ב"כ המאשימה: עו"ד סלי יעקב ועו"ד אחינועם צוריאל

ב"כ הנאשמים : עו"ד קמחין

האישום וההליך הפלילי

במועדים הרלבנטיים לכתב האישום היו כל אחת מהנאשמות 1-2 רשומות כ"עוסק מורשה" בתחום המסעדות , והנאשם 3 (להלן: הנאשם) שימש כמנהלן הפעיל.

ביום 20/01/13 הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בשני כתבי אישום שהדיון בהם אוחד, בעבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1971 (להלן: "הפקודה") ובעבירות על חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1976 (להלן: "חוק המע"מ"), כדלקמן :

הנאשמים 1,3 הורשעו בארבע עבירות של אי הגשת דו"חות במועד עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודה בקשר עם סעיף 222 (א) לפקודה בגין כך בשנות המס 2007-2009 לא הגישו לפקיד השומה במועד, ללא כל סיבה מוצדקת, דו"חות על הכנסותיה של החברה . הנאשם 3 הואשם בנוסף בעבירה של אחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודה, וכן בעבירה של אי הגשת דו"ח על הכנסותיו שלו בגין שנת המס 2009, עבירה לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה בקשר עם סעיף 222 (א) לפקודה . הנאשמים 2,3 הואשמו בשמונה עבירות של אי העברת ניכויים במועד עבירה לפי סעיף 219 לפקודה בקשר עם סעיפים 117, 164, 166 ו-224א לפקודה , בכך שבמהלך התקופה מאי-דצמבר 2008 לא העבירו לידי מס הכנסה את ניכויי המס שנוכו ממשכורות של עובדי החברה ומתשלומים ששולמו לקבלני משנה של החברה בסך כולל של 40,094 ₪.

כמו כן הורשעו הנאשמים 2,3 ב- 14 עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק המע"מ בקשר עם סעיף 67 לחוק ותקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976. על פי הנטען בכתב האישום, בדו"חות הנ"ל דיווחה הנאשמת 2, באמצעות הנאשם 3, על מחזור עסקאות בסך של 5,250,236 ₪ , אך לא שילמה את סכום המע"מ בסך של 446,774 ₪ הנובע מעסקאות אלו.

יצוין, כי אין זהו הליך פלילי ראשון כנגד הנאשמים בגין עבירות מס. בשנת 2006 הוגש כנגד הנאשמים 1,2 כתב אישום בגין 26 עבירות של אי הגשת דוחות מע"מ תקופתיים בגין עסקאות שביצעה הנאשמת במהלך התקופה מאי 2001-פברואר 2006, עבירות פי סעיף 117(א)(6) לחוק המע"מ בקשר לסעיף 67 לחוק ותקנה 29 לתקנות מע"מ (ת"פ 2114/06). במסגרת אותו הליך הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בכל האישומים שיוחסו לו, ובהתאם להסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ואשר אומץ ע"י ביהמ"ש – נידון הנאשם (ביום 12/0/906) לשישה חודשי מאסר על תנאי וחתם על התחייבות בסך של 10,000 ₪ להימנע מלעבור עבירות מהסוג בהן הורשע במשך תקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין. בנוסף הוטל על כל אחד מהנאשמים באותו הליך קנס בסך של 5,000₪ (כתב האישום הכרעת הדין וגזר הדין באותו הליך הוגשו כראיה לעונש מטעם המאשימה במסגרת ההליך דנן).

מאחר ורוב רובן של העבירות נשוא גזר דין זה בוצעו לפני תום 3 שנות התנאי שהוטלו על הנאשם במסגרת ההליך הקודם (קרי לפני יום ה- 12/09/09 ), יוצא כי כנגד הנאשם עומד ותלוי מאסר חב הפעלה בן 6 חודשים, וכן התחייבות עצמית בת מימוש עליה חתם, כאמור, במסגרת אותו הליך.

על סמך תשתית עובדתית זו טענו הצדדים ביום 07/07/13 לעונש.

ב"כ המאשימה בת"פ 49847-12-10 (מס הכנסה) עתר להשתת עונש מאסר בפועל של 12-18 חודשים על הנאשם בצירוף 10 חודשי מאסר על תנאי, קנס משמעותי על כל אחת מהנאשמות 1-2 והתחייבות שלא לעבור עבירה על הנאשם 3. בדומה עתר גם ב"כ המאשימה בת"פ 20919-05-11 (אגף המע"מ) להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל של 12 חודשים במצטבר לששת חודשי המאסר הנובעים מהפעלת המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בהליך הקודם (ובסה"כ 18 חודשי מאסר בפועל), בצירוף מאסר על תנאי משמעותי וקנס מרתיע בסך של 40,000 ₪.

בטיעוניהם הדגישו ב"כ המאשימה את החומרה הגלומה בעבירות מס מהסוג דנן, הטומנות בחובן פגיעה בנטל השוויון בנשיאה במסים וגזילה של כספי ציבור ואת הצורך בענישה מרתיעה; את ריבוי העבירות בהן מדובר; את סכום המס הגבוה שנגרע בעטיין של העבירות מקופת המדינה; את עברו הפלילי של הנאשם בתחום עבירות המס, וכן – ובמיוחד- את העובדה כי עד ליום זה טרם הוסרו המחדלים על ידי הנאשם במלואם וטרם נפרעו החובות לרשויות המס. בענין זה הטעים ב"כ המאשימה , כי הנאשם הגיש, אמנם, בקשה לרשות המסים להכרה בתשומות בסך של 169,749 ₪ על מנת להפחית את גובה החוב הנובע מאי תשלום המע"מ, אך למרות בקשות חוזרות ונשנות מרשות המיסים נמנע מלהמציא לה מסמכי הנהלת חשבונות המעידים על תשומות אלו, ועל כן לא ניתן היה להכיר בהן בפועל. כמו כן, הגיש הנאשם בקשה לפריסת החוב, אך מאחר ולא היה באפשרותו לשלם אפילו את סכום הקרן- נדחתה בקשתו. לטענת ב"כ המאשימה, בקשות אלו להפחתת סכום החוב לא היו אלא בגדר מס שפתיים בלבד מצד הנאשם, שכן כל מטרתן היתה להציג מצג של מי שמנסה להסיר את המחדלים, אך ללא כוונה אמיתית מצדו לעשות כן.

מנגד עתר הסניגור להטיל על הנאשמים ענישה מקלה, ולהסתפק בהטלת עונשי מאסר בפועל בחופף להפעלת עונש המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד הנאשם. בטיעוניו טען, כי העבירות שבוצעו ע"י הנאשמים הן אמנם עבירות לא פשוטות אך אינן מהחמורות שבעבירות המס - דוגמת העבירות של העלמת מס או התחמקות ממס, אשר נעשות בזדון ומתוך כוונת מכוון להעלים מס. במקרה זה, טוען הסניגור, נעברו העבירות על רקע קריסתו הכלכלית של הנאשם, אשר עשה מאמצים ניכרים לפרוע את החובות נשוא ההליך הקודם, ואף הצליח בכך והשיב כל סכומי הקרן והקנסות אשר הוטלו עליו במסגרת אותו הליך.

עוד טען הסניגור, כי על אף שהנאשם הגיש הדו"חות לפקיד השומה באיחור – הוא מעולם לא הסתיר במסגרתם את מצבן האמיתית של החברות שבבעלותו, אלא הצהיר על הפסדים צבורים בסך של מעל מליון ₪. הנאשם אף ניסה להפחית סכום החוב בהגישו בקשה להכרה בתשומות בסך של 140,000 ₪, אך בקשתו זו נדחתה, למרות שצירף לבקשה תצהיר של רו"ח אשר ערך את אותן תשומות. לדבריו, היה צריך להכיר לו בתשומות אלו ולנכותן מסכום החוב, כך שסכום המס אשר לא שולם על ידו בפועל לקופת המדינה עומד ע"ס של של 350,000 ₪ בלבד, ולא ע"ס 450,000 ₪ כנטען בכתב האישום.

עוד ביקש הסניגור להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, אשר הוכרז כפושט רגל, ביתו נמכר ותמורתו הועברה לנושים, ולשתי החברות שבבעלותו מונה כונס נכסים, וכיום הוא מנהל יחד עם רעייתו "עסק קטן שכולו נמצא במרותו של כונס הנכסים" (ע' 13 ש' 29-30).

גם הנאשם ביקש לומר דברו בבית המשפט.

באריכות ומעומק הלב תיאר את הקשיים הכלכליים אליהם נקלע זמן קצר בלבד לאחר שרכש את המסעדה ביולי 2000, זאת לדבריו על רקע האינתיפאדה שפרצה באותה תקופה ופגעה אנושות בעסקים השונים שמוקמו במרכז העיר ירושלים. לדבריו, נטל הלוואות והצליח לאושש את העסק, ואף לשלם כל חובותיו למע"מ בצירוף הצמדה וריביות. ואולם, ב-2002 נקלע שוב לקשיים כלכליים לאחר ששותפו לעסקים נתפס על ידו מועל בכספי החברה, ועקב כך נאלצה אם רעייתו למשכן את ביתה. בשנת 2006 פתח סניף נוסף של המסעדה בקניון מלחה בירושלים (באמצעות הנאשמת 2), אשר שגשג ואמור היה להוות "קרש הצלה" לסניף הישן, ואולם אז הופסק חוזה השכירות שלו עם הנהלת הקניון, המסעדה החדשה קרסה ו"גררה" יחד עמה את המסעדה הותיקה במרכז העיר. גם אז , טוען הנאשם, הוא לא אמר נואש, אלא נטל הלוואות, הגדיל את המשכנתא על ביתו וניסה להזרים כספים לשתי המסעדות, ומתוך כך נעברו על ידו העבירות נשוא ההליכים דנן , אשר נועדו לדבריו לאפשר לו "לעבור את הגל.. כדי להציל... וללא שמץ של כוונה תחילה בעבירות של מס" . בענין זה ביקש הנאשם להדגיש ולהבהיר: "מעולם לא התעוררנו בבוקר ואמרנו נלך לדפוק את מערכת המסים. תמיד ניסינו לנהל עסק נורמטיבי ולהביא פרנסה הביתה. זא היתה המטרה " (ע' 15 ש' 3-4) "מה שקורה היום אחרי פשיטת הרגל, נשארנו עם מסעדה אחת שאני ואשתי מנהלים אותה והיא נמצאת תחת כונס הנכסים והיא מקור ההכנסה היחידי שנותר לנו. אנו משלמים את הוצאות הבית והתשלום לכונס. אני יודע שאשתי לא תחזיק מעמד אם אכנס לכלא, תהיה בעיה קשה מאוד. אני לא אצליח. המצב יורע, יהיה הרבה יותר קשה " (ע' 15 ש' 18-21).

דיון והכרעה

קביעת העונש ההולם את העבירות שעברו הנאשמים היא פועל יוצא של חומרת העבירות, של מידת פגיעתן בערכים חברתיים מוגנים, של נסיבות ביצוען ושל הנסיבות האישיות של הנאשם.

אשר לחומרת העבירות, עסקינן בעבירות מס, לגביהן נקבע כי הן מחייבות ענישה מחמירה, בדמות עונשי מאסר בפועל, הגוברת על נסיבות כלכליות או אישיות של העבריין:

"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה ומכאן יש מקום ליתן לכך משקל בענישה על הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית" (כב' השופט ס' ג'ובראן ע"פ 6474/03 יוסף מלכה ואח' נ' מדינת ישראל, עמ' 7 לפסה"ד מיום 19/02/04 , פורסם בנבו) .

"בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט" ... ידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס בנסיבות כה חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר, שאינם קלים כלל ועיקר" (כב' הנשיא א' ברק ע"פ 624/80 חברת וייס נ' ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211, 217-218 (1981) .

העבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים הן אמנם עבירות שבמחדל, הדורשות יסוד נפשי של מחשבה פלילית או רשלנות, ולא עבירות הדורשות כוונה או זדון (ראה רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל פ"ד נב(2) 673, עמ' 690,694; רע"פ 1875/98 אורן בנגב מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 529, 536)- ואולם, אין המדובר בעבירות טכניות קלות ערך. הגשת דוחות שנתיים היא האמצעי העיקרי - העומד לרשות המסים לצורך מילוי תפקידה לקיום הליך גבייה הוגן ושוויוני, והיא הבסיס לקיומה של מערכת מס תקינה המאפשרת תכנון יעיל ונכון של הקופה הציבורית. מה גם, שבמקרה דנן עברו הנאשמים גם את העבירה של אי העברת ניכויים, שהינה חמורה יותר, בשל פגיעתה הישירה בקופה הציבורית, והעקיפה- בכיסו של כל אחד ואחד מאזרחי המדינה.

חומרה יתרה נובעת במקרה דנן גם מריבוי העבירות ומהתקופה הארוכה בה נמשכו- תקופה המשתרעת על פני ארבע שנים תמימות, וכן מהעובדה כי אין המדובר במעידה ראשונה של הנאשם אלא במעידה שניה, הנוגעת לאותן עבירות בדיוק, בגינן הועמד הנאשם לדין בהליך הקודם (בגין אי הגשת דוחות בשנים 2001-2006). למעשה, במהלך עשר השנים שחלפו מאז הקמת העסק בשנת 2000 ועד קריסתו בשנת 2010 - עמד הנאשם בחובתו להגיש דוחות כספיים לרשויות המס לגבי שנה אחת בלבד (שנת 2000), בעוד שלגבי תשע השנים האחרות נמנע מהגשת הדוחות באופן מתמשך ושיטתי. יש לזכור, כי כל אירוע של אי הגשת דו"ח עומד בפני עצמו ומהווה עבירה נפרדת , ואין בדמיון בין הפעולות המתבצעות בעת הגשת כל דו"ח ודו"ח במועדו כדי לגרום לפעולות נפרדות אלו להפוך לידי מקשה אחת (רע"פ 5953/08 מוחמד עתאמלה נ' מדינת ישראל מיום 22/11/08 נבו) .

התמונה המתקבלת היא, כי הנאשם סיגל לעצמו למעשה התנהלות עבריינית סדרתית וממושכת של גזל מהקופה הציבורית בסכומים משמעותיים, תוך שהוא מסתתר מאחורי נימוקים כלכליים. כאמור, ככל שמדובר בעבירות מס, ההלכה היא, כי שקולי הרתעה גוברים על נסיבותיו האישיות של העבריין, זאת נוכח הפגיעה הקשה של עבירות המס במשק ובכלכלה, ונוכח העובדה כי רבים מעברייני המס הם למעשה אנשים הרואים עצמם אנשים נורמטיביים, אשר אינם מעזים לשלוח יד לכיס הזולת אך אינם נרתעים משליחת יד לכיס הציבורי. על כן, מצבו הכלכלי של הנאשם אינו עילה להקלה בעונשו , בפרט כאשר עסקינן בעבירה של אי העברת מס שנוכה, שהיא כאמור החמורה מבין העבירות בהן הורשע הנאשם בענייננו.

ענישה מחמירה זו ננקטת גם במקרים בהם הוסרו המחדלים ע"י הנאשם (רע"פ 6095/06 לוי נ' מדינת ישראל מיום 05/11/06 נבו; רע"פ 273/09 אהרון מור נ' מדינת ישראל מיום 26/04/09 , פורסם בנבו), לא כל שכן מקום בו מחדלים אלו לא הוסרו, כבמקרה דנן:

".... עם כל חשיבותו של פירעון החוב, בסופו של דבר אין מדובר במעשה חסד שעשה הנאשם, אלא בפירעון מה שניתן היה לגבות ממנו גם בדרכים אחרות. אכן, במקרה הנוכחי פרעו המערערים את חובן של החברות, אולם כאמור, מדובר במי שהיו מעורבים במישרין בביצוען של העבירות, ועל כן אף שלהסרת המחדל במקרה זה יש לייחס משקל, אין להפריז בו עד כדי הימנעות מגזירתו של מאסר בפועל" (ע"פ 2407/05 רונן מן ואח' נ' מדינת ישראל, פס' 5 לפסה"ד מיום 11/07/05 , פורסם בנבו).

חומרה נוספת טמונה בסכום המס הגבוה והמשמעותי אשר נגזל ע"י הנאשם מהקופה הציבורית, בסך של כ-450,000 ₪, אשר לא הושב לרשויות המס עד היום, זאת על אף העובדה כי במועדים הרלבנטיים דיווחו הנאשמות על מחזור עסקאות בסכום משמעותי של 5,250,236 ₪ .

נסיבה ממשית נוספת לחומרה יש לראות בהסתבכותו הנוכחית של הנאשם שעה שמאסר מותנה בן 6 חודשים תלוי ועומד מעל ראשו. גם חרב מתהפכת זו מעל ראשו של הנאשם בדמות החשש ממאסר בפועל לא היה בה כדי להרתיע הנאשם מלשוב ולבצע את אותן העבירות. הנאשם מעל באמון שנתן בו ביהמ"ש, במסגרת ההליך הקודם, בכך שנמנע מלשולחו מאחורי סורג ובריח ופטר אותו בענישה מקלה מתוך התחשבות במאמציו לפרוע חובותיו, ועוד טרם תמה תקופת התנאי שהוטלה עליו - שב לסורו בסדרה של עבירות, ואף עבר עבירה חמורה יותר של אי העברת ניכויים במקור , המהווה כאמור "קפיצת מדרגה" מבחינת חומרתה.

אם תמצי לאמר שהיא הנותנת והסתכנותו של הנאשם בהפרת התנאי מעידה כי מכורח עשה כן ולא מבחירה, הרי שיש להשיב שיכוון שמדובר בכספי מע"מ שלכתחילה אינם אלא פקדון בידי הנאשם – לא יכולה טענה זו להתקבל, באשר כל אדם מוסרי – ונורמטיבי לא היה מעז לשלוח ידו בכספים לא לו ובמיוחד כשהוא מסתכן בכך שהחוק ייפרע ממנו גם ע"י הפעלת התנאי שתלוי נגדו.

הנה כי כן: משקלן המצטבר של הנסיבות לחומרה הקיימות במקרה דנן מטה הכף לטובת האינטרס הציבורי הטמון בהטלת עונש מאסר ממשי על הנאשם בצירוף קנס מכביד.

אכן, משנתו של ב"כ הנאשמים סדורה בפיו והוא הפנה בטיעוניו למספר גזרי דין התומכים לטענתו בענישה מקלה של עברייני מס אשר נאשמו בעבירות דומות לעבירות דנן, ואולם עניינוֹ של הנאשם דנן שונה באופן מהותי מכל העניינים נשוא פסקי-הדין שהמציא הסניגור הנכבד. כך למשל, בענין בוזו נ' מדינת ישראל (ת"פ 24872-09-09) במסגרתו נידון הנאשם ל-6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות - ציין ביהמ"ש, מפורשות, כי מדובר ב"מקרה חריג המצדיק סטיה מנורמת הענישה הרגילה" נוכח שיקומו המרשים של הנאשם אשר הצליח להפוך מעבריין לאדם מועיל התורם לחברה . בענין מדינת ישראל נ' זוזו אביטבול (ת"פ 49094-09-11) הוטלו על הנאשם 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס בסך 80,000 ₪, אך זאת במסגרת הסדר טיעון אשר אומץ ע"י ביהמ"ש "לאחר התלבטות" בהיותו "הסדר מקל המצוי ברף התחתום של מתחם הסבירות", נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם . מה גם שלצד עונש המאסר המקל הושת באותו מקרה על הנאשם גם קנס משמעותי בסך של 80,000 ₪. בפרשת יהודה יחזקאל ברקן (ת"פ 42053-11-10) הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ואולם דובר בנאשם בעל עבר נקי , בן כ-75 ובמצב בריאותי לקוי אשר אף פרע את חובותיו לרשות המיסים באופן חלקי. בשני מקרים אחרים- ר.ח. הדר בניה מתקדמת בע"מ (ת"פ 1622/07) , במסגרתו הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 9 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ₪, ובפרשת בני בואצ'י הובלות בע"מ ( ת"פ 22183-05-11 ), במסגרתו הוטלו על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל - דובר בנאשמים בעלי עבר פלילי נקי. בענין הדר הערעור לביהמ"ש המחוזי התקבל בחלקו באופן שקנס הוגדל לסך של 50,000 ₪, וביהמ"ש המחוזי אף ציין בפסק הדין, ללא כחל ושרק, כי "אילו היה יושב בערכאה הראשונה היה מטיל על המשיב עונש מאסר לריצוי שלא בעבודות שירות" (עפ"ג 3108-03-09 , פס' 6 לפסק הדין). בענין חברת הנעים בע"מ (ת"פ 1113/05) הוטלו על הנאשם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, אך זאת בשל העדרו של עבר פלילי לנאשם , בשל השיהוי הרב שחל בהגשת כתב האישום ובשל כך שהמשפט הסתיים בחלוף כ-17 שנים מאז תחילת ביצוע העבירות. בנוסף הושת על הנאשם קנס גבוה בסך של 200,000 ₪ לצד התחייבות עצמית בסך של 100,000 ₪.

לאור האמור, ברי כי אין לגזור גזירה שווה ממקרים אלו.

יחד עם זאת, יש לזכור כי הנאשם הודה בכל העבירות נשוא כתבי האישום, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, ועל כן נראה כי יש מקום לאזן את רכיב המאסר בפועל באמצעות קנס כספי מחמיר. למעשה, השתת קנס כספי על עברייני מס עולה בקנה אחד עם תכלית הענישה על עבירות מס אשר המניע לביצוען הוא כלכלי גרידא : מאחר שהמניע לעבירות מס הוא רצון להפיק רווח קל על חשבון קופת המדינה – ראוי הוא למי שהורשע בעבירות אלו שלא יצא נשכר ממעלליו ולכן העונש ההולם הוא בין היתר קנס כספי בשעור ניכר למען יראו וייראו כי עבירות אלו אינן משתלמות גם מההיבט החומרי . שיקול זה מקבל משנה תוקף במקרה דנן, בו הנאשם לא נרתע כאמור מלשוב על מחדליו, ונראה כי הוא זקוק למסר ברור ותקיף הן בדמות מאסר בפועל והן בדמות קנס משמעותי.

לאור האמור אני דנה את הנאשמים לאלה:

1. כל אחת מן הנאשמות – 1 ₪ קנס.

2. ענשו של הנאשם יעמוד על אלה:

1. מאסר בפועל של 8 חודשים .
2. אני מורה על הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה למשך 3 שנים שנגזרו על הנאשם ביום 12/09/06 במסגרת ת"פ 2114/06. עונשי המאסר ירוצו במצטבר באופן שעל הנאשם לרצות בסה"כ 14 חודשי מאסר בפועל. אני קובעת את תחילת ריצוי העונש ליום 15.10.2013.
3. 7 חודשי מאסר אותם לא ירצה, אלא אם כן, יעבור תוך 3 שנים מהיום עבירה לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 או לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976.
4. קנס בסך של 20,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.8.2014 , לא ישולם אחד השיעורים במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפרעון מיידי.
5. מורה על מימוש ההתחייבות בסך 10,000 ₪ עליה חתם הנאשם ביום 12/09/06 בהתאם לגזה"ד בת"פ 2114/06 של בימ"ש השלום בירושלים. סכום זה ישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.8.2014 ,לא ישולם אחד השיעורים במועדו, תעמוד כל יתרת סכום ההתחיבות לפרעון מיידי.
6. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 15,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מהיום מביצוע עבירות לפי חוק מס ערך מוסף או פקודת מס הכנסה. לא תיחתם התחיייבות כאמור- ייאסר הנאשם למשך 40 ימים.

זכות ערעור לפני בית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, במעמד הצדדים.