האם הסדר פשרה שאושר במסגרת תביעה ייצוגית יוצר מעשה בית דין, ביחס לתביעה אזרחית שהוגשה על ידי חברה (ארגמן) שהיא "חברת קבוצה" בחברה אחרת (מקורות) שהיתה צד לאותו הסדר פשרה?

האם העובדה שהבקשה לדחיה על הסף הוגשה רק לאחר גיבושו של הסדר הפשרה מצדיקה דחייתה של התביעה האזרחית על הסף?

אלה השאלות העיקריות המהוות ציר להכרעתי בבקשה לדחיה על הסף שהוגשה על ידי המבקשת, מקורות.

העובדות בקצרה

1. בין השנים 1966-1972 נחתמו בין מקורות לבין ארגמן שורה של הסכמים, שנועדו להסדיר את מכסת המים שתספק מקורות לארגמן ואת הסכומים ששולמו על ידי ארגמן, כתנאי להקצאת המים. על פי אותם הסכמים אף הוקצו לארגמן מניות במקורות.
2. במהלך סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 צומצמה אספקת המים לארגמן, עד אשר הופסקה כליל. בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים. בשנת 2004 הגישה ארגמן תביעה לבית המשפט המחוזי (ת.א. 2161/04), שבה ביקשה לקבל חזרה את החלק היחסי בהשקעותיה בגין ההפחתה הראשונה שבוצעה במכסת המים (להלן: "התביעה הראשונה"). על פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, כשבע שנים לאחר הגשתה, הוגש ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו בוטל פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה (ע"א 3043/11).
3. בשנת 2011 הוגשה התביעה בה עסקינן (להלן: "התביעה השניה"). בתביעה השניה, הנסמכת על עילה חוזית ועילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט, טענה ארגמן כי היא זכאית להשבת כספים, הן בגין ההפחתה שבוצעה במכסת המים שלה במהלך שנת 2004, והן בגין ביטולה כליל של מכסת המים בשנת 2005. ארגמן טענה כי מדובר בסכומים שלא כללה בתביעה הראשונה.
4. ביום 15.9.11 הגישה מקורות בקשה לסילוק התביעה השניה על הסף (להלן: " הבקשה הראשונה לסילוק על הסף"). בבקשה הראשונה לא נזכרת התביעה הייצוגית כעילה לסילוק התביעה, אלא נטען בה, כי פסק הדין בתביעה הראשונה מהווה מעשה בית דין ויוצר השתק עילה.
5. בהחלטתי מיום 12.2.12, קיבלתי רק חלק מטענותיה של מקורות, בהתייחס להשבה בגין ההפחתה במכסת המים משנת 2004. נקבע בהחלטתי, כי ההפחתה כבר הייתה ידועה כאשר הוגש כתב התביעה הראשון בשנת 2004, אך לא נכללה בכתב תביעה זה ולא נתבקש לגביה פיצול סעדים, ולכן ארגמן אינה יכולה לתבוע את ההחזר האמור בתביעה השניה. בעקבות החלטה זו, שלא הוגשה עליה בר"ע, צומצם הסכום הנדרש על ידי ארגמן בתביעה השניה. הצדדים קיבלו את הצעתי לפנות להליך של גישור בפני עו"ד אילן סופר ולנסות להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט. הליך הגישור הסתיים בסמוך לתחילתו ללא הסדר וארגמן ביקשה לחדש את הדיון בתביעתה השנייה.
6. בתאריך 15.10.12 התקיים קדם משפט במעמד הצדדים, במהלכו הודיעו ב"כ הצדדים כי הוסכם ביניהם להשהות את המשך בירור התביעה השניה, עד שינתן פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור שהוגש על פסק הדין בתביעה הראשונה, מאחר שיש בו כדי להשפיע עליה. איש מהצדדים לא דווח לבית המשפט כי מתנהל בבית המשפט דיון בתביעה ייצוגית, שיש גם בה כדי להשפיע על התביעה השניה.
7. במהלך שנת 2013 הודיעו הצדדים כי מתנהלים ביניהם מגעים בניסיון לגבש פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט, "אשר יכול שתייתר את המשך ניהול ההליכים". ביום 1.12.13 הודיעה ארגמן כי לא הושגה פשרה והגישה בקשה לתיקון כתב התביעה, לנוכח פסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן בהתייחס לתביעתה הראשונה. כתב התביעה המתוקן צמצם את הסעד המבוקש, כך שעתה מבקשת ארגמן לקבל חזרה סכום של 300,000 ל"י, שערכו הריאלי כיום הוא כ-5.4 מיליון ₪, כאמור בכתב התביעה המתוקן, שהגשתו הותרה כמבוקש. המגעים בין הצדדים נמשכו בניסיון לגבש פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט וב"כ הצדדים הודיעו כי למעשה עלה בידם לגבש הסדר, אך נדרשת הסכמתם של גופים שונים במדינה ביחס להסדר המתגבש.

התביעה הייצוגית

1. התביעה הייצוגית והבקשה לאישורה הוגשו ביולי 1997 על ידי קיבוץ אורים, נתיב הל"ה ואח' (ה"פ (י-ם) 486/97). כאנקדוטה יצוין, כי התביעה הוגשה עוד טרם חקיקתו של חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 ולכן הוגשה במתכונת שהיתה מקובלת אז, כהמרצת פתיחה. הליך זה נמחק בהסכמה, ותחתיו הוגשה ביום 10.8.2000 בקשה לאישור תביעה כייצוגית על ידי אותן מבקשות, כנגד אותן משיבות (ת.א. (י-ם) 2376/00, להלן: "התביעה הייצוגית").
2. במסגרת התביעה הייצוגית, נדרשה המדינה לרכוש את מניות מקורות שניתנו למבקשות, כנגד סכומי ההשקעה אותם השקיעו במקורות ולחילופין, להשיב למבקשות את סכומי ההשקעה. במהלך שנים ארוכות התנהלו במסגרת התביעה הייצוגית הליכים רבים, לרבות ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון. בסופו של יום, בחודש יולי 2012, נחתם הסדר פשרה בתביעה ייצוגית, שבמסגרתו הוסכם כי מדינת ישראל תרכשו את כלל מניותיה של מקורות, בתמורה לסך של 98 מיליון ₪. ההסדר אף קובע הוראות הנוגעות לסילוק מלא וסופי של כל זכויות חברי הקבוצה לגבי המניות במקורות ואת תשלומי העבר.
3. ביום 17.7.12 אושר הסכם הפשרה לפרסום על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. נקבע כי כל המעונין לפרוש מהקבוצה הנכללת בהסדר הפשרה, חייב להודיע על כך תוך 45 יום מיום פרסום ההודעה. ביום 7.11.12 אישרה כב' השופטת תמר בזק רפפורט את הסדר הפשרה במלואו (להלן: "הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית").

הבקשה לדחיה על הסף

1. בבקשה לדחיה על הסף טוענת מקורות, כי דין התביעה להידחות על הסף משתי סיבות עיקריות:
   1. קיומו של מעשה בית דין – ארגמן היא חברת קבוצה שהינה חלק מהסדר הפשרה בתביעה הייצוגית, היוצר מעשה בית דין גם לגביה.
   2. היעדר עילה – במסגרת הסדר הפשרה הומחו למדינה זכויותיהן של בעלות המניות העיקריות במקורות, ובהן ארגמן, לרבות בקשר עם זכויות חברי הקבוצה לגבי תשלומי העבר.
2. ארגמן טוענת בתגובתה, המשתרעת על פני 52 עמודים, כי אין לקבל את הבקשה מאלה הטעמים:
   1. הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שנים ארוכות של התדיינות משפטית בין ארגמן לבין מקורות, במסגרת שתי התביעות האישיות שהוגשו על ידי ארגמן.
   2. לאורך שנים לא הגישה מקורות בקשה לעיכוב הליכים בשל הליך תלוי ועומד (בתביעה הייצוגית) ולמעשה לא הביאה את קיומו של ההליך לידיעת בית המשפט, אלא בדיון האחרון שהתקיים ביום 21.10.14. כל זאת, כאשר ארגמן כלל לא ידעה אודות אישורו של הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית.
   3. בין הצדדים נוהלו במשך כשנתיים מגעים לפשרה במסגרת התביעה השניה וגובשו הסכמות שונות, אך המדינה (רשות המים) התנגדה לפשרה. לפתע פתאום, הועלתה לראשונה טענה לפיה ההליך כפוף לתביעה הייצוגית ויש לדחות את התביעה על הסף.
   4. ארגמן אינה חלק מהקבוצה המיוצגת, בין היתר משום שעילת התביעה בגין הפסקת צריכת המים אירעה בשנת 2005, למעלה משנה לאחר אישור התביעה כייצוגית, על פי החלטת בית המשפט מיום 28.1.04. כמו כן, פסק דין בתביעה ייצוגית אינו מיועד להשתיק תביעות תלויות ועומדות, אשר הוגשו על ידי תובע שבחר לנהל הליכים באופן אישי ועצמאי כנגד אותו נתבע.

עיתוי ההודעה על הסדר הפשרה והגשת הבקשה לדחיית התביעה על הסף

1. בטרם אתייחס לטענות הצדדים לגופן, מצאתי לייחד מילים לעיתוי ההודעה לבית המשפט על הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית ועיתוי הגשת הבקשה לסילוק על הסף.

מקורות לא דיווחה במשך כשנתיים על המגעים לפשרה בתביעה הייצוגית, ועל האפשרות כי ההסדר שיושג עלול לסכל את המשך ההתדיינות בתביעה השניה. התנהגותה מעוררת תמיהה, שלא לומר ספק לגבי תום לבה.

אבאר דברי.

1. מקורות היתה מן הסתם מודעת היטב להשלכותיו האפשריות של הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית על התביעה השניה. הסדר זה, שהיה פרי מגעים ממושכים בין הצדדים לתביעה הייצוגית, לא הבשיל ביום אחד ובסופו של דבר הוגש לאישורו של בית המשפט המחוזי בירושלים בחודש יולי 2012.
2. כפי שכבר תואר, ק"מ השני בתביעה דנן התקיים ביום 15.10.12, שלושה חודשים לאחר שהסדר הפשרה הוגש לאישור בית המשפט המחוזי, אך מקורות התמידה בשתיקתה. יתירה מכך, מקורות המשיכה לנהל עם ארגמן מו"מ לפשרה בתביעה השניה, ואף היתה שותפה לבקשות דחיה חוזרות ונשנות, שבהן דווח למותב זה כי הצדדים קרובים להסדר.

בבקשות הדחיה האחרונות, שהוגשו בחתימת שני הצדדים ביום 7.5.14 וביום 1.7.14 מציינות המבקשות באופן חגיגי, כי "הצדדים הצליחו לגבש הסדר, כעת ממתינה מקורות לקבלת עמדת גורמים וגופים שונים במדינה ביחס להסדר המתגבש". כל אותה עת לא נרמז על ידי מקורות, כי בכוונתה להסתלק מהמשא ומתן או להגיש בקשה לסילוקה של התביעה השניה על הסף.

1. ביום 15.9.14 הודיעו הצדדים במשותף לבית המשפט על כישלון המגעים לפשרה, וגם אז לא נזכר כלל המכשול הנטען (הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית) ולא צוין כי הוא מהווה נימוק לכישלון המו"מ. מקורות העדיפה להסתתר מאחורי טענה כללית, שהתקבלה על ידי בתמיהה, כי נדרשת קבלת עמדתם של גופים שונים במדינה, ולכן קבעתי כי על הצדדים וב"כ להתייצב לדיון בפני בית המשפט ביום 29.9.14, כדי להבהיר את המתרחש.
2. בדיון שהתקיים ביום 29.9.14 טען ב"כ מקורות, כי לא התקבל אישורם של הגורמים הרלבנטיים במדינה (רשות המים) להסדר שגובש, ושוב לא הזכיר את הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית ולא טען כי הוא אשר הכשיל את המו"מ. נוכח הודעה זו נקבע דיון נוסף במעמד הצדדים, אליו זומן גם נציג המדינה כדי להסביר את עמדתו. רק אז נאמר לראשונה על ידי נציגת פרקליטות המדינה, כי "יש הסכם פשרה שנחתם במסגרת התביעה הייצוגית שבו המדינה משלמת 100 מיליון ₪ לכל בעל המניות או מבקשי המניות וארגמן נמצאת בתוך הקבוצה הזאת. מה שלא נראה לנו הגיוני זה שארגמן לא יכולה לנהל פה את התיק כי הרי היא לא יכולה לקבל פעמיים".

סמוך לאחר הדיווח האמור, הוגשה הבקשה לדחית התביעה על הסף.

1. בניסיון להסביר את העיתוי המאוחר של ההודעה אודות קיומו של הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית, טוען עתה ב"כ מקורות, כי עד כה התנהלו בתביעה רק "הליכים טכניים", בהם לא נטענו הצדדים טענות לגופה של התביעה ולכן הנושא לא עלה. אם זהו הצידוק להתנהגותה של מקורות – שאני. אולם, אין בדברים האמורים כדי להפחית ממשקלו של הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית או מהשלכותיו על האפשרות להמשיך בניהול התביעה השנייה, כפי שיובהר להלן.

יחד עם זאת, התנהלותה של מקורות בכל הנוגע לדיווח על הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית, תילקח בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בבקשה לדחיה על הסף.

הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית מהווה מעשה בית-דין

1. ארגמן היא בעלת מניות במקורות וככזו נכללת בהגדרת "חברי הקבוצה", כפי שתוארה בהסדר הפשרה, שם נאמר: "חברי הקבוצה: כל מי שהינו מחזיק מניות ומבקש מניות או מוותר, כפי שמוגדרים מונחים אלה להלן...". בנוסף להגדרת הקבוצה בהסדר הפשרה, גובשו רשימות של כל בעלי המניות, וארגמן מנויה באופן מפורש ברשימה חברי הקבוצה.
2. ארגמן טוענת כי אינה נכללת בין חברי הקבוצה, גם אם שמה נכלל ברשימת חבריה, מאחר שעילת התביעה שלה נוצרה לאחר החלטת אישור התובענה כייצוגית. כתימוכין לכך מפנה ארגמן להוראות סעיף 10(א) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כדלקמן:

"אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה; לא יכלל בקבוצה אדם שעילת תביעתו נוצרה לאחר המועד שבו אושרה התובענה כייצוגית".

נראה כי ארגמן נתפסה לכלל טעות ולא דקה פורתא, מאחר שאין בהוראת סעיף 10(א) כדי להועיל בנסיבות הענין. אישור התובענה כייצוגית בשנת 2004 מהווה אך "יריית פתיחה" לניהול התובענה, שכאמור הסתיימה בסופו של דבר בהסדר פשרה. ההסדר מגדיר את "הקבוצה" שעליה הוא חל וארגמן נכללת בתוכה, מאחר שלא ביקשה לצאת מהקבוצה.

ההוראה הרלבנטית לענייננו כלולה בסעיף 18(ו) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע כך:

"חבר קבוצה אשר אינו מעוניין כי יחול עליו הסדר הפשרה, רשאי לבקש מבית המשפט, בתוך המועד שנקבע להגשת התנגדויות לפי סעיף קטן (ד), להתיר לו לצאת מן הקבוצה שעליה יחול ההסדר".

סעיף 18(ו) קובע במפורש כי על המבקש לפרוש מהקבוצה להודיע על כך, ולקבל את אישור בית המשפט. הנטל להודיע חל על מי שמבקש לצאת מהקבוצה ולא להיפך. אין מדובר בהסדר פשרה מסוג "opt in", החל על רק מי שמבקש במפורש להצטרף אליו, כפי שטוענת ארגמן, בניסיון להדוף את הבקשה לסילוק על הסף. אמנם, סעיף 6.9 להסדר הפשרה בתביעה הייצוגית קובע מנגנון ייחודי, לפיו מי שנכלל בהגדרת חברי הקבוצה, מחויב להגיש בקשה לקבלת הפיצוי לנאמני הסדר הפשרה, אך מדובר רק בעניין פרוצדורלי, המיועד להסדיר את האופן שבו תוגשנה הבקשות, נוכח ריבוי בעלי המניות.

דוגמא למקרה בו הוגשה התנגדות להסדר פשרה, שבית המשפט ראה בה בקשה לצאת מהקבוצה ראו בענין ת"צ (ת"א) 40758-05-11 ברוך יהלומי נ' עיריית תל-אביב, שם קבע כב' השופט מודריק כי: "המתנגד ביקש, הלכה למעשה, אגב התנגדותו להסדר שההסדר לא ימנע ממנו את זכות התביעה הפרטית. בכך יש לראות משום בקשה שההסדר לא יחול עליו {סעיף 18(ו) לחוק התובענות]. בקשה זו יש לאשר".

1. הסדר הפשרה לא נעשה במחשכים. בית המשפט המחוזי בירושלים הורה על פרסום הודעה בעיתונות בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה, כנדרש על פי סעיף 18(ג) וסעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות. הפרסום נועד להביא לידיעת חברי הקבוצה ולידיעת הציבור כולו, כי בית המשפט התבקש לאשר את הסדר הפשרה, ולהזכיר לכל מי שמעוניין לצאת מהקבוצה, כי עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט. בית המשפט אף הורה לנאמנים על ההסדר להגיש רשימות פורטות של חברי הקבוצה, לאתר את כתובתם ולשלוח להם הודעות. בנוסף הורה בהחלטה מיום 14.12.14, כי "לנוכח ההיקף הרחב של בעלי המניות שכבר אותרו, ישמש הפרסם בעיתונות כתחליף למשלוח מכתבים למי שלא אותרו כתובותיהם" (נספח 1 לתשובת המבקשת).

ארגמן ידעה או היה עליה לדעת על הסדר הפשרה שפורסם, וטענתה כי לא קיבלה על כך הודעה אינה יכולה להישמע.

1. ארגמן העלתה טענה סתמית כי "העובדה שהסכם הפשרה מנוסח באופן אשר לוכד לכאורה ברשתו גם תביעות חוזיות מכל סוג ומין שהוא, אין בה כדי להפוך את ארגמן לחלק מן הקבוצה בדיעבד..." (סעיף 208 לתגובה).

בנוסף טענה ארגמן, כי לו היתה נמסרת לה הודעה המבקשת להכליל אותה בקבוצה, הייתה פועלת בכדי להוציא עצמה מתחולתו של הסדר הפשרה.

ארגמן לא ביקשה לפרוש מן הקבוצה בתביעה הייצוגית, ולכן היא זכאית לקבל את כספי הפיצויים שישולמו על ידי המדינה על פי הסדר הפשרה שאושר.

מר יאיר רוטלוי, יו"ר מועצת המנהלים של ארגמן, אמנם טען בסעיף 158 לתצהירו שצורף לתגובה, כי ארגמן "לא ביקשה ולא קיבלה ולו שקל אחד מהתשלום לו היא זכאית לכאורה מכוח הסכם הפשרה, ואף אין בדעתה לעשות כן", אך לא מצא לנכון להבהיר - מדוע ארגמן לא ביקשה רשותו של בית המשפט בירושלים לצאת מהקבוצה.

טענות מתחמקות אלה מלמדות על רצונה של ארגמן לאחוז במקל משני קצותיו – להיכלל בקבוצה על פי הסדר הפשרה בתביעה הייצוגית, מחד גיסא, ולהמשיך בהליכים בתביעתה השניה, מאידך גיסא. התנהלות מעין זו אינה אפשרית ובית המשפט לא יתן לה יד.

היעדר עילה - זכויות התביעה הומחו למדינה

23. הסדר הפשרה מחייב את דחיית התביעה גם מחמת היעדר עילה, לאור העובדה שהוא ממחה למדינת ישראל את כל זכויותיה של בעלי המניות במקורות (ובהם ארגמן) בקשר עם תשלומי העבר. כך נכתב במפורש בהסדר הפשרה עצמו (סעיף 8.3 להסדר) וארגמן בתגובתה לבקשה אינה מתכחשת לעובדה זו.

לפיכך וגם מטעם זה, אין עוד מקום להמשך ההליכים בתביעה דנן.

סוף דבר

אני קובעת, כי דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין, קרי: הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית, החל על ארגמן ומסדיר את סוגית הפיצויים להם היא זכאית, גם על פי תביעתה השנייה. בנוסף, דין התביעה להידחות על הסף מאחר שזכויות התביעה, ככל שעדיין נותרו בקשר עם תשלומי העבר, הומחו על פי הסדר הפשרה למדינה.

אשר לשאלת ההוצאות - לאור עיתוי ההודעה על הסדר הפשרה ועיתוי הגשת הבקשה לבית המשפט לדחית התביעה על הסף, רק לאחר שנוהל בין הצדדים משא ומתן ממושך, אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ה, 15 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.