הרקע וכתב האישום

1. הנאשם שלפני הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, המייחס לו שני אישומים: באישום הראשון מדובר בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית ובאישום השני - עבירה של איומים. זאת, לאחר שביום 26.10.09, בשעות הערב, הגיע הנאשם לשוחח עם אביבה בביש, אמה של מי שהיתה באותה עת אשתו של הנאשם [המתלוננת], ושממנה היה בהליכי פרידה. הנאשם הציע שאביבה תתקשר למתלוננת ותבקש שתגיע גם היא לדירה ברמת גן. בשלב מסוים של השיחה, כשהמתלוננת כבר נכחה במקום, הרים הנאשם קולו וניבל פיו תוך נפנוף בידיו באויר. התנהגות זו גרמה לאחיה של המתלוננת, אלעד בביש לצאת מחדרו, לגשת לנאשם ולבקש ממנו שיכבד את אימו (אביבה) וידבר אליה יפה. בתגובה לכך, תוך שהוא מגדף את אלעד, תקף אותו הנאשם בכך שניסה להכות באגרופו בפניו. אלעד הסית את פניו, וכתוצאה מתקיפה זו נגרמו לו שריטות מדממות בצווארו ובזוית פיו. בשל כך הואשם בתקיפה חבלנית, בה - כאמור - הודה.

נוסף על האמור, כחודש לאחר 4.12.09, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה: "יא בת זונה אלוהים יקח אותך".

במועד כלשהו לאחר מכן איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה "תאמיני לי. תאמיני לי שאני, אני חושב בצורה אובדנית, תאמיני לי שאני לא בריא נפשית ותאמיני לי שהמכתב הזה קיים. את תהיי זו שהביאה למוות שלי". באותה שיחה המשיך הנאשם ואיים על המתלוננת: "אל תביאי אותה לזה יש לי תוכניות ויש לי, הכל מתוכנן, כולל אח שלך הבן זונה הזה שהרס לנו את החיים", "מהבית הוא ישלם על זה את המחיר יום לפני שאני, יום לפני שאני הולך לאדמה הוא יבוא, הוא ילך לפני, יום לפני שאני אלך לאדמה הוא ילך לפני, תזכרי מה אני אומר לך, תזכרי מה אני אומר. תקשיבי טוב טוב מה אני אומר לך. אלי לא פראייר, אלי לא פראייר ואני אשאיר אותך בלי כלום".

בשל כך הואשם באיומים, בהם הודה, כאמור.

2. הסנגור ביקש להימנע מהרשעתו של הנאשם ואילו עמדתה של התביעה היא להרשעה, מאסר על תנאי וקנס.

תסקיר שירות המבחן

3. הנאשם נשלח לקבלת תסקיר משירות המבחן, אשר נתבקש לבחון, בין השאר, את אפשרות אי הרשעתו. שירות המבחן התרשם בצורה חיובית מהנאשם. נאמר כי זוהי לו הסתבכות פלילית יחידה. צוין כי הנאשם למד קורס ניהול השקעות פיננסיות ועבד בתחום הפיננסי במשך מספר שנים. עוד נכתב כי הנאשם מתכוון בעתיד לשוב ולעסוק בתחום הפיננסי ועל כן אי ההרשעה בפלילים חשובה לו מאוד. צוין כי הנאשם הביע צער וחרטה על התנהגותו והסביר אותה על רקע תקופה משברית ומתוחה. נאמר כי היחסים עם גרושתו סבירים כיום, והסדרי הראיה לגבי הילדים המשותפים מתנהלים באופן רגוע, יחסית. נכתב כי הנאשם פנה לאחרונה לקבלת טיפול רגשי לבעיותיו וקצינת המבחן התרשמה כי טיפול כזה, אם יכלול גם התייחסות להתנהלותו במצבי "סטרס", יפחית משמעותית את הסיכוי שהנאשם יבצע עבירות אלימות בעתיד. שירות המבחן התרשם מנזקקות טיפולית ומאחר שבעבר לא התמיד הנאשם לאורך זמן בתהליך טיפולי, הומלץ על העמדתו בפיקוח שירות המבחן למשך שנה והומלץ שלא להרשיעו.

טיעוני המאשימה לעונש

4. בטיעוניה לעונש ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם וציינה כי המקרה דנן אינו אחד מהחריגים המצדיקים המנעות מהרשעה, בראש ובראשונה בשל חומרת העבירה וכן מאחר שמדובר במספר ארועים, בתאריכים שונים, והמעשים כוונו כלפי אנשים שונים. עוד צוין כי הנאשם עוסק כיום בגינון וכוונתו העתידית לחזור ולעסוק בתחום ההשקעות אינה מבססת את הפגיעה הקונקרטית הנדרשת לצורך המנעות מהרשעה.

המאשימה ציינה כי מדובר בתיק יחיד של הנאשם. מאחר שנטל אחריות ויחסיו עם המתלוננת כיום תקינים, המאשימה מבקשת להסתפק במאסר על תנאי, קנס ופיצוי לאלעד בביש, וכן להטיל צו מבחן.

טיעוני הנאשם לעונש

5. בא כוח הנאשם ביקש להמנע מהרשעתו. הוא ציין כי הנאשם אמנם עזב את תחום ניהול ההשקעות הפיננסיות במשך מספר שנים, והוא עוסק כיום בגינון, אך זאת על רקע המשבר הכלכלי אליו הגיע, אשר פגע בהונו האישי וגדע את האפשרות להמשיך ולעסוק בניהול השקעות. הסנגור הזכיר כי ברקע הארועים נושאי כתב האישום משבר גירושין קשה ומורכב, אשר במהלכו בחרה המתלוננת לקחת את ילדיה ולעבור לגור עימם ברמת הגולן. דבר זה פיצל את המשפחה ולא ניתן היה גם לקיים הסדרי ראיה. הנאשם ניסה למנוע זאת וזהו הרקע לארועים. גם הציטוטים בכתב האישום של דברי הנאשם מלמדים כי המצוקה גרמה לו לחשוב מחשבות אובדניות.

6. הסנגור ציין כי מדובר במעשים שהם ברף התחתון של העבירות. לדבריו מדובר בארוע אלימות חד פעמי ואין קשר בין הנאשם לבין משפחתה של המתלוננת מזה 4 שנים, כך שאין חשש לסיכון נוסף. הוצג מכתב מהפסיכולוגית של הנאשם, אשר מטעמים של צנעת הפרט - לא יפורט האמור בו.

7. החרטה של הנאשם באה לידי ביטוי הן בעצם נטילת האחריות והן בהחלטה לחסוך מהמתלוננים את הצורך להעיד. לנאשם היו טענות רבות שיכול היה להעלות, ויש לזקוף לזכותו שבחר לא לעשות כן. תחת זאת בחר לקחת אחריות על המעשה.

8. הסנגור מפנה לתסקיר החיובי ומבקש להעדיף את האינטרס השיקומי, נוכח התהליך השיקומי שהנאשם עשה, הוא ביקש להתחשב בהעדר העבר הפלילי ולאפשר לנאשם לשוב לעסוק בתחום ההשקעות.

דבר הנאשם

9. הנאשם ביקש לומר דבריו וציין כי מדובר בארועים שהתרחשו מזמן, עקב שבר קשה מאוד במשפחה. הוא ציין את השיקום שעוברת כל המשפחה וביקש שבית המשפט לא יערער את היציבות המתחילה להיווצר. הוא ציין כי כיום אינו יציב מבחינת תעסוקה. בארבע השנים האחרונות הוא עוסק בגינון אך מתכוון לחזור לעבוד בתחום ההשקעות. שניים משלושת ילדיו חיים עימו והוא מפרנס אותם והוא משלם מזונות לילד השלישי. הוא ציין כי כיום הוא מצוי בזוגיות חדשה ומקוה להביא ילדים נוספים לעולם.

דיון והכרעה

הרשעה או המנעות מהרשעה?

10. ההלכות בנושא המנעות מהרשעה ידועות היטב, ואין צורך לחזור עליהן. המנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית המשפט כי הפגיעה הקשה שתגרם לנאשם בעטיה של הרשעה אינה שקולה כלל ועיקר כנגד התועלת הציבורית המעטה שזו תניב (ע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון [23.7.09] וכן רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל [1.1.13]). הקרטריונים להמנעות מהרשעה נקבעו ב-ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997). שניים מאלה, יותר מכולם, מחייבים לדעתי שלא להמנע מהרשעת הנאשם במקרה שלפני, והם: חומרת העבירה והעדר פגיעה קונקרטית או נזק מוחשי, שיגרם לנאשם.

עבירת התקיפה החבלנית כמו גם עבירת האיומים הן עבירות חמורות. אף שמעשיו של הנאשם בגדר עבירות אלה אינן ברף הגבוה, באופן יחסי, הרי שהעבירות כשלעצמן, גם ברף הנמוך, הן חמורות. במקרה שלפני מדובר בשני אישומים שונים, בשלושה מועדים ובמעשים שהופנו כלפי שני אנשים שונים. גם אם הרקע למעשים היה משבר גירושין הקשה, הרי שביצוע המעשים בשלוש הזדמנויות שונות מלמד כי אין מדובר ברצף אחד במובן זה שלאחר כל אחד מהמעשים יכול היה הנאשם להתחרט ולהפסיק את ההתנהגות הפוגענית. לפיכך, האינטרס הציבורי מחייב, לדעתי, הרשעה במקרה זה.

למול האינטרס הציבורי יש לבחון את האינטרס הפרטני של הנאשם. יש לציין, כי לא זו בלבד שרצונו של הנאשם לשוב לעסוק בתחום ההשקעות הוא בגדר רצון עתידי בלבד, אלא שלא הוכח כי הרשעה תמנע זאת ממנו. לא כל עיסוק בהשקעות הופך לבלתי אפשרי עקב הרשעה פלילית.

הרשעה פוגעת בכל אדם, אך לא מצאתי כי פגיעתה של ההרשעה במקרה זה תהיה חריגה או יוצאת דופן במידה המצדיקה העדפת אינטרס הנאשם על פני האינטרס הציבורי.

11. סיכומו של דבר, למרות המלצת שרות המבחן, איני סבורה כי מדובר באחד מאותם מקרים שבהם יווצר פער בלתי סביר בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשם, לבין תועלתה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי, החברתי, הכללי. לפיכך, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות בהן הודה.

קביעת מתחם העונש ההולם

12. הערך המוגן הן בעבירת התקיפה והן בעבירת האיומים הוא זכותו של הפרט לשמירה על בטחונו ולשלמות גופו. הנאשם פגע בערכים הללו במידה מסוימת, שאינה ברף הגבוה של העבירות. האלימות שהופנתה כלפי אלעד גרמה לו שריטות מדממות בצווארו ובזוית פיו. לא ידוע לי מה היתה השפעת האיומים על המתלוננת.

13. מדיניות הענישה הנהוגה בעבירת האיומים נעה בין מאסר על תנאי למאסר בפועל עד שנתיים. הענישה בגין תקיפה חבלנית בנסיבות כאלה - דומה.

הנאשם לא תכנן את ביצוע העבירות, ומדובר במעשים שנעשו ברגעים של כעס ומשבר. הנזק הפוטנציאלי ממעשהו של הנאשם הוא רב, אך בפועל הנזק הקונקרטי שנגרם למתלוננים לא היה רב.

14. מדובר בשני אישומים ובשתי עבירות. אני קובעת את המתחם לגבי עבירת האיומים, בנסיבותיה של העבירה דנן, כנע בין מאסר מותנה, עם או בלי של"צ, ועד מאסר בפועל בן 8 חודשים. אני קובעת את המתחם לגבי עבירת התקיפה, בנסיבות של המקרה דנן, כנע בין מאסר מותנה, עם או בלי של"צ, ועד מאסר בפועל בן 6 חודשים, שיכול וירוצה בעבודות שירות. זאת, בצד קנס ופיצוי.

מיקום הנאשם בתוך המתחם

15. הצדדים מסכימים כי במקרה זה, הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה מובילות למיקומו של הנאשם בצד הנמוך של המתחם. פגיעת העונש בנאשם, אם יוטל עליו מאסר בפועל, תהיה גדולה, בעיקר נוכח העובדה שהוא מפרנס את משפחתו ומשלם מזונות גם עבור אחד מילדיו שאינו גר עימו. מכאן שגם הפגיעה במשפחת הנאשם תהיה לא מבוטלת. יש לזקוף לזכות הנאשם את ההודייה המוקדמת ונטילת האחריות. כמו כן, יש לזקוף לזכותו את הבחירה לחסוך מהמתלוננים את הצורך להעיד ואת בחירתו להמנע מהעלאת כל הרקע האישי לארועים בבית המשפט. יש לזקוף לזכות הנאשם את הטיפול הנפשי שהוא עובר, במטרה לרכוש כלים להתמודדות עם משברים ולתקן את הצדדים בו שהובילו אותו למעשים בהם הורשע. מדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, אשר שירות המבחן התרשם ממנו בצורה חיובית. מבחינת הרתעת הנאשם, הרקע למעשים הוא משבר שהינו יוצא דופן בחייו של אדם ולכן הסכנה להישנות המעשים אינה גדולה.

נוכח כל אלה, נראה לי כי יש למקם את הנאשם בחלקו התחתון של מתחם העונש הראוי.

סיכום

16. לאור כל האמור, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך ­4 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה, אלא אם תוך שנתיים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;

ב. קנס בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים כשהראשון בהם יחל ביום 1.7.13 ובכל אחד בחודש מהחודשים שלאחר מכן. אי עמידה באחד התשלומים, תגרור העמדת הסך כולו לפרעון מיידי;

ג. הנאשם ישלם פיצוי למתלונן אלעד בסך 1,000 ₪ וזאת עד ליום 1.6.13. המאשימה תמסור במזכירות את פרטיו של המתלונן, לרבות מספר חשבון הבנק שלו וכל יתר הפרטים הנדרשים לצורך העברת הפיצוי אליו.

ד. צו פיקוח למשך שנה, במסגרתו יעקוב שירות המבחן אחר הטיפול שעובר הנאשם אצל הפסיכולוגית ויהיה בקשר עם פקידת הסעד, כפי שהציעה קצינת המבחן בתסקיר מיום 3.3.13.

ה. ניתן צו כללי למוצגים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תעביר עותק מגזר הדין לשירות המבחן.

ניתן היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בנוכחות הצדדים.