פסק דין

מונחות לפני שלוש תובענות:

האחת (בתיק 7281-06-11) - לאשר את פסק הבוררות שניתן ביום 21.3.11 (להלן:-"פסק הבוררות") על ידי הבורר רו"ח אוריאל להב (להלן:-"הבורר") והבהרת החלטתו מיום 4.1.12 (להלן:-"החלטת ההבהרה").

השנייה (בתיק 16008-05-11) - לביטולו של פסק הבוררות.

השלישית (בתיק 47555-01-12) - גם בה מבוקש ביטולו של פסק הבוררות וכן ביטולה של החלטת ההבהרה.

1. רקע

1. המבקש והמשיבים 1-2 הם אחים בעלי עניין במשיבה 3 (להלן:-"המשיבה"), חברה העוסקת במתן שירותי שאיבת בטון. בין המבקש למשיבים 1-2 נוהלו מספר הליכים בבית משפט השלום בכפר סבא בעניין כספי תמורה מעסקת מכירת מגרש בגבעת שמואל (להלן:-"המגרש"), חלוקת כספיה של אימם המנוחה וזכויות במגרש בראשון לציון, הידוע כחלקה 134 בגוש 6286. ביום 7.11.05 ניתן פסק דין עליו הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרתו מונה הבורר לשמש כמגשר שידון הן בענייני הזכויות במגרש הן במחלוקות הכספיות. בהמשך הועבר התיק לבית משפט זה (מספרו 974-09-07) אך הגישור לא צלח. בדיון שהתקיים הסכימו הצדדים שישובו לבורר על מנת שיכריע (במסגרת פסק בוררות) רק בנושא ההתחשבנות הכספית בין הצדדים. כמו כן הוסכם שהמבקש יקבל שליש מכל תמורה שתתקבל מעסקאות שתעשנה במגרש.
2. הליך הבוררות החל ביום 25.7.10 ופסק הבוררות ניתן ביום 21.3.11. ביום 9.5.11 הגישו המשיבים בקשה לאשרו וביום 29.6.11 אישרה כב' הנשיאה גרסטל את פסק הבוררות ונתנה לו תוקף של פסק דין אך זאת, מבלי שידעה שהמבקש הגיש בקשה לביטולו בתיק 7281-06-11 ביום 5.6.11. משכך, הגישו הצדדים בהסכמה ביום 10.7.11 בקשה לביטול פסק הדין לה נעתרתי וקבעתי את התיק לדיון לפני. התקיימו שני דיונים לפני בהם הסכימו הצדדים שפסק הבוררות לא יבוטל וכי הבורר יחליט בשאלה האם תביעת הפיצויים של המשיבים התיישנה. נוכח הסכמה זו הוגש על ידי הבורר ביום 4.1.12 מסמך הקרוי "הבהרת החלטת הבורר".
3. המשיבים הגישו בקשה לאשר את פסק הבוררות והחלטת ההבהרה, ושעה שסברתי כי לא הוגשה תגובה - אישרתי הן את פסק הבוררות הן את החלטת ההבהרה. התגובה הוגשה בפועל בתיק נפרד, שמספרו 47555-01-12, כבקשה לביטול פסק הבוררות והחלטת ההבהרה. על החלטתי לאשר את פסק הבוררות והחלטת ההבהרה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שהחזיר את הדיון בעניין לבית משפט זה. בדיון שהתקיים לפני הסכימו הצדדים שיסכמו טענותיהם בכתב ותינתן הכרעתי.

לאחר שהוגשו סיכומיהם הגיעה העת ליתן פסק דין.

2. טענות הצדדים

1. המבקש טוען בסיכומיו שהבורר לא דן, וממילא לא הכריע, בהחלטת ההבהרה בשאלה שהונחה לפתחו, היא שאלת התיישנות ביחס לפיצויי המשיבים. באשר להסכמתו במסגרת הדיון לפני, לפיה פסק הבוררות יאושר למעט שאלת התיישנות זכאות המשיבים לפיצויים, טוען המבקש שנתן הסכמתו מאחר שלא הבין בשעתו שהבורר כלל לא דן בשאלת הפיצויים במסגרת הליך הבוררות ומשכך עתה אינו יכול לדון בשאלה האם הזכאות להם התיישנה. על כן יש להתיר לו לחזור מהסכמתו ויש לדון בכל עילות ביטול פסק הבוררות שהעלה בבקשתו המקורית לביטול.
2. במסגרת בקשתו לביטול, טוען המבקש שהמשיבים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש מהם בהליך הבוררות. המשיב 1 היה הגורם הפעיל ביותר במשיבה ועליו הוטלה החובה להמציא את חשבונות החברה לבית המשפט ואח"כ לבורר וכן להוכיח את נכונותם וכי עשה כל שביכולתו למקסם את רווחי המשיבה, אך לא עשה כן ואילו הבורר התעלם משאלת נטל ההוכחה. בכך נוצר עיוות דין כלפי המבקש, כמו כן נהג הבורר בחוסר סמכות.
3. ממשיך המבקש וטוען שהבורר התעלם משאלת ההתיישנות שהעלה וסבר כי המבקש שימש כדירקטור אך אין הדבר נכון. כן התבסס הבורר בתחשיביו על המאזן המבוקר של המשיבה לשנת 2002 אך התעלם מכרטסת רלוונטית ואילו במקרה אחר דווקא הסתמך על אותה כרטסת חרף היותה סותרת את המאזן.
4. המשיבים טוענים מנגד שפסק הדין המאשר את פסק הבוררות הינו חלוט ומשכך לא ניתן עתה לדון כלל בבקשת ביטולו אלא אך בבקשה לביטול החלטת ההבהרה, כך גם לפי החלטת בית המשפט העליון המחזירה את הדיון לבית משפט זה אך בנקודה זו. מה גם שהמבקש הסכים שפסק הבוררות לא יבוטל אלא יוחזר לבורר להכרעה בנקודה ספציפית אחת.
5. כמו כן לדידם של המשיבים, בהחלטת ההבהרה דווקא דן הבורר בשאלת התיישנות פיצויי הפיטורים ודחה טענותיו של המבקש. תפקידו של הבורר היה לערוך התחשבנות בין המבקש למשיבים וכך עשה ואף הבהיר זאת בהחלטת ההבהרה.
6. דיון והכרעה

לאחר עיון בכתבי הטענות ובסיכומים שהגישו ב"כ הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות ובקשת ההבהרה ויש לאשרם.

1. מנגנון הבוררות הוא הליך חלופי ליישוב מחלוקות בין צדדים, המבוסס כל כולו על הסכמתם הדיונית להיזקק לו לצורך הכרעה בסכסוך ביניהם. הבוררות נשענת על קיומו של הסכם בוררות, אשר מכוחו מסכימים הצדדים למסור לבוררות סכסוך מוגדר שכבר נתגלע ביניהם, או שעשוי להתעורר ביניהם בעתיד. הסכם הבוררות אמור לשקף במדויק את אופי השאלות שבמחלוקת שעל הבורר להכריע בהן, והוא מחייב את הצדדים לו, או את חליפיהם, אם אין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם.

בשל האופי המיוחד של מוסד זה, והפן ההסכמי הדומיננטי המאפיין אותו, נמנעים בתי המשפט ככל האפשר מלהתערב בתוצאות הליכי הבוררות ועושים זאת רק במקרים בהם נגרם עיוות דין משמעותי כלפי בעלי הדין. התערבות שיפוטית בפסק בוררות תיעשה במשורה, באופן מוגבל ומצומצם ורק במקרים בהם מתקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן:-"חוק הבוררות") (ע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי (לא פורסם, 22.9.03) (להלן:-"עניין גבריאלי")).

1. על עניין גבריאלי לעיל נסמך המבקש בטיעוניו לפני בכדי לתמוך טענותיו לפיהן במקרים בהם נגוע פסק הבוררות בעיוות דין רשאי בית המשפט להתערב בקביעותיו ואף לבטלו. בעניין גבריאלי נאמרו הדברים הבאים:

".... הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות, שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט, ומאפשרת השגת פתרונות מעשיים צודקים למחלוקת ... מקומה החשוב של הבוררות כאמצעי להכרעה בסכסוך אינו מייתר את הצורך בפיקוח שיפוטי על הבוררות, המותווה בחוק הבוררות. פיקוח זה מבקש להשיג איזון ראוי בין מתן עצמאות מירבית לבורר ולצדדים לעצב את מסגרת הדיון וההכרעה במחלוקת ביניהם, לבין הצורך לשמור עין שיפוטית בוחנת אשר תבטיח את תקינות וטוהר הליכי הבוררות, את הפעלתם בדרך דיונית יעילה, ואת ביסוס פסק הבורר על אמות מידה התואמות מושגי יסוד שבתקנת הציבור.

פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור, ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נימנית על עילות הביטול. על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה מקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות. בית המשפט גם אינו רשאי להעמיד את הפסק במבחן ביקורתו הוא – אם צודק הוא או בלתי צודק בהתאם לתפיסתו שלו. עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות-יסוד שעניינן, בעיקרן, בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור, ועוד שורה של ענינים. גלישת הביקורת השיפוטית על פסק הבורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות וחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות" (שם, בפסקה 10) (הדגשות שלי - א.י).

בעניינינו, נראה שהמבקש מנסה לתקוף בהליך דנן את החלטות הבורר ומעמיד את בית המשפט בתפקיד ערכאת ערעור על פסק הבוררות, אך אין זה מתפקידו של בית המשפט לעשות כן.

1. כאמור, המבקש מבקש עתה לבטל הן את פסק הבוררות הן את החלטת ההבהרה לאחר שהסכים בדיון לפני מיום 29.12.11 כי פסק הבוררות לא יבוטל אלא תוחזר להחלטתו של הבורר השאלה האם תביעת פיצויים של המשיבים התיישנה. טרם אדון בבקשה לביטול והאם הטענות בה יכולות להידון עתה, אפנה לבחון את החלטת ההבהרה וטענות המבקש לגביה.

הבורר, בהחלטת ההבהרה, דחה את טענות המבקש בסוגיית ההתיישנות והסביר שלדעתו טעה ב"כ המבקש שעה שסבר כי התערב בהחלטה למתן פיצויים למשיבים 1-2 או בקביעת שיעורם. כל טיפולו בנושא במסגרת הליך הבוררות נגע אך לפיצול היתרה המגיעה בגין פיצויי הפיטורין, שהיתה רשומה בספרי המשיבה משנים קודמות והתגבשה בסיום פעולותיה. כן מסכם הבורר וטוען שלא התעלם משאלת ההתיישנות.

נוכח האמור טוען המבקש בסיכומיו כי שוב לא דן הבורר לגופן של טענותיו ככל שאלה נוגעות לסוגיית ההתיישנות. כמו כן, מהחלטת ההבהרה עולה כי טעו הצדדים עת סברו שהבורר בחן במסגרת הבוררות את זכאות המשיבים לפיצויי פיטורין בכפוף לשאלת ההתיישנות, אך הוא כלל לא עשה כן, ומשכך ההסכמה שהושגה בדיון לפני התקבלה עקב טעות משותפת של המבקש והמשיבים ודינה בטלות.

המשיבים בסיכומיהם דווקא סבורים שהבורר בהחלטת ההבהרה מנמק את דחייתן של טענות המבקש באשר לטענות ההתיישנות ולא מדובר במקרה של טעות בהבנה שבגינה ניתן לבטל עתה את ההסכמה שניתנה בדיון. דעתי כדעתם.

הבורר מנתח בפסק הבוררות את סוגיית הפיצויים למשיבים, דוחה את טענות המבקש שבית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הבלעדית לדון בסוגיה וקובע את שיעורם (ראו סעיף 8.4 לפסק הבוררות - תביעות האחים לפיצויי פרישה). גם בהחלטת ההבהרה מבהיר הבורר את מסקנותיו ובסופה מדגיש כי לא התעלם מסוגיית ההתיישנות שנטענה על ידי המבקש.

כאמור, המבקש הסכים להחזיר שאלה ספיציפית לבורר לבחינה וכך ארע, ועתה אין הוא יכול בדיעבד לטעון כי לא הבין את משמעות פסק הבוררות ומשכך דינו בטלות. מה גם, כפי שכבר ציינתי, העניין נדון בבוררות והבורר לא התעלם ממנו.

נוכח האמור, לא סלולה עתה הדרך לפני המבקש לחזור בו מהסכמתו כפי שזו ניתנה בדיון לפני. למעלה מן הצורך אדון בטענות המבקש בבקשת הביטול ואראה שדינן דחייה.

1. בבקשת הביטול ניכר כי המבקש מבקש עתה מבית המשפט להתערב בממצאיו של הבורר ולבוחנם שוב. כאמור אין זה מתפקידו של בית המשפט. בית המשפט אינו בוחן אם צדק הבורר או שמא טעה והאם המשיבים עמדו בנטל הוכחת טענותיהם לפני הבורר, אם הבורר סבור שעשו כן. כמו-כן, אין בית המשפט בודק את חישוביו של הבורר ועל מה הם נסמכים, מה גם שלא מצאתי כי הבורר טעה או שהתעלם מקביעות בית המשפט למשפחה, כפי שטוען המבקש. כידוע, בית המשפט יתערב בפסק הבוררות, עד לכדי ביטולו, רק אם תתקיים אחת או יותר מהעילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות. בעניינינו, טוען המבקש ראשית להתקיימותה של העילה המנויה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות לפיה חרג הבורר מסמכותו שעה שנסמך על הנתונים אותם הציגו המשיבים מבלי לדרוש שיוכיחו את אמיתותם וכן חייב את המבקש בחוב בו חבים אך המשיבים, התעלם משאלת ההתיישנות והניח כי המבקש שימש כדירקטור במשיבה במועדים שלטענתו, כבר לא כיהן בתפקיד זה. כן טוען המבקש שדין פסק הבוררות בטלות גם מכוחם של סעיפים 24(5), 24(9) או סעיף 24(10) לחוק הבוררות.
2. לטעמי, דין טענות המבקש להידחות. באשר להסתמכות הבורר על המאזנים והדו"חות הכספיים שהגישו לו המשיבים 1-2, בעלי השליטה במשיבה - המבקש לא טען כי נמנע ממנו להציג את מלוא החשבונות שברשותו לבורר, ככל שאלה מצויים ברשותו, אלא טען ללא כל תימוכין, שהמשיבים, להם השליטה בחברה, הציגו חשבונות שקריים לבורר ועליהם הסתמך האחרון בפסק הבוררות ומשכך נוצר עיוות דין כלפיו העולה לכדי עילת בטלות מכוח סעיף 24(9) לחוק הבוררות. המבקש לא הציג כל ראיה לפני הבורר או לפני כי החשבונות אותם הציגו המשיבים אינם נכונים אלא טען טענות אלה בעלמא. לא מצאתי כי הבורר חרג מסמכותו כאמור בסעיף 24(3) לחוק הבוררות. המשיבים הציגו לפני הבורר את ספרי החשבונות של המשיבה שעמדו לרשותם ובהעדר ראיה מצד המבקש כי אלו אינם תואמים את המציאות ושעה שהבורר כאמור דחה את טענותיו לעניין זה, איני מוצא עתה הצדקה להתערב בהחלטותיו. ויודגש, המבקש הסכים כי אך שאלת ההתיישנות תוחזר לפתחו של הבורר. אם סבר שהבורר נסמך על דפי חשבון ומאזנים לא נכונים, מדוע לא עמד על כך שסוגיה זו תחזור אף היא לפתחו למתן הכרעה?

על כך לא מצאתי מענה בסיכומי המבקש ומשכך, גם טענה זו אין בה כדי לבטל את פסק הבוררות.

1. מצאתי לנכון להתייחס גם לאסמכתאות עליהן נשען המבקש בכדי לתמוך טענותיו, כפי שהועלו על ידו בדיון מיום 29.12.11. המבקש הציג שורה של מקרים בהם אכן נקבע כי שיקולי צדק ועיוות דין עלולים להביא לכדי בטלות פסק הבוררות אך גם בהם נדחו לגופן הטענות שהועלו לעניין זה ופסקי הבוררות לא בוטלו. המקרה שלפני אינו שונה.

המבקש הפנה לרע"א 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד (לא פורסם, 10.1.05) (להלן:-" עניין שועלי") שם דובר בבקשה לתיקון פסק בוררות בו נפלה טעות חישוב מכוח סעיף 22 לחוק הבוררות.

בעניינינו לא טוען המבקש כי הבורר טעה בחישוביו, אלא שהנתונים אותם הציגו המשיבים שגויים. בעניין שועלי לעיל נכתב כי:"... "טעות חישוב" הנזכרת בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות אינה רק שגגה אריתמטית שנפלה בפסק הבוררות אלא גם טעות הנובעת מאי-התאמה חשבונאית בין סעיפיו השונים של הפסק, באופן שהסכומים אשר נקבעו בסעיף אחד אינם תואמים את קביעות הבורר, המתייחסות לאותם הסכומים, בסעיף אחר" (שם, בפסקה 9). בעניינינו לא נטען שכך הם פני הדברים. בעניין שועלי ניתן לראות בקלות את הטעות בחישובי הבורר אך במקרה דנן טוען המבקש שהבורר נסמך על נתונים שגויים אותם הציגו המשיבים, טענה שכאמור לא הוכחה, וכי התעלם מקביעות בית המשפט לענייני משפחה בדבר הסכומים ששימשו להלוואת בעלים למשיבה ושהופקדו בחשבון הנאמנות. אף שאיני מסכים עם טענות אלו, מדובר בטעויות שבמהות ולא טעויות חישוב כפי שארע בעניין שועלי, ומשכך, לא ניתן להתערב בהן במסגרת בקשת הביטול. מה גם שאת נושא זה בחר המבקש שלא להחזיר לפתחו של הבורר ועתה אינו יכול להלין על כך.

1. טענה נוספת שטוען המבקש, היא שהבורר לא דן בכל טענותיו לרבות טענת ההתיישנות. בנושא זה הרחבתי ארוכות וסבור אני כי הבורר הכריע בשאלת ההתיישנות כמו בכל יתר המחלוקות שעמדו להכרעתו, ושמכך, אין עילה לביטול פסק הבוררות מכוחו של סעיף 24(5) לחוק הבוררות או סעיף 24(10) לחוק הבוררות.

לסיכום, שעה שהמבקש הסכים כי תשוב להכרעת הבורר אך המחלוקת לעניין התיישנות הפיצויים וזה הכריע בה, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטתו ולבטלה. כפי שכבר ציינתי המבקש אינו יכול לעמוד על בקשת הביטול ואף לגופן של הטענות בבקשה דינן להידחות, ומשכך יש לאשר את פסק הבוררות והחלטת ההבהרה.

4. סוף דבר

לנוכח כל האמור לעיל, אני מאשר את פסק הבוררות והחלטת ההבהרה שניתנו על ידי כב' הבורר רו"ח אוריאל להב, ונותן להם תוקף של פסק דין.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ז אייר תשע"ג, 07 מאי 2013, בהעדר הצדדים.