החלטה

לפניי בקשה לחיוב המשיבים 1-4 (להלן: "המשיבים") לפי סעיף 374 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות") והתנגדות המשיבים לברר את הבקשה בדרך של בקשה למתן הוראות ובמסגרת תיק הפירוק.

הרקע העובדתי

1. ביום 19/5/11 הוגשה ע"י הד השפלה ייזום והשקעות בע"מ ("המבקשת"), שהיא בעלת מניות המיעוט בשיעור 28%, בקשה לפירוק החברה.

שאר מניות החברה הוחזקו, עובר להגשת הבקשה, ע"י המשיבה 3.

בעת הקמת החברה, החזיקו במניותיה שלושת השותפים המייסדים בשיעור 28%, כל אחד (חברת פ.א. רויכמן תקשורת בע"מ, שלג לבן 1986 בע"מ ("משיבה 3" או "שלג לבן"), והמבקשת. ביתרת המניות (16%) החזיק מר מוחמד טועמה.

שלג לבן רכשה את מניות מר מוחמד טועמה בשנת 1997 ואת מניות חברת רויכמן בשנת 2000, כך שהחל משנת 2000 הפכה להיות בעלת 72% מהון המניות של החברה.

כתוצאה מכך הפכה לבעלת זכות למנות 5 דירקטורים מתוך 7.

1. בבקשת הפירוק נטען ע"י המבקשת כי החברה הייתה בעלת תחנת רדיו מצליחה, עד שפעילותה ונכסיה נגזלו מידיה על ידי המשיבים. החברה הייתה בעלת זיכיון מטעם הרשות השנייה, שהיה הנכס העיקרי שלה והפעילה תחנת רדיו אזורית במשך 13 שנים עד ליום 31.10.09, עת הועברה ע"י המשיבים 1-3, פעילות משגשגת של החברה, ללא תמורה, לחברה החדשה שבבעלותם.
2. על פי הנטען בבקשת הפירוק, ביום 25/9/08 פירסמה הרשות השנייה מכרז להארכת תוקף הזיכיון. המשיבים ששלטו בחברה, פיטרו את עובדיה, גזלו לעצמם את ההזדמנות העסקית לזכות במכרז, הקימו בחשאי את החברה החדשה (שהוקמה 30 יום לפני המועד האחרון לגשת למכרז), ניגשו למכרז באמצעות החברה החדשה, אשר זכתה במכרז בהעדר מתחרים.
3. עילות הפירוק בהן נקבה המבקשת הן לפי סעיפים 257(2) ו-257(5) לפקודת החברות, דהיינו החברה הפסיקה את עסקיה למשך שנה (ס"ק (2)) וכי בית המשפט סבור שמן הצדק והיושר היא שהחברה תפורק (ס"ק (5)).
4. ביום 17/5/11 ניתן צו לפירוק החברה בעילה של הפסקת פעילותה העסקית למשך שנה.

ערעור שהוגש לבית המשפט העליון ע"י שלג לבן, נדחה ביום 4/12/13.

1. המנהל המיוחד שמונה לחברה הגיש כנגד המשיבים בקשה לפי סעיף 374 לפקודת החברות, בה נתבקש בית המשפט להצהיר כי המשיבים או מי מהם השתמשו באופן שאינו הוגן ו/או שלא כשורה ו/או שלא כדין בכספיה ונכסיה של החברה ו/או עשו מעשה שלא כשורה ו/או שלא כדין במו"מ הנוגע לחברה ו/או לנכסיה ובהתאם לכך לכפות על המשיבים יחד ולחוד להשיב את כספי ו/או נכסי החברה ולפצותה בגובה שווים של הנכסים ו/או הזיכיון ו/או כספים שהוצאו ע"י המשיבים מן החברה בסך כולל של כ-5.7 מיליון ₪ כמפורט בחוו"ד חשבונאית מטעם רו"ח קדרון (להלן: "חוות הדעת"), שהתקבלה במשרדי המנהל המיוחד בחודש אוקטובר 2016.

כמו כן מבוקש להצהיר כי המשיבה 4 שתקרא גם "החברה החדשה", יחד עם המשיבים האחרים, מחויבת להשיב לחברה את מלוא הסכומים ו/או מלוא שווי הזכויות, הציוד והנכסים לפי שווים בחוות הדעת שנטלה מן החברה ו/או הועברו לידיה בניגוד לכל דין ו/או כי המשיבה 4 חבה בכל חובות החברה, כאמור לעיל.

1. המשיבים מתנגדים לבירור הבקשה בדרך של בקשה למתן הוראות ובמסגרת תיק הפירוק, ומכאן החלטתי.

טענות הצדדים בתמצית

1. המשיבים הגישו תגובתם לבקשה ובה העלו את הטענה כי ההליך לפי סעיף 374 לפקודת החברות אינו מתאים לבירור במסגרת הליך מקוצר של בקשה למתן הוראות, בשל הבירור העובדתי הסבוך הנדרש.

נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה, בנסיבות בהן מתעוררות שאלות עובדתיות רבות ומורכבות שיש להכריע בהן, כשיש להעמיד את חוות הדעת במבחן החקירה הנגדית ויש לשמוע מספר לא מבוטל של עדים פוטנציאליים (פורטו שמותיהם של 6 עדים), אין מקום לברר את המחלוקת בדרך של בקשה למתן הוראות.

עוד טענו המשיבים כי החברה הינה סולבנטית וכי עסקינן בסכסוך בין בעלי מניות, שאין מקום לבררו במסגרת תיק הפירוק.

1. המנהל המיוחד השיב כי טענות המשיבים נועדו לנסות לייצר סחבת ולהכשיל את ההליך.

הבקשה פשוטה יחסית, ללא מורכבות עובדתית, מרבית העובדות העומדות בבסיס הבקשה אינן שנויות במחלוקת ולמעשה מאומתות בפרוטוקול חקירתם של משיבים 1-2.

ההליכים הנוגעים לנכסי החברה בפירוק מנוהלים ע"י בית משפט של פירוק, שלו המומחיות המיוחדת בניהול הליכים לפי סעיף 374 לפקודת החברות, בוודאי כשמדובר בהליך שבין המנהל המיוחד לנכסי החברה לבין בעלי המניות של החברה, שגזלו את נכסי החברה והעבירו אותם לחברה החדשה שהוקמה לצורך כך.

הבקשה הינה לב ליבו של הליך הפירוק. טענות המשיבים בדבר היות החברה סולבנטית, נדחו הן על ידי בית משפט זה והן על ידי בית המשפט העליון, עת נדחתה התנגדותם למתן צו פירוק כנגד החברה.

1. המבקשת וב"כ הכנ"ר תמכו בעמדת המנהל המיוחד.

השאלות שבמחלוקת

השאלות העיקריות העומדות למחלוקת הן:

1. האם הליך לפי סעיף 374 לפקודת החברות, בדרך של בקשה למתן הוראות, מתאים לבירור המחלוקת שבין הצדדים?
2. האם בעובדה כי החברה הינה סולבנטית ומדובר בסכסוך בין בעלי מניות, יש כדי להשליך על הפורום המוסמך ואופן בירור התובענה?

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את התנגדות המשיבים ואלה הנימוקים: -
2. ההלכה הנוהגת בשאלה הראשונה שבמחלוקת מורה כי ככלל, הנטייה לנהל את כל ההליכים הנוגעים לפירוק חברה, ובכלל זה הליכים לפי סעיף 374 לפקודת החברות, במסגרת בקשה למתן הוראות בתיק הפירוק. כך למשל נקבע בע"א 9983/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ד"ר שלמה נס ואח' (פורסם בנבו 19/6/08): -

"מטרתו של סעיף 374 לפקודה הינה יצירת מסלול דיוני המאפשר הכרעה מהירה ויעילה בסוגיית אחריותם האישית של בעלי תפקידים מסוימים בגין פעולותיהם בניהול החברה. בכך מעדיף הדין את האינטרס הציבורי בהחשת הליכי הפירוק (או הליכי השיקום וההבראה) על פני האינטרס האישי של נושאי המשרה הנתבעים, כי התובענה נגדם תתברר לפי כל סדרי הדין הרגילים (ראו, רע"א 3319/06 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק החברה נ' ג'ברה (פורסם בנבו), 28/1/07), פיסקה 5). אכן, עשויים להיות מקרים מסוימים בהם מאפייניו של ההליך יובילו למסקנה לפיה אין הוא מתאים להידון במסגרת הליך לפי סעיף 374 לפקודה. כך למשל, בנסיבות בהן מתעוררות שאלות עובדתיות רבות ומורכבות באופן מיוחד (ראו והשוו, רע"א 259/99 חברה פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 396-393 (2001)). עם זאת, דומה כי נקודת המוצא צריכה להיות כי הליכים שעניינם אחריותם האישית של נושאי משרה יתבררו, ככלל, בפני בית המשפט של חדלות הפירעון בהתאם למסלול הקבוע בסעיף 374 לפקודה (השוו, רע"א 4627/04 ענב נ' עו"ד נחמה אלדר בתפקידה כנאמנת בפשיטת רגל (לא פורסם, 9/6/04)). זאת ועוד, לבית המשפט של חדלות פירעון נתון שיקול דעת רחב ביותר באשר לדרך הדיונית אשר בה תבורר המחלוקת, האם בהליך של בקשה למתן הוראות לפי סעיף 374 לפקודה או שמא בגדר תובענה רגילה. ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטתה של הערכאה הדיונית בסוגיה זו, בפרט כאשר החליט בית המשפט כי אין להעביר את ההליך למסלול של תובענה רגילה".

1. בפסיקה נמנו שלושה תנאים אותם נדרש בית המשפט של פירוק לבחון בבואו להכריע בשאלת אופן ניהול ההליך, אם במסגרת בקשה למתן הוראות או בהליך עצמאי: -

(ראה רע"א 4956/07 פנחס לבנברג ואח' נ' ביקור חולים הוספיטל (פורסם בנבו 2.4.09) וע"א 7075/12 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו 5.5.13)).

1. בירור הסוגיה שבמחלוקת בגדר בקשה למתן הוראות, נחוץ לצורך ביצוע יעיל של הליך הפירוק - תנאי זה מתקיים מאחר ומחלוקת זו, לכשתוכרע, תביא לסיום הליך הפירוק.
2. בירור המחלוקת עם הצד השלישי אינו כרוך בבירור עובדתי מורכב - גם תנאי זה מתקיים, מאחר ומרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת. המנהל המיוחד אף ציין בדיון כי הוא מוכן לוותר על חקירות ולהסתמך על המסמכים המצורפים לבקשה (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 1-4). מכל מקום, לטענת המנהל המיוחד מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת והבירור העובדתי אינו מורכב.

עיון בבקשה ובתגובות מעלה כי אכן המחלוקת העובדתית אינה מורכבת וניתן לבררה במהירות וביעילות. אף אם תתקבל טענת המשיבים כי יש לשמוע 6 עדים ולחקור את נותן חוות הדעת בחקירה נגדית, אין בכך כדי להביא לסווג המחלוקת כמורכבת וסבוכה.

1. בניהול ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות אין משום עיוות דין ופגיעה בזכויות המהותיות או דיוניות של בעל הדין. המשיבים לא הצביעו בטיעוניהם על עיוות דין או פגיעה באיזה מזכויותיהם ולא נראה כי קיים חשש לעיוות או פגיעה, כאמור.
2. בנוסף לתנאים הנ"ל יש להתחשב בנתון נוסף, שעניינו טיב המחלוקת עם הצד השלישי, בה יש להכריע. כאשר מדובר בתביעה המבוססת על עילה ייחודית לדיני הפירוק או בהליך המיועד להכריע בנוגע למסת הנכסים העומדים לחלוקה לנושים, מהווה הדבר שיקול התומך בניהול ההליך בבית משפט של פירוק, בדרך של בקשה למתן הוראות.

בענייננו מתקיים גם שיקול נוסף זה התומך בניהול ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות, משמדובר במסת הנכסים העומדים לחלוקה.

1. באשר לטענה לפיה החברה הינה סולבנטית, וכי מדובר בסכסוך בין בעלי מניות ולכן אין מקום לדון בבקשה במסגרת תיק הפירוק, מקובלת עלי תשובת המנהל המיוחד כי מלכתחילה עילת הפירוק לא הייתה חדלות פירעון אלא הפסקת פעילות החברה למשך שנה, בשל טענת המבקשת כי המשיבים נישלו את החברה מנכסיה ורוקנו אותה מתוכן, טענה שיש להוכיחה ונראה כי הדרך היעילה לבררה הינה במסגרת בה נקט המנהל המיוחד.

יש גם לזכור כי המשיבים התנגדו לבקשת הפירוק בטענה זו (שהחברה סולבנטית והסכסוך הוא בין בעלי מניות) והתנגדותם נדחתה. גם ערעור שהוגש ע"י המשיבים לבית המשפט העליון נדחה ולכן, אף מטעם זה אין לקבל טענה ממוחזרת זו.

1. מטעמים אלה אני דוחה את התנגדות המשיבים ומורה כדלקמן: -
2. אני מתירה הגשת בקשות ומסמכים הרלבנטיים לבקשה זו, תוך 14 יום מהיום.

אני קובעת את הבקשה להוכחות ליום 21.1.20 שעה 9:00 (כל היום).

צד המבקש לזמן עד לדיון, יעשה כן באמצעות מזכירות בית המשפט ויפרט את נחיצותו של העד, שאם לא כן, לא יידחה הדיון בשל אי התייצבות עד.

1. אני מחייבת את המשיבים לשלם לקופת המנהל המיוחד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.