1. בפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב התנגשות שאירעה ביום 4.10.05 בין שני אופנועי ים, ששטו במרחק של כמה מאות מטרים מחוף ימה של העיר עכו. התובע ישב מאחורי המשיט של אחד מאופנועי הים המעורבים, וכתוצאה מהאירוע נחבל התובע בגופו.
2. בעלי הדין

התובע, יליד שנת 1980, נהג משאית במקצועו, אשר עובר לאירוע נשוא התביעה, ישב מאחורי חמאתי נאיף (להלן: "נאיף") שהיה משיט אופנוע ים מס' 52160 (להלן: "אופנוע א'"). נאיף היה נתבע בתיק זה בהיותו משיט של אופנוע א'. התביעה נגדו ונגד המבטחת שלו (מנורה חברה לביטוח בע"מ, להלן: "מנורה") נמחקה בהסכמה.

נתבע 1, קבאני נזאר, עובר לאירוע נשוא התביעה, היה המשיט של אופנוע ים מס' 51983 (להלן: "אופנוע ב'").

נתבעת 2 , "שירביט חברה לביטוח בע"מ", הינה חברת ביטוח מאוגדת כדין בישראל, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה, הייתה מבטחת של אופנוע ב' בביטוח צד ג' (להלן: "שירביט" או "חברת הביטוח").

נסיבות האירוע

1. עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 4.10.05 בשעה 13:00 או בסמוך לכך, עת ישב התובע על אופנוע א', ובזמן שאופנוע א' היה מרוחק כ- 300 מטר דרומית מערבית מאי הזבובים, לפתע הגיע קבאני שהשיט את אופנוע ב', ובעת שפנה אופנוע ב' שמאלה, הוא פגע באופנוע א' ובתובע, דבר שגרם לתובע פגיעות גוף (להלן: "התאונה" או "האירוע").

התובע הובהל לבי"ח נהריה, שם אובחנה פריקה בכתף ימין. הוא טופל באמצעות החזרת הפריקה למקומה, היד קובעה עם מתלה והתובע שוחרר לביתו. בהמשך, אושפז התובע בבי"ח בין התאריכים 20.11.05- 22.11.05 (סה"כ 3 ימים), במהלכם עבר, בין היתר, ניתוח ארטרוסקופיה של כתף ימין וקיבוע של קרע בגיד בכתף ושוחרר עם המלצות למנוחה, טיפולי פיזיותרפיה, והמשך מעקב במסגרת קופת החולים.

עילת התביעה

1. התובע טען כי התאונה נגרמה כתוצאה מחוסר זהירותם /או רשלנותם של קבאני ונאיף (יחדיו), אשר התבטאה, בין היתר, במעשים או במחדלים הבאים: קבאני סטה באופן רשלני בלא ששם לב לאופנוע א' ו/או לא הזהיר את נאיף על סטייתו. קבאני ונאיף שטו באופנועי הים שלהם במהירות מופרזת ו/או בלתי סבירה, בנסיבות העניין. קבאני ביצע פניה בלתי אחראית ו/או מסוכנת בהתחשב בתנאי הים ו/או גובה הגלים. קבאני לא צפה ו/או היה עליו לצפות כי עקב נהיגתו הרשלנית ו/או אי שמירת מרחק עלול התובע להינזק. נאיף בראותו את קבאני פונה לכיוונו ו/או סוטה לכיוונו ועלולה להיגרם תאונה, היה אמור להשיט את אופנוע א' ו/או להסיט את אופנוע א' מהנתיב שאליו נכנס קבאני וזאת ביודעו כי אי ביצוע הפעולה ו/או עמידה במצב דומם יכולה להסתיים בהתנגשות בין שני אופנועי הים ובפגיעה בו ו/או בתובע.

טענות ההגנה - קבאני

1. קבאני מודה כי במועדים הרלבנטיים לתביעה היה הבעלים של אופנוע ב' וכן טוען כי היה מבוטח בביטוח צד ג' בר תוקף אצל שירביט, אך מכחיש את טענות התובע הן לעניין החבות הנזיקית והן לעניין הנזק.

כטענה מקדמית, טוען קבאני, שהתובע עושה שימוש לרעה בהליכי משפט שכן הסתיר מביהמ"ש השלום עכו את העובדה שתביעתו מוגשת בשנית לאחר שתביעתו הקודמת נמחקה ע"י בימ"ש השלום קריות עקב מחדלים ו/או אי מילוי הוראות ביהמ"ש.

לגופה של התביעה, מכחיש קבאני את נסיבות התאונה הנטענת וטוען כי הוא לא השיט ו/או לא השתמש באופנוע ב' במועד הנטען (וגם לא משיט אחר ברשותו), וזאת מאחר ושהה בעבודתו (כסוכן מכירות), וכלל לא נכח במקום האירוע הנטען. ככל שהתובע נפגע כפי המתואר בתביעתו (דבר המוכחש), הרי שהוא נפל בעת שהשיט את אופנוע א' ו/או בנסיבות אחרות מאלו המתוארות בתביעתו ו/או כתוצאה מרשלנותו הבלעדית של התובע, בעוד הוא מבקש להטילה על שכם קבאני למטרת פיצוי בלבד. קבאני כופר בכל חבות ו/או אחריות לתאונה שיש בה כדי לחייבו בפיצוי התובע בגין נזקיו הנטענים (והמוכחשים) ו/או בקיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים (והמוכחשים) לבין התאונה המוכחשת כשעצמה.

לחלופין, ומטעמי זהירות בלבד, וככל שהתובע יצליח להוכיח את תביעתו, כי אז טוען קבאני כי שירביט אמורה לשאת בפיצויים שייפסקו ע"י ביהמ"ש, בהיותה המבטחת של קבאני בהתאם לפוליסה/תעודת ביטוח המצורפת.

טענות ההגנה - שירביט

1. כטענה מקדמית טוענת שירביט בכתב הגנתה כי התובע עושה שימוש לרעה, באופן חמור, בהליכי משפט במכוון, שכן הוא הסתיר מביהמ"ש הנכבד את העובדה כי תביעתו מוגשת בשנית לאחר שנמחקה ביום 18.10.09 ע"י בימ"ש השלום קריות עקב מחדלי התובע (ת"א 1533/06). שירביט נאלצה בעבר להגיש כתב הגנה לביהמ"ש בקריות, להופיע לקדם משפט, לנהל הליכים מקדמיים ולהגיש חוות דעת נגדית מטעמה (פרופסור נרובאי שקבע כי לתובע 5% נכות צמיתה), ונאלצה לשלם גם עבור חוות דעת רפואית נוספת והפעם מטעם ביהמ"ש (פרופ' גורדון אדלסון שקבע כי לתובע נותרה 8% נכות צמיתה).

לגוף התביעה טוענת שירביט להעדר יריבות בינה לבין התובע מאחר וקבאני אינו מבוטח בחברתה ולפיכך שירביט אינה יכולה לחוב בנזקי התובע (המוכחשים). אופנוע ב' היה מבוטח אצל שירביט שעה שהיה בבעלותו של מר חליפה חאלד אך מרגע שמכר מר חאלד את אופנוע ב' לקבאני, פקעה והסתיימה פוליסת הביטוח. שירביט לא קיבלה כל הודעה על העברת הבעלות. בנוסף נטען כי קבאני לא התכוון לרכוש ולא רכש ביטוח אצל שירביט. שירביט אינה המבטחת ולא ביטחה בזמן הרלבנטי את קבאני. שירביט לא קיבלה כל תשלום מעת קבאני ולא ביטחה אותו במועד נשוא התביעה. ביטוח קבאני משמעו החמרת הסיכון של שירביט. לחלופין, טוענת שירביט גם אם יימצא כי לקבאני היה ביטוח אצלה, הרי שהוא לא מסר כל הודעה אודות האירוע נשוא התביעה כנדרש עפ"י תנאי הפוליסה, ובכך הכשיל אותה בבירור חבותה. לאור האמור, אין שירביט עשויה לחוב כלפי התובע דבר ודין התביעה נגדה להידחות על הסף.

לעניין נסיבות האירוע הנטען (המוכחש), טוענת שירביט כי בכתב התביעה "החדש" העלים התובע את המילים "עצירה מוחלטת" ואת המילים "הוא איבד שליטה על האופנוע" שהופיעו בכתב התביעה המקורי, דבר המעיד כאלף עדים על כוונת התובע לשנות את נסיבות האירוע כדי להטיל אחריות לתאונה על פתחי שירביט. מוכחשים הנזקים הנטענים ו/או קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין האירוע נשוא התביעה (המוכחש כשלעצמו). מבלי לגרוע מכלליות ההכחשה, טוענת שירביט, כי באם תימצא רשלנות הרי היא של נאיף ושל התובע בעצמו, האשמים והאחראיים הבלעדיים לתאונה.

שירביט מוסיפה וטוענת כי רכיבה על אופנוע ים הינה ספורט אתגרי. התובע הכניס את עצמו למצב של הסתכנות מרצון. סכנה של נפילה והחלקה ואף חבלה, הנם חלק אינטגרלי מספורט אתגרי זה, ולפיכך אין לתובע להלין אלא על עצמו.

טענות ההגנה - נאיף ומנורה

1. נאיף לא הגיש כתב הגנה מטעמו. כעולה מכתב הגנתה של מנורה, אופנוע א' היה מבוטח אצלה בפוליסה מס' 92-60-011134-05-3 ע"ש עג'ינה אחמד (אחיו של התובע) וכי חבותה עפ"י הפוליסה כפופה לכיסויה, תנאיה וחריגיה, והיא מוגבלת בתקרת שיפוי של 100,000 $ וכפופה להשתתפות עצמית בסך של 300$.

כטענה מקדמית טוענת מנורה כי לתובענה דנן יש היסטוריה משפטית בת"א 1533/06 אשר נמחקה עקב מחדלי התובע. כל טענותיו של התובע הינן טענות "כבושות" וכתוצאה משיהוי זה נגרם לה נזק ראייתי רב.

לעניין נסיבות האירוע הנטען, טוענת מנורה כי נסיבות התאונה שונות מהמתואר בכתב התביעה והן כדלהלן: בתאריך 4.10.05 הפליג נאיף על אופנוע א' מחוף הסוסים בעכו לכיוון דרום כשהתובע ישב מאחוריו. מצב מזג האוויר במועד ההפלגה התאים לשיט. הים היה גלי עד 1/2 מטר ורוח חלשה נשבה מכיוון מערב. הנאיף הינו משיט אופנוע ים ותיק, מיומן ומנוסה ושט במהירות איטית. אופנוע ב' נהוג בידי קבאני ביצע תמרונים בסמוך לאופנוע א', שעמד במקום. לפתע איבד קבאני את השליטה על אופנוע ב' והפליג לכיוון אופנוע א' במהירות גבוהה, פנה פניה חדה שמאלה ותוך כדי הפניה "עלה" על אופנוע א' מצידו הימני מכיוון החרטום לירכתיים. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע ופונה לקבלת טיפול רפואי, וכן נגרם נזק לאופנוע א'. מנורה פנתה לשירביט בדרישה לתשלום נזקיה, אך בקשתה נדחתה.

גרסאות התובע וקבאני עברו "גלגולים" בשנים שחלפו מאז התאונה ומעלות ספק לגבי אמינותם של התובע וקבאני.

לטענת מנורה, נסיבות התאונה כמפורט לעיל אינן מקימות חבות נזיקית מצד נאיף. עוד נטען, כי באם תימצא רשלנות כלשהי, הרי שהיא חלה על קבאני שהפר את תקנות הנמלים (למניעת התנגשויות בים)- 1977. מוכחשים הנזקים הנטענים ו/או קיומו של קשר סיבתי בין הכאבים ו/או ההגבלות לבין האירוע הנטען בכתב התביעה. בנסיבות העניין עומדת למנורה טענת הסתכנות מרצון מכיוון שהתובע נפגע, לכאורה, כתוצאה מהתממשות סיכון, שנוצר מהחלטתו החופשית להשתתף ברכיבה על אופנוע ים, שהינה ספורט אתגרי, ובנסיבות אלה אין לו להלין אלא על עצמו.

חוות דעת רפואיות

1. התובע צירף לתביעתו הנוכחית חוות דעת רפואית מטעמו מיום 13.4.06 ערוכה ע"י ד"ר כרכבי סוהיל (אשר הוגשה על ידו במסגרת ההליך הקודם) לפיה נגרמה לו נכות צמיתה עקב התאונה בשיעור 15% בגין הגבלה באבדוקציה (עד 80 מעלות), הגבלה באבדוקציה בסיבוב חיצוני, הגבלה בסיבוב פנימי (יד עדL1 ) ועם מבחן מגרה קדמי חיובי +1.

מנגד צירפה שירביט לכתב הגנתה העתקים משתי חוות דעת רפואיות: האחת, חוות דעת נגדית מטעמה (הוגשה על ידה במסגרת ההליך הקודם) מיום 15.5.07 ערוכה ע"י פרופ' יעקב נרובאי לפיה הוא מעריך את נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה בשיעור של 5%. השנייה, חוות דעת רפואית של מומחה מטעם ביהמ"ש בהליך הקודם, פרופ' גורדון אדלסון, אשר העריך את נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה בשיעור של 8%.

מינוי מומחה להשוואת כתבי יד

1. ביום 18.3.15, ולאור מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לאותנטיות שני מסמכים שצורפו כנספחים א'-ב' לתצהיר עדות ראשית התובע, מיניתי את מר רון ישי, מומחה להשוואת כתבי יד, כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה ישי"), על מנת שיחווה דעתו המקצועית ביחס לשלוש הסוגיות הבאות:
   1. האם כתב היד המופיע בנספח א' לתצהיר עדות ראשית התובע שכותרתו "הצהרה" מיום 4.10.05 נכתב ע"י מוחמד קבאני (אחיו של קבאני)?
   2. האם החתימה המופיעה על מסמך "הצהרה" מיום 4.10.05 הנ"ל, הינה חתימתו של קבאני (ניזאר קבאני)?
   3. האם החתימה המופיעה על נספח ב' לתצהיר עדות ראשית התובע שכותרתו "טופס תביעה לביטוח ימי" מיום 6.10.05 הינה חתימתו של קבאני (ניזאר קבאני)?
2. עיון בחוות דעתו של המומחה רון ישי בכל הנוגע ל- 3 הסוגיות שבמחלוקת שהוצגו לעיל מעלה כי הגיע לממצאים הבאים: כתב היד בהצהרה (נספח א' לתצהיר עדות ראשית התובע) הוא אכן כתב ידו של מוחמד קבאני (אחיו של קבאני). החתימה המופיעה בתחתית מסמך "ההצהרה" הנ"ל (מצד שמאל למטה) היא אכן חתימתו של ניזאר קבאני. החתימה במסמך שכותרתו "טופס תביעה לביטוח ימי" (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית התובע) אינה חתימתו של ניזאר קבאני אלא של מוחמד קבאני (אחיו של קבאני).

בהמשך אתייחס לממצאים של חוות הדעת.

ראיות הצדדים

1. בתיק נשמעו ראיות הצדדים בכל חזית המחלוקת. מטעם התביעה העיד התובע בעצמו. כן נחקר ע"י ב"כ הצדדים מר רון ישי, שמונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, על ממצאי חוות דעתו מיום 18.11.5.

מטעם ההגנה, העידו ארבעה עדים: התובע, ניזאר קבאני, עיד קבאני (אחיו של קבאני, להלן: "עיד"), מר מוחמד עווד, מעסיקו של קבאני במועד הרלבנטי לתביעה (להלן: "עווד"), ומוחמד קבאני (אח נוסף של קבאני, להלן: "מוחמד").

הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך מתן פסק דין.

1. אעיר להלן שתי הערות:

האחת, אין חולק כי התביעה דנן הינה גלגולה של תביעה קודמת שהגיש התובע נגד נתבעים 1-2 בלבד. תביעה זו נמחקה ע"י בימ"ש השלום קריות בהחלטה מיום 18.10.09 עקב חוסר מעש מצד התובע בגין אי הגשת סיכומים לעניין המחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי למרות מס' התראות שניתנו לו. אין חולק כי לאור הפערים בחוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים בהליך הקודם, מונה פרופ' אדלסון כמומחה מטעם ביהמ"ש, לבדיקת התובע ולקביעת גובה נכותו הצמיתה עקב התאונה. אומנם מחיקת תביעה (להבדיל מדחייתה) אינה מהווה 'מעשה בית דין' וניתן באופן עקרוני להגישה שוב אך ברי כי קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, בהליך הקודם (8% נכות), מחייבת את הצדדים גם בהליך שבפניי ואף ב"כ התובע הביע הסכמתו להותרת שתי חוות הדעת מטעם הצדדים וחוות הדעת מאת המומחה מטעם ביהמ"ש על כנן (ראו: סעיף 3 לתגובת התובע לבקשה למחיקת התביעה מיום 24.8.11. ראו: הצהרת ב"כ התובע לפרוטוקול הדיון מיום 7.11.11 עמ' 2 ש' 11).

השנייה, כאמור, במסגרת כתב התביעה שבפניי נטען ע"י התובע כי התאונה נגרמה כתוצאה מחוסר זהירותם ו/או רשלנותם של קבאני ונאיף ביחד (מעוולים במשותף), אולם במהלך ניהול ההליך הוגשה על ידו בקשה מוסכמת למחיקת התביעה נגד נתבעים נאיף ומנורה ללא צו להוצאות, וזאת מהטעם כי לאחר בחינה נוספת של נתוני התיק, סבור התובע כי נאיף אינו אשם בקרות התאונה. לאור האמור, ההכרעה בשאלת החבות הנזיקית, תוכרע על בסיס טענות התובע בכתב תביעתו בכל הקשור לאחריות קבאני לתאונה, כמפורט לעיל.

1. ארבע הן השאלות העומדות להכרעה
   1. מה הן הנסיבות בהן נפגע התובע? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש.
   2. האם נסיבות האירוע, כפי שהוכחו ע"י התובע, מקימות חבות נזיקית כלפי קבאני? שאלה זו הינה שאלה שבחוק.
   3. הכרעה בשאלת הכיסוי הביטוחי (התביעה נגד שירביט).
   4. מהו גובה הפיצוי הכספי לו זכאי התובע בעקבות האירוע?

נסיבות האירוע הנטען

1. בכתב התביעה טען התובע לעניין נסיבות התאונה כך (סעיף 7):

"ביום 4.10.05 בשעה 13:00 או בסמוך לכך, עת ישב התובע על אופנוע א' ובזמן שהאופנוע הנ"ל היה מרוחק כ- 300 מטר דרומית מערבית מאי הזבובים, לפתע הנתבע 1 אשר השיט אופנוע ב' הגיע לכיוון האופנוע א' ועת פנה שמאלה, ופגע באופנוע א' ובתובע, דבר שגרם לתובע פגיעות בחלקי גופו השונים כמפורט להלן (להלן: "התאונה")".

במסגרת תצהיר עדותו הראשית חזר התובע על גרסתו הנ"ל ביתר פירוט (ס' 5):

"5. להלן נסיבות התאונה: ביום התאונה אני ומר נאיף חמאתי נסענו לשוט עם אופנוע ים שמספרו: 52160 בחוף הים בעכו (להלן: אופנוע א"). אני ישבתי כנוסע על אופנוע א' מאחורי מר נאיף חמאתי אשר היה הנהג שהשיט את אופנוע א'. בזמן שאופנוע א' שט במהירות מאוד איטית ובמרחק כ- 300 מטר דרומית מערבית מאי הזבובים, לפתע הגיע לכיווננו במהירות אופנוע נוסף (להלן: "אופנוע ב'") אשר היה נהוג ע"י הנתבע מס' 1, מר קבאני נזאר. מר קבאני ניסה לפנות שמאלה ואיבד שליטה על אופנוע ב' וכתוצאה מכך פגע עם אופנועו בחוזקה ביד וכתף ימין שלי ובאופנוע א'. כתוצאה מהתאונה אני עפתי למים. מתרחצים שהיו בחוף משו אותי מהים לחוף, משם פוניתי לקבלת טיפול רפואי בבי"ח נהריה (להלן: "התאונה")".

1. בתחילת חקירתו הנגדית לעו"ד עודה, אישר התובע כי הינו בעל רישיון להשיט אופנוע ים וכי השיט אופנוע ים גם לפני האירוע נשוא התביעה וגם לאחריו (פ' עמ' 19 ש' 29 ועמ' 20 ש' 1-5). התובע שלל בחקירתו הנגדית את גרסת קבאני לפיה הוא (התובע) היה זה שהשיט את אופנוע א' ביום התאונה, ודבק בגרסתו לפיה בעת התאונה השיט את אופנוע א' חמאתי נאיף (פ' עמ' 20 ש' 6-9). עוד נתבקש התובע לתאר כיצד אירעה התאונה (פ' עמ' 20 ש' 10-16):

"ש. ספר איך קרתה התאונה?

ת. נסענו מכיוון חוף ארגמן לכיוון אי הזבובים, מול הנמל, הנתבע מס' 1 בא עם אופנוע בעל שני מושבים, קטן, שלא יכול לעשות תמרונים, בא לכיוון שלנו, כשרצה להסתובב, איבד שליטה ועלה עלינו.

ש. באיזה צד האופנוע של הנתבע נפגע?

ת. ימני מלמטה. הוא בא, הסתובב וחזית האופנוע הייתה מלמטה. האחורה של האופנוע עשה לי נזק. כשהרמתי את היד שלי למעלה, הוא העיף אותי".

בשלב זה עומת התובע עם תיאור נסיבות התאונה, כפי שפורטו על ידו בכתב תביעתו בהליך הקודם, אך ההסברים שסיפק היו בלתי משכנעים (פ' עמ' 20 ש' 17-30):

"ש. עו"ד גוהר טיפל בתיק מההתחלה ?

ת. כן.

ש. הוא הגיש את התביעה הראשונה בבית המשפט בתביעות וכאן?

ת. כן.

ש. מסרת למשרד עורך הדין שלך את הגרסה המלאה שלך איך קרתה התאונה?

ת. כן.

ש. מדוע בעדותך כעת אמרת ששטתם ולא הייתם בעצירה מלאה?

ת. נכון. אבל היינו בנסיעה איטית.

ש. בתביעה הראשונה טענת שהיית בעצירה מלאה בעת אירוע התאונה.

ת. לא נכון.

ש. כאן אתה טוען שישבת מאחורי נאיף ואין כל זכר לכך שישבת מאחוריו ?

ת. זו שאלה לעורך הדין".

עיון בהעתק כתב התביעה שהגיש התובע נגד נתבעים 1-2 בהליך הקודם (נספח ז' לתצהיר עדות ראשית קבאני) מעלה כי התובע לא אזכר כלל את העובדה כי בעת התאונה השיט את אופנוע א' חמאתי כשהוא התובע ישוב מאחוריו ("ביום ...עת ישב התובע על אופנוע א'...") וכן טען כי בעת התאונה היה אופנוע א' במצב של עצירה מוחלטת (...ובזמן שהאופנוע הנ"ל היה בעצירה מוחלטת.."). עוד ציין התובע בכתב תביעתו בהליך הקודם (נתון שהושמט בכתב תביעתו הנוכחי) כי בעת הגיע אופנוע ב' לעבר אופנוע א' הוא פנה שמאלה כשהוא מאבד את השליטה על אופנוע ב' ופוגע באופנוע א' ובתובע (ראו: סעיף 5 לכתב התביעה).

עם זאת, עיון בעמ' 1 לתחשיב הנזק שהגיש התובע בהליך הקודם (חלק מנספח ז' הנ"ל) תחת הכותרת "נסיבות התאונה והאחריות" מעלה כי התובע מציין את הנתון לפיו קבאני איבד את השליטה בעת שניסה לפנות שמאלה, וכן צירף העתק מהצהרת קבאני (נספח א' לתצהיר עדות ראשית התובע), שם מופיעה הצהרה מטעם קבאני התומכת בגרסת התובע לפיה התאונה אירעה בעת התנגשות בין שני אופנועי ים כאשר קבאני התקרב לאופנוע א', איבד שליטה ופגע באמצעות אופנוע ב' באופנוע א' וגרם לבעליו נזק רכוש. כאשר על אופנוע א' נהג חמאתי כשמאחוריו יושב התובע, וכתוצאה מהאירוע נפגע גם התובע ("פגעתי בו ונפצע ויצא לו הכתף בצד הימני והתאונה הייתה בתאריך 4.10.05"). לעניין אותנטיות מסמך זה אתייחס בהמשך.

עוד יצוין כי גם בתחשיב נזק שהגישה שירביט בהליך הקודם (קבאני לא יוצג על ידי ב"כ שירביט גם בהליך הקודם), תחת הכותרת "עובדות" פירטה שירביט את גרסת התובע בהליך הקודם לפיה הוא לא השיט את אופנוע א' אלא ישב מאחורי הנהג ("...הורכב לטענתו, על אופנוע ים ביום 4/10/05. לטענתו עת ישב על אופנוע הים פגע בו אופנוע ים אחר הנהוג ע"י הקבאני. כתוצאה מכך נפגע התובע בכתפו הימנית").

בהינתן האמור, ביחס לטענת התובע כי נפגע בעת שישב מאחורי משיט אופנוע א' (חמאתי), נראה כי אין מדובר בגרסה חדשה שהועלתה ע"י התובע לראשונה במסגרת ההליך הנוכחי אלא בניסוח עמום/לקוי של כתב התביעה הקודם. בכל הקשור לטענה כי בכתב התביעה הנוכחי לא ציין התובע את הנתון לפיו אופנוע א' היה בעצירה מוחלטת בעת האירוע, איני סבור כי הינו נתון מהותי, בין היתר, בהינתן הטענה בהליך הנוכחי כי מהירות אופנוע א' הייתה איטית מאד וכן בהינתן שמדובר בכלי שיט אשר גם בעת עצירה נע ממקומו על פני הגלים (להבדיל מכלי רכב יבשתי). מעבר לכך, הגרעין העובדתי שתואר בכתבי טענות התובע הן בהליך הקודם והן בהליך שבפניי בכל הקשור למועד ושעת האירוע הנטען, זהות האנשים המעורבים, מיהות כלי השיט המעורבים, הנסיבות שהביאו להתנגשות כלי השיט לרבות מיהות הפגיעה בתובע, הינם זהים).

1. לעניין נסיבות הפגיעה של אופנוע ב' בתובע, העיד התובע בחקירתו הנגדית לעו"ד עודה כי עיקר הפגיעה באופנוע א' הייתה בצד ימין וכי הוא עצמו נפל אחורנית למים (פ' עמ' 20 ש' 31-32 ועמ' 21 ש' 1-2). בשלב זה נשאל התובע כיצד נאיף שישב מקדימה על אופנוע א' לא נפגע (ולאור ממצאי השמאי שקבע כי נגרם נזק לחלק הקדמי של אופנוע א'), ותשובתו של התובע הייתה: "הוא עלה עלינו, הסתובב, נאיף התכופף ואני הרמתי את היד גבוה. אני ישבתי מאחורה. הידית מאחורה קיבלה מכה" (פ' עמ' 21 ש' 13-14).
2. בהמשך חקירתו הנגדית לעו"ד עודה העיד התובע כי אופנוע א' אינו שלו אלא של אחיו אחמד. כאשר בגין תיקונו הוגשו מסמכים לשירביט אך היא סירבה לשלם בגין התיקון בטענה להעדר כיסוי ביטוחי. הוגשה תביעה בבהמ"ש לתביעות קטנות וקבאני ו/או עיד (אחיו של קבאני) שילמו לתובע 14,000 ₪ (פ' עמ' 21 ש' 30-32 ועמ' 22 ש' 1-4).

עיון במוצג ת/1 הנושא חותמת 'נתקבל' של בימ"ש השלום עכו מעלה כי ביום 20.11.05 הוגשה בקשה ע"י "עג'ינה אחמד" (אחיו של התובע, הבעלים של אופנוע א') במסגרת ת"א 2247/05 בפני כב' השופטת בנר במסגרתה התבקש "ביטול התביעה", מהטעם כי הנתבע "אבאני ניזאר" שילם למבקש את המגיע לו.

כאן אציין כי לא הוגשה כל אסמכתא ע"י התובע המעידה על ביצוע תשלום הסך של 14,000 ₪ לידיו או לידי אחיו אחמד ע"י קבאני ו/או אחיו עיד. לא הוגשה כל אסמכתא המעידה על הפקדת הסך הנ"ל או חלק ממנו בחשבון הבנק של התובע או אחיו אחמד (הבעלים של אופנוע א' בסמוך למועד שבו שולם, עפ"י הנטען, לתובע). לא הוגשו העתקי כתבי הטענות ונספחיהם בהליך שהוגש בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות. כמו כן, למרות רלבנטיות עדותו, נמנע התובע מלהגיש תצהיר עדות ראשית מטעם אחיו אחמד ו/או לזמנו לעדות בביהמ"ש, ומחדל זה יש לזקוף לחובתו.

למען שלמות התמונה, אוסיף אציין כי במסגרת חקירתו החוזרת ביקש ב"כ התובע להגיש את העתק הבקשה לביטול התביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות, בקשה אליה התנגדו ב"כ הנתבעים 1-2. ניתנה החלטה בדבר קבלת המסמך כראיה מטעם התביעה (סומנה ת/1) תוך מתן אפשרות להבאת ראיות הזמה לנתבעים 1-2 לעניין מסמך זה בלבד. לא הוגשה בקשה להגשת ראיות הזמה מטעם מי מהנתבעים 1- 2 בנוגע למסמך זה.

1. מתצהיר עדות ראשית קבאני עולה הוא הבעלים של אופנוע ב', כאשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה עבד כסוכן מכירות בחברת א.ע.מ שווק סיגריות בע"מ (חברת בת של חברת המשווק צפון מזון ומשקאות בע"מ). אופנוע ב' נרכש ע"י קבאני ממר חליפה ח'אלד כשהוא מבוטח אצל שרביט בביטוח ימי בר תוקף מיום 15.5.05 – 14.5.06. לאחר תום תקופת הביטוח הנ"ל חודש הביטוח הימי של אופנוע ב' אצל שרביט לתקופה נוספת באמצעות אותו סוכן ביטוח שטיפל בפוליסת הביטוח נשוא התביעה. נסיבות התאונה אירעו באופן שונה מהמתואר בכתב התביעה. אופנוע ב' לא היה מעורב באירוע הנטען וכלל לא היה במקום האירוע הנטען. ביום האירוע הנטען בכתב התביעה לא נכח קבאני במקום האירוע הנטען אלא שהה במסגרת עבודתו כסוכן מכירות באזור טמרה וסח'נין. הנספחים א'- ג' שצורפו לתצהיר עדות ראשית התובע, הנושאים את פרטי קבאני ו/או את חתימתו הינם מזויפים ולא נחתמו כלל על ידו.

יש לציין כי לתצהיר עדותו הראשית של קבאני צורף העתק מכתב התביעה שהגיש התובע בהליך הקודם (נספח ז'), אולם קבאני נמנע מלצרף לתצהיר עדותו הראשית גם את כתב ההגנה שהוגש על ידו בהליך הקודם, ללא שניתן לכך כל הסבר, ומחדל זה יש לזקוף לחובתו, במובן זה שלו היה כתב ההגנה בהליך הקודם היה מוגש, היה הוא תומך בגרסת התובע לאירוע הנטען.

1. בתחילת חקירתו הנגדית של קבאני לעו"ד בר-נס הוא חזר על גרסתו לפיה אופנוע ב' לא היה מעורב כלל בתאונה נשוא התביעה ולא נגרמו לו נזקי רכוש (פ' עמ' 35 ש' 24-27). בשלב זה, עומת קבאני עם טענת התובע לפיה שולמו לו ע"י קבאני ו/או אחיו עיד סך של 14,000 ₪ עבור תיקון אופנוע א', אך קבאני הכחיש כי שילם סכום כלשהו לתובע (פ' עמ' 35 ש' 28-29 ועמ' 36 1-6):

"ש. תסביר לי למה אתה שילמת לתובע 14,000 ₪ עבור התיקון של האופנוע שלו?

ת. לא שילמתי גרוש.

ש. התובע העיד ויש תביעה בבית המשפט בעכו נגדך בתביעות קטנות, אתה באת ואחיך העיד לאחר שהתייעץ עם עו"ד. לאחר מכן הבנתם שאין לכם מה לעשות ובאתם ושילמתם לתובע את הכסף, לאור חוו"ד של שמאי 14,000 ₪. למה שילמת לו?

ת. לא שילמתי לו כסף בכלל.

ש. אולי אחיך שילם לו כסף?

ת. אני לא שילמתי".

במהלך חקירתו הנגדית לעו"ד הוכהויזר, נתבקש קבאני להתייחס לשם הנתבע ("אבאני ניזאר") המצוין על הבקשה שהוגשה לביהמ"ש לתביעות קטנות (ת/1), והשיב כי השם הנ"ל אינו שמו (פ' עמ' 38 ש' 13-15):

"ש. התובע הגיש היום לבית המשפט את המסמך תביעה שלו לתביעות קטנות. כתוב שם שהוא מבקש לבטל את התביעה נגד אבני ניזאר. זה אתה?

ת. לא. אני קבאני ניזאר".

1. איני מקבל את עדות קבאני הנ"ל ככל שהינו מתכחש לטענה כי הבקשה לביטול התביעה (ת/1) הוגשה במסגרת תביעה שהוגשה נגדו ע"י אחיו של התובע אחמד בביהמ"ש לתביעות קטנות בעקבות האירוע נשוא התביעה.

ראשית, במהלך חקירתו הנגדית של קבאני לעו"ד בר –נס הכחיש קבאני כי הוא עצמו שילם לתובע סכום כלשהו עבור תיקון אופנוע א', אך התחמק ממתן מענה לשאלה נוספת שהוצגה בפניו: האם אחיו עיד שילם סכום כלשהו לתובע. מכל מקום קבאני לא הכחיש באופן עקרוני את הטענה שהועלתה בפניו כי הוגשה נגדו תביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות (פ' עמ' 35 ש' 28-29 ועמ' 36 ש' 1-4).

שנית, לנתבעים 1-2 ניתנה אפשרות להגיש בקשה לצירוף ראיות הזמה לעניין ת/1 אך הם נמנעו מכך.

שלישית, לאור ציון השם "ניזאר" נראה כי מדובר בטעות סופר (החלפת האות ק' באות א') וכוונת עורך ת/1 הייתה לרשום "קבאני ניזאר" ולא "אבאני ניזאר".

1. קבאני נשאל בחקירתו הנגדית לעו"ד בר-נס לגבי הטענה בדבר חתימה על טופס ההצהרה (נספח א') ו/או "טופס תביעה לביטוח ימי" (נספח ב'), אך חזר והכחיש כי הוא או אחיו היו מעורבים בכתיבתם ו/או בחתימה עליהם (פ' עמ' 36 ש' 10 -25):

"ש. אתה לא חתמת על הצהרה, ת/2 ?

ת. נכון. לא חתמתי.

ש. אחיך הוא כתב את ההצהרה הזאת?

ת. לא.

ש. אחיך חתם עליו, כתב אותו?

ת. לא. אני יודע שלא. שאלתי אותו אם הוא מילא את הטופס הזה והוא אמר שלא.

ש. את התביעה שהגשתם לשרביט, טופס התביעה, מי הגיש אותו?

ת. אני לא הגשתי תביעה.

ש. מישהו הגיש תביעה בשמכם?

ת. אני לא יודע. אני לא הגשתי תביעה. זו לא החתימה שלי.

ש. אם אתה לא קשור לתאונה, איך הגיעו כל המסמכים האלה, רישיון הרכב שלך, ביטוח של כלי שיט, איך זה הגיע לידי התובע?

ת. אני לא העברתי את זה לתובע. לפי החוק למדנו שאתה צריך לשים את כל המסמכים האלה במגירה באופנוע עם הגומייה, כדי שלא ייכנסו מים. אסור לשים את המסמכים האלה עליך, אפילו את הרישיון שלך, לפי החוק. לכן המסמכים האלה תמיד עלי. אם החברים שלי עולים על האופנוע שלי, הם שמים אתה המסמכים באופנוע עצמו".

1. בהמשך חקירתו הנגדית של קבאני הוא נשאל לגבי "יחודו" של יום האירוע הנטען, והשיב כי זכור לו שהיה חג ליהודים (פ' עמ' 37 ש' 2-5). בשלב זה, עומת קבאני עם טענה כי איים על העד נאיף שזומן ע"י ב"כ לדיון ההוכחות שנקבע ליום 18.3.15 (שלא התקיים במועד שנקבע ונדחה למועד אחר), כאשר במהלך אותו דיון הצהיר ב"כ קבאני כי הוא מוותר על העדתו של חמאתי עקב "סירובו לשתף פעולה", וקבאני מכחיש כי העד חמאתי אוים על ידו (פ' עמ' 37 ש' 6-16):

"ש. היה דיון של הוכחות שבסוף בוטל, שהיה קבוע לחודש מרץ. אתה זוכר? אז הגיעו כל העדים והדיון בוטל כי התמנה מומחה של כתבי יד. למה אתה פנית באותו יום למר חמתי ואיימת עליו, שיבוא ויגיד בדיון את מה שאתה רוצה ?

ת. לא, זה שקר.

ש. איך אתה מסביר את זה אם זה שקר, שאתם הזמנתם אותו לדיון, אבל העו"ד שלך באותו יום אמר שהוא מוותר על החקירה שלו. איך אתה מסביר את זה?

ת. אם אני רוצה לוותר, ויתרתי עליו. אני לא איימתי עליו.

ש. מתי עו"ד שלך אמר לך לוותר עליו?

ת. כשהיינו במשפט באותו יום.

ש. אחרי שהתנהל המשפט ? מה היה?

ת. באותו יום שהיינו בבית משפט ויתרתי עליו. אני לא דיברתי איתו".

1. לתמיכה בגרסתו לפיה מדובר בתאונה ימית מבוימת, העיד קבאני את אחיו עיד. כעולה מתצהיר עדות ראשית עיד (הוגש וסומן נ/7), לאחר הגשת התביעה הראשונה הוא פנה לנאיף לבירור העניין, ואז נאיף התוודה בפניו כי הוא לא נכח במקום האירוע, ולא השיט או השתמש באופנוע א'. כן הוצהר ע"י עיד, כי נאיף ציין בפניו בשיחה הנ"ל שהוא עשה טובה לתובע ומסר שבזמן התאונה הנטענת הוא השיט את אופנוע א' לצורך קבלת פיצוי מחברת הביטוח.
2. במהלך חקירתו הנגדית לעו"ד בר-נס, העיד עיד כי הוא זה שפנה לנאיף אחרי שהוגשה תביעה נגד אחיו (ניזאר) אך באופן תמוה לא ידע להסביר לאיזו "תביעה ראשונה" התכוון בתצהיר עדותו הראשית או מתי פנה לנאיף, אף "בהערכה גסה" (פ' עמ' 38 ש' 32 ועמ' 39 ש' 1-7, 15-20):

"ש. מתי פנית אליו?

ת. אחי קיבל את התביעה על המקרה.

ש. בקריות או פה בעכו?

ת. לא יודע.

ש. על איזו תביעה ראשונה התכוונת בתצהירך? בעכו? בקריות ?

ת. למה שהתכוון אחי, התביעה שהייתה נגד אחי, לא יודע אם בעכו או בקריות?

ש. אז למה כתבת "ראשונה" ? עורך הדין אמר לך?

ת. לא יודע איפה התנהלה התביעה הראשונה"

.....

"ש. פנית לחמתי נאיף, נכון?

ת. נכון.

ש. מתי זה היה ? לפני שנה, שלוש שנים?

ת. לא יודע בדיוק. בדיוק כשקיבל אחי את ההזמנה לבית המשפט. לא יודע תאריכים.

ש. בערך? שנה? שלוש שנים? עשר שנים?

ת. בטוח לא לפני שנה או שנתיים, יותר. לא יודע. לא זוכר".

1. לתמיכה בגרסתו כי בעת האירוע הנטען שהה קבאני בעבודתו ולא השיט את אופנועו בים כנטען, העיד קבאני את מר מוחמד עווד, מעסיקו במועד הרלבנטי לתביעה. כעולה מחקירתו הראשית של עווד, נספחים ו' ו-ו/1 שצורפו לתצהיר עדות ראשית קבאני, מוכרים לו, והם מעידים שביום התאונה קבאני עבד כסוכן מכירות של סיגריות, כאשר נספח ו/1 מפרט את רשימת הלקוחות שקבאני ביקר ביום התאונה ומכר להם סחורה (פ' עמ' 40 ש' 16-18).
2. במהלך חקירתו הנגדית של עווד לעו"ד בר-נס אישר עווד כי רשימת הלקוחות המפורטת במסמך שכותרתו "דו"ח מכירות סיכום כמות +כסף" (נספח ו/1 סומן כמוצג נ/9), אינה מעידה על פניה כי קבאני ביקר את רשימת הלקוחות המצוינת במסמך ביום האירוע הנטען (פ' עמ' 40 ש' 21-24):

"ש. אני מפנה אותך לנספח ו/1. תאשר לי שלא כתוב בשום מקום בנספח הזה לקוחות שהוא היה אצלם באותו יום, 4/10/05. למען הבהירות המסמך שמתייחסים אליו כנספח ו', מסומן בזאת נ/8. המסמך שמתייחסים אליו כו/1 מסומן נ/9.

ת. במסמך הזה אין. אבל זה חייב להיות ככה".

1. בהמשך חקירתו הנגדית של עווד לעו"ד בר-נס הוא אישר כי במסגרת עבודתו של קבאני כסוכן מכירות הוא לא נדרש להחתים שעון נוכחות ועל כן אין הוא יכול לדעת מתי קבאני החל בפועל לעבוד באותו יום ומתי סיים. במסופון מופיעים שעות הביקורים של קבאני אצל כל לקוח וכי "...הוא לקח את הנתונים ואת הקבלות מהמסופון. אני גם זוכר שהוא ביקש הוציא והסתכל" (פ' עמ' 41 ש' 1-5).

עוד העיד עווד בחקירתו הנגדית לעו"ד הוכהויזר לגבי נסיבות עריכת נ/8 כך (פ' עמ' 41 ש' 8-20):

"ש. אני רואה את מה שאתה כותב נ/8 שבאותו יום ב- 10/05 עבד מ- 7:00 עד 18:00 אחה"צ. את המסמך הזה לא כתבת מפי הזכרון אלא בדקת זאת ברישומים שלך.

ת. נכון. אני מייצג כמה חברות ולא אכתוב מכתב כזה לא משנה למי לפני שאחתום עליו.

ש. ניסית להסביר ולומר, אתה יודע מבחינת השעות, שמהמסופון ניתן לראות את שעת הביקור הראשונה והאחרונה בבתי העסק ולכן כתבת את נ/8?

ת. נכון. נקודת הביקור הראשונה היא ההתחלה ונקודת הסיום היא סיום העבודה, וכמובן גם המרחק בין העסק ליישוב שהוא עבד.

ש. בדקת לגבי אותו יום 4/10/05 ולא לגבי יום אחר, נכון?

ת. נכון. באותו יום בכל הרכבים של הסיגריות יש ג'יפיאס וגם בדקנו את זה דרך הג'יפיאס. אני יכול לדעת מתי הניע ומתי הפסיק.

ש. כאשר יש חג ליהודים, באותו יום היה ראש השנה, עובדים במגזר כרגיל?

ת. יש לי שתי חברות. באותו יום משווק הצפון לא עבד. רק המשווק השני. זה אותו המקום שקבאני עובד ולכן הוא עבד".

1. עיון במוצג נ/9 מעלה כי הופק במערכת הממוחשבת של חברת א.ע.מ שיווק סיגריות בע"מ ביום 1.11.11 (קרי, מעל 6 שנים לאחר מועד האירוע הנטען). אין כל תימוכין בנ/9 לטענה כי דו"ח המכירות מתייחס ליום 4.10.05 דווקא ו/או כי מדובר ברשימת לקוחות הנמנית עם קו המכירות המשויך לקבאני כסוכן מכירות. אין גם כל אסמכתא במסמך הנ"ל (כגון מספר סוכן/שם סוכן) לפיה מדובר במכירות שבוצעו בפועל ע"י קבאני ביום 4.10.05 ולא לדוגמא ע"י סוכן מכירות אחר של חברת א.ע.מ. אומנם עווד העיד בביהמ"ש כי הנפיק את אישור העסקתו של קבאני (מוצג נ/8) על סמך בדיקת הנתונים במסופון וגם באמצעות בדיקת הנתונים במכשירי ג'יפיאס המותקנים ברכבי סוכני מכירות החברה, אולם הקבלות מהמסופון ו/או נתוני מכשיר הגיפיאס של רכב המכירות של קבאני לא הוגשו כראיה לביהמ"ש, למרות שלפי עדות עווד בביהמ"ש, קבאני ביקש וקיבל אותם ממנו, ומחדל זה יש לזקוף לחובת קבאני. זאת ועוד, לטעמי, קיים ספק בדבר שמירת הנתונים הנ"ל ע"י החברה, שהינם נתונים הנאספים באופן שוטף מדי יום, במשך תקופה של מעל 6 שנים ממועד האירוע הנטען, בהינתן מועד עריכת נ/8 (1.11.11).

1. כאמור, קבאני העיד את אחיו מוחמד כעד תביעה מטעמו. במהלך חקירתו הראשית נתבקש מוחמד לזהות את החתימה על טופס תביעה לשירביט, ולאשר האם מדובר בחתימתו, והוא העיד כי אינו מזהה את החתימה וכי אין מדובר בחתימתו (פ' עמ' 41 ש' 26- 30). בשלב זה, עומת מוחמד עם קביעת המומחה ישי לפיה טופס ההצהרה (ת/2) נכתב ע"י מוחמד ותשובתו של מוחמד "ת. לא נכון. זה לא כתב ידי. אף לא מילה כתובה היא שלי. זה בכלל לא כתב ידי" (פ' עמ' 41 ש' 31-32).
2. במהלך חקירתו הנגדית של מוחמד לעו"ד בר-נס הוא העיד כי אופנוע ב' שייך לאחיו קבאני אך הם נוהגים עליו ביחד וכי חוץ מקבאני ועיד גם לאחיהם הקטן יש רישיון (פ' עמ' 42 ש' 10-12). עוד נשאל מוחמד האם גם החברים נוסעים לפעמים על האופנוע ותשובתו הייתה שלילית וכי הוא ואחיו קבאני יורדים רק ביחד לים (פ' עמ' 42 ש' 13- 21):

"ש. החברים גם נוסעים על האופנוע ?

ת. לא. אני ואחי קבאני יורדים רק ביחד לים.

ש. למה ביחד?

ת. יורדים ביחד.

ש. ביום התאונה הייתם ביחד בתאונה?

ת. איזה תאונה? לא הבנתי

ש. ביום התאונה הייתם ביחד בים?

ת. בכלל לא הייתה תאונה. לא יודע. לא היינו ביחד. אני רק יודע שאמרו לי שמישהו התלונן על אחי".

בהקשר לאמור, אציין כי עדותו של עיד הנ"ל אינה מתיישבת עם חקירתו הנגדית של קבאני, שם העיד קבאני כי הוא יורד לבד לים, האחים שלו יורדים עם אופנוע הים שלו לפעמים אבל לא אחיו עיד, וגם חבריו שמגיעים עמו לים נוסעים איתו על אופנוע הים אבל לא לבד (פ' עמ' 37 ש' 26-30 , ועמ' 38 ש' 1-3):

"ש. אתה נכנס לפעמים עם אחים שלך לים עם אופנוע ים?

ת. אני יורד לבד.

ש. האחים שלך יורדים עם אופנוע הים שלך?

ת. לפעמים.

ש. מי ? איד?

ת. איד לא. חמודי לפעמים כן. גם חברים שמגיעים איתי, נוסעים איתי. לבד אף אחד לא נוסע על האופנוע שלי. אני לא מוסר לאף אחד את האופנוע שלי. אף אחד לא לוקח את האופנוע מהבית שלי חוץ ממני".

1. כאמור, לתמיכה בגרסתו לנסיבות האירוע הנטען, צירף התובע לתצהיר עדותו הראשית, בין היתר, מסמך שכותרתו "הצהרה" הכולל בתחתיתו חתימה הנחזית כחתימת קבאני (צורף כנספח א', הוגש וסומן ת/2) ומסמך שכותרתו "טופס תביעה לביטוח ימי" מיום 6.10.05 (צורף כנספח ב').
2. עיון בת/2 מעלה כי מדובר במסמך בן 8 שורות בכתב יד (ללא תאריך), אשר מהווה מסמך "הצהרה" אשר תוכנו תואם את גרסת התובע לתאונה, ולפיו החתום על המסמך (קבאני) מצהיר כי היה מעורב, 300 מטר מאי הזבובים, בתאונה ימית מיום 4.10.05 במסגרתה אירעה התנגשות בין אופנוע הים שלו לבין אופנוע ים שמספרו 52160 (אופנוע א'), וזאת כתוצאה מאיבוד השליטה של קבאני על אופנוע ב'. עוד הוצהר כי הנהג באופנוע א' היה נאיף ומאחוריו ישב התובע אשר נפצע בכתפו הימנית וגם נגרם נזק לאופנוע א'.
3. עיון מסמך שכותרתו "טופס תביעה לביטוח ימי" (נספח ב') מעלה כי ביום 6.10.05 (יומיים לאחר האירוע הנטען) מולאו מסמכי תביעה הנושאים את הלוגו של שירביט, כאשר בתחתית המסמך ישנה הצהרה בדבר אמיתות הפרטים שמסר ממלא טופס התביעה ומתחתיה תאריך וחתימה הנחזית כחתימת קבאני. עולה מתוכן המסמך כי ביום 4.10.05 בשעה 13:00 השיט קבאני את אופנוע הים שלו (מס' 51983) לכיוון אי הזבובים. כ-300 מטר מאי הזבובים הבחין באופנוע ים אחר, נסע לכיוונו, הוא רצה לגשת אליו מכיוון צידו הימני, הוא התחיל לפנות שמאלה, לפתע הגיע גל שזרק אותו לעבר האופנוע השני, וכתוצאה מכך קבאני נפל למים. משיט האופנוע השני המעורב (מס' 52160) היה נאיף. חשוב לציין כי בנספח ב', לא אוזכר כי התובע ישב מאחורי נאיף על אופנוע א' בעת התאונה, וזאת בניגוד למסמך ההצהרה, ת/2).
4. כאמור, לטענת קבאני "לא היו דברים מעולם" ומדובר בתאונה מבוימת. הוא ו/או אופנוע הים שלו לא נכחו כלל במקום האירוע הנטען. במשך כל יום האירוע הנטען (משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות אחה"צ המאוחרות) הוא היה עסוק בביקור לקוחותיו באזור טמרה- סח'נין במסגרת עבודתו כסוכן מכירות בחברת א.ע.מ. שני המסמכים הנ"ל הינם מזויפים ולא נכתבו ו/או נחתמו על ידו.
5. לאור המחלוקת בדבר אותנטיות המסמכים הנ"ל, מונה המומחה ישי, שהינו מומחה להשוואת כתבי יד, כמומחה מטעם ביהמ"ש. עפ"י ממצאי בדיקתו, מסמך "הצהרה" נכתב ע"י מוחמד ונחתם ע"י קבאני בעצמו. לגבי טופס התביעה לביטוח ימי מיום 6.10.05 למרות שהחתימה נחזית כחתימתו של קבאני, מי שחתם על המסמך הוא מוחמד אחיו.
6. במהלך חקירתם הנגדית של קבאני ואחיו מוחמד הם חזרו על הכחשתם בדבר עריכה ו/או חתימה על מי משני הנספחים הנ"ל, אולם לאור ממצאי חוות דעת המומחה ישי, אין הכחשה זו יכולה לסייע להם, ואף פוגעת במהימנות עדותם בביהמ"ש.
7. עפ"י הפסיקה, חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד בהבדל מחוות דעת המומחים מטעם הצדדים באותו תיק. הגישה של אימוץ חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט "כברירת מחדל" באה לידי ביטוי, בין היתר, בע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ חנן נגד רוזנטל ו- 14 אח', נב (4) 563 שם נקבע:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעת הדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם נראית לו סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...".

1. המומחה ישי נחקר במהלך דיון ההוכחות ע"י ב"כ הצדדים. הוא העיד כי לצורך עריכת חוות דעתו, הוצג בפניו מסמך ההצהרה המקורי ואילו לגבי מסמך התביעה של שירביט קיבל רק העתק שלו (פ' עמ' 28 ש' 9-10). לדברי המומחה ישי, מסמך ההצהרה המקורי הושב על ידו לתובע ישירות בתום בדיקתו. לאור זאת, התבקש התובע תוך כדי דיון הוכחות לגשת לבית הוריו ולהציג את מסמך ההצהרה המקורי, וכך עשה (המסמך הוגש וסומן ת/2). לדברי המומחה ישי, ההשוואה בין מסמך ההשוואה לבין ת/2 נעשתה על בסיס השוואה בין המילים והאותיות (ולא הספרות) וזה הספיק לו מבחינה מקצועית לקבוע ברמת וודאות גבוהה מאד שמי שכתב את ת/2 היה מוחמד ומי שחתם עליו היה קבאני (פ' עמ' 31 ש' 1-11). אומנם לא כל האותיות בנ/1 (מסמך ההשוואה) לבין ת/2 היו זהות ודומות ברמת וודאות גבוהה ולפעמים יש דברים שחרגו באופן אקראי, אך המומחה ישי לא מצא משהו חריג שיש בו כדי לשנות את מסקנתו הסופית (פ' עמ' 31 ש' 12-23). לגבי נספח ב' (טופס התביעה לשירביט), העיד המומחה ישי כי הגיע למסקנה שמוחמד חתם עליו (בשם אחיו קבאני) ולא קבאני בעצמו, וזאת על סמך השוואה לדוגמות כתב שנתן לו מוחמד ולא על סמך דוגמאות חתימה (פ' עמ' 31 ש' 24-28). המומחה ישי הבהיר לשאלות ביהמ"ש, כי לא ביקש ממוחמד לחתום בשם אחיו "ניזאר קבאני" על מנת להשוות בין חתימה זו לבין החתימה המתנוססת בתחתית טופס התביעה לשרביט, והוא בחר שלא לעשות כן, מאחר וחשש כי מוחמד יבין את כוונתו "....ובקלות רבה יסתיר איזה אלמנט אחד מאד חריג בעוד שהיה רצף של כתיבה והנבדק אינו מסוגל בזמן הכתבה לשלוט" (פ' עמ' 32 ש' 13-17). בהמשך חקירתו הנגדית העיד המומחה ישי כי ביקש מקבאני דוגמאות חתימה לצורך הקביעה בדבר זהות החתום על ת/2 וכן הציג העתק חתימות קבאני בהכתבה כולל הגדלות שלהן אשר שימשו אותו במסגרת בדיקתו (סומנו נ/4 –נ/5, נ/6). סיכומו של דבר, בחנתי היטב את פרוטוקול חקירתו הנגדית של המומחה ישי ע"י ב"כ הצדדים ולא מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מממצאי חוות דעתו.
2. כאמור, נאיף הינו עד רלבנטי שעדותו בביהמ"ש הייתה עשויה לשפוך אור על נסיבות האירוע הנטען, כמי אשר עפ"י הנטען, היה המשיט של אופנוע א' עובר לתאונה. נאיף לא הגיש כתב הגנה מטעמו כך שגרסתו לנטען בכתב התביעה אינה בפנינו. גם לא הוגש ע"י מי מהצדדים תצהיר עדות ראשית של נאיף. כמו כן, נאיף התייצב לדיון הוכחות שנקבע לחודש 03/15 (אשר לא התקיים ונדחה לחודש 12/15), כאשר במהלך אותו דיון, הצהיר ב"כ קבאני כאמור כי הינו מוותר על העדתו של נאיף בשל חוסר שיתוף פעולה מצידו. בהמשך אושרה בקשת ב"כ התובע לזמן את נאיף כעד מטעמו, אולם נאיף לא התייצב לדיון ההוכחות מיום 21.12.15 (לטענת התובע בסיכומיו, מפאת קוצר הזמן לא ניתן היה למסור את ההזמנה לדיון לנאיף וזו הסיבה לאי התייצבותו, סעיף 9.4 לסיכומים).

אוסיף ואציין כי בתום דיון ההוכחות הועלתה התנגדות מצד ב"כ הנתבעים 1-2 להגשת מסמך "הצהרה" הנושא חתימה הנחזית כחתימתו של נאיף (נספח ד' לתצהיר עדות ראשית התובע) בטענה כי המסמך הוגש כראיה לאמיתות תוכנו ע"י התובע שלא באמצעות עורכו (נאיף). לטעמי, אומנם נאיף לא התייצב לדיון ההוכחות ולא ניתן לב"כ הנתבעים ההזדמנות לחוקרו על תוכן הצהרתו (התומכת בגרסת התובע לאירוע הנטען). עם זאת, מסמך זה תומך בתוכנה של חוות הדעת של השמאי שוקי אילת (נספח ה' לתצהיר עדות ראשית התובע), שם מצהיר השמאי כי ביום 12.10.05 הגיע למוסך כדי לבדוק את נזקי אופנוע א', כאשר באותו מעמד נכח נאיף, משיט אופנוע א' בעת האירוע אשר הצהיר בפניו ובפני מנהל המוסך על נסיבות המקרה, כאשר חוות הדעת השמאית כוללת את הצהרת נאיף כפי שתועדה ע"י השמאי כולל צירוף מסמך ההצהרה עצמו). למרות שהשמאי לא זומן לעדות בביהמ"ש, הוגש העתק מחוות דעתו כראיה מטעם התביעה ,ללא הועלתה התנגדות להגשתה ע"י נתבעים 1-2.

המסקנה לעניין התשתית העובדתית שהוכחה

1. לאחר בחינת חומר הראיות הקיים בתיק ביהמ"ש, ושקלול כל הנתונים שפורטו לעיל בכל הקשור לקביעת התשתית העובדתית של האירוע נשוא התביעה, הגעתי למסקנה כי התובע, אשר נטל הראיה רובץ לפתחו, הוכיח ברמה הנדרשת במשפט אזרחי (עפ"י מאזן הסתברויות) כי נפגע בכתפו הימנית ביום 4.10.05 בתאונה ימית בחוף ימה של העיר עכו עקב התנגשות בין אופנוע ב' אותו השיט קבאני לבין אופנוע א', אשר הושט ע"י נאיף בעת שהתובע יושב מאחוריו, וכתוצאה מכך נחבל התובע בגופו.

שאלת החבות הנזיקית

1. בהינתן הקביעה לעיל, לפיה נדחתה גרסת קבאני בדבר אי נוכחותו בזירת האירוע ו/או אי מעורבות אופנוע הים שבבעלותו באירוע הנטען, ונתקבלה גרסת התובע במלואה לפיה נפגע ע"י אופנוע ב' שהושט ע"י קבאני, עת השיט קבאני את אופנוע ב' לכיוון אופנוע א' (שנע באותה עת במהירות איטית), ואיבד את השליטה עליו בעת שפנה שמאלה, ופגע באופנוע א' ובתובע, וגרם לו נזק גוף - שאלת החבות הנזיקית אינה מציבה קושי ממשי.

קבאני, כבעל רישיון משיט כלי ימי, יכול וצריך היה, כחלק מחובת הזהירות המוטלת עליו, לצפות כי אי שמירת מרחק סביר בינו לבין אופנוע א' ו/או השטת אופנוע ב' במהירות בלתי סבירה ו/או ביצוע פניה לא זהירה של אופנוע ב' (שגרמה לו לאבד שליטה על אופנוע ב' עליו רכב), עלולים לגרום לו להתנגשות עם אופנוע ים אחר ששט בקרבתו, ולגרום לכלי השיט האחר ו/או לרוכבים עליו נזק. נסיבות אלה, הטילו על קבאני את החובה לנקוט אמצעים סבירים כמשיט כלי ימי סביר על מנת למנוע את הסיכון הכרוך בנהיגה מעין זו, דבר שלא נעשה על ידו. די באמור לעיל כדי לקבוע כי הוכחו יסודותיה של עוולת הרשלנות, ולכן אני קובע כי הוכחה כלפיו עילת התביעה.

טענת הסתכנות מרצון

1. קבאני ושירביט טוענים כאמור כי אין לתובע להלין אלא על עצמו מאחר ובחר מרצונו החופשי לרכב על אופנוע א' (מאחורי המשיט), וכי מאחר שמדובר בספורט אתגרי ומסוכן, הדבר פוטר אותם מאחריותם לאירוע הנטען ו/או לתשלום פיצויים לתובע.

אמנם טענה זו נטענה על הכתובים, אבל לא נעשה ניסיון אמיתי להוכיח כי מתקיימים היסודות הנדרשים להוכחתה. על כן, אני מחליט לדחות טענה זו.

שאלת הכיסוי הביטוחי

1. טיעוני הצדדים בכל הקשור לסוגיית הכיסוי הביטוחי ותחולתו על האירוע דנן, פורטו בכתבי הטענות ובסיכומיהם. להלן אביא תמצית טיעונים אלה:

טענות התובע:

קיים כיסוי ביטוחי המכסה את האירוע הנטען והנזק שנגרם בעטיו. בהתאם לחוק חוזה הביטוח ו/או לפי כל חיקוק אחר הרלבנטי לעניין יש להכיר בכיסוי הביטוחי. אין החרגה ו/או התנייה בפוליסת הביטוח שיש בה כדי להביא לביטול הפוליסה ו/או דחיית הכיסוי הביטוחי במקרה של העברת בעלות על אופנוע הים שפגע בתובע (אופנוע ב').

טענות קבאני:

קבאני מצטרף לטענות התובע וטוען כי אופנוע ב' היה מבוטח בזמנים הרלבנטיים לתביעה בביטוח צד ג' בר תוקף בהתאם להעתק תעודת ביטוח צד ג'- ביטוח ימי על שם חאלד כליפה, שהעתק ממנה צורף כנספח א' לכתב הגנתו.

טענות שירביט:

לטענת שירביט מאחר ואופנוע ב' נמכר מחאלד כליפה לקבאני, הרי שעם העברת הבעלות פוליסת הביטוח בטלה ולא ניתן לחייב את שרביט בכיסוי ביטוחי לאחר המכירה, אלא אם הדבר דווח לה, וזו הסכימה על העברה האמורה וכל זאת בכתב.

עוד נטען, כי בהיות פוליסת הביטוח נשוא התביעה פוליסת ביטוח ימי, היא אינה כפופה לחוק חוזה הביטוח (בהתאם לסעיף 72 (א)(2) אלא לחוק האנגלי ולנהליו). אין בחוק האנגלי כל איסור לקיומו של סעיף פוליסה הקובע כי ברגע העברת הבעלות על כלי השייט, הפוליסה בטלה. ולפיכך לאירוע הנטען אין כיסוי ביטוחי. לחלופין, גם אם יש להחיל את חוק חוזה הביטוח כלפי שרביט, הרי בכל מקרה אופנוע ים אינו רכב מנועי, שכן המחוקק לא חייב בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל -1970, לבטח אופנוע ים בביטוח חובה. לחלופי חלופין, אף אם ביהמ"ש ימצא לנכון ללמוד על פוליסה זו בהיקש מפוליסת ביטוח מקיף לרכב, הרי שאפילו בהתאם לפסיקה, כאשר הסתיימה מכירת הרכב (משמע, מלוא התשלום בוצע והועברה החזקה), פוליסת הביטוח של המוכר אינה ניתנת להעברה לרוכש, ללא ידיעתו והסכמתו של המבטח.

תשובת התובע לטיעוני שרביט

לאחר שהוגשו סיכומי שירביט, הוסיף וטען התובע כי שירביט העלתה בסיכומיה טענות חדשות המהוות הרחבת חזית אסורה ביחס לנטען על ידה בכתב הגנתה. לגוף העניין נטען כי שירביט מנסה להטעות את ביהמ"ש בדבר תחולת החוק האנגלי על הפוליסה הנדונה (ואי תחולת חוק חוזה הביטוח), כאשר בפסיקה מחוזית אליו מפנה התובע, נקבע לטענתו, כי הפוליסה הנדונה, ככל שהיא מתייחסת לביטוח מפני נזקי גוף, אינה בגדר "ביטוח ימי" לצורך סעיף 72 לחוק חוזה הביטוח.

עוד נטען, כי הטענה בדבר פקיעת הפוליסה עקב העברת בעלות, אינה יכולה לעמוד לשירביט, מאחר והמדובר בתביעה בגין נזקי גוף, המשמעות היא שהסעיף בפוליסה אשר קובע שהפוליסה פקעה במקרה של העברת בעלות, תקף אך ורק במקרים שאינם נזקי גוף. במקרים של נזקי גוף על ביהמ"ש לפנות למקורות אחרים בחקיקה על מנת לקבוע האם קיים כיסוי ביטוחי למקרה. גם אם נצא מנקודת הנחה שהעברת בעלות הינה עניין מהותי לפי סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח (קרי, היה על המבוטח להודיע על כך למבטח בכתב), עדיין לא מתקיים אף אחד מהתנאים בסעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח, הפוטר את המבטח במקרה של שינוי מהותי.

התובע מוסיף וטוען כי מאחר וחוק חוזה הביטוח חל בעניינו, הרי יש להחיל את סעיף 68 הקובע כי בביטוח אחריות רשאי המבטח –ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא- לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח. לטענת התובע קיים מקור נוסף לחיוב שרביט והינו סעיף 13 לפקודת רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל -1970. שרביט לא הוכיחה כי התקיים אחד המקרים המנויים בסעיף הנ"ל שיש בו כדי לפטור אותה מכיסוי החבות עקב העברת הבעלות. אדון בטענות אלה כסדרן.

1. במישור העובדתי אין מחלוקת לגבי הנתונים הבאים: אופנוע ב' היה מבוטח במועדים הרלבנטיים לתביעה בביטוח מקיף (הכולל כיסוי ביטוחי בגין נזקי גוף צד ג' שמקורם באחריות המבוטח), לתקופה החל מיום 15.5.05 ועד 14.5.06 (כולל מועד התאונה). תעודת הביטוח הנ"ל הופקה במקור ע"י שירביט על שם חאלד כליפה (הבעלים הקודם של אופנוע ב'). אופנוע ב' נמכר לקבאני ע"י חאלד כליפה כשהליך העברת הבעלות על כלי השייט בוצע במשרד התחבורה (רשות הספנות והנמלים כלי שייט קטנים) ביום 12.7.05 (ראו: נספח ו' לתצהיר עדות ראשית התובע). עסקת המכר של אופנוע ב' ו/או העברת הבעלות לא דווחו למבטחת (שירביט) ולא התקבל אישורה ו/או הסכמתה בכתב להמשך הכיסוי הביטוחי תחת הבעלים החדש (התובע).

הרחבת חזית

1. אסיר מכשול ואציין כי אינני מקבל את טענת התובע לעניין הרחבת חזית אסורה כאמור. גדרי המחלוקת המשפטית בסוגית הכיסוי הביטוחי בהליך הקודם אינה מחייבת את הצדדים בהליך דנן מאחר וההליך הקודם נמחק (גם אם הדבר נעשה במסגרת הסכמה דיונית שם). בכתב הגנתה טענה שירביט כי דין התביעה להידחות נגדה בהיעדר כיסוי ביטוחי במועד האירוע, כאשר במסגרת זו רשאית היא להעלות כל טענה משפטית התומכת בטענתה זו גם במסגרת סיכומיה ולאו דווקא בכתב הגנתה.

האם הדין החל על הפוליסה דנן הוא הדין האנגלי או חוק חוזה הביטוח?

1. לטעמי במחלוקת זו הצדק עם התובע. אומנם בהעתק תרגום פוליסת הביטוח שהגישה שירביט צוין בסעיף יב' כי "ביטוח זה כפוף לחוק הבריטי ולנוהלי החוק הבריטי". שירביט מפנה בסיכומיה, בין היתר, לת"א 31877/03 אזולאי חיים נגד הכשרת היישוב בע"מ נגד הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 14.11.06) שם קבעה הערכאה הדיונית כי הדין החל על הפוליסה הוא הדין האנגלי הן לאור הקבוע בפוליסה והן לאור סעיף 73 לחוק חוזה הביטוח, המוציא מתחולתו ביטוח ימי באופן מפורש, וכי התובע (המבוטח) הפר את חובת הגילוי לפי דין זה (הדין האנגלי). קביעה זו אושרה ע"י ערכאת הערעור (ע"א 3809/06), ובהמשך ע"י ביהמ"ש העליון (רע"א 11161/07).

אלא מאי? שם דובר על תביעת נזקי רכוש מכוח פוליסת ביטוח ימי שנגרמו לאופנוע ים של המבוטח בתאונה יבשתית עת היה רתום לרכבו של המבוטח. ואילו במקרה דנן מדובר בתביעה בגין נזקי גוף.

1. מנגד בפסיקה המחוזית אליה מפנה התובע (ע"א (חי') 2659/02 אבו שנב נגד אמד אבו שנב (25.7.04), נדונה תביעה לפיצויים בגין הפסדי תמיכת אביהם של המערערים שנפטר בתאונה ימית עת היה מצוי על כלי שייט שהפליג בנמל עכו. המנוח ואדם נוסף (המשיב) נפלו למים. המשיב הצליח להינצל ואילו המנוח טבע. בימ"ש השלום קיבל את בקשת חברת הביטוח למחוק את כתב התביעה נגדה על הסף בשל היעדר יריבות ישירה בינה לבין המערערים, בהיות הפוליסה הרלבנטית פוליסה מסוג "ביטוח ימי", וכי על מערכת היחסים שבין הצדדים לא חל חוק חוזה הביטוח, ומכאן שלא ניתן לבסס יריבות ישירה עם חברת הביטוח.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי המערערים רשאים להמשיך בתביעתם שהוגשה לבימ"ש השלום. נפסק כי ככל שמדובר בביטוח בגין נזקי גוף צד ג', ואפילו כותרתו "ביטוח ימי" אין כל הצדקה להחריגו מחוק חוזה הביטוח וכי הפוליסה הנדונה אינה בגדר "ביטוח ימי"(כמשמעותו בסע' 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח), וממילא חלה הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, המקימה יריבות ישירה בין המערערים לבין חברת הביטוח:

"המגמה שעומדת מאחורי אי תחולתו של חוק חוזה הביטוח על ביטוח ימי ואווירי היא שלא להתערב עקרונית בביטוח כזה שיש לו השלכות בין-לאומיות, ולאפשר לצדדים להתבסס על הסדרים הנהוגים במרכזי הביטוח העולמיים ועל דפוסי הכיסוי המקובלים לאותם מקומות.....יחד עם זאת, חלק גדול מהפוליסות מפנות לחוק האנגלי. ואולם מהותו וייחודו של תחום זה, ככל שהוא קיים וככל שהוא קשור להסדרים הנהוגים בכלל מרחבי העולם, לרבות ההשלכות הבינלאומיות של ביטוחים כאלה, מתייחס בסופו של דבר למטענים ולגוף כלי השייט, שהם בעלי מאפיינים ייחודיים ככל שהדבר קשור לתחום הסחר הימי. נושא התאונות לפגיעה בגוף האדם, הוא תחום נלווה, שבמהותו הוא ביטוח נזקי גוף –צד ג'.

....

"...יש מקום להבחין בין מאפיינים מהותיים של הסחר הימי, לבין פעולות הנלוות להשטת כלי שייט. בעל כלי שייט שבמהותו הוא לשימוש פרטי, המבקש לקחת נוסעים עמו, חייב לתת דעתו לנושאים אלה, לרבות ביטוח חבות כלפי צד שלישי, הכולל גם נזקי גוף...מכאן שאין כל הצדקה להחריג את נושא נזקי הגוף מחוק חוזה הביטוח, ו/או להפנות להסדר הדין האנגלי ככל שמדובר בנזקי גוף צד ג'".

תחולתו של סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח

1. הפוליסה נשוא התביעה מסדירה את המערכת החוזית שבין המבוטח לבין שירביט, שהתובע אינו צד לה. עם זאת, פוליסה זו, אמורה לכסות בין היתר, נזקי גוף שנגרמו לצד ג' כתוצאה מרשלנותו של המבוטח בעת שימושו בכלי השיט. מכאן, שמדובר בביטוח אחריות. קרי, בחוזה ביטוח שבו חייב המבטח לשפות את המבוטח בשל חבות כספית של המבוטח כלפי צד ג' (סעיף 65 לחוק חוזה הביטוח). לעניין מעמדו של צד שלישי בביטוח אחריות קובע סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח כך:

"68. מעמד צד שלישי

בביטוח אחריות רשאי המבטח- ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא- לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי".

הוראת הסעיף הנ"ל מקימה לצד שלישי זכות תביעה ישירה ועצמאית מבחינה דיונית, לקבל תגמולי ביטוח מן המבטח. עם זאת, זכות זו תלויה בזכותו של המבטח והיא כפופה לטענות שיכול היה המבטח להעלות לו נדרש לשלם תגמולי ביטוח למבוטח, אך אין בכך כדי לגרוע מעצמאות זכותו של צד ג'. במקביל, רשאי אף המבוטח לדרוש תגמולי ביטוח (המגיעים לצד ג') מן המבטח. (ראו: ששון- דיני ביטוח, מהדורה שניה (התשס"א-2001), הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמ' 183.

1. כאמור, סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח נועד להקנות לצד ג' עילת תביעה ישירה ועצמאית כנגד המבטח. בהתאם לסיפא של הסעיף הנ"ל, כפופה תביעה זו לזכויות המבוטח עפ"י חוזה הביטוח. מכאן, רשאי המבטח להישמע בטענות שיסודן בתניות חוזה הביטוח שכרת עם המבוטח. בהקשר לאמור, מפנה שירביט לסעיף 8.1 לפוליסה נשוא התביעה וטוענת במקרה של מכירת אופנוע הים או העברתו לבעלות חדשה, יתבטל הכיסוי הביטוחי מרגע המכירה או שינוי הבעלות, וזאת כל עוד לא הסכים המבטח בכתב להמשיך את הביטוח:

"סעיף 8.1

....במקרה של מכירת כלי השייט או העברתו לבעלות חדשה, וכל עוד לא הסכימו המבטחים בכתב להמשיך את הביטוח, יתבטל הכיסוי מרגע המכירה או שינוי הבעלות. במקרה כזה תוחזר למבוטח פרמיה יחסית על בסיס יומי. בהתחשב בתקופת פעילותו של כלי השייט או השבתתו".

1. בעניינו, אין חולק כי אופנוע ב' נמכר לקבאני ע"י המבוטח (חאלד כליפה) במהלך תקופת הביטוח, ללא שדבר המכירה או העברת הבעלות דווחו למבטחת (שירביט) כנדרש עפ"י תנאי הפוליסה. לא נטען ע"י התובע (וכל שכן לא הוכח) כי שירביט נתנה את הסכמתה בכתב להמשיך את הביטוח תחת הבעלות החדשה (קבאני), ומכאן שלכאורה תמה תקופת הביטוח בעת ביצוע עסקת המכר ו/או מועד העברת הבעלות (לפי המוקדם), כאשר אין חולק שהפעולות הנ"ל בוצעו בטרם אירע מקרה הביטוח (התאונה נשוא התביעה).
2. במישור המשפטי מתמקד התובע בסיכומיו לעניין אי פקיעתה של הפוליסה דנן עקב חילופי הבעלות על אופנוע ב', בשתי טענות מרכזיות: הוראת סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל -1970 וסעיפים 17-18 לחוק חוזה הביטוח הנכללים בסימן ד' שכותרתו "שינויים בסיכון".

סעיף 13 לפקודת רכב מנועי

1. בע"א 427/64 נאור אפרת ואח' נגד סלים מרויאת ואח', פ"ד יט (2) 17, קבע ביהמ"ש העליון הלכה לפיה עם העברת הבעלות בכלי הרכב פוקעת פוליסת הביטוח, והבעלים החדש אינה זכאי לתגמולי ביטוח מכוחה. בעקבות זאת, תוקנה פקודת כלי רכב של מנוע (סיכוני צד שלישי), 1947 שעמדה אז בתוקף, וכיום, ככל שהדבר נוגע לתגמולי ביטוח המשולמים עפ"י ביטוח שיש חובה לעשותו לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל -1970, מוסדר הדבר בסעיף 13 לפקודה הנ"ל (ראו גם: ע"א 372/77 פרל אינשורנס קומפני לימיטד נגד רפאל קנטי, פ"ד ל"ג (3) 38, עמ' 48).
2. לפי הוראת סעיף 13 של פקודת רכב מנועי, במקרה שאירע מאורע המקים עילה לחבות אחרי שהמבוטח העביר את הבעלות ברכב לאדם אחר, לא תישמע טענה מצד המבטח שהוא פטור מכיסוי החבות עקב העברת הבעלות כאמור, אלא אם הוכיח המבטח אחת מאלה : (1) הוא לא ידע על ההעברה, וכי היה נמנע, מנימוקים סבירים, לבטח את הבעל החדש; (2) שקיים ביטוח אחר לכיסוי החבות.
3. בעניינו, אין חולק כי חלופה (2) לעיל אינה רלבנטית לעניינו. לגבי חלופה (1), אין חולק כי שירביט לא ידעה על העברת הבעלות על אופנוע ב' ממבוטחה (כליפה חאלד) לקבאני, והשאלה היא, האם שירביט עמדה בנטל והוכיחה כי הייתה נמנעת מלכתחילה מנימוקים סבירים, לבטח את קבאני, לו ידעה בזמן אמת על שינוי הבעלות כאמור. שירביט אף נמנעה מלפרט את אותם נימוקים סבירים העשויים לעמוד בבסיס הימנעות שכזו (ככל שקיימת). בעניין זה, טוען התובע בסיכומיו כי שירביט לא הגישה תצהיר מטעם חתמי חברת הביטוח לפיו הם לא היו מבטחים מלכתחילה את קבאני בפוליסה הנדונה במקום כליפה. יתרה מכך, לטענת התובע לאחר תום תקופת הפוליסה נשוא התביעה, שירביט ביטחה את אופנוע ב' בביטוח נזקי צד ג', ועל כן היא מנועה כיום מלטעון כי הייתה נמנעת לבטחו בתקופת הביטוח המקורית מנימוקים סבירים (בעניין זה התובע מפנה להעתק פוליסת ביטוח כלי שיט של שירביט (על שם קבאני) הכוללת כיסוי אחריותו החוקית של המבוטח כלפי צד ג' בגין השימוש באופנוע ב' לתקופה 25.8.06- 24.8.07 (צורף כנספח ג' לתצהיר עדות ראשית קבאני).

אלא שלטענת שירביט בסיכומיה, הכיסוי הביטוחי שנרכש אצלה, הינו ביטוח מקיף לכלי שייט המכיל בתוכו גם ביטוח לנזקי גוף של צד שלישי, ואין המדובר בביטוח חובה אשר בעניינו חלה פקודת ביטוח רכב מנועי. לא בכדי, התובע לא מצרף ולו פסק דין אחד, אשר על פיו נקבע כי במקרה הדומה לענייננו, בתי משפט החילו את פקודת רכב מנועי. זאת ועוד, טוענת שירביט, אין כל היגיון בהחלת סעיף 13 לפקודת רכב מנועי. אופנוע ים אינו "רכב מנועי" והוא אינו מבוטח בפוליסת ביטוח חובה, זאת לאור העובדה כי החוק אינו מחייב לבטח אופנוע ים שכזה בביטוח חובה או בביטוח כלשהו.

1. עיון בסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי מעלה כי חובת הביטוח ואיסור השימוש ללא פוליסת ביטוח חובה תקפה, חלה על השימוש ברכב מנועי, כאשר בעניין זה מפנה הפקודה הנ"ל לסעיף ההגדרות (סעיף 1), שם נקבע כי את המונח "רכב מנועי" יש לפרש כמשמעותו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ח- 1975. בחינת ההגדרה של המונח "רכב מנועי" בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מובילה למסקנה כי אופנוע ים אינו בגדר "רכב מנועי" שפקודת רכב מנועי, חלה עליו, מאחר ואין הוא נע בכוח מיכני על פני הקרקע (אלא על פני מים) וכן כי אין עיקר ייעודו לשימוש תחבורתי -יבשתי:

"רכב מנועי" או "רכב"- רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות".

מן המקובץ עולה כי אין תחולה ישירה של סעיף 13 לפוקדת ביטוח רכב מנועי הנ"ל על המקרה שבפנינו.

האם ניתן להחיל את ההסדר של סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי על דרך ההיקש?

1. השאלה הנ"ל אינה שאלה קלה, אך יחד עם זאת נחה דעתי לקבוע כי אין על מניעה להחיל את ההסדר המשפטי כאמור בסעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי על המקרה שבפנינו. הרציונל שעמד מאחורי תיקון פקודת הביטוח והוספת סעיף 13 הנו להכיר בכיסוי הביטוחי לבעלים החדש (לאחר העברת בעלות בכלי המבוטח) כאשר הוכח כי מבטח סביר לא היה נמנע מביטוחו של הבעלים החדש. רציונל זה ראוי לאימוץ גם במקרה בפנינו, שכן אין כל אינדיקציה כי שרביט הייתה נמנעת מביטוחו של קבאני שרכש את אופנוע הים. אוסיף ואציין כי שרביט גבתה את מלוא הפרמיה מהמבוטח המקורי (כליפה). שרביט לא טענה כי השיבה את החלק היחסי של הפרימה וגם לא טענה לפטור מהשבה.

בחיפושיי, לא מצאתי פסיקה שהשיבה על השאלה הנ"ל. במקרה זה, הבעתי את דעתי תוך אימוץ ההנמקה המשפטית שעמדה בבסיס ההסדר המשפטי של סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי.

סע' 17-18 לחוק חוזה הביטוח

1. התובע טוען בסיכומיו, כי גם אם נצא מנקודת הנחה שהעברת הבעלות מהווה "שינוי מהותי" כמשמעותו לפי סעיף 17 (א) לחוק חוזה הביטוח, עדיין שירביט לא הוכיחה כי מתקיים אחד התנאים בסעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח, שיש בו כדי לחייב אותה בתגמולי ביטוח מופחתים ו/או בפטור מלא מתשלום תגמולי ביטוח לתובע. אין בידי לקבל טענה זו. חובת הגילוי המוטלת על המבוטח לאחר כריתת חוזה הביטוח, בדבר החמרת הסיכון הניצב בפני המבטח, מוסדרת בסע' 17-19 לחוק חוזה הביטוח. גם אם נניח שלאור סעיף 8.1 לפוליסה, העברת הבעלות על אופנוע ב' משמו של כלפיה חאלד על שמו של התובע מהווה שינוי מהותי של תנאי הפוליסה המטילה על המבוטח (כליפה) חובת גילוי, עדיין לא שוכנעתי כי השינוי כשלעצמו, מהווה החמרת הסיכון הקיים לאחר כניסת פוליסת הביטוח לתוקפה.
2. מכל האמור לעיל אני קובע בזאת כי פוליסת הביטוח הייתה בתוקף נכון למועד האירוע נשוא כתב התביעה, ומכסה את אחריותו של קבאני כלפי התובע.

הנזק והפיצויים

1. כאמור לעיל, התובע יליד 1980, נפגע בתאונה נשוא הדיון ביום 4/10/05 וסבל מפריקה של כתף ימין. בעקבות פגיעתו טופל התובע בבית החולים והזרוע טופלה במתלה. בחלוף חודש ימים עבר התובע בדיקת מעקב אצל האורתופד אשר המליץ על ייצוב ארתרוסקופי, ואכן ביום 21/11/05 עבר התובע ניתוח ייצוב ארתרוסקופי וזרועו הושמה במתלה למשך 6 שבועות נוספים. בהמשך לכך טופל התובע במרפאות קופ"ח לרבות טיפולים פיזיותרפיים וטיפול תרופתי.
2. התובע עבד לפני אירוע התאונה כנהג משאית (בתור עצמאי), וזהו עיסוקו גם נכון להיום. על פי המסמכים הרפואיים היה התובע בתקופת אי כושר מלאה של 5 חודשים. בכל הקשור להפסדי השכר של התובע, יש מקום לחשב את הפיצויים הן בגין העבר והן בגין העתיד על בסיס השתכרות חודשית של 7,500 ₪.
3. מומחה בתחום האורתופדי מטעם בית המשפט פרופ' גורדון אדלסון העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 8%, כאשר הוא לוקח בחשבון את הפציעה בכתף ימין, הניתוח שהוא עבר והמצב הקליני כפי שאובחן נכון להיום. יש להוסיף ולציין כי על פי התרשמות המומחה הן מהממצאים האובייקטיבים והן מתגובותיו הסובייקטיביות של התובע, קיים רושם של נטייה ברורה להגזמה על מנת להפיק תועלת כספית. יחד עם זאת, הנכות שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט בשיעור 8% לקחה בחשבון נתונים אלה.

הפסד השתכרות מלא בעבר:

1. לתובע מגיע פיצוי בגין 5 חודשים כפול 7,500 ₪ והתוצאה הינה 37,500 ₪.

הפסד השתכרות חלקי בעבר:

1. על פי הראיות שהובאו התקבל הרושם כי התובע חזר לאותה רמת השתכרות וחי באותה רמת חיים כפי שהיה לפני אירוע התאונה. יחד עם זאת, מאחר ונקבעה נכות צמיתה נראה לי כי יש מקום לפסוק לתובע בגין הפסד שכר חלקי בעבר, על דרך האומדנה, סך של 12,500 ₪.

פגיעה בכושר השתכרות בעתיד:

1. ב"כ התובע מבקש לפסוק לתובע סכום המחושב על פי השיטה האריתמטית בהתחשב ברמת ההשתכרות, הנכות התפקודית בשיעור 12% וכן שנות העבודה שנותרו לתובע עד הגיעו לגיל 67. הנתבעים סבורים כי לא מגיע לתובע פיצוי כלשהו בגין כך.

לטעמי, הדרך הנכונה במקרה שבפנינו הינה לפסוק פיצוי על דרך האומדנה, הן לאור ממצאי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט והתרשמותו מהמצב האמיתי של התובע, והן לאור העובדה כי התובע חזר לעבודה סדירה ואין לומר כי הפגיעה התפקודית הוכחה באופן ממשי. אני פוסק לתובע פיצוי בסך 50,000 ₪.

הוצאות רפואיות, נסיעות וצד ג' (עבר ועתיד):

1. שלושת ראשי הנזק הנ"ל לא הוכחו באופן ממשי, אם כי ברור שלתובע נגרמו הוצאות כאלה. אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי בסכום גלובלי ע"ס 10,000 ₪.

הפסד פנסיה:

1. בשים לב לסכום שנפסק בגין פגיעה בכושר השתכרות בעתיד, אני פוסק לתובע סך של 6,000 ₪.

כאב וסבל:

1. התובע יליד 1980, טופל בבית החולים כולל ניתוח וכן מתלה בזרוע ימין למשך כ- 3 חודשים והיה במעקב רפואי ארוך יחסית. נקבעה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 8%. אני פוסק לתובע פיצוי בסך 25,000 ₪.

הוצאות מיוחדות:

1. לתובע מגיע החזר הוצאות בגין חוות דעת פרטית וכן השתתפות בחוות דעת של המומחה מטעם בית המשפט בסך כולל של 3,500 ₪. כמו כן, מגיע לתובע החזר עלות חוות הדעת של המומחה לפיענוח כתבי יד בסך 5,300 ₪.

סוף דבר

1. אני פוסק כדלקמן:
2. אני מקבל את התביעה נגד הנתבעת מס' 2 ומחייב אותה לשלם לתובע את הסך 149,800 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.
3. אני מחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע החזר אגרת משפט ששולמה.
4. הנתבעת מס' 2 תישא ביתרת אגרה שתחול בתיק זה.
5. הנתבע מס' 1 ישלם לנתבעת מס' 2 השתתפות עצמית על פי הפוליסה (ככל שקיימת).

ניתן היום, כ"א חשוון תשע"ז, 22 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.