1. האם רשאית מבטחת מזיק, שנתבעה לפצות נהג חסר ביטוח, בעילה לפי פקודת הנזיקין, להגיש הודעה לצד שלישי נגד אחרים, בטענה כי רשלנותם גרמה לכך שלא יהיה כיסוי ביטוחי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: חוק הפיצויים)?

2. זו השאלה המתעוררת, נוכח בקשתם של הנתבעים 1 – 2 (להלן: המבקשים) לאפשר משלוח הודעה לצדדים שלישיים נגד "כלל", גאד עמשה ופדלון עליזה.

לשם הזהירות, אציין כי החלטה זו עוסקת בשאלה המשפטית בלבד, מתוך ההנחות העובדתיות כי לא קיים כיסוי ביטוחי ב"כלל" וכי התאונה נשוא התביעה נגרמה ברשלנות של הנתבע 2 (להלן: הנתבע). אך מובן הוא, כי שאלות אלו לא נדונו, הראיות בגינן טרם נשמעו, ואין בהחלטה זו כדי לקבוע דבר בסוגיות העובדתיות שטרם התבררו.

רקע

3. עסקינן בתביעת נזקי גוף נטענים שנגרמו לתובעת, בתאונת דרכים מיום 22.11.05.

4. התאונה אירעה עת התובעת נהגה ברכבה מסוג "מאזדה", מספר רישיון 28-074-26 (להלן: המאזדה). באותה תאונה היה מעורב גם הנתבע.

לטענת התובעת, המאזדה בוטחה אצל הנתבעת 3 (להלן: כלל), באמצעות הנתבע 4 (להלן: עמשה).

5. התובעת הגישה תביעה כנגד כלל, כמבטחת המאזדה והנוהגים בה, בעילה לפי חוק הפיצויים.

6. לאור טענת כלל, לפיה לא היה כיסוי ביטוחי למאזדה, הוגשה התביעה גם נגד המבקשים, בעילה חלופית לפי פקודת הנזיקין, באשר הנתבע היה מעורב בתאונה עת נהג ברכבו, והמבקשת 1 היא מבטחתו.

7. טענות הצדדים בתביעה העיקרית

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, ממנו עולה כי ביטחה ב"כלל" רכב מסוג סובארו. כאשר רכשה את המאזדה, ביקשה מעמשה להנפיק תעודת החלפה, ושילמה לו באמצעות אחיה את התשלום הנדרש.

"כלל" הגישה תצהיר של אחראי חיתום רכב חובה, לפיו לא היה כיסוי לרכב הסובארו או לרכב המאזדה. עוד צוין בתצהיר כי עמשה אינו סוכן של "כלל". תעודות החובה שהופקו ולא שולמו, הוצאו על ידי סוכנת של כלל, עליזה פדלון, אך האחרונה לא הורשתה להעסיק סוכני משנה.

הלך הדברים לפי טענות אלו ברור: עמשה אינו מוכר ל"כלל", ואינו יכול לחייב אותה. גם אם התובעת שילמה לעמשה תשלומים על חשבון פרמיות, הרי מעת שתשלומים אלה לא הגיעו ל"כלל" עצמה (ולמצער לפדלון – שהיא סוכנת מורשית של כלל), לא קיים כיסוי ביטוחי לפי חוק הפיצויים, ועילתה של התובעת היא כלפי המבקשים – מכוח פקודת הנזיקין.

8. ההודעה לצד שלישי

על יסוד מערכת עובדתית זו, עתרו המבקשים (העלולים לחוב בנזיקין ככל שלא קיים ב"כלל" כיסוי ביטוחי לפי חוק הפיצויים) – להגיש הודעה לצדדים שלישיים נגד "כלל", עמשה ופדלון.

כך, בין היתר, נטען כלפי "כלל" כי לא פיקחה באופן סביר על הסוכנת מטעמה (פדלון). כן נטען כלפי עמשה כי לא העביר את התשלומים והפר הוראות דין שונות, וכלפי פדלון נטען כי תיווכה בניגוד להרשאה ופעלה בניגוד למצופה מסוכן ביטוח סביר.

אף כאן הלך הדברים של הנתבעים 1 – 2 ברור: טוענים הם, כלפי כלל, כי לו פיקחה כראוי על מעשיה של פדלון, לבל תעבוד עם "סוכני משנה" בלתי מורשים, לא היה נוצר מצב בו אין כיסוי ביטוחי. בהתאם, היה נמנע הנזק שנגרם למבקשים כעת, והוא חובת תשלום פיצויים בנזיקין, כתוצאה מהיעדרו של ביטוח חובה (ובכפוף, כמובן, לקיומה של רשלנות).

9. עמשה ופדלון (האחרונה טרם צורפה לתיק) לא הגיבו לבקשה, ועל כן ניתן היתר להגשת הודעה לצדדים שלישיים נגדם, מבלי להיכנס לגופו של עניין.

10. לא כן לגבי "כלל". האחרונה טענה כי מבחינת הדין אין אפשרות להגיש נגדה הודעה לצד שלישי כפי שעותרים המבקשים, ועתה ייבחנו טענות הצדדים בעניין זה לגופן.

טענות הצדדים

11. כאמור, "כלל" טענה כי אין עילה להגשת הודעה לצדדים שלישיים.

לגישתה, אין עילה משפטית נזיקית בגין מעשה או מחדל שיצר חבות משפטית לפי הדין.

"כלל" הפנתה לת"א (חי') 1/91 אלי לופוליאנסקי נ' נחשון דרור והסנה (כב' הש' ברלינר, צלטנר 1177, להלן: עניין לופוליאנסקי), שיידון להלן.

12. המבקשים טענו כי בתיק זה, כבכל תיק נזיקין, הם זכאים לתבוע השתתפות בנזקיהם מצדדים שלישיים.

המבקשים טענו כי עניין לופוליאנסקי שונה בנסיבותיו מענייננו, שכן ההודעה לצד שלישי שם נסבה על תרומה לאירוע התאונה, ולא נגעה לסוגיית הכיסוי הביטוחי. עוד טענה כי יש במשלוח ההודעה לצד שלישי כדי לפשט את הדיון ולייעל אותו, וכי מעת שהותר לשלוח הודעה לצד שלישי נגד עמשה ונגד פדלון, ממילא אין מקום למנוע הגשת הודעה לצד שלישי נגד "כלל".

דיון

13. אני מוצאת כי התנגדותה של "כלל" למשלוח ההודעה לצד שלישי – בדין יסודה.

14. תחילה, לטענותיהם הדיוניות של המבקשים:

העובדה שניתן היתר להגשת הודעה לצדדים שלישיים נגד עמשה ופדלון, בהיעדר תגובה מצדם, אין בה כדי לגרוע מטענותיה המהותיות של "כלל", ויש לדון בהן לגופן.

אף אין כל קשר בין בירור סוגיית הכיסוי הביטוחי, לבין השאלה שמעוררת ההודעה לצדדים שלישיים.

אם יוברר בהמשך כי קיים כיסוי ביטוחי ב"כלל", למשל, משום שתשלום תעודת החובה נמסר לפדלון על ידי עמשה, וקבלת התשלום על ידי פדלון מחייבת את "כלל" (מכוח דיני השליחות), ממילא יידון תיק זה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ואין צורך בהודעה לצדדים שלישיים של המבקשים.

לעומת זאת, אם יתברר כי אין כיסוי ביטוחי ב"כלל", לא בפועל ולא מכוח דיני שליחות כלשהם, נותרת בעינה השאלה האם זכאים המבקשים לשיפוי מ"כלל", משום שבשל רשלנותה (הנטענת) חבים הם בנזיקין.

15. תמימת דעים אני עם ב"כ "כלל", כי סוגיה זו נדונה בעניין לופוליאנסקי.

באותו עניין, הושכר רכב לתובע שהיה חסר רישיון נהיגה.

התובע היה מעורב בתאונת דרכים, ובהיעדר כיסוי ביטוחי (מאחר שנהג ללא רישיון נהיגה), תבע את נזקי הגוף מנהג הרכב הפוגע ומבטחתו – בעילה לפי פקודת הנזיקין.

הנהג הפוגע ומבטחתו ביקשו להגיש הודעה לצד שלישי נגד חברת ההשכרה, משום שהשכירה את הרכב ברשלנות לאדם שאין ברשותו רישיון נהיגה.

כב' השופט ברלינר קבע כי אין עילה משפטית מוכרת לפי הדין, בגין העובדה שמעשה רשלני גרם להסטת העילה מנתבע אחד (לפי חוק הפיצויים) לנתבע אחר (לפי פקודת הנזיקין) ובלשונו:

"אפילו תסבור כי בדר נהגה שלא כשורה בעת שהשכירה את הרכב לתובע... אין לראות משום עוולה, ואין זה נזק במובן עוולת הרשלנות ופקודת הנזיקין, שהדבר גרם לתקומתה מחדש של עילת הנזיקין, דבר שהסיט את החבות הביטוחית מהמבטחת שמיר, אל הנתבעת מס' 2. הסטה זו של החבות, תוך כדי שינויים לגבי מהותה (ממוחלטת לכזו המבוססת על אשם),... נעשית מכח הדין ולפי הדין, ואין לראות בכך, בעצם השינוי הזה, או ביצירת הנסיבות העובדתיות המביאות לשינוי בפועלו זה של הדין, ... משום התרשלות המקימה עוולה...

מבטח יודע, מכח קביעת הדין... כי עליו לשאת לא רק בכיסוי חבות מוחלטת מכח חוק הפיצויים, אלא גם, במקרה המתאים, בחבות על פי דיני הנזיקין, לכסות אחריות של המבוטח או אדם אחר, עקב השימוש ברכב...

תוצאה אחרת אינה סבירה ואינה הגיונית. היא יוצרת מעגל שוטה של חיובים והשתתפויות שאין להם סוף, ומרוקנת מתוכנה את אחריותו בנזיקין של הנתבע מס' 1, כמידת תרומתו לתאונה"

16. הדברים צוטטו בהרחבה, שכן בניגוד לטענת המבקשים, הם ממחישים כי עניין לופוליאנסקי אכן רלבנטי לשאלה העומדת על הפרק במקרה זה, קרי, קיומה של עילת תביעה עצמאית בגין "הסטת העילה" מחוק הפיצויים לפקודת הנזיקין.

17. עמדתי כעמדת "כלל", כי המסקנה אליה הגיע כב' השופט ברלינר בעניין לופוליאנסקי היא המסקנה הנכונה גם היום, ומהטעמים המפורטים שניתנו באותה החלטה.

18. המבקשים אינם יכולים לגזור גזירה שווה בין ענייננו לבין זכות השיפוי הקיימת למעוול כלפי מעוול אחר, באשר זכות השיפוי בין מעוולים מתייחסות לתרומתו של כל אחד מהם לנזקו של התובע, ואילו בענייננו – "כלל" לא תרמה לנזקה של התובעת. לפי טענת המבקשים, חברת "כלל" גרמה להם נזקים, אך "נזקים" אלו אינם אלא פועלו של הדין ב"הסטת העילה", כפי שקבע כב' השופט ברלינר.

19. אף לא תועיל טענת המבקשים, כאילו יש במשלוח ההודעה לצדדים שלישיים כדי לפשט את הדיון.

ראשית, משום ש"כלל" ממילא נתבעת בתיק העיקרי, לצורך ההכרעה בשאלה האם היה קיים כיסוי ביטוחי אצלה, אם לאו, כך שהיא כבר צד לתביעה.

ושנית, תנאי עיקרי להגשת הודעה לצד שלישי, בדומה להגשת תביעה, הוא קיומה של עילה. בהיעדר עילה, אין אפשרות להגיש הודעה לצדדים שלישיים.

20. לפי הדין שהיה קיים עד לחקיקתו של חוק הפיצויים, המזיק שגרם ברשלנותו לנזקי גוף בתאונת דרכים חב בפיצויו של הניזוק.

תכליתו העיקרית של חוק הפיצויים היא תכלית סוציאלית שעניינה מתן פיצוי לכל נפגע בתאונת דרכים (דנ"א 10017/02 קרנית נ' מגדל, פ"ד נח (5) 639, בעמ' 651).

הקלה עם מזיק רשלן לבטח אינה אחת ממטרותיו של חוק הפיצויים. מכאן, שאין בידיו של מזיק לטעון כי זכות קנויה לו היא שאחר יפצה את הניזוק – מכוח הדין, ואין לו עילת תביעה מכוח העובדה שחוק הפיצויים אינו חל, מסיבה כזו או אחרת.

סיכום

21. לאור האמור אני דוחה את הבקשה לשלוח הודעה לצד שלישי נגד "כלל".

ניתנה היום, כ"ד תשרי תשע"ג, 10 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.