זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 8.12.10 בה היה מעורב רכבו של הנתבע.

מטעם התובעת העיד הנהג, מר אילן חזן, שסיפר כי נסע עם הרכב, פנה שמאלה, והנתבע, שראה פקק, נסע לאחור ופגע ברכב התובעת בחלק השמאלי בצד הנהג. לדבריו, בזמן התאונה היה בעמידה.

עד נוסף מטעם התובעת, מר יורם דשט, שישב ליד הנהג, סיפר כי הם נכנסו לרחוב, והחלו לפנות שמאלה. הם נעצרו, היה פקק תנועה ולפתע רכב שהיה מקדימה נסע לאחור לכיוונם ופגע ברכבם.

הנתבע העיד כי הייתה לו חסימה ברחוב. הוא החל לנסוע לאחור ולא ראה אף אחד. הנהג השני נסע ונכנס, והנתבע הבין שהוא כנראה לא עצר למרות שראה אותו, ובדברי הנתבע: " זה לדעתי מה שקרה".

מעדויות הצדדים עולה עדותו של הנתבע על אופן התרחשות התאונה מבוססת למעשה על הערכה וסברה ולא על עדות ראיה ישירה, לעומת שני עדי התובעת שעדותם כי התאונה היתה בעת שרכב התובעת היה בעצירה לא נסתרה.

אך דומני שמקרה זה אין צורך כל כך להתעמק בעדויות הצדדים שכן הנתבע מודה בסעיף 16 לכתב הגנתו באמור בסעיף 3 לכתב התביעה בו נטען כי הנתבע נסע לאחור ופגע ברכב התובעת בחלק הקדמי. זאת ועוד: הוא גם טען בכתב הגנתו במפורש כי הציע לתובעת פיצוי בגין הנזק וחזקה על אדם שאינו מציע פיצוי אם אינו אשם או אחראי ואין הוא מתנדב לשלם כך סתם. די איפוא בכל אלו כדי לקבוע כי הנתבע אחראי לתאונה.

באשר לנזק, צירפה התובעת חוות שמאי לכתב התביעה. אכן לפי חוות הדעת נבדק הרכב ביום 2.3.11 ואילו התאונה היתה ביום 8.12.10. יחד עם זאת נהג התובעת נשאל בחקירה הנגדית האם היו תאונות נוספות והוא השיב בשלילה ולא מצאתי שלא לקבל את דבריו. ומה גם, שמוקדי הנזק המתוארים בחוות הדעת תואמים את נסיבות התרחשות התאונה ואת מנח הרכבים בכביש בעת שהתרחשה. יצוין כי גם בהודעת התובעת לחברת הביטוח תוארו מוקדי הנזק (פנס פגוש ומכסה מנוע) והודעה זו נרשמה ביום התאונה כך שיש לראות בה כמשקפת באופן ספונטני הן את נסיבות התאונה והן את הנזקים שנגרמו, וכפועל יוצא מכך יש ליתן להודעה משקל ראייתי נכבד גם בהיבט של מוקדי הנזק.

הנתבע ניסה לטעון כי בין התובעת ניסתה לעשות "קומבינה" ולנפח את הנזק אולם פרט לאמירה בעלמא הדבר לא הוכח. הנתבע לא הביא על חוות דעת מטעמו ולא ביקש לזמן את השמאי מעטם התובעת להחקר על חוות דעתו ועל כן עומדת חוות דעתו של השמאי כראיה יחידה לנזק. ניסיונו הנטען של התובע בתחום המוסכים (שכלל לא הוכח ולא ברור מהו) - אין די בו כדי לסתור את קביעות השמאי.

לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את התובע לשלם לתובעת סך 8,147 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.3.11, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט בשיעור 1,250 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.