישום נעשה לשווא, ושכה"ט נגבה שלא לצורך. התובעת עותרת להשבת מלוא שכה"ט ששילמה בגין רישום הפטנט.
20. אחת השאלות המרכזיות בפרשה זו היא השאלה, כיצד הגיע שמעוני לפגישה עם עו"ד פרידמן, האם אכן היה תם לב וחסר ידע בענייני פטנטים, ובתום לב בא לברר אם ניתן לרשום פטנט על המצאתו, כשהוא מציג בפני פרידמן את המדגם שרכש מצד ג' בשנת 1991 והוגש לרישום ב-26.3.91 (מדגם שמספרו 17604), וכן מדגם נוסף בבעלותו שהגיש לרישום ב- 30.1.94 (מדגם שמספרו 22134), או שמא כגרסת הנתבעת מר שמעוני התחכם בבואו לפגישה עם פרידמן, לא הציג  את המדגמים בכוונת מכוון, והעדיף את האופציה לטפל בבקשת הרישום ללא חיפוש ובדיקה, כל זאת על מנת לנסות להערים על עו"ד פרידמן ועל רשם הפטנטים.
21. לאחר ששמעתי את בעלי הדין מעידים בפניי ולאחר שעיינתי בכל החומר שנפרש בפניי, עדיפה בעיניי גרסת הנתבעת כפי שינומק להלן. ראשית, הוכח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי אין מר שמעוני הדיוט בנושא קניין רוחני, ו/או בהליכים משפטיים. די לעיין בתחילת חקירתו הנגדית (עמ' 8 לפרוטוקול דיון),כדי להיווכח כי מר שמעוני מנוסה ובקיא בהליכים המשפטיים, היה מעורב במספר הליכים משפטיים בענייני קניין רוחני, ויוצג ע"י מספר רב של עורכי דין. ולענייננו – מדגם 17604 נרשם ע"י חב' "אירועית" (אותה חברה ששילמה בפועל את שכר טרחתו של עו"ד פרידמן) ביום 26.3.91. חברת "אירועית" בבעלות אחיו של מר שמעוני, ובפועל מר שמעוני שולט ומנהל את החברה, כך שוודאי שרישום מדגם 17604 לא נסתר מעיניו. מדגם זה מתייחס למחזיק דגל לכלי רכב הדומה דמיון צורני רב ביותר לפטנט הרשום מושא התביעה. מחזיקי דגלים כדוגמת מדגם זה, שווקו עוד לפני שנת 1991, כך התברר בתביעה שהגיש שמעוני נגד "בן אור צעצועים" (התביעה התנהלה בבש"א 24570/01 בבימ"ש מחוזי בת"א). שמעוני מאשר זאת בעדותו בעמ' 8 מול שורות 1-8. בסופו של יום נדחתה התובענה נגד "בן-אור צעצועים", בין היתר מחמת הסתרת מידע וחוסר ניקיון כפיים (ראה החלטת ביהמ"ש מיום 5.3.02 בבש"א 24570/01 בביהמ"ש המחוזי בת"א מפי כב' הש' זפט).

ב"כ הנתבעת ביקש את התייחסות מר שמעוני לעובדת הסתרת המידע כפי שנקבע ע"י כב' הש' זפט, והשיב:

"אני רוצה להזכיר לך שאת התיק מנהל עוה"ד שלי ולא אני.

אני הראיתי לעו"ד גיל בר-זוהר את כל מה שהיה בידי"

(עמ' 8 לפרו' ש' 13).

"אני לא מתווכח איתה על שיטה של ביהמ"ש, אני רק אומר שאני מבחינתי העברתי את החומר לעו"ד ומה שהוא עשה עם זה, אני לא בדיוק כל כך אחראי"..

(עמ' 8 לפרו' ש' 17).

1. תשובה זו איננה מניחה את דעתי, כפי שניתן היה לראות מהתיעוד שצורף לתביעה זו, טיוטות נשלחות לאישורו של מר שמעוני טרם הגשתן לביהמ"ש. ניתן היה להפנות תשומת לב עוה"ד להעדר האינפורמציה הנדרשת בכתבי בי דין. כבר בשנת 1991, עולה כי לכאורה לא נמסר מידע מלא משמעותי לבא כוחו. מסקנתי מחקירת מר שמעוני, כי הוא איננו הדיוט ברישומי פטנטים, הוא רשם מדגם כבר בשנת 1991 ואח"כ ב-94 שניהם התייחסו למחזיק דגל לכלי רכב, הוא אף יזם הליך משפטי נגד מפר המדגם, הליך שנדחה בסופו של יום. מידע זה הינו רלבנטי ביותר לצורך רישום הפטנט בשנת 1998, בייחוד ששנה קודם לכן בשנת 1997 נרשמו שני מדגמים נוספים באותו עניין.
2. האם מסר שמעוני מידע זה לפרידמן? כאמור, לאחר ששמעתי את העדים מעידים בפניי, מהימנה בעיניי ועדיפה גרסת הנתבעת, כי מידע זה הוסתר ולא נמסר ע"י שמעוני לפרידמן בפגישתם בשנת 98, ולא לאחר מכן עד לדיון בעניינו של תיק "שרגאי", וזאת מהנימוקים הבאים.
3. גרסתו הראשונה של בעל דין כפי שמובאת בכתב הטענות היא הגרסה הספונטנית הראשונה בטרם שמע התובע את תגובת הנתבעת. בכתב התביעה לא מציינת התובעת, לא במפורש ולא במרומז, כי שמעוני מסר בפגישתו הראשונה את כל המדגמים הקודמים. כן נרשם במרומז בסעיף 18 לתביעה, כי מדגמים שהיו רשומים על שם חברה בבעלות שמעוני היו ידועים היטב לנתבעת. הא ותו לא. התובעת לא פרטה כיצד הנתבעת ידעה על כך, מי מסר את המידע, למי, ומתי? רק משהונחה גרסת הנתבעת בכתב ההגנה, מצאתי בתצהירו של שמעוני התייחסות ספציפית למסירת המדגמים (ראה סעיף 17 לתצהיר). למר שמעוני לא היו העתקים אותנטיים מהמסמכים אותם מסר לעו"ד פרידמן באותה פגישה בשנת 1998. המסמכים המאוזכרים בסעיף 17 לתצהיר (נספח י"א), הם מסמכים מתקופה מאוחרת לפגישה, ומן הסתם לא יכולים ללמד על המסמכים שנמסרו לעו"ד פרידמן (ראה עדותו של מר שמעוני בחקירה נגדית בעמ' 18 ש' 21-24).
4. עו"ד פרידמן מכחיש עובדתית את מסירת המדגמים במשרדו בשנת 1998 (ראה סעיף 22 לתצהיר פרידמן). לטענתו, הוא לא קיבל באותו מעמד מדגמים כלשהם, ואף לא מידע לגבי מדגמים כאלה. העד נחקר על כך בחקירה נגדית והשיב כדלקמן:

"בפטנט שהגשנו אותו יש מספר תביעות כ-21 תביעות. חלק מהם ייתכן מאוד שהיו נפסלות לאור המדגם שראיתי במאי 2010, חבל מאוד שמרשיך לא הראה את המדגמים האלה קודם ב-98, אז הייתי יודע איך להתמודד איתם. תמיד יותר קל לכתוב פטנט תקף כשאנו יודעים מה כבר פורסם בעבר. וחבל מאוד שמר שמעוני בחר להסתיר את העובדות ממני, בכל מקרה הפטנט הוגש, נבחן, והתקבל ב- 2005, כך שהבוחן הישראלי היה סבור שהמדגמים שאתה מדבר עליהם לא הפריע לתקפות הפטנט. ולכן, כל הסיפור הזה כאן לא רלבנטי".

(עמ' 60 לפרו' ש' 25-30).

1. עובדתית, עדיפה בעיניי גרסת הנתבעת שנשמעה מהימנה יותר. מדוע שיסכן עו"ד פרידמן את מוניטין משרדו בתחום הפטנטים והקניין הרוחני, ויסתיר מידע שקיבל מאת לקוחו? האם לצורך רישום הפטנט בכל מחיר יסכן את מוניטין משרדו? זאת ועוד, הרי היה ברור לעו"ד פרידמן כי רשם הפטנטים גם הוא יבצע בדיקה מטעמו, ויש להניח שדבר המדגמים יבוא בפניו. אם כך, הסיכון בהסתרת המידע על ידו חסר נפקות. כמו כן, לו היה יודע עו"ד פרידמן בזמן אמת על המדגמים ייתכן והיה מנסח אחרת את רישום הפטנט, כך שיהא אפקטיבי יותר עבור לקוחו. וכך המעיד עו"ד פרידמן:

"...אחרי שאני יודע מה קרה עם דובון ועם שרגאי ועל קיום המדגמים האלה. אם הייתי יודע שב-98 שיש מדגם זה או אחר, או פרסום כלשהו כזה או אחר, אז הייתי כותב את הפטנט אחרת. כמה אחרת? האם זה היה מספיק שונה שהיה משפיע לרעה על התקפות שלו לגבי הפרות של דובון ו/או שרגאי? אני לא יודע ולא בדקתי, לא כתבתי את הפטנט, אבל בפירוש המידע היה משפיע על כתיבת הפטנט כולו אם הייתי יודע על המדגמים שנודעו לי ב-2010".

(עמ' 61 לפרו' ש' 20-26).

1. לשאלת ב"כ התובעים, האם היה עו"ד פרידמן מגיש בכל מקרה את הבקשה לרישום פטנט לו היה יודע על המדגמים בזמן אמת, השיב עו"ד פרידמן:

ת.   "כנראה שכן, כפי שהראיתי לפני 10 דקות, לפחות תביעה מס' 1 ואולי הרבה אחרות שורדות בקלות את הפרסום של המדגם 17604. אם היינו ממשיכים עם הפטנט, זה שאלה לקליאנט, הוא יכול להגיד שהוא רוצה פטנט "גדול" ולא "בינוני". התפקיד זה להגיד לקליאנט , מה רוחב הפטנט שנראה לי לאור הפרסומים הקודמים שאפשר לקבל, התפקיד שלו הוא להגיד לי אם להמשיך או לעצור. לא ידעתי על המדגמים, והכנו פטנט לפי מה שכן ידענו וקיבלנו אותו והוא חודש שוב ושוב. הסתבר שהיה שווה משהו.

ש.  האם התשובה שלך מתיישבת עם סעיפים 8,9 ו-16 לתצהירך? שאתה אומר שהמדגם הזה בלשוני הורג חלק מהפטנט?

ת.   המדגם הזה "הורג" חלק מהפטנט, ולא "הורג" חלק אחר מהפטנט, כמו שאמרתי קודם".

(עמ' 63 ש' 1-9).

1. לאור תשובת עו"ד פרידמן לפרו', סביר בעיניי כי גרסתו היא גרסת אמת. כך או כך, היה פרידמן מקבל את הלקוח ומנסה לנסח בקשת הרישום באופן שונה. ממילא שכרו לא היה מותנה בהצלחת הרישום. לא היה לעו"ד פרידמן כל אינטרס להסתיר מידע בפני רשם הפטנטים, הסתרה זו חסרת נפקות, איננה מביאה תועלת, נהפוך הוא, מסכנת את שמו הטוב והמוניטין של משרדו. מאידך, שמעוני לא ידע או לא יכול היה לדעת כי עו"ד פרידמן יוכל להגיש בכל מקרה את הבקשה לרישום פטנט, ייתכן והסתרת המידע על ידו נבעה מהמחשבה כי הסתרת המדגמים "תוליד" פטנט "גדול" יותר.
2. טוען ב"כ התובעת ובצדק, כי חובת עו"ד להסביר ללקוח ולחקור בפרטים ולא להסתמך אך ורק על המידע שמוסר הלקוח. יחד עם זאת, יש לבדוק כל מקרה לגופו וכל עניין לגופו. במקרה דנן, הבהיר עו"ד פרידמן כי הסביר את משמעות קיום פרסום קודם לשמעוני כמו שהוא מבהיר לכל לקוח, וכך העיד עו"ד פרידמן בעדותו בעמ' 64 מול שורה 10 ואילך:

"ש. אתה אומר ברצינות שמר שמעוני בא אליך שתגיש עבורו בקשה לרישום פטנט, מבלי להגיד לך שיש בידיו על אותו מחזיק דגלים לכלי רכב מדגם רשום כבר 7 שנים, זה מה שאתה רוצה להגיד לנו?

ת.   לצערי זה בדיוק מה שקרה.

ש.  ואתה לא שאלת אותו, אם יש לו על ההתקן הזה נושא הפטנט מדגם או כל זכות אחרת?

ת.   מה שאני שואל את הקליאנטים תמיד, כשמגיעים אליי עם המצאה חדשה, אני תמיד שואל מה אתם יודעים שפורסם בעבר שעלול להיות רלבנטי? פרסום כלשהו שלכם או של אחרים? כולל מוצרים, קטלוגים, וכולל הכל.

ש.  ואתה רוצה לטעון ברצינות, שמר שמעוני שמשווק את המוט לדגל נושא המדגם, בא אליך, אתה שואל אותו אם יש לו מוצר או מדגם והוא לא מגיב ולא מגלה לך שום דבר, זה מה שאתה רוצה לומר?

ת.   זה מה שאני אומר, אמת ויציב".

1. כאמור, מהימנה בעיניי גרסת הנתבעת, ומכל מקום התובעת שעליה נטל הראיה לא המציאה כל ראיה לשכנע את ביהמ"ש כי אכן המדגמים הובאו לידיעת עו"ד פרידמן כבר בשנת 1998. הראיה היחידה עליה נסמך ב"כ התובעת הוא בפרוטקול דיון מיום 19.4.10 (נספח 16 לתצהיר ברס), שהתנהל בפני כב' השופט מנהיים במסגרת התובענה לצו מניעה בתיק "שרגאי". באותו דיון בעמ' 2 שבו, מול ש' 16-19, טען עו"ד ברס באולם ביהמ"ש כדלקמן:

"יתרה מכך, גם משרד הפטנטים מן הסתם, הדבר לא היה נעלם מפניו כאשר המדגמים הוצגו במדינת ישראל, ידע, בחן והחליט להעניק פטנט בישראל למרשי על אף המדגמים הללו, זה לא הוסתר ולא סוד. אנו צרפנו זאת לבקשה, כי לא ראינו מקום להסתיר זאת".

(הדגשה שלי א.מ.ג.).

1. לטענת התובעת, משהזכיר עו"ד ברס בפרטיכל הדיון את "הבקשה", הכוונה לבקשה לרשום פטנט והרי לך "הודעת בעל דין" כביכול לגבי ידיעת פרידמן אודות המדגמים כבר ב- 1998. ראיה זו קלושה ועמומה. ראשית, עו"ד ברס לא היה האיש שרשם את הפטנט אלא עו"ד פרידמן. על פי עדות פרידמן, המילה "בקשה" בפרטיכל הדיון צריכה להתייחס לבקשה לצו מניעה ולא לבקשה לרישום פטנט (ראה עדות פרידמן בעמ' 65 ש' 6).

עו"ד מאור ב"כ הנתבעת מבהיר לפרטיכל הדיון בעת חקירת עו"ד ברס כדלקמן:

עו"ד מאור: "כשהעד (הכוונה ברס א.מ.ג.), אומר בפרטיכל הדיון שהוא צרף לבקשה, הבקשה לפטנט צורפה ע"י מר פרידמן, והעד התכוון שהוא צרף את המסמכים לבקשה".

(עמ' 42 לפרו' ש' 6-7).

1. לא הובאה כל ראיה חד משמעית כי מסמכי המדגמים צורפו לבקשת רישום הפטנט, ומאמירה כזו לפרטיכל הדיון כשהכוונה כי רשם הפטנטים יכול לבחון את המדגמים, לא ניתן להבין מאומה. מאליה מתבקשת השאלה, אם הכוונה "בקשה" לצו הזמני, הרי גם לכך לא צורפו המדגמים כנספח, אלא אוזכרו במכתב ההתראות ששלח עו"ד זלצר בא כוח התובעת שאיננו עובד אצל הנתבעת. ועל כך השיב עו"ד ברס לשאלת ב"כ התובעת:

"ש. אין שום אזכור של המדגמים בבקשה הזאת?

ת.   האזכור היה באמצעות צירוף המכתבים, אם רציתי להסתיר לא הייתי מצרף. לא מדובר בידיעה של כל הפירוט הזה, מדובר על מה שקיבלתי מהלקוח וזה היה רק המכתבים האלה ללא פירוט".

(עמ' 43 לפרו' ש' 14-15).

העד נחקר ונשאל האם ערב הגשת הבקשה לצו מניעה ביום 13.4.10 ידע כי קיימים מדגמים בנושא "מחזיק דגל לכלי רכב", והשיב:

"ש. אתה ב- 13.4 או ב- 14.4 יודע על המדגמים האלה, כן או לא?

ת.   האלה הספציפיים לא, אלא על מדגמים באופן כללי שפג תוקפם.

ש.  המדגמים שפג תוקפם שאתה יודע עליהם ב-14.4, אילו הם?

ת.   אין לי את כל הפרטים, לא ידעתי את כל הפרטים בזמן אמת ב-    14.4.

ש.  אתה מקבל מכתב ב- 14.4 ואומרים לך שיש מדגמים פגי תוקף, כשראית את המכתב הזה אתה לא מתעניין אצל הלקוח על איזה מדגמים מדובר שהם פגי תוקף?

ת.   לא נפגשתי איתו ב- 14.4.

ש.  בימ"ש, אבל יכולת להרים לו טלפון?

ת.   דיברתי איתו אחרי כן לאחר שהדברים התבררו, ואני מזכיר שזה היה יום הזיכרון.

ש.  בימ"ש, כשאתה מקבל פקס ב- 14.4 ועוד חומר וראיתם מכתב כזה בין יתר המסמכים, שכתוב שפג תוקפם של מדגמים שונים, זה לא מדליק אצלך נורה אדומה ולא פונה לשמעוני לשאול על איזה מדגמים מדובר?

ת.   לא. מדגם הוא סוג הגנה שמגן על חוזי בלבד, המבנה האסתטי. כשבאים לבחון מה מקבל פטנט, מוגדר בהגדרתו שאי אפשר לקבל הגדרה פטנטית על משהו אסתטי. מכאן, וחשוב להסביר, שפטנט יש על זה פסיקה, שעצם העובדה שרואים משהו זהה או דומה במילים, שמות, ובתיאורים, בין מדגם לבין בקשת פטנט, הדבר הוא לא מניעתי. יתרה מכך, בוחן במשרד הפטנטים בישראל הגיעו למסקנה שמגיע למר שמעון פטנט. היות ואם מדובר בכלל במדגמים ישראליים, אז אנחנו לא באים לבחון את הבוחן. אגב – זו הלכת דקסל".

(עמ' 44 לפרו' ש' 13-13).

1. מעדות זו עולה כי עו"ד ברס לא ידע ערב הגשת הבקשה על פרטי המדגמים, אלא ידע ממכתב ההתראה של עו"ד זלצר כי היו מדגמים שפג תוקפם, וזאת ערב רישום הפטנט. יחד עם זאת, עצם רישום הפטנט ע"י רשם הפטנטים, נטעה בליבו מחשבה כי אין זהות מוחלטת בין המדגם לפטנט, שהרי מן הסתם לא היה הפטנט נרשם ומאושר.
2. טען ב"כ התובעת כעובדה מוכחת כי חלה חובה על עוה"ד לערוך חיפוש מדוקדק במאגרים על מנת לוודא כי לא קיים פרסום קודם. על כך חלוקים הצדדים. זה המקום להעיר, כי התובעת בחרה שלא לצרף חוות דעת מקצועית של עו"ד המתמחה בדיני פטנטים על מנת לתמוך בגרסתה. לשאלת ביהמ"ש, הבהיר ב"כ התובעת כי מדובר בטענה של התנהלות בניגוד לדין עצמו, ולפיכך אין מקום לתמוך זאת בחוו"ד.
3. עו"ד פרידמן נשאל ע"י ב"כ התובעת – האם ערך חיפוש פטנטים לפרסומים קודמים לפני הגשת הבקשה לפטנט והשיב בעמ' 63 מול ש' 21 ואילך:

"ת. הצעתי את זה לקליאנט כמו שאני מציע לכל קליאנט שמגיע עם הצעה חדשה, אמרתי לו את העלות, הבהרתי לו שזה רצוי ולא הכרחי, והוא בחר לא לחפש. מה גם, הוא אמר לי שהוא בקיא בשוק הזה 20 שנה והוא יודע כל מה שזז. וספק אם חיפוש שלנו היה מוצא דברים מעבר לידיעתו האישית. בכל מקרה, הצעתי את השירות שלנו והוא סירב.

ש.  יש לך ראיה בכתב שאתה מציע לו והוא מסרב?

ת.   לא, אין.

ש.  אתה רוצה לטעון ברצינות, שלא הצלחת להגיע למדגם הרשום של התובעת, כשב-1998 היה כבר בשוק המוצר הזה 7 שנים בעקבות חיפוש פטנטים ומדגמים.

ת.   אז לגבי המוצר בשוק 7 שנים – קטונתי, מה אני יודע מה יש בשוק? אני במשרד יושב ועובד. לגבי מדגם רשום, הבעלים של המדגם הוא התובע הגיע למשרד והוא ביקש פטנט ביודעו שיש לו בכיס מדגם כזה ולא הפנה תשומת ליבו אליו. למרות הכל, חיפוש הוצע לו והוא סירב בגלל העלויות".

1. לגרסת הנתבעת, אין כל חובה שבדין לערוך חיפוש אלא אם כן זוהי דרישת הלקוח, ויש לשלם על כך תוספת שכ"ט בגין זמן החיפוש. לגרסת הנתבעת, אופציה זו הוצעה לשמעוני שנדחתה על ידו מסיבותיו שלו. שמעוני מכחיש בעדותו כי אי פעם הוצעו לו שתי אופציות, והבהיר בעדותו כדלקמן:

"ת. אני ביקשתי לבדוק האם ניתן לרשום פטנט על המוטות האלה שהצגתי בפניו, והוא אמר לי שזה כרוך בחיפוש ורישום הפטנט, ז"א רישום הפטנט כולל בתוכו קודם כל חיפוש ובהמשך ביצוע רישום הפטנט, ואמרתי לו מה שצריך לעשות תעשה, אם צריך לעשות חיפוש אז תעשה. ובסופו של דבר אם תגיע למסקנה שניתן לרשום פטנט, אז לרשום פטנט וזה מה שהיה.

ש.  לא שאלת מה שכה"ט בכל אופציה שהרי חיפוש מן הסתם יותר יקר?

(עמ' 16 ש' 26-32).

ת.   לא היו פה שתי אופציות, היתה פה אופציה אחת של רישום פטנט, שכרכה בתוכה בדיקה האם הדבר הזה ניתן לעשות, ועל זה קיבלתי הצעת מחיר ונתתי הסכמתי.

ש.  בימ"ש, ז"א שהוא לא הניח בפניך שתי אופציות כמו שהעו"ד מתאר?

ת.   הוא לא הניח בפניי שתי אופציות אחת זולה יותר ואחת יקרה יותר, אלא הוא אמר לי שעל מנת שהוא יוכל לענות לי אם ניתן לרשום פטנט, הוא צריך לעשות חיפוש במחשב ולראות אם אין משהו כזה קיים".

(עמ' 17 לפרו' ש' 1-6).

1. לטעמי, המחלוקת אם הוצעה אופציית חיפוש אם לאו לשמעוני, היא מחלוקת עקרה. יש לשאול – האם קיימת חובה אינהרנטית של עו"ד בהגישו בקשה לרישום פטנט לערוך חיפוש כחלק ממלאכתו בהגשת הבקשה. עו"ד פרידמן עומת בשאלה זו, והשיב לב"כ התובעת כדלקמן:

"ש. מדוע לא עשית חיפוש פרסומים קודמים כפי שאתה מחויב לעשות, זה לא רשות אלא אתה חייב לעשות?

ת.   איפה אני חייב לעשות? אני בתחום 30 שנה, לדעתי אין כל מחויבות לעשות חיפושים ולדעתי אתה מטעה וזה לא בסדר.

(עמ' 64 לפרו' ש' 22)

על מנת לבסס טענה זו, הפנה ב"כ התובעת את עו"ד פרידמן (עמ' 64 ש' 22-25) לדרישת סעיף 18 א' לחוק הפטנטים בדבר חובת עדכון ודיווח בכל החלטה של ביהמ"ש הנוגעת לעניין. ועל כך השיב עו"ד פרידמן:

"ת. התשובה שנתתי קודם תקפה ואוסיף עוד כמה מילים. השאלה שלך צריכה להיות מופנית לתובע. סעיף 18 לחוק הפטנטים דורש להגיש לבוחן מסמכים רלבנטיים שידועים לנו, ואני הכל לא יודע, אם הלקוח שלך היה אומר לנו הייתי מצרף, אבל הלקוח הסתיר זאת מאיתנו וזה לא מקובל לחקור את הלקוח.

ש.  מדוע פרסום של החלטה שנוגעת ממש בפטנט הזה, אתה לא מיידע את הרשם בהחלטה הזו שהיא מאוד רלבנטית והיא בדיוק 18 א'?

ת.   כי הקליינט לא יידע אותי והסתיר את ההחלטה ממני. הוא מאוד מתוחכם.

(עמ' 66 לפרו' ש' 24-30).

וכך העיד עו"ד פרידמן באופן ברור בעמ' 67 מול ש' 6 ואילך:

"אתה מנסה להטעות את ביהמ"ש, אני אמרתי בתצהירי בסעיף 22, שאין כל חובה משפטית לערוך חיפוש פטנט לפני הגשה ואני עומד מאחורי האמרה הזאת. אתה טוען ובצדק, שיש חובה ליידע את הבוחן על פרסומים קודמים שידועים למבקש, והמבקש זה אדון שמעוני. אבל מה לעשות שהמבקש לא אומר לעו"ד שלו על הפרסומים האלה, לי אין דרך למצוא מסמכים כאלה, אלא בחיפוש שהוא סירב שאני אעשה".

1. ב"כ התובעת חזר על החובה לבצע חיפוש בסעיף 68 לכתב סיכומיו, ואולם איננו מצרף ולו אסמכתא אחת בפסיקה ו/או בדין התומכת בגרסתו כי חלה חובה על עו"ד המגיש בקשה לרישום פטנט, לבצע חיפוש מקיף בעניין הפטנט כחלק מהגשת הבקשה. כפי שאף הערתי לעיל, על התובעת היה לצרף חוו"ד מקצועית בעניין זה שתתמוך בטענתה, כי כך נוהג עו"ד סביר בענייני פטנטים. ואולם ב"כ התובע התעקש כי אין המדובר בשיקול דעת לקוי אלא בהפרת חובה שבדין. לא מצאתי בכתב הסיכומים הפניה להוכחת דין כזו או לפסיקה בענייני פטנטים, הקובעת נורמה מחייבת את עוה"ד לבצע חיפוש. אדם קרוב אצל עצמו, והנחת עבודה של עו"ד פרידמן כי שמעוני המתעסק שנים בעסקי הדגלים חזקה עליו כי יודע על שיווק קודם, מדגמים נוספים, הליכים אחרים בהם היה מעורב, היא הנחת עבודה סבירה והגיונית.

מיום הגשת הבקשה ועד רישום הפטנט בפועל ,אין זה סביר כי יתבצע חיפוש ומעקב יומיומי אחר כל פטנט שהוגש לרישום במשך שנים עד רישומו הסופי לכל לקוחות המשרד. כן יש להנחות את הלקוח להביא לפתחו של המשרד כל בדל מידע בעניין הפטנט או דומה לו. בענייננו – לא זו בלבד שמר שמעוני לא המציא את המידע הנדרש, אלא אף הסתיר בכוונת מכוון את המדגמים ואת העובדה כי בשנת 2001 היה מעורב בהליך משפטי דומה בפרשת "בן אור צעצועים".

1. שוכנעתי כי גרסת הנתבעת בדבר העדר המידע והסתרתו ע"י שמעוני היא הגרסה הנכונה. על אף המדגמים נרשם הפטנט בערבו של יום, עו"ד פרידמן הבהיר כי גם אם היה יודע בזמן אמת על המדגמים לא היה מבטל את הרישום אלא מנסחו בצורה שונה. רשם הפטנטים לא סבר כי יש לדחות את הבקשה, ולא נותר אלא לבדוק את נפקותו של הפטנט ואת "כוחו".  לא מצאתי כל דופי בהתנהלות הנתבעת באופן רישום הפטנט. לא נגרם כל נזק לתובעת, היא אף עושה שימוש בפטנט, באופן פרסומו באתר התובעת באינטרנט, שמעוני הודה כי הוא משלם בעקביות את האגרה בגינו. יש להניח, כי אם אכן היה מדובר ב"פטנט נייר" אזי לא היה משקיע שמעוני בתשלום האגרה שהינה כ- 4,000 ₪. לשאלת ב"כ הנתבעת, מדוע ממאי 2010 עת ידע שמעוני כי הפטנט הרשום בבעלותו חסר ערך ממשי, מדוע לא הנחה את מזכירתו לא לשלם את האגרה, וכך השיב מר שמעוני: "לא הייתי ער לזה כשהגיע העת לחדש" (עמ' 20 ש' 25).

תשובה זו איננה אמינה בעיניי. מדובר בחברה משפחתית קטנה, נושא הפטנט לטענת שמעוני הסב לו עוגמת נפש רבתית, האגרה חודשה בשנת 2012 לאחר הגשת התביעה הנוכחית. אין כל היגיון בטענה של העדר תשומת הלב לתשלום האגרה. אין זה אלא שעל אף חוסר הנפקות לכאורה של רישום הפטנט, הרי התובעת מפיקה הנאה כלשהי מעצם הרישום, הן בפרסום באתר והן ביכולת הרתעה פוטנציאלית. יש לזכור, כי מיד ובסמוך לאחר תיק "שרגאי", הטרוניה של התובעת היתה כלפי התנהלות עו"ד ברס בביהמ"ש ולא כנגד רישום פטנט כושל.

1. לא מצאתי כאמור כל דופי בהתנהלות עו"ד פרידמן ברישום הפטנט. לא מצאתי כי עבר על הוראת דין או על התחייבות כלשהי כלפי התובעת, וזאת בהינתן כי המידע לגבי המדגמים הוסתר ממנו במכוון ע"י מר שמעוני. לא מצאתי כל טעות בהתנהלותו, ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית כי נפלה טעות בשיקול דעתו, או כי נהג בניגוד לעו"ד סביר ומנוסה בנסיבות העניין, ולפיכך בעילה זו יש לדחות את התביעה.
2. רשלנות הנתבעת בניהול ההליכים המשפטיים
   • • 1. התובעת מתארת בכתב התביעה (סעיפים 23-54) את השתלשלות האירועים מאז נערכה פגישה חוזרת בין מר שמעוני לעו"ד פרידמן בתחילת שנת 2010. יש לזכור, כי כאמור כתב התביעה מגלם את הגרסה הספונטנית הראשונית של התובעת. על פי גרסה זו, פנתה התובעת לבדוק כיצד היא יכולה לפעול נגד מתחריה בגין הפרת הפטנט. לטענתה, עו"ד פרידמן הבהיר כי לא ניתן לתבוע את המתחרים בגלל המדגמים, התביעה תסכן את תקפות הפטנט, והוא לא נועד אלא "להפחדה" (ראה סעיף 26-27 לתביעה).
       2. בהתאם להמלצת עו"ד פרידמן, נפגש שמעוני במשרדי הנתבעת במרץ 2010 עם עו"ד ברס כדי לנסח מכתבי התראה. ואולם עו"ד ברס בניגוד לדעת עו"ד פרידמן וחרף התנגדותו, המליץ לתובעת להגיש בקשה לצו מניעה זמני תוך מחשבה כי על פי ההלכה הפסוקה לא תיבחן תקפותו של הפטנט בדין בבקשה לסעד זמני. שמעוני השתכנע מדברי ההסבר של עו"ד בלס ונתן את אישורו. לטענת התובעת, התובענה לסעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר ביום 18.4.10 ערב יום הזיכרון, במקום בשבוע הראשון של חודש אפריל.
       3. הבקשה לא נענתה במעמד צד אחד ונקבע דיון למחרת היום 19.4.10 בפני כב' השופט מנהיים. לדיון זה הופיע "שרגאי" ללא ייצוג, מחמת השיהוי ביהמ"ש לא נעתר לצו הארעי ודחה את הדיון לאחר הגשת התביעה העיקרית ליום 11.5.10. עוד נקבע, כי התביעה העיקרית תוגש עד ליום 25.4.10. ביהמ"ש עוד הבהיר כי הוא עשוי להורות שבמעמד הדיון ביום 11.5.10 תידון גם התביעה העיקרית.
       4. לטענת התובעת (ראה סעיפים 40-41), היא חשה כי סיכוייה קלושים ועל אף זאת הנתבעת כפתה עליה ואילצה אותה להמשיך בהליכי סרק כשהיא כלל איננה מעוניינת בכך. הנתבעת דרשה מהתובעת עוד באותו יום של התייעצות סך נוסף של 12,000 $ + מע"מ לצורך הגשת התביעה העיקרית וניהולה. לטענת התובעת (סעיף 47 לתביעה), הנתבעת הטעתה אותה כשלא הסבירה לה שיש לכרוך תביעה עיקרית בכל צו מניעה זמני, התובעת הוטעתה ונאלצה לפיכך לשלם 12,000 $ נוספים.
       5. עוד טענה התובעת כי בדיון שנערך ביום 11.5.10, חשה התובעת השפלה קשה "ויצאה בשן ועין", כאשר נגרם לה נזק רב ובלתי הפיך. ביהמ"ש הורה על מחיקת התובענה העיקרית והן מחיקת הסעד הזמני וחייב את התובעת בהוצאות בסך 7,500 ₪ + מע"מ.
       6. הנתבעת טענה, כי התובעים מסלפים את האמת ומסתירים מידע גם מביהמ"ש, כך למשל לא אוזכרה התובענה לסעד זמני בתיק "דובון" שהוגשה לביהמ"ש המחוזי בת"א, ואשר ביהמ"ש שם נעתר לסעד הארעי. 

לגרסת הנתבעת, מר שמעוני פנה לעו"ד פרידמן בחודש מרץ 2010 כדי להתייעץ באשר לתקיפת מתחרה בשם "דובון צעצועים" בלבד. באותה פגישה, ייעץ לו עו"ד פרידמן כי סיכוייו לקבל סעד זמני גבוהים, ואולם הסיכויים לקבל סעד זה בתביעה העיקרית נמוכים, ולפיכך התובענה לסעד זמני יכולה "להפחיד" בלבד. לטענת הנתבעת, פנה שמעוני שנית לעו"ד ברס בחודש אפריל 2010 וקיבל מעו"ד ברס תשובה זהה לתשובתו של עו"ד פרידמן. עוד ביום 7.4.10, היה מצוי שמעוני ב"מקח וממכר" לגבי גובה שכה"ט וטרם אישר את הסכם שכה"ט. אישור זה ניתן רק ביום 8.4.10.

• • • 1. לגרסת הנתבעת, רק במהלך העבודה המאומצת על תיק "דובון" פנה שמעוני וביקש טיפול משפטי נוסף זהה למתחרה בשם "שרגאי", הובהר לשמעוני כי מדובר בשני תיקים נפרדים, וכי הסיכון בתיק "שרגאי" גבוה יותר גם ביחס לסעד הזמני, , שכן המוצר המתחרה של "שרגאי" "רחוק" מהמוצר המוגן בפטנט, וזאת בניגוד לתיק "דובון". על אף זאת, בחר התובע שמעוני לבדוק את תקפותו של הפטנט באמצעות הגשת הבקשה לסעד זמני בשני התיקים.
      2. לגרסת הנתבעת, ב-18.4.10 נתן ביהמ"ש המחוזי בת"א צו ארעי בתיק "דובון" (נספח 13 לכתב ההגנה), אלא שהצו הותנה בערבות של 100,000 ₪, ושמעוני החליט מסיבותיו לוותר על הסעד ועל הפקדת הערבות. ביהמ"ש המחוזי במחוז מרכז בתיק "שרגאי" קבע דיון במעמד שני הצדדים כמפורט לעיל.
      3. באשר להמשך ניהול התובענה בתיק "שרגאי", טענה הנתבעת כי עו"ד ברס ניסה לשכנע את מר שמעוני לסגת מהתיק או להסכים להצעת פשרה כלשהי, אלא ששמעוני היה נחוש בדעתו להילחם "עד חרמה" (סעיף 43 לכתב ההגנה).
      4. שמעתי עדויות בעלי הדין גם בנושא זה, ויש להצטער כי גם כאן עדותו של שמעוני היתה סדוקה ומהימנה פחות. שמעוני טען בתביעתו, כי עו"ד פרידמן המליץ אך ורק על משלוח מכתבי התראה. ואולם מכתבי ההתראה נשלחו ב- 14.2.10 ע"י עו"ד זלצר מטעמו, כשבועיים לפחות לפני הפגישה  עם עו"ד פרידמן, שגם עפ"י האמור בכתב התביעה נערכה בחודש מרץ 2010. שמעוני הבין כי גרסתו בכתב התביעה לא מתיישבת עם העובדות, שהרי לא ייתכן כי עו"ד זלצר שלח מכתבי התראה לפני הייעוץ של עו"ד פרידמן.  ולפיכך, בחקירה הנגדית שינה שמעוני את גרסתו והעיד כי היו שני מפגשים עם עו"ד פרידמן, וכך מעיד שמעוני בחקירה הנגדית בעמ' 26 לפרו' מול השורות 6-22 כדלקמן:

"ש. אתה שלחת מכתבי התראה למתחרים שלך באמצעות עו"ד זלצר?

ת.   נכון.

ש.  מתי זה היה, אתה זוכר?

ת.   מספר חודשים לפני שנפגשתי עם מארק.

ש.  כשהגעת למארק לא סיפרת לו שהוצאת מכתבים לזלצר?

ת.   בוודאי שסיפרתי לו את זה, אין לי את זה בכתב. היו שני מפגשים עם מארק, היה מפגש אחד לפני המכתב של זלצר ועוד מפגש אחד אחריו.

ש.  למה את הסיפור הזה אנו שומעים רק היום לראשונה?

ת.   אתה תראה שהיו לנו המון מפגשים רצופים עם המשרד של פרידמן, אפשר לראות את זה לפי החשבוניות.

ש.  תראה לי בתצהיר שלך או באיזה שהוא מקום אחר שרשמת שנפגשת עם פרידמן לפני מרץ 2010, וגם תראה לי את החשבוניות על פיהן ניתן לראות שהיו מספר מפגשים עוד לפני מרץ 2010 לפני משלוח התראה ע"י עו"ד זלצר.

ת.   אני אציג לביהמ"ש עשרות חשבוניות של ד"ר מארק פרידמן והן צורפו לאורך כל תקופת ההתקשרות עם המשרד שלו. גם לפני המכתבים של זלצר.

ש.  בימ"ש, תראה לנו חשבונית לפני מרץ 2010 לפני שהוצאת את המכתב לזלצר?

ת.   לא הבאתי איתי את החשבוניות. זלצר הוא משרד שמטפל בפטנט, בוודאי שנפגשתי".

• • • 1. גרסה זו של שמעוני איננה אמינה בעיניי. בהמשך עדותו (ראה עמ' 27 שורות 5-6 )מסביר שמעוני כי עו"ד זלצר עבד עימו ביחסי ריטיינר ולפיכך זול היה לו לשגר מכתבי התראה מעו"ד זלצר. אם כך, מדוע פנה לעו"ד ברס שימשיך לשלוח מכתבים ולא שב שוב לעו"ד זלצר שימשיך במלאכתו. שמעוני השיב בגרסה "מתגלגלת" שלא מופיעה בכתב התביעה כדלקמן:

"פה אמר פרידמן תוציא את זה מהמשרד שלנו, המשרד שלנו יש לו משקל. המכתבים של המשרד הזה נראים אחרת מזה של זלצר כי אנו מתעסקים בקניין רוחני, וזה עשה שכל והסכמתי".

(עמ' 27 לפרו' ש' 25-27).

נושא של מספר פגישות עם עו"ד פרידמן לא  עלה בכתב התביעה ואף לא המלצה לשלוח מכתבי התראה באמצעות עו"ד זלצר ואח"כ באמצעות הנתבעת, וממה נפשך?! אם למכתב יש יותר אפקט הרתעתי כשהוא יוצא ממשרד הנתבעת, מדוע מלכתחילה לא יישם שמעוני את המלצתו של עו"ד פרידמן? אין זאת אלא גרסה שאיננה אמינה ו"מתגלגלת" בהתאם לחקירה הנגדית, ואין לה כל תימוכין בראיות.

• • • 1. אני מקבלת את גרסת ההגנה שמתיישבת עם הראיות, על פיהן שלח שמעוני מכתבי התראה על דעת עצמו באמצעות עו"ד זלצר, משנכח שמכתבי ההתראה אינם אפקטיביים, בא להתייעץ באשר להגשת תובענה נגד מתחריו. עיון בעדותו של שמעוני בדיון מיום 11.5.10 בתיק שרגאי (עמ' 7 לפרו' מול ש' 17), מלמד כי לשאלת ביהמ"ש מה גרם לו לשלוח מכתב התראה מעו"ד זלצר, השיב שמעוני כי נודע לו על אחד היבואנים שמוכר דגלים בדרום ת"א וגם משיחה עם שרגאי עלה חשד כי הוא מוכר דגלי רכב.  שמעוני לא מעלה ולו נימוק אחד כי מכתבי ההתראה נשלחו על פי המלצת עו"ד פרידמן.
      2. אף אינני מקבלת גרסתו של שמעוני כי מעולם לא ידע שתובענה לסעד זמני כרוכה בהגשת תביעה עיקרית. מר שמעוני היה מעורב במספר רב של הליכים רובם ככולם בדיני קניין רוחני. לא אחת הגיש בקשות לצו מניעה (אף בשנת 2001 כנגד בן-אור צעצועים), ולבטח לא אחת נתקל בצורך בהגשת תביעה עיקרית.
      3. יתרה מכך, בתיק "דובון" אשר לטענת שמעוני עצמו נזנח על ידו, ויתר שמעוני על המשך ההליכים, ראה עדותו בעמ' 23 מול ש' 32 כדלקמן:

"...כי הקייס האמיתי שלי היה תיק שרגאי ולא דובון, ואת התיק של דובון זנחתי".

לא היתה כל מניעה לזנוח אף את תיק "שרגאי", אלא שסובייקטיבית חש שמעוני כי "הקייס" שלו הוא נגד "שרגאי" אשר עמו יש לו היכרות מוקדמת, ואף היו בין השניים יחסי עובד-מעביד, פרט שלא מסר שמעוני לנתבעת, אלא נתגלה לה בהמשך הטיפול בתיק "שרגאי" כפרטים נוספים אחרים. מסיבותיו שלו החליט שמעוני להמשיך בהליכים נגד "שרגאי".

• • • 1. עדיפה בעיניי גרסת הנתבעת כי שמעוני גילה "רוח לוחמנית" בניהול התובענה נגד שרגאי, וביקש להמשיך בהליכים בתובענה העיקרית, על אף המלצת הנתבעת שלא לעשות כן.
      2. תפקידו של עוה"ד לפרוס בפני הלקוח את כל מערכת הסיכויים והסיכונים, אך ההחלטה הסופית היא של הלקוח. אכן, אין כל מסמך המעיד כי הנתבעת הזהירה בכתב את שמעוני מפני תוצאות ההליך בתיק "שרגאי". יחד עם זאת, אין גם כל מסמך אחר המעיד כי הנתבעת כפתה או אילצה את שמעוני להמשיך בהליך העיקרי, ויש לזכור כי נטל הראיה רובץ לפתחה של התובעת.

יש היגיון רב בטענת הנתבעת כי שמעוני ביקש לבחון את "יכולות" הפטנט עד תום באמצעות פסיקת בימ"ש.

• • • 1. יתרה מכך, במכתבו של שמעוני אל הנתבעת מיום 12.5.10 (אחד מנספחי ד' לתיק המוצגים) שנכתב יום לאחר הדיון בו נמחקה התובענה נגד "שרגאי", מלין שמעוני על השיהוי בהגשת הבקשה לסעד זמני וכן על התנהלות עו"ד ברס בדיון עצמו. לא נאמר באופן ספונטני כששמעוני עדיין נסער מהדיון יום קודם לכן, כי נכפה עליו להגיש את התביעה העיקרית וכי שוכנע באופן לקוי בסיכויי התביעה.

בניסוחו של מר שמעוני כפי שעולה ממכתבו מתוארת הסיטואציה כדלקמן:

"באם הגשת התביעה לא היתה נגררת עד ערב יום הזיכרון והיתה מוגשת בלוחות זמנים שאתה הצבת, היינו מקבלים את הסעד הזמני, כפי שתכננו ולא הייתי נגרר לתזזית הזאת ולהוצאה לא מתוכננת של עוד 12,000 $ שהעמידה אותו עם הגב לקיר, בשאלה האם אתה רוצה מוות בתלייה או בירייה?"

• • • 1. מתיאור זה עולה כי שמעוני מטיל את האשמה בעו"ד ברס לעניין השיהוי בלבד. תכנונו היה לקבל סעד ארעי כפי שקיבל בתיק "דובון", ולמנף סעד זה עד לדיון בתיק העיקרי ללא צורך בתיק העיקרי. מר שמעוני לא מציין במכתב כי עו"ד ברס כפה עליו או אילץ אותו להמשיך בהליכים. תחושותיו היו כי הוא "עם הגב לקיר" מחמת העובדה כי אלמלא התביעה העיקרית היתה מוגשת, היתה נמחקת ממילא הבקשה לסעד זמני, כך "שמוות בתלייה או בירייה" משמעו ויתור על התובענה או הוצאה כספית גבוהה כשהתוצאה לא ברורה. אין ולא דבר עם כפייה ואילוץ.
      2. ובאשר לשיהוי, אין מחלוקת כי שמעוני חתם על הסכם שכה"ט רק ב- 8.4.10, אלא שלטענתו נתן את הסכמתו בע"פ קודם לכן. כמו כן, שמעוני הבטיח לשלוח תצהיר ותמליל הקלטה לצורך צירופם לתובענה. תמלול נשלח לנתבעת רק ביום 11.4.10 (ראה עמ' 29 לפרו' ש' 6). בנסיבות אלה, הגשת הבקשות לסעד זמני שהוגשו ב- 18.4.10, הוגשו תוך זמן סביר. באשר לסמיכות הזמנים ליום הזיכרון ויום העצמאות, הרי לא יכולה להיות מחלוקת כפי שאף קבע ביהמ"ש המחוזי מרכז בדחותו את הבקשה לסעד ארעי במעמד צד אחד, כי יש בכך טעם לפגם ואין כל סיבה שלא להגיש את הבקשה קודם לכן. ואולם, מר שמעוני צריך לבוא בתלונות על שיהוי רק לעצמו. מכתב ההתראה ששלח באמצעות עו"ד זלצר היה ב- 12.2.10, הוא נפגש עם עו"ד פרידמן רק בחודש מרץ 2010 ופנה לעו"ד ברס בתחילת חודש אפריל 2010. לא היתה כל סיבה שלא להתחיל בכל ההליך מיד ובסמוך לפני משלוח מכתב ההתראה. היה מקום להמציא בזריזות את כל התיעוד שנתבקש הרבה לפני ה- 11.4.10 ולחתום על הסכם שכה"ט לפני ה- 8.4.11. לשמעוני לא היה כל הסבר להשתהות זו. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבוע כי הנתבעת התרשלה בהגישה את הבקשות לסעד זמני בשיהוי. השיהוי נבע אך ורק מהתנהלות התובעים עצמם.
      3. לטעמי, שגתה הנתבעת בהפעלת שיקול דעתה בעניין אחד, בו לא הודיעה בכתב לתובעת ולא החתימה את מר שמעוני על מסמך לפיו סיכויי התביעה קלושים, והוא לוקח את מלוא הסיכון בהפסד התובענה הכרוך בהוצאה כספית ניכרת. ואולם, טעות זו בשיקול הדעת איננה עולה לכדי רשלנות. במצב הנסיבות שנוצר, נותרו שתי אפשרויות להמשך הדיון בבקשה לסעד זמני.האחת- ויתור בהתאם להתנהלותו של שמעוני בתיק "דובון" והשניה-להמשיך בתביעה העיקרית תוך קבלת סיכון של הפסד צורב. החלטת הנתבעת לכבד את רצון הלקוח ולהמשיך איתו בהגשת התביעה העיקרית איננה מהווה רשלנות, ייתכן ובדיעבד ניתן לומר כי שיקול הדעת היה מוטעה ולא נכון, אך איננו רשלני.

לא מיותר לציין, כי גם בנושא זה לא טרחו התובעים לצרף חוות דעת מקצועית אשר תתמוך בגרסתם כי שיקול הדעת שהופעל בנסיבות אלה לא היה סביר, וכי כל עו"ד סביר אחר היה פועל אחרת.

סוף דבר:

1. לא מצאתי כל דופי בהתנהלות הנתבעת, לא באשר לרישום הפטנט ולא באשר להתנהלות הדיונית בביהמ"ש המחוזי. לתובע שמעוני ניסיון רב בניהול הליכים משפטיים. אין מדובר בלקוח תמים וחסר ידע, כל הבחירות שנעשו, נעשו על דעתו וברצונו. התובע בחר להסתכן ולבחון את הפטנט הרשום שבבעלותו. מר שמעוני עצמו בעדותו, העיד כי "אף אחד עו"ד לא מבטיח לך שום הצלחה בעקבות פעולה כזו או אחרת שהוא עושה"... (עמ' 21 לפרו' ש' 29). ובהמשך מול ש' 31: "אמרתי בתחילת דבריי, שעו"ד אף פעם לא יכולים להבטיח הצלחה של 100 אחוז. אין דבר כזה ואנחנו יודעים זאת בפרקטיקה של החיים".
2. אני מורה אפוא על דחיית התביעה.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 30,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ו, 30 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.