1. התנגדות לביצוע שיקים שהוגשה ע"י הנתבעת 1 בתיק הוצל"פ 12-04112-11-3 על שיק בסך של 200,000 ₪ ובתיק הוצל"פ 12-04114-11-5 על שיק בסך של 100,000 ₪ (להלן- "השיקים"), נידונה בתביעות שהדיון בהן אוחד לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן , כאמור בהחלטה שנתן כב' הרשם ביום 8.2.2012.
2. התובע טוען כי השיקים נמסרו לו על ידי הנתבע 2 (להלן-"הנתבע") שהוא דמות מוכרת וידועה בציבור החרדי שהציג עצמו בפניו כמנהל כספים ראשי של הנתבעת 1 (להלן-"הנתבעת"). הוא נעתר לבקשתו של הנתבע ממנו ונתן לנתבעת הלוואה במזומן לצרכיה לפעילותה השוטפת וכנגד זאת, מסר לו הנתבע שיקים בסך של 300,000 ₪ עליהם חתם הנתבע כערב אישי. ההלוואה ניתנה לאור מצג שהציג בפניו הנתבע על איתנות פיננסית של הנתבעת והצגת תדפיסי בנק של הנתבעת בפניו כמו גם ידיעתו על ידידיו שהלוו לנתבעת כספים. לפיכך הוא נעתר לפנייה אליו והילווה את הכספים כאמור שהופקדו בחשבון הבנק של הנתבעת (ראו סעיף 10 לתצהירו של התובע).
3. הנתבעת טענה מנגד כי היא עמותה העוסקת בחינוך ומפעילה גנים, בתי ספר,מעונות וכוללים ומקבלת מימון מתקציבים של משרדי ממשלה שונים. אין לה הכרות כלשהי עם התובע ולא היה לה בעבר כל קשר עסקי או אחר אתו מה גם שלא ידוע לה על מהות השיקים המוחזקים בידי התובע שיכול, שניתנו לו ע"י הנתבע באופן אישי. השיקים, אינם נושאים חותמת שלה וחתימתו של הנתבע בלבד מצויה עליהם אף שבהתאם לתקנון העמותה, נדרשת חתימה של שני מורשי חתימה (סעיף 18 לתקנון העמותה, נספח לתצהירו של רפאל לוונטל). חיזוק לכך נימצא בחתימתו של הנתבע על גב השיקים כערב אישית לפירעונם וככל שעסקינן בהלוואה לנתבעת, דבר המוכחש, אין ליישב את חתימתו של הנתבע כערב אישית לחיוביה.
4. הנתבעת טענה כי הנתבע שימש אמנם כיו"ר שלה , אך לא היה פעיל בהפעלתה ובהחזקת מוסדותיה. ככל שהיו לו עסקים או קשר עסקי עם התובע, אין הנתבעת קשורה אליהם ולפעילותה. לא ניתן להתחקות אחר "עסקיו" של הנתבע וחובותיו וכיצד הללו קשורים לתפקידו אצלה מה גם שלא ניתנה לה כל תמורה בגין השיקים. לפיכך ולאור כישלון תמורה מלא, דין התביעה להידחות.
5. הנתבע 2 לא הגיש התנגדות לביצוע שטר בשני תיקי ההוצאה לפועל .

דיון ומסקנות:

עסקת היסוד:

1. התובע הצהיר ( סעיפים 2 ו- 10 לתצהירו) כי ידוע לו אישית שהנתבעת קיבלה במזומן את מלוא הכסף מההלוואה שנתן לה בהפקדה לחשבונה . לפיכך, קמה לו זכות לגביית מלוא התמורה בגין השיקים של הנתבעת מושא התביעה (סעיף 11 לתצהיר). בחקירתו העיד התובע כי הוא לא עוסק בהלוואות ולא מלווה כספים לאנשים בדרך של עיסוק (עמ' 6 שורות 15-18 , עמ' 7 שורה 8).
2. לדברי התובע, במהלך מס' חודשים פנה אליו הנתבע על מנת שיעזור לנתבעת ולבסוף הוא התרצה וניאות להלוות לה כספים (עמ' 11 שורות 3-5) והוא נעתר לבסוף לפניות לאחר שהוצג לו מצג לפיו הנתהע פועל מטעם הנתבעת וכי פעולתו ופעולת הנתבעת, אחד הם.
3. לשיטתו של התובע, הוא העביר לנתבע סך של 225,000 ₪ ועוד סך של 100,000 ₪ שהוא נתן לחברו שהעבירו לנתבע. החבר, אמר לו שהוא אחראי על הכספים (עמ' 6 שורה 30). לדברי התובע, הוא לא נתן את הכספים כהלוואה לנתבע אישית , כי אם בתפקידו כמנהלה של הנתבעת ועבור הנתבעת (עמ' 10 שורה 19). הכספים הועברו אל הנתבע בשני תשלומים: פעם אחת, הוא העביר לו כספים במזומן בסך 200,000 ₪ (עמ' 10 שורות 7-8 , עמ' 13 שורה 28) ובפעם השנייה חברו, לירן זרוג, מסר לנתבע כסף בשעה שהוא עצמו ישב ברכבו עם אשתו במרכז המסחרי של רמות ובתמורה ניתן לו שיק של הנתבעת וכן של אשתו של הנתבע (עמ' 10 שורות 10-13). הנתבע חתם על השיקים גם בהתחייבות אישית (עמ' 7 שורה 1) הואיל והוא (התובע- מ.ל.) לא הסתפק בשיק של הנתבעת בלבד כי אם דרש גם התחייבות אישית של הנתבע (עמ' 9 שורות 25-26 , עמ' 11 שורות 11-12).
4. לעניין תנאי ההלוואה העיד התובע כי הוא העביר לנתבע סך של 325,000 ₪ במזומן ובהתאם לכך היה עליו להשיב לו את אותו סכום (עמ' 10 שורה 6). בעניין המועדים להחזר ההלוואה אמר שהנתבע, אמר לו שהוא נוסע לחו"ל ועם שובו יחזיר לו את ההלוואה , בחודש נובמבר 2010 (עמ' 13 שורות 25-26). הוסכם שאין ריבית על ההלוואה (עמ' 14 שורות 18-19 ו- 22) אך הנתבע הבטיח לו, כי בתמורה למתן ההלוואה הוא יסייע בידיו לרכוש דירה בירוחם (עמ' 9 שורה 4 , עמ' 7 שורה 10). הדבר לא התממש, הואיל והנתבע ברח מהארץ (עמ' 7 שורה 10 , ו- 14). לעניין מקורותיו הכספים העיד התובע כי כספי ההלוואה הם מחסכונותיו ומכספים שקיבל בחתונתו לרבות כספים שהוריו והורי אשתו חסכו עבורם (עמ' 7 שורות 8-9). הוא קיבל סך של כ- 100,000 ₪ מתנות לחתונה וכל זוג ההורים, נתן להם 100,000 ₪ (עמ' 8 שורות 20-23) . סכומים אלו, ניתנו כהלוואה לנתבעת שהעבירם לידי הנתבע.
5. מעיון בת/6 , צילום השיק מושא התביעה בסך של 100,000 ₪ ובפרט בתרשומת בסיפא של ת/6 הנחזית להיות בחתימתו של הנתבע עולה כי ביום 16.8.2010 אישר הנתבע כי קיבל סך של 100,000 ₪ מלירן זרוג במזומן וכי הוא מתחייב להחזיר את הכסף תוך חודש (ראו עדותו של מר לונטל עמ' 36 שורות 20-25). כך גם עולה מעדותו של התובע שלא הוא נתן את הכסף לנתבע כי אם חברו (עמ' 6 שורה 30). התובע, לא הביא לעדות את לירן זרוג על מנת להוכיח כי הכספים שניתנו שייכים לו ולא ללירן. ככל שנכונה גרסתו של התובע, צפוי היה שלירן ידאג כי יירשם באישור ת/6 כי הכספים הם של התובע ולא שלו וכן צפוי היה, שהתובע ידאג לקבל על אתר אישור אחר מהנתבע בו יירשם כי ההלוואה היא ממנו ולא מחברו לירן.

1. בנסיבות אלו ובהיעדר ראיה לסתור את האמור בת/6 משלא נשמעה עדותו של לירן זרוג ולאור עדותו של מר לוונטל מטעם הנתבעת, לא עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכיח כי הוא מי שנתן לנתבעת סך של 100,000 ₪ באמצעות הנתבע .
2. לפיכך, דין התביעה לגבי שיק שמספרו 80001736 מבנק מרכנתיל , סניף 635 מס' חשבון 5306460 ע"ס 100,000 ₪ להידחות.

1. לעניין השיק השני בסך של 200,000 ₪ (ת/4 , להלן-"השיק") שמעתי את עדותו של התובע על מתן כסף במזומן לנתבע עבור הנתבעת ומבלי שנשמעה עדותו של הנתבע אשר עזב את הארץ וכדברי הצדדים, ברח מהארץ. לדברי התובע, הוא העביר במזומן לנתבע סך של 225,000 ₪ ובתמיכה הציג את האישור שנתן לו הנתבע (סומן ת/2 ) בו נירשם כי הנתבע קיבל מהתובע סך של 225,000 ₪ וכי נמסרו לו 2 שיקים פתוחים כערבון.

סעיף 20 (ג) לפקודה קובע : "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידי מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". סעיף 29 (א) לפקודת השטרות קובע: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". בהתאם להוראות הפקודה, קיימות שתי חזקות לעניין מסירה כשרה של השיק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר וכן, לעניין מתן ערך בעדו (ע"א 358/80 קדוש נפתלי נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז (3),830).

1. אמנם, אין באישור ת/2 כדי ללמד כי הכספים ניתנו לנתבע עבור הנתבעת אך לא נסתרה עדותו של התובע לפיה במעמד מתן אותו אישור , מסר לו הנתבע השיק, מבנק מרכנתיל דיסקונט שהוכח ואין חולק כי הוא חשבונה של הנתבעת. השיק, נחתם ע"י הנתבע בצירוף חותמת של הנתבעת , דבר המעיד כי ההלוואה ניתנה עבור הנתבעת ולא עבור הנתבע באופן אישי. יתירה מכך, הנתבעת שטענה כי הנתבע שימש כיו"ר שלה קבלה החלטה כאמור בפרוטוקול האסיפה הכללית שלה (ת/3) על פתיחת החשבון מושא השיק הנדון, כחשבון תרומות (סעיף א. לפרוטוקול הישיבה) וכי הנתבע, המנכ"ל שלה, מורשה חתימה בחשבון ומבלי שקיימת דרישה לפי ההחלטה לשתי חתימות בחשבון (סעיף ב. להחלטה בישיבת האסיפה הכללית). כך גם נירשם בסיפא של הפרוטוקול כי ההחלטה ניתנה בהתאם למסמכי היסוד של העמותה (אישור עו"ד של הפרוטוקול).
2. גיוס כספים ע"י הנתבע לטובת הנתבעת כגירסת התובע, מתיישב עם תפקידו של הנתבע וסמכויותיו אצל הנתבעת כמו גם עם מסירת השיק מחשבונה זה המצוי באחריותו. הנתבעת, נתנה אימון בנתבע בנוגע לניהול השיק אשר נחתם על ידו בצירוף חותמת של העמותה הנתבעת. השיק, נחתם ע"י הנתבע בצירוף חותמת הנתבעת כעירבון להחזר סך של 225,000 ₪ שניתן עבורה מחשבונה שנועד לגיוס כספים לטובתה. מעדותו של העד לונטל הוכח כי הוא מצוי בחשבון אחד בלבד של הנתבעת בבנק הפועלים (עמ' 22 שורות 32-33, עמ' 23 שורה 13) אליו מועברים תקציבי ממשלה (עמ' 23 שורות 1-4 ). העד אישר בחקירתו כי אין בידו לסתור את עדות התובע בדבר מתן כספים לנתבעת באמצעות הנתבע וכי הוא אינו בקיא בחשבונות אחרים של הנתבעת (עמ' 23 שורות 15-18) ואישר גם כי החשבון ממנו ניתן השיק הוא חשבונה של הנתבעת (עמ' 33 שורה 8). מעדותו של העד אני למדה כי הוא אינו טוען כנגד פעולותיו של הנתבע בחשבונה של הנתבעת והוכח כאמור, כי הנתבע היה בעל זכות חתימה בחשבון זה וכי שיקים בחתימתו של הנתבע כובדו בבנק (עמ' 23 שורות 19-24 וראו החלטת האסיפה הכללית ת/3).
3. הוכח מעדותו של העד לונטל כי הנתבע פעל בשם הנתבעת לגיוס הלוואות (עמ' 24 שורה 16) דבר המחזק את עדות התובע על מתן ההלוואה לנתבעת באמצעותו ועם מתן האישור ת/2 והשיק כעירבון להבטחת החזר ההלוואה. העד, לא ידע לומר מה היקף ההלוואות אותן גייס הנתבע ולא ידע מי הם כלל התורמים למעט חלק מהם. לדבריו, עשוי להיות שהיו תורמים אחרים ששמותיהם לא ידועים לו (עמ' 32 שורות 1-3) והוסיף ואמר, כי הנתבע ניהל את הנתבעת בכל ענייניה מא' עד ת'.
4. העד אמר כי בדק את ההפקדות של שיקים בתקופה הרלוונטית אך מחקירתו הוכח כי לא בדק את דפי החשבון. יתירה מכך, מעדותו עולה כי הוא לא בדק את ההפקדות במזומן בחשבונותיה של הנתבעת ובכלל זה בבנק מרכנתיל דיסקונט (עמ' 32 שורות 11-17 ו-23). בהתאם לאמור, נדחית גרסתו הראשונה של העד לונטל בה הוא הפריך ללא בדיקה של החשבונות כי ניתנה תמורה כלשהי לנתבעת בגין השיק (עמ' 26 שורות 18-19 וראו מסמכי התובע בנדון). הנתבעת, לא הביאה לעדות את רואה החשבון שלה ולא הציגה את הדו"חות הכספיים שלה על מנת להוכיח את טענתה בדבר היעדר תמורה בגין השיק . אין לנתבעת להלין כנגד מתן השיק לתובע, בשעה שהיא נתנה אימון בנתבע בהפקידה בידיו את ניהול החשבון מושא השיק בעצמו, כמו גם גיוס הלוואות עבורה. אוסיף כי ככל שהנתבעת, טוענת למחדלים בהתנהלותו של הנתבע ביחסיו איתה, מה שלא הוכח בראיותיה במסגרת ההליך שבפני, אין בכך כדי לפגום באחיזתו של התובע בשיק בהסתמכו בקבלת השיק מידי הנתבע על מצגים שהציג בפניו האחרון עובר למתן ההלוואה וקבלת השיק ממנו על פעולתו בשם הנתבעת ולטובתה. הדברים, מתיישבים כאמור לעיל, עם תפקידו של הנתבע אצלה ועם סמכותו לפעול בחשבונה מושא השיק, שנחתם על ידו בצירוף חותמת העמותה.

1. לאור האמור אני קובעת כי התובע אוחז כשורה בשיק שניתן לו כעירבון להבטחת החזר ההלוואה שהוא נתן עבור הנתבעת באמצעות הנתבע , מי שהיה הרוח החיה אצל הנתבעת וטיפל בכל ענייניה לרבות בגיוס הלוואות ובניהול החשבון בעצמו עבור הנתבעת.
2. אין מחלוקת שהשיק ניתן על החלק וכי התובע מילא את שם המוטב (עמ' 12 שורות 22-25) ואת הסכום של 200,000 ₪ (עמ' 13 שורות 9-13) על גבי השיק שניתן לו בחתימתו של הנתבע ובצירוף החותמת של הנתבעת (עמ' 13 שורות 17-18 וראו ת/3).
3. סעיף 3(א) לפקודת השטרות (להלן-"הפקודה") קובע מה הם התנאים ההכרחיים לקיומו של שטר שיכול שיהא שטר חליפין. ככל ששטר אינו עומד בתנאים של סעיף 3(א) , ניתן להשלימם על פי סעיף 19 לפקודה גם בפרט חיוני וגם בפרט מהותי (ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ' קולטון, פ"ד כח(1) 452). נכונים הדברים בפרט כאשר במועד קבלת השיק נמסקר לתובע האישור ת/2 אשר בהתאם לו היה בידו להשלים את פרטי השיק .

1. לשיטת התובע, הוא נתן הלוואה לנתבע בסך של 225,000 ₪ אך הוא מילא בשיק סך של 200,000 ₪. קיים קושי ברישום הסכום בשיק בהפרש בסך של 25,000 ₪ מסכום ההלוואה. בחקירתו השיב התובע כי הוא פחד ולא ידע מה היה רשום בשיק אך לבסוף הוא זכר 200,000 ₪ ומילא בהתאם את הסכום על השיק הפתוח שהיה בידיו (עמ' 13 שורה 10). אף שלא ברור הבסיס לחששו של התובע בפרט משהיה בידו האישור ת/2 בו נקוב סכום ההלוואה, אין ברישום סכום נמוך מסכום ההלוואה כדי לאיין את זכותו לקבל תמורה בגינה ובלבד, שלא מילא סכום גבוה מההלוואה אשר לדבריו ניתנה ללא ריבית. מנגד, אין בידי התובע להיפרע בכפל מהנתבעת בגין ההלוואה מושא השיק . לפיכך, ככל שהתובע ייפרע מהנתבעת בגין השיק הנדון מושא ההתנגדות לביצועו, תישלל זכותו של התובע להיפרע בגין ההלוואה בהצגת שיק אחר שניתן לו לכאורה בגינה מיהודה יצחק שגם אותו הוא תובע במסגרת הליך אחר (עמ' 9 שורות 19-22 , עמ' 8 שורות 15-16).

1. בנסבות אלו ולאחר שבחנתי את העדויות והמסמכים שהוגשו , אני קובעת כי הנתבעת לא סתרה את החזקה לגבי השטר שנחתם כדין ע"י הנתבע שהיה מוסמך לחתום עליו מטעמה והצגתו לפירעון נעשתה כדין בסכום שנירשם בו , משלא נפרעה ההלוואה ע"י מי מהנתבעים.
2. התובע טען כי לא עסק בהלוואות "דרך עיסוקו" כאמור בסעיף 15 (א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ- בנקאיות , תשנ"ג- 1993 (להלן-"החוק"). מעדות התובע עולה כי נתן הלוואות ספורות ולכל היותר שלוש הלוואות, אשר כאמור ברישא של פסק הדין לעניין אחת מהן קבעתי כי ההלוואה כלל לא ניתנה על ידו. ההלוואה דנן, ניתנה ללא ריבית כלל לדברי התובע וגם בכך, יש כדי לתמוך בגרסתו לפיה הוא לא עסק במתן הלוואות כדרך עיסוק . תימוכין לכך מצאתי בת/2 בו לא נקבעה ריבית כלשהי בגינה. האישור (ת/2) ניתן כאמור לעיל ע"י בעל תפקיד אצל הנתבעת ולא ע"י לווה פרטי, אשר כפי שהוכח היה בקי ובעל ניסיון בגיוס הלוואות לטובת העמותה (ראו ת.א. 50207/08 משה שטיינמץ נ' פרקש[ פורסם בנבו] 14.10.10) אל מול התובע , שלא הוכח כי עיסוקו במתן הלוואות.
3. הנתבעת מצידה, לא הביאה ראיות להוכחת טענתה בדבר עיסוקו של התובע במתן הלוואות חוץ בנקאיות ועדותו של העד לונטל בנדון, היא עדות שמיעה (עמ' 34 שורות 1-15) . מעדותו עולה כי ידועים לו פרטי העדים שהיה בידם להוכיח את גרסתה וככל שהיה סירוב מצידם ליתן תצהיר בנדון, צפוי היה שהנתבעת תבקש לזמן אותם באמצעות בית משפט על מנת להוכיח את טענתה. בהימנעותה מזימון העדים , יש כדי לחזק בגרסתו של התובע. לאור האמור אני קובעת כי התובע אינו מלווה העוסק במתן הלוואות כדרך עיסוק ולפיכך, הוא נכנס לגדרו של סעיף 15 (א) לחוק לפיו הוראות החוק בנוגע להלוואות חוץ בקאיות, אינו חל עליו.
4. לאור האמור, ההתנגדות לביצוע השיק בסך של 200,000 ₪ נדחית ומתקבלת ההתנגדות בנוגע לשיק בסך של 100,000 ₪ בתיק הוצאה לפועל 12/04114/11/5 .
5. בהתאם לקביעותי, אני מורה על שפעול תיק ההוצאה לפועל שמספרו 12/04112/11/3.
6. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

עותק פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.