1. התובעת נסעה למרוקו בטיול שאורגן והודרך על ידי הנתבעת. לפני הנסיעה רכשה בהתאם להוראת הנתבעת ביטוח נסיעות המכסה נזק למטען והוצאות רפואיות. במהלך טיול ג'יפים בהרי האטלס נפגעה בתאונת דרכים כאשר ג'יפ בו הוסעה התנגש בבניין. כתוצאה מכך סבלה משברים בכתף ובאמה, ונגרמה לה נכות צמיתה.

בכתב התביעה יוחסה לנתבעת אחריות לאירוע התאונה ולהיעדר ביטוח המכסה חבות עקב תאונת דרכים בחו"ל (להלן: ביטוח פלת"די), לרבות עקב הפרה של חובת גילוי מוקדם.

מהלך המשפט

2. לאחר הגשת התביעה ניתן פסק הדין בדנ"א 4655/09 נטע לי סקאלר נ' רוני יובינר, פורסם בנבו (2011), להלן: עניין סקאלר). פסק הדין מבהיר כי בתביעת נזיקין, כאשר מקום ביצוע העוולה הנטענת הוא מחוץ לישראל אך מקום המושב המשותף של הצדדים הוא בישראל – יחול דין מקום ביצוע העוולה, אלא אם מתקיים חריג מצומצם.

3. במסגרת בקשתה לסילוק על הסף (שנדחתה) הציגה הנתבעת צילום ממסמך הנחזה להיות תעודת ביטוח וממנו עולה כי הג'יפ היה מבוטח בביטוח פלת"די תקף בחברת ביטוח מרוקאית CAT-Assurance automobile (להלן: תעודת הביטוח, המבטחת המקומית). הדיון נדחה על מנת לאפשר לתובעת לממש את זכויותיה במרוקו. אולם היא לא הגישה תביעה למבטחת המקומית ואף לא יצרה עמה קשר.

4. התובעת זנחה בסיכומיה את מרבית טענותיה, דבקה בטענה על היעדר ביטוח פלת"די והוסיפה להפרתה של חובת הגילוי תוכן חדש. לטענתה, הנתבעת לא יידעה אותה בכך שהאחריות לבטיחותם של משתתפי טיול הג'יפים מוטלת עליהם בלבד ושאם ייפגעו בתאונת דרכים, יהא עליהם להתדיין במרוקו על כל הכרוך בדבר.

5. מוסכם שהנתבעת לא מסרה את המידע האמור לתובעת. המחלוקות נסבות על השאלות הבאות: נסיבות התאונה, קיומו של ביטוח פלת"די במרוקו, הדין החל על התביעה, המשמעות וההשלכות של אי מסירת המידע והנזק.

6. במשפט העידו התובעת ומר אביב נעמן, סמנכ"ל הנתבעת. כמו כן הוגשו חוות דעת מומחים. מטעם התובעת - חוות דעתו של עו"ד דוד שפרכר על הדין המרוקאי וחוות דעתו של האורתופד ד"ר אורי ספרן. מטעם הנתבעת - חוות דעתו של האורתופד ד"ר ארז אבישר. מטעם בית המשפט - חוות דעתו של האורתופד ד"ר מריו אייכנבלט. חוות הדעת התקבלו ללא חקירות.

לאחר בחינת הראיות והטענות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות בשל היעדר אחריות.

השתלשלות העניינים

הטיול המאורגן

7. התובעת גמלאית ילידת 1946, הזמינה מהנתבעת טיול מאורגן במרוקו בין התאריכים 2.4.08 ו – 14.4.08. הטיול כלל חבילת תיור בליווי מדריך ותמורתו שילמה התובעת לנתבעת 7,074 ₪. בדף מידע למטייל במרוקו שקיבלה מהנתבעת נכללה ההוראה הבאה:

"ביטוח מטען ובריאות:

על כל מטייל להצטייד בביטוח מטען ובריאות. ניתן לרכוש פוליסות ביטוח בחברה להגנת הטבע.". (נספח 18 לתצהיר התובעת).

8. התובעת רכשה דרך קופת חולים לאומית פוליסת "דרכונית לאומית" הכוללת כיסויים בהתאם להוראת הנתבעת (להלן: ביטוח נסיעות). הפוליסה על תנאיה לא הוגשה במשפט. הנתבעת עשתה דין לעצמה וצירפה לסיכומיה צילום מתנאים כלליים של "דרכונית". הצילום לא הוגש כראיה במשפט, ומוצא מהתיק. כמו כן נמחקת מסיכומי הנתבעת כל טענה המתייחסת לתוכנו.

9. שירותי התיירות במרוקו, סופקו לנתבעת על ידי MD TRAVEL, חברה מקומית (להלן: חברת התיירות). במסגרת הטיול המאורגן, תוכנן טיול ג'יפים להרי האטלס (להלן: טיול הג'יפים). לצורך זה הזמינה חברת התיירות נהגים מקומיים וג'יפים מחברה מקומית בשם OHUADO TRANSPORT .

התאונה

10. ביום 9.4.08 יצאו המטיילים והמדריך לטיול הג'יפים. התובעת הצהירה שבג'יפ בו הוסעה (להלן: הג'יפ) ישבו שישה נוסעים למעט הנהג ושהתאונה הייתה קשה (סעיף 5). בחקירתה מסרה שגיסתה הייתה בין נוסעי הג'יפ (עמ' 17) ותיארה לראשונה את נסיבות התאונה:

"נסענו עם המכוניות בהרי האטלס הכביש הוא עפר, ואז הנהג שלנו שהוא היה אחרון הוא רצה לעקוף את כולם הוא עקף מצד ימין, והחליק והחל להתדרדר4 ודהר לעבר העמק. הוא החליק עם הרכב לכיוון למטה והדבר היחיד שעמד בדרכו זה היה בית שאליו הוא הגיע במהירות עצומה והתנגש בה ..." (עמ' 17) ....."זה דרך עפר, הוא מעד בדרך הזאת." (עמ' 19).

11. הצדדים חלוקים בנקודה אחת צרה - האם התאונה אירעה בדרך עפר. עול ההוכחה מוטל על התובעת ואימוץ עדותה ללא סיוע דורש הנמקה מיוחדת אף בהיעדר ראיה סותרת (סעיף 54[2] לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971, רע"א 467/90 חברת ז'אק סימון נ' ארבוסמן, פורסם בנבו (1994)).

התובעת כבשה את עדותה ונמנעה ללא הסבר מזימון עדת ראיה רלוונטית. לא התרשמתי מעדותה כדי אימוצה ללא תימוכין. דחיית בקשתה של הנתבעת להציג ראיה סותרת (עמ' 18), אינה מוסיפה משקל לעדות התובעת. לפיכך, התובעת לא הוכיחה שהתאונה אירעה בדרך עפר.

12. כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת, אושפזה בבתי חולים מקומיים וביום 12.4.08 הוטסה ארצה. עם הגעתה אושפזה ואובחנה כסובלת משבר בקרבת כתף ימין ומשבר באמה משמאל. ביום 12.5.08 אושפזה פעם נוספת, נותחה לקיבוע השבר בקרבת הכתף והשתחררה ביום 19.5.08.

הביטוח הפלת"די במרוקו

13. ביום 19.5.08 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב עם פרטי הג'יפ והנהג. למכתבה צירפה צילום של תעודת הביטוח אותו כינתה בטעות "רישיון הרכב של הנהג". הנתבעת הוסיפה וצירפה רשימה של בעלי תפקידים במרוקו, עמם עמדה בקשר במהלך האירוע ובימים שלאחריו. התובעת לא פנתה אל המבטחת המקומית.

14. עו"ד שפרכר סקר את הדין המרוקאי בחוות דעתו מטעם התובעת. מתברר שבמרוקו, כמו במדינות אחרות, חוקק הסדר מיוחד לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, הכולל אחריות של הנהג, חובת פיצוי וחובה לערוך ביטוח פלת"די. המבוטח נדרש לדווח לחברת הביטוח תוך חמישה ימים מהאירוע והתביעה מתיישנת בחלוף שנתיים מהאירוע, כאשר מרוץ ההתיישנות מתחיל מהמועד בו נודע לנפגע על כך. לדעת עו"ד שפרכר פרק הזמן הקצר לצורך דיווח לחברת הביטוח מקשה על מיצוי זכויות הנפגעים. לדעתו לא ניתן לקבוע חד משמעית שתביעת התובעת התיישנה, כפוף לקביעת בית המשפט במרוקו.

15. התובעת הצהירה שהנתבעת לא דאגה לביטוח פלת"די. בסיכומיה דבקה בטענה תוך התעלמות מתעודת הביטוח ומבלי להעלות טענה כלשהי כלפי קיומו של ביטוח תקף.

די בכך כדי לדחות את טענתה להיעדר ביטוח פלת"די.

16. מעבר לנדרש, התובעת אינה טוענת כי זכויותיה במרוקו נפגעו. בסיכומים התגלעה מחלוקת בשאלה מי מבעלות הדין אחראית לטיפול בעניינה של התובעת במרוקו. זהות האחראית אינה רלוונטית לשאלת האחריות או לשאלת הנזק, שהרי אם הפרה הנתבעת חובת גילוי, אין זה משנה מי האחראית לטיפול ואילו הפיצוי נתבע בגין נזקי גוף ולא בגין עלויות כספיות של הטיפול בעניין.

17. מאותם טעמים, אף התנהלותה של התובעת לאחר דחיית הדיון, אינה רלוונטית. האמור להלן בא בעקבות ההרחבה בסיכומים ולמען שלמות התמונה בלבד. התובעת הצהירה שהסכימה לפנות לגורמים במרוקו כדי שינסו למצות את זכויותיה, אך נתקלה בקשיים רבים, בקשיי תקשורת והדבר לא עלה בידה. בחקירתה התברר שלא פנתה לעורך דין מקומי, לא ניסתה ליצור קשר עם המבטחת המקומית בדרך מקובלת ושהקשיים לגרסתה, נובעים מדרך הפעולה שנבחרה על ידה: לדבריה שלחה 500 דולר לראש הקהילה, וזה נתן אותם לבחור שנעלם אך לא ידעה להשיב כיצד נשלח הכסף ואין בידיה מכתב על כך. לדבריה פנתה למבטחת המקומית אך שוב, לא ידעה להשיב באיזו דרך נעשה הדבר ולא ראתה מכתב המופנה אל אותה מבטחת (עמ' 21 – 22). נוכח דלות עדותה ובהיעדר תימוכין, כלל לא ניתן לקבוע שנתקלה באותם קשיים.

נפנה לבירור יתר המחלוקות.

שאלת האחריות

טענות התובעת

18. התובעת ביטחה את עצמה בהתאם להוראות הנתבעת. היא הניחה שהנתבעת ערכה את כל הסידורים הדרושים להבטחת אחריותה לניהולו התקין והבטיחותי של הטיול המאורגן ולהבטחת שלום המשתתפים, לרבות בטיול הג'יפים. אילו היה מובהר לה מראש כי האחריות לנסיעה בטיול הג'יפים מוטלת עליה בלבד וכי אם תיפגע בתאונת דרכים יהא עליה להתדיין במרוקו על כל הכרוך בכך, הייתה רוכשת לפני הנסיעה ביטוח פלת"די ישראלי המכסה תאונת דרכים במרוקו.

19. הנתבעת חבה חובת זהירות כלפי הנוסעים המשלמים לה עבור שירותיה וסומכים על מיומנותה. בגדר חובה זו עליה למסור להם מידע מלא ועדכני לגבי הטיול שסיפקה להם בתשלום. בנוסף, חלה עליה חובת גילוי כמו זו החלה על סוכנות נסיעות מכוח תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), התשס"ג – 2003 (להלן: תקנות גילוי נאות), בגדרה עליה למסור להם מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור.

20. טיול הג'יפים נחשב אף לשיטת הנתבעת לטיול אתגרי. כאן מצטטת התובעת מדף מידע עלום אשר תוכנו אינו מופיע בדפי המידע שהגישה (נספחים 18 ו – 19 לתצהירה). טיול אתגרי עלול לגרום פגיעה פיזית ולכן מוטלת על הנתבעת חובת גילוי רחבה כמו החובה שביסוד עקרון ההסכמה מדעת לקבלת טיפול רפואי.

21. טענותיה כלפי הנתבעת צריכות להתברר בבית משפט ישראלי לפי החוק הישראלי.

טענות הנתבעת

22. הנתבעת עירבה בין עוולה של הפרת חובת גילוי לבין החבות עקב תאונת דרכים בין הדינים השונים החלים עליהן. חלק מסיכומיה הוקדש להדיפת טענה על אחריותה הישירה והעקיפה לאירוע תאונת הדרכים, אך טענה זו נזנחה כאמור. אביא את טענותיה הרלוונטיות בהתאם לסדר טענותיה של התובעת, ככל שניתן.

23. הנתבעת מילאה אחר כל חובותיה כלפי התובעת במקצועיות ובמיומנות. אין קשר בין דרישותיה של הנתבעת מהתובעת לפני הנסיעה לבין ה"רשלנות" המיוחסת לה. עובדתית, התובעת לא התעניינה בכיסויים הנכללים בביטוח הנסיעות שרכשה, ולראיה, המשיכה לרכוש ביטוחי נסיעות בנסיעותיה הבאות לחו"ל. היה על התובעת לבדוק בעת רכישת ביטוח הנסיעות אילו כיסויים נכללים בפוליסה.

24. התאונה בה נפגעה התובעת אינה שונה מתאונת הדרכים אקראית בחו"ל. בכל מקרה לא ניתן היה לבטח את התובעת בארץ בביטוח אחר לכיסוי תאונת דרכים ברכב זר בחו"ל, כפי שנקבע בעניין סקאלר. אפשרות הביטוח היחידה היא אותו ביטוח פלת"די במרוקו.

25. טיול הג'יפים במקרה זה לא היה טיול אתגרי.

המסגרת הנורמטיבית

26. כלל ברירת הדין בנזיקין קובע כי הדין החל על עוולה הוא דין מקום ביצועה (ע"א 1432/03 ינון יצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, פ"ד נט(1) 345). הדין הזר חל גם על עוולה ותאונת דרכים שאירעו בחו"ל במעורבות מזיק וניזוק ישראלים. אחד הנימוקים לקביעה הוא כיבוד ציפיותיהם הסבירות והלגיטימיות של הצדדים (עניין סקאלר). העובדה שתאונת דרכים בחו"ל נתונה לתחולת דין זר, אינה שוללת את תחולת הדין הישראלי על עוולה שבוצעה בארץ (ת"א (ת"א) 33003-12-09 נורית אמיר נ' ספי בן יוסף, פורסם בנבו (2014) (להלן: עניין אמיר).

25. מארגנת טיולים נושאת במסגרת סעיפים 35 ו – 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בחובות זהירות כלפי המטיילים המסתמכים על מומחיותה. היא תתקשה להסתתר מאחורי תנייה חוזית הפוטרת אותה מאחריות לכל נזק (ת"א (ת"א) 1286/08 אביגזר מאיר ו-367 נוספים נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ, פורסם בנבו (2011) ומן העבר השני, לא מוטלת עליה אחריות מוחלטת לכל נזק. האחריות תוטל במקרים בהם לא השתמשה במיומנותה או לא נקטה מידת זהירות שמארגנת סבירה הייתה משתמשת או נוקטת באותן נסיבות. כך הוטלה אחריות כאשר מארגנים התרשלו בתכנון ובביצוע הטיול (ת"א (י-ם) 8193/06 עיזבון המנוח שלמה חרובי ז"ל נ' "נהרות " משלחות רפטינג בע"מ, פורסם בנבו (2012) ועניין אמיר. בהיעדר התרשלות, לרבות בבחירת "בעל חוזה", לא הוטלה אחריות (ת"א (ת"א) 28138/08 זאב הוכנבוים נ' פגסוס-חברה לתיירות ונסיעות בע"מ, פורסם בנבו (2012), ת"א (י-ם) 3781/00 דודיאן אילן נ' קשרי תעופה בע"מ, פורסם בנבו (2008)). בנוסף מוטלת על מארגנת טיולים חובה חוזית לבחור את השירותים ושאר האמצעים הדרושים כדי שהטיול יקוים במועדים וברמה עליהם התחייבה (ת"א (י-ם) 165/88 דהן אאידה נ' זאב רפאל, (2002),לא פורסם, הובא בפסיקה לעיל).

26. מה הדין לגבי מסירת מידע? כאשר מדובר במידע המצוי בידי מארגנת טיולים מכוח מומחיותה, והדין מחייב אותה לגלותו, היא חשופה עקרונית להטלת אחריות אם הפרה את חובתה. על סוכן נסיעות מוטלת חובת גילוי אקטיבי מכוח עקרונות כלליים של דיני החוזים ומכוח דיני הגנת הצרכן. לכך מתווספות תקנות גילוי נאות המהוות קונקרטיזציה של חובות הגילוי (רע"א 8213/13 מרגלית ד.נ.ל בע"מ נ' זמליאק בלה, פורסם בנבו (2014)).

חובת הגילוי משתרעת על מידע בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור (תקנה 2(א)), לפי הפירוט בתקנה 3. תקנה 3(ג)(3) היא תקנת "סל" המחייבת לגלות מידע מהותי, מידע שקרוב לוודאי להניח שלו היה יודע אותו הלקוח, היה נמנע מרכישת חבילת התיור. ועדיין, גם המידע בתקנה זו נוגע לשירותים הניתנים במסגרת החבילה. תקנות גילוי נאות אינן מחייבות לגלות מידע על עניינים שאינם כלולים בשירותים, כגון מצב משפטי וביטוח. הרחבתה של חובת הגילוי מכוח עקרונות כלליים לעניינים אלה, לא רק שתאלץ את סוכן הנסיעות ואת מארגנת הטיולים לחרוג מתחום מומחיותם, היא אף תקרב אותם למעמד של יועצים משפטיים וסוכני ביטוח, תחומים בהם אין להם הכשרה ורישוי נדרשים.

27. האפשרות להיפגע בתאונת דרכים בחו"ל, אינה שונה מהאפשרות להיפגע בתאונת דרכים בארץ, אלא שבחו"ל עלולות להתווסף עלויות רפואיות. נקודת המוצא היא שבחירת הביטוח והיקפו נתונה לרצונו של המטייל. מטיילים שונאי סיכונים עשויים לרכוש או להרחיב כיסויים ואחרים עשויים להסתפק בכיסוי הבסיסי בביטוח נסיעות. במקרה שהמטייל שנפגע לא ערך ביטוח או שבחר כיסוי חסר כתוצאה מפגם ברצון כגון הטעיה ומצג רשלני מצד מארגנת הטיולים, היא תיחשף לאפשרות של הטלת אחריות. חשוב עם זאת להדגיש שהפסד תגמולי ביטוח בנסיבות אלו הגם שייעודו להיטיב נזקי גוף, מהווה נזק כלכלי טהור. הטלת אחריות במסגרת עוולת הרשלנות, בין בקביעתה של חובת זהירות ובין בקביעת התרשלות, תיתקל במשוכות גבוהות (השוו לגבי אי – עריכת ביטוח, ע"א 4493/05 אייל ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ, פורסם בנבו (2007, להלן: עניין פולריס בפסקאות 19 – 21, ישראל גלעד, דיני נזיקין – גבולות האחריות (2012) עמ' 820 – 822, אריאל פורת, נזיקין, חלק א' (2013), עמ' 230 – 240).

28. בעניין סקאלר הובאו בהסכמה דברי אחד הצדדים ולפיהם ביטוחי נסיעות (אישיים) הנמכרים בארץ מחריגים חבות עקב תאונת דרכים (פסקה 20). לא נקבע כאן ממצא בשאלה שעמדה להכרעה ומכל מקום, לא נשללה האפשרות לבטח חבות עקב תאונת דרכים במסגרת ביטוח תאונות אישיות (כך עולה במקרה בו נפגע אופנוען בתאונת דרכים במסגרת "ראלי" במצרים,עניין פולריס).

מן הכלל אל הפרט

29. הפרתה של חובת גילוי, אם תוכח, היא עוולה שנעשתה על ידי הנתבעת בארץ. על עוולה זו חל הדין הישראלי. נוכח תוצאת פסק הדין ובהיעדר טיעון סדור, איני רואה צורך לקבוע איזה דין חל על העוולה הנטענת – אי גילוי אותו מידע שלא גולה בארץ - שנעשתה על ידי המדריך במרוקו, טרם היציאה לטיול הג'יפים.

30. על פי הדין הישראלי, לא מוטלת על הנתבעת אחריות מוחלטת לכל נזק שייגרם לתובעת במהלך הטיול, ובכלל זה, בטיול הג'יפים. על פי הדין הישראלי, ציפיותיה הסבירות של התובעת הן להתדיין בחו"ל, במקרה שתיפגע בתאונת דרכים בחו"ל, אפילו מעורבים באירוע ישראלים. חובת הגילוי של הנתבעת אינה משתרעת על תיאור המצב המשפטי ואינה כוללת ייעוץ בענייני ביטוח.

31. לדברי התובעת הסתמכה על עצם היותה של הנתבעת מארגנת הטיול ולא שאלה אותה אם הביטוח (על פי ההקשר, ביטוח הנסיעות, י. ה.) מכסה תאונות בג'יפים מפני שהייתה בטוחה שהנתבעת טיפלה בכך ואם היא נוסעת לטיול, אינה צריכה לטפל בביטוחים של חברה. היא גם לא שאלה בעת הזמנת ביטוח הנסיעות לגבי כיסוי לג'יפים (עמ' 24). הסתמכות זו אין לה בסיס משפטי.

הטענה לא בוססה גם במישור העובדתי. בדפי המידע (נספחים 18 ו – 19 לתצהיר התובעת) אין רמז לכך שהנתבעת אחראית לערוך ביטוח פלת"די ישראלי ונזכור, שהנתבעת דאגה לביטוח פלת"די מרוקאי באמצעות חברת התיירות. לא שוכנעתי מעדות התובעת, כי זהות האחראית לנזקי תאונת דרכים ומקום ההתדיינות במקרה זה הטרידו אותה טרם הנסיעה למרוקו וטרם ההצטרפות לטיול הג'יפים. לראיה, לאחר התאונה נסעה מספר פעמים לחו"ל, רכשה ביטוחים ולא התעמקה בכיסויים לתאונת דרכים (עמ' 25). יש היגיון בטענה שאדישותה לביטוח פלת"די ישראלי לאחר התאונה במרוקו, אינה שונה מאדישותה לביטוח כזה לפני התאונה.

32. וכעת לטענתה האחרונה של התובעת ולפיה טיול ג'יפים נחשב לטיול אתגרי ומקים חובת גילוי רחבה. בדף מידע שפרסמה לאחר התאונה (נספח 19 לתצהיר התובעת) הוסיפה הנתבעת בפרק "ביטוח מטען ובריאות" את הדברים הבאים:

"מומלץ לוודא קיום ביטוח אתגרי, המכסה פעילות הכוללת בתוכה טיולי שטח, אתגר, רפטינג וכיו"ב. ניתן לרכוש הרחבה זאת במשרדנו בתוספת לחבי(ל)ת הביטוח הבסיסי".

התובעת מצטטת בסיכומיה מדף מידע עלום ומפנה ללא הסבר לנספח 19 לעיל, בו נכתבו דברים אחרים. וכך כתבה הנתבעת לפי הציטוט:

"בטיולים בהם מתקיימת פעילות אתגרית (רפטינג, טיול בג'יפים, טרק הכולל הליכה ממושכת בשטח וכדומה) אנו ממליצים לכלול תוספת לביטוח אתגרי.

רואים עולם החברה להגנת הטבע אינה אחראית לכל נזק שייגרם למטייל במהלך הטיול עקב תאונה, גניבה ...".

הנתבעת לא התנגדה אלא בחרה "להגיב" על ידי צירוף שלא כדין של התנאים הכלליים.

33. אין כל ראיה לכך שטיול בג'יפים באשר הוא, נחשב לפעילות אתגרית לצורך ביטוח. העובדה שהנתבעת בחרה לפי הציטוט להתייחס לכל טיול בג'יפים כאל פעילות אתגרית אינה מעלה ואינה מורידה. בהנחות מרחיקות לכת (אשר לא בוססו) לפיהן נפגעה התובעת בפעילות אתגרית, מוטלת על הנתבעת חובת גילוי רחבה והנתבעת הפרה אותה, עמד לרשות התובעת ביטוח פלת"די במרוקו.

34. לסיום הפרק, סבורני שהתובעת שוגה בקשירה בין נזקי הגוף שנגרמו לה לבין הימנעותה (עקב עוולת הנתבעת) מרכישת ביטוח ישראלי. הנזק שנגרם, אם נגרם מהיעדר ביטוח ישראלי הוא נזק כלכלי טהור – הפסד תגמולי ביטוח בשיעור ההפרש בין התגמולים שהיו אמורים להתקבל מהביטוח המרוקאי לתגמולים שהיו אמורים להתקבל מהביטוח הישראלי. בהנחה מרחיקת לכת נוספת, אותה כאמור דחיתי, לפיה לא קיים ביטוח מרוקאי, הנזק הכלכלי הטהור הוא הפסד התגמולים שהיו אמורים להתקבל מהביטוח הישראלי. התובעת לא פירטה אילו תגמולים היו אמורים להתקבל בכל אחד מהמקרים ולכן לא הוכיחה נזק. מאחר שהנתבעת לא העלתה טענה בעניין זה, אסתפק בהערה.

הגעתי אם כך למסקנה שדין התביעה להידחות, בהיעדר אחריות.

לאור מסקנתי, איני נדרשת לדון בנזק. מאחר שהצדדים הרחיבו בסיכומיהם, אתייחס בקצרה.

הנזק

הנכות הרפואית והנכות התפקודית

35. התובעת התלוננה בפני ד"ר אייכנבלט, מומחה בית המשפט, על כאבים והגבלת תנועות בכתף עם הפרעות תפקודיות. בבדיקתה מצא הגבלת תנועות בכתף עם דלדול שרירים. צילומי רנטגן עדכניים הדגימו שינויים ארטריטיים במפרק. השבר באמה התאחה ללא הותרת נכות. לפיכך העמיד את נכותה האורתופדית על 20% לפי סעיף 35(1ׂ)(ג) ואת נכותה האסתטית על 10% לפי סעיף 75 (1)(ב) בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956.

כמו כן קבע לתובעת נכויות זמניות: 100% למשך שלושה חודשים ו - 50% למשך שלושה חודשים נוספים. להערכתו תיתכן החמרה של השינויים הניווניים והכאבים בכתף. במקרה זה תזדקק התובעת לניתוח החלפת כתף אשר כלול בסל הבריאות. התובעת מוגבלת בהרמת זרוע ימין ובביצוע פעילויות עם מאמץ ועומס על הגפה.

הנתבעת לא זימנה את המומחה לחקירה, לא סתרה את קביעותיו ואין לי אלא לדחות את הכחשותיה הסתמיות בסיכומיה.

36. הנכות התפקודית במקרה זה, זהה לנכות הרפואית.

עזרת זולת

37. עבר – התובעת העסיקה עובדת זרה במשך 4 חודשים עד כולל אוגוסט 2008 ושילמה לה 3,000 דולר (נספח 17 לתצהירה). למרות שלא זימנה לעדות בני משפחה, אני מוכנה לקבל שנזקקה לעזרת משפחה מוגברת למשך חודשים נוספים ושהיא נזקקת עד היום לעזרה בעבודות משק הבית ונעזרת בבתה ובבעלה כפי שהצהירה. הייתי פוסקת פיצוי גלובלי בסך 40,000 ₪ על הצד הנמוך והבטוח.

38. לעתיד – בהתחשב בגילה ובבקשתה בסיכומיה, הייתי פוסקת סכום גלובלי של 40,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות

39. הוצאותיה הרפואיות של התובעת סמוך לאחר התאונה וכן הוצאות הטסתה ארצה שולמו על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת בפוליסת הנסיעות. הטיפולים הרפואיים מכוסים במסגרת קופת חולים.

התובעת הצהירה על הוצאות רבות שנאלצה להוציא עבור ביקורים אצל רופאים, נסיעות רבות לטיפולים רפואיים, רכישת תרופות ומשככי כאבים ועזרים אורתופדיים אשר אינם מוענקים באמצעות קופת חולים. לתצהירה לא צירפה אסמכתאות. בעתיד תיתכן החמרה במצבה ואזי תידרש להוציא סכומים נוספים. הייתי פוסקת סכום גלובלי של 20,000 ₪.

כאב וסבל

40. התובעת תיארה סבל רב במהלך הפינוי ממקום התאונה, טלטוליה בבתי חולים במרוקו והטסתה ארצה. כאן עברה ניתוח לקיבוע עם פלטות וברגים, ונזקקה לתקופת החמה ממושכת. הייתי פוסקת 100,000 ₪.

סוף דבר

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 8,190 ₪ וכן תשיב לנתבעת שכר טרחת מומחה מטעמה וחלקה בשכר טרחת מומחה בית המשפט (כנגד קבלות).

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשע"ט, 01 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.