1. מונחת בפני בקשת הנתבעת לתיקון כתב הגנתה וכן להגשת תביעה שכנגד נגד התובעת 1 (להלן: הבקשה).

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. התובעים עבדו כעיתונאים בשירות הנתבעת עד לפיטוריהם. בתביעתם מתבררות טענותיהם לזכויות שונות הנובעות, בין היתר, מהסכם קיבוצי החל על עיתונאי הנתבעת.

3. ישיבה מקדמית בפני רשמת בית הדין התקיימה ביום 18.12.2011. בהמלצת בית הדין פנו הצדדים להליך גישור, אך זה לא הוביל לסיום המחלוקות ביניהם.

4. מששבו הצדדים לנהל את ההליך כסדרו הורתי, בהחלטתי מיום 24.4.2012, על השלמת הליכי הגילוי והעיון במסמכים בתוך 21 ימים, שבסופם יחלו להימנות המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

5. ביום 4.6.2012 התקבלה בבית הדין הבקשה דנא. בבקשה עותרת הנתבעת להתיר לה לתקן את כתב הגנתה ולהגיש כתב תביעה שכנגד, לאחר שהתברר לה לטענתה, במהלך השלמת הליכי הגילוי והעיון, כי שילמה לתובעת 1 פיצויי פיטורים ביתר. הנתבעת מציינת כי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן: תקנות בית הדין) אינן מגבילות את המועד להגשת כתב תביעה שכנגד. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי גישתם של בתי הדין לעניין תיקון כתבי טענות היא גמישה ומרחיבה, בייחוד כאשר מדובר בתביעות מתחום הביטחון הסוציאלי.

6. התובעים מצדם מתנגדים לבקשה וטוענים כי יש להורות לנתבעת להגיש את התביעה שכנגד כתביעה נפרדת. לטענתם, הטענה בדבר תשלום פיצויי פיטורים ביתר לתובעת 1 צמחה על רקע פרשנות חדשה של הנתבעת להסכם הקיבוצי, ולא בשל טעות שהתגלתה זה עתה. לטענת התובעים, מדובר בעילת תביעה הדורשת בירור עובדתי ומשפטי נפרד הנוגע לתובעת 1 בלבד שיהיה בו כדי לעכב את הדיון ולסרבלו תוך עינוי בעלי הדין, וזאת בשים לב לשלב בו נמצא ההליך.

7. בתשובה לטענות התובעים טוענת הנתבעת כי לאור פנית הצדדים לגישור, טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק, כך שאין במועד הגשת הבקשה כדי להשפיע במאום על התמשכות ההליכים בתיק. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי משהתובעים בחרו לנהל את תביעתם במאוחד, על אף ההבדל בין עילות התביעה שלהם, טענתם בדבר סרבול ההליך אינה יכולה לעמוד. מטעמים אלה, חוזרת הנתבעת על בקשתה.

דיון והכרעה

8. לאחר עיון בכלל החומר שהונח בפני לרבות בטיוטת כתב ההגנה המתוקן ובטיוטת כתב התביעה שכנגד דעתי היא כי דין הבקשה להתקבל וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה.

9. הבקשה לתיקון כתב ההגנה: תקנה 41(א) לתקנות בית הדין מורה כי בית הדין רשאי, בכל עת, להתיר לבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיהם. בפסיקת בתי הדין, נקבע כי מן הדין לנהוג מנהג 'בית הלל' בכל הנוגע לתיקון כתבי בי דין, ולהתיר את התיקון ככל שהוא דרוש לבירור העניין העומד בליבו של הסכסוך (ראו למשל: דב"ע ש"ן/ 23-3 מדינת ישראל – יורם מלמן, פד"ע כא, 360 (1990); ע"ע 567/09 זאו צ'נגז'ן – אסטראטק בע"מ (25.3.2010)). קל וחומר, כאשר ההליך מצוי בעיצומם של ההליכים המקדמיים, הינו בשלב מוקדם יחסית של בירור התביעה.

מששוכנעתי כי יהא בנוסח המתוקן של כתב ההגנה כדי להעמיד את הפלוגתאות האמיתיות לדיון, ונוכח השלב המקדמי בו מצוי ההליך, טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי מי מהצדדים, הרי שלא מצאתי לסטות במקרה זה מן ההלכה הפסוקה.

10. הבקשה להגשת תביעה שכנגד: תקנה 34 לתקנות בית הדין קובעת כי נתבע הטוען לזכות כנגד התובע, רשאי לטעון טענת קיזוז במסגרת כתב ההגנה או להגיש בגינה תביעה שכנגד. לכאורה, לא נקבע בתקנות מועד להגשת התביעה שכנגד ואף אין חובה בדין להקדים להגשת התביעה בקשה מתאימה, ובעניין זה הצדק עם הנתבע.

ככלל, התביעה שכנגד תתברר יחד עם התביעה העיקרית על מנת למנוע הטרדת בית הדין ובעלי הדין בריבוי הליכים. יחד עם זאת, ככל שבית הדין מוצא כי אין זה ראוי לפסוק בתביעה שכנגד יחד עם התביעה המקורית, אלא בדרך של תובענה נפרדת, הרי שבסמכותו, לפי תקנה 36 למחוק את התביעה שכנגד או להורות על הפרדת הדיון.

בענייננו, טוענת הנתבעת כי על התובעת 1 להשיב לה כספים שקיבלה ביתר במסגרת פיצויי הפיטורים. כאמור בפתח הדברים, עניינו של ההליך דנא בבירור זכויות שונות הנובעות מתקופת העבודה של התובעים בשירות הנתבעת ומסיומם, לאור הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. בנסיבות בהן המסכת העובדתית והמסגרת הנורמטיבית משותפות לתביעה העיקרית ולתביעה שכנגד, לא מצאתי טעם להורות על הפרדת הדיון בהן. זאת ועוד, וכפי שעולה מרשימת המוסכמות שגובשה במהלך הדיון המקדמי, כבר אז שררה מחלוקת בין הצדדים אודות פרשנות ההסכם הקיבוצי, ועל כן ברי כי הנכון ביותר יהיה לברר את המחלוקות הפרשניות בהליך אחד, שימנע בזבוז זמן שיפוטי יקר והכרעות סותרות.

11. אטעים כי התובעים הפנונו לעניין תע"א (ת"א) 5194/08 מדינת ישראל – משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה – רחל טל (2.6.2010) ובעיקר לדברים שנכתבו בו בעניין השיהוי בהגשת התביעה שכנגד. אלא שדעתי היא כי נסיבות המקרה דנא שונות מהנסיבות שנדונו בעניין רחל טל, בו הנתבעת השתהתה כשנתיים ימים עד להגשת התביעה שכנגד. בענייננו, חלפה כשנה מיום שנפתח ההליך ועד להגשת הבקשה דנא, שנה במהלכה 'הוקפא' ההליך למשך כארבעה חודשים, על מנת ליתן לצדדים שהות לסיים את המחלוקת בדרכי שלום. אשר על כן הדברים כאן אינם מגיעים כדי השיהוי דשם. זאת ועוד, בעניין רחל טל, על אף מורת הרוח שהביע בית הדין מהשיהוי בהגשת התביעה שכנגד, הוא התיר את הגשתה תוך חיוב הנתבעת בהוצאות. אמור מעתה: אכן, ראוי היה לנתבעת לשקוד היטב על גרסתה ולהגיש את התביעה שכנגד בסמוך להגשת כתב ההגנה, אולם משלא עשתה כן ובנסיבות העניין, אין לומר כי הגשת תביעה שכנגד בעת הזו עולה כדי שיהוי. בנוסף לאמור, לא שוכנעתי כי היעתרות לבקשה בעת הזו תגרום להתמשכות משמעותית בהליך. אמנם נכון הוא שהגשת כתב ההגנה המתוקן וכתב התביעה שכנגד יצריכו ברור חוזר של יריעת המחלוקת אולם בסופו של יום יתרום הדבר, כאמור, למניעת הכרעות סותרות ובכך לייעול ההליך.

12. סוף דבר – על יסוד כל האמור דין הבקשה לתיקון כתב ההגנה של הנתבעת ולהגשת כתב התביעה שכנגד כנגד התובעת 1 להתקבל. עם זאת, דעתי היא כי על הנתבעת היה לברר את התשתית העובדתית במלואה טרם הגשת כתב ההגנה ולמצער עובר לישיבתו המקדמית של בית הדין. אשר על כן, אין זה ראוי כי התובעים יצאו בחסרון כיס מהטרחה שנגרמה להם עקב הצורך להידרש לבקשה זו ומשכך תישא הנתבעת בהוצאות התובעים ושכר טרחת באי כוחם בסכום כולל של 1,500 ₪. לא ישולמו ההוצאות בתוך 30 ימים מיום שתומצא לנתבעת החלטה זו, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן החלטה זו ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לשם המשך בירור ההליך הריני מורה כמפורט מטה:

[א] למען הסדר הטוב תגיש הנתבעת, בתוך 7 ימים, עותק נוסף מכתב ההגנה המתוקן וכתב התביעה שכנגד לתיק בית הדין, ואלו יתויקו על ידי המזכירות בתיקיות המתאימות.

[ב] ככל הנדרש תמציא המזכירות לתובעת שכנגד שובר לתשלום אגרה בגין התביעה שכנגד, אשר ישולם בתוך 14 ימים מיום המצאתו.

[ג] כתב תשובה וכן תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים יוגשו לא יאוחר מיום 15.11.2012.

[ד] תצהירי הנתבעת יוגשו לא יאוחר מיום 17.12.2012.

[ה] ישיבת בית הדין ביום 23.12.2012 תהא ישיבת קדם דיון מסכמת במסגרתה יעמוד בית הדין על יריעת המחלוקת לאשורה, תתוכנן ישיבת ההוכחות ויקבע מועדה. למען הסר ספק, לישיבה זו יתייצבו גם התובעים עצמם וכן נציג מוסמך מטעם הנתבעת.

ניתנה היום, כ"א תשרי תשע"ג, 07 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.