<#2#>

נוכחים: בשם המאשימה: עו"ד אליזבט קדמון

בשם נאשם 1: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד שמעון קוקוש

בשם נאשם 2: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד שלומי טדרי בהעברה מעו"ד אלכביר מטעם הסנגוריה הציבורית

<#5#>

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשמים מחמת הספק.

1. כנגד שני הנאשמים הוגש ביום 18.4.11 כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות אלימות חמורות, בכך שתקפו את ר.ח. (רועי חזות, להלן: "חזות") ואת י.ע. (משה אמר, להלן: "משה") בצוותא חדא עם אחרים וגרמו לחזות חבלה חמורה וחבלות של ממש ולמשה גרמו חבלה של ממש, הכל כנטען וכמפורט בעובדות כתב האישום.

2. בתום שמיעת פרשת התביעה טענו הנאשמים כי אין עליהם להשיב לאשמה; בהחלטתי מיום 29.3.12 דחיתי את טענת הנאשמים וחייבתי אותם להשיב לכתב האישום, הואיל והראיות לכאורה שהוגשו ונשמעו במסגרת פרשת התביעה יש בהן כדי לבסס לכאורה הרשעה בעבירה פלילית, לכל הפחות בעבירה של קטטה.

3. הנאשמים בחרו לשתוק ו"להימנע מהעיד" (כפי זכותם בהתאם לסעיף 161(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982), כשהם מודעים למשמעות שתיקתם, אשר עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה (כאמור בסעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי הנ"ל); משכך, הייתה עמדתם של הנאשמים, ביקשו ב"כ הצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב (סיכומי המאשימה הוגשו ביום 22.5.12, סיכומי ב"כ נאשם 2 הוגשו ביום 4.6.12; סיכומים מטעם נאשם 1 הוגשו ביום 15.10.12 והונחו על שולחני רק היום).

4. ב"כ המאשימה סקרה בסיכומיה את "ראיות המאשימה", בהדגישה את דברי השוטר יעקב בן עקיבא, כי האירוע היה ממש ביציאה מהמועדון, על הכביש, את דבריו של חזות כי הותקף בצאתו מן המועדון על ידי 5 אנשים, את דבריו של אופיר ליברטי (בהודעתו במשטרה ת/38 משהוכרז כעד עוין) כי ראה מישהו בחבורת הנאשמים תופס אבן ביד ואחר בקבוק זכוכית באמצעותם תקפו את חזות ומשה, את דברי משה, כי עת יצאו מהמועדון לכיוון רכבם שחנה ממול למועדון, הגיעה קבוצה של אנשים והחלה לתקוף אותם ולבסוף דברי המאבטח ח'אדר סועאד (להלן: "ח'אדר"), שהינו עד ראיה ניטראלי, שמסר גרסה מפורטת התואמת את הגרסה שמסרו המתלוננים;

ב"כ המאשימה הוסיפה ובחנה את גרסתו של כל אחד משני הנאשמים כפי שנטענה במהלך חקירותיהם במשטרה, עמדה על התנהגותו המפלילה של נאשם 1 הנלמדת מהימלטותו מן הזירה, סירובו למסור שמות השותפים, שקריו והחתכים שעל ידיו; בנוסף עמדה ב"כ המאשימה על התנהגותו המפלילה של נאשם 2, אשר הטעה את החוקר ומסר לו מספר טלפון השייך לאביו ומסר פרטים כוזבים לגבי מספר הטלפון שלו על מנת להרחיק את עצמו מאירוע העבירה.

5. ב"כ המאשימה סבורה, כי גרסתם של המתלוננים (חזות, ליברטי ומשה אמר) אחידה וקוהרנטית ונתמכת בדברי המאבטח ח'אדר והשוטר בן עקיבא; נאשם 1 מציג גרסה שאינה מתיישבת עם הראיות ועם ההיגיון הבריא; נאשם זה ניסה להימלט מן הזירה, סרב למסור פרטים בנוגע לעדים היכולים לסייע בהגנתו, מסר מספר גרסאות לגבי פציעתו, אשר בעצמה עשויה לשמש ראיה כי הוא זה שתקף באמצעות כלי חד את המתלונן חזות; נאשם 1 קשר עצמו לאירוע כאשר הודה כי תקף את חבורתו של משה אמר (חבורת המתלוננים); בנוסף, בחר נאשם זה שלא להעיד, דבר שיש בו לחזק את הראיות נגדו;

בעניינו של נאשם 2, מבקשת ב"כ המאשימה ליתן משקל מלא לעדותו של המאבטח ח'אדר אשר זיהה את הנאשם כמי שהיה בזירת האירוע ואף היה שותף לתקיפה, זאת בנוסף לת/17 ממצאי האיכונים, שיש בהם למקם נאשם זה בזירת האירוע, ולהתנהגותו המפלילה של נאשם 2 בעת חקירתו ביחס לניסיונו להרחיק את עצמו מן האירוע ע"י הצגת אליבי מופרך, וכן הימנעותו מלהעיד בבית המשפט.

6. ב"כ המאשימה מבקשת לקבוע, כי הנאשמים בצעו את המעשים המיוחסים להם בכתב האישום כאשר הם פועלים בצוותא חדא יחד עם אחרים אשר זהותם אינה ידועה למאשימה, וגרמו במעשיהם לתוצאה החבלנית החמורה.

7. ב"כ נאשם 2 עמד בסיכומיו על "הקביעות" שנקבעו, לטענתו, בהחלטה מיום 29.3.12, בהדגישו כי עדי התביעה אשר העידו במהלך המשפט לרבות רועי חזות, אופיר ליברטי ומשה אמר וטענו כי הותקפו, לא הצליחו לזהות ממרחק של מספר סנטימטרים את תוקפיהם משום שהמקום היה חשוך, כך שאין לסמוך על זיהויו של המאבטח ח'אדר ממרחק של כ- 30 מטרים אודות השתתפותו של נאשם 2 בקטטה, כמו שאין לסמוך על "הזיהוי הספונטאני" של ח'אדר, שזיהה את נאשם 2 בתחנת המשטרה.

ב"כ נאשם 2 מבקש לזכות את נאשם 2 מהאשמות המיוחסות לו בכתב האישום וגם מאשמה של תגרה במקום ציבורי, משלא עתרה התביעה בסיכומיה להרשעתו בעבירה זו, הגם שעבירה זו לא הוכחה ע"י המאשימה מעבר לכל ספק סביר.

ב"כ נאשם 1 הדגיש בסיכומיו את גרסתו של נאשם 1, לפיה, הוא הותקף על ידי אחרים, ניסה לברוח אל תוך הפאב בחזרה, אך השומר לא אפשר לו, ניסה לעלות על מונית ואז נעצר על ידי השוטר, ישב בתוך הניידת ותוחקר ורק לאחר מספר דקות הגיע המתלונן הפצוע לניידת. עוד נטען, כי בפועל נאשם 1 לא זוהה על ידי אף עד כמי שתקף ולא הופלל על ידי אף אדם.

ב"כ נאשם 1 מבקש לזכות את מרשו מכל אשמה לרבות קטטה במקום ציבורי.

8. בהחלטתי מיום 29.3.12 עמדתי על הטענות העובדתיות הנטענות בכתב האישום ועל תשובתם (כפירתם) של הנאשמים; כמו כן, פירטתי את עדויותיהם של העדים שנשמעו במסגרת פרשת התביעה (רס"ר יניב מליחי, רס"מ רג'א סרחאן, רס"ב שמעון ברוך, השוטר יעקב בן עקיבא, המתלונן רועי חזות, מר אלי סלח (הבעלים של הפאב), אופיר ליברטי, המאבטח ח'אדר סואעד, אבישי אוחנה ומשה אמר); התיעוד הרפואי הוגש בהסכמה.

באותה החלטה סברתי, גם בהנחה שכל החומר שהובא בפני לחובת הנאשמים יזכה במלוא האמון והמשקל, "אין ראיה לכאורה אודות מעורבותם הישירה של הנאשמים באירוע התקיפה של המתלוננים, כמו שאין ראיה לכאורה אודות מעורבותם של אחרים אליהם חברו הנאשמים לביצוע התקיפה בצוותא חדא, מלבד עדותו של המתלונן רועי חזות, במהלכה אישר את דבריו במשטרה לפיהם, פלדמן ניפץ לי בקבוק על הפנים, אם כי הוא המשיך והוסיף 'אני לא יודע בוודאות, זאת השערה כי כך דיברו אנשים'. העד חזר והדגיש, כי לא ראה מי תקף אותו. יחד עם זאת, ממכלול העדויות עולה לכאורה, כי הנאשמים לא רק היו נוכחים באזור הקטטה אלא ככל הנראה היו חלק ממנה" (עמ' 59 ש' 22 - 31).

9. להבדיל מאותו שלב דיוני, שבו הנחת המוצא הייתה שכל החומר שהובא במסגרת פרשת התביעה יזכה במלוא האמון והמשקל, בשלב הנוכחי, שלב הכרעת הדין, מוסמך ואף מחויב בית המשפט לקבוע את העובדות הרלוונטיות תוך בחינת מהימנותם של העדים שהעידו בפניו.

10. העדים שנשמעו במסגרת פרשת התביעה מתחלקים לשלוש קבוצות:

א. המתלוננים וחברם.

ב. אנשי המשטרה.

ג. בעל הפאב והמאבטח ח'אדר.

א. באשר לעדותו של המתלונן רועי חזות:

חזות מסר בהודעתו במשטרה, כי הוא לא ראה מי תקף אותו, לא מכיר את האנשים שתקפו אותו ולא ראה אותם, כי הם תקפו אותו מאחור, והמקום היה חשוך; אמנם חזות אישר כי הוא הותקף על ידי חמישה אנשים באמצעות אבנים ובקבוקים ואחד מהם אף ניפץ בקבוק על פניו; אני מקבל את גרסתו של חזות כגרסה אמינה ומהימנה; גרסתו נתמכת בתיעוד הרפואי הרלוונטי; גם פנייתו לשוטר יעקב בן עקיבא ובקשתו לעזרה, מחזקים את אמינות גרסתו; על יסוד גרסתו של חזות ניתן לקבוע, כי הוא הותקף ונחבל על ידי אחרים, אך הוא לא ראה אותם ואינו מכיר אותם. חזות לא הצביע על הנאשמים בתור מי שתקפו אותו או בתור מי שהשתייכו או חברו לקבוצת אנשים שתקפה אותו; דבריו כי "פלדמן (נאשם 1) ניפץ לי בקבוק על הפנים" אינם יכולים להוות בסיס לקביעה עובדתית משהוסיף חזות ואמר כי "אני לא יודע בוודאות זאת השערה כי כך דיברו אנשים" (עמ' 29 לפרוטוקול). גם בתחקור הראשוני שערך השוטר בן עקיבא עת פנה אליו חזות כשפניו היו מכוסות בדם, מסר חזות, שאינו יודע מי תקף אותו.

ב. באשר לעדותו של המתלונן משה אמר:

משה אמר אישר את דבר תקיפתו של חזות על ידי אחרים, אך העיד מפורשות כי הוא לא זיהה מי מהתוקפים. דבריו של עד זה מקובלים עלי ואמינים בעיניי, אלא שאין בהם כדי לקשור את מי משני הנאשמים לתקיפתו של חזות. משה אמר לא הצביע בשום שלב על הנאשמים בתור מי שתקפו את חזות. באשר לתקיפה שהוא עצמו נתקף, כביכול, הוא העיד בהגינות, כי קיבל מכה בפנים כנראה בטעות עת ניסה להפריד בין הנצים.

ג. באשר לעדותו של המתלונן אופיר ליברטי:

עד זה מאשר את דבר תקיפתם של חזות ושל משה על ידי אחרים, אך אינו קושר את הנאשמים לאירוע ואינו מצביע עליהם בתור מי שתקפו את חזות ומשה; לדבריו הוא לא זיהה אף אחד מהתוקפים. בהודעתו במשטרה (ת/38) סיפר אופיר כי 10 אנשים בערך תקפו את חזות ואת משה, אך הוא לא הצליח לזהות ואף לא לתאר מי מהתוקפים, כי הוא היה "בראש טוב", היו הרבה אנשים במקום והיה קצת חשוך.

ד. חברם של המתלוננים, אבישי אוחנה, היה בתוך הפאב ולא ראה מה התרחש בחוץ.

ה. מבין עדויותיהם של השוטרים מן הראוי להתמקד בעדותו הרלוונטית של השוטר יעקב בן עקיבא, שהיה נוכח בזירה, אף שהגיע למקום בשל אירוע אחר; השוטר תיעד את התנהגותו של נאשם 1, עת התקרב עם הניידת למקום הקטטה שהתחוללה על הכביש ביציאה מהפאב; נאשם 1 רץ לעבר מונית, והשוטר בן עקיבא העלה אותו לניידת, כשדם היה על ידו וזה טען כי תקפו אותו בפאב. הערכתו של השוטר בן עקיבא כי מדובר באחד המעורבים בקטטה היא הערכה המקובלת עלי, אלא, שכפי שציינתי בתחילה, אכן שני הנאשמים היו במקום והשתתפו בקטטה, אולם אף אחד מעדי התביעה לא הצביע עליהם בתור מי שתקפו את המתלוננים או מי מהם.

ו. עדותו של אלי סלח, הבעלים של הפאב, הינה עדות מפי השמועה (על קטטה שהייתה בין נאשם 1 וחבריו ובין המתלוננים), ואין לקבלה.

ז. המאבטח ח'אדר הבחין בקטטה מחוץ לפאב בין שתי קבוצות של אנשים, בצד השני של הכביש, כשניידת משטרה הגיעה אליהם; הוא הבחין בנאשם 1 שניסה לברוח לכיוונו ולהיכנס דרך השער אך הוא סגר את השער; נאשם זה ניסה לנסוע במונית אך השוטר בא ועצר אותו. ח'אדר ראה בקטטה גם את נאשם 2 (אותו ראה וזיהה במשטרה); הוא ראה את הקטטה ממרחק של 20 - 30 מטר, כך לדבריו בהודעתו במשטרה (נ/1 שורה 24), הגם ש"היה חושך איפה שהיו המכות" (שורה 26); כשנשאל ח'אדר על חלקו הספציפי של נאשם 2 באירוע השיב, כי "הוא היה שם בפנים בקטטה, אבל לא יודע לאיזה צד הוא שייך" (שורה 36) ובהמשך כשנשאל על חלקו של כל אחד משני הנאשמים השיב: "היו בפנים בתוך המכות, מעבר לזה לא ראיתי".

עדותו של ח'אדר אמינה בעיני; הוא סיפר בכנות את שראו עיניו באותו לילה ואת הדברים שזכר עת נחקר במשטרה; אני מקבל גם את גרסתו, כי זיהה במשטרה את נאשם 2 בתור מי שהשתתף בקטטה, אך אין בדבריו כדי לקשור את הנאשמים לתקיפתם של המתלוננים או להצביע עליהם בתור מי שתקפו אותם. ח'אדר דיבר על קטטה בין קבוצות של אנשים, ראה אנשים מדממים, אך לא הצליח לזהות את התוקפים ולא הצליח להגדיר את חלקו של מי משני הנאשמים באותו אירוע; הוא ראה אותם "בפנים בתוך המכות", אך "מעבר לזה לא ראיתי", הגם שהוא היה במרחק של 20 - 30 מטרים והמקום היה חשוך.

11. על סמך עדויותיהם של עדי התביעה הנ"ל, אני קובע, כי שני הנאשמים השתתפו בקטטה באותו לילה, קטטה אשר התחוללה בצד השני של הכביש העובר סמוך לכניסה לפאב; יחד עם זאת, אין בנמצא תשתית ראייתית ברורה ומוצקה המצביעה בצורה ברורה ומפורשת על הנאשמים בתור מי שתקפו את המתלוננים וחבלו בחזות ובמשה חבלות קשות. אף אחד מעדי התביעה לא הצביע על מי משני הנאשמים בתור מי שתקף או חבל במי מהמתלוננים במהלך אירוע הקטטה. אין לשלול אפשרות תקיפתם של המתלוננים על ידי אנשים אחרים או פגיעתם תוך כדי ניסיון להפריד בין מתקוטטים למיניהם, כפי שאירע למשה.

12. בהעדר תשתית ראייתית מוצקה וברורה, הקושרת את הנאשמים באופן ישיר וברור לתקיפתם של המתלוננים או השתייכותם ופעילותם במסגרת קבוצה של אנשים מוגדרים, לא ניתן לקבוע כי הוכחה אשמתם מעבר לספק סביר. התנהגותם המפלילה של הנאשמים ניתן להסבירה על רקע השתתפותם בקטטה ולאו דווקא בתקיפתם של המתלוננים. שתיקתם לבדה אין בה כדי להשלים ולרפא את החסר שבפרשת התביעה. השתתפות הנאשמים בקטטה, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק הרשעתם בעבירות אלימות חמורות כמיוחס להם בכתב האישום.

13. נוכח כל האמור, אני מחליט לזכות את שני הנאשמים מכל האשמות המיוחסות להם בכתב האישום וזאת מחמת הספק.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום א' חשון תשע"ג, 17/10/2012 במעמד הנוכחים.