נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד ענבל אוטמזגין

הנאשם: בעצמו

<#1#>

פרוטוקול

<#4#>

הכרעת דין

1. בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בהתאם לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. על פי כתב האישום, נהג הנאשם במהירות של 148 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 80 קמ"ש.
2. אין מחלוקת כי הנאשם נהג ברכב בזמן ובמקום המצוינים בכתב האישום. הנאשם אף הודה כי אפשר שנהג במהירות העולה על המותר ועד 100 קמ"ש, אולם לא במהירות שבכתב האישום. לגרסת הנאשם, מדד השוטר מהירות נסיעת רכב אחר, שעקף את רכב הנאשם בעת המדידה.
3. בהסכמת הצדדים הוגשו תעודת עובד ציבור וביקורת תקופתית שסומנו ת/3, מהם עולה כי בתאריך 20/02/11, עבר מכשיר המדידה בדיקה תקופתית במעבדת מכשור אכיפה, ונמצא תקין.

על פי זיכרון דברים שסומן ת/2, בוצעו בדיקות תקינות בתחילת ובתום המשמרת והמכשיר נמצא תקין. נתונים דומים עולים מיומן הפעלת המכשיר שהוגש בהסכמת הצדדים וסומן ת/4.

1. מטעם התביעה העיד רס"מ יוסף סאלח מאת"ן שומרון - אריאל , המשרת במשטרת ישראל מזה 17 שנים. העד הציג בפני בית המשפט תעודת מפעיל מוסמך למכשיר הדבורה מתאריך 20/11/08. באמצעות העד הוגשו דו"ח הזמנה לדין וכתב אישום שסומן ת/1 וזכ"ד להפעלת מכשיר מדגם BEE III IL שסומן ת/2. העד אישר כי ערך את המסמכים ואת אמיתות תוכנם.

לפי ת/1, בתאריך 16/04/11 בשעה 17:18, בעת ביצוע פעילות אכיפה, נהג השוטר בניידת, בכביש 90 מצפון לדרום, ובמצב רדאר נייד, באמצעות אנטנה קדמית, הפעיל מכשיר מסוג "דבורה" למדידת מהירות התנועה המגיעה מן הכוון הנגדי לתנועת הניידת. במהלך פעילות האכיפה כאמור, הבחין השוטר ברכב מסחרי לבן מגיע מכוון דרום לצפון ומתקרב לעברו, כשהוא בודד בכוון נסיעתו. מהירות הרכב הופיעה על צג המכשיר ועמדה על 153 קמ"ש. לאחר הפחתה, נרשמה מהירות הנסיעה הנמדדת: 148 קמ"ש. השוטר סימן לנאשם באמצעות אורות הניידת לעצור והנאשם עצר רכבו בשול הימני. השוטר הסתובב ועצר אחרי רכבו של הנאשם, הסביר לנאשם את מהות העבירה והציג בפניו את תוצאות המדידה.

בעדותו בבית המשפט, שלל השוטר את טענת הנאשם לפיה מכשיר הדבורה קלט רכב אחר, שכן רכב הנאשם היה בודד לחלוטין בעת המדידה. בנוסף, כעולה מזיכרון הדברים ת/2, נשמר קשר עין רצוף בין השוטר לבין רכב הנאשם עד לעצירתו.

עוד שלל העד את טענת הנאשם לפיה המדידה בוצעה בסיבוב בו לא ניתן לראות את רכב המטרה, והבהיר כי עסקינן בקטע כביש ישר לחלוטין וכי לפי זיכרון הדברים ת/2 המדידה בוצעה באור יום ובקטע דרך מישורי.

1. התרשמתי ממהימנות עד התביעה, העולה מאופן העדתו ומתוכן עדותו. העדות עקבית, מקצועית ועניינית והשתלבה עם הדו"חות שערך העד בזמן אמת, שתוכנם מפורט וברור.
2. מטעם ההגנה העידו הנאשם, אשתו, אחותו ודודתו.
3. בבית המשפט טען הנאשם כי לא נהג במהירות שנמדדה, אלא בין 80 ל-110 קמ"ש. עוד טען כי

השוטר מדד מהירות נסיעת רכב אחר שנסע במהירות ועקף את רכב הנאשם בעת המדידה.

למרות שטען כנגד תוצאות המדידה, הסכים הנאשם להגשת בדיקת התקינות התקופתית ולא טען כנגד בדיקות התקינות שביצע השוטר למכשיר לפני ובתום המשמרת הרלבנטית.

גרסת הנאשם ביחס לתוצאות המדידה התפתחה ונסתרה על ידו, באופן שערער אמינותה: במסגרת ת/1 תועדה תגובת הנאשם כפי שנמסרה לשוטר בזמן אמת ובה הודה כי נהג במהירות העולה על המותר ואף במהירות של 110 קמ"ש: "אני לא מאמין שנסעתי במהירות הזאת. אני עם 5. נסעתי כל הדרך 110-100. לא נסעתי במהירות הזאת".

בישיבת ההקראה סתר עצמו הנאשם וטען כי לא נהג במהירות כלל.

בעדותו הראשית בבית המשפט מיום 28/06/12 (עמ' 3 ש' 7-8 לפרוטוקול), שלל הנאשם באורח נחרץ כל אפשרות כי נהג במהירות העולה על 100 קמ"ש: "נסעתי עם הרכב במהירות סבירה, כשאני לא עובר את ה - 100 קמ"ש. 80, 85, 90, 95".

ואולם, כשעומת בחקירה נגדית עם תגובתו בדו"ח ת/1 בו הודה בנהיגה במהירות של 110 קמ"ש, שניה גרסתו ואישר כי יתכן שנהג גם במהירות של 110 קמ"ש (עמ' 4 ש' 1-4 לפרוטוקול).

למשמע עדות הנאשם בנדון, התרשמתי כי אינו יכול להצביע על מהירות נהיגתו וכי טען למהירות נסיעה משוערת, שאינה מקימה ספק סביר ואינה מפריכה את תוצאות המדידה.

ביחס לטענתו השנייה של הנאשם, לפיה נמדדה מהירות נסיעת רכב אחר שעקף את רכבו, הרי שעסקינן בגרסה כבושה, שנמסרה לראשונה בבית המשפט בשלב ההקראה ולא בא זכרה באמרתו בזמן אמת כפי שתועדה בדו"ח ת/1. לא הוצג כל הסבר לכבישת העדות בנקודה זו.

הלכה היא כי משקלה הראייתי של עדות כבושה הוא מועט, אך ניתן להתחשב בה אם הוצג הסבר מניח את הדעת ל"כבישת" העדות. הלכה זו הוצגה ויושמה בע"פ 6992/08 ירון כץ נ' מדינת ישראל ; רע"פ 6582/09 עומרי מנור נ' מדינת ישראל; ע"פ 202/56 פרקש נ' היועץ המשפטי לממשלה; ע"פ 677/84 דוד אביטן ואח' נ' מדינת ישראל; ע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל (פורסמו במאגרים המשפטיים).

התרשמתי כי גרסת הנאשם לפיה נעקף ע"י רכב אחר בעת המדידה, אינה אמינה. חיזוק מצאתי בעדותו הלאקונית של הנאשם בנקודה זו. הנאשם לא מסר סימן מזהה אודות הרכב העוקף, לרבות צבע או סוג הרכב. בנוסף, הנאשם טען כי העקיפה בוצעה "כמה דקות לפני" שנעצר ע"י השוטר (עמ' 3 ש' 8-9), אך לא ידע לומר כמה דקות לפני ולכן לא ניתן לקשור בין העקיפה, אם אכן בוצעה, לבין שעת ביצוע המדידה ואין בטענת העקיפה כדי לסתור גרסת עד התביעה לפיה בעת המדידה היה רכב הנאשם בודד בכביש וכי עד לעצירתו נשמר עמו קשר עין רצוף.

תמיהה נוספת שעלתה מעדות הנאשם, נוגעת ל 3 עדות ההגנה שהובאו לעדות מטעם הנאשם:

בניגוד לעדותו בבית המשפט, בתגובתו בדו"ח ת/1 טען הנאשם כי ברכב נסעו 5 אנשים.

גם השוטר ציין במפורש בת/1 בפרק "נסיבות המקרה" כי ברכב נסעו הנאשם ו-4 נוסעים נוספים, נתון העומד בסתירה לעדות הנאשם בבית המשפט.

בניגוד למספר הנוסעים המתועד בת/1, בעדותו בבית המשפט, מסר הנאשם כי בעת האירוע היו ברכבו: הנאשם ו-3 נוסעים בלבד: אשתו, אחותו ו"שכנה". בחקירתו הנגדית שלל הנאשם קיומו של נוסע חמישי. עוד התברר בהמשך, כי אותה "שכנה", הנה דודתו של הנאשם.

1. אשת הנאשם, הגב' גדיר כמאלה, העידה כעדת הגנה מטעם הנאשם בישיבת יום 28/06/12.

תוכן העדות ואופן העדת העדה הותירו רושם מגמתי ובלתי אמין:

א) העדה לא מסרה גרסה מטעמה אודות רכב עוקף, אך לשאלתו המדריכה של הנאשם בנקודה זו ענתה בחיוב ובאורח לאקוני, כשהיא חוזרת בדיוק על המילים שצוינו ע"י הנאשם בשאלתו ואינה יודעת להוסיף עליהן דבר (עמ' 4 ש' 30-31 לפרוטוקול):

"ש: לפני שהשוטר עצר אותנו, מישהו עקף אותנו, נסע מהר.

ת: כן. אוטו נסע מהר. לא יודעת איזה אוטו"

ב) העדה מסרה כי הנאשם נהג במהירות של 90-100 קמ"ש, ושללה אפשרות שהנאשם נהג במהירות העולה על 100 קמ"ש. לדברי העדה, הביטה כל העת במד המהירות. ואולם, לעדה אין רישיון נהיגה כלל וכשנשאלה היכן ממוקם מד המהירות, התקשתה לציין מיקומו ואף הביטה לעבר הנאשם ושאלה אותו היכן הוא ממוקם (עמ' 5 ש' 9).

כשנשאלה כמה שעונים קיימים על לוח השעונים, מסרה תשובות סותרות: תחילה טענה כי קיים שעון אחד בלבד של המהירות (עמ' 5 ש' 11-12), לאחר שהביטה לעבר הנאשם טענה כי אינה מבינה את השאלה בשל בעיית שפה (הגם שקודם לכן השיבה על סדרת שאלות בעברית).

לאחר הפסקה, הגיעה מתורגמנית, ובתום ההפסקה מסרה העדה גרסה חדשה לפיה על לוח השעונים יש שעון גדול יותר של המהירות ולידו שני שעונים קטנים. העדה נשאלה מהם אותם "שעונים קטנים" והשיבה: "מה אני יודעת, אף פעם לא נהגתי ברכב".

ג) לכל אורך עדותה, הביטה העדה לעבר הנאשם, כמו ביקשה את אישורו לנאמר. בפרוטוקול הדיון צוינו מספר דוגמאות בולטות - עמ' 5 ש' 9, עמ' 5 ש' 17, עמ' 6 ש' 1 לפרוטוקול.

1. הגב' אמירה גדיר הנה אחות של הנאשם. עדותה היתה דלה בפרטים ומגמתית ונותר בלבי ספק אם נסעה ברכב בעת האירוע, משום שלא ידעה לספר דבר אודות האירוע, מלבד גרסה לאקונית אודות מהירות נהיגת הנאשם וקיומו של רכב עוקף, נתונים שהנם בלב המחלוקת בין הצדדים:

א) העדה טענה כי במהלך הנסיעה ישבה במושב האחורי ברכב הנאשם, אך כשנשאלה היכן בדיוק ישבה במושב האחורי, לא ידעה לציין אם ישבה מימין או משמאל.

ב) העדה מסרה כי הנאשם נסע במהירות של "90, 80" ושללה אפשרות שנהג במהירות של 100 קמ"ש, נתון שנסתר ע"י הנאשם באופן מפורש. יצוין כי לעדה אין רישיון נהיגה וכשנשאלה כיצד היא יודעת מה היתה מהירות נסיעת הנאשם, השיבה כי מדובר בתחושה: "ככה הרגשתי ברכב".

כיון שהמהירות הנטענת מקורה ב"הרגשה", אין מדובר בנתון עובדתי שבכוחו להקים ספק סביר ביחס למהירות שנמדדה ע"י השוטר, בעיקר כשמדובר במי שמעולם לא נהגה ברכב.

ג) העדה הוסיפה ומסרה כי את רכב הנאשם עקף רכב אחר שנסע במהירות. עם זאת, התקשתה לומר מה היה צבע הרכב העוקף, מה סוגו וכמה כלי רכב היו בכביש אותה עת.

ד) העדה לא ידעה לומר כמה זמן חלף למן העקיפה ועד שנעצרו ע"י השוטר, כך שעדותה אינה שוללת את גרסת השוטר לפיה בעת מדידת המהירות היה רכב הנאשם בודד בכיוון נסיעתו.

1. מטעם הנאשם העידה גם דודתו, אחות של אביו, הגב' נסרין גדיר. עדות העדה מגמתית ונסתרה על ידה פעם אחר פעם:

א) העדה מסרה כי הנאשם נהג במהירות של "בערך 100, 90". כשנשאלה כיצד יודעת היא מה היתה מהירות הנסיעה בעת המדידה, השיבה כי הסתכלה על מד המהירות "והיה 100, 90 או 80. אם היה סיבוב אז היה 60 או 70".

בסתירה לאמור, בח. נגדית, מסרה כי השוטר "תפס אותם בסיבוב", אך כשנשאלה אם הביטה על הספידומטר במהלך ה"סיבוב" בו "נתפסו", השיבה: "לא, מה אני כל הזמן מסתכלת?".

למרות שהודתה כי אפשר שלא הביטה במד המהירות בעת המדידה, כשנשאלה אם הנאשם נהג ב-110 קמ"ש, השיבה: "לא יכול להיות" (בניגוד לגרסת הנאשם לפיה נהג במהירות זו).

ב) עוד טענה העדה בעדות ראשית, עמ' 8 ש' 26-27 לפרוטוקול, כי לפני שהשוטר תפס את הנאשם, הוא היה "בסיבוב". ואולם, בעמ' 9 לפרוטוקול מתברר כי ראתה את הניידת לראשונה רק כשהניידת חנתה בשוליים בתום האירוע ולא "בסיבוב" כפי שטענה קודם לכן (ש' 2-9).

עוד התברר כי לא ראתה כלל כיצד נעצר הנאשם ע"י השוטר, שכן לדבריה: "באותו רגע הוצאתי משהו מהארנק ולא שמתי לב איך עצר את הנאשם בדיוק" (ש' 11).

ג) העדה טענה בעדותה הראשית: "אם היה נוהג מהר לא הייתי נוסעת איתו כי יש לי ילדים" (עמ' 8 ש' 7), אך בחקירתה הנגדית (עמ' 8 ש' 23) התברר כי אין להצהרה זו כל יסוד, שכן נסעה עם הנאשם הגם שנהג במהירות העולה על המותר, משום שהיתה חייבת לנסוע עמו:

"ש. אני אומרת לך שהמהירות המותרת הנה 80 והוא נסע 100.

למה עלית איתו לאוטו.

ת. הוא היה חייב עד 80, תשאלי אותו למה יותר.

ש. למה עלית איתו, אמרת שיש לך ילדים.

ת. הייתי צריכה כי בעלי בעבודה. אנחנו משפחה ועל כולנו ללכת ביחד".

ד) לשאלתו המדריכה של הנאשם אם הבחינה ברכב עוקף שנסע מהר, השיבה העדה בחיוב (עמ' 8 ש' 10-11) ואולם, לא ידע לומר מה צבע הרכב העוקף ומה סוגו ולשאלת התובעת כמה זמן לפני שנעצרו בוצעה העקיפה, השיבה תשובה מתחמקת, שהבהירה כי אינה יכולה להשיב גם לשאלה זו: "דקות, שניות, משהו כזה. הייתי עסוקה בארנק, יש לי סוכר ורציתי ללעוס מסטיק". לא הוסבר כיצד ראתה את הרכב העוקף, אם לטענתה התמקדה אותה עת בארנקה.

הנה כי כן, העדה לא הבחינה בניידת המשטרה בעת שנמדדה מהירות נהיגת הנאשם ואף לא מאז ועד שחנתה בשוליים לאחר עצירת רכב הנאשם, פרטים ביחס לעיתוי העקיפה ולרכב העוקף לא ידעה למסור וטענתה ביחס למהירות רכב הנאשם נסתרת בעדות הנאשם עצמו. למשמע עדותה רבת הסתירות של העדה, התרשמתי כי נמסרה בהתאם לגרסה שהוכנה מראש במטרה לסייע לנאשם. התרשמתי כי העדה לא הביטה בספידומטר, לא נתנה דעתה למתרחש בכביש ולא הבחינה ברכב עוקף, אם משום שהיתה עסוקה בארנקה ואם מסיבה אחרת.

1. עדותו הכבושה של הנאשם ביחס לרכב העוקף, המגמתיות שעלתה מעדות הנאשם ועדות ההגנה, שהנן קרובות משפחתו, כמו גם הסתירות שנתגלו בעדויותיהם, ערערו את אמינות גרסת ההגנה. מאידך, התרשמתי לחיוב מעדות עד התביעה ומאמינות גרסתו, אשר נתמכה במסמכים המפורטים שערך בזמן אמת ובבדיקות התקינות היומיות והתקופתית שבוצעו למכשיר המדידה. לפיכך, ולאחר שהזהרתי עצמי כי עסקינן בעד תביעה יחיד, שוכנעתי כי התביעה הוכיחה מעבר לספק סביר את האישום וכי לא ארעה טעות בזיהוי רכב המטרה.

על רקע התרשמותי כאמור, הנני קובעת כי במועד הרלוונטי לכתב האישום, נהג הנאשם במהירות של 148 קמ"ש, מקום בו המהירות המרבית המותרת הנה 80 קמ"ש.

אשר על כן, הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

ניתנה והודעה היום כ"ב אלול תשע"ב, 09/09/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה: הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, אבקש להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, פסילה ארוכה, פסילה על תנאי וקנס, נוהג משנת 2000 ולחובתו 6 הר"ק. אחרונה משנת 2012. מציגה הר"ק.

הנאשם: אני רק ביקשתי צדק. אני לא נהגתי במהירות. אבקש להתחשב במצב. אני עוזר לאבא שלי, הוא נכה, משותק. אני מטפל בו. אני לא עובד. אבקש להפקיד את הרישיון אחרי החגים.

<#2#>

גזר דין

בהתחשב בחומרת המעשה, בנסיבותיו, במידת אשמו של הנאשם, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם הינו:

פסילה בפועל לתקופה שבין 4 חודשים לבין 8 חודשים.

קנס שינוע בין 500 ₪ לבין 2500 ₪.

בהתחשב בעברו של הנאשם ובנסיבותיו האישיות, העונש הראוי נמצא במתחם שקבעתי לעיל והנני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1000 ₪ או 10 ימי מאסר שירוצו בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים ורצופים. תשלום ראשון עד ליום 1.10.12.

אי עמידה באחד התשלומים, יעמיד את יתרת סכום הקנס לפירעון מיידי.

2. אני מטילה על הנאשם פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

3. אני מטילה על הנאשם פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית.

  הנאשם יפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט עד ליום 4.11.12.

 זכות ערעור תוך 45 יום מהיום בבית משפט המחוזי בנצרת.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"ב אלול תשע"ב, 09/09/2012 במעמד הנוכחים.