1. לפניי תביעה לתשלום פיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "החוק").

2. התובע יליד 2.3.68, נהג משאית במקצועו, נפגע ביום 6.10.09 לטענתו, בתאונת דרכים במהלך עבודתו, עת נהג במשאית מס' רישוי 1008763 (להלן "המשאית"), המבוטחת על ידי הנתבעת.

3. מהמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט עולה כי התאונה אירעה בשעה 03:30 לפנות בוקר, כאשר המשאית נסעה בנסיעה איטית בתור להעמסת סחורה, איבד התובע את הכרתו לפרק זמן קצר, והמשאית פגעה במשאית אחרת. בתצהיר עדות ראשית שלו (ת/1) התייחס התובע לעניין הנ"ל כדלקמן:

"הנני להצהיר כי אינני זוכר את נסיבות התאונה במדויק ואינני יודע בוודאות מה גרם לכך כי אפגע במשאית (איבוד הכרה או הירדמות כתוצאה מעייפות אולם בכל מקרה התעוררתי לאחר שפגעתי במשאית צד ג'".

4. לטענת התובע, בעקבות התאונה הוא נחבל בגופו, בעיקר בצוואר ובגב תחתון, והובהל באמבולנס לבית חולים סורוקה, שם אושפז עד ליום 8.10.09 עקב "סינקופה" (איבוד הכרה חולף/קצר). עם השחרור הוא הופנה להמשך מעקב רפואי ולהשלמת בירור וביצוע בדיקות נוספות (C.T מוח ו- E.E.G ).

5. הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה ואת נסיבותיה, וטענה להעדר קשר סיבתי בין השימוש שנעשה במשאית לבין הנזק הנטען. לחילופין טענה הנתבעת להעדר נזק גוף כתוצאה מהתאונה, ולחילופי חילופין, שמדובר בנזק של מה בכך, שאינו מגיע לכדי נזק גוף כהגדרתו בחוק.

6. במהלך המשפט הגיעו הצדדים לידי הסכמה שלפיה האירוע של איבוד ההכרה שקדם לתאונה אינו מהווה נזק הקשור לתאונה, וטענות התובע במישור הנזק, הצטמצמו לפגיעה האורטופדית באזור הגב והצוואר, על פי הנטען.

7. דיון

על כן, השאלה שבמחלוקת היא האם נגרמה לתובע פגיעה בגבו ובצווארו כתוצאה מהתאונה, ואם כן, האם פגיעה זו מגיעה לכדי נזק גוף כהגדרתו בחוק?

8. התובע טען כי הוא סבל מכאבי גב וצוואר כתוצאה מהתאונה, ונזקק לטיפולי פיזיותרפיה, ושהה בחופשת מחלה מיום 6.10.09 ועד 28.2.10 על פי אישורי המעסיק. יובהר כי לא נטענה טענה לקיומה של נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, על ידי התובע.

9. לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ובחנתי אותה על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח את פגיעתו הנטענת באזור הגב והצוואר כתוצאה מהתאונה, מהנימוקים שיפורטו להלן:

א. במכתב השחרור של בית חולים סורוקה צוין כי התובע התקבל עקב סינקופה, ובתיאור הפגיעה נרשם כי התובע "שולל חבלה, שולל אובדן שליטה על סוגרים או נשיכת לשון, שולל כאבים בחזה, ללא כל תלונות נלוות נוספות" (ההדגשה אינה במקור, כ. ג'). כשנשאל התובע מדוע לא צוינו תלונותיו על כאבי גב וצוואר במכתב הנ"ל, הוא השיב כי התלונן על הפגיעות הנ"ל אך הרופאים התמקדו בבעיית הסינקופה, והמשיך ואמר "הם בדקו אותי והיו בטוחים שאין לי שברים או משהו חריג. לכן, העניין של הכאבים בגב ובצוואר, הם אמרו לי שהרופא משפחה יטפל בזה" (עמ' 10 ש' 2-1).

למרות שלכאורה יש טעם בדברים שאמר התובע, אולם לא שוכנעתי כי הרופאים היו נמנעים מציון תלונותיו של התובע בעניין הגב והצוואר, אף אם התמקדו כדבריו בבעיית הסינקופה, קל וחומר כאשר נעשו בדיקות על ידם, שלא הראו על קיום שברים או כל ממצא חריג כדבריו.

יצוין כי לא הוצגה לתיק בית המשפט תעודת חדר המיון מיום התאונה, ומכתב השחרור הינו התיעוד הרפואי הראשון לאחר התאונה שהוצג על ידי התובע. עוד יצוין כי בדו"ח הפינוי של מגן דוד אדום (נ/5) נכתב שהתובע היה בהכרה מלאה "ללא פגיעה גופנית".

ב. מעיון בסיכומי הביקורים בקופת חולים עולה כי התלונה בגין כאבי גב וצוואר הופיעה לראשונה בביקור מיום 5.11.09, היינו בחלוף כחודש ימים מיום התאונה, למרות שלביקור זה קדמו מספר ביקורים בקופת חולים, וכשנשאל התובע על פשר העניין השיב תשובה דומה, שלפיה הרופאים התמקדו תחילה בבעיית הסינקופה ולאחר מכן החלו לטפל בבעיית הגב והצוואר.

מיותר לציין כי גם תשובה זו לא היתה משכנעת.

ג. התובע צירף לתצהיר עדות ראשית שלו (ת/1), מסמך של מכון פיזיותרפיה, מיום 31.1.10, שבו צוין כי התובע "מסיים סדרה של 4 טיפולים, נכון להיום מתלונן על מצב ללא שינויים משמעותיים". כשנשאל מהי סיבת ההפניה שלו לטיפולי פיזיותרפיה השיב "כאבים בגב ובצוואר". אולם מעיון במסמך הנ"ל ניתן לראות כי ההתייחסות היחידה המופיעה בו היא לכאבי גב תחתון, ללא כל אזכור לבעיית הצוואר. כשנשאל התובע על כך, השיב שוב, כי הדבר נשמט מהמסמך מסיבה שאינה ידועה לו. בנוסף, התובע לא נתן תשובות ענייניות לגבי מספר הטיפולים שעבר וזמן הימשכותם, מה שעורר ספק לגבי אותנטיות טענתו בדבר קבלת טיפולי פיזיותרפיה לאחר התאונה.

ד. התובע הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה (נ/1), אולם תביעתו נדחתה מהנימוק שהתאונה לא גרמה לו נזק פיזיולוגי/גופני, וכי אי הכושר לעבודה שעליו הצהיר, נבע ממצב תחלואתי טבעי ולא מהתאונה.

יצוין בהקשר זה כי גם בטופס התביעה למל"ל (נ/1) ובטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (נ/11) לא צוינו כאבי הגב והצוואר, וליד סעיף "האיבר שנפגע" נרשם "חולשה בכל חלקי הגוף".

10. אוסיף על כל אלה כי בתשובותיו של התובע לשאלון שנשלח לו על ידי הנתבעת, לגבי התאונות ו/או המחלות שחלה בהן לפני התאונה ואחריה, התגלו אי התאמות, שאף הן פגעו במידת היכולת להסתמך על עדותו היחידה בעניין הפגיעה הנטענת על ידו. כך למשל, בעוד שהתובע הצהיר כי לפני התאונה הנדונה, הוא היה מעורב בשתי תאונות נוספות שבהן נפגע באזור הגב והצוואר, מהתיעוד הרפואי שהוגש התברר כי הוא היה מעורב בארבע תאונות לפחות, וזאת בנוסף לאירוע של קטטה, ולתלונות חוזרות ונשנות משנת 2001 על סחרחורת ואיבוד הכרה, שזכרן לא בא בתשובות לשאלון.

גם בהתייחס לתקופה שלאחר התאונה, התובע הצהיר כי לא היו לו תאונות נוספות, אולם מהתיעוד הרפואי הוכח כי הוא היה מעורב בשלוש תאונות נוספות לפחות, לאחר התאונה נשוא ענייננו.

11. לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי התובע לא הוכיח קיומו של נזק (באזור הגב והצוואר) כתוצאה מהתאונה, ומשכך, דין תביעתו להידחות.

12. אשר על כן, הנני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.