התובעת ילידת 1952 נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 2.9.09. הצדדים לא חלוקים בשאלת החבות אלא בגובה הפיצוי בלבד.

לצורך קביעת נכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה מונה מומחה בתחום האורטופדי, דר' ש. קאופמן אשר קבע בחוות דעתו כי לתובעת נותרה נכות כתוצאה מהתאונה.

הנכות נקבעה כך:

2.5% בגין מגבלה בטווחי תנועה של עמ"ש צווארי (מתוך 5% נכות)

2.5% בגין האצת שינויים ניווניים ב- 1CAC משמאל (מתוך 5% נכות)

2.5% בגין החמרה בביטוי הקליני של פגיעות ישנות בברך שמאל (מתוך 25% נכות).

התובעת שסברה שהמומחה החמיר איתה, בשיוך הנכות למצבה קודם לתאונה, הזמינה את המומחה לחקירה על חוות דעתו ואולם המומחה נותר בדעתו וקבע כי הנכות היא זו שנקבעה בחוות הדעת ואף היא נקבעה בנדיבות. המומחה הסביר כי מצב הברך לא יכול להיות תוצאה של התאונה הן בשל העדר תלונות בסמוך לתאונה והן בשל כך שתלונות לכשהגיעו הגיעו דווקא לברך השניה, לא זו שנפגעה בתאונה, דבר המלמד שמדובר בתהליך שאינו קשור לתאונה.

גם באשר לנכות בשורש כף היד קבע המומחה כי מדובר בתהליך ניווני שהפך להיות סימפטומטי בעקבות התאונה אך הנכות אינה תוצאה של התאונה בלבד.

הדברים נכונים גם באשר לנכות בע"ש צווארי. גם כאן המומחה קבע כי הממצאים מתאימים לגילה של התובעת וכי הגבלת תנועה שלפיה נקבעה הנכות היתה קיימת גם לולא ארעה התאונה, בשל השינויים הניווניים.

התוצאה היא איפוא שהמומחה נותר, גם לאחר חקירתו, במסקנות חוות הדעת לפיהן הנכות המשוייכת לתאונה היא כמפורט בחווה"ד היינו נכות משוקללת של 7.3%.

ב"כ התובעת ביקש להתעלם מקביעת המומחה ולקבוע כי כל הנכות, גם זו שלא נבעה מהתאונה, תזכה בפיצוי, הן בשל כך שלפני התאונה לא היו סימפטומים והן בשל כך שלדעתו לא ניתן לקבוע מועד אחר בו אירעה הנכות בברך שכוללת קרע ברצועה הצולבת. ואולם, לטעמי אין לקבל את בקשתו. המומחה נחקר ארוכות בענין זה ולדעתו שלא השתנתה במהלך חקירתו התאונה לא היתה יכולה לגרום למלוא הנכות באף אחד מהפרטים שלגביהם נקבעה. כאמור, המומחה נימק את קביעתו הן בשל הממצאים ההדמייתיים והן בשל העדר תלונות בסמוך לאחר התאונה.

לא מצאתי שיש מקום לסטות מקביעת המומחה ולקבוע שיעורי נכות אחרים הקשורים לתאונה. המומחה נחקר, כאמור, באריכות על חוות דעתו ונותר בדעתו לענין שיעורי הנכות המשוייכים לתאונה. המומחה אף נתן הסבר לגבי כל אחד מפירטי הנכות מדוע אין לשייכה במלואה לתאונה. הסברי המומחה מקובלים עלי לפיכך אין להתערב בחווה"ד.

התוצאה היא איפוא שמדובר בתובעת בת כ- 62 שנפגעה בתאונה וכתוצאה ממנה נותרה נכות משוקללת של 7.3%.

מהו פיצוי שיש לקבוע לתובעת:

מחד מדובר בנכות אורתופדית שבדרך כלל מהווה אף נכות תפקודית ואולם בנדון דנן, התברר בעדותה של התובעת שלמעשה לא נגרם לה הפסד שכר כתוצאה מהתאונה, נכון להיום. באשר לעבר, התובעת קיבלה את שכרה המלא בימי ההיעדרות כימי מחלה. ובאשר למצב הנוכחי התובעת העידה כי היא עובדת באותה משרה וללא הפחתת שכר. מאידך, אין להתעלם מכך שבעתיד יכול ותהיה השפעה ממשית על השכר שכן בסופו של דבר מדובר בנכות בכמה מקומות שונים בגוף כולל יד רגל וע"ש צווארי. כמו כן, אין להתעלם מכך שלפי עדות התובעת שלא נסתרה, שכרה במועד שלאחר התאונה, בו היתה בנכות מלאה ולפי חוות הדעת, שולמה על חשבון ימי המחלה שאת פדיונם היא תפסיד. כמו כן, אין להתעלם מעדות התובעת ואחותה על העזרה אשר נותנת האחות לתובעת מאז התאונה. לגבי עזרה אחרת, לא הובאו העוזרות הנטענות למתן עדות.

בהתחשב בכל האמור, כאשר מחד ישנה קביעה על נכות משוקללת של 7.3% . מאידך, בפועל אין הפסד נראה כי אין לקבוע את הפיצוי לפי חישוב אקטוארי מלא אלא לקבוע סכום גלובלי שיהיה בו כדי לשקף את האפשרות שבעתיד תהיה לנכות השפעה על גובה השכר, למרות שנכון להיום אין כזו. בנוסף יש לתת פיצוי בשל ניצול ימי המחלה בתקופת הנכויות הזמניות שנקבעה ל- 100% מיום 3.9.09 ו- 50% למשך שבועיים נוספים.

התאונה היתה גם תאונת עבודה לפיכך אין מקום למתן פיצוי בגין ראש נזק של הוצאות רפואיות מה עוד שלא צורפו קבלות המאשרות הוצאות כאמור.

בהתחשב בכל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

א. כאב וסבל בהתחשב בשיעור הנכות ובהפחתת

גיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהתאונה 9,000 ₪

ב. הפסד בגין ימי מחלה שנוצלו בתקופת הנכות הזמנית 5,000 ₪.

ג. אבדן כושר השתכרות – האפשרות שיהיה אבדן

בעתיד 40,000 ₪ (כמחצית חישוב אקטוארי) 40,000 ₪

ד. עזרה בעבר ובעתיד, בעיקר של האחות 10,000 ₪

סה"כ איפוא על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 64,000 ₪ וכן את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.

המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה