לפני תביעה כספית על סך 150,000 ₪ בגין לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") שהוציאו הנתבעים אודות התובע, לטענתו.

א. רקע עובדתי.

1. התובע, יליד 1994, תלמיד תיכון בכתה י"א במועד הרלבנטי לתביעה שימש כשופט במשחקי כדורגל בליגת נוער וילדים ארצית לאחר שעבר קורס שופטי כדורגל במכון וינגייט.

2. ביום 3.10.10 בסביבות השעה 18:00 שודרה תכנית רדיו "תכנית ספורט" (להלן: "התוכנית") ברשת "רדיו ללא הפסקה 103 FM". במסגרת התכנית התייחסות הנתבעים 1 ו- 2 (להלן: "הנתבע" ו"הנתבעת" בהתאמה) למשחק כדורגל מיום 1.10.10 בין מכבי הרצליה לבין מועדון הכדורגל נשר, בו שפט התובע.

ב. טענות התובע.

1. התובע טוען כי שפט בעשרות משחקי כדורגל מבלי שקיבל תלונה כלשהי, הן בפן המקצועי והן בפן האישי. לטענתו, במסגרת התכנית השתלחו בו הנתבעים ללא רסן ואמרו את הדברים הבאים:

"אופירה אסייג: ואז מה עשית?

אייל ברקוביץ: ואז אני לא, שני המאמנים ביקשו הפסקת מים, אמרו הילדים מתמוטטים, די הילדים... וכמה דקות הם צורחים לו שני המאמנים בשני הקווים תן להם הפסקת מים, זה כבר היה הסוף של המשחק והילדים כבר היו גמורים, התחילו לפול מהרגליים. תן להם. לא, הוא החליט הוא לא נותן. עכשיו מדובר בילד בן 16 או 17 או 18 גג.

אופירה אסייג: מדובר בשני שופטים הזוים צריך לומר.

אייל ברקוביץ: ילדים, ילדים.

אופירה אסייג: עידן בלומנפלד וגרמה אלחי.

אייל ברקוביץ: אופירה, כל השופטים במשחקים האלה זה ילדים.

אופירה אסייג: כן, כן, כן.

אייל ברקוביץ: בכיתות י"א-י"ב , שאין להם מושג בכדורגל, תסלחי לי, אין להם מושג בכדורגל, הם ילדים הזוים, ילדים מתוסכלים, ילדים, אני אומר לך את האמת, אני לא רוצה להגיד את זה, ילדים שלא מקבלים תשומת לב ובאים לקבל תשומת לב במגרשים והם מוציאים את התסכול שלהם על הילדים הקטנים המסכנים האלה שבסך הכל מה ביקשנו? מים, מים לילדים.

....

אופירה אסייג: הוא לא עמד בסיכום, נו, רוצה תשומי, הלאה.

....

אופירה אסייג: אז על מה אתה עומד לדין? שמה? שהצלת ילדים? שנתת לילדים לשתות מים?".

2. התובע טוען כי נפגע מאוד מהדברים, ובתחילה וסרב להמשיך לשפוט במשחקי כדורגל. לטענתו, בעקבות התכנית, ספג כינויי גנאי והערות מזלזלות מצד ילדים בבית הספר התיכון בו למד ומאת ילדי המושב בו התגורר. כן היווה מטרה להתקפות מילוליות ואחרות, ובין היתר באמצעות תגוביות (talkback).

3. התובע טוען כי הביטויים שלעיל מהווים לשון הרע שאיננה חוסה תחת איזו מהגנות החוק. לטענתו, נגרם לו נזק רב כתוצאה מכך ששני אנשים ידועים בתחום הספורט, הנתבע והנתבעת, ביזו אותו ברבים. במיוחד כך כאשר התובע מתכוון להשתלב בשיפוט בענף הכדורגל בעתיד כבוגר. התובע טוען כי בעקבות המקרה חלה התדרדרות משמעותית בהישגיו בתיכון, והוא נזקק לסיוע מצוות בית הספר.

4. לפיכך הגיש התובע תביעה על סך כולל של 150,000 ₪, 50,000 ₪ מכל נתבע.

ג. טענות הנתבעים.

1. הנתבעים טוענים כי מדובר בפרסום שהוא אמת, אשר התייחס להחלטת התובע במהלך משחק הכדורגל, שלא לתת הפסקת מים שדרשו מאמני הקבוצות: הנתבע ומר גוסטבו נילני, בהתאם לסיכום שנעשה, לטענתם, בינם לבין התובע, לפני התחל המשחק. הנתבעים טוענים כי החלטה זו של התובע הינה החלטה חסרת היגיון הגובלת ברשלנות אשר סיכנה את חיי הילדים.

2. לטענת הנתבעים, תביעה הינה ניסיון להלך עליהם אימים ולפגוע בחופש הביטוי. כן, לטענתם, סכום התביעה אסטרונומי וחסר פרופורציה.

3. הנתבעים טוענים כי אין בדברים משום הוצאת לשון הרע. התובע משמש בתפקיד ציבורי ושם עצמו במרכז הבמה וממילא צפוי להיות נתון לביקורת על התנהלותו. במקרים כגון דא, טוענים הנתבעים, יש לתת עדיפות לאפשרות להעביר ביקורת באופן חופשי, גם אם נגרמת אגב כך פגיעה למושא הביקורת.

4. הנתבעים טוענים כי התובע הגיב לדברים שנאמרו בתוכנית, באמצעות יו"ר איגוד השופטים מר יריב טפר, אשר הביא את עמדתו באריכות. כן לטענתם ממילא התובע עצמו אינו רשאי על פי תקנון התאחדות הכדורגל להגיב לידיעות תקשורתיות ביחס למשחקים שבהם שפט.

5. הנתבעים טוענים כי הביטויים "ילדים מתוסכלים", "ילדים שרוצים תשומת לב" אינם מהווים לשון הרע משום שהם מהווים חלק מהשפה היומיומית השגורה, במיוחד בענף הכדורגל.

6. הנתבעת 3 טוענת כי אין כלפיה יריבות.

ד. דיון והכרעה.

1. מטעם התובע העידו הוא וכן אימו. מטעם הנתבעים העיד הנתבע וכן מר גוסטבו נילני שהיה בעת המשחק מנהל קבוצת הילדים של מכבי הרצליה.

2. התובע ואימו העידו, בין היתר, על הפגיעה הקשה שנגרמה לתובע עקב הפרסום בתוכנית הרדיו. התובע העיד כי האזין לתכנית והופתע כאשרה הנתבעים החלו לדבר על המשחק ועליו, תוך שהנתבעת מזכירה אותו שמו המלא. לטענתו חש הלם וחרדה מכך שלתכנית מאזינים עשרות חובבי כדורגל שמכירים אותו. לדבריו, לנוכח הביטויים "ילד הזוי" שלא מקבל תשומת לב ומגיע למגרש כדי להוציא תסכול על ילדים קטנים ומסכנים, וכן כינויו כ"שקרן" חש שחרב עליו עולמו. מייד לאחר השידור התקבלו תגובות לשידור, בין היתר תגובות שליליות שהופנו אל התובע טלפונית ובכל מקום אליו הגיע בתקופה שלאחר השידור. התובע העיד כי הרגיש שאינו יכול לצאת מהבית מרוב בושה. בנוסף העיד כי לא הצליח להתרכז בלימודים וציוניו ירדו. בנוסף, בכל מגרש שאליו הגיע לאחר מכן כשופט כדורגל, צעקו לעברו שהוא שופט הכדורגל שלגביו אמר הנתבע שהוא צריך "תשומי", וגם בכך ירד ביטחונו של התובע, וכל החלטה שיפוטית שהייתה צריכה להתקבל על ידו נעשה מאז, במשך תקופה, בחשש כבד. כן, לדבריו, היו מקרים בהם האוהדים והמאמנים שלקבוצות הילדים זלזלו בהחלטות שלו כשופט, דבר שכמעט ולא קרה קודם לכן, ובוודאי שלא באותה עוצמה.

3. אמו של התובע העידה כי כשלושה ימים לאחר המשחק, בעודה נוסעת עם בתה ברכב, שמעו ברדיו את התכנית של הנתבעים. לתדהמתה הזכירה הנתבעת את שמו המלא של התובע ואז החלו הנתבעים ברצף של השמצות ועלבונות כלפי התובע. על-פי עדותה, בעקבות זאת הסתגר התובע בחדרו במשך תקופה ארוכה, וחזר ואמר שאינו רוצה להמשיך ולשמש עוד כשופט כדורגל. כן לגרסתה, ירדו ציוניו והוא נזקק לסיוע מאנשי צוות הייעוץ של בית הספר.

4. התובע טוען כי ההתאחדות לכדורגל ובית הדין המשמעתי קיים דיון בהתנהגותו של הנתבע במהלך המשחק, נתנו גיבוי להחלטות שהתקבלו על ידי התובע במהלך המשחק.

5. הנתבע העיד כי סוכם בינו לבין מר נילני והתובע על מספר הפסקות המים שיינתנו במשחק, וכי למרות זאת, כשפנה לתובע כ- 15 דקות לאחר התחלת המחצית השנייה של המשחק, בבקשה להפסקת מים, סירב התובע. לגרסתו, חשש לבריאות הילדים ולכן כאשר היה כדור "קרן", תפס הנתבע את הכדור וקרא לילדי שתי הקבוצות לשתות מים. לאחר מכן התחדש המשחק. במקום להכיר לנתבע תודה, הגיש התובע תלונה נגד הנתבע להתאחדות לכדורגל. הנתבע טוען כי החלטת בית הדין למשמעת שהתקבלה נגדו בגין התנהגותו במהלך המשפט, בוטלה מאוחר יותר בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.12.10.

6. הנתבע העיד כי כאשר התבקש בתכנית הרדיו להתייחס לשאלה מדוע הגיש נגדו התובע תלונה להתאחדות לכדורגל, חזר על הדברים, ואין בכך אלא הבעת דעה וביקורת לגיטימית, וכי הדברים היו אמת.

7. בגרסת הנתבע תמך מר נילני. על פי עדותו סוכם בינו לבין הנתבע והתובע מספר הפסקות המים שיינתנו, התובע לא עמד בסיכום, ובעקבות זאת כפה למעשה הנתבע הפסקה מתוך דאגה לבריאות הילדים.

8. כעולה מהאמור לעיל, הצדדים חלוקים בשאלה אם הוסכם לפני המשחק בין התובע לבין הנתבע ומר גוסטבו על מספר הפסקות השתייה שניתנו במהלך המשחק ואם עמד התובע בסיכום זה. גרסאות הצדדים בעניין זה סותרות חזיתית האחת את השנייה ואין בפני ראייה נחרצת ואובייקטיבית להכריע ביניהן. עם זאת, הכרעה במחלוקת זו אינה הכרחית להכרעה בתובענה. התובע אינו חולק על כך שניתן להעביר ביקורת על החלטותיו במהלך המשחק. התובע אף העיד כי יש להבחין בין אמירות לשון הרע הנעשות במהלך המשחק לבין אילו שנעשות בתוכנית רדיו שלא במהלך המשחק. לגבי הראשונות, העיד התובע, כי פעמים רבות נאמרים גידופים תוך כדי התלהטות הרוחות במשחק, ועל כך אין הוא מלין. לטענתו, בענייננו, לא מדובר בדברי ביקורת אלא בגידופים ובדברים משפילים ביחס לתובע לתכונותיו ולאישיותו, שנאמרו בתכנית רדיו שיש לה מאזינים רבים חובבי כדורגל.

9. הצדדים חלוקים בשאלה אם האמירות שנאמרו במסגרת תכנית הרדיו על ידי הנתבע והנתבעת הינן בגדר הבעת דעה המותרת במסגרת החוק או שמא מדובר באמירות שהן לשון הרע שאין בהן אמת ואשר אינן חוסות תחת איזו מהגנות החוק.

10. את האמירות יש לבחון על פי תוכנן ועל פי ההקשר שבהן הובאו כדי להגיע למסקנה בדבר הפרשנות שייתן לאמירות האדם הסביר או המאזין לתכנית הרדיו הסביר. כעולה מהאמירות שלעיל, אין מדובר באמירות המעבירות ביקורת על החלטתו של התובע, אלא באמירות המתייחסות לשופט הכדורגל – התובע עצמו, והמתיימרות לקבוע אודותיו עובדות.

11. כאמור ציינה הנתבעת בתכנית במפורש את התובע בשמו המלא (וכן את שמו המלא של שופט הכדורגל הנוסף ששפט באותה עת במחצית השנייה של המגרש ואשר ביחס אליו הוגשה תביעה בת.א. 45605-02-11). הנתבעים טוענים כי גם אלמלא ציינה הנתבעת את שמו של התובע בתכנית, יכול היה הציבור לדעת במי מדובר מעיון באתר האינטרנט של ההתאחדות לכדורגל המפרסמת איזה שופט שפט באיזה משחק, בצירוף שמו המלא ותמונתו.

12. אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי בשל כך אין רלוונטיות לעובדה שהנתבעת ציינה את שמו המלא של התובע בתכנית או כי לא היה בכך כדי לגרום לו לנזק משמעותי. יש להניח כי לא רבים ממאזיני התכנית היו טורחים לפנות לאתר האינטרנט של ההתאחדות לכדורגל על מנת לברר את שמו של שופט הכדורגל שהיה במשחק, והיו מתרכזים בעניין עצמו ובנושא של הפסקות שתייה במשחקי כדורגל הנערכים במזג אוויר במיוחד כאשר מדובר בליגת הילדים והנוער. בעניינו כאמור, ציינה הנתבעת את שמו המלא של התובע, שלא לצורך, ושעה שהיה קטין.

13. בין היתר, נאמר על ידי הנתבעים ביחס לתובע בתכנית שהוא "ילד", שהוא "הזוי", שהוא מבקש "תשומי", שהוא 'סובל מתסכול שאותו הוא מוציא על הילדים המסכנים' ש'אינו מבין מהחיים שלו' ולא מבין בכדורגל. בעוד שאת האמירות כאילו התובע לא מבין בכדורגל ולא מבין מהחיים שלו הייתי מוכנה לקבל כאמירות שיש בהן משום הבעת דעה למרות שהן מנוסחות כציון עובדה, ולמרות שאין באמירות אלה ממש, שכן כעולה מחומר הראיות שלפני התובע קיבל הכשרה נאותה, היה בעל ניסיון בשיפוט בכדורגל, ולא היו כלפיו טענות כלשהן ביחס לתפקודו המקצועי (והנתבע אף העיד כי איננו מכיר את התובע באופן אישי, כך שממילא אין הוא יכול לדעת אמיתות האמירות ביחס לתובע), הרי שבאשר לאמירות "הזוי", 'דורש תשומי', 'מוציא את תסכולו על הילדים המסכנים', "שקרן", אין הדבר כך. מדובר באמירות חריפות ובוטות ביחס לתובע, להבדיל מאמירות המתייחסות להחלטה שקיבל. מדובר באמירות שלא הובאה ולו ראשית ראייה לאמתותן וכאמור הנתבע העיד שאינו מכיר את התובע, וממילא אין הוא יודע עליו דבר המצדיק אמירות אלו, למעט, לטענתו, החלטת התובע ביחס להפסקת המים שלקראת סוף המשחק. החלטה זו, גם אם הנתבעים צודקים בביקורת שלהם ביחס אליה, דבר שלא הוכח, אינה מצדיקה את האמירות של הנתבעים ביחס לתובע עצמו כאמור לעיל. לא הייתה כל מניעה כי הנתבעים יעבירו ביקורת, ואף ביקורת חריפה, על החלטות התובע במהלך המשחק, אולם, לא היה מקום לקביעת עובדות אודות התובע עצמו, שאינן מתקיימות בו, ואשר יש בהן כדי להשפיל ולבזות אותו וכדי לפגוע בתפקידו כשופט כדורגל מטעם ההתאחדות לכדורגל. אמירות אלה מהוות לשון הרע כמשמעותן בחוק.

14. איני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה אמירות אלה אינן מהוות לשון הרע בהיותן חלק מהשפה היומיות השגורה, וכי הדבר נכון שבעתיים שעה שמדובר במאזינים הנמנים על ציבור חובבי הכדורגל, בו מקובל שימוש בקללות ובאמירות חמורות בהרבה. גם אם אמירות אלה שגורות יותר או פחות, בכלל, או בקרב ציבור אוהדי הכדורגל, אין בכך כדי לשנות מכך שהן מהוות לשון הרע, ולפיכך במידה ופורסמו, עליהם לחסות תחת אחת ההגנות שבחוק, על מנת שלא יובילו לחיוב בפיצוים, מה שאין כן בעניינו.

15. לעניין המקובל לכאורה בקרב ציבור אוהדי הכדורגל, הרי שהתובע הבחין בין אמירות הנעשות במגרש, תוך כדי משחק, לבין דברים הנאמרים מחוץ למגרש. אכן, יש מקום להתייחס באורח סלחני יותר, אם כי, עד גבול מסוים, לאמירות המהוות לשון הרע, הנעשות תוך כדי התלהטות הרוחות במהלך המשחק, לבין אמירות הנעשות מחוץ למגרש, לאחר שהרוחות נרגעו. אמירות אלה במסגרת תכנית רדיו פופולרית, הנעשות זמן ניכר לאחר סיום המשחק, ומשודרות לקהל מאזינים גדול, מתקבלות באופן שונה מגידופים המושמעים במהלך המשחק. היחס ל"רצינות" האמירות תוך כדי משחק פחותה, ולרוב הקהל הנחשף לאמירות אלה קטן יותר.

16. הנתבעים טוענים גם אם האמירות מהוות לשון הרע עומדות להם הגנות מכוח החוק, ובמסגרת זו טוענים, למעשה, לרוב רובן של ההגנות על פי החוק.

17. מקובלת עלי טענת הנתבעים, ואף התובע לא חלק עליה, כי לנוכח תפקידו של התובע כשופט כדורגל, הרי הוא "איש ציבור" כמשמעו בחוק, וחשוף לביקורת ואפילו חמורה. עם זאת, גם מי שהוא איש ציבור על פי החוק, כבודו אינו הפקר, ולא כל אמירה נגדו תזכה להגנת החוק. יתר על כן, אמירות שיש בהן משום לשון הרע, שאין בהן אמת, המתייחסות לתפקידו של התובע כשופט כדורגל, יש בהן כדי לפגוע בו בתפקידו זה, ויש בהן כדי לפגוע באמון הציבור כלפיו בשמשו בתפקידו, וביכולתו לשמור על הסדר במגרש ולנהל את המשחק כנדרש, ומבחינה זו קיים אינטרס ציבורי שלא לאפשר פגיעה כאמור שאינה מוצדקת.

18. הנתבעים חוזרים וטוענים כי היתה הצדקה לפרסום מאחר והתובע קיבל החלטה לא נכונה בכך שלא הורה על הפסקת מים נוספת במשחק דקות ספורות לפני סיום המשחק בהתחשב בכך שמדובר בילדים קטנים ובחום ששרר באותו יום. ראשית, לא הוכח שהתובע לא נתן לילדים המשחקים הפסקות שתיה מספיקות. על פי גרסתו, ניתנו הפסקות מים מספיקות והוא אף שאל את הילדים, תוך כדי משחק אם דרושה להם הפסקה נוספת, ונענה בשלילה. הנתבעים טוענים כי התובע לא ניהל שיחות עם הילדים במהלך המשחק וממילא לא שאל אותם אם הם נזקקים להפסקה נוספת. בכך מתבססים הנתבעים על עדותו של מר נילני. אני מעדיפה בעניין זה את עדותו של התובע, שכן היושבים מחוץ למגרש, ובהם מר נילני, לא יכולים לשמוע כל חילופי דברים שבין השופט לבין השחקנים. כמו כן סביר שבמשחק של ילדים בני 10, יהיו חילופי דברים במהלך המשחק, ולא תישמר לגמרי הפורמאליות המקובלת במשחקי הבוגרים. טעם נוסף המטה את הכף לזכות גרסת התובע הוא שאין מחלוקת שהאירוע של הפסקת המשחק על ידי הנתבע נעשה כ- 2 דקות לפני סיום המשחק. בנסיבות אלו החלטתו של התובע להמשיך את המשחק היתה, ככל הנראה, סבירה.

19. כאמור לעיל, עניינה של התובענה אינו באמירות שנעשו תוך כדי המשחק ולא באירועים שהתרחשו סביב העימות שבין הנתבע לבין התובע כשופט המשחק אלא באמירות של הנתבע והנתבעת שנעשו מספר ימים לאחר מכן, בתכנית רדיו המשודרת לקהל חובבי הכדורגל וזוכה באחוזי האזנה גבוהים. אכן ניתן וראוי היה לקיים דיון בשאלה אם יש מקום לקיים משחקי כדורגל לילדים במזג אוויר חם, ואם כן - באיזה אופן יש להסדיר את הפסקות השתייה, ומי ובאלו נסיבות יהיה רשאי לדרוש הפסקות נוספות. אולם, לכך אין כל קשר לכינוים המשפילים שבהם כינו הנתבע והנתבעת את התובע, תוך ציון שמו המלא, למרות שדבר זה בוודאי שלא נדרש בנסיבות, ובמיוחד כאשר מדובר בקטין.

20. מצאתי ממש בטענות הנתבעים כי לא היה עליהם לפנות אל התובע לשם קבלת תגובתו לדברים שנאמרו בתכנית מאחר והתובע כפוף לתקנון ההתאחדות לכדורגל האוסר עליו להתראיין בתקשורת ביחס למשחק בו שפט, וכי עמדתו הוצגה נאמנה על ידי יו"ר איגוד השופטים מר טפר.

21. אשר לנתבעת 3, התובע טוען כי זו בעלת תחנת הרדיו ומהווה אמצעי תקשורת כאמור בסעיף 11 לחוק. הנתבעים טוענים כי הנתבעת 3 איננה בעלת התחנה ואיננה מפעילה אותה, אלא היא חברה העוסקת באספקת שירותי תוכן טלפוניה וסלולר לחברה המפעילה את תחנת הרדיו. אמנם הנתבעת 3 לא טרחה להגיש תצהיר על ידי מי מטעמה, ולא הגישה אסמכתאות בתמיכה לטענתה, אולם, התובע, שעליו מוטל הראשוני להוכיח את טענותיו, לא הביא ולו ראשית ראייה לטענתו בדבר הקשר בין הנתבעת 3 לבין שידור התכנית ולפיכך נדחית התביעה נגדה ללא צו להוצאות.

22. לאור כל האמור, האמירות שצוינו לעיל מהוות לשון הרע אודות התובע. אמנם, בנסיבות העניין התובע היה "איש ציבור" כמשמעו בחוק, וככזה, צריך להיות מוכן לספוג ביקורת וגם ביקורת חריפה. אולם, לא כל אמירה פוגענית מותרת כלפי כל איש ציבור, ובמידה מסוימת אף ההפך: אמירות מסוימות עלולות לפגוע פגיעה באיש ציבור יותר מאשר אדם פרטי. כך, שופט כדורגל, נדרש לקבל החלטות רבות במהלך משחק כדורגל, ועל השחקנים, השופטים העוזרים, המאמנים והצופים לקבל את החלטותיו מבלי להביא "לפיצוץ" המשחק. דווקא על רקע זה, פגיעה בתובע, אשר באה להשפיל אותו בעיני הזולת בכלל, ובעיני קהל חובבי הכדורגל בפרט, מהווה פגיעה קשה יותר, לרבות פגיעה בעיסוקו, ויש, בנוסף, אינטרס ציבורי שלא לאפשר פגיעה כאמור שאינה מוצדקת.

23. חומרה מיוחדת ראיתי בנסיבות העניין שעה שמדובר בתובע שהוא קטין. כפי שניתן היה לצפות בנסיבות, וכפי שהעידו התובע ואימו, שעדויותיהם עשו עלי רושם כן ומהימן, נגרם לתובע סבל כתוצאה מכך שבעקבות התוכנית הפך ללעג ולקלס בסביבתו הקרובה, בבית הספר ובמושב מקום מגוריו, ועקב כך חווה קשיים לבוא בחברה וקיים בלימודיו.

24. לאור כל האמור לעיל, ישלמו הנתבעים 1 ו- 2, יחד ולחוד, לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע על סך 45,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד מועד התשלום בפועל, הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות אגרה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל על ידי הנתבעים.

התביעה נגד נתבעת 3 נדחית ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.