1. התובע הינו מהנדס המועצה האזורית בוסתאן אלמרג' (להלן:"הנתבעת" או "המועצה") החל מיום 1.1.2006 ועד היום. הוא מועסק בהתאם לחוזה בכירים, ב-50% משרה.

עקב קשיים כלכליים של המועצה, שלא שילמה שכר לעובדיה, פרצה שביתה של עובדי המועצה החל מחודש נובמבר 2008 ועד לאמצע חודש יולי 2009.

התובע טען בתביעתו כי הוא עבד בכל תקופת השביתה ועל אף זאת לא שולם לו שכר בגין חודשים 1.2009 עד 6.2009, אותו הוא דורש בתביעתו בתוספת של פיצויי הלנת שכר.

התובע הגיש את תביעתו כנגד המועצה וכן כנגד מדינת ישראל – נתבעת מס' 2, בטענה שהיא ידעה על התנהלותה הכושלת והבזבזנית של המועצה ושל ראש המועצה ולא עשתה מאומה למנוע ו/או לעצור התנהלות זו וגרמה בכך להתדרדרות מצבה הכלכלי של הנתבעת ואי תשלום משכורותיהם של העובדים ושל התובע. בשל כך, לדעת התובע, היא "חייבת לשאת באחריות יחד ולחוד עם נתבעת מס' 1".

2. המועצה הגישה כתב הגנה שבו היא טענה כי התובע לא עבד כלל בתקופת השביתה ואינו זכאי לכל שכר בגין התקופה הנטענת. יתרה מכך, בתקופה שבין החודשים 11-12.08 וכן בחודש 7.09 לא עבד התובע ואף על פי כן קיבל שכר שלא כדין. התובע נדרש להחזיר את השכר שהוא קיבל ביתר.

לחילופין, ביקשה הנתבעת שלא לפסוק פיצויי הלנה מחמת התיישנות, חילוקי דעות של ממש ונסיבות שלא בשליטתה.

הנתבעת טענה כי בעקבות גירעונות חמורים בתקציב הנתבעת ומצבה הכלכלי הקשה מונה לנתבעת חשב מלווה על ידי משרד הפנים ובחודש מאי 2010 מונה ראש מועצה מטעם משרד הפנים לאחר שראש המועצה הנבחר הודח מתפקידו ופוזרה מליאת המועצה – אלה נסיבות חמורות שמצדיקות שלא לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר.

3. מדינת ישראל הגישה כתב הגנה, שבו טענה כי עד לאמצע שנת 2008 המועצה עמדה בתקציב השנתי, אולם בתקופת הבחירות האחרונה החלו תלונות רבות על התנהלות לא תקינה בקרב חברי המועצה והיא הייתה בגרעון של 3.7 מיליון ₪. בעקבות כך, התגלו אי סדרים רבים בניהול המועצה, ומשרד הפנים החל לפעול במרץ לתיקון המעוות, מונה חשב מלווה וביום 12.10.08 מונתה לרשות ועדת חקירה, שבעקבות ממצאיה ומסקנותיה פוזרו חברי המועצה וראש המועצה בחודש מאי 2010 ומונה ראש מועצה על ידי משרד הפנים.

לגופה של התביעה טענה המדינה כי במהלך התקופה שמחודש נובמבר 2008 ועד לאמצע חודש יולי 2009 נקטו עובדי המועצה בשביתה, חלק מהזמן שביתה חלקית ורובה שביתה מלאה. על אף זאת, בין החודשים נובמבר 2008 עד דצמבר 2008 וכן בחודש יולי 2009, במהלכם נקטו עובדי המועצה, ביניהם התובע, בשביתה כאמור, שולם להם שכר ביתר ושלא כדין.

המדינה טענה כי התובע, שאינו עובד שלה, אלא עובד המועצה, לא זכאי לשכר עבודה בגין תקופת השביתה. לחילופין, מכל סכום שייפסק לתובע יש לקזז כספים ששולמו לו ביתר, בגין התקופה בה לא ביצע עבודה ולא העמיד עצמו לרשות מעסיקתו.

4. במהלך הדיון המוקדם אשר התקיים בתיק עמד התובע על טענתו שהוא עבד בפועל בתקופת השביתה ומכאן, זכאותו לשכר עבודה. הוא ביקש להמציא אסמכתאות לגבי עבודתו בתקופה שבמחלוקת, ונקבע כי לאחר קבלת המסמכים יודיעו ב"כ הנתבעות על עמדתם.

המדינה ביקשה להמשיך להיות צד להליך (על אף שאין מחלוקת שלא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין המדינה לבין התובע, שהוא עובד מועצה בלבד) "כדי שלא ישולם שכר בתקופה שבה לא בוצעה עבודה, וההשלכה על עובדים אחרים" (ראו ע' 2 לפרוטוקול הדיון).

בעקבות האמור בדיון המוקדם, הגיש ב"כ התובע הודעה לה צורפו מסמכים המתייחסים לתקופת התביעה. ב"כ הנתבעות לא שינו את עמדתם ולכן, נקבע מועד לשמיעת הוכחות בתיק.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר בדיון על תצהירו. הנתבעות לא הביאו ראיות מטעמן.

5. העובדות הצריכות לענייננו:

א. התובע מונה כדין למהנדס המועצה, החל מיום 1.1.2006. הוא מועסק בהתאם ל"חוזה בכירים" בהיקף של 50% משרה.

ב. בעקבות עיכובים מאוד משמעותיים בתשלום שכר לעובדים פרצה אצל הנתבעת שביתה החל מחודש 11.08 ועד לאמצע חודש 7.09.

ג. עובדי מוסדות החינוך של המועצה לא שבתו – בית הספר של המועצה והגנים המשיכו לתפקד כרגיל.

ד. כלל העובדים, וביניהם התובע, לא קיבלו שכר בגין חודשים 1.09 ועד 6.09. הונפקו תלושי שכר בגין חודשים אלה, על ידי החברה לאוטומציה, מבלי שיש בכך כדי להוות ראיה לגבי ביצוע העבודה בפועל.

ה. ביום 15.8.2008 מונה חשב מלווה למועצה, רו"ח אבישי מהלא, שסיים את תפקידו ביום 31.12.09. החשב המלווה הגיש דו"ח סיכום שהופנה אל הממונה על הרשויות המקומיות במשרד הפנים. בעקבות תוצאות של ועדת בדיקה פוזרה מליאת המועצה, הודח ראש המועצה הנבחר ומונה ראש מועצה מטעם משרד הפנים.

6. האם עבד התובע בתקופת השביתה:

התובע הצהיר בתצהירו כי הוא המשיך לבצע את תפקידו כמהנדס המועצה בתקופת השביתה, במידת היכולת שהייתה קיימת אז.

באשר לעבודה שבוצעה, הצהיר התובע:

"הנני חוזר ומצהיר כי במסגרת תפקידי כמהנדס המועצה אני אחראי על הבטיחות והגהות בבתי הספר והגנים ובתקופת השביתה בוצעו, בין היתר, שיפוצים והכנות במוסדות החינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים, וכמובן, אני בתור מהנדס המועצה ליוויתי את מהלך ביצוע עבודות השיפוצים, נאלצתי לבצע ביקורים רבים וחוזרים במוסדות החינוך על מנת לבדוק התאמת העבודות לתקן הישראלי והוראות הבטיחות וליצור קשר עם משרדי הממשלה השונים וגם השתתפתי בישיבות שונות מטעם המועצה, במשרד החינוך ובמשרדים אחרים.

לדוגמא; בתקופת השביתה נסעתי מספר רב של פעמים למשרד החינוך, לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ולמשרדי ממשלה שונים על מנת לקבל אישורים לגבי שינויים שנעשו בגנים ובבתי הספר בכדי להוציא היתרי בניה, היו לי התכתבויות עם גורמים שונים, נתתי מענה ושירותים לציבור התושבים שרצו לקבל היתרי בנייה עבור בתים שרצו לבנות והיתרים לבתי עסק שונים וכו' " (סעיף 10 לתצהיר התובע).

התובע נשאל ארוכות בחקירתו הנגדית לגבי העבודה שהוא ביצע בפועל, והעיד כי הוא הגיע למשרדי המועצה, שבהם עבדו חלק מהעובדים, ביניהם עובדים ממחלקת הגבייה, על אף שבחלק מהתקופה לא היה חשמל, ואף הופעל גנראטור, שהוא עצמו נאלץ לנתק מאחר שהוא גרם לעשן שפגע בבריאות העובדים. התובע הצהיר כי עבד עם המחשב הנייד שלו, שהיה מחובר דרך רשת האינטרנט של מסעדה סמוכה לבניין המועצה (ראו ע' 6, ש' 9 עד 14 לפרוטוקול הדיון).

אין חולק כי בתקופה הנטענת התובע לא הדפיס כרטיס נוכחות, אך לא היו רישומי נוכחות של אף עובד, מאחר ששעון הנוכחות היה מקולקל תקופה ממושכת (ראו ע' 7 לפרוטוקול הדיון).

התובע פירט בעדות את הפרוייקטים שהיו תחת פיקוחו בתקופת התביעה, שהם: מועדון בכפר מסר, בית ספר מקיף וגני הילדים שהיו בתהליך תכנוני (ראו ע' 13, ש' 26-27 לפרוטוקול הדיון). התובע העיד כי הוא קיבל קהל (תושבי המועצה שהיו זקוקים לאישורו לבקשות לוועדות לתכנון ובנייה) בביתו, אף בשעות הלילה (ראו ע' 13, ש' 7-8 לפרוטוקול הדיון).

בנוסף לעדותו, הגיש התובע בצירוף להודעה שהוגשה לבית הדין ביום 29.1.2012 כ-33 מסמכים החתומים על ידו, או המעידים על השתתפותו בישיבות. המסמכים קשורים לתפקודו כמהנדס המועצה בתקופה של חודשים ינואר עד יוני 2009, בגינם הוא תובע שכר.

התובע הסביר במסגרת הדיון את הסיבות שבגינן הוא נאלץ לעבוד בתקופת השביתה. ראשית- מאחר שהיו פרוייקטים הנדסיים במועצה, שהיו זקוקים לפיקוחו כמהנדס המועצה, שאם לא כן לא היו יכולים להמשיך; שנית- מאחר שהוא לא עובד רגיל של הנתבעת, אלא "עובד בכיר", הוא אינו חבר הסתדרות ולכן, השביתה לא כללה אותו.

עדותו של התובע היתה מהימנה ביותר עלינו. הוא מסר גרסה עקבית ומוסברת ולא נתגלתה בה כל סתירה. בנוסף, גרסת התובע, אשר נתמכה על ידי מסמכים, לא נסתרה כלל על ידי הנתבעות, שלא הביאו כל ראיה מטעמן.

עלינו להזכיר כי התובע מועסק בהיקף של חצי משרה, בשעות גמישות, כאשר חלק משמעותי מעבודתו מתבצע מחוץ למשרדי המועצה וכולל פיקוח באתרי העבודה וישיבות בוועדות ומשרדי הממשלה בירושלים.

ייתכן מאוד כי היקף העבודה של התובע הצטמצם בתקופת השביתה, ולא רק בה, אלא בכל התקופה שבה הייתה שרויה המועצה בקשיים כלכליים משמעותיים בשל צמצום של פרוייקטים תחת פיקוח מהנדס המועצה וכן, בשל הקשיים הנובעים מהעדר כוח אדם במועצה, שרוב עובדיה אכן שבתו (כולל קשיים פיזיים אחרים, כגון הפסקת חשמל).

בכל מקרה, קביעתנו היא כי התובע העמיד את עצמו לרשות העבודה, היה מוכן לבצע עבודה בכל תקופת השביתה ואף עבד בפועל.

7. זכאותו של התובע לשכר עבודה:

הלכה ידועה היא כי עובד זכאי לשכר עבודה כל עוד הוא מעמיד את עצמו לרשות העבודה, ולא רק כאשר הוא מבצע עבודה בפועל.

כך, נפסק:

"דין הוא כי עובד זכאי לשכרו עם היותו מוכן ומזומן למלאכה בתקופת השכירות, ולאו דווקא משעבד בפועל. אולם לא כל התייצבות לעבודה מזכה בשכר. (דב"ע לה/2-6 גבריאל בצלאל – "אורט" ישראל, פד"ע ז 100). כאשר נאמר כי עובד המוכן לעשות את עבודתו זכאי לשכר, אף אם לא ניתן לו לעבוד, הכוונה היא להיותו מוכן לעשות בעבודה שעשה בה תמול שלשום, ומצפים שיעשה בה גם ביום שבעבורו הוא תובע שכר. אם הוסכם על עבודה אחרת – יהיה העובד זכאי לשכר אם התייצב לעבודה שעליה הוסכם עמו מפורשות; חובת ההתייצבות לעבודה אינה אבסולוטית. כך, שהעובד שמעבידו אומר לו מפורשות כי בימים הקרובים לא תהיה בעבורו עבודה מאחר שהמפעל לא קיבל הזמנות, אינו חייב להתייצב יום יום לפני דלת נעולה על מנת להיות זכאי לשכרו.

התייצבות לעבודה פירושה התייצבות פיזית לעבודה, כאשר סביר שהעובד יתייצב במקום העבודה. בכל מקרה אחר – די בנכונות מוצהרת לעבוד (דב"ע שן/3-32 בני קונפורטי – התאגדות לתרבות גופנית "הפועל", פד"ע כא 494).

בהתאם לראיות שבתיק, אנו סבורים כי התובע העמיד את עצמו לרשות העבודה ואף עבד בפועל במהלך כל תקופת השביתה ועל כן הוא זכאי לשכר עבודה בגין חודשים ינואר 2009 עד יוני 2009, שלא שולם לו. מאותן סיבות יש לדחות את טענת הקיזוז בגין חודשים נובמבר-דצמבר 2008 ויולי 2009, חודשי שביתה שגם בהם התובע עבד בפועל ולכן היה זכאי לשכר.

8. דרישה לפיצויי הלנת שכר:

התובע ביקש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת שכר. הנתבעות טענו להתיישנות ואנו בדעה כי דין הטענה להתקבל.

לגבי התיישנות של פיצויי הלנת שכר קובע ס' 17 א' לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן:"חוק הגנת השכר").

"(א) הזכות לפיצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן בית הדין האזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 ימים.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), אם הלין המעביד את שכרו של העובד, או חלקו, שלוש פעמים בתקופה של שנים עשר חודשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת התיישנות שלוש השנים האמורות.

(ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו על פיצויי הלנת שכר שחלפה לגביהם תקופת ההתיישנות של שנה האמורה בסעיף קטן (א)".

התביעה הוגשה לבית הדין ביום 25.5.2011, כאשר היא מתייחסת לשכר עד לחודש יוני 2009, שהמועד הקובע לתשלום הוא 1.7.2009, קרי, חלף הרבה יותר מתקופת ההתיישנות של שנה עד להגשת התביעה.

על הנתבעת לשלם לתובע שכר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

9. לסיכום:

לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת – מועצה אזורית בוסתאן אלמרג' – לשלם לתובע סכומים כדלקמן:

א. סך של 8,534.79 ₪ - נטו, בגין שכר חודש 1.09, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.09 ועד ליום התשלום בפועל.

ב. סך של 8,534.48 ₪ - נטו, בגין שכר חודש 2.09, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.09 ועד ליום התשלום בפועל.

ג. סך של 8,535.14 ₪ - נטו, בגין שכר חודש 3.09, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.4.09 ועד ליום התשלום בפועל.

ד. סך של 8,534.14 ₪ - נטו, בגין שכר חודש 4.09, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.5.09 ועד ליום התשלום בפועל.

ה. סך של 8,533.43 ₪ - נטו, בגין שכר חודש 5.09, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.09 ועד ליום התשלום בפועל.

ו. סך של 8,533.43 ₪ - נטו, בגין שכר חודש 6.09, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.09 ועד ליום התשלום בפועל.

כמו-כן, על כל אחת מהנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,250 ₪.

10. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום א' חשון תשע"ג, 17/10/2012 בהעדר הצדדים.

מירית