נגד

צד ג' 1 א.ש.י.ה שינוע ושירותים בע"מ

צד ג' 2 מיכאל זנו

צד ג' 3 יעקב דני ביטון

1. פסק דין זה ניתן לאחר עיון בתיק המעלה כי עד כה לא הגיש הנתבע לתיק את אישורי המסירה לצדדי ג' 1 ו- 3, בהתאם להזדמנות שניתנה לו בדיון מיום 12.7.2012.

2. עסקינן בתביעת התובע בגין נזק גמור שנגרם לרכבו, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 17.12.2010.

לשיטת התובע, הנתבע נהג במשאית מ.ר 73-565-15 הנהוגה ע"י הנתבע. התביעה הוגשה

ע"ס 10,498 ₪ בגין שווי הרכב עפ"י חוו"ד שמאי, שכ"ט שמאי בסך 600 ₪, טרחה ועוגמת נפש וכן הוצאות משפט.

3. תחילה, לא הגיש הנתבע כתב הגנה והתובע אף ביקש ליתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה. נקבע כי בקשה זו תידון בעת הדיון. בדיון שנערך ביום 17.5.2012, ציין הנתבע כי לא ידע שעליו להגיש כתב הגנה, אולם לא חלק על אשמתו בתאונה (ראו עמ' 1 ש' 25 לפרוטוקול זה וכן עמ' 1 ש' 14-16לפרוטוקול מיום 12.7.2012). יחד עם זה, טען כי יש להגיש התביעה כנגד צד ג' 1, אצלה עבד בעת הרלוונטית כנהג שכיר. כן ציין כי מילא דו"ח תאונה אצל צד ג' 1 ולפיכך החובה עליה, או על המבטחת, לשאת בתשלום הנזקים שנגרמו בתאונה. הנתבע הוסיף כי לא ערך עם צד ג' הסכם לעניין אחריותו לאונות שיגרמו במהלך עבודתו אצלה. הנתבע פנה, לדבריו, למנהל ובעלי צד ג' 1 בבקשה להפעיל את פוליסת הביטוח אולם הענין לא טופל.

4. הדיון בתביעה נדחה על מנת לאפשר לנתבע להגיש כתב הגנה והודעת צד ג', ואלה אמנם הוגשו. לדיון שהתקיים ביום 12.7.2012 לא הופיעו צדדי ג' 1 ו- 3.

צד ג' 2 הופיע ואף הגיש כתב הגנה מטעמו וכן בקשה למחיקתו מהתביעה, נוכח האישיות המשפטית הנפרדת שלו ושל צד ג' 1. כעולה מכתב הגנה זה, בעת שעבד הנתבע בצד ג' 1, היה צד ג' 2 מבעלי מניותיה, אך לא ניהל אותה בפועל. לאחר מכן, העביר מניותיו לצד ג' 3. הנתבע לא חלק על עובדות אלה.

5. כפי שצוין לעיל, עד כה לא הגיש הנתבע אישורי מסירה הנוגעים לצדדי ג' 1 ו-3, אולם העיון בתיק מעלה כי נמסרו לצד ג' 3 הן הזמנה לדין (המזמינה אותו להגיש כתב הגנה) והן הזמנה לדין שנשלחו ע"י מזכירות בית המשפט.

בנוסף, הצהיר צד ג' 2 לפרוטוקול כי שוחח עם צד ג' 3 שאישר כי ידוע לו על מועד הדיון והוא צפוי להגיע. ברם, לא הופיע.

6. לנוכח האמור, ניתן כבר עתה לקבוע כדלקמן: -

א. בהעדר עילה ישירה כנגד צד ג' 2, אני מורה על מחיקת הודעת צד ג' שהוגשה כנגדו. כפי שהוכח הנ"ל איננו עוד מבעלי צד ג' 1 ואף במועד התאונה לא ניהל אותה. עקרון הישות המשפטית הנפרדת מחייב להתייחס לתאגיד בנפרד ואל בעל מניותיו בנפרד, ולא בכל מקרה תחול חבות התאגיד על בעליו. תחולה כזו היא חריגה לכלל הנ"ל ומתקיימת במקרים חריגים בהם קובע בית המשפט כי יש להרים את מסך ההתאגדות שבין התאגיד לבעליו. במקרה שלפני, לא נטענה כל טענה שיש בה משום עילה להרמת המסך כאמור, קל וחומר שלא הוכחה.

על כן, לפי בקשת צד ג' 2 ולאור האמור, הודעת צד ג' כנגדו נמחקת.

הנ"ל מחל על הוצאותיו ולפיכך לא אחייב את הנתבע בהוצאות.

ב. ניתן פסק דין בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות כנגד צדדי ג' 1 ו- 3 על יסוד אישורי המסירה כאמור. משמעות הדבר היא כי הנתבע זכאי כי הנ"ל ישלמו לו, יחד ולחוד, כל סכום שיחוייב לשלם לתובע, כמפורט להלן.

7. ועתה לתביעת התובע –

א. כאמור, אין חולק על אשמת הנתבע בתאונה. מכאן כי יש מקום לחייבו באופן אישי (בצירוף זכותו להפרע מצדדי ג' 1 ו- 3 כמפורט לעיל) בנזקים שנגרמו לתובע בעטיה.

בחינת נזקי התובע, מעלה תהיות לענין קביעות השמאי, כמצויין ע"י צד ג' 2 בפרוטוקול, ולאור דברי התובע עצמו, שאישר כי מסר את הרכב לשמאי בעבור שכר טרחתו.

כזכור, קבע השמאי אבדן מוחלט של הרכב. מנגד, מתברר מתוך עדות התובע, כי נטל אותו לעצמו ולא ברור אם הרכב משמש את השמאי או מי מטעמו לנסיעה עד היום. כן לא ברור מדוע ראה השמאי לקבוע אבדן מוחלט ככל והרכב כשיר לנסיעה.

התובע לא הביא את השמאי לעדות. דומה, לנוכח האמור, כי העדות היתה פוגמת בתביעה ולא מסייעת לה, בפרט כשבדו"ח השמאי ציין האחרון כי הרכב נמכר ל"גרר ישראל" וערך שרידיו הופחת מערך הרכב עפ"י המחירון.

זאת ועוד, אין חולק כי לכל הפחות נפל השמאי לכלל טעות עת העריך את שווי הרכב עפ"י מחירון דגם יקר יותר מכפי מחירו של הדגם בו החזיק התובע. עניין זה הועלה ע"י צד ג' 2 בעת הדיון. לא זו בלבד שהתובע לא חלק על הנאמר, אלא שאף הסכים כי יקוזז מסכום תביעתו ההפרש בשווי הדגמים.

מנגד, הכחיש התובע קבלת כל תמורה שהיא בעד שרידי הרכב (ככל ואמנם הועבר לפירוק), הגם שהדבר צוין בחוות הדעת. לא הוצגה ראייה לסתור עדותו זו.

ברי, אם כן, שהתובע לא זכאי למלוא ערך הרכב כפי שנקבע בחוות הדעת לאור האמור לעיל, ואיני מוצאת ליתן בה אמון לנוכח העובדה כי השמאי, בניגוד למקובל, נטל את הרכב לרשותו כתמורה לשכר טרחתו.

ב. שווי הרכב יועמד, אם כן, לפי המקובל בענף כפי שהעיד צד ג' 2, שאמנם אינו שמאי רכב אך הוא מצוי בתחום, ובהעדר הסתייגות מצד התובע, ע"ס 6,000 ₪ בלבד.

מאחר ואין חולק כי תחת תשלום לשמאי, מסר התובע את הרכב (או שרידיו) לשמאי, ולאור הסכמת התובע, אין מקום לשפותו בגין שכ"ט שמאי.

ג. בנוסף, לנוכח העבודה כי התובע הציג חוות דעת, העומדת בניגוד לגרסתו (לענין מכירת הרכב ל"גרר ישראל") ולאור כך שלא ציין מלכתחילה כי העביר את הרכב לשמאי במקום תשלום שכ"ט השמאי, ודרש בתביעתו סכום זה, אינני פוסקת לזכותו הוצאות משפט, מעבר לאלה שנפסקו בישיבה הראשונה.

8. בסיכום, אני מחליטה לחייב את הנתבע לשלם לתובע (לרבות ההוצאות שנפסקו בישיבה הראשונה) סך 6,400 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

אני מחייבת, כמפורט לעיל, את צדדי ג' 1 ו- 3, יחד ולחוד, לשלם לנתבע את הסך הנ"ל, בתוך 7 ימים מיום תשלום הנתבע לתובע. בנוסף, ישאו צדדי ג' 1 ו- 3, יחד ולחוד, בהוצאות משפט לזכות הנתבע, בסך 500 ₪.

הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהמועד שנקבע לתשלום ועד מועד הפרעון בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לכל הצדדים בדואר רשום.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר.