28 דצמבר 2013

לפני:

כב' השופט אורן שגב

החלטה

1. בפניי בקשת הנאשמת 2 לבטל את כתב האישום שהוגש כנגדם מחמת התיישנות.
2. לטענתה, העבירה המיוחסת לה נעברה ביום 11.12.05, ואילו כתב האישום הוגש ביום 15.05.11, היינו לאחר חמש שנות ההתיישנות הקבועות בחוק לעבירה מסוג עוון, בה היא מואשמת.
3. בתגובתה, טוענת המאשימה, כי כתב האישום הוגש לראשונה ביום 27.10.08, אך נמחק בשל אי איתור הנאשמים ביום 24.02.09.
4. אין חולק, כי ביום 06.01.09 התקיים דיון בפני סגנית הנשיאה (כתוארה אז), כב' השופטת אורלי סלע, לפיו היה על ב"כ המאשימה להודיע האם איתרו את הנאשמים. משלא אותרו, נמחק כתב האישום ביום 24.02.09.
5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מן הטעמים הבאים.
6. סעיף 9(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע בזו הלשון:

" 9(ג) בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר."

1. הנה כי כן, פעולות מסויימות עוצרות את מירוץ ההתיישנות, ובכלל זה הגשת כתב אישום או קיום הליך מטעם בית המשפט.
2. אין חולק, כי "הפעולה" האחרונה שנעשתה בתיק היתה הדיון שהתקיים בבית דין זה ביום 06.01.09 בפני השופטת סלע, שכן המאשימה לא סיפקה מועדים מדוייקים בהם ערכה לכאורה פעולות חקירה מהותיות לאחר הדיון הנ"ל.
3. עד לאותו מועד חלפו 3 שנים ו- 25 ימים ממועד ביצוע העבירה לכאורה (11.12.05) ומירוץ ההתיישנות נעצר ונותר למאשימה פרק זמן "בלתי מנוצל" של כמעט שנתיים ימים (1 שנה, 11 חודשים ו- 5 ימים) על מנת לאתר את הנאשמת 3.
4. אלא שכתב האישום השני הוגש רק ביום 15.05.11, כלומר לאחר שחלפו למעלה משנתיים ימים, וליתר דיוק: שנתיים, ארבעה חודשים ו- 11 יום.
5. לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול כתב האישום כנגד הנאשמת 2.
6. עד ליום 15.01.14, תודיע המאשימה עמדתה ביחס להמשך ניהול ההליך כנגד הנאשמת 1, ובהתאם תינתן החלטה.
7. לעיוני ביום 16.01.14.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ד, (28 דצמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.