תביעה ותביעה שכנגד שיסודן בנזקים שנגרמו לרכבים המעורבים בתאונה הנדונה. התאונה אירעה בכביש מהיר, כביש מס' 44, והיו מעורבים בה שני רכבים. הצדדים חלוקים ביניהם בדבר נסיבות התאונה, אף שעל הכל מוסכם כי הגורם העיקרי לתאונה הוא רכב צד ג', שפרטיו אינם ידועים, אשר עבר בכביש סמוך למועד התאונה, וקרשים נפלו ממנו לכביש.

לגרסת נהגת רכב התובעים בתביעה העיקרית (להלן: "רכב איי די איי") עובר לתאונה היא נהגה רכבה בנתיב השמאלי בכביש, בשיירה של 4 רכבים: ראשון רכב מסחרי, אחריו רכב צבאי, אחריו רכב משטרתי, הוא רכב הנתבעים בתביעה העיקרית (להלן: "הרכב המשטרתי"), ואחרון רכבה. הרכב המשטרתי סטה לנתיב הימני, כדי לעקוף את הרכבים לפניו מימין, ואז נתקל בקרשים שנפלו מרכב שחלף באותו נתיב קודם לכן. כתוצאה מכך הרכב החל לזגזג, הסתובב בכביש ונזרק שמאלה ברווח שנוצר בין רכבה לרכבים שלפניה שהמשיכו בנסיעה. הרכב המשטרתי המשיך והתנגש במעקה הבטון שמשמאל לכביש, וכתוצאה מהמכה חזר אחורה וימינה, ופגע ברכבה בצידו הקדמי שמאלי.

נהג הרכב המשטרתי העיד שהוא נהג רכבו כל העת בנתיב השמאלי, והוא לא סטה לנתיב ימני. לפתע הבחין בקרשים שעפו ממשאית שנסעה בכביש, ורכבים לפניו ניסו להימלט ופגעו זה בזה. הוא סטה שמאלה, לשול השמאלי והספיק לעצור. רכב אחריו פגע בו מאחור וסובב את רכבו שמאלה לתוך מעקה הבטון. בשלב זה וכתוצאה מהמכה שקיבל, איבד את הכרתו. הנהג שלל באופן חד משמעי את טענת נהגת איי די איי לפיה עובר לתאונה הוא סטה לנתיב ימני.

פרט לנהגים המעורבים, העידו בפני 2 בוחני תנועה.

מטעם התובעים בתביעה העיקרית העיד בוחן משטרתי שערך דו"ח בוחן במקום התאונה, נ/3. המסקנה אליה הגיע הבוחן בתום בדיקתו היתה כי על פי הממצאים בשטח: "לא ניתן להוכיח מעל כל ספק או לשלול את אחת הגרסאות. אין ספק שנפילת הקרשים מרכב אלמוני גרמה למצב המסוכן בכביש אך אין בידי המשטרה כל פרט מזהה לגבי הרכב". נוכח מסקנה זו, המליץ הבוחן לסגור את התיק, מחוסר הוכחות.

אף שזו היתה מסקנת הבוחן בחוות הדעת שערך, בעדותו בפני העיד הבוחן כי לא ניתן לקבל את גרסת נהגת רכב איי די איי כפי שזו הובאה בבית משפט. לדעתו, הממצאים בשטח שוללים גרסתה. הבוחן הבהיר שלפי הממצאים בשטח, נקודת המגע בין הרכבים, קודמת לנקודת המגע של הרכב המשטרתי בגדר הבטון. ממצאים אלו תואמים לגרסת נהג הרכב המשטרתי, לפיה בתחילה נפגע רכבו מאחור, ורק לאחר מכן נהדף לעבר מעקה הבטיחות, והם אינם מתיישבים עם הגרסה לפיה הרכב המשטרתי נפגע תחילה ממעקה הבטון, ורק לאחר מכן נהדף אחורה וימינה ופגע ברכב איי די איי (עמ' 11 שורות 7 – 25). ועוד. הבוחן הבהיר כי אותה מסקנה עולה גם ממוקדי הנזק וכיווני הנזק בשני הרכבים המעורבים. כיווני הנזקים שוללים גם הם גרסת נהגת איי די איי, מאחר ועולה מהם שרכב איי די איי פגע ברכב המשטרתי מאחור לפנים, ולא שהרכב המשטרתי עף לאחור ופגע ברכב איי די איי מלפנים לאחור (עמ' 11 שורה 27 – עמ' 12 שורה 7).

בנוסף לבוחן המשטרתי העיד מטעם המדינה בוחן נוסף, מר פת, שהגיש חוות דעת בוחן נ/5. גם מר פת הגיע למסקנה שהממצאים בשטח מלמדים שנקודת האימפקט בין הרכבים התרחשה קודם לפגיעת הרכב המשטרתי במעקה הבטון. מר פת כותב עוד שמהממצאים עולה שנהגת רכב איי די איי יכולה היתה להימנע מפגיעה ברכב המשטרתי, ועל כן עליה מלוא האחריות לתאונה.

המסקנה העולה מהעדויות, ובעיקר מעדות שני הבוחנים, היא שלא ניתן לקבל את גרסת נהגת איי די איי. הן הממצאים בשטח והן כיווני הנזק, מלמדים שהרכב המשטרתי נפגע מאחור וכתוצאה מכך נהדף שמאלה ופגע במעקה הבטיחות. לאור האמור אני מעדיפה את גרסת נהג הרכב המשטרתי.

בנסיבות אלו, ומאחר והרכב המשטרתי נפגע מאחור, לא ניתן לייחס לנהג הרכב כל אשם בגין קרות התאונה, אף לא אשם תורם. טוען ב"כ איי די איי, כי הגורם לתאונה הוא אותו רכב אלמוני, ממנו נפלו הקרשים לכביש, על כן גם אם ייקבע שרכב איי די איי פגע ברכב המשטרתי מאחור, הגורם לכך אינו אי שמירת מרחק, אלא הקרשים שפוזרו בכביש, ואין להטיל על הנהגת מטעמו כל אשם.

אכן, כאמור בפתח פסק הדין, נראה כי האחראי העיקרי והראשוני לקרות התאונה הוא נהג רכב צד ג'. עם זאת, שעה שנהגת רכב איי די איי פגעה ברכב המשטרתי מאחור, עליה הנטל להראות שפגיעה זו אינה תוצאת התרשלותה. נטל זה לא הורם, ולמעשה דחיתי את גרסת נהגת רכב איי די איי. זאת ועוד. אפילו מרבית האשם רובץ לפתחו של נהג רכב צד ג', אף אז, שעה שגם נהגת רכב איי די איי, שפגעה ברכב המשטרתי מאחור, התרשלה, ולו במקצת, יש לראות בשני הנהגים כמעוולים במשותף שחבותם היא ביחד ולחוד. לאור האמור, ומאחר ופרטי נהג רכב צד ג' אינם ידועים, על נהגת רכב איי די איי ועל מבטחת הרכב, לשאת במלוא הנזק.

התוצאה היא שהתביעה העיקרית נדחית והתביעה הנגדית מתקבלת. הצדדים הודיעו כי יערכו את החישובים ביניהם, על כן הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד את סכום הנזק שנגרם בתוספת הוצאות העדים כפי שנפסקו ושכ"ט עו"ד הוצאות כמקובל.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ג, 26 יולי 2013, בהעדר הצדדים.