כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות בצוותא לעסק לשם גניבה וגניבה בצוותא – עבירות על סעיפים 407 (ב) + 29 ו-384 + 29 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 15.2.11 בשעה 4:00 לערך התפרצו הנאשם ושותפו לחנות צעצועים ברחוב שמואל הנציב 15 בנתניה, וגנבו ממנה 400 ₪ ו-205 בטריות.

בישיבת המענה כפר הנאשם בעבירות שיוחסו לו וטען כי לא פרץ ולא גנב. לאור עמדתו זו הובאו בפני מכלול הראיות שנאספו בעניינו של הנאשם. אציין כי מדובר בצבר של ראיות נסיבתיות אשר רובן המכריע אינו שנוי כלל במחלוקת, כאשר הצדדים חלוקים למעשה אך בנוגע לשאלה האם יש בראיות אלה, בהתחשב גם במחדלי החקירה להם טענה ההגנה, כדי לבסס את אשמתו של הנאשם במיוחס לו ברמה הנדרשת להרשעה בפלילים. כפי שעוד יובהר בהרחבה, עיקרם של דברים בכך שהנאשם נתפס זמן קצר ביותר לאחר ההתפרצות ביחד עם אדם אחר, אשר מוסכם כי נטל חלק בפריצה ובכך שטביעת אצבעו של הנאשם אותרה על גבי הציוד הגנוב, מבלי שהיה בידו למסור הסבר חלופי משכנע למסקנות המתחייבות מראיות אלה. לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות והטיעונים, שוכנעתי כי התמונה הראייתית אינה מותירה מקום לספק סביר בנוגע לאחריותו של הנאשם, ועל כן החלטתי להרשיעו בעבירות שיוחסו לו. להלן יובאו נימוקיי.

ראיות התביעה:

מר נחום שטרן מתגורר ברחוב שמואל הנציב 15, מעל חנות הצעצועים "כפר השעשועים" (להלן: "החנות") שנפרצה. מהודעתו ת/2, אשר הוגשה בהסכמה, עולה כי במועד הנקוב בכתב האישום בשעה 4:00 לערך העירה אותו אשתו לאחר ששמעה רעש מוזר. שטרן פנה אל חלון דירתו והבחין בשתי דמויות יוצאות מכיוון החנות לעבר רחוב בקמן שבגב החנות. בחור אחד אחז בידו קרטון משקאות, כנראה מסוג "ספרייט", והיה לבוש במכנס ג'ינס ומעליו לבוש בהיר - קפוצ'ון לבן שכובעו מונח על ראשו של הבחור. האדם השני היה לבוש כולו בבגדים כהים ובידו אחז שקית גדולה וסגורה שעליה הכתובת "כפר השעשועים". השניים צעדו כשגבם מופנה לעבר מקום התצפית של שטרן, והתקדמו ברחוב בקמן לעבר רחוב דיזנגוף. שטרן מיהר להתקשר למשטרה, מסר תיאור של החשודים וכן תיאר את כיוון התקדמותם. עוד ציין שטרן בהודעתו כי "המקום היה ללא תאורת רחוב, היה מעומעם, אך ניתן לזהות חפצים, דמויות ואנשים" (ת/2 ש' 17). מדו"ח הפעולה ת/5, שהוגש אף הוא בהסכמה, עולה כי שטרן דיווח למשטרה בשעה 4:48.

מר רונן קרמר הנו נהג מונית, אשר החל את מלאכת יומו באותו בוקר בין 4:30 ל-5:00. בשעה מוקדמת זו, פנה אל מוניתו שחנתה בחניון בסמוך לרחוב דיזנגוף, על מנת להתחיל את משמרתו. או אז, כמתואר בהודעתו ת/3, הגיע אליו בחור צעיר עם חליפה אפורה ושיער קצוץ ושאל אם הוא פנוי. בידו אחז אותו בחור בשקית חלקה ומנופחת אשר נראתה כבדה משום שהוריד אותה מספר פעמים אל הקרקע. קרמר השיב שהוא פנוי אך בחלוף שניות אחדות אמר לו הנוסע "טוב, זה בסדר, הנה חבר שלי", והלך לכיוון רחוב המייסדים. קרמר יצא מהחניון בנסיעה איטית ברחוב הרצל לעבר תחנת המוניות, וכשחלפו כשתי דקות בלבד, עצר אותו שוב אותו בחור ועלה למונית. הם החלו בנסיעה וכשחלפו ליד תחנת "מוניות השחר" ביקש הנוסע לבצע פניית פרסה "כי הוא ראה את חבר שלו ושניקח אותו" (ת/3 ש' 11-12).

קרמר ביצע פניית פרסה, הבחין באותו חבר מדבר בטלפון והעלה אותו למונית. מיד לאחר מכן עצרה ניידת משטרה את המונית והשניים נבדקו על ידי שוטר, ואמרו לו שהם שתו וקנו סיגריות ועתה הם בדרכם הביתה לרחוב ויצמן 66. בתום הבדיקה חזרו השניים למונית, וכשהגיעה המונית לפינת הרחובות הרצל ודיזנגוף ביקשו לרדת ואמרו שילכו לשתות קפה בקפה לונדון. אף על פי כן, הבחין קרמר בכך שהשניים נכנסו לשביל שמול דיזנגוף 33. קרמר נשאל מה לבש אותו "חבר" שעלה שני על המונית והשיב: "אני לא ממש סגור על זה, נראה לי חום או שחור, אבל משהו כהה" (ת/3 ש' 24-25).

הודעתו של קרמר הוגשה בהסכמה כתחליף לחקירה ראשית, ולאחר מכן נחקר נהג המונית נגדית בקצרה. מתשובותיו בבית המשפט עלה כי תחילה פגש בנוסע הראשון ברחוב הרצל פינת המייסדים, ולאחר שניות אחדות של נסיעה הבחין בחבר וירד מהמונית. המפגש השני התרחש בחלוף זמן קצר ברחוב הרצל פינת דיזנגוף, ובסופו נסעו במונית שני החשודים. כאמור, פעמיים ביקש הנוסע הראשון לעצור את המונית בשל מפגש עם "חבר", כשבפעם השנייה אף עלה חבר כלשהו שלו למונית, אך נהג המונית לא יכול היה לומר האם בשני המקרים מדובר היה באותו חבר.

את התמונה משלים דו"ח הפעולה ת/6 של השוטר יוסף מגזל, אשר בעקבות המידע הטלפוני שסיפק שטרן יצא לסריקות אחר המעורבים בהתפרצות באזור רחוב דיזנגוף. כשהגיע למקום הבחין בבחור לבוש בגדים כהים עולה על מונית בפינת הרחובות דיזנגוף והרצל. הוא החל מיד לנסוע אחרי המונית על רחוב הרצל מזרחה וכשהמונית הגיעה לפינת הרצל והמייסדים הגיע בריצה מרחוב המייסדים בחור שלבש ג'ינס ומעיל כהה. המונית נעצרה באמצע הכביש, הבחור הנוסף עלה עליה והמונית ביצעה פניית פרסה לכיוון מערב. בשלב זה עצר מגזל את המונית ופנה אל שני החשודים. הראשון הזדהה כאריאל אברמוב (להלן: "אברמוב"), אשר לבש "טרנינג חליפה ניילון צבע אפור". כשנשאל למעשיו מסר: "אני הולך לקנות סיגריות, עכשיו יצאתי מהבית". החשוד הנוסף היה הנאשם, שטען כי שהה בביתו ביחד עם אברמוב וכי יצאו יחד לקנות סיגריות והם בדרכם חזרה לביתו.

בתום הבדיקה ומשלא אותר כל חפץ חשוד, שחרר מגזל את החשודים ואת המונית והמשיך בסריקות. עוד קודם לכן שוחח עם נהג המונית ושמע ממנו על המפגש הראשון שלו עם אחד החשודים, במהלכו הגיע אותו חשוד למונית כשבידו שקית גדולה וכבדה. בסמוך לאחר מכן, ליד שער הכניסה לחניון המייסדים-דיזנגוף, מכיוון רחוב המייסדים, הבחין מגזל ב-4 שקיות של "כפר השעשועים", מונחות על הארץ כשהן מלאות ברכוש, אשר בדיעבד התברר כי הנו כ-200 אריזות של סוללות מסוגים שונים. בעקבות זאת שב והתעורר חשדו של מגזל בנאשם ובאברמוב והוא ביקש לאתרם. הוא פגש שוב בנהג המונית, שסיפר לו כי הוריד את השניים בפינת הרצל ודיזנגוף, ובחלוף זמן קצר איתר אותם הולכים ברחוב דיזנגוף צפונה ועצר אותם. על פי הדו"חות ת/7 ו-ת/8 בוצעו המעצרים בשעה 5:40, בעוד על דו"ח הפעולה ת/6 נרשם ידנית כי פעילותו של מגזל באירוע זה החלה בשעה 4:44.

בעדותו בבית המשפט מסר מגזל כי למיטב זכרונו החשוד הראשון שעלה למונית היה אברמוב, ואילו הנאשם הוא זה שעלה שני ותואר ב-ת/6 כמי שלבש ג'ינס ומעיל כהה. במהלך עדותו שרטט על גבי המפה ת/9 את מקום איתור השקיות והבהיר כי הן נמצאו בסמוך למקום ממנו הגיע הנאשם בריצה לעבר המונית וכי זמן ההליכה המשוער ממקום איתורן לחנות שנפרצה הנו דקה וחצי – שתיים. עוד התבקש מגזל להתייחס לפערי הזמנים בין דו"חות הפעולה, שהרי על פי ת/5 התקבל הדיווח בשעה 4:48 ואילו בדו"ח הפעולה שלו נרשמה השעה 4:44. הוא השיב כי מילא במקרה זה דו"ח פעולה ידני, ויתכן כי מקור הטעות בכך שקיבל מהמשגרת מידע בלתי מדויק.

עוד הוצגו לעיוני מטעם התביעה ממצאי בדיקות ט.א. שבוצעו בחנות שנפרצה וכן בבדיקה מדגמית שנערכה בחבילות הסוללות שנמצאו בתוך השקיות שאיתר מגזל. מהשילוב שבין הדו"חות ת/20, ת/11 ו-ת/13 עולה כי על גבי רצפת החנות, בצמוד לתריס הגלילה מברזל שהורם ואשר דרכו זחלו הפורצים פנימה, אותרו 4 מעתקי ט.א., אשר זוהו כטביעות כפות ידיו של אברמוב. מהדו"חות ת/18, ת/10 ו-ת/12 עולה כי מעתק בודד שאותר על גבי אחת מאריזות הסוללות שנגנבו בהתפרצות ונמצאו על ידי מגזל, זהה לטביעת אגודל יד שמאל של הנאשם. חוקר זירת העבירה אייל אלגביש, אשר איתר את טביעת האצבע על גבי אריזת הסוללות והעתיק אותה, כאמור ב-ת/18, העיד בבית המשפט כי למיטב זכרונו ביצע בדיקה מדגמית בלבד של אריזות הסוללות, ובשל הכמות הגדולה לא בדק את כול האריזות, משום שלא מצא בכך צורך.

לבסוף העיד בפני אריאל אברמוב עצמו, אשר לכל אורך עדותו טען כי אינו זוכר דבר מאירועי אותו ערב, ועל רקע זה אף הוכרז "עד עוין" ונחקר נגדית גם על ידי התובעת. כמו כן הוגשו לעיוני הודעותיו במשטרה ת/22 ו-ת/23. עיון בהודעה ת/22 מגלה כי בגרסתו הראשונית הכחיש את החשדות שיוחסו לו וטען כי ביחד עם הנאשם, אותו כינה בהודעה "דוד שלי", שהה בגן יהושע שברחוב ויצמן, וביחד הלכו לעיר לקנות סיגריות, שם נבדקו על ידי השוטר בפעם הראשונה ושוחררו. בהמשך קנו סיגריות ובקבוק שתייה ובדרכם הביתה נעצרו בשנית. הוא הכחיש כי פרץ לחנות וכי אחז בידו שקית כלשהי. כשנחקר למחרת בשנית, כמפורט ב-ת/23, שמר על זכות השתיקה. בבית המשפט טען כאמור כי אינו זוכר דבר למעט העובדה שהנאשם לא היה איתו. לדבריו, כשנחקר במשטרה, ענה לשאלות "מה שעלה לו בראש", והוא אינו יכול לאמת או לשלול את הפרטים שמסר. על רקע זה, ההיבט הראייתי המרכזי הנוגע לעדותו הנו הצהרתם המשותפת של ב"כ הצדדים ולפיה מוסכם כי אברמוב הודה והורשע בביצוע הפריצה עליה נסוב הדיון הנוכחי ואף ריצה בשל כך עונש מאסר (ראו עמ' 23 ש' 25 לפרוטוקול).

ניתוח הראיות:

כפי שניתן לראות, לא הובאה בפני ראיה ישירה כלשהי המעידה על מעורבותו של הנאשם בהתפרצות לחנות ובגניבה ממנה, אלא צבר של ראיות נסיבתיות הקושרות את הנאשם לאותם מעשים. ראשית, אין חולק כי החנות אכן נפרצה וכי נגנבו ממנה 400 ₪ וכן כמות גדולה של סוללות. עובדות אלה מעוגנות היטב בהודעת בעל החנות, ת/4, אליה עוד אשוב בהמשך בהקשר אחר. שנית, מוסכם כאמור כי אחד מהמעורבים באירוע היה אברמוב, אשר הודה והורשע בביצוע ההתפרצות. טביעות כפות ידיו אף אותרו בחנות בצמוד לתריס שנפרץ, באופן הקושר אותו בבירור לביצוע המעשים. מרכיב ראייתי שלישי עולה מעדותו של שטרן ולפיה נצפו שני אנשים יוצאים יחדיו מאזור החנות שנפרצה, כלומר אברמוב לא ביצע המעשים לבדו אלא נעזר בשותף.

רביעית, מעדות נהג המונית עולה כי בחלוף פרק זמן קצר ביותר ניגש אליו אדם ובידו שקית מלאה וכבדה, אשר ביקש לשכור את שירותיו, אך כמעט מיד הבחין בחברו, עזב את המונית והלך לעברו. מתיאוריו של נהג המונית ומעדותו של מגזל עולה כי מדובר היה באברמוב, כשברשותו, כך ניתן לומר בוודאות, אחת השקיות ובהן הציוד שנגנב מהחנות. בחלוף פרק זמן קצר בלבד, אותו אמד נהג המונית בשתי דקות לערך, שב אברמוב למונית, הפעם בידיים ריקות, והחל בנסיעה על רחוב הרצל מזרחה. כעבור שניות אחדות, בפינת רחוב המייסדים, עלה למונית גם הנאשם, כך שבסמוך מאד לאחר סיום מעשי ההתפרצות, נתפס הנאשם על ידי השוטר מגזל כשהוא נוסע במונית ביחד עם אחד הפורצים ובסמיכות של ממש למקום ביצוע ההתפרצות (ראו לעניין זה המפה ת/9 והסימונים עליה). בחלוף פרק זמן קצר נוסף אותר הציוד שנגנב בהתפרצות מונח בסמוך למקום ממנו נראה הנאשם על ידי מגזל רץ לעבר המונית ועולה עליה. לבסוף, אותרה טביעת אחת מאצבעותיו של הנאשם על גבי אחת מאריזות הסוללות שנגנבו בהתפרצות ואשר אותרו על ידי מגזל כאמור לעיל.

באשר ללוחות הזמנים, אזכיר כי הדיווח על ההתפרצות התקבל משטרן ב- 4:48 וכי נהג המונית מסר בעדותו כי מפגשו הראשון עם אברמוב התרחש בין 4:30 ל-5:00, ולאחריו אירעו יתר ההתרחשויות עליהן העיד בטווח כולל של כעשר דקות. גם דו"ח הפעולה של מגזל מאמת לוחות זמנים אלה, וגם אם נרשמה בו בטעות תחילת הפעילות בשעה 4:44, בעוד בפועל החלה זו כמה דקות מאוחר יותר כפי שעולה מהמועד המדויק שתועד ב-ת/5, הרי שלא יכול להיות ספק כי פרק הזמן שחלף מאז הדיווח על ההתפרצות ועד לאיתורם של החשודים על ידי נהג המונית ועל ידי מגזל היה קצר ביותר. אזכיר כי בשעה 5:40 כבר נעצרו השניים באופן סופי על ידי מגזל, לאחר שמצא את הרכוש הגנוב וערך סריקות נוספות באזור לאיתורם של השניים.

לפרקי הזמן הקצרים הללו משמעות גם בהיבט של "החזקה התכופה", שכן טביעת אצבעו של הנאשם, שאותרה על גבי הסוללות הגנובות, מעידה על כך שהוא בא במגע עם פריטים אלו בתוך דקות ספורות בלבד מרגע שנגנבו והוצאו מהחנות על ידי הפורצים. כידוע, על יסוד החזקה שבעובדה בדבר "סמיכות ההחזקה" רשאי בית המשפט לקבוע כי המחזיק ברכוש גנוב בסמוך לאחר גניבתו, מבלי שבכוחו לספק הסבר המפריך את תוקפה של החזקה, אחראי לא רק לעבירות החזקת הרכוש, אלא גם לעבירות הגניבה וההתפרצות המקוריות. במקרה שלפני, הוכח כי הנאשם החזיק ברכוש הגנוב זמן קצר ביותר לאחר השלמת ההתפרצות והגניבה, כך שחזקה עובדתית זו עומדת לחובתו במלוא כוחה.

עיון בשרשרת ארוכה זו של ראיות נסיבתיות מובילה בהכרח למסקנה אחת ויחידה לפיה הנאשם היה מעורב בהתפרצות ושימש כשותפו של אברמוב בביצועה. זמן קצר ביותר לאחר ההתפרצות נתפס הנאשם נוסע במונית עם אחד הפורצים. הנאשם אף נצפה על ידי השוטר מגזל מגיע בריצה לעבר המונית, מכיוון המקום בו ננטש הרכוש שנגנב, ובדיקת ט.א. העלתה כי ידו של הנאשם באה במגע עם אחת מאריזות הסוללות שנגנבו. עיבודן של ראיות ונסיבות אלה באמצעות כללי ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים מקים בבירור הנחה מפלילה נגד הנאשם. לפיכך, די בהן כדי להעביר את הנטל אל כתפי הנאשם לספק הסבר משכנע בדמות תרחיש חלופי, המקים ספק סביר בתוקפה של ההנחה המפלילה (באשר לשלבים השונים של הסקת מסקנות בהתבסס על ראיות נסיבתיות ראו ע"פ 9038/08 נאשף נ' מ"י (לא פורסם, 15.4.10)). אפנה אם כך כעת לבחינת גרסתו והסבריו של הנאשם, ובהמשך אתייחס גם לקשיים שהעלה הסנגור ואשר אינם קשורים ישירות לדברי הנאשם.

גרסת הנאשם:

ביום 15.2.11 שעה 9:29, שעות אחדות לאחר מעצרו, נחקר הנאשם לראשונה, כמפורט בהודעתו ת/14, והכחיש כול מעורבות בהתפרצות. כשנשאל למעשיו עובר למעצרו סיפר שישב בגינה ליד ביתו עם אברמוב עד שהחליטו ללכת לקנות שתייה וסיגריות. בדרכם נעצרו במונית על ידי המשטרה, ולאחר ששוחררו וקנו את השתייה, נעצרו סופית בדרכם חזרה הביתה. הנאשם טען כי עצרו את המונית ביחד ועלו על המונית בפער של 20 מטר זה מזה משום שהנאשם המתין בתחנת המוניות הסמוכה. כשנשאל האם עברו ברחוב שמואל הנציב השיב: "עברתי משם" (ת/14 ש' 26-27). בהמשך, התבקש הנאשם לתאר את לבושו וענה: "ג'ינס כחול, חולצה נייק לבן עם כתום ומעיל חום". גובה ההודעה טרח להוסיף ולציין כי למעשה על החשוד מעיל אפור (ראו ת/14 ש' 41-42).

כעבור יומיים נחקר הנאשם במשטרה פעם נוספת בפתח הודעתו זו, ת/15, נשאל הנאשם האם היה כל אותו יום ביחד עם אברמוב. הוא השיב בחיוב, וכשנשאל למעשיהם סיפר שטיילו ביחד ולאחר מכן הלכו לקנות סיגריות. הוא טען שלא הגיעו לרחוב שמואל הנציב וכי לא ביצעו כל התפרצות. בשלב מסוים במהלך החקירה ביקש החוקר לעמת את הנאשם עם ממצאי טביעות האצבע. וכך באו הדברים לידי ביטוי ב-ת/15 ש' 14-21:

"ש. עולה מחומר החקירה כי יצאת מהעסק בשמואל הנציב כשברשותך שקית כפר השעשועים ובטוחה בטריות?

ת. לא יכול להיות דבר כזה.

ש. אני מציג בפניך תמונה של הבטריות שאתה ואריאל גנבתם מהעסק ושנמצאו בשקית שתפסת. מה תגובתך?

ת. אני לא נגעתי בזה.

ש. אני אומר לך שמצאנו טביעות אצבע שלך על הבטריות שנגנבו מאותו בית עסק שהיית יחד עם אריאל, מה תגובתך?

ת. אני לא פרצתי לעסק, יכול להיות שטביעות האצבע זה מתי שהלכתי להשתין, ראיתי שקית אשר היה על יד הפח זבל והכנסתי יד, נבהלתי והלכתי משם."

בהמשך הסביר הנאשם כי נבהל משום ש"מחפשים" אותו בכל דבר ורוצים "להפיל עליו תיק". עוד טען כי אפילו לא ראה מה יש בתוך השקית, אלא רק הכניס את ידו ומיד עזב את המקום.

בפתח עדותו בבית המשפט, ובניגוד מוחלט לדבריו בהודעות ת/14 ו-ת/15, טען הנאשם כי פגש אמנם באברמוב מוקדם יותר באותו לילה, אך לא שהה במחיצתו באופן רצוף לאורך השעות שקדמו למעצרם, אלא פגש אותו במונית בה עוכבו לבדיקה על ידי השוטר מגזל. במענה לשאלת ב"כ בנוגע למציאת טביעות אצבעותיו על הציוד הגנוב, חזר על גרסתו ב-ת/15 ומסר כי "לפני שאני הגעתי לתחנת המוניות רציתי לעשות פיפי. באתי ליד פח זבל לעשות פיפי וראיתי שקית יפה. הכנסתי את היד לשם וראיתי שיש רכוש. מהפחד שכל הזמן מחפשים אותי ודברים שלא עשיתי מאשימים אותי, זרקתי את זה והלכתי משם ישר לתפוס מונית." (עמ' 25 ש' 9-13).

במענה לשאלות התובעת בחקירה הנגדית סיפר כי פגש באברמוב בשעה 19:00 לערך וביחד טיילו ושתו וודקה עם רד בול. לאחר שעתיים או שלוש נפרדו, הנאשם נשאר בפיצוציה ליד הקניון ובהמשך חזר אברמוב למקום ולאחר טיול משותף נוסף נפרדו שוב. בשלב זה חזר הנאשם לביתו, בסמוך לפני חצות, על מנת לשוחח עם אמו. לאחר השיחה יצא שוב ויתכן כי פגש באברמוב פעם נוספת בסמוך לאותה פיצוציה. מכול מקום, אין ספק שנפגשו כשהלך לכיכר העצמאות, שם ישב עם חברים רבים וביחד ישבו ושתו, עד ששותפו לשתייה צריך היה לצאת לעבודה. בדרכו לבדו חזרה מהכיכר לביתו, כשהוא שיכור, עצר להשתין ונגע כאמור באותה שקית. לאחר מכן חיכה למונית שתיקח אותו הביתה, וכשאחת נעצרה לידו גילה בתוכה את אברמוב. בעקבות זאת שינה את תכניותיו והחליט להמשיך לטייל עם אברמוב, ולכן ירדו מהמונית ליד פיצוציה סמוכה, ישבו שם כמה דקות והחלו להתקדם ברגל לכיוון ביתם.

בשלב זה נשאל הנאשם מדוע בחקירותיו במשטרה לא סיפר דבר בנוגע לחזרתו הביתה, לשיחה עם אמו, לניתוק הקשר בינו לבין אברמוב לפרקי זמן ארוכים, לשהייתו בכיכר, לשתייה המשותפת עם חברים נוספים וכו'. הנאשם השיב כי בחר לנהוג כך בשל בקשתו של אברמוב לספק לו אליבי ולציין בפני השוטרים כי היו ביחד לכל אורך אותו לילה. לאור טענה זו אישר למעשה הנאשם כי שיקר בחקירתו לגבי כל האירועים שהתרחשו עובר למפגשו עם אברמוב במונית (ראו עמ' 27 ש' 30 – עמ' 28 ש' 7 לפרוטוקול).

עוד נחקר הנאשם בנוגע להסבריו לגבי מקורה של טביעת האצבע. הוא עומת עם העובדה לפיה כשהוצגו לו התמונות טען תחילה שלא נגע בשקית והשיב במפגיע: "אני לא אמרתי שאני לא נגעתי בזה". לדבריו, כבר כשהראו לו את השקית טען שראה אותה ליד פח הזבל ואישר שהכניס את היד לאותה שקית (עמ' 30 ש' 13-22). בעקבות זאת עומת עם הטענה כי רק לאחר שנאמר לו שאותרו טביעות האצבע שלו סיפר שהכניס את ידו לשקית, והשיב כי מדובר בהתנהגות טבעית מבחינתו. כמי שנתפס כעבריין, הוא חושש מהמשטרה ואינו נוהג לשתף פעולה בחקירה. נטייתו הטבעית היא להכחיש כל טענה, ורק אם לא נותרת בידו ברירה, כגון כשמתברר כי המשטרה איתרה את טביעות אצבעותיו על גבי הרכוש הגנוב, הוא מספק לכך הסבר (ראו עמ' 31 ש' 1-7).

גרסת הנאשם – דיון:

מטעמים מובנים לא ניתן לתת כל אמון בגרסת הנאשם. הנאשם עצמו טען בעדותו בפני כי שיקר לכל אורך עדותו בחקירותיו במשטרה וכי הוא נוהג דרך קבע לשקר בחקירותיו ולטעון כי אינו יודע דבר, אלא אם לא נותרת בפניו כל ברירה והוא נאלץ למסור גרסה כלשהי. די בדבריו אלה של הנאשם עצמו על מנת להבהיר כי מדובר באדם בו לא ניתן לתת כל אמון, ואשר פועל דרך קבע בהודעותיו ובחקירותיו כעבריין המנסה לטשטש מעורבותו ומעורבות חבריו בביצוע העבירות המיוחסות להם.

יתרה מכך, גרסתו של הנאשם, כפי שנמסרה בבית המשפט, הייתה גרסה כבושה, אשר נמסרה לראשונה בהזדמנות זו, לאחר שבידי הנאשם רוכזה כבר כל האינפורמציה הרלבנטית לגבי הראיות שנאספו לחובתו. כידוע, משקלן של ראיות כבושות מעין אלה נמוך עד אפסי. לא זו אף זו, הנאשם וב"כ אף לא טרחו לעמת את אברמוב, בעת שהעיד בבית המשפט, עם טענתו המרכזית של הנאשם לפיה היה זה אברמוב שביקש ממנו לספק לו גרסת אליבי במסגרת חקירת המשטרה. בנוסף, לא הובאה לעדות מטעם ההגנה אמו של הנאשם, אשר אמורה הייתה לאמת את טענתו בדבר המפגש שהתקיים ביניהם בסמוך לחצות, באופן שאמור היה לאשש את גרסת הנאשם כי לא שהה כל העת במחיצתו של אברמוב.

אם לא די בכך, הרי שניסיונו של הנאשם לכפור בפרטים שסיפק ב-ת/14 וב-ת/15, לגבי שהייתו המשותפת עם אברמוב לאורך כל השעות האחרונות שעובר למעצרם, וההסברים החלופיים שמסר בנוגע למעשיו באותן שעות בעדותו בבית המשפט אינם הגיוניים ואינם מעוררים אמון. ניתן היה לצפות כי יביא לעדות את אחד מאותם אנשים עמם ישב בכיכר העיר ושתה, אך הוא כמובן לא עשה כן. גם צירוף המקרים במסגרתו נקלע באופן אקראי לתחנת המוניות בדיוק כשחלפה שם המונית ובה חברו אברמוב, אינו משכנע כלל ועיקר. יתרה מכך, הנאשם התקשה להסביר מדוע שינה בתוך שניות את תכניתו לנסוע במונית לביתו, ובחר לרדת מהמונית ולהמשיך "לטייל" עם אברמוב, עד שנעצרו על ידי השוטרים.

אם אפנה כעת להסברים בנוגע לטביעת האצבע, הרי שגם אלה אינם אמינים כלל. כפי שעולה בבירור מתשובות הנאשם ב-ת/15 שצוטטו לעיל, הכחיש הנאשם בתחילה כל מגע בינו לבין השקית שהוצגה בפניו. הנה כי כן ניתנה בידי הנאשם האפשרות להסביר כי נגע נגיעה אקראית בשקית או בפריטים שהיו בתוכה, כשהטיל את מימיו ליד פח הזבל בטרם עלה למונית, אך הוא נמנע מלעשות כן וטען מפורשות כי לא נגע בשקית. רק לאחר שהוטחה בו הטענה לפיה נמצאו טביעות אצבעותיו על הרכוש הגנוב, העלה לראשונה את ההסברים הנ"ל, ומשכבש הנאשם את הסבריו עד לאותו שלב, ברי כי לא ניתן לייחס להם משקל של ממש. עוד ראוי לציין כי מדובר, על פני הדברים, בהסבר קלוש, וכי הטענה לפיה נמצאה השקית בדיוק במקום בו בחר להטיל את מימיו וכי הנאשם הסתקרן מספיק על מנת להכניס את ידו פנימה ולגעת באחת האריזות שבפנים, אך מיד נמלט מהמקום מבלי לברר במה מדובר, פשוט אינה הגיונית ואינה משכנעת.

התוצאה היא כי אין בדברי הנאשם כדי להטיל ספק כלשהו בעוצמתן של המסקנות הנגזרות בהכרח ממסכת הראיות שפורטה לעיל. למעשה, אף מחזקים דברי הנאשם בהודעותיו במשטרה את התשתית הראייתית נגדו, שהרי הוא הודה כי שהה לצדו של אברמוב בשעות הרלבנטיות, אותן שעות בהן מוסכם על הצדדים כי אברמוב ביצע את ההתפרצות, ביחד עם שותפו. כידוע, על מנת לסתור את אותה הנחה מפלילה על הנאשם להציג תרחיש חלופי שההסתברות לקיומו מהותית ואינה רק זניחה או דמיונית. אין צורך להכביר במילים על מנת להבהיר כי בגרסה שמסר הנאשם לא עלה בידיו לבסס תרחיש חלופי סביר מעין זה. לפיכך, יש במסכת הראיות הנסיבתיות שהוצגו כדי לבסס את אשמתו ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים.

מחדלי חקירה וטענות נוספות מטעם ההגנה:

במהלך ניהול המשפט הצביע הסנגור המלומד על מספר מחדלים שהתגלו בניהול חקירת המשטרה. לאחר שבחנתי טענות אלה, אינני מקל בהם ראש כלל ועיקר ודומה כי היה ראוי אילו הייתה המשטרה ממצה את החקירה בנקודות אליהן אתייחס מיד. אף על פי כן, אקדים ואבהיר כי בנסיבות המיוחדות של מקרה זה ולאור עוצמת התשתית הראייתית הנסיבתית לחובת הנאשם, לא מצאתי בהם בסיס לזיכויו של הנאשם, ולו מחמת הספק.

מחדל משמעותי ראשון נוגע לבחירתה של המשטרה שלא למצות את אפשרויות איתורו וחקירתו של אדם נוסף, אשר ככל הנראה נחשף למראם של המעורבים בהתפרצות. על קיומו של עד ראיה שכזה ניתן ללמוד מהודעת בעל החנות ת/4, בה סיפר כי שמע על ההתפרצות מעובדת שלו בשם בטי אשר סיפרה לו טלפונית בשעה 4:30 לערך שהחבר שלה הבחין בבחורים צעירים הולכים עם שקיות מלאות של החנות ונכנסים לרכב כלשהו. בעדותו בבית המשפט סיפר בעל החנות כי מדובר במי שהיה אז בן זוגה של בטי, העונה לשם שי ומתגורר בחולון. על פי האמור במזכר ת/21, פנה החוקר זוהר שררה, עוד ביום האירוע, לאותה בטי וביקש ממנה את פרטיו של עד הראיה. בטי השיבה כי הוא אינו מעוניין להיות מעורב, אך לאור חשיבות העניין סיכם עמה החוקר כי תבקש מהעד אישור למסור את פרטיו לדרכי ההתקשרות עמו למשטרה. למעט המזכר הנ"ל לא הוצג בפני כל תיעוד של ניסיונות נוספים לאתר את אותו שי ולגבות את עדותו, וככול הנראה לא נעשה בהמשך כל מאמץ נוסף בהקשר זה.

לטעמי מדובר אכן במחדל חקירה של ממש. מהנסיבות שתוארו עולה כי העד הפוטנציאלי נחשף ישירות למראם של הפורצים וגם אם לא יכול היה לזהות אותם בוודאות, הרי לכל הפחות יכול היה לספק תיאור נוסף של דמותם ושל לבושם, ובכך לאמת, להשלים או לדחות פרטים שסופקו על ידי שטרן. במקרים כמו המקרה הנוכחי, בו מבססת התביעה את טענותיה על מסכת של ראיות נסיבתיות, עשויה להיות חשיבות מיוחדת לכל ראייה ישירה של עד ראייה, ואין להותיר בידי המשטרה הפריבילגיה להחליט כי עדות ראיה מסוימת אינה חשובה דיה ואינה מצדיקה את המאמץ הכרוך באיתור העד וחקירתו. באשר למאמץ זה, הרי שלאור הקשר הקרוב בין העד לבין אותה בטי, שפרטיה המלאים היו בידי המשטרה, דומה כי לא היה כל קושי ממשי לאתר את אותו עד ולגבות ממנו עדות, כך שמדובר היה בפעולת חקירה נדרשת ומתבקשת אשר לא מוצתה מטעמים שלא הובררו די הצורך בפני.

יחד עם זאת, כידוע, אין בעצם קיומם של מחדלי חקירה כדי להביא לזיכוי אוטומטי של הנאשם, והשאלה היא תמיד האם בהתחשב במכלול הראיות הקיימות יש באותם מחדלים כדי להצביע על קיומו של ספק סביר. במקרה שלפני, על אף המחדל הממשי, מתחייבת לטעמי תשובה שלילית, שכן מסכת הראיות הנסיבתיות שהוכחה קושרת את הנאשם למעשים באופן ברור וודאי. עוד יש לציין, כי לאור הקלות היחסית בה ניתן היה לאתר את אותו עד, רשאית הייתה גם ההגנה להביאו בפני או לכול הפחות לדרוש את זימונו, ומשלא עשתה כן מתקהה במידת מה עוצמתו של המחדל.

מחדל נוסף, שגם בו אין להקל ראש, נוגע לבדיקה המדגמית בלבד שנעשתה, על פי עדותו של חוקר זירת העבירה אלגביש, באריזות הסוללות שנגנבו. כזכור, מצא מגזל 4 שקיות ובהן למעלה מ-200 אריזות גנובות של סוללות, אך מעדותו של אלגביש עלה כי לא בדק את מכלול האריזות אלא רק חלק מסוים ובלתי ידוע מתוכם. מהדו"חות שערך אף לא ניתן היה ללמוד כמה ואילו מהאריזות הרבות נבדקו, עד שנמצאה טביעת אצבעו של הנאשם על אחת מהן. לטעמי, לא הייתה כל סיבה להימנע מבדיקתן של כל האריזות הגנובות, בהתחשב בקלות ובמהירות שבה ניתן היה, לדברי העד, לבצע הבדיקה. כך למשל, בדיקתן של כל האריזות עשויה הייתה לחזק הראיות נגד אברמוב ונגד הנאשם, אם למשל היו נמצאות טביעות אצבע נוספות שלהם על גבי אריזות אחרות. כמו כן, עשויה הייתה הבדיקה לחשוף למשל מעורבותם של חשודים נוספים. יחד עם זאת, לא ירדתי לסוף דעתו של הסנגור אשר טען כי אילו היו מאותרות טביעות אצבע של חשודים נוספים, היה בכך כדי להקים ספק באחריותו של הנאשם. העובדה שעל גבי אחת האריזות הגנובות נמצאה טביעת אצבע של הנאשם והעדרו של כל הסבר מזכה משכנע לכך, מקימים נדבך משמעותי בקביעת אחריותו של הנאשם, וגם איתור מעורבים נוספים לא היה מאיין משקלן של עובדות אלה. לפיכך, אין במחדל הנ"ל כדי להשליך על עוצמת הראיות נגד הנאשם או כדי לסייע בהקמת ספק בנוגע לאשמתו.

הנקודה היחידה אשר בכל זאת הטרידה את מנוחתי במהלך שמיעת הראיות והעיון בחומרי החקירה שנאספו נוגעת לסוגיית לבושו של המעורב הנוסף, אשר ביצע את ההתפרצות לצדו של אברמוב. אי הנוחות שחשתי בהקשר זה נוגעת לפער שבין התיאור שמסר שטרן לבין אלו של נהג המונית ושל השוטר מגזל לגבי לבוש שותפו של אברמוב. בהודעתו של שטרן, תיאר הוא אדם אחד לבוש בבגדים כהים, אשר אחז בידו שקית של כפר השעשועים. כעבור דקות אחדות דמות בעלת תיאור דומה ובידה שקית פגשה בנהג המונית, ואותה דמות זוהתה על ידי מגזל כעבור דקות אחדות כאריאל אברמוב. אם נתמקד כעת בדמות השנייה, אשר אמורה לשקף את דמותו של הנאשם, הרי שיתגלה פער בין התיאורים. בהודעתו תיאר שטרן את שותפו של אברמוב כמי שהיה לבוש במכנס ג'ינס ובבגד בהיר בעל קפוצ'ון לבן. נהג המונית לא זכר את הלבוש המדויק אך דיבר על בגד כהה, ואילו השוטר מגזל תיאר את הנאשם כלבוש בג'ינס ומעיל כהה. הנה כי כן, בעוד שטרן התרשם מלבוש בהיר וקפוצ'ון לבן, העידו השוטר ונהג המונית על מי שהיה עטוי בלבוש עליון כהה.

על אף קושי זה, ולאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, שוכנעתי כי אין די בכך על מנת להקים ספק סביר באשמתו של הנאשם. אבהיר כי אין ביכולתי לקבוע מסמרות בנוגע לסיבה המדויקת של אותם פערים, אך ראוי להצביע על שני נתונים נוספים, אשר עשויים לספק הסבר מסוים לתופעה זו. ראשית, אזכיר כי על פי דבריו של שטרן עצמו, לא פעלה באותה עת תאורת הרחוב והמראה שנגלה לעיניו היה מעומעם. שנית, מחקירת הנאשם ת/14 ש' 41-42 עולה כי בעת שנעצר לבש מכנס ג'ינס כחול, חולצת נייק בצבע לבן עם כתום ומעיל כהה. תיאור זה מעלה את האפשרות ליישב בין התיאורים השונים, שהרי יתכן כי שטרן התמקד בצבע החולצה, בעוד שני האחרים התמקדו במעיל הכהה. יחד עם זאת אציין כי לא ניתן ללמוד מהאמור ב-ת/14 האם מדובר בחולצת קפוצ'ון אם לאו, ודומה כי בנסיבות מעין אלה מוטב היה אילו המשטרה הייתה מצלמת את הנאשם בבגדים בהם נתפס, על מנת שניתן היה להתרשם באופן בלתי אמצעי מלבושו ולבחון את משקלם של הפערים בתיאור הלבוש לאור תיעוד וודאי זה.

יתכן בהחלט כי בנסיבות אחרות היה במחדלים ובקשיים אלה כדי להקים את הספק הסביר המצדיק זיכוי הנאשם, על אף חוסר האפשרות לתת אמון בהסבריו, אך בסופו של יום ובאיזון הכולל בין קשיים אלו לבין הראיות המפלילות את הנאשם, לא מצאתי כי יש בהם כדי להקים את אותו ספק. כאמור, מסכת הנסיבות שהוכחו קושרת את הנאשם בבירור למעשים המיוחסים לו ואינה מותירה מקום לתרחיש חלופי סביר במסגרתו תיתכן האפשרות כי לא היה מעורב בביצוע העבירות. בשולי הדברים אציין כי בניגוד לעמדת הסנגור, אינני רואה כל קושי בעובדה לפיה בתוך החנות לא נמצאו טביעות אצבע של הנאשם. כידוע, אי מציאתן של טביעות אצבע אינו מעיד בהכרח על כך שהנאשם לא נכנס לחנות, ומה גם שלנאשם מיוחס ביצוע בצוותא עם אברמוב, ובהחלט יתכן כי אברמוב הוא שנכנס לחנות בעוד הנאשם ממתין ושומר בחוץ או מקבל ממנו מתחת לסורג את השקיות ובהן הסוללות שנגנבו.

לאור כל האמור לעיל אני מרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ג , 23 דצמבר 2012, במעמד הצדדים