בתיק זה הסמיכונו הצדדים לפסוק ביניהם לפשרה במחלוקות נשוא התיקים שבכותרת, לפי סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 (להלן - חוק בתי המשפט), החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין).

העובדות

להלן בתמצית עיקרי העובדות הרלוונטיות לסכסוך שבנדון:

1. התובע, הועסק על ידי הנתבעת כטבח בדוכן מזון שהפעילה הנתבעת באחת מרשתות המרכולים הגדולה, וזאת החל מיום 26/2/10 ועד ליום 15/12/10, מועד בו פוטר מעבודתו, כפוף לשאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, לנוכח המחלוקת בין הצדדים, האם הפיטורים נעשו בסמוך לתום שנת עבודה אחת, והאם נעשו כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, אם לאו.

כמו כן נחלקו הצדדים בשאלת היקף זכאותו של התובע לדמי הודעה מוקדמת.

2. מעבר למחלוקת זו בדבר נסיבות סיום עבודתו, נחלקו הצדדים ביניהם בשאלה מה היה היקף עבודתו המדויק של התובע והאם שולמו לו מלוא הזכויות המגיעות לעובד בגין תקופת עבודתו בנתבעת.

3. לנוכח מחלוקות אלו, הגיש התובע את תביעתו בתיקים שבכותרת לחיוב הנתבעת בתשלום הרכיבים הבאים:

- פיצויי פיטורים בסך של 4,245 ₪.

- דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,440 ₪.

- הפרשי שכר בגין תקופת עבודתו בסך כולל של 3,518 ₪.

- גמול עבודה בשעות נוספות לכל תקופת עבודתו בסך כולל של 33,889 ₪.

- החזר הוצאות נסיעה לכל תקופת עבודתו בסך כולל של 2,812 ₪.

- פדיון חופשה בגין תקופת עבודתו בסך כולל של 2,042 ₪.

- שווי אי ביצוע הפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו בסך כולל של 1,250 ₪.

- "מניעת יכולת לקבל דמי אבטלה" בסך של 4,492 ₪.

כמו כן עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, על רכיבי השכר, גמול שעות נוספות ופיצויי הפיטורים כאמור לעיל.

7. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות של התובע ומטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהל הנתבעת, מר אלון אורן, של רוה"ח של הנתבעת מר אורי שלגי, של הגב' אלכסנדרה ממון ושל הגב' אלונה פרוחורוב.

8. בפתח ישיבת ההוכחות, שנקבעה לדיון בתיקים שבנדון, הגיעו הצדדים בהמלצת בית הדין להסכמה ביניהם כדלקמן:

"שמענו את המלצת בית-הדין ולאחר שהסברנו למרשנו את ההצעה, הגענו להסכמה להסמיך את בית הדין לפסוק בינינו לפשרה במחלוקת שבנדון, לפי סעיף 79א(א)לחוק בתי המשפט, בין הסכום הכולל של 10,000 ₪ לבין הסכום הכולל של 40,000 ₪, וזאת על סמך החומר המצוי בתיק וללא נימוקים.

למען הספק, מובהר כי אנו משאירים לשיקול דעת בית-הדין האם לפסוק הוצאות ואם כן באיזה סכום לאור מכלול נסיבות התיק ואופן סיומו".

דיון והכרעה

9. כאמור, עניינה של הכרעה זו בפסיקה לפשרה ולא בפסיקה לדין.

מעצם מהותו של כל הסכם פשרה שיש בו משום "קנית סיכון" או "קנית דין" תוך ויתורים הדדיים [ראה: דב"ע נז/193-3 יששכר כהן - אלי לוגסי, עבודה ארצי כרך לא[2],113], והוא הדין בפסיקת בית הדין לפשרה, שהיא איננה פסיקה לדין.

על השיקולים שינחו את בית הדין בפסיקתו לפשרה נפסק:

"לאור משמעותו של המונח "פשרה" בין צדדים לסכסוך, הרי ש"פסיקה לפשרה" היא פסיקה בסכסוך, מטרתה להשיג את ה"פשרה", דהיינו - מיצוע הדין ו"ויתורים" מסויימים של שני הצדדים על מקצת מזכויותיהם...

'פסיקה לפשרה', על-פי מטרתה כאמור לעיל, חייבת, אפוא, להיות, בין השאר, סבירה, הוגנת, בלתי שרירותית, מתקבלת על הדעת ותוך שהיא מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי הדין ואת האיזון בין הציפיות של בעלי הדין כאשר הביעו נכונותם והסכמתם לפסיקה לפשרה על ידי בית הדין."

[ראה: דב"ע נז/152-3 חיים אלרן - בנק הפועלים בע"מ, תקדין-ארצי, 97(4) 64 עמ' 65].

אי לכך, בבואנו להכריע לפשרה במחלוקות אלו שבין הצדדים, שומה עלינו ליתן ביטוי הולם לרוח הפשרה בה הלכו הצדדים, תוך השלמתה בשים לב לעקרונות שהותוו על ידי בית הדין הארצי כמבואר לעיל ולהסכמת הצדדים שצוטטה לעיל.

10. וכך, לאחר שעיינו בכתבי הטענות והתצהירים שהגישו הצדדים לתיק בית הדין על נספחיהם, ולאחר שנתנו דעתנו לשאלות המשפטיות והעובדתיות הטעונות הכרעה בתיק זה, לנטלי ההוכחה המונחים על כתפי הצדדים לפי העניין, וכפעל יוצא מכל האמור לעיל, לסיכוייהם וסיכוניהם ההדדיים של הצדדים בתובענה זו, הגענו לכלל מסקנה כי במסגרת מיצוע הדין במחלוקות שבין הצדדים נשוא התובענה שבנדון, יש לפסוק לתובע את הסכומים כמפורט להלן, כשהם כבר כוללים בחובם הפרשי הצמדה וריבית עד היום:

א. סך של 2,305 ₪ נטו בגין פיצויי פיטורים.

ב. סכום כולל של 16,800 ₪ ברוטו בגין הפרשי שכר וזכויות נוספות.

11. סוף דבר –

אשר על כן, מכח הסמכת הצדדים כי נפסוק לפשרה ביניהם לפי סעיף 79 א (א) לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין מכח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה - אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

א. סך של 2,305 ₪ נטו בגין פיצויי פיטורים.

ב. סכום כולל של 16,800 ₪ ברוטו בגין הפרשי שכר וזכויות נוספות.

ובאשר להוצאות ההליך - לאחר שנתנו דעתנו מחד לתוצאה אליה הגענו ולהליכים שהתקיימו עד הלום לרבות התנהלות הנתבעת עד כה, ומאידך לדרך המוסכמת בה הלכו הצדדים בסופו של יום, סברנו כי אמנם יש מקום לפסוק הוצאות לטובת התובע, אך זאת בסכום שיתן ביטוי לרוח הפשרה בה בחרו הצדדים.

אי לכך, במסגרת מיצוע הדין אף בסוגיה זו החלטנו לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות לתובע בסכום כולל של 2,000 ₪, בלבד.

כל הסכומים הנקובים לעיל, ישולמו לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על ידי הנתבעת, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ג, (16 יוני 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.