במסגרת תביעת שיבוב טוענת הנתבעת כי דין התובענה להידחות בגין העדר עילת תביעה שכן היא הייתה מעבידתו של הנפגע ואינה צד שלישי. המל"ל טוען מנגד כי טענת ההגנה של הנתבעת כי הייתה מעבידתו של הנפגע לא הוכחה על ידי הנתבעת. המל"ל הפנה למכתב מיום 31.5.2011 לפיו הנתבעת הכירה באחריות מסויימת לתאונה לכאורה. הנתבעת טענה כי המכתב נשלח בגדר המו"מ בין הצדדים ואינו קביל כראייה, כן טענה כי על פי בירורים שערכה הנפגע הועסק על ידיה וכי אין בידיה תיעוד בנושא שכן מדובר בפרוייקט שהתבצע בין השנים 2003- 2004.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מוצאת כי דין טענת הנתבעת להידחות.

תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, קובעת, בין היתר, כי במקום שבו הוכח בפני בית המשפט העדרה של עילת תביעה, שהרי אין מקום לניהולם של ההליכים עד תום ודין התביעה להימחק על הסף. השאלה הנשאלת הינה האם כיום, על פניו, אין למל"ל עילה כנגד הנתבעת.

מצאתי, כי בפועל מתבקש בית המשפט במסגרת בקשה זו ליתן את הכרעתו בשאלות עובדתיות שונות, השנויות במחלוקת בין הצדדים שראויות להתברר במסגרת ההליך לגופו, ואין מקומה במסגרת של בקשה לסילוק על הסף.

לא בנקל יטה בית המשפט להורות על סילוקה של תביעה על הסף, וגם במקום שבו נדמה, כי סיכויי התביעה, אינם גבוהים, שהרי ייטב באם הכרעתו של בית המשפט תינתן לאחר שהובאו הראיות בפניו, ותוך מתן הדעת למשקלן של ראיות אלו לגופן, ולא בדרך של מניעת יומו של בעל דין בבית המשפט.

ככל שיתברר, כי דין טענותיו של המל"ל להידחות, יבוא הדבר לידי ביטוי במסגרת פסק הדין, תוך חיובה בהוצאות ואולם בשלב מקדמי זה, אין אני מוצאת כי יש מקום לסילוקה של התביעה על הסף מחמת טענות אלו.

לאור האמור, הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה ישקלו בתום ההליך.

הצדדים יגישו בקשת בנוגע להמשך בירור התובענה עד ליום 20.3.13.

54678313

המזכירות תמציא את ההחלטה אל ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.