1. עניינה של החלטה זו בטענת המשיבים 6-2 (להלן: "המשיבים") כי בקשה למתן הוראות שהגיש המנהל המיוחד לא מתאימה להתנהל כבקשה למתן הוראות במסגרת הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב, אלא כתביעה נפרדת.
2. בחוות דעת שהגיש המנהל המיוחד לקראת הדיון בהכרזת החייב כפושט רגל נכתב כי בידי המנהל המיוחד ראיות לכך שלחייב זכויות ביחידה מסחרית המצויה במבנה ברח' יפו 31, ירושלים (להלן: "הנכס"), אולם לטענת החייב הזכויות בנכס אינן שלו אלא של המנוח מאיר אוחנה ז"ל (שהמשיבים הם יורשיו). המנהל המיוחד מציין כי הוא חקר ולא מצא זכר לעסקה שבוצעה בין החייב לבין המנוח אוחנה, מלבד צילום של הסכם נאמנות משנת 1994 אשר לא דווח לרשויות המס ואיש מהצדדים לא פעל על פיו, ולפיכך אין מדובר בהסכם מחייב מבחינת המנהל המיוחד.
3. בדיון שהתקיים ביום 6.7.16 טען ב"כ החייב כי הנכס נרכש על ידי החייב בנאמנות עבור המנוח אוחנה וכי לחייב אין זכויות בנכס, אולם אם ייקבע שיש לחייב זכויות הוא מסכים שהמנהל המיוחד יממש אותן כחלק מהסדר נושים.
4. בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע כי על המנהל המיוחד להגיש בקשה לעניין הנכס, אליה יצרף את הטוענים לזכויות בו.
5. בעקבות ההחלטה הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות, בה התבקש סעד הצהרתי שיקבע כי זכויותיו של החייב בנכס נקיות מכל זיקה או כפיפות כלפי המשיבים וכי המשיב 6 מחזיק בחלקו של החייב בנכס שלא כדין. עוד ביקש המנהל המיוחד לקבוע כי המשיב 6 חייב לפנות את הנכס, למוסרו לידי המנהל המיוחד ולשלם לקופת הכינוס את דמי השימוש בנכס, וכי המנהל המיוחד יממש את הנכס לטובת קופת הכינוס.
6. המשיבים, הגישו תגובה לבקשת המנהל המיוחד ועמה בקשה להתיר להם להגיש תובענה נגד החייב והמנהל המיוחד לערכאה האזרחית המוסמכת, בה יתבקש סעד הצהרתי לפיו המנוח אוחנה הוא בעל הנכס והמשיבים רשאים להירשם כבעליו מכוח צו הירושה שהוצא לאחר שנפטר.

לטענת המשיבים, הערכאה האזרחית ערוכה ומתאימה יותר לבירור העובדתי המורכב הנדרש במקרה זה ולשמיעת כל הצדדים הרלבנטיים. המחלוקות העובדתיות בין הצדדים מצריכות בירור מעמיק ובכוונת המשיבים להעיד עדים רבים ולהציג ראיות שונות כך שההליך יהיה כרך בזמן שיפוטי ניכר ובמספר דיוני הוכחות. בנוסף, נדרש למשיבים פסק דין הצהרתי כנגד נתבעים נוספים מלבד החייב והמנהל המיוחד, נתבעים אשר אינם צד להליך פשיטת הרגל - לרבות עיריית ירושלים, פקיד שומה ירושלים, משרד מיסוי מקרקעין ירושלים ומשרד עורכי הדין המחזיק במסמכי המכר של הנכס. עוד לטענת המשיבים, העברת הנכס על שמם תדרוש מספר שלבים אשר יצריכו אישורים שונים ממערכות שלטוניות שונות ויידרשו הליכי כינוס לביצוע האמור בפיקוח בית המשפט האזרחי המוסמך.

לטענת המשיבים, ניהול ההליך בדרך של בקשה למתן הוראות עלול לגרום להם נזק ועיוות דין, ועל כן יש לעכב את הדיון בבקשת המנהל המיוחד ולאפשר להם להגיש תובענה מטעמם לבית המשפט המוסמך כדי שישמע את העדים, יבחן את הראיות, יכריע בשאלת הבעלות בכנס ויבחן את הסעדים המבוקשים על ידם.

1. בתגובה שהגיש המנהל המיוחד נטען כי הוצאת ההליך ממתחם פשיטת הרגל תביא להקפאת הליך פשיטת הרגל לתקופה ממושכת, דבר שיגרום להתשת הנושים ולפגיעה באפקטיביות של ההליך.

עוד לטענתו, עיון בתגובת המשיבים מעלה שעובדות השלד מוסכמות בעיקרן כך שלצורך ההכרעה בשאלת הזיקה האמיתית לנכס אין צורך בשמיעת עדויות מלבד זו של החייב עצמו. כך, אין מחלוקת כי הנכס מוחזק על ידי המשיב 6 ולא ידוע מכוח מה; כי הנכס נרכש על ידי החייב; כי המשיבים השביחו את הנכס והמשיכו להחזיק בו גם אחרי רכישתו על ידי החייב; וכי אין זכר לשמותיהם של המשיבים או של מורישם במסמכי הרכישה. חקירתו של החייב מתבקשת לאור דבריו בחקירתו על ידי המנהל המיוחד לפיהם לחברה משפחתית של משפחת החייב הייתה זיקה ממשית לנכס, והחייב אינו זוכר שהיה נאמן אי פעם.

לטענת המנהל המיוחד העובדות המוסכמות הנזכרות מובילות, ברגיל, למסקנה לפי זכויות הבעלות על הנכס שייכות לחייב, שכן אין בעצם ההחזקה על ידי המשיבים כדי לסתור את מסמכי רכישת הבעלות, והיא יכולה להצביע על שכירות, רשות, שכירות מוגנת וכיוצא באלו. לפיכך על המשיבים לסתור את ההנחה בדבר בעלות החייב.

עוד לטענת המנהל המיוחד, בדיקת טענת הנאמנות יכולה להביא לאחת משתי מסקנות – או שמדובר בחוזה למראית עין שנועד להסתיר את הנכס מבני משפחתו של החייב, או שמדובר בחוזה שנועד להסתיר את הנכס מעיני בני משפחתו של המנוח ומעיני הרשויות ובמקרה כזה מדובר בנאמנות הנוגדת את תקנת הציבור.

המנהל המיוחד מפנה לכך שבמסגרת הסכם הנאמנות הנטען מונה עו"ד דוד סילברמן כ"נאמן מטעם הנאמן" לשם רכישת הנכס עבור המנוח, עובדה המעוררת שאלות בדבר הצורך בעירובו של החייב כנאמן ובדבר מהות תפקידו כנאמן. לטענת המנהל המיוחד, שאלות אלה מציבות סימן שאלה באשר לכשרותו של ההסכם ומחייבות לפחות את המסקנה שמי שמבקש להסתמך עליו צריך להוכיח את כשרותו. עוד מציין המנהל המיוחד כי ביחס לנכס לא נרשמה הערה בעניין נאמנותו של עו"ד סילברמן בהתאם לסעיף 4 לחוק הנאמנות, וכי גם בהצהרה על רכישת הנכס לצרכי מיסוי מקרקעין לא נאמר שהרכישה מבוצעת בנאמנות. כן מצביע המנהל המיוחד על קיומם של עיקולים שהוטלו על זכויותיו של החייב בנכס והממשיכים לרבוץ עליו מבלי שהחייב או המשיבים פצו פה.

המנהל המיוחד טוען עוד כי זכותם הנטענת של המשיבים מבוססת על הסכם נאמנות שהופר, וההפרה מתבטאת בהימנעות החייב מנקיטת כל פעולה שהיא כמתחייב מההסכם. גם בהנחה שהסכם הנאמנות משקף אמת כלשהי, שאיננה נוגדת את תקנת הציבור, גם אז אין למשיבים זיקה קניינית לנכס אלא רק תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה הנאמנות – תביעה חוזית אשר התיישנה מזה זמן רב. גם בהנחה שהתביעה לא התיישנה ועוברת את מחסום השיהוי, מדובר בתביעה כספית כך שזכותם של המשיבים מסתכמת לכל היותר בתביעת חוב בתיק פשיטת הרגל של החייב.

1. לטענת ב"כ הכנ"ר, יש יתרון לכך שהסוגיה תתברר בבית המשפט של פשיטת הרגל, שכן ההכרעה בה תשליך ישירות על הליך פשיטת הרגל.

דיון

1. על פי הפסיקה, במצבים מסוימים עשוי הליך של "בקשה למתן הוראות" במסגרת הליך חדלות פירעון לשמש כמסגרת הדיונית הראויה גם לבקשת סעדים נגד צד שלישי. כאשר מדובר במקרה בו המחלוקת נוגעת לעילה שהיא ייחודית לדיני חדלות פירעון, אזי הפורום המוסמך היחיד הוא בית המשפט של חדלות פירעון. במקרים אחרים, ישנם שלושה תנאים, אשר בהתקיימם ניתן לברר סכסוך עם צד שלישי כבקשה בתיק הפש"ר:
   1. בירור המחלוקת עם הצד השלישי בהליך מסוג זה נחוץ לבעל התפקיד לשם ביצוע תפקידו ביעילות ובזריזות;
   2. ליבון המחלוקת עם הצד השלישי אינו מצריך בירור עובדתי מורכב;
   3. הבירור על דרך בקשה למתן הוראות אינו גורם לעיוות דין או לפגיעה אחרת בזכויותיו של הצד השלישי.

עוד לפי הפסיקה, כאשר מדובר בסכסוך באשר למסת הנכסים של הגוף המצוי בהליכי חדלות פירעון, תגבר הנטייה לבררו בגדר בקשה למתן הוראות.

ראו את ע"א 7390/13 עו"ד פלמר נ' גאון קמעונאות וסחר בע"מ (פורסם במאגרים, 4.5.2014); רע"א 3565/13 רוטמן נ' עו"ד קליר (פורסם במאגרים, 15.7.2013); רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד כהן (פורסם במאגרים, 2.9.2009).

1. בנוגע לחשש לפגיעה דיונית נפסק כי:

"חשש לפגיעה דיונית קשור כמעט תמיד בטענה שהעניין העומד לדיון הינו סבוך מבחינה עובדתית. הסיבוך העובדתי, כך נהוג לטעון, יצריך העדת עדים רבים ולא ניתן לספק צורך זה בגדרו של דיון בבקשה למתן הוראות. שיקול זה של חשש לפגיעה דיונית הוא אמנם שיקול חשוב שעל בית המשפט לתת עליו את הדעת, במיוחד באותם מקרים בהם אין מדובר בעילות ייחודיות להליכי חדלות פירעון. יש אף לזכור, כי בית המשפט של חדלות הפירעון יכול להקטין או למתן את החשש מפגיעה דיונית בבעל הדין על ידי כך שיתיר - והכל באופן מושכל, מידתי וזהיר - את המוסרות החלים לגבי בקשה למתן הוראות" (רע"א 9082/05 שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד הרטמן (פורסם במאגרים, 26.3.2007)).

1. המנהל המיוחד מסכים כי המחלוקת אינה נוגעת לעילות ייחודיות להליך פשיטת הרגל. ההכרעה בדבר זכויות החייב בנכס אמנם נחוצה להליך פשיטת הרגל, אולם כאמור לא די בכך על מנת לקבוע כי המחלוקת תתברר בגדרו של הליך זה.
2. המשיבים אינם חולקים על כך שהחייב הוא אשר מופיע כצד להסכם רכישת הזכויות בנכס, ואף לא על כך שלטובת החייב נרשמה הערת אזהרה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לטענה כי רכישת הנכס על ידי החייב בשנת 1994 נעשתה בנאמנות עבור המנוח אוחנה.

טענות המשיבים בעניין הנאמנות מצריכות בירור ולצורך ההכרעה במחלוקות לא ניתן להסתפק בחקירתו של החייב כפי שטוען המנהל המיוחד.

להמרצת הפתיחה שמבקשים המשיבים להגיש צורפו תצהירים של שלושה מהמשיבים, תצהיר של דוד סילברמן, ששימש כעורך הדין בהתקשרות הנטענת בין החייב והמנוח, לפיו הרכישה בוצעה על ידי החייב בנאמנות עבור המנוח, ומסמכים רבים המעידים, לטענת המשיבים, על הקשר שבין המנוח והנכס.

מדובר, אפוא, בבירור עובדתי מורכב, אשר אין יתרון לקיימו דווקא בבית משפט של פשיטת רגל.

1. אני מקבלת, אפוא, את עמדת המשיבים.
2. הבקשה למתן הוראות תימחק.
3. אני מתירה למשיבים להגיש תובענה לסעד הצהרתי כמבוקש על ידם.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ז, 28 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.