1. התובע (להלן, גם "המל"ל") הגיש תובענת שיבוב על סך 22,461 ₪ נגד הנתבעות, עיריית קרית מוצקין, היא הנתבעת 1 (להלן, גם "העירייה"), והנתבעת 2, היא מבטחתה. נטען כי ביום 21.8.08 גב' אורנה סויסה (להלן – "הנפגעת"), סיימה את עבודתה והייתה בדרכה לרכבה כאשר היא מעדה על שקע ומהמורה בכביש שבתחומי שיפוטה של העירייה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל והוא שילם לה, בהתאם לכל דין, דפי פגיעה וגמלת נכות. לנוכח סברתו של המל"ל שהתאונה ארעה כתוצאה מרשלנותה של העירייה, ומכוח זכות התחלוף שלו, הוגשה התובענה שבפניי.

הנתבעות התגוננו בפני התביעה. הוכחשה עצם התאונה בה נחבלה הנפגעת. מכל מקום הוכחשה החבות הנטענת של העירייה ונטענו מכלול הטענות הטיפוסיות אף בשאלת גובה הנזק.

2. במקביל הגישה אף הנפגעת תביעת נזיקין כנגד הנתבעות שבפניי, ובהן העירייה. תובענה זו הסתיימה בהסכם פשרה. בגדרו של הסכם פשרה זה, אף בהערה לעניין הצעת בית המשפט, הקפידה העירייה לנכות את התשלומים ששולמו למל"ל. בתביעת נזיקין זו ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה האמור.

3. משכך הונחה בפניי בקשת המל"ל הטוען להשתק שיפוטי שצמח לחובת העירייה, אף בהליך שבפניי. הונחה בפניי תגובת הנתבעות המתנגדות לבקשה האמורה. בתגובה לכך הגיש ב"כ המל"ל את פסק דינה של כב' השופטת הניג ב-ת.א. (ת"א) 10907-02-12 המוסד לביטוח לאומי נ' עיריית בת ים (במאגרי "נבו"; להלן – "עניין עיריית בת-ים"), התומך בעמדת המל"ל.

4. בהחלטתי מיום 14.10.13 התבקשה הבהרת ב"כ התובע, ככל שעסקינן בהיקף פועלו של ההשתק השיפוטי הנטען. רשמתי כי לנוכח הסתמכותו של המל"ל על פסק דינה הנ"ל של השופטת הניג, לכאורה נותרה דרושה לפנים ההכרעה לגבי שיעור התגמולים ששילם המל"ל לנפגע. כך, הגם שלכאורה מתחייב לנוכח פסק דינה של השופטת הניג, שהמל"ל יזכה בתביעה במלואה.

לנוכח זאת הונחו בפניי טיעונים משלימים. אכן ב"כ המל"ל סבור כי יש להחיל את ההשתק השיפוטי גם בשאלת גובה הגמלאות המשולמות. מנגד ב"כ הנתבעות חוזרת ומבהירה שהיא חולקת על פסק דינה של השופטת הניג, ובעיקר לנוכח העובדה שהואיל ועסקינן בפסק דין של בית משפט שלום, אין הוא בבחינת הלכה מחייבת. ב"כ הנתבעות חוזרת ומציינת כי חובה על המל"ל להניח תשתית מלאה, הן בנושא החבות והן בנושא גובה הנזק, באופן שיש לדחות הבקשה מכל וכל.

5. השקפתי-שלי שונה בתכלית. אכן פסק דינה של השופטת הניג אינו מחייב אותי ללכת בעקבותיו. ואולם אני בן-חורין לעשות כן, לא משום שחובה עליי לנהוג כן, אלא משום שאני בוחר לנהוג כן, בגדר שיקול דעתי השיפוטי. ואכן פסק דינה של השופטת הניג בעניין עיריית בת-ים הנ"ל, הוא "תמונת ראי" של המסכת שבפניי. לא בכדי, איפוא, הזמינה אותי ב"כ הנתבעות שלא לילך בעקבותיו. אף לה ברור לחלוטין, מן הסתם, כי ככל שאבחר לאמץ את האמור שם, דין התביעה שבפניי יהא להתקבל. וכך בדעתי לעשות.

6. אף בפרשה שנדונה בעניין עיריית בת-ים הגיש הנפגע שם תביעת נזיקין בגין תאונה שארעה לו שמעד על מכשול נטען עקב רשלנותה המיוחסת של העירייה שם. אף שם הסכימו הצדדים, בתביעת הנפגע כנגד העירייה, להגיע להסכם פשרה שנטל בחשבון אף את תגמולי המל"ל. אף שם הוגשה תביעת שיבוב של המל"ל, שכבפרשה שבפניי נכנס לנעליו של הנפגע. אף שם ניסתה העירייה, כזו שבפניי, להתכחש למתחייב מהתנהלותה בתביעת הנפגע. השופטת הניג לא הסתירה את מורת רוחה מהתנהלות זו והיא ציינה כי התנהלות זו מדגימה "את העומס המיותר, את בזבוז הזמן והמשאבים השיפוטיים, שראוי היה להקצותם להכרעה במחלוקות אמיתיות" (סעיף 19). דעתי כדעתה.

7. מוסד ההשתק השיפוטי נוצק, בין השאר, בפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס ב-רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים ואח', פ"ד נט(6) 625. בין השאר הוא הורה אותנו כי -

"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל דין בכתב טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט (פרשת אינטרלגו, עמ' 200; R. G. Boyers “Precluding Inconsistent Statements: The Doctrine of Judicial Estoppel”, 80 Nw. U.L. Rev. 1244 (1986) (להלן - Boyers), עמ' 1251-1250). בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל הדין לבין בית המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים בו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר (פרשת אינטרלגו, עמ' 196;Edwards v. Atena Life Insurance Company, 690 F.2d 595 (1982) 598, (להלן - פרשת אדוארדס)), ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה (Spencer Bower & Turner “The Law Relating to Estoppel by Representation” 3^rd ed. (1977) 360). זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק."

8. תובנה זו חזרה ונשנתה, בהזדמנויות לרוב. וכך הורה אותנו כב' השופט רובינשטיין, ב- רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (במאגרי "נבו"), כי, במובחן מן הפרשה שנדונה בפניו, "אילולא כן, ואילו עדיין היה לפנינו מצב מוכח שבו מבקשות חברות ביטוח לנכות את מלוא גימלאות הנכות הכללית מן הפיצוי לנפגע, ואחר כך טוענות כלפי המל"ל, בגדרי תביעת שיפוי, כי אין קשר סיבתי בין הגימלאות לתאונה - לא הייתי מהסס 'לבוא חשבון שיפוטי' עם חברות הביטוח וללכת בדרכו של בית משפט השלום, בגדרי השתק שיפוטי (ראו רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625) ותום לב. אך אין הדברים נצרכים לענייננו" (סעיף ד').

9. בבסיס העיקרון של ההשתק השיפוטי, כך מטעימה השופטת הניג, "עומדות דרישות של מוסריות והגינות. על כן ימנע בית המשפט התנהלות חסרת תום לב לא מוסרית של בעל דין, לא רק כלפי יריבו אלא גם כלפי בית המשפט ממנו הוא בא לבקש סעד. במצב כזה, זהות הצדדים במשפט אינה רלוונטית. כך גם לגבי זהות ההליך המשפטי. העיקר הוא בשאיפתו של התובע 'להרוויח' וליהנות מהכרעות שיפוטיות שונות, בהליכים שונים, על ידי העלאת טענות סותרות" (סעיף 26).

10. העובדה שעסקינן בהסתמכות על הסכם פשרה בהליך קודם, לעניין החלת ההשתק השיפוטי, אינה מעלה ואינה מורידה. ובלשונה של השופטת הניג "העובדה שה'רווח' במערכה הראשונה הושג במסגרת הסכם פשרה, ללא הודאה של בעל הדין 'המרוויח' וללא הכרעה שיפוטית לגופו של עניין, אינה מעלה ואינה מורידה. כך גם באשר לזהות הצדדים במערכה הראשונה ובפרט כאשר במערכה השנייה נכנס בעל דין 'חדש' בנעליו של אחד מבעלי הדין במערכה הראשונה. הדברים יפים מכוח קל וחומר כאשר אין חשש להכרעות שיפוטיות סותרות, שכן זכותו של בעל הדין 'המרוויח' נתחמה כבר במערכה הראשונה והוא אינו חשוף לסיכון מוגבר במערכה השנייה. בשולי השוליים, הצורך לשוב ולבחון את זכותו של בעל הדין 'המרוויח' במערכה הראשונה גוזל משאבים וזמן שיפוטי יקר על חשבון ציבור המתדיינים, שעניינם טרם נדון במערכה קודמת. בנסיבות הדיוניות - העיקר הוא ה'רווח' הנוסף אותו מבקש בעל הדין להשיג על ידי הרחבת זכותו במערכה השנייה. התנהלות כזו לוקה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות ויש למנעה על ידי הפעלת השתק שיפוטי" (סעיף 27).

11. התנהלותה של העירייה בעניין עיריית בת ים, כך המשיכה וניתחה השופטת הניג, גורמת לכך שלאחר שבמערכה הראשונה ניכתה העירייה את תגמולי המל"ל מהפיצוי ששילמה לניזוק, גורמת לכך שמשעה שהיא מתכחשת לכך היא מבקשת "להותיר את הרווח, כולו או חלקו בכיסה... התנהלות כזו לוקה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות, ודאי כלפי בית המשפט" (סעיף 28).

וחתמה השופטת הניג והצביעה על כך שאין להשלים עם התנהלות זו, " בפרט כשהיא באה מצידה של עירייה. העירייה, אף אם אינה אורגן של השלטון המרכזי, הינה אחת מזרועותיו, מנהלת ושולטת בכספי ציבור. העירייה כפופה למערכת דינים כפולה, זו של המשפט המנהלי וזו של המשפט הפרטי. לכן חלות עליה ביתר שאת החובות לנהוג ביושר, בהגינות ובתום לב, גם כאשר היא פועלת בתחום המשפט הפרטי..." (סעיף 29).

גם לדברים כדורבנות אלו אני מצטרף.

12. הפועל היוצא מכל אלו שמכוח ההשתק השיפוטי מגיע המל"ל אל המבוקש. לנוכח הנימוקים האמורים, שכוחם יפה אף בפרשה שבפניי, זכאי המל"ל לפסק דין על פי התביעה.

13. לפיכך הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 22,461 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 22.5.11 ועד מועד התשלום המלא בפועל, מלוא אגרת התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. מלוא הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

14. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ד, 03 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא