בפניי תביעה כספית.

רקע

1. התובע (להלן: "התובע") הוא איש עסקים אשר בני משפחתו מחזיקים בחלק מהזכויות (21.4%) במגרש הממוקם בגוש הגדול בעיר תל אביב, וידוע כגוש 3883 חלקה 26 (להלן: "המגרש").
2. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת 1") היא בעלת 26.71% מכלל הזכויות במגרש, ואילו הנתבע 2 (להלן: "הנתבע 2") הוא בעל 21.4% מזכויות אלו.
3. יתר זכויות הבעלות במגרש שייכות לאחרים. כל בעלי הזכויות במגרש מהווים יחד קבוצה (להלן: "הקבוצה").
4. הנתבע 3 (להלן: "הנתבע 3") הוא קבלן, בעל חברה, אשר התכוון לרכוש חלק מזכויות הבעלות במגרש, אלא שהן נמכרו בסופו של יום לנתבע 2.

יחד עם זאת הנתבע 3 התקשר עם הנתבעת 1, הנתבע 2 וחלק מיתר בעלי הזכויות במגרש, בהסכם קומבינציה, לבניית בניין מגורים במגרש (להלן: "הסכם הקומבינציה").

מעבר לכך וביום 24/10/11 נמחקה התביעה שהוגשה כנגד הנתבע 3, בהסכמת הצדדים.

1. בנוסף, בעלי הזכויות במגרש חתמו על הסכם שיתוף במסגרתו מינו את עו"ד עמי בן יעקב (להלן: "עו"ד בן יעקב"), כבא כוחם וכראש הקבוצה, במטרה להסדיר וליזום הקמת בניין מגורים על המגרש.
2. עם זאת בניית בית המגורים על המגרש, מתעכבת, מסיבות שונות, מזה שנים רבות.
3. על רקע האמור פנה התובע לחברת פרסום וחתם על הסכם לפיו הותר לחברת הפרסום לפרסם בתשלום שילוט על המגרש הריק (להלן: "הסכם הפרסום"). התשלום בגין זכות הפרסום נצבר בחשבון נאמנות של עו"ד בן יעקב ((להלן: "תקבולי הפרסום").
4. טוען התובע כי בסך הכל הצטברו בחשבון הנאמנות של עו"ד בן יעקב, עד למועד הגשת התביעה, תקבולי פרסום בסך 190,000 ₪, אשר טרם חולקו בין בעלי זכויות הבעלות במגרש בהתאם לחלקם היחסי.

טענות הצדדים

1. טוען התובע כי עוד בטרם נחתם הסכם הקומבינציה, וביום 21/7/09, הגיע עם הנתבעת 1 להסכמה לפיה חלקה בתקבולי הפרסום, יומחה לו (להלן: "הסכם המחאת הזכויות בין התובע לנתבעת 1" או "הסכם המחאת הזכויות") ובלבד שהסכם קומבינציה ייחתם בתוך 60 יום מאותו המועד (להלן: "התניה" או "תניית התוקף" וראו: סעיף 14 לכתב התביעה).
2. על האמור מוסיף התובע כי ביום 14/3/11 (קרי: בחלוף כמעט שנתיים), שלחה לו הנתבעת 1, באמצעות בא כוחה, הודעת דואר אלקטרוני (באמצעות בא כוחו), המאשרת כי היא מוותרת על תקבולי הפרסום המגיעים לה וזאת בהתאם להסכם המחאת הזכויות משנת 2009, אך מתנה זאת בכך שהסכם הקומבינציה ייחתם, הפעם תוך 60 יום מיום 14/3/11.
3. ועוד כי ביום 26/4/11, נשלחה הודעת דואר אלקטרוני נוספת לפיה הסכם המחאת הזכויות מותנה בכך שייחתם הסכם קומבינציה לבניית בניין מגורים בתוך 30 ימים החל מאותו מועד.
4. בפועל טוען התובע כי הסכם הקומבינציה נחתם ביום 23/5/11, קרי, בתוך התקופה הקצובה, ועל כן כי הוא זכאי לקבלת חלקה של הנתבעת 1 בתקבולי הפרסום.
5. בתצהירו טוען התובע כי הטענה לפיה הסכם הקומבינציה לא נחתם באופן סופי היא טענה מקוממת, משום שבאותו מועד (23/5/13), לאחר שנים רבות של ניסיונות, נחתם הסכם קומבינציה המקובל על כל בעלי הזכויות במגרש ומשום שדי בכך כדי לקיים את חלקו בהסכם המחאת הזכויות.
6. על אף האמור, טוען התובע, מסרבת הנתבעת 1 לחתום על הוראה לעו"ד בן יעקב להעביר אליו את תקבולי הפרסום, ומשכך כי הפרה את הסכם המחאת הזכויות ביניהם וזאת החל מחודש יולי 2009.
7. אוסיף עוד כי בשונה מן האמור בכתב התביעה (סעיף 14), הרי שבתצהירו (ס' 36-37) ובסיכומיו, טוען התובע כי עוד לפני יולי 2009, נכרת בינו לבין הנתבעת 1 הסכם בעל פה, על פיו התחייבה הנתבעת 1 להעביר לו את חלקה בתקבולי הפרסום, ללא כל תניה שהיא, וכי מטרת עריכת הסכם המחאת הזכויות ביניהם הייתה רק להעלות את הדברים על הכתב.

לטענתו הוספה התניה על ידי ב"כ הנתבעת 1, בכתב ידו, באופן חד צדדי וללא הסכמתו. מכאן שאין למעשה למועד החתימה על הסכם הקומבינציה, כך לטענתו, כל נפקות, באשר אין התניה יכולה לשנות מן ההסכם שנכרת בין הצדדים על פה.

1. בעניין הנתבע 2 טוען התובע כי במקביל להסכם המחאת הזכויות אליו הגיע עם הנתבעת 1 ולמעשה על גבי אותו הסכם (נספח ד' לכתב התביעה), חתם על ההסכם גם הנתבע 3 והתחייב להעביר לו (לתובע) את תקבולי הפרסום, ללא כל תנאי שהוא, והכל עוד טרם שהנתבע 2 רכש את הזכויות במגרש (להלן: "הסכם המחאת הזכויות בעניינו של הנתבע 2").
2. לטענתו ידע הנתבע 2 כל העת על התחייבויות אלה של הנתבע 3, אך חרף זאת הוא מסרב להעביר לו את חלקו בתקבולי הפרסום ובכך מפר הוא את הסכם המחאת הזכויות שנכרת בינו (בין התובע) לבין הנתבע 3 וגורם גם לנתבע 3 להפר אותו.
3. התובע מבקש איפוא להורות לעו"ד בן יעקב להעביר אליו את חלקם היחסי של הנתבעת 1 והנתבע 2 בתקבולי הפרסום שהצטברו אצלו (בסך של 91,390 ₪, נכון למועד הגשת התביעה שבפניי). התובע לא סמך טענתו באשר לסכום שהצטבר אצל עו"ד בן יעקב בראייה כלשהי.
4. מנגד טוענת הנתבעת 1 כי הסכם הקומבינציה נחתם רק ביום 27/6/11 (ראו נספח ה' לתצהיר הנתבעת 1). בסיכומיה מוסיפה הנתבעת 1 כי למעשה ועד למועד כתיבת הסיכומים, טרם נחתם על ידי כל בעלי הזכויות במקרקעין הסכם קומבינציה סופי כנדרש.
5. עוד טוענת היא כי על אף שהתובע איננו בעל זכויות בעלות במגרש באופן אישי, הרי שלאורך השנים הוא התנהל באופן סחטני ודורסני, וכי הבהיר לכל כי היה ויתר בעלי הזכויות במגרש לא יעבירו לידיו באופן אישי, סכומי כסף נכבדים, ידאג לכך שלא ייחתם הסכם הקומבינציה.
6. לטענתה הציב לה התובע דרישות סחטניות מאחר וידע כי היא צפויה להיות מחויבת בתשלום מס שבח גבוה במקרה של פירוק השיתוף ומכירת הזכויות. משכך גם, כך לטענת הנתבעת 1, נאלצה לחתום עימו על הסכם המחאת הזכויות ביניהם, אלא שעשתה כן ובלבד שהסכם הקומבינציה ייחתם לא יאוחר מיום 26/5/11..
7. בנסיבות אלה, טוענת היא כי בחלוף המועד, אין עוד תוקף להתחייבויותיה כלפי התובע. (הנתבעת 1 מפנה בעניין זה למכתב בא כוחה מיום 26/4/11 המתנה את המחאת זכויותיה בתקבולי הפרסום, בכך שהסכם קומבינציה ייחתם על ידי כל בעלי הזכויות.

כמו כן מפנה היא לנספח א' לכתב התביעה אשר כותרתו "בנין 102 – הסכם קומבינציה – חתום חלקית 23/5/11").

1. על האמור מוסיפה הנתבעת 1 כי טענת התובע כאילו נכרת הסכם בעל פה אשר איננו כולל תנאי של הגבלת זמן, מוכחשת ומהווה הרחבת חזית אסורה.
2. לבסוף טוענת היא (בסיכומיה) כי התובע לא צרף את הסכם הפרסום ואף לא צרף כל מסמך המבסס את שיעור תקבולי הפרסום שהצטברו בחשבון הנאמנות של עו"ד בן יעקב, ואשר על כן לא הוכיח את התביעה הכספית שהגיש.
3. טוען הנתבע 2 בכתב הגנתו כי לא נתן לתובע מעולם כל התחייבות וכי על כן התביעה שהוגשה כנגדו הינה חסרת בסיס.
4. עוד טוען הוא כי אין לתובע זכויות בעלות במגרש וכי אף לא הוכח שפעל בשם בעלי זכויות אחרים בו. משכך טוען הוא כי התובע אינו זכאי לתקבולי פרסום כלשהם, השייכים לבעלי זכויות הבעלות במגרש.
5. עוד טוען הנתבע 2 כי לא הוכח שהוא עצמו התחייב להמחות לתובע או לנתבע 3 את תקבולי הפרסום וכי אלה שייכים לו כבעל זכויות הבעלות במגרש.

דיון

המסגרת המשפטית – האם ניתן להמחות זכויות במקרקעין

1. סעיף 2 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 קובע כדלקמן:

"הבעלות במקרקעין היא הזכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה בכפוף להגבלות לפי דין או לפי הסכם.".

בעלות

1. יפים בעניין זה דבריו של כב' השופט ח' כהן בע"א 269/74 מנחם בוקובזה נ' הממונה על המרשם, פ"ד כט (1) 243, 246 לפיהם:

"והגבלות לפי הסכם כיצד, שיכול אדם להסכים להגבלת החזקתו או שימושו במקרקעין, לא רק על-ידי הקניית זכות במקרקעין לזולתו (סעיף 6 לחוק), אלא גם בדרך הסכם: בעצם החלטיותה וכוללניותה, בעצם ריבונותה כביכול, של זכות הבעלות, טמונה גם רשות הוויתור והמחילה - בחינת כי לי הארץ, משתמש אני בה בדרך זו או בדרך אחרת, ומוותר אני על שימוש זה או על שימוש אחר, ככל העולה על רוחי מדי פעם בפעם. ודוק היטב: המדובר פה אינו בהגבלות "לפי עסקה במקרקעין", כאילו זכות הבעלות יכול ותהא מוגבלת רק על-ידי הקניית זכות במקרקעין לאחר; אלא בהגבלות "לפי הסכם" - לאמור, כל הסכם שיעלה על דעתם ורצונם של בעלים, ואף "הסכם-שיתוף" במשמע. ולא הרי הגבלה על-פי דין כהרי הגבלה על-פי הסכם, שזו מגבילה כלפי כולי עלמא, ואילו זו מגבילה כלפי בעלי ההסכם בלבד."

1. וראו בעניין זה גם דבריה של כב' השופטת א' חיות בע"א 7156/10 חברת הירקון בע"מ נ' מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל [מיום 11/10/12] (פורסם בנבו), פסקה 10 אשר קבעה כי:

"...אכן, כמפורט בסעיף 2 סיפא לחוק המקרקעין המצוטט לעיל, אין מניעה שבעלים של מקרקעין יוותר מרצונו בהסכם על זכויות הנובעות והנגזרות מבעלותו...".

1. עיננו הרואות, אם כן, כי ניתן להמחות זכויות הנובעות מזכויות בעלות במקרקעין. עם זאת ויתור זה צריך להיות ברור ומפורש וכדברי כב' השופטת חיות באותו עניין:

"ויתור כזה בהסכם הוא אמנם אפשרי, כאמור בסעיף 2 סיפא לחוק המקרקעין, אך על מנת שיקום ויעמוד על רגליו צריך הוא להיות ברור ומפורש ובהיעדר ויתור מפורש וברור כזה, ברירת המחדל הפרשנית היא כי זכות הבעלות נרכשה במלואה, בלא שנגרעו ממנה חלקים כלשהם המרכיבים אותה." (שם).

1. על רקע האמור תיבחנה המחאת הזכויות מן הנתבעים לתובע.

הסכם המחאת הזכויות בין התובע לנתבעת 1

תוקף הסכם המחאת הזכויות שנחתם בין התובע לנתבעת 1

1. אשוב, ביתר פירוט, לטענות הצדדים. כזכור בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת 1 הסכימה להמחות לידיו את חלקה בתקבולי הפרסום שהצטברו בחשבון הנאמנות של עו"ד בן יעקב וזאת בכפוף לתניה שפורטה לעיל, לפיה בתוך 60 יום, ייחתם הסכם קומבינציה בין כל בעלי הזכויות בנכס. לצורך האמור צרף התובע את נספח ד' לכתב התביעה, הסכם המחאת הזכויות בין הצדדים מחודש יולי 2009.

כן נסמך התובע על נספח ה' לכתב התביעה, על פיו הוארך מועד פקיעת תוקף ההסכם עד ליום 26/5/11.

1. בד בבד טוען התובע כי הסכם הקומבינציה נחתם בתוך תקופת הזמן האמורה ועל כן כי יש לחייב את הנתבעת 1 להעביר לו את חלקה בתקבולי הפרסום.
2. בתצהיר עדות ראשית טוען התובע כי עוד לפני המועד האמור, נכרת בינו לבין הנתבעת 1 הסכם בעל פה בעניין המחאת הזכויות, ללא הגבלת זמן, וכי השינוי שבכתב אינו תקף.
3. בסיכומיו ממשיך התובע וטוען כי בחודש מאי 2011 נחתם הסכם הקומבינציה על ידי מרבית בעלי זכויות הבעלות במגרש וכי רק בחודש יוני 2011 נחתם ההסכם באופן סופי.
4. לטענתו המועד נקבע באופן שרירותי על דעתו של ב"כ הנתבעת 1 במטרה לקדם את בניית הבניין במגרש ולשם כך לסיים את החתימה על הסכם הקומבינציה. לשיטתו המועד שנקבע בתניית התוקף הינו שולי למטרה עצמה אשר לכשעצמה הושגה במלואה עם החתימה על הסכם הקומבינציה.

משכך טוען התובע כי אין לפטור את הנתבעת מחובתה להעביר לו את חלקה בתקבולי הפרסום.

1. מנגד טוענת הנתבעת 1 כי היות והסכם הקומבינציה לא נחתם במועד, בטל הסכם המחאת הזכויות.
2. הסכם המחאת הזכויות עליו נסמך התובע נושא חתימתם של הנתבע 3 ושל הנתבעת 1, וקובע בשוליו, בכתב יד, כדלקמן:

"חתימתה של גב' גדעון אורה הינה בתוקף בתנאי כי הסכם הקומבינציה ייחתם ע"י כל בעלי הזכויות עד ליום 30/9/2009 ולאחריו תהא החתימה מבוטלת".

1. בהודעת דואר אלקטרוני מב"כ הנתבעת 1 לב"כ התובע מיום 14/3/11 (נספח ה' לכתב התביעה) נכתב כדלקמן:

"בהמשך לשיחתנו הטלפונית מהיום, הריני להעלות על הכתב ולאשר בזאת כי הגב' גדעון מוותרת על כל הכספים המגיעים לה מפרסום בנוגע לנכס שבנדון לטובת מרשך והכל בהתאם להסכמות שהושגו בהסכם מחודש יולי 2009 המצ"ב וכל זאת בתנאי וייחתם הסכם קומבינציה מחייב בין כל הצדדים במהלך 60 הימים הקרובים (המועד נקבע ביוזמתי מתוך רצון לקבוע גבולות לסיום ויציאה לדרך ולהימנע מסחבת מחד כל הצדדים האחרים)".

1. בהמשך ובהודעת דואר אלקטרוני מיום 26/4/11 נכתב על ידי ב"כ הנתבעת כדלקמן:

"...לעו"ד טל שחר – בקשר לנוסח ההתחייבות לכספי הפרסום הנוסח מקובל ובלבד שיחתם הסכם קומבינציה ע"י כל הצדדים עד 30 יום מהיום, ובנוסף ניתן התייחסות בנוסח שהועבר למצב של ביטול הסכם הקומבינציה שאז מן ההיגיון שהכספים יוחזרו למרשתי, אודה לנוסח מתאים למקרה של ביטול כאמור. .."

1. התובע מצידו הגיש כראיה אך הודעת דואר אלקטרוני מיום 2/2/11 אשר הקדימה את מכתבו של בא כוח הנתבעת 1 מיום 14/3/11 (ואף היא הוגשה רק באופן חלקי) ןבה נכתב כדלקמן:

"1. הרשה לי להדגיש בפניך כי אמור במכתבך מנוגד חזיתית להסכמות המהותיות הנוגעות לעניין הפרסום. ברור כי העניין הנוגע למועדים, שהיו נכונים לעת ההיא אינו מעקר את ההסכמה המהותית על חלוקת כספי הפרסום אותו יזם וקידם מרשי ולא אחר.

2. אוסיף כי ברור לחלוטין כי בזמנו אכן דובר על חתימת הסכם קומבינציה עד לחודש ספטמבר 2009 אך משהתארכו הדברים שלא בעטיו של מרשי, אלא ההיפך, וכפי שאתה יכול לאשר, היחיד שמעניין אותו וטרח לקדם את הדברים גם עבור מרשיך הוא דן קנולר, ראוי היה כי מרשתך לא תנצל עניין זה תחזור בה מהסכמתה המלאה, ונכון היה כי היא תחזור ותאשר כי כל כספי הפרסום הקיימים בקופה והעתידיים יועברו למרשי עם החתימה על ההסכם". (הדגשים במקור).

1. ודוק: לא צורפה כל תגובה שנשלחה מטעם ב"כ התובע לב"כ הנתבעת לאחר כתיבת ההודעה מיום 14/3/11, ולמעשה אינני יודעת אם בכלל תגובה שכזו נשלחה.
2. לכך יש להוסיף כי בכתב התביעה הודה התובע בקיומה של תניית התוקף וטען כי עמד בתנאיה. בנסיבות אלה כל טענה הסותרת טענה זו מהווה הרחבת חזית אסורה (וראו גם: פרוטוקול הדיון מיום 11/6/12 בעמ' 9 ש' 17).
3. רק במהלך חקירתו בפני טען התובע לראשונה כי לא הסכים לתניית התוקף וכי זה הוסף ללא ידיעתו. עם זאת משנשאל האם קיים בידיו מסמך חתום שבו לא צויין תנאי זה, השיב בשלילה. (ראו: עמ' 22 ש' 15-21; ראו גם עמ' 23 ש' 4).

בנסיבות אלה וכאשר הסכם המחאת הזכויות היחיד המצוי בידנו הוא זה הכולל את תניית התוקף, אני סבורה כי אין משמעות לשאלה האם הנתבעת 1 חתמה ליד התניה בכתב, אם לאו.

1. במקביל אינני מקבלת את טענת התובע לפיה תניית התוקף הוספה ללא ידיעתו ובניגוד להסכם בעל פה. כך באשר טענה זו מהווה אכן הרחבת חזית אסורה.
2. כך גם לאחר שכפי שעולה מחקירתו של בנה של הנתבעת 1, אילן גדעון, הוספה תניית התוקף על ידי עו"ד בן יעקב לבקשת הנתבעת 1 ומשפחתה (עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 4/11/12 ש' 7 – 18), ולאחר שעל אף האמור לא הוזמן עו"ד בן יעקב להעיד בפניי בתיק זה.

הימנעות זו מהבאת ראיה על ידי התובע פועלת לחובתו. (ראו: עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595).

1. עוד כך בשים לב להודעת הדואר האלקטרוני ששלח ב"כ התבוע לב"כ הנתבעת 1 ביום 2/2/11 המעלה כי בניגוד לטענת התובע, ידע בא כוחו על תניית התוקף.
2. כך או אחרת, וזה העיקר, למעשה מעלה התובע טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. מהלך זה איננו אפשרי, היות והתובע מבקש להוכיח באמצעות עדים כי תוכנו של הסכם שנכרת בין הצדדים, היה שונה מזה שהועלה על הכתב.
3. סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני (בהתאם לתרגומו המאושר):

"80. תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב.

טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע".

1. ביחס לסיפא של הסעיף קבעה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט (1) 369, 389 כדלקמן:

"...אלא זה הכלל: מותר להוכיח בעדים שלא נעשה הסכם או שהיה נגוע, אסור להוכיח בעדים שתוכנו של ההסכם היה שונה מן הכתוב במסמך..."

1. לדברים אלה יש להוסיף כי הדעת נותנת שמשנכרת הסכם בעל פה בין צדדים ולאחר מכן נערך מסמך בכתב, הרי שהמסמך כולל את כל פרטי העסקה בין הצדדים.

יפים בעניין זה דבריו של י' קדמי, בספרו על הראיות, חלק שלישי, תש"ע – 2009, 1501 לפיהם:

"הכלל: המסמך – סיכום המוסכם בין הצדדים לו

כאשר "עסקה" כלשהי באה לביטוי בכתב ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק – הוראת סיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני – והן של ההלכה הפסוקה , היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של המסמך". (הדגשים במקור – כ.ה)

1. תוצאת האמור הינה כי אני דוחה את טענתו של התובע כנגד מסמך בכתב לפיה הסכימה הנתבעת 1 להעביר לידיו את חלקה בתקבולי הפרסום ללא תנאים וללא הגבלת זמן.
2. משקבעתי כי התניה האמורה ברת תוקף, ולאחר שהתובע הוכיח כי בהודעות הדואר האלקטרוני מיום 14/3/11 ומיום 26/4/11 האריכה הנתבעת 1, באמצעות בא כוחה, את המועד לקיום התניה, בתקופה נוספת ולכל המאוחר עד ליום 25/5/11, הרי שיש לבחון כעת האם נחתם הסכם הקומבינציה בתוך המועד הנדרש.

מועד חתימת הסכם הקומבינציה

1. כפי שצוין לעיל, הסכם המחאת הזכויות קובע בשוליו, בכיתוב בכתב יד, כדלקמן:

"חתימתה של גב' גדעון אורה הינה בתוקף בתנאי כי הסכם הקומבינציה ייחתם ע"י כל בעלי הזכויות עד ליום 30/9/2009 ולאחריו תהא החתימה מבוטלת".

1. תחילה טען התובע כי כל בעלי הזכויות חתמו על הסכם הקומבינציה בתוך תקופת הגבלת הזמן.

לאחר מכן טען כי רוב בעלי הזכויות חתמו על הסכם הקומבינציה בתקופה האמורה וכי התניה שבהסכם המחאת הזכויות התקיימה מבחינה מהותית, ושעל כן כי ההסכם בתוקף.

1. מנגד טוענת הנתבעת 1 בסיכומיה כי התניה קובעת כי חתימתה על הסכם המחאת הזכויות מבוטלת במקרה בו לא חתמו כל בעלי הזכויות במגרש על הסכם הקומבינציה עד ליום 25/5/13 וכי אין להסתפק בחתימתם של רוב בעלי הזכויות.
2. אני מקבלת את עמדת הנתבעת 1 בעניין זה. ברי כי מטרת חתימתה על הסכם המחאת הזכויות הייתה חתימה של הסכם הקומבינציה בידי כל הצדדים.
3. וארחיב: כפי העולה הן מעדות התובע והן מעדויות הנתבעת 1 ושני בניה הרי שבמהלך השנים, פעלו הצדדים (התובע והנתבעת 1) בשיתוף פעולה בכדי לקדם את בניית הפרויקט.

התובע פעל בפן המקצועי ואילו הנתבעת 1 עשתה להסרת מכשולים והכל במטרה שלא ליצור עיכובים בחתימה על הסכם הקומבינציה ולקדם את תחילת הבנייה. (ראו: עדות התובע בפרוטוקול מיום בעמ' 40 ש' 32-26; עמ' 41 ש' 2-1; בפרוטוקול הדיון מיום 5/7/12 עמ' 9 ש' 13-14; כן ראו עדות הנתבעת 1 בפרוטוקול הדיון מיום 4/11/12 בעמ' 2 ש' 23-20; עמ' 3 ש' 31-29; עמ' 4 ש' 4-1; עמ' 5 ש'3-1, כן ראו עדות בנה של הנתבעת 1, אילן גדעון בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 4/11/12 ש' 13-4).

1. במצב דברים שכזה, בו שני הצדדים מעוניינים בקידום הפרוייקט לא היתה לנתבעת 1 כל סיבה להתנות את הסכם המחאת הזכויות בכך שהסכם הקומבינציה ייחתם בטווח הזמנים של תניית התוקף, אלא שכעולה מעדויות שני הצדדים, משפחה אחת (משפחת פז), גרמה לעיכובים רבים בחתימה על הסכם הקומבינציה (ראו: עדות הנתבעת 1 בפרוטוקול הדיון מיום 4/11/12 עמ' 8 ש' 14-12; וראו עוד דברי התובע לפיהם התביעה המקורית לפירוק השיתוף במגרש הוגשה על מנת לאלץ את משפחת פז למכור את זכויותיה במגרש לאחר שהוא עצמו לא הצליח לגרום לנציגיה של משפחת פז לחתום על הסכם הקומבינציה. – פרוטוקול הדיון מיום 23/10/12 ש' 12-21). הנתבעת 1 שידעה על המכשול הקיים בחתימת הסכם הקומבינציה רצתה להבטיח כי התובע יפעל להשיג את החתימה המלאה על הסכם הקומבינציה.
2. מכל מקום יפה לענייננו גם קביעתו של כב' השופט י' דנציגר בע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ (מיום 28/1/08) [פורסם בנבו], לפיה:

"יתר על כן, אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט לפיו אין מקום לאפשר לרוכש להפסיק לשלם עבור מוצר שאותו רכש, רק משום שהרוכש בחר להפסיק להשתמש בו ולרכוש את אותו המוצר מספק אחר" (הדגשים במקור – כ.ה).

1. אין ספק שלשון התניה בהסכם המחאת הזכויות, הינה מפורשת וברורה. אין איפוא לתת לה כל פרשנות אחרת, מלבד זו לפיה הותנתה המחאת הזכויות בחתימת כל הצדדים על הסכם הקומבינציה, לא יאוחר מיום 23/5/11.

1. אבהיר כי על אף טענת התובע לפיה אכן חתמו כל בעלי הזכויות במגרש על המועד האמור, אינני סבורה כי כך הם פני הדברים.
2. אפנה בעניין זה לדבריו של התובע בעצמו בפרוטוקול הדיון מיום 5/7/12 בעמ' 35 ש' 22-25 אשר העיד כי רק חלק מבעלי הזכויות במגרש חתמו על הסכם הקומבינציה, וכלשונו:

"...אני גם רוצה להסביר, שבעלי הזכויות במגרש הספציפי היו אחים ויורשים נוספים, שתמיד התמהמהו להגיע לעו"ד בן יעקב ולחתום. בעלי הזכויות או רובם, חתמו על הסכם הקומבינציה ב-23.5.11, לפני המגבלה של 30 היום שהציב עו"ד הדדי, על דעתו בלבד. וגם במועד זה, אנחנו עמדנו". (הדגשים שלי – כ.ה)

כן ראו דברי התובע בפרוטוקול הדיון מיום 23/10/12 עמ' 18 ש' 23 לפיו חלק מבעלי הזכויות במגרש חתמו במועד מאוחר יותר מיום 23/5/11.

1. בנוסף, אשוב ואפנה בעניין זה למכתבו של עו"ד בן יעקב, נספח ה' לתצהיר עדות ראשית של נתבעת 1, מיום 30/6/11 לפיו:

"מובא לידיעתך כי הסכם הקומבינציה נחתם סופית ע"י כלל בעלי הזכויות – למעט נקר – כאשר החתימה האחרונה הוספה ב – 27/6/11". (הדגשים שלי – כ.ה)

1. לבסוף וזה העיקר, עיון בהסכם הקומבינציה (נספח ב' לכתב התביעה) מעלה כי הוא נחתם על ידי 9 מתוך 14 בעלי הזכויות במגרש (להוציא את הנתבע 2 אשר כאמור, חתימתו לא הייתה מחויבת). בין אלה שלא חתמו על הסכם הקומבינציה הייתה גם, אך לא רק, משפחת פז.
2. בשולי הדברים אציין כי כפי שאני מבינה ועד מועד הגשת הסיכומים מטעם הנתבעת 1 טרם נחתם הסכם קומבינציה אשר על בסיסו ניתן להתחיל בבניית הפרויקט.
3. תוצאת האמור הינה שהסכם המחאת הזכויות בין התובע לנתבעת 1 פקע ומכאן שאין לחייב את הנתבעת 1 בתשלום חלקה בתקבולי הפרסום, לתובע.

האם הסכם המחאת זכויות בין התובע לנתבע 3 מחייב את הנתבע 2?

1. טוען התובע כי הנתבע 3 (אשר, כזכור, התביעה שהוגשה כנגדו נמחקה בהסכמת הצדדים), התחייב בפניו כי חלקו בתקבולי הפרסום בגין החלק הצפוי להירכש על ידו או על ידי מי מטעמו, בעתיד, יומחה לתובע. חלק זה נרכש עם זאת בסופו של יום על ידי הנתבע 2.
2. מנגד טוען הנתבע 2 כי לא ידע על התחייבות שכזו וכי הוא עצמו לא התחייב לשלם לתובע דבר, ועל כן כי אין לחייבו בהעברת תקבולי הפרסום.
3. עוד טוען הנתבע 2 כי בכל מקרה התובע לא הוכיח את תביעתו היות שלא צרף את הסכם הפרסום ואף לא הוכיח מהו הסכום שנצבר בקופת הנאמנות המנוהלת על ידי עו"ד בן יעקב.
4. עמדתי כבר על כך שאין מניעה כי בעלים של מקרקעין יוותר מרצונו, בהסכם, על זכויות המגיעות לו והנובעות מזכויותיו במקרקעין.
5. עם זאת לא שוכנעתי כי הנתבע 2 ידע על התחייבותו של הנתבע 3 כלפי התובע להמחות לו את חלקו בתקבולי הפרסום, בוודאי גם שלא שוכנעתי כי התחייבות זו נעשתה על ידי הנתבע 2 באופן ברור ומפורש כנדרש.
6. עיון בהסכם המחאת הזכויות מעלה כי הנתבע 2 אינו חתום על הסכם זה.
7. בתצהירו טוען הנתבע 2 כי לא הסכים לוותר על חלקו בתקבולי הפרסום לטובת התובע, וכי לא ידע על התחייבות הנתבע 3 לתובע. כן טוען הנתבע 2 בתצהירו כי מעולם לא ייפה את כוחו של התובע או של הנתבע 3, לפעול בשמו (ראו תצהיר הנתבע 2 סעיפים 4 – 5).
8. הנתבע 2 מוסיף וטוען כי רכש את חלקו בזכויות הבעלות במגרש בנאמנות עבור חברת אשרם חברה לבניין בע"מ, אשר הוא בעל מניות בה ומנהל, מתוך כוונה לבצע עם הנתבע 3 עסקת קומבינציה בידיעה שהנתבע 3 רוכש חלק מזכויות אלה. בפועל, טוען הנתבע 2, כי הנתבע 3 לא רכש את הזכויות האמורות ולא שילם כל סכום שהוא בגין הרכישה האמורה.
9. בחקירתו טען הנתבע 2 כי לא ידע על עסקת הפרסום כלל:

"ש. כשאברהם אלעזר דיבר איתך על נושא הפרסום, מה הוא אמר לך?

ת. קודם כל אברהם אלעזר דיבר איתי על הפרסום אחרי שמר קנולר דיבר איתי. ואשר לשאלה...הוא אמר לי שמר קנולר רוצה דמי פרסום ואני אמרתי לו שכשהייתי בישיבה אצל עו"ד בן יעקוב, מר קנולר דרש ממני דמי פרסום ואחרי שהסבירו לי במה מדובר, כי לפני זה לא ידעתי על זה כלום, הוא דרש דמי פרסום עבור מה שהוא עשה למען הקבוצה, אני עניתי לו באותה שנייה שלמעני הוא לא עשה כלום ואין לי שום כוונה לתת לו דמי פרסום"

(עמ' 9 ש' 17 – 23).

1. עוד בחקירתו טען הנתבע 2 כי חתם על עסקת הקומבינציה אך זו לא יצאה אל הפועל:

"ש. אתה אישית חתמת על עסקת הקומבינציה?

ת. כן.

ש. מתי?

ת.לפני כ-5 שנים, לא אני אישית אלא בשם החברה.

ש. ואחרי אותה שיחה עם אברהם אלעזר (הנתבע 3 – כ.ה), מה קרה בהמשך, איבדת עניין?

ת. עקב כך שמשפחת פז לא חתמה על העסקה, העסקה לא יצאה אל הפועל.

ש. כשחתמת אתה מתכוון אם חתמתם כיזמים, קבלנים?

ת. בכובע של יזמים.."

(פרוטוקול הדיון מיום 11/11/12 עמ' 7 ש' 15 – 25).

1. עולה מן האמור כי הנתבע 2 עומד על גרסתו לפיה לא ידע על ההתחייבות האמורה ולא ייפה את כוחו של התובע או של הנתבע 3 להתחייב בשמו.
2. התובע סומך את תביעתו כנגד הנתבע 2 על עדותו של הנתבע 3, אשר העיד מטעמו.
3. בתצהירו טען הנתבע 3 כי הסכם המחאת הזכויות בין התובע לבינו הובהר לנתבע 2 היטב וכי הוא (הנתבע 2) ידע על התחייבות זו (ראו סעיף 8 לתצהיר הנתבע 3).
4. עם זאת במהלך עדותו בפני השיב כך:

"ש. אני אומר לך שנתבע 2 מעולם לא הסכים לוותר על חלקו בדמי הפרסום, מה אתה אומר על זה?

ת. אני לא יכול לדבר בשמו. אני יכול לומר שכמו כל הפרטים של העסקה גם את הפרט הזה העליתי בפניו.

ש. האם הנתבע 2 אמר לך אי פעם שהוא מסכים לוותר על חלקו בתקבולי הפרסום לטובת התובע?

ת. אם הוא נכנס יחד איתי לעסקה אני מתאר לעצמי שהסכים גם לזה. כמו שהוא אמר שהוא מסכים ל-48% ולא ל-50%"

(פרוטוקול הדיון מיום 11/6/12 עמ' 17 ש' 27 – 31; עמ' 18 ש' 1 – 2)(ההדגשים שלי. כ.ה.).

1. בהמשך דבריו ציין הנתבע 3 כי היה בינו לבין הנתבע 2 הסכם שותפות ביחס למגרש. עוד ציין הנתבע 3 כי לימים נערך הסכם קומבינציה עם כל בעלי הקרקע. לשאלת בא כוח הנתבע 2 ציין הנתבע 3 כי הנתבע 2 אינו צד להסכם הקומבינציה כקבלן או כמבצע, אלא רק כבעלים של חלק מהמגרש. (ראו: עמ' 18 ש' 3 – 11).
2. עולה מן האמור כי בתחילה היה ניסיון מצד הנתבע 3 להיכנס בשותפות עם הנתבע 2 בעסקת קומבינציה במגרש.

עם זאת לימים, הנתבע 3 לא עמד בחלקו ולא רכש זכויות בעלות במגרש.

הנתבע 3 אף לא חתם הסכם קומבינציה אשר צד אחד לו הוא הנתבע 2 והנתבע 3 יחד, ומצד שני, כל בעלי הזכויות במגרש, לרבות הנתבע 2.

1. תוצאת האמור היא כי הייתה כוונת הצדדים (הנתבע 2 והנתבע 3) אשר הייתה, בסופו של דבר רכש הנתבע 2 את חלק מזכויות הבעלות במגרש לבדו, וכל יתר כוונותיו, נגוזו.
2. האמור עומד בצד העובדה אותה אשוב ואזכיר לפיה לא הוכח בפניי כי נתבע זה נתן הסכמה מפורשת מטעמו לוותר על חלקו בתקבולי הפרסום.
3. בנסיבות אלה וכפי העולה מדבריה של כב' השופטת א' חיות בעניין חברת הירקון בע"מ, "ברירת המחדל הפרשנית היא כי זכות הבעלות נרכשה במלואה, בלא שנגרעו ממנה חלקים כלשהם המרכיבים אותה."
4. הנתבע 2 איננו חייב איפוא בתשלום חלקו בתקבולי הפרסום לתובע.

סוף דבר

1. התביעה שהוגשה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית.
2. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪ (15,000 ₪ לנתבעת 1 ו- 15,000 ₪ לנתבע 2).

הסך האמור ישולם בתוך 45 יום החל מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות בית המשפט תשלח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.