1. התביעה הוגשה בטענה כי התובעים הופלו לרעה על ידי הנתבעים.

לטענת התובעים, ביום 24.03.11, הם הגיעו למועדון המנוהל על ידי הנתבעים, מועדון "בר יהודה" בקיבוץ יגור (להלן: "המועדון"), אך לא הותר להם להיכנס אל המועדון.

לטענת התובעים, ההחלטה שלא להתיר להם להיכנס למועדון, מקורה במוצאם מארצות חבר העמים, ומהווה לכן הפליה אסורה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000 (להלן: "חוק איסור הפליה" או "החוק").

הנתבעים מכחישים את כל טענות התובעים. לטענתם, אין כל קשר בין מקום לידת התובעים, לכך שלא הותר להם להיכנס למועדון.

כראיה לכך, מצביעים הנתבעים על העובדה כי התובעים עצמם מודים כי הם נכנסו בעבר למועדון. ולכן, לטענת הנתבעים, אין בין מוצאם של התובעים לבין ההחלטה שלא להתיר להם את הכניסה במועד נשוא התביעה, משום הפליה על פי החוק.

2. חוק איסור הפליה, נועד לתת לבית המשפט כלים להתמודד עם תופעת ההפליה במקומות המיועדים לשירות הציבור. אין צורך לפרט את חשיבותו ומרכזיותו של עיקרון השוויון ואיסור ההפליה בין אדם לאדם מטעמי גזע, מין, לאום, עדה, ארץ מוצא, דת, השקפה או מעמד חברתי, ואלו באים לידי ביטוי בחוק.

השאלה העומדת להכרעה, הנה האם התובעים הופלו. כלומר, האם סירוב הנתבעים לאפשר את כניסת התובעים למועדון במועד נשוא ענייננו, נבע מהפליה אסורה או שמא מקורו בשיקולים שאין בינם ובין הפליה ולא כלום.

3. סעיף 3א' לחוק קובע:

"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".

סירוב לתת שירות מחמת עילה מהעילות הנקובות בחוק, מהווה הפליה, אשר לפי הוראות סעיף 5א' לחוק, מהווה עוולה אזרחית.

4. בשל הקושי להוכיח הפליה אסורה, קבע החוק חזקות, שבהתקים אחת מהן עובר הנטל אל הנתבע להוכיח כי לא הייתה הפליה.

כך, נקבע בסעיף 6 לחוק:

"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:

(1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שברר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3.

(2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סרב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.

(3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי, או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.

5. לפיכך, די לתובעים, כי יוכיחו קיומה של אחת מהחזקות המפורטות בסעיף 6, על מנת להעביר את הנטל את הנתבעים, לסתור את החזקה.

השווה: ת"א 155380/09 תמיר כהן נ' ליאור מלכה.

ת"א 24272-10-09 מנו ואח' נ' מלכה.

ע"א 3724/06 (מחוזי חיפה) קיבוץ רמות מנשה נ' מזרחי.

6. במקרה שבפניי, שוכנעתי, כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי התקיימו נסיבות המקימות את אחת החזקות שבחוק, או כי כניסתם למועדון במועד נשוא ענייננו, נאסרה בשל השתייכותם לאחת מהקבוצות המוגדרות בחוק, ובמלים אחרות, כי כניסתם נאסרה בשל היותם יוצאי חבר העמים.

טענת התובעים, לפיה הופלו בשל מוצאם ובשל העובדה כי דיברו ברוסית, לא בא זכרה בכתב התביעה ואף לא בתצהירי התובעים, והיא עלתה רק מאוחר יותר. התובעים לא הציגו כל ראייה לכך שמסיבות אלה לא הוכנסו למועדון.

7. העובדה, כי בפתח המועדון נערכת בדיקה, שבסופה רשאית המארחת (המכונה "סלקטורית") להחליט מי ייכנס למועדון ומי לא, אין די בה, לבדה, כדי להוכיח קיומן של אחת הזיקות המפורטות בחוק.

עצם קיומה של אותה בדיקה, והעובדה שבסופו ניתנת החלטה מי ייכנס ומי לא - אין בה די כדי להוכיח כי כניסת התובעים למועדון נמנעה על רקע אחת העילות המנויות בסעיף 3 לחוק. ואין די בהוכחת הטענה לפיה כניסתם נאסרה – וכניסת אחרים הותרה.

השווה: ת"א 24272-10-09 מנו ואח' נ' מלכה, בסעיף 9 לפסק הדין.

בר"ע 478/08 ג.י.א.ת ניהול והשקעות בע"מ נ' מור.

8. מעדויות התובעים עצמם עולה, כי הם נכנסו בעבר למועדון, ודי בכך כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענתם כאילו העובדה שלא נכנסו למועדון במועד נשוא התביעה, מקורה במוצאם.

התובעת הודתה בעדותה, כי בילתה במועדון בעבר (עמ' 6 שו' 17), וזאת חרף מוצאה מחבר העמים, וכי נכנסה למועדון בהזדמנויות שונות ועם אנשים שונים, כמו בעלה מר נועם דלאל וחברות (עמ' 7 שו' 3-8). כאשר נשאלה אם נכנסה בעבר למועדון יחד עם התובע 2, השיבה כי אינה זוכרת (עמ' 8 שו' 1).

גם התובע הודה בעדותו כי בילה במועדון בעבר (עמ' 10 שו' 7), ולמעלה מכך – גם לאחר האירוע הנטען, הגיע לאירוע אחר ונכנס למועדון (עמ' 12 שו' 8).

9. התובעת העידה כי היה ידוע לה כי תצטרך לעבור את הסינון של המארחת (עמ' 8 שו' 11-17),. התובע הודה כי בעבר, לעיתים הכניסו אותו למועדון ולעיתים לא (עמ' 10 שו' 8-14). כך שהאפשרות כי לא יורשו להיכנס למועדון, וכי הדבר מסור לשיקול דעת המארחת, הייתה ידועה לתובעים לפני שהגיעו למועדון.

כך גם העיד מר ארז אסולין, שהעיד מטעם התובעים, כי ידע מראש שהכניסה אינה אוטומטית למועדון, וכי לעיתים הכניסו אותו למועדון ולעיתים לא (עמ' 3 שו' 24). וכך אישרה גם הגב' אלינור מאירסון כי היה ידוע לה על המארחת בכניסה למועדון ולכן היא לוקחת זאת בחשבון ולעיתים נרשמת מראש (עמ' 5 שו' 23-25).

10. למעשה, התובעת עצמה הודתה כי למועדון שיקולים אחרים במתן אפשרות הכניסה למועדון או מניעתה, כגון מניעת סיכון לציבור וזיהוי סיכונים מראש (עמ' 8 שו' 22-25).

לא הוכח, אם כן, כי המועדון סירב להכניס את התובעים לאחר שברר פרטים הנוגעים לעילות שבסעיף 3 לחוק. גם לא הוכח כי בפני התובעים הוצבו תנאי כניסה שלא נדרשו מאחרים.

אני מקבלת את טענת התובעים, לפיה נפגעו מסירוב המועדון להכניסם במועד נשוא התביעה. ואולם, נוכח ידיעתם, כפי שהודו, על השיטה לפיה ניצבת בפתח המועדון מארחת, וכי אין וודאות כי זו האחרונה תאשר לכל המבקשים להיכנס (עמ' 8 שו' 11-17, עמ' 10 שו' 8-14). היה עליהם לקחת בחשבון כי יתכן ולא יורשו להכנס.

והשווה: תא"מ 11856-11-09 עובדיה נ' גו אנד סיפ, בסעיף 7 לפסק הדין.

11. אוסיף כי "המארחת" העידה בפניי, ועדותה הייתה מרשימה ומהימנה. עדותה, שלא נסתרה על ידי התובעים, פרטה את נוהל העבודה לפיו כאשר מגיעים אנשים שלא הזמינו מקום מראש, היא בודקת תחילה את התאמת הגילאים של אותם אנשים, אחר כך נעשה בירור האם הם הגיעו לבד או שמא מגיעים עם קבוצת אנשים, בדיקה עם היחצ"נים כמה אנשים מרשימות המוזמנים עוד אמורים להגיע, ובירור עם האבטחה כמה אנשים כבר נכנסו למועדון (עמ' 13 שו' 7-12).

לדבריה, היא בודקת כי האנשים אינם שתויים או מסוממים, אינם חמומי מוח או מתנהגים בצורה חריגה לסובבים אותם, כי אינם דוחפים או מדברים לא יפה, וכי היא בודקת באופן כללי את צורת התגובה של האנשים (עמ' 14 שו' 1-4).

המארחת העידה, כי התובעים זכורים לה, כמי שאמרו תחילה שהם ממתינים לעוד אנשים, ולכן היא ביקשה מהם להמתין להגעת יתר החבורה, מאחר והמדיניות היא שחבורות ייכנסו יחד ולא טיפין טיפין. אני מאמינה לעדותה, לפיה בזמן ההמתנה זכור לה כי התובעים ניסו מספר פעמים להיכנס עם חבורה שכניסתה כבר אושרה, פעמיים היא חשבה שזה נעשה בתום לב אך בפעם השלישית כבר היה לה ברור כי התובעים ניסו להתגנב למועדון. המארחת זכרה כי התובע הגיב בחוסר סבלנות למאבטחים, היה קצר רוח מאד, ולכן כל זה גרם לה למנוע מהתובעים כניסה למועדון (עמ' 14 שו' 9-17).

12. בנסיבות אלה, ובמיוחד, בהינתן העובדה שהתובעים עצמם אישור שנכנסו בעבר למועדון, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי כניסתם, במועד נשוא התביעה, נאסרה רק בשל מוצאם או שפתם.

לפיכך דין התביעה להידחות.

13. התובעים ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות הנתבעים ביחד ולחוד, בסך של 7,000 ₪.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ג, 10 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.