לפניי בקשת המבקשת לתיקון כתב התביעה שהגישה באפריל 2011.

למען הנוחות, יכונו הצדדים כמעמדם בתיק העיקרי (תובעת ונתבעת, בהתאמה)

רקע כללי והשתלשלות ההליכים

1. באפריל 2011 הגישה התובעת כנגד עיריית תל אביב, תביעה למתן סעד הצהרתי, מתן צו מניעה וצו עשה קבוע בקשר למקרקעין הידועים כחלקות 7 ו-8 בגוש 7108, ברח' נירים 6-8 בתל אביב (הנכס), בתיק שמספרו 21928-04-11. בין היתר, התבקש בין המשפט לקבוע כי מכתב ששלחה התובעת לנתבעת, מהווה הודעה כדין על הארכת תקופת החכירה למשך 49 שנים נוספות בתנאי חכירה כמפורט בכתב התביעה ולחייב את הנתבעת לחתום על שטרי חכירה בהתאם; כי מכתב הנתבעת מיום 6/4/2011 (נספח יד') מחוסר כל תוקף חוקי ולאסור עליה לחייב את התובעת לחתום על כל מסמך שאינו עולה בקנה אחד עם כתב התביעה; ולהורות כי התובעת תהא זכאית לרכוש את המקרקעין בהתאם לכללים שבס' 4 י"ז לחוק רשות מקרקעי ישראל ובהחלטה 1185 של מועצת מקרקעי ישראל (כתב התביעה המקורי).
2. על פי הנטען בכתב התביעה המקורי, התובעת חכרה את הנכס מאת הנתבעת לתקופת חכירה ראשונה בת 60 שנה החל מיום 1/9/1950, תוך שנקבעה בהסכם החכירה זכותה להאריך את תקופת החכירה למשך 49 שנים נוספות, על יסוד חוזה החכירה שהיה נהוג אז לגבי חכירות אדמות עירייה. בהמשך לפניותיה לקבלת מסמכים ומידע אחר הדרוש לצורך הארכת תקופת החכירה, התקבלה אצל התובעת חוברת בשם "מדריך לחוכר", המתארת "מנגנון ייחודי שהמציאה הנתבעת לשם הפקעת זכויות קנייניות ורמיסת זכותה של התובעת לחדש את החכירה לתקופה של 49 שנים נוספות". לטענת התובעת, הוראות המדריך אינן עולות בקנה אחד עם הסכם החכירה שנחתם בין הצדדים, אינן סבירות ואינן הוגנות. בהמשך לתכתובות בין הצדדים והעברת תשלומים מאת התובעת כמפורט בכתב התביעה המקורי, התקבל אצל התובעת מכתב (מיום 6/4/11), שלפיו הנתבעת רואה בתובעת כמי שאינה מעוניינת לחדש את החכירה. משכך, לטענת התובעת, לא היה מנוס מהגשת התביעה, על מנת לקבוע את זכויותיה של התובעת במקרקעין ואת תנאי החכירה ולהכריע במחלוקות שבין הצדדים.
3. עוד יש לציין, כי במהלך ההליך הצטרפה התובעת להסדר ביניים להארכת החכירה, עד להכרעה של בית המשפט בתביעה. זאת, בדרך של מימוש חלקי, במסגרתו יועבר תשלום כל 7 שנים (הסדר 2015).
   כמו כן, במקביל לתיק זה התקיימו בין הצדדים הליכים נוספים (יפורט בהמשך).
4. מטענות הצדדים ומעיון במסמכים המצויים בתיק הנייר האלקטרוני עולה כי תביעת התובעת (ת"א 21928-04-11) אוחדה עם תיקים רבים נוספים והתקיימו מספר לא מבוטל של דיונים, לרבות דיוני הוכחות, שבהם נשמעו חלק נכבד מעדי התובעים, לרבות עדי התובעת. בטרם נשמעו עדי התובעת, התקיים הליך גישור לפני כב' המגשר גבריאלי. מועדי ההוכחות שהיו קבועים להמשך שמיעת הראיות, נדחו בשל הליכי הגישור. במסגרת הגישור הגיעו חלק ניכר מהתובעים להסכמות עם הנתבעת אשר לתנאי חידוש החכירה וניתנו פסקי דין בהתאם ביום 7/3/19. הנתבעת פרסמה מודעה בעיתון שאפשרה לחוכרים שלא היו צד לגישור, להצטרף למתווה שהושג (בהמשך לכך, ניתנו פסקי דין נוספים בהסכמה, לפי מתווה הגישור והאחרון שבהם, ניתן ביום 18/11/19). כפי שגם מציינת הנתבעת בתשובתה, אי ההצטרפות למתווה הגישור משמעה, למעשה, המשך ההליכים המשפטיים. התובעת לא הייתה שותפה לגישור ולא הצטרפה למתווה שהושג בגישור.
5. יצוין כי התיק "התעורר" בהמשך להחלטת כב' הנשיא השו' אורנשטיין (מיום 13/4/20), שבה התבקש עדכון על מצב התיקים על מנת לקדמם לאחר פרישתו של המותב שטיפל בתיקים מכס השיפוט, והתקבלו עמדות הצדדים באשר להמשך ההליך. בין היתר, הובהר, כי ניסיון להגיע להסכמות על מנת לייתר את צורך בהמשך ההליך, לא צלח. בהחלטת כב' הנשיא אורנשטיין מיום 19/5/20 (ע"ג הודעתה של תובעת אחרת שלא הגיעה להסכמות עם הנתבעת - בתי תל-אביב הלבנה בע"מ) נקבע כי "אין מנוס אלא לחדש את ההליך". עוד נקבע כי כיוון שהתיק נסגר לפני מספר שנים, ייפתח תיק חדש שיקושר לתיק המקור והמזכירות תביאו לפניו, לצורך הקצאתו למותב חדש.
6. ביום 14/7/20 הגישה התובעת רכב ניר בע"מ את הבקשה שבנדון, לתיקון כתב התביעה בשל האירועים וההתפתחויות שחלו במהלך השנים שלאחר הגשת התביעה המקורית.

ההליכים הנוספים בהם נקטה התובעת לאחר הגשת התביעה בהליך זה (ההליכים הנוספים)

1. לשלמות התמונה אפרט את ההליכים הנוספים שבהם נקטה התובעת לאחר הגשת התביעה בשנת 2011 ולאחר שהתובעת הצטרפה להסדר 2015 (מסמכים רלבנטיים צורפו לכתבי הטענות שהוגשו במסגרת הבקשה).
2. בחודש מאי 2018 הגישה התובעת המרצת פתיחה שמספרה 66473-05-18.למתן סעדים הצהרתיים בקשר עם עבודת השמאים שמונו במסגרת הסדר 2015. בתובענה מתוארת השתלשלות העניינים שהביאה לחתימה על הסדר 2015. נטען, בין היתר, כי התובענה מוגשת בפתחן של 7 השנים המהוות מימוש שני של הסדר 2015 וכי אין זה הוגן שהשמאים שתפקידם הערכת שווי הנכס לצורך קביעת הסכומים שעל התובעת לשלם לצורך הארכת חכירה שנייה, יפעלו על פי הנחיות הנתבעת בלבד מבלי שתישמע גם עמדת התובעת, בוודאי כאשר התובעת נושאת בתשלום עבור חוות הדעת. בהליך נוסף, ה"פ 9468-09-19, ביקשה המבקשת סעדים הצהרתיים דומים לאלה שהתבקשו בהליך שבכותרת, כאשר זו הפעם, הסעדים הופנו כלפי הסדר 2015 ולא כלפי הסכם החכירה המקורי.
3. שני ההליכים הללו באו לכדי סיום בדיון מיום 27/10/19. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון, הצדדים הגיעו להסכמות, שלפיהן המבקשת תשלם את דמי החכירה לתקופה השנייה לפי השומות שיוצאו לאחר שהשמאים יקבלו את טענות המבקשת ואת התייחסות המשיבה לטענות אלה; והמבקשת תשקול האם להצטרף להסדר הגישור. בנוסף, הוסכם על ביטול הודעת ביטול החכירה ועל מחיקת התובענות שהגישה התובעת לאחר התביעה המקורית שבתיק זה. הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין בתום הדיון (פסק הדין מאוקטובר 2019). החלטה אופרטיבית על יישום ההסכמות ומחיקת ההליך המאוחר ניתנה למחרת הדיון בתיק הרלבנטי, ביום 28/10/19.

תמצית טענות הצדדים בבקשה לתיקון כתב התביעה

1. לטענת התובעת, מאז הוגשה התביעה בשנת 2011 חלו שינויים ביחסים המשפטיים שבין הצדדים, באופן שמחייב את תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת סעיפים לא מעטים ואם תידחה הבקשה, לא תובא התמונה העובדתית המלאה והנדרשת להכרעה בפני בית המשפט. עוד הוסיפה התובעת, כי קיוותה להגיע להסדר מוסכם עם הנתבעת, אך לאחר שהתקבלו שומות עדכניות (בחודש יולי 2020), התברר לה כי אין מנוס מניהול ההליך.
2. בבקשתה ציינה שלושה עניינים עיקריים, כדלקמן:
   א. תנאי יסודי ועיקרי בחוזי החכירה שהנתבעת הציבה לפני התובעת השתנה מן היסוד ביוזמת הנתבעת וללא הצדקה, בשנת 2015;
   ב. בין השנים 2015-2020 התובעת נדרשה לשלם לנתבעת סכום מצטבר של 1.5 מיליון ₪ בגין חיובי ריבית שנויים במחלוקת שלא דרשו ממנה בעבר. חלקם שולמו וחלקם טרם שולמו;
   ג. בחודש יולי 2020 התברר למבקשת כי מנגנון שומת המקרקעין המיושם בפועל על ידי המשיבה הינו פסול מיסודו, גורם לעיוות דין ובוצע בניגוד למוסכם בין הצדדים בפסק דין מאוקטובר 2019.
3. התובעת ביקשה לתקן את כתב התביעה על דרך של הוספת סעיפים שלשיטתה מתארים את הנסיבות שהשתנו מאז הוגשה התביעה (בחודש אפריל 2011) ועד היום. מעיון בנוסח כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה עולה כי התובעת טוענת שהנתבעת ערכה "מקצה שיפורים" בכל הקשור ל"מטרת החכירה" לאחר הגשת התביעה, ובהסדר 2015 שאליו הצטרפה התובעת. התובעת מלינה על מנגנון השמאות שנקבע בהסדר 2015 וטוענת כי ההסדר מאפשר לנתבעת לערוך מניפולציות בשומות (כפי שנעשה לטענתה בפועל), באופן בלתי הוגן. עוד נטען כי השומות נערכו שלא לפי הסכמות הצדדים בפסק הדין מאוקטובר 2019 ובניגוד להסכמות. משכך מבוקש לבטל את מנגנון השמאות שנקבע בהסדר 2015 ואת חוות הדעת שהוצאו לגבי שווי הקרקע ולערוך חישוב מחדש על פי המנגנון המוצע בכתב התביעה. עוד בסעיפים אותם מבקשת התובעת להוסיף לכתב התביעה, נדרשים סעדים בקשר עם ריבית פיגורים.
4. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה כתשע שנים לאחר שנפתח ההליך ולאחר שמיעת עדי התביעה בהליך הוכחות ארוך. זאת, תוך מחזור טענות המבקשת שנטענו בהליכים הנוספים (שנמחקו) והטעיית בית המשפט. התיקון המבוקש אינו קשור לנסיבותיו של תיק זה ולראיה, כך לטענת הנתבעת, ההליכים הנוספים שהוגשו בנפרד ולא בדרך של תיקון התביעה דנא. עוד טענה כי התיקון יגרור את תחילת ההליך מחדש: תיקון כתב ההגנה, עדכון הראיות מטעמה של הנתבעת וחקירה מחודשת של עדי התובעת. ככל שתתקבל הבקשה התבקש, כי יהיה התיקון כפוף לתשלום הוצאות הבקשה והוצאות נוספות שייגרמו לה כתוצאה ממנו.
5. בתשובתה סקרה הנתבעת את קורות ההליך עד כה וכן את ההליכים הנוספים בהם נקטה התובעת, כמתואר לעיל. בין היתר, צוין כי התובעת שילמה את התשלום לצורך חידוש תקופת החכירה לתקופה ראשונה של 7 שנים לפי הסדר 2015 ללא כל טענה. לאחר מכן, סירבה התובעת להצטרף להסדר גישור מיטיב שהושג מול חוכרים רבים. זאת, על אף שנוספה בו האפשרות להארכת תקופת החכירה לזמן ארוך יותר (עד לשנת 2108). בנוסף, התובעת העלתה במסגרת ההליכים הנוספים טענות בעניין מנגנון השמאות שבהסדר 2015 וכנגד ההסדר בכלל בהליכים הנוספים ואלה נמחקו, בהסכמה, בפסק הדין מאוקטובר 2019.
6. לטענת הנתבעת, הבקשה אינה אלא חזרה על טענות התובעת בדבר הליך השמאות כפי שעלו הן בכתב התביעה המקורי והן בהליכים הנוספים בהם נקטה התובעת. זאת, תוך אי תשלום דמי חכירה משנת 2017 ותוך עשיית עושר שלא במשפט על חשבון הציבור. המדובר בכתב תביעה חדש, תוך חזרה על טענות שעלו בהליכים הנוספים, תחת הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה בשלב מוקדם יותר. בנוסף, בקשת התובעת הוגשה בשיהוי רב ובשלב מתקדם של ההליך, לאחר שמיעת ראיות התובעת. לא ניתן לקבל את טענת התובעת, כי רק לאחרונה נודע לה כי שמנגנון השמאות פסול. הכל, בשים לב להעלאת טענות אלה במשך תקופה קודם לכן ובמסגרת ההליכים הנוספים.
7. בתגובה חזרה התובעת על טענותיה והוסיפה, כי עיקרה של התשובה עובדות שאינן רלבנטיות, אינן נכונות ואינן נתמכות בתצהיר, במטרה להטיל דופי בתובעת. לשיטת התובעת, מעשיה החמורים של הנתבעת בקשר עם ניצול מנגנון השמאות המגמתי שנקבע לא נעשו לפני זמן רב אלא בין החודשים נובמבר 2019 ועד לחודש יולי 2020; התנהלות אותה יש להביא בפני בית המשפט בדרך של תיקון כתב התביעה בהליך זה, על מנת שתהא בפניו התמונה המלאה לצורך הכרעה במחלוקת. בפסק הדין מאוקטובר 2019 התקבלה למעשה תביעתה, תוך שנקבע כי השמאים ישמעו את טענות התובעת. גם תיאור ההליך הנוסף (ה"פ 9468-09-19) כפי שהובא בתשובה, מסולף. ההליך הופנה כנגד הודעת ביטול ששלחה הנתבעת לתובעת כאמצעי להפעלת לחץ. הודעת הביטול בוטלה בפסק הדין מאוקטובר 2019 ואין המדובר בהליך שנמחק "סתם כך" בהמלצת בית המשפט. עוד טוענת התובעת, כי הפעם הראשונה שבה נדרשה לשלם את דמי החכירה לתקופה נוספת של 7 שנים (עד לשנת 2024) חלה ביום 1/7/20 ואפשרות לעיין בשומה שנערכה לצורך כך ניתנה לתובעת רק בחודש אוגוסט 2020. בנסיבות אלה, טענת השיהוי אינה נכונה. בנוסף, טענה כנגד הסדר הגישור שאליו לא הצטרפה, אשר לשיטתה, הוא הסדר מקפח.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה ולהתיר את תיקון כתב התביעה.
2. התקנה הרלבנטית לענייננו היא תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (התקנות). זו לשון התקנה:

"92. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."

1. לפי ההלכה, "מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל-דין מבקש לתקן את כתב-תביעתו, כך שבית-המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי-הדין - נעתרים לו ברוחב לב [...] ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש..." (רע"א 2345/98‏ דנגור נ' ליבנה‏, פ''ד נב(3), 427).
2. עוד נקבע ברע"א 8203/15 עובדיה נ' ולנשטין מיום 25/1/16 (ס' 7) "... כי כאשר מבקש התיקון מעוניין להוסיף עילת תביעה חדשה שהראיות לגביה שונות מאלו הדרושות להוכחת העילה שבכתב התביעה המקורי, יקמוץ בית המשפט את ידו במתן ההיתר ... ובהקשר זה נקבע כי לצורך הדיון בבקשה שעניינה תיקון כתב טענות ניתנת למונח 'עילה' פרשנות רחבה כמתייחסת לאו דווקא לאותן העובדות המקימות את הסעד המבוקש אלא לעסקה או לזכות הנטענת על ידי בעל הדין ... עוד נפסק כי בבוחנו בקשה לתיקון כתב-טענות על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את התנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה, פוטנציאל הפגיעה ביכולתו של הצד שכנגד להתגונן מפני הטענות המועלות בבקשת התיקון; מידת התועלת שיש בתיקון וכן האם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה, להארכת הדיון או לסרבולו ..." (ההדגשה בקו שלי - י' ב').
3. ההלכה, לפיה יש להיעתר לבקשה ברוחב לב כאשר מטרתה היא שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת והחריגים לה, הושרשו זה מכבר בפסיקה. לא כל מקרה שבו התיקון המבוקש יסרבל את ההליך ויביא להארכתו או יגרור הוצאות לצד שכנגד, יביא הדבר לדחיית הבקשה לתיקון, ונראה כי הבכורה היא לשיקול הענייני לאמור: האם יש בתיקון כדי להעמיד את המחלוקת על מכונה ולאפשר לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת.
4. לעיתים גם, יימצא האיזון בכך שבית המשפט ייעתר לתיקון המבוקש, תוך חיוב בהוצאות. כך, ברע"א 7466/17 אסיסקוביץ' נ' מועצה אזורית הר חברון (מיום 20/12/17) הותר תיקון כתב הטענות על אף השיהוי בהגשת הבקשה. נקבע כי "... כאשר ניתן לתקן את הפגיעה שיסב תיקונו של כתב טענות - להליך המשפטי או לבעלי הדין - באמצעות תשלום כספי, כי אז תינקט גישה 'מאוד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר'". עוד נקבע כי "... אין בו בשיהוי דנן, בנסיבות, משום מעוות שלא יוכל לִתְקוֹן. על פני הדברים, התרשמתי כי עניינו של התיקון לכתב התביעה הוא בעובדות ובעילות אשר עשויות לתרום לבירור הפלוגתאות שבין הצדדים, להשלים את המסכת העובדתית והמשפטית המתוארת בכתב התביעה המקורי, ולסייע לבית המשפט המחוזי 'להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת'. [...] אכן, תיקון כתב התביעה יביא לעיכוב נוסף בהליך, ויחייב את תיקונם של כתבי ההגנה - אך על כל 'פשעים' יכסה התשלום הכספי, על ההוצאות היתרות שגרמו המבקשים, ועל הסירבול שנגרם בעטיים." (ס' 8 לפסק הדין, ההדגשות הן במקור).
5. ביישום הדין לענייננו על נסיבותיו, סבורני כי על אף שהבקשה הוגשה לאחר שעבר זמן רב מפתיחת ההליך ועל אף שללא ספק יסיג הדבר את ההליך לאחור ויחייב הגשת כתב הגנה מתוקן וככל הנראה, גם השלמת הראיות, לפי העניין - אין מנוס מלהיעתר לבקשה. ניכר מהמתואר לעיל כי הדבר דרוש על מנת לפרוש לפני בית המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצב הדברים ועל מנת שבית המשפט יוכל להכריע במחלוקת שבין הצדדים. מאז הוגשה התביעה חלו אירועים רבים. ההליכים בתביעה מקורית בתיק 21928-04-11 הופסקו בהסכמה לצורך הליך הגישור, התקיים הליך גישור ולמרבה הצער, המחלוקת לא נפתרה ויש להכריע בה. אין מקום שהמחלוקת תוכרע על יסוד מידע חלקי חסר ולא עדכני (אולי בחלקו גם לא רלבנטי למחלוקת כפי שהיא עתה, בחלוף השנים) או שעיקרה יוותר "מחוץ לתיק", כך שיידרשו הליכים נוספים. אין מדובר בעניין אחר, שיש מקום שיידון בתיק אחר נפרד ואף נראה לכאורה (מבלי לכבול בדרך כשלהי את שיקול הדעת של המותב המטפל בתיק), כי יש ערך לראיות שנשמעו כבר בתיק.
6. כפי שעולה מטענות הצדדים, לאחר פתיחת ההליך בהגשת כתב התביעה המקורי בחודש אפריל 2011 ובמשך למעלה מתשע שנים, חלו התפתחויות רבות. לא יהיה זה נכון וראוי לנהל את ההליך לפי כתב התביעה שהוגש במקור, ללא כל התייחסות לאירועים שקרו מאז אפריל 2011, לרבות הסדר 2015. מדובר באירועים רלבנטיים לכאורה והתיקון יסייע לבית המשפט להכריע בשאלות השנויות במחלוקת ולהביא לסיום המחלוקת באופן כולל.
7. גם אם נפל שיהוי בהגשת הבקשה (ואיני קובעת שכך), אזי בשים לב למטרה להעמיד את המחלוקת על מכונה, יש מקום להתיר את התיקון. אעיר בהקשר זה כי לא מצאתי שהנתבעת נקטה כל צעד או פעולה בתיק לזירוז הבירור מול התובעת ולא מצאתי שהתנגדה להקפאתו משך השנים בכל הקשור לתביעת התובעת וכיוצ"ב. אף לא ראיתי מה נזק מהותי ייגרם להגנת הנתבעת בתיקון התביעה וממילא, הנתבעת לא הצביעה על נזק כזה. אין בתיקון כדי לגרוע מיכולתה להתגונן לגופו של עניין. הנתבעת העלתה כנגד התיקון טענות לגופו של עניין, אשר מקומן בכתב ההגנה המתוקן שיוגש על ידה ואשר יתבררו לפי העניין והצורך בהליך העיקרי. ברי כי אין בהתרת התיקון משום הכרעה בטענות התובעת או הנתבעת לגופן וברי כי אין בהחלטה זו כדי לכבול את שיקול דעתו של המותב המטפל בתיק גם בכל הקשור לאופן הבירור.
8. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום בשלב זה לפסוק הוצאות בגין תיקון כתב התביעה. אכן, כלל, שעה שנדרש להגיש כתב הגנה מתוקן לכתב התביעה המתוקן, מקובל לפסוק הוצאות. אך סבורני, כי בנסיבות העניין נכון יהיה שבסוף ההליך לאחר שתיפרש מלוא התמונה בפני בית המשפט, ייקבע הוא את הוצאות המשפט בהליך לפי שיקול דעתו בהתאם לממצאיו בהליך והתנהלות הצדדים וכל שיקול רלבנטי אחר.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשמת.

המזכירות תדוור לצדדים

ניתנה היום, כ"ו אלול תש"פ, 15 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.