לפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעה כספית ע"ס 85,947 ₪.

הבקשה הוגשה לאחר שפס"ד ניתן בהיעדר הגנה בוטל .

לטענות הנתבע – אינו חייב דבר לתובעת, תוך שמכחיש כי הנתבעת חברת רון תשתיות ופיתוח בע"מ (להלו:"החברה") התקשרה בכל הסכם התקשרות עם התובעת וכן מכחיש כי חתם על התחייבות אישית להבטחת התחייבויות הנתבעת .

עוד מכחיש הנתבע כי קיבלת סחורה מאת התובעת .

הנתבע טוען בבקשתו כי זוייפה חתימתו המתנוססת על הסכם ההתקשרות בין הצדדים , אשר כאמור נחתם בין החברה לבין התובעת , תוך שטוען כי נעשה מעשה רמיה ועוקץ בו קשורה גם התובעת.

לטענות התובעת – דין הבקשה להידחות בהיותה בקשה סתמית ולא מפורטת כלל אשר אינה מגלה הגנה ואף לא לכאורה .

הנתבע בבקשתו מסתפק בהכחשות כלליות ולא התכבד ונכנס לפרטי הגנתו כפי שהיה חייב לעשות בהתאם להלכה הפסוקה , תוך שלא צירף כל אסמכתא והסתפק בטענות בע"פ אל מול מסמכים בכתב.

מטרת הבקשה הינה התחמקות מהחוב וניסיון למשוך את הזמן.

כתב התביעה נסמך במסמכים בכתב ועל בסיסו ניתן פס"ד בהיעדר הגנה.

דיון והכרעה ;

1. את בקשת המבקש יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)).
2. עוד נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
3. כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
4. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט דב לוין, סיכם את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואילולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. "

מן הכלל אל הפרט:

1. הבקשה ותצהירו של הנתבע כלליים ואינם נכנסים לפרטי ההגנה. כל שטוען הנתבע בבקשתו הינה טענה כללית ולפיה מוכחשת חתימתו על גבי הסכם ההתקשרות מכוחו ערב להתחייבות החברה.

עוד מעלה הנתבע טענה ולפיה נעשה מעשה עוקץ ורמייה כנגדו בו נטלה חלק התובעת והכל מתוך ניסיון לחייבו בעבור סחורה אשר לא קיבל.

1. הבקשה אינה נסמכת בכל מסמך להוכחתה , ואף לא בכל חוות דעת מקצועית ממנה ניתן ללמוד על נכונות טענת הזיוף , אשר נטענה כאמור בעלמה , וזאת בניגוד לכתב התביעה אשר הוגש כאשר הוא נסמך בראיות בכתב המלמדות על הסכם ההתקשרות בין הצדדים לו ערב הנתבע ועל יתרת החוב כלפי התובעת .
2. כלל ידוע כי על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721) , תוך שהמבקשת לא עמדה בנטל זה.
3. ייאמר כבר עתה, כי סבורה אני שתצהירו של המבקש לוקה בחוסר פירוט, ואין בו כדי להציג טענות הגנה אמיתיות מפני התביעה. בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי:

"...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו".

1. במעמד חקירתו של הנתבע הוברר כי החתומים על תעודות המשלוח בעת קבלת הסחורה הינם מר בי'ציצו אשר היה שותפו של הנתבע (כפי שהוכרע בפס"ד תע"א 2173-10 , במסגרת תביעה אשר נוהלה בין השניים ), וכן מר אחמד אשר היה עובדו של הנתבע , כפי שאישר בחקירתו.

עובדות אלה לכשעצמן מעלות תהיות רבות ביחס לגרסתו של הנתבע , אשר רב בה הנסתר על הגלוי , והתרשמתי כי נולדה לעולם לאור סכסוכים עסקיים בינו לבין מר ביציצו .

1. וחרף זאת, מאחר וטענת זיוף הינה טענה המצויה במישור העובדתי אשר דורש בירור מעמיק בין אם בדרך של חוות דעת מומחה ובין בדרך של בירור העובדות כהווייתן וחקירת המצהיר מטעם התובעת לעניין אופן החתמת הנתבע על כתב הערבות , ובשלב זה , ובהתאם להלכה הרווחת אין על בית המשפט לבחון באם יש ממש בטענת הנתבע , אלא רק אם טענה זו , ככל ותתברר כנכונה תקים לנתבע טענת הגנה.
2. זאת ועוד, ועל אף האמור לעיל , במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן, אין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו, ואף לא את טיב ראיותיו , שכן עול ההוכחה המוטל על הנתבע, הינו מצומצם יחסית, לא נשקלים שיקולי מהימנות, ואף לא נקבעים ממצאים, ודי לו לנתבע, כי יוכיח הגנה אפשרית בפני התובענה, ולו בדוחק (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 402-403, וכן ע"א 5480/98 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב (2) 476), ובלבד שהועלתה טענת הגנה הראויה לבירור (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172).
3. משכך , וחרף האמור לעיל ,סבורני כי לאור מהות טענת הזיוף בלבד והשלכותיה במקרה דנן יש מקום ליתן לנתבע רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 25,000 ₪ וזאת בהתאם לתקנה תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 ולאור דלות טענות ההגנה.
4. סבורני כי סכום הפקדה זה יאזן באופן סביר והגון בין זכויות הצדדים היינו סגירת שערי בית המשפט בפניי הנתבע, על אף דלות הטענות ואי פירוטן , אל מול זכויות התובעת להיפרע מחובה בסופו של יום.
5. הפיקדון יופקד בתיק בית המשפט תוך 45 ימים מהיום שאם לא כן תדחה הבקשה והנתבע יישא בהוצאות התובעת בתוספת שכ"ט בסך 1,500 ₪ כולל מע"מ בגין בקשה זו, והתובעת תוכל להגיש פסיקתא לחתימה .
6. ככל ויופקד הפיקדון במלואו ובמועד , ולאור סכום התביעה , ההליך ינוהל בסדר דין רגיל, והתצהיר שצורף בתמיכה לבקשה , בצירוף חקירת הנתבע ישמשו כתב הגנה .

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

התיק יובא לעיון בעוד 50 ימים.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ה, 10 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.