1. ענייננו בתביעה לנזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2. התובעת, ילידת 1983, מורה במקצועה, נחבלה כהולכת רגל בתאונת דרכים ביום 2/1/2011 (להלן: "התאונה"). התובעת פונתה לבית-חולים אי.מ.מ.ס, ביום התאונה, ובבדיקתה התברר כי נגרם לה שבר בברך ימין ושבר בשוק שמאל, אושפזה, גובסה בשתי הגפות התחתונות, ושוחררה רק ביום 10.1.11.

3. התובעת נעדרה מעבודתה, כתוצאה מהתאונה, למשך 4 חודשים.

4. מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר נמרוד רוזן (להלן: "המומחה"), אשר בדק את התובעת, וקבע כי נותרה לה נכות אורתופדית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור של 12.25%, על-פי הפירוט הבא:

* 10% בגין ההגבלה הקלה בטווח תנועות הכיפוף בברך ימין והדלדול השרירי בהיקף שרירי הירך והשוק ימין בהשוואה לשמאל, לפי סעיף 35(1)(ב).

* 2.5% בגין הצלקת המכערת והרגישה על פני שוק ימין, לאחר הפעלה ב- 1/4 של סעיף 75(1)(ב).

5. בתחילה, הנתבעת 2 עמדה על כפירתה בחבות לאירוע הנטען, אך בישיבה שהתקיימה ביום 16/9/2014, ב"כ הנתבעות הודיע, כי הם חוזרים בהם מהכפירה באירוע התאונתי, בכפוף לקבלת אישור ממשרד הרישוי, בדבר תוקף רישיון הנהיגה של הנתבעת 1 נכון ליום האירוע, ובכפוף לכך יכירו בכיסוי הביטוחי.

6. לאחר שלא הייתה הסכמה בעניין גובה הנזק, התקיימה ישיבת הוכחות בה שמעתי את עדותה של התובעת ושל גב' רג'א עבד אלהאדי (להלן: "רג'א"), אחותה של התובעת. מטעם הנתבעת לא הובאו עדויות, 5, ובאותו יום סיכמו ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

נכות רפואית, ונכות תפקודית:

7. ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לתפקודית, כאשר המונח האחרון משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית על תפקוד הנפגע בכל תחומי החיים. יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש הנזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי והעיקרי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע. אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה. בין הנתונים שיש להביא בחשבון לצורך קביעת נכות תפקודית של נפגע ספציפי הם גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע, ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ראה: ע"א 2577/14 וערעור שכנגד פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11/1/15), וההפניות ששם). על מידת הזהות או השוני בין הנכות הרפואית לזו התפקודית אני מפנה גם ל(ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792 (1995)). נפסק כי בהיעדר ראיות אחרות עשויה הנכות הרפואית ללמד על שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגע, אולם יש לבחון תמיד את מידת "התפקודיות" של הנכויות הרפואיות ואת המאפיינים הספציפיים של המקרה ושל הנפגע (ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (31/1/08)).

8. המומחה קבע, כי לתובעת נותרה, נכות אורתופדית צמיתה בעקבות התאונה בשיעור 12.25%, כאשר מעיון בנכויות שנקבעו לה, ניתן לראות שהנכות בשיעור 10%, בגין ההגבלה הקלה בטווח תנועות הכיפוף בברך ימין והדלדול השרירי בהיקף שרירי הירך והשוק ימין בהשוואה לשמאל, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

התובעת העידה, כי אינה יכולה להרים דברים כבדים, היא הייתה אדם ספורטאי ועשתה המון הליכות, מאז לא יכולה. עוד העידה, כי לרוב בחורף ובתנאי קור היא מרגישה כאבים ברגל ומתקשה לקום. בבית-הספר אינה יכולה להסתובב כמו שצריך בין התלמידים בכיתה, היא יושבת והתלמידים באים אליה, ונתנה דוגמא שעתה היא נשענת על הדלפק לפניה תוך כדי עמידה.

התובעת ילידת 21/12/1983, וכיום היא קצת מעל גיל 31.5. התובעת עבדה כמורה עובר לתאונה, והמשיכה באותו תפקיד גם כיום. עבודה מעין דא, דורשת ממנה יכולות קוגנטיביות ופיזיות כלליות. יכולתה הקוגנטיבית לא נפגעה. יחד עם זאת, הגבלה, ולו קלה בטווח תנועות הכיפוף בברך ימין והדלדול השרירי בהיקף שרירי הירך ושוק ימין בהשוואה לשמאל, יש בהם בכדי להשפיע על תפקודה כמורה, כמי שנדרשת לא פעם במסגרת תפקידה להתכופף, לעמוד ממושכות על רגליה או להסתובב בין התלמידים.

שוכנעתי כי הנכות האורתופדית בשיעור 10% הינה נכות המשקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובעת, הואיל ובסעיף זה נקבע: "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות". המדובר בפגיעה אורתופדית, פגיעה שגורמת, בין היתר, להגבלה קלה בטווח תנועות הכיפוף בברך. ויודגש, כאמור לעיל, נכות רפואית, עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל, משקפת בדרך-כלל גם את שיעור הנכות התפקודית (ראה: ע"א 3049/93 לעיל וע"א 5175/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון אסרף ואח' (30/1/08)).

9. באשר לנכות הפלסטית קבע המומחה נכות בשיעור 2.5% בגין צלקת מכוערת ורגישה בשוק ימין.

התובעת העידה שהיא הולכת לחתונה או מסיבה, אינה יכולה לנעול עקב או ללבוש שמלה קצרה, כי יש לה צלקת ברגל, וב"כ טען, כי התובעת העידה שהצלקת המכאיבה מפריעה לה בתפקוד.

לא שוכנעתי, כי לנכות הפלסטית של התובעת ישנה השפעה כלשהי על תפקודה, ואף המומחה לא קבע נכות בגין צלקת מכאיבה, שאז אולי ניתן היה לומר, כי יכול ותהא לה השפעה על תפקוד התובעת, אלא קבע נכות בגין צלקת מכערת ורגישה על פני שוק ימין.

10. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי יש להעמיד את הנכות התפקודית של התובעת על 10%.

הפסד השתכרות לעבר:

11. התובעת העידה כי היא בעלת תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב, וכי דירוגה המקצועי הוא: תעודת הוראה BA, וסיימה את הלימודים בהצטיינות. לפני התאונה ולאחריה עבדה כמורה, לפני התאונה היה לה היקף משרה של 80%, וטענה כי הובטח לה שתושלם עד 100%. היא הופתעה שלאחר התאונה בכך שהורד אחוז משרתה, כאשר בחודש 9/11 הורד ל- 38%, וכיום אחוז משרתה הינו 80% (ראה: עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 3-4). בשנת 2010 עבדה כממלאת מקום ובחודש 11/10 קיבלה את התפקיד במשרד החינוך (ראה פירוט עבודותיה קודם לתאונה, תשובה 22 ב-נ/3, כאשר היא הצהירה שמתחילת שנת הלימודים 2010 קיבלה תקן).

12. ב"כ הנתבעות ניסה במהלך חקירת התובעת להראות, כי חל גידול בשכרה במהלך השנים, ובין היתר שאלה אותה שבשנת 2014 עולה מהדו"ח (נ/4) שעבדה 12 חודשים וששכרה היה 8,550 ₪ לחודש, ועל כך השיבה, כי זה טבעי, היא צוברת וותק, עושה השתלמויות ודרגתה עולה.

13. לאחר התאונה הוטלה הגבלה על פעילות התובעת, ודי בעיון בסיכום מחלה מיום 10/1/2011, אשר בין ההמלצות בשחרורה היו : מנוחה בבית למשך חודש וחצי והליכה ללא דריכה על רגל ימין. כמו כן, בחוות-הדעת צוין, כי ביום 10/1/11 שוחררה התובעת לביתה עם המלצה להימנע מדריכה על גפה ימין תחתונה ובתום כחודשיים של קיבוע בגבס לאחר טיפול והשגחה במסגרת מרפאות החוץ האורתופדיות של בית חולים "אנגלי" והמרפאות המקצועיות של הקהילה, הגבס הוסר והתובעת החלה בהליך שיקום פיזיותראפי והידרותרפי. יחד עם זאת, הגבלה זו הייתה זמנית, וכפי שעולה מעדות התובעת, היא הייתה בשנה הראשונה לעבודתה במשרד החינוך, ולכן ניסתה להשתקם ולחזור לעבודה, היא חזרה על קביים לבית-הספר, ארבעה חודשים לאחר התאונה.

14. בנוסף, כפי שעולה מהמסמך שהתובעת צירפה לתצהירה, לאחר התאונה אחוז משרתה ירד, כאשר לפי עדותה, כיום אחוז משרתה, הוא כמו זה שלפני התאונה – 80%. ויודגש, טענתה אודות שינוי אחוז משרתה לא נסתרה ולא ניתן לשייכה לסיבה אחרת, מלבד התאונה, במיוחד כאשר נראה שהשינוי נעשה, בסמוך לאחר חזרתה לעבודה.

15. מעבר לכך, כפי שעולה מדו"ח רציפות ביטוח (נ/4), שכר התובעת ממשרד החינוך, עלה במהלך השנים :

בשנת 2010 – בעבור 10 חודשים שכרה עמד על 28,349 ₪, דהיינו לחודש 2,835 ₪ מעוגל.

בשנת 2011 – בעבור 10 חודשים שכרה עמד על 42,985 ₪, דהיינו לחודש 4,299 ₪ מעוגל.

בשנת 2012 - בעבור 12 חודשים שכרה עמד על 71,402 ₪, דהיינו לחודש 5,950 ₪ מעוגל.

בשנת 2013 – בעבור 12 חודשים, שכרה עמד על 81,463 ₪ (בשנה זו, כפי שעולה מהדו"ח עבדה בעוד מקום), דהיינו לחודש 6,789 ₪ מעוגל.

בשנת 2014 – בעבור 12 חודשים, שכרה עמד על 102,604 ₪, דהיינו לחודש 8,550 ₪ מעוגל.

התובעת נשאלה בעניין והופנתה לאמור בדו"ח בנוגע לשנת 2014, ולדבריה: "זה דבר טבעי כי אני צוברת וותק. ואני עושה השתלמויות והדרגה שלי עולה" (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 24/6/2015). דהיינו, שהתובעת הודתה, כי היא מתקדמת והלכה למעשה שכרה המשיך לעלות בפועל.

בעניין זה, איני מקבלת את טענת ב"כ התובעת בסיכומיו, כי אין זה רלבנטי עברה התעסוקתי וכושר השתכרותה של התובעת בתקופה שלפני חודש 11/10, דהיינו לפני שקיבלה קביעות במשרד החינוך. נתון זה הוא כן רלבנטי, הואיל והמדובר בחלק מתעסוקתה והתקדמותה הנראית לעין של התובעת במהלך השנים, גם אם טרם קבלת הקביעות עבדה כממלאת מקום.

16. ב"כ התובעת, ביקש לפסוק לתובעת פיצוי בעבור ה-4 חודשים שלא עבדה בהן בכלל, לפי 8,500₪ לחודש. מחודש מאי ביקש לפסוק לה את הפסד השכר בהתייחס לנזק המיוחד שהוכח בהתאם לתלושי השכר שצורפו.

מנגד, ב"כ הנתבעות טען, כי המדובר בעובדת משרד החינוך שהמשיכה לקבל שכר כרגיל, אין כל בסיס לדרישת התובעת ואין כל מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

17. בהתחשב בתקופת היעדרותה של התובעת מהעבודה, שכרה עובר לתאונה, ובכלל זה שאחוז משרתה ירד בסמוך לאחר חזרתה לעבודה, וכן לאחר שבחנתי את התשלומים והניכויים (ההורדות) משכרה בתלושי השכר שבתקופה לאחר התאונה, מוצאת לנכון לפסוק לה פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 30,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד:

18. התובעת עובדת במשרד ציבורי, משרד החינוך, עם ביטחון תעסוקתי גבוה, אך כמובן אין לשלול על הסף כל אפשרות כי בעתיד תסיים לעבוד כמורה, מסיבה כלשהי ותיפלט לשוק העבודה, ואז מן הסתם נכותה עלולה להפריע לה מלהתקבל לכל עבודה אחרת במידה מסוימת.

19. לא זו אף זו, בקביעת הפסד ההשתכרות לעתיד לא נעלמו מעיני טענות ב"כ הנתבעות בנוגע לעברה הרפואי של התובעת, ובכלל זה שהתובעת העידה כי היא סובלת מאסטמה. בעניין זה, יש להצר על כך, שהתובעת לא הצהירה על כך בתצהיר תשובות לשאלון, יחד עם זאת, אין בכך כדי לפגום במהימנות גרסתה ועדותה של התובעת בכלל, כאשר טענותיה ותלונותיה לעניין הפגיעה בתפקודה, עולות במידה זו או אחרת, בקנה אחד עם מהות פגיעתה והמסמכים הרפואיים השונים.

20. הלכה פסוקה היא כי בנכויות נמוכות של 5% עד 10% ניתן, ולעיתים אף צודק, לפסוק פיצוי גלובלי בגין ראשי הנזק של הפסדי שכר, תוך התחשבות בנתונים הספציפיים של המקרה. זהו אחד מאותם מקרים בהם יש לפסוק פיצוי בראש הנזק הזה בצורה גלובלית, כך שיש בפיצוי בסך 100,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בראש הנזק של הפסד השתכרות לעתיד.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

21. התובעת פירטה בתצהירה את העזרה לה נזקקה בעבר, ואשר תזקק לה בעתיד, כך שקיבלה תמיכה ועזרה במשק בית מבני משפחתה, ובמיוחד מאחותה שנשארה אצלה 24 שעות ביממה. כן, לאחר התאונה ולתקופה של כ-4 חודשים קיבלה עזרה מוגברת מבני משפחתה, לרבות ניידות, רחצה, הלבשה, אכילה ובכל שאר הפעולות הפשוטות. היא טענה שקיבלה ועדיין מקבלת עזרה והיא אף לא יכולה לבצע פעולות שהצליחה לבצען לפני התאונה, לרבות ירידה ועלייה במדרגות בצורה נוחה, הרמת משקל, ללכת בנוחות, להתפלל וכדומה. היא טענה כי כל הנטל בבית היה מוטל על כתפיה ולאחר התאונה, ובמיוחד בחודש 5/2011 נאלצה להעסיק עוזרת בבית, פעם בשבוע ומשלמת לה 200 ₪ בכל פעם. היא תאלץ לקבל עזרה ממושכת לאורך כל חייה (ראה גם: תשובות 47-48 ב-נ/3).

בעדותה בפניי פירטה את העזרה לה זכתה מאחותה במשך 24 שעות ביממה. לדבריה, אחותה עזרה לה באוכל, רחיצה, בכל דבר, אפילו כשנסעה לפיזיותרפיה, היא נסעה עמה. הרבה פעמים הייתה מתקשרת לאחותה, וזו עוזבת את עבודתה ומגיעה לעזור לה.

22. בעניין זה, ולאור מהות הפגיעה, שברים בשתי הגפות התחתונות עם גבס בשתי הרגליים, אני מאמינה לתובעת כי בתקופה של מספר חודשים לאחר התאונה, נזקקה היא לעזרה רבה ומשמעותית מצד ג', ואשר הפסיקה הכירה בפיצוי בגין כך, אף שלא הוכח נזק זה באמצעות חשבונית או קבלות.

23. חבלת התובעת כיום אינה קשה, אשר מצריכה טיפול צמוד בה. יחד עם זאת, התובעת הוגבלה בתנועותיה ובתפקודה לתקופה מסוימת, ודי בעיון בסיכום המחלה מיום 10/1/2011, אשר שם הומלץ לה, בין היתר, על מנוחה בבית למשך חודש וחצי, הליכה ללא דריכה על רגל ימין, שיקום, פיזיותרפיה ועזרה סיעודית במסגרת ביתית מתאימה. מן הסתם, התובעת שגובסה בשתי רגליה וכך שוחררה לביתה, עד שאלו הוסרו, הוגבלה בתפקודה באופן זמני והזדקקה לסיוע מוגבר, אשר אני מאמינה, כי ניתן לה על-ידי אחותה, ואשר חרג מהעזרה המקובלת בין בני משפחה.

24. חזרת התובעת לעבודה, אינה מלמדת על כך שהתובעת לא נזקקה לעזרה כלשהי, כטענת ב"כ הנתבעות בסיכומיו, שכן די בעיון בפגיעתה, במסמכים הרפואיים ובחוות-הדעת, כדי ללמוד על העזרה לה נזקקה ותזקק בעתיד, אם כי לא בשיעור הנטען על ידה. מה גם, שהתובעת העידה, כי הייתה בשנה הראשונה לעבודתה במשרד החינוך, ולכן ניסתה להשתקם ולחזור לעבודה. טענה זו הגיונית ועולה בקנה אחד עם השכל הישר, שכן לא פעם מאילוצים שונים נפגעים מבכרים לחזור לעבודה אף שלא החלימו כליל מפגיעתם, וזאת מטעמים כלכליים, שמירה על מקום העבודה וכיוצ"ב, אך אין בכך בכדי לסתור לחלוטין את היזקקותם לעזרת צד ג'.

25. התובעת העידה בפניי, כי לפני התאונה לא העסיקה עוזרת בית, אלא רק לאחריה וזאת בשכר, ואשר שמה הוא פאטמה, אלא שהיא לא קראה לעדות את העוזרת, ולא נתנה הסבר המניח את הדעת לכך.

26. בנוגע לעזרה שקיבלה התובעת מאחותה, טען ב"כ הנתבעות, כי רג'א, סתרה את עצמה במהלך העדות. היא העידה שהיא לומדת למבחן ועדיין עוזרת לאחותה ולומדת מקצוע המצריך לימוד בהיקף ניכר.

אומנם, רג'א העידה שבמשך כ-4 חודשים טיפלה בתובעת, למשך 24 שעות, ועד היום עוזרת לה. היא סיימה ללמוד ריפוי בעיסוק, ועתה לומדת למבחן הממשלתי, ולשאלה האם היא לומדת כל היום, השיבה בחיוב. יחד עם זאת, גם אם רג'א לומדת כל היום למבחן, ברור שאין הכוונה ל-24 שעות ביממה, ואין לקבל את הניסיון ליתן לכך פרשנות אחרת.

מעבר לכך, התובעת העידה, כי אחותה טיפלה בה לאחר התאונה 4 חודשים, 24 שעות ביממה, לא עזבה אותה לרגע, ולדבריה: "התאונה השאירה תוצאה מאוד קשה...הרבה פעמים אני מתקשרת לאחותי והיא עוזבת את עבודתה ומגיעה לעזור לי..." (עמ' 18 לפרוטוקול). בהמשך העידה, כי הרבה פעמים קוראת לאחותה לקבלת עזרה. אומנם, המינוח "עבודתה", אינו המינוח הנכון, שכן רג'א העידה, כי כיום אינה עובדת. ברם, איני זוקפת סתירה זו לחובת התובעת, הואיל וכלל עדותה ועדות אחותה הותירו בי רושם מהימן. יחד עם זאת, הפועל היוצא מדברי התובעת, שאינה נזקקת כיום לעזרה מוגברת מצד אחותה, כפי שנזקקה בעבר, כך שאין מניעה שרג'א תוכל ללמוד למבחן ובמקביל פה ושם תסייע לאחותה. גם מעדות רג'א לא מצטיירת התמונה שהיא עוזרת לתובעת בהיקף, כפי שעזרה לה בסמוך לאחר התאונה.

גם לא ניתן להתעלם מכך, שהתובעת כיום אישה צעירה, ויש להניח כי ככל שתתבגר תושפע יותר מהנכות שנותרה לה, וכך תזדקק לעזרת צד ג' מוגברת יותר משהיום.

27. בהתחשב בכל הנתונים דלעיל, אני קובעת כי יש לפצות את התובעת בסך של 30,000₪ בעבור עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.

הפסדי פנסיה:

28. על-פי צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957, מחויב כל מעסיק בביטוח פנסיוני של עובדיו החל מיום 1/1/08. בסעיף 6(א) לצו קיימת טבלה של שיעורי ההפרשות מהשכר, שעולה באופן הדרגתי החל מ- 1/1/08, כאשר החל מה- 1/1/2014, הפרשות המעביד עמדו על 12% (הכולל גם את מרכיב הפרשה לפיצויים) (ראה בעניין זה: ת"א (מחוזי-חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ. ואח' נ' ע.מ.ר. ואח' (31/12/13), והערעור וערעור שכנגד שנדחו, ע"א 1103/14 פלוני ואח' נ' פלוני ואח' (15/4/15)). בענייננו, הואיל ופסקתי סכום כולל לעבר, ללא חלוקה לתקופות, הרי שחישוב הפיצוי בגין הפסדי פנסיה לא יהיה בהתאם לשיעור ההפרשות המדורג כאמור בטבלה, אלא לפי 12%, דהיינו ההפרשות החל מ- 1/1/2014. כך שהנני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 15,600 ₪.

הוצאות:

29. ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי לתצהיר התובעת צורפו הוצאות רפואיות עבור נסיעות, התחייבות ששילמה, ובכלל זה עבור טיפולי ההידרותרפיה אשר היא מחויבת לשלם בעבורם מכיסה סך של 130 ₪ לכל טיפול. כן, התובעת נאלצה להוציא כספים בעבור נסיעות לקבלת טיפולים, דלק וחניונים. מעדותה אף עולה, כי היא מטופלת במכון עיסוי ומקבלת משחות, מה שמחייבה בהוצאת כספים מכיסה הפרטי, אשר לא נכללים בסל הבריאות. כמו כן, היא נשאה בסך של 2,500 ₪, בעבור מחצית משכ"ט המומחה, בעת שהנתבעת כפרה באחריותה. אי לכך, מבקש ב"כ התובעת, לחייב את הנתבעת בתשלום עבור ההוצאות שהצליחה התובעת להמציא חשבוניות עבורן, כפי שצורפו לתצהיר ובעבור הוצאות שלא הצליחה להביא, ובסך של 50,000 ₪ גלובאלי.

30. מנגד, ב"כ הנתבעות טען, שהתובעת לא הציגה כל מסמכים המעידים על כך שהיא עדיין מקבלת טיפולים רפואיים. ההוצאות הרפואיות מכוסות על-ידי סל הבריאות, ולפיכך יש לדחות את הדרישה בראש נזק זה.

31. התובעת צרפה לתצהירה קבלות על הוצאות רפואיות בגין התחייבות, טיפולים אמבולטוריים, טיפולי הידרותרפיה, ורכישות מסופר-פארם ושירותי בריאות כללית. ויודגש, אומנם, רוב ההוצאות הרפואיות של התובעת, מכוסות על-ידי קופת חולים, אך לתובעת נגרמו הוצאות נוספות של נסיעות לכל הטיפולים אותם עברה בקופת חולים, בבית-חולים, טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה, אשר יש עדות לטיפולים אלו במסמכים הרפואיים שצורפו לתצהירה, ובכלל זה המציאה קבלות מחניונים. לא זו אף זו, שאין זה סוד, שלא פעם ניזוקים לא שומרים את כל הקבלות בגין ההוצאות שהוציאו, בין אם רפואיות ובין אם אחרות, בגין פגיעתם, ואיני זוקפת זאת לחובת התובעת. התובעת העידה שכל חודש היא הולכת לגב' ריזק לטיפול ומשתמשת בהרבה משחות ושמנים טבעיים, ולשאלה האם יש לה תיעוד רפואי על כך, השיבה שיש לה בבית, וכי אף אחד לא אמר לה להביא את זה.

32. אי לכך, לאור האמור לעיל, ובכלל זה מהות פגיעת התובעת, האמור בחוות-הדעת והטיפולים שנזקקה להם, הנני סבורה, כי פיצוי בסך 5,000 ₪ הינו ראוי והולם במקרה דנא.

כאב וסבל:

33. ב"כ התובעת הסכים לסכום שהוצע בסך 25,955 ₪, ואף ב"כ הנתבעות הסכים בסיכומיו לסכום זה, מכאן, שהפיצוי בגין רכיב זה עומד על 25,955 ₪.

רכב מעורב – סעיף 3(ב) לחוק:

34. ביום 16/9/2014, ב"כ הנתבעות הודיע, כי הם חוזרים בהם מהכפירה, בכפוף לאמור לעיל, כאשר הציע שיוגשו תחשיבי נזק שבמסגרתם יתייחסו לטענה המשפטית בדבר תאונה מעורבת ולגובה הנזק. בתחשיב הנזק התייחסה התובעת לטענה זו, וטענה כי אין המדובר בתאונה מעורבת. מנגד, הנתבעות טענו בתחשיבם, כי המדובר בתובעת שאינה נוסעת וקיים מגע פיזי בינה לבין שני כלי הרכב המעורבים ולכן המדובר ב"תאונה מעורבת", לכל דבר ועניין. משכך חלקה של הנתבעת 2, הינו מחצית בלבד. לאחר שנשמעו הסיכומים בעל-פה, ללא קבלת כל רשות, הגישו הנתבעות השלמת טיעון לסיכומים, ולדבריהן הן עומדות על טענתן שנרשמה בתחשיב הנזק, שמדובר ב"רכב מעורב", ומשכך חלה הוראת סעיף 3(ב) לחוק, וחלקה של הנתבעת 2 הינו מחצית בלבד.

35. הנתבעות לא העלו טענה זו בכתב ההגנה, ולא הגישו הודעת צד ג', כנגד הנהג ו/או המבטחת של הרכב הנוסף, ואף לא חקרו את התובעת בעניין בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 24/6/2015, ולא הביא כל ראיה או עדות להוכחת טענה זו, ומשכך דין טענה זו להידחות.

36. לסיכום, אני מחייבת את נתבעת מס' 2 לשלם לתובעת סך של 209,555 ₪. לסכום זה, יש להוסיף הוצאות משפט 3,000 ₪ (כולל שכ"ט מומחה), ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' אב תשע"ה, 18 יולי 2015, בהעדר הצדדים.